מלחמות ה' (רלב"ג)/מאמר רביעי
| רלב"ג | |
| מלחמות יי | |
|---|---|
| מאמר רביעי | |
| →מאמר שלישי | מאמר חמישי← |
מאמר רביעי - בהשגחה
[עריכה]- פרק ראשון - נזכור בו דעות הקודמים בזאת השאלה.
- פרק שני נזכור בו מה שיש מאופני ההראות לקצת אלו הדעות.
- פרק שלישי יתבאר בו בטול קצת אלו הדעות.
- פרק רביעי יתבאר בו איך הענין בזאת ההשגחה באופן מה.
- פרק חמישי יתבאר בו באיזה אופן יתכן שיונח מה שהתבאר מענן זאת ההשגחה שיהיה מסכים למה שהתבאר מידיעת השם יתברך בדברים.
- פרק ששי יתבאר בו שמה שהתבאר מענין ההשגחה הוא ממה שלא יפול בו ספק כלל לא מצד העיון ולא מצד התורה.
- פרק שביעי נזכור בו שמה שהביאנו אליו העיון בזאת השאלה הוא דעת אליהו.
פרק ראשון
[עריכה]נזכור בו דעות הקודמים בזאת השאלה.
[עריכה]וראוי שנחקור מענין ההשגחה האלהית, אם היא באישי האדם, או אינה באדם, כי אם במין, כמו הענין בשאר המינים. ולפי שכבר נחלקו הקודמים בזאת השאלה מחלוקת רב, והיה לכל אחד מהם פנים מההראות, ראוי שנחקור בדעותיהם, ונבאר מקומות הטעות בדעות הבלתי צודקות בה, ומקומות ההאמנה בדעות הצודקות: ונאמר שהדעות אשר מצאנום למעיינים אשר ראוי שיעויין בדבריהם הם שלש דעות. האחת מהם היא מה שיראה הפלוסוף, שההשגחה אינה באישי האדם כי אם מצד הטבע המיניי, כמו הענין בשאר המינים. והשנית היא מה שיראהו המון אנשי תורתנו, שההשגחה האלהית היא בכל אחד מאישי האדם מצד הטבע האישיי, ולזה יראו שכבר יגיע השם מהטובות והרעות לפי מעשיהם בצדק ובמשפט, רצוני שהוא יגיע לטובים טובות לפי מדרגת צדקם, ויגיע לרשעים רעות לפי מדרגת רשעם. והשלישית היא מה שיראו גדולי המעיינים מאנשי תורתנו, שההשגחה האלהית היא בקצת אישי האדם, לא בכלם. והוא מבואר שאי אפשר שיהיה בכאן דעת רביעית. וזה כי אלו הדעות אשר מנינו הם על מספר החלקים אשר תסבלם החלוקה בזה המבוקש, וזה שלא ימנע הענין מחלוקה, אם שלא תהיה ההשגחה האלהית באחד מאישי האדם, או שתהיה בכללם, או שתהיה בקצתם ובקצתם לא. ולא העמסנו על עצמנו לספר דעת אפקורוס והזיות כת אלאשעריה והמעתזלה, כי אלו הדעות הם מבוארי ההפסד למעיין בזה הספר, ולזה תהיה החקירה בהם מותר ודבר אין צורך לו:
פרק שני
[עריכה]נזכור בו מה שיש מאופני ההראות לקצת אלו הדעות.
[עריכה]ואחר שכבר זכרנו הדעות אשר לקודמים בזאת השאלה אשר הם, כמו שבארנו, חלקי הסותר הנופלים בה, ראוי שנעיין בטענות המקיימות דעת דעת מהם, ונברור אחר זה הצודקות מהם מהבלתי צודקות, כי זה הוא ממה שיישירנו לנפילת האמת בזה הדרוש.
ונאמר שכאשר יחקר בדעת דעת מאלו הדעות השלש אשר מנינו אותם, הנה כבר ימצא לכל אחד מהם פנים מההראות. וזה שמה שיראהו הפלוסוף מענין זאת ההשגחה הוא ממה שיש לו טענות חזקות מקיימות לפי מה שיחשב, והם בעינם הטענות המקיימות שאין השם יתברך יודע אלו הענינים הפרטיים, וכבר זכרנום במאמר הקודם. ואולם איך יתבאר שכל אחת מהטענות ההן תקיים שההשגחה האלהית אינה באישי האדם, לפי מה שאומר. והוא שאם היה השם יתברך פוקד האדם לפי מעשיו, היה מחוייב לו שתהיה לו ידיעה בפעולות הפרטיות ההם אשר עליהם יגמלהו או יענשהו במה שהוא פרטיות. ואולם הוא בלתי אפשר, לפי מה שהתבאר באחת אחת מהטענות ההם, שתהיה לשם יתברך ידיעה בפעולות הפרטיות, ויוליד, לפי מה שיחשב, שהוא בלתי אפשר שתהיה ההשגחה האלהית באישי האדם מצד הטבע האישיי. והיותר מיוחדת בטענות ההם בזה המקום היא, שאם היה השם יתברך פוקד האדם לפי מעשיו, היה מגיע טוב הסדר והיושר בטובות ורעות הנופלות באישי האדם. ואנחנו נמצא הרבה במה שיפול מהם מהטובות והרעות העדר הסדר והיושר, עד שכבר ימצא פעמים רבות צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, ויוליד שאין השם יתברך פוקד האדם לפי מעשיו. ועוד כי האדם פחות מאד ביחס אל השם יתברך, ואין ראוי מפני זה שישגיח בו ויפנה אל מעשיו, כאמרו מה אנוש כי תזכרנו וכי תשית אליו לבך. וראוי שתדע שאיוב היה בזאת האמונה כשטען מה שטען על מה שחלקו עליו מהרעות, וזכר הרבה מהטענות אשר רמזנו אליהם בזה המקום. כבר בארנו זה בתכלית הבאור בבאורנו לספר איוב. והנה מה שיראו אותו בעלי הדעת השני, והוא שהשם יתברך משגיח בכל אחד מאישי האדם, יש לו גם כן פנים מההראות. - מהם, כי מפני שהיה השם יתברך מושל בעולם ומנהיגו, והיה מבואר מהאומן השלם שהוא לא יעלים עיניו מהפעולות אשר יעשום המונהגים ממנו, ולא יקצר משיגיע לכל אחד מהם הראוי לפי פעולותיו, וכל מה שהיה האדון יותר שלם, היה יותר משגיח במה שינהגו ויותר מכוין להגיע לכל אחד מהמונהגים ממנו הראוי לו באופן יותר שלם שאפשר, להיותו שלם בתכלית השלמות. ובהיות הענין כן, והיה האדם לבדו מבין שאר ההוים הנפסדים ראוי שיענש ויגמל לפי פעולתיו, להיותו בעל שכל, הוא מבואר שראוי שישגיח השם יתברך באישי האדם מצד הטבע האישיי, כי מזה הצד היה טוב פעולתיו וגנותם, ר"ל שיענשם על מרים לפי שעור המרי, ויגמלם טוב על צדקם לפי שעור הצדק. - ומהם, שאנחנו נמצא השמירה האלהית הרבה באישי האדם, עד שעם רבוי הרשעים אשר בהם שכל כונתם היא להרוג האנשים ולשלול שלל ולבוז בז, ורבוי ההשתדלות באלו הפעולות המגונות, הנה ימצאו הרעות המגיעות מהם לבני אדם מועטות. וזה כלו ממה שיורה כי גבוה מעל גבוה שומר הצדיקים ולא יעזבם ביד הרשעים, שאם לא היה הענין כן היה ראוי שיהיו הרעות המגיעות מהם לבני אדם הרבה, כמו הענין בשאר המלאכות המעשיות אשר ימצאו הרבה, שכבר יגיע בהם תכלית אשר בעבורו יעשו בעלי המלאכות ההם מה שיעשוהו. - ומהם, מה שנמצא הרבה שכבר יגיע מהעונש לרשעים לפי מרים מדה כנגד מדה, כאלו תאמר שהרוצח יהרג, ומי שיקצץ יד תקצץ ידו, והנה הוא בלתי אפשר שיהיה בקרי והזדמן, כי מה שהוא בקרי והזדמן הוא מעטי. ובהיות הענין כן, והיה האדם לבדו מבין שאר ההוים ראוי לזה, הנה הוא בהכרח מסודר מסבה פועלת תכוין אל זה, כמנהג השופט השלם שיגיע מהעונש כנגד המרי מדה כנגד מדה.
והנה בעלי זה הדעת נחלקו לשתי דעות. האחת היא, שאף על פי שההשגחה האלהית היא בכל אחד מאישי האדם, אין כל מה שיגיע מהטובות והרעות לפי ההשגחה האלהית, אבל קצתם הם לפי ההשגחה, וקצתם מיוחס לסבה אחרת, והם הטובות והרעות אשר נראה אותן נופלות באדם בזולת סדר ויושר. והאחרת היא, שכל מה שיגיע לאדם הוא לפי ההשגחה האלהית. - והנה בעלי זה הדעת השנית נחלקו גם כן לשתי דעות. וזה כי מפני שהוקשה להם, לפי הנחתם, מה שימצא מהעדר הסדר והיושר באלו הטובות והרעות הנופלות באישי האדם, עד שכבא ימצאו הרבה מהצדיקים ברעות נפלאות והרבה מהרשעים בהצלחות עצומות, השתדל אחד אחד מהם להניח מה שיותר בו זה הספק. ולזה הניח אחד מהם שהרע המגיע אשר נמצאהו לטובים איננו רע באמת, אבל הוא טוב בלי ספק כשיבחן תכליתו, ר"ל שהוא דרך להגעת הטוב, וכן הטוב המגיע לרשעים איננו טוב באמת, אבל רע בלי ספק, ר"ל שהוא דרך אל הגעת הרע. והשנית מניחה שמה שנראהו מגיע מהרעות לטובים, לטובים לפי מחשבתנו, לא לטובים על דרך האמת, וכן מה שנראהו מגיע הטובות לרעים, הוא גם כן לרעים לפי מחשבתנו, לא לרעים על דרך האמת. וזה שכבר יקרה שנחשוב באדם שיהיה צדיק מצד הפעולות הטובות אשר נמצאהו נוהג בם, והוא אינו צדיק על דרך האמת, וכן יקרה שנחשוב באדם שיהיה רשע מצד התרשלותו מעשות הפעולות הטובות הראוות להעשות, והוא איננו רשע על דרך האמת. וזה שהוא יראה שהצדק והרשע הוא לפי מה שהיה אפשר לאדם שיעשה מהטוב לפי הכנתו הפרטית, כי האדם נברא לעשות הטוב האפשרי לו לפי הכנתו. ולזה יקרה שיהיו בכאן קצת אנשים נחשוב בהם שיהיו טובים, לעשותם פעולות טובות לפי מה שנראה, מהם מקצרים הרבה מעשות הטוב האפשרי להם לפי הכנתם, ומפני זה ראוי שיגיע להם עונש חזק, כי החטא הקטן להם ראוי שיקרא גדול מצד יתרון מעלת הכנתם. ויקרה גם כן שיהיו בכאן קצת אנשים נחשוב בהם שהיו רשעים, להתרשלותם מעשות הפעולות הטובות לפי מה שראוי, והם בלתי מקצרים מעשות הטוב האפשרי להם לפי הכנתם, ומפני זה ראוי שיגיעו להם טובות לפי פעולותיהם, ואם יקרה באלו שנחשוב בהם שיהיו רעים שיעשו הפעולות המגונות, הנה לחסרון הכנתם ראוי שיהיה ענשם על מריים מעטיי השעור. ואולי יקרה להם על זה פחד וכאב לב ומה שידמה לזה מהרעות בלתי מורגשות לנו, ונחשוב שלא הגיע רע לאלו האנשים על מריים, והנה כבר הגיע להם מהעונש השעור אשר תגזרהו החכמה האלהית. ובהיות הענין כן, הנה הוא מבואר לפי זאת ההנחה שאין בכאן דבר ממה שנראהו מגיע מהטובות והרעות לאישי האדם יתכן שיטעון הטוען שהוא הולך בזולת יושר, וזה כי אנחנו לא נדע שיעורי ההכנות הפרטיים אשר ייוחר בהם אחד אחד מאישי האדם, ולזה יעלם ממנו מי הוא צדיק ומי הוא רשע, ולזה גם כן יעלם ממנו איזה שעור ראוי שיגיע מהטוב והרע לאחד אחד מהם על מריו וצדקו, שיכול לומר, בשלא הגיע על השיעור ההוא שהגיע, שלא יהיה נוהג על סדר ויושר. וזה כי השיעור הטוב והרע המגיע ביושר על טוב הפעולות וגנותם ראוי שיהיה מתחלף לפי התחלף שיעור הכנת האדם הפרטית במעלה ובזולת מעלה, רצוני שהפעולה האחת בעינה הטובה יתחלף הגמול עליה לפי מעלת העושה, וזה שכל מה שהיתה מעלתו יותר גדולה היה הגמול עליה יותר קטן, וההפך בעונש על הפעולה המגונה, כי מה שהיתה מעלת החוטא יותר גדולה, ראוי שיהיה העונש יותר גדול.
והנה מי שאמר שאין כל מה שיגיע לאישי האדם מהטובות והרעות לפי ההשגחה האלהית הוא אליפז התימני, כבר בארנו זה בדברנו בבאורינו לספר איוב, והוא ייחס אל הפתיות והאולת מה שנמצאהו מגיע מן הרעות בזולת סדר ויושר. וזה שכאשר השתדל האדם לקנות קנין מה, והגיע מפתיותו ואולתו שלא ידרוך בהגעתו בדרך הראוי שיקנה מהטוב מה שהיה משתדל בקנייתו, אבל אולי יהיה הדרך אשר ידרוך בהגעת הטוב ההוא לו דרך אל שיגיע לו רע, ולזה ידאג על הגעת הרעות ההם לו, ויחשב שכבר הגיעו לו לא במשפט, והנה הוא בעצמו סבת נפלם. וזה כי האדם נברא חסר משלמותו, וברא לו השם יתברך הכלים אשר אפשר שיגיעוהו אל שיקנה אותם. ואם לא דרך בקנייתם בסבות הראויות, הנה לא יתכן שיקרא רע, מה שלא ישלם לו קניית הטובות ההם אשר ירצה בקנייתם, כי הוא לא דרך בקנינם בסבות הנאותות. והמשל שמי שישתדל לו במחשבתו לעשות כסא בשידלה מים, אין ראוי שיקרא רע בשלא ישלם לו פעל עשיית הכסא מדליית המים, כי לא יעשה הכסא בכמו זה הפעל בשום פנים. והוא מבואר שהוא אפשר גם כן בשיגיעו טוב מצד הפתיות והאולת, ר"ל שיגיע להם בהשתדלות לקנות טוב מה טוב יותר גדול ממנו, אלא שזה יהיה גם כן במקרה. ולפי זה הענין יהיו אצל אליפז הטובות והרעות ההולכות בזולת סדר ויושר ומי שאמר שהטובות והרעות המגיעות באישי האדם אשר נמצאים הולכים בזולת סדר ויושר אינם טובות ורעות על דרך האמת הוא בלדד השוחי, כבר בארנו זה בדברינו בבאורנו לספר איוב. ומי שאמר שמה שנמצא מהטובות והרעות באישי האדם בלתי הולכות בסדר ויושר לפי מחשבתנו הוא מצד סכלותנו בהכנות הפרטיות אשר לאחד אחד מאישי האדם, ואשר נחשב במי שהוא טוב לפי הכנתו שאינו טוב, ונחשב במי שהוא רע לפי הכנתו שיהיה טוב, הוא דעת צופר הנעמתי, כבר בארנו זה בבאורנו לספר איוב. והוא מבואר שכבר ימצאו דברים רבים לחכמי תורתנו נמשכים לדעת דעת מאלו הדעות לפי מה שיחשב מהם, ואין בזה המקום מבוא לזכירת כל המאמרים ההם, פן יארך המאמר בזה יותר מן הראוי. והנה אחר שיתבאר מדברנו איזהו הדעת האמתי מהדעות שמנינו בענין ההשגחה האלהית, לא יקשה על המעיין בדברינו אלא לבאר דברי רבותינו זכרונם לברכה הנראים חולקים על הדעת ההיא בצד שיהיו מסכימים על האמת, ולזה היה זכירתנו אלה המאמרים בזה המקום דבר בלתי תועלת.
וראוי שתדע שאלו הדעות השלשה שנפלו בזה הדעת השני הם גם כן על מספר החלקים אשר אפשר שיחלקו בו תחלה בעלי זה הדעת. וזה כי כבר הוקשה על בעלי זה הדעת מה שנתפרסם מן החוש, שכבר ימצא פעמים צדיק ורע לו רשע וטוב לו, והנה הותר זה הספק אם בשנודה בזאת הטענה, אם כשנחלוק עליה. ואולם היתר זה הספק שיהיה בשנודה בה הוא בשנאמר שאלו הענינים אשר נפל בהם רוע הסדור אינם מיוחסים אל ההשגחה האלהית, אלא סבה אחרת, כאלו תאמר הפתיות והאולת ושאר הסבות שאפשר שייוחס זה אליהם, וזהו דעת אליפז. ואולם ההיתר זה הספק שיהיה בשנחלק עליה הוא בשני צדדים לבד. וזה כי למה שהיו חלקי זאת הטענה שנים לבד, והם הנושא והנשוא, הוא מבואר שלא ימנע חלקנו על זאת הטענה מחלוקה, אם שיהיה המחלוקת מצד הנושא, אם שיהיה המחלוקת מצד הנשוא ואולם המחלוקת שיהיה מצד הנושא הוא שנאמר שאין הצדיק המגיע לו רע צדיק לפי האמת, אבל הוא צדיק לפי מחשבתנו, ושאין הרשע המגיע לו טוב רשע לפי האמת, אבל הוא רשע לפי מחשבתנו, וזה דעת צופר. ואולם המחלוקת שיהיה מצד הנשוא הוא שנאמר שאין הרע המגיע לצדיק רע לפי האמת, אב הוא רע לפי מחשבתנו, ושאין הטוב המגיע לרשע טוב לפי האמת, אבל הוא טוב לפי מחשבתנו, וזה דעת בלדד.
והנה ימצא לדעת דעת מאלו השלשה אופן מההראות. וזה שכבר יראה למה שראה אליפז בזה הענין מקום ההראות, והוא כי מפני שאנחנו נראה בקצת הטובות והרעות הנופלות באישי האדם סדר ויושר, וקצתם הולכות בזולת סדר ויושר, הוא מבואר שהוא ראוי שייוחסו אלו שני מינים להתחלות מתחלפות. ולפי שהוא ראוי שיהיה מה שהולך מהם בסדר ויושר מיוחס אל השם יתברך, הוא מבואר שמה שהולך בזולת יושר הוא מיוחס אל התחלה אחרת. ובהיות הענין כן, והיה הפועל והמקבל שתי התחלות מתחלפות, עד שכבר ימצא שמה שהוא הולך בדברים הטבעיים בסדור שלם וביושר הוא מיוחס אל הפועל, ומה שהוא הולך בזולת סדור ויושר הוא מיוחס אל המקבל, והם הענינים אשר ימצאו בנמצא הטבעי מהכרח החומר, כמו בליטת האברים והוספתם וחסרונם ומה שידמה לזה. הוא מבואר שהוא ראוי שיהיה הענין באלו הדברים כן, רצוני שמה שהוא הולך בסדר ויושר מהטובות והרעות הנופלות באישי האדם הוא מיוחס אל השם יתברך שהוא הפועל באמתות, ומה שהוא הולך בזולת סדר ויושר מיוחס אלינו, ולזה אמר שלמה עליו השלום אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו.
וכבר ימצא גם כן אופן מההראות למה שיראהו צופר בענין זאת ההשגחה. וזה כי מפני האדם נברא בעבור שלמותו אשר הוא כחיי עליו, והיתה ההכנה לקבל השלמות מתחלפת באנשים מצד הטבע הפרטי. הנה הוא מבואר שהשלמות אשר ראוי שידרכו בהגעתו איש איש מהאנשים מתחלף. ובהיות הענין כן, הנה לא ימנע שיהיה בכאו איש מהאנשים נחשב בו שהוא צדיק, והוא דורך על שלמות פחות ביחס אל השלמות אשר הוא כחיי עליו, וזהו חטא ופשע בחקו, ר"ל התרשלותו מהשתדל בשיגיע לו השלמות אשר הוא כחיי עליו. ולא ימנע גם כן היות בכאן איש מהאנשים נחשבהו פחות וחסר בעבור דרכו אל שלמות פחות וחסר, והוא שלם ביחס אל הכנתו, כי אולי לא יוכן לו שיקבל מהשלמות יותר מזה השעור. והמשל שאם היו בכאן שני עבדים אומנים לאיש אחד, והיה האחד בקי מאד במלאכת הצריפה והאחר פחות במלאכת הבורסי, ועשה הבורסי במלאכתו לפי ענינו במלאכה ההיא, ועשה הצורף במלאכת הבורסי מה שהוא במלאכת החשיבות האפשרי במלאכה ההיא. הנה האדון יגנה הצורף על אשר עשהו מה שהיה יכול לעשות מן הטוב יותר ממה שעשהו, וישבח הבורסי על עשותו מה שהיה בכחו לעשות מהטוב. ועוד כי לפי זאת ההנחה אפשר שישלם היתר זה הספק בכל מה שנמצאהו מגיע מהטובות והרעות לאנשים בזולת סדר ויושר. וזה שזה הספק יהיה משני צדדים. הצד האחד שכבר ימצא פעמים הצדיקים שיגיעו להם טובות מתחלפים לא ניחס צדקם זה אל זה, רצוני שכבר ימצא פעמים רבות יותר מההצלחות למי שצדקו יותר מועט לפי מחשבתנו, וכן הענין ברעות אשר נראה אותן מגיעות לרשעים, רצוני שהם ימצאו מגיעות להם לא לפי יחס רשעם זה אל זה. והצד השני שכבר יראה שיגיעו לצדיקים רעות ולרשעים טובות. והוא מבואר ששני הצדדים האלו מהספק יותרו בזאת ההנחה. וזה כי שעור הגמול והעונש מתחלפים לפי יחס התחלף ההכנות, כי מחק השופט השלם שישפט האנשים לפי מדרגתם במעלה וחסרון, ולזה יענוש אותו מאנשי המעלה על מרי מועט עונש גדול, ויענש החסרים על מרי רב עונש מועט, והפך זה בגמול. ובהיות הענין כן, רצוני ששעורי הגמול והעונש מתחלפים לפי יחס התחלף ההכנות, והיה זה היחס נעלם ממנו, הנה נחשב שיהיו הטובות המגיעות לצדיקים והרעות המגיעות לרשעים בלתי הולכות על סדר ויושר, והם באמת הולכות על סדר ויושר, ומפני זה יקרה שיגיעו לרשעים על חטאים גדולים רעות חלושות כמעט שיהיו בלתי מורגשות, ויחשב מפני זה שלא הגיע להם רע על מריים. ולפי ששעור הצדק והרשע יהיה לפי ההכנה הפרטית, והיתה ההכנה הפרטית נעלמת ממנו, נחשב גם כן שיהיו הרעות מגיעות לצדיקים והטבות לרשעים מצד שמי שנחשבהו צדיק הוא רשע ביחס אל הכנתו, רצוני שהוא מקצר מעשות האפשרי לו, ומי שנחשבהו רשע מצד התרשלותו מעשות טוב הוא צדיק ביחס אל הכנתו.
וכבר ימצא גם כן אופן מההראות למה שהניח בלדד מענין זאת ההשגחה. ווזה שאנחנו נמצא שהטבע יסדר קצת רעות כדי שיהיה דרך אל הגעת טוב, והמשל שהוא ישתמש במרה השחורה באסטומכא כדי שתתגודד בה ויגיע לה צער מה בעת חסרון המזון, כדי שיתעורר אז הבעל חיים אל לקיחת המזון מצד הרגישו ברעב. ויסדר גם כן קצת טובות הם דרך אל הגעת רע לרבי התאוה, וזה כי הערבות אשר הושם בקצת המזונות יהיה דרך לרבי התאוה אל שיקחו מהם יותר מהשעור הראוי, ויוזקו מהם. ובהיות הענין כן, הנה הוא אפשר שיהיה הענין כן באלו הטובות והרעות אשר נפל בהם העדר הסדר והיושר לפי מה שנחשב, רצוני שיהיו הטובות המגיעות לרשעים דרך אל הגעת הרע, והרעות המגיעות לצדיקים דרך אל הגעת הטוב. וזה גם כן דבר נמצא הרבה, רצוני שכבר ימצאו טובות מגיעות לאדם לתכלית רע, כאלו תאמר שתמצא ההצלחה לאדם ברכיבתו הים, ויהיה זה סבה אל שיתמיד הרכיבה בים, ויטבע בים, או תטבע סחורתו. וכבר ימצאו גם כן רעות לאדם לתכלית טוב, כאלו תאמר שהסכים איש אחד ללכת בשיירה או במלחמה עם אנשים אחרים, וקרה לו בדרכו חולי מה מנעתהו מהלוך עמהם, ואחר מתו האנשים ההם בדרכם לסבה מה, הנה הוא מבואר שהחולי אשר חל על האיש הוא היה דרך אל הצלתו מהמות. ועל כן על כיוצא בזה אמר דוד עליו השלום אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני, לפי מה שבארו רבותינו זכרונם לברכה.
ואולם הדעת השלישית מהדעות אשר זכרנו תחלה בהשגחה לא ראינו לזכור הטענות אשר יקיימו אותה, כי אין לנו דרך אליהם כי אם אחר התבאר בטול אלו שתי הדעות הקודמות. וזה ממה שלא יעלם למי שיעיין בדברינו בקיום זה הדעת השלישית:
פרק שלישי
[עריכה]יתבאר בו בטול קצת אלו הדעות.
[עריכה]ואחר שכבר זכרנו הטענות המקיימות דעת דעת מאלו השתי דעות אשר זכרנו, ראוי שנחקור באופן שלם אם יש בהם דעת צודקת, אם לא, כי זה ממה שיוביל אותנו אל הידיעה בדעת השלישית הנשארת, אם היא צודקת, אם לא. וזה שאם לא היה אחת מאלו השתי דעות צודקת, הוא מבואר שהדעת השלישית היא צודקת, לפי שאלו השלש דעות הם חלקי הסותר הנופלים בזה הדרוש.
ונאמר כי מה שהניחו הפלוסוף שההשגחה האלהית אינה באדם כי אם מצד הטבע המיניי, לא מצד הטבע האישיי, הוא ממה שהתבאר בטולו במה שקדם אצל המאמר בסבה התכליתית בהודעה אשר תגיע בקסם בחלום ובנבואה, רצוני ששם התבאר כי האנשים המוכנים לקבל זאת ההודעה תגיע להם זאת ההודעה כדי שינצלו מהרבה מהרעות הנכונות לבא עליהם, ובפרט האנשים אשר הצליחם השכל שתגיע להם זאת ההודעה בדרך הנבואה, כי אליהם תגיע זאת ההודעה בשלמות מבין שאר האנשים, כמו שהתבאר במה שקדם. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שזאת ההשגחה היא לנביאים מצד הטבע הפרטי אשר היו בו בזה האופן מהחכמה והשלמות אשר בעבורו הם מושגחים זה האופן מההשגחה. ולזה הוא מבואר שההשגחה האלהית היא בקצת האנשים מצד הטבע האישיי. וכבר הודה גם כן הפלוסוף זה הענין לפי מה שהבין ממנו אבן רשד בקצורו לספר החוש והמוחש.
וכן נאמר כי מה שהניחו בעלי הדעת השנית שההשגחה האלהית היא בכל אחד מאישי האדם הוא גם כן בטל מצד העיון והחוש ומצד התורה. ואולם שזה בטל מצד העיון הוא מבואר לפי מה שאומר. וזה שידיעת השם יתברך אינה מתפשטת בפרטים במה שהם פרטיים, כמו שהתבאר בלי ספק במה שקדם, אבל ידע מזה מה שיהיה מסודר מצד הגלגלים והככבים מאלו הדברים הפרטים, ומה שהיה מסודר מצד אחר, אם היה בכאן סדור בדברים מצד אחר, וידע גם זה שהוא אפשר שלא יגיע מצד הבחירה האנושית. ואם היה השם יתברך פוקד האדם לפי מעשיו, אם טוב ואם רע, הנה לא ימנע הענין בזה מחלוקה, אם שיגמלם טוב ויענשם לפי מה שידע מפעולותיהם מצד הסדורים המוגבלים, או שישפטם לפי פעולותיהם, אם טוב ואם רע. אם אמרנו שהוא ישפטם לפי מה שידע מפעולותיהם מצד הסדור, הנה יהיה זה עול בחק השם יתברך, כי הם אולי לא הנהיגו פעולותיהם לפי הסדור ההוא, וזה הפך מה שרצוהו בעלי הדעת הזה. ואם אמרנו שהוא ישפטם לפי מעשיהם, הנה יחויב שיהיה יודע פעולותיהם במה שהם פרטיות, וזה דבר כבר התבאר במה שקדם שהוא שקר. ועוד שהוא מן המבואר בעצמו מצד העיון שהרע לא יבא מאת השם יתברך כי אם במקרה ומהכרח החמר, והוא גם כן דעת חכמי תורתנו ז"ל, אמרו אין דבר רע יורד מלמעלה, והוא דעת תורתנו, אמרה וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. ואולם ביאור זה הענין מצד העיון הוא לפי מה שאומר. בעבור שכל צורה מסודרות ממנה טובות ושמירה למה שהיא לו צורה ושלמות, לא רעות והעדר השמירה, וכל מה שהיתה הצורה יותר נכבדת היו הטובות המסודרות ממנה יותר, אם בכמות ואם באיכות, ואם בשניהם יחד, וזה מבואר בחפוש צורה צורה מהצורות הנמצאות. והמשל שצורת האדם למה שהיתה יותר נכבדת מצורת החמור, הוכנו כלים יותר לשמור מה שהיא צורה לו בתכלית מה שאפשר מהטוב ממה שהוכן מהכלים מהצורה החמרית לחמור לשמרו בתכלית מה שאפשר לו מן הטוב, והטובות המסודרות מהצורה האנושית לאדם הם גם כן יותר נכבדות מהטובות המסודרות מהצורה החמרית לחמור. ומה שנמצא מזה הענין לצורות ההיולאניות הוא מבואר שהוא נמצא גם כן לצורות הבלתי היולאניות, וזה כי מה שנמצא מזה לצורות ההיולאניות הוא מצד הצורות הבלתי ההיולאניות, כאלו תאמר השכל הפעל ושאר הצורות הבלתי היולאניות אשר יסודרו מהם אלו הדברים בזה העולם השפל. ובהיות הענין כן, והוא מבואר שהשם יתברך הוא הצורה היותר שלמה שבכל הצורות, עד שאין יחס לשלמות שאר הצורות אצל שלמותו, הוא מבואר שהוא ראוי שיגיעו מהשם יתברך טובות לבד בתכלית מה שאפשר מן הטוב והחשיבות למה שהוא לו צורה ושלמות אשר הוא המציאות בכללו. ובכלל הנה הרעות הנופלות הם בכללם מיוחסות אל הסבה ההיולאנית או אל הקרי, וזה שלא ימלטו הרעות משתהיה התחלתם במקבל עצמו או מחוץ. ואמנם הרעות אשר התחלתם במקבל הם אם מצד המזג, אם מצד המדות והתכונות הנפשיות. ואשר הם מצד המזג הוא מבואר שהם מתיחסות אל ההיולי, כי הסבה בזה היא שהכחות המתפעלות אינם נשמעות אל הכחות הפועלות, כמו שהתבאר ברביעי מהאותות, וכן יתבאר זה הענין ברעות הנופלות מצד המדות והתכונות הנפשיות כפי מה שראוי. וזה לא יהיה מהשכל, כי מדרך השכל שידריך האדם בהדרכה הראויה בדבר דבר מהענינים האנושיים. ואולם הרעות אשר התחלתם מחוץ, הנה לא ימלטו משתהיה התחלתם המזג והבחירה, או זולת זה. ואשר התחלתם המזג והבחירה, כמו הענין במלחמות והדומה להם, הוא מבואר ממה שקדם שהם מתיחסות אל ההיולי, כי הבחירה הרעה שממנה יתעורר האדם אל שיזיק זולתו לא תהיה מהשכל. וכן המזג היוצא מן השווי אשר הוא סבה לפעמים אל שיזיק זולתו איננו מסודר בעצמותו מהצורה, כי הצורה תשתדל להעמיד המזג על השלם שבענינים, מה שלא היה לו מונע. ואשר אין התחלתה לא המזג ולא הבחירה, כמו הפכת הארצות והרעש והאש הנופלת מן השמים, ומה שידמה לזה, הנה הוא מבואר שלא יגיע מהם רע כי אם במקרה, כאשר תאמר מצד שקרה שיפול האש על איש אחד מדי נופלו ויהרגהו, או שתהפך הארץ על היושבים בה מצד שקרה היותם שם. וכבר יתבאר עוד שזה הרע הנופל מפני אלו הענינים הוא במקרה, לפי שמה שאלו המקרים מתילדים ממנו הוא מכוון לטוב ולשמירה לכל הנמצאות השפלות, לא לרע. וזה כי מפני שהיו בכאן יסודות הפכיים, והיה מדרך ההפכיים שיפסידו קצתם לקצת, ויפסד מפני זה המורכב מהם, חוייב שתהיינה בכאן סבות פועלות אותן ושומרות מציאותן ומציאות ההווה מהם. ולפי שזה לא ישלם אם לא בשיגביר פעם אחד מההפכים על האחר, ויגביר פעם ההפך האחר, וזה בסבוב ישר וסדור מתמיד, כמו שהתבאר בטבעיות, הנה יחויב שיהיה האש פעם והאויר פעם והמים פעם והארץ פעם לפי היחסים אשר לפועל אצל המתפעל, ובזה ישמר זה המציאות השפל, לפי ששמירתו אמנם הוא בשווי הנמצא ביסודות אשר הורכב מהם, וסבת זה השווי הוא זה הפעל המגיע אל היסודות מהגרמים השמימיים. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שהרע שיגיע מהתגברות אחד היסודות על האחר הוא במקרה, כי זה ההתגברות מכוון בעצמותו לטוב ולשמירה, כמו שקדם. וכן מה שיקרה מהרעות באישי האדם מצד הסדורים אשר מצד מערכת הככבים הוא מבואר גם כן שאינו בעצמות ועל הכוונה הראשונה, כי הכוונה בסדורים ההם הוא הגעת הטוב, ואולם יגיע מהם רעות מה במקרה, כמו שזכרנו בפרק השני מזה הספר. וכבר שם השם יתברך באדם השכל לשמרו מאלו הרעות כפי מה שאפשר. ולזה יתכן שיאמר באופן מה שאלו הרעות הנופלות באישי האדם מהגרמים השמימיים הם מתיחסות אל ההיולי, כי אם ימשך האדם אחר שכלו כפי מה שראוי, היה נשמר מהם, כמו שהתבאר במאמר השלישי מזה הספר. ובכלל הנה בעבור שיהיה השם יתברך התחלה לנמצאות על דרך הטוב והתכלית והצורה, כמו שהתבאר במה שאחר הטבע, הנה הוא מן השקר שיגיע ממנו בעצמות רע לנמצאות. ולזה הסכימו המטיבים בעיון שהרע נכנס בנמצאות מצד החומר אשר הוא המקבל, אחר שאי אפשר שיכנס בו מצד הפועל אשר הוא הצורה.
ואולם שהתחלת הטוב הוא התחלת הרע הוא דעת קדום מאד, כאלו טבע האמת הכריח למעיינים להאמין זה. ולזה היו קצת הקודמים משימים אלו ההתחלות האהבה והשנאה. וקצתם היו משימים אותם האחד והרבוי. וקצתם היו משימים אותם הפעל בעל תכלית והבלתי בעל תכלית. וקצתם היו משימים אותם הקבוץ והפירוד. והרבה מהאחרונים בעלי התורות משימות אותם השם יתברך והמזיקין, ר"ל השדים. וכבר הסכימו בזה קצת המון אנשי תורתינו, והם נתלים בזה הדעת בקצת מאמרים נמצאים לרבותינו זכרונם לברכה בתלמוד. והוא מבואר שלא יקשה לבאר מה שנמצא לרבותינו זכרונם לברכה מזה בצד מסכים אל האמת. וכאשר התישב זה, רוצה לומר שהרעות לא יבאו בעצמות מהשם יתברך, הנה יתבאר בקלות שהוא שקר שתהיה ההשגחה האלהית באישי האדם על האופן שהניחוה בעלי זה הדעת. וזה שאם היה השם יתברך פוקד האדם לפי מעשיו, אם טוב ואם רע, בשיגיע לו טוב על הטוב אשר עשה, ורע על הרע אשר עשה, כמו שהניחו בעלי זה הדעת, היה מחויב מזה שיהיה הרע מגיע מאת השם יתברך בעצמות, ויוליד שהשגחה האלהית אינה באישי האדם על זה האופן שהניחוה. וכבר יתבאר בטול זה הדעת מצד החוש, וזה שאנחנו נמצא פעמים רבות שיגיעו רעות לצדיקים וטובות לרשעים.
ואולם מה שהניחוהו אליפז ובלדד וצופר לצאת מזה הספק הוא ממה שיתבאר בקלות שלא יצא אחד מהם מהספק במה שהניח אותו. אם אליפז, כי היה מחויב מהנחתו שיגיעו מהשם יתברך לצדיקים מהטובות כשעור צדקתם, ולרשעים מהרעות כשעור רעתם, וזה דבר בלתי נמצא כן. וזה כי כבר אפשר שיסולק הספק לפי הנחתו במה שיגיעו לצדיקים מהרעות ולרשעים מהטובות, וזה יהיה בשייוחסו אלו הדברים אשר אינם הולכים על סדר ויושר אל הפתיות והאולת ומה שנוהג מנהגם אמנם לא יסולק הספק לפי הנחתו במה בנמצא שלא יגיע לטובים הטובות הראויות להם ולרעים הרעות הראויות להם, כי זה היה ראוי שיגיע להם מהשם יתברך לפי דעתו, ואנחנו לא נמצא הענין בחוש הולך זה המהלך, אבל כבר נמצא צדיקים רבים ברעות גדולות מספר ימי חייהם, ולא יקרה להם מהטובות כי אם מעט, ורשעים רבים בהצלחות עצומות, ולא יקרה להם מהרעות דבר מורגש מאד. ועוד שאנחנו נמצא רעות רבות לקצת הצדיקים, עם השתדלותם בשמירה מהרעות שלא יגיעו, ולא ימצאו נשמרים מהם, ונמצא גם כן משתדלים בקניית הטובות בסבותיהם הנאותות להם, וימצא להם רוע ההצלחה בקנייתם. ולזה הוא מבואר שאי אפשר שיוחס זה אל האולת והפתיות כמו שהניח אותו אליפז, ולזה הוא מבואר שהחוש סותר מה שהניח אותו אליפז. והנה אליפז כשהרגיש הספקות האלו, ר"ל במה שימצא מהרשעים שכל מגמתם לעשות רע מספר ימי חייהם, ולא ימצא להם עונש מוחש על מרים, אמר לצאת מהספק הזה, שאם לא יענש הרשע כבר יענש זרעו. והוא מבואר שבזאת התשובה לא יצא מן הספק. וזה שהוא ישתדל לברוח משייחס לשם יתברך עול, והוא ייחסהו בזאת ההנחה, לפי שאין מן היושר שלא יענש האדם על מריו, ולא שיענש האדם על חטא זולתו. - והנה יתבאר גם כן שהחוש סותר מה שהניח אותו צופר. וזה שהוא מבואר מן החוש שהרבה מן האנשים ימצאו להם טובות בעת מה, והרעות בעת אחרת, עם היותם יותר נוטים אל פעולות היושר והשלמות בעת שימצאו להם הרעות ממה שהם נוטים אליהם בעת שימצאו להם מהטובות. ואי אפשר שיותר הספק בזה מפני התחלפות ההכנות, כי האיש הזה הוא כאיש אחד בעינו, והכנתו אשר נוצר עליה היא אחת בעינה. האלהים, אם לא שנודה שהתחלפות הגמול והעונש באנשים יהיה מצד התחלפות האנשים בטוב הפעולות ושלמותם, לא מצד התחלפות ההכנה הפרטית, כמו שהניח אותו, רצוני שכל מה שהיו פעולות האיש יותר שלמות יהיה גמולו על פעולה אחת טובה יותר מעט מגמול מי שהיה למטה ממנו בטוב הפעולות עליה, וההפך בעונש על הפעולה הרעה. ואם היה שיהיה מודה בזה, הנה יהיה הספק אשר יחשב לברוח ממנו נשאר בעינו, ר"ל זה שנראהו מהגעת הרעות לצדיקים והטובות לרשעים. זה מבואר בנפשו עם מה שקדם מהדברים. - והנה יתבאר גם כן שהחוש סותר מה שהניחו בלדד. וזה כי אנחנו נמצא הרבה מהרעות מגיעות לצדיקים יהיה דרכם לטוב, אבל ישאר הצדיק ברע ההוא, וכן הענין בטובות הרשעים. ובכלל לא ימצא הענין בטובות הרשעים ורעות הצדיקים על האופן שהניחו בלדד אם לא על המעט, ולזה הוא מבואר שלא יצא בלדד מזה הספק בזאת ההנחה. כבר נזכר בשלמות המחלוקת על אלו האנשים מצד החוש בספר איוב, לפי מה שבארנו שם מדברי איוב.
ואולם שזה הדעת אשר לאלו האנשים הוא מבוטל מצד התורה הוא מבואר. וזה שהתורה כשיעדה האנשים ברע לפי המרי העצום, ביארה שזה הרע יהיה שלא יביט השם יתברך אליהם ויעזבם אל מקרי הזמן. אמר והסתרתי פני מהם והיה לאבל, ואנכי הסתר אסתיר פני מהם, ואמר הנביא עליו השלום המסתיר פניו מבית יעקב, ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני, כל גוים שכחי אלהים. וכבר נכפל זה הרבה בדברי הנביאים עליהם השלום והמדברים ברוח הקדש, רצוני שהעונש המגיע לרשעים יכונה בהסתר פנים ושכחה, ועניינו שהשם יתברך עזבם אל מקרי הזמן, ויגיע מה שיגיע אליהם לפי הסדורים אשר מצד המערכת, ולא יצילם מרע יהיה נכון לבא עליהם, לא שיפקדם על מעשיהם בשיביא להם מהרעות בשעור המרי כמו שהניחו אותו בעלי זאת הדעת. וממה שיורה הוראה נגלית על בטול זה הדעת, מה שאמר הנביא עליו השלום מייעוד רע לא אפקד על בנותיכם כי תזנינה. כבר ביאר לך כי כשיפליגו במרי יעזבם השם יתברך אל מקרי הזמן ולא יפקדם על מעשיהם. ואולם מה שבא בתורה מייעוד הבאת העונש על העוברים על דבריה, הנה יתבאר ממה שיבא איך אפשר שיהיה זה מצד מסכים אל העיון ואל מה שנזכר בתורה ובדברי הנביאים עליהם השלום.
פרק רביעי
[עריכה]יתבאר בו איך הענין בזאת ההשגחה באופן מה.
[עריכה]ואחר שכבר התבאר שהוא שקר שלא תהיה ההשגחה האלהית באחד מאישי האדם מצד הטבע הפרטי, והתבאר גם כן שהוא שקר שתהיה ההשגחה בכל אחד מהם מצד הטבע האישיי, הנה הוא מבואר שיחויב מזה שתהיה ההשגחה בקצתם, ולא תהיה בקצתם. וכבר יראה גם כן באופן אחר, רצוני שההשגחה האלהית הוא באישי האדם מצד הטבע האישיי, ושהוא בקצתם, ובקצתם לא. וזה שכבר יראה שמה שהוא יותר נכבד ויותר קרוב במדרגה אל השכל הפועל השגיח בו השם יתברך יותר, ושם בו כלים יותר לשמור מציאותו, וזה מבואר ממה שכבר התבאר בספר בעלי חיים, כי כבר תמצא שכל מה שיהיה הבעל חי יותר נכבד, הוכנו לו כלים יותר לשמר מציאותו. ולפי שבאדם מדרגות מתחלפות בקורבה וברוחק מהשכל הפועל מצד הטבע האישיי, הנה יחויב שיהיו היותר חזקי יחס אליו יותר מושגחים בטבע האישיי. ולפי שקצת אנשים ישארו עם ההכנה אשר להם מצד הטבע המיניי, ולא ישתדלו לדרוך אל שלמות יתקרבו אל השכל הפועל, אבל קצתם יוסיפו חסרון על חסרונם אשר להם בשרש היצירה מצד הטבע המיניי, הוא מבואר שזה הכת מהאנשים לא תתלה בהם ההשגחה האלהית אם לא בטבע מיניי כי אין להם צד אחר מצד הטבע האישיי יהיו בו מושגחים. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שההשגחה האלהית היא בקצת האנשים מצד הטבע האישיי במדרגות מתחלפות, ובקצת האנשים אינה נמצאת כלל. וכבר יראה זה גם כן באופן אחר. וזה שהשם יתברך הוא מבואר מעניינו שהוא יודע כל המושכלות, והאדם רב ההכנה לקבל המושכלות, עד שהוא כחיי על כלם באופן מה. ובהיות הענין כן, רצוני שהשם יתברך הוא רב המושכלות בפעל, והאדם רב ההכנה על קבולם, והיה מבואר ממה שבפעל שישלים מה שבכח ויוציאהו אל הפעל, הוא מבואר שהשם יתברך ישלים באדם מה שבכח ויוציאהו אל הפעל. ולפי שהיציאה מהכח אל הפעל במושכלות ימצא בה הפועל והמתפעל אחד באופן מה, הוא מבואר שכבר יגיע לאדם בזה האופן התאחדות מהדבקות בשם יתברך. ומה שזה דרכו הוא מבואר שהוא ראוי שתהיה ההשגחה בו נפלאה מצד זה ההתאחדות והדבקות, לא שיעזבהו השם יתברך על צד המאוס, להיותו פחות ונבזה ביחס אליו, כמו שיאמרו בשאין ההשגחה האלהית באחד מאישי האדם מצד הטבע הפרטי להיותו פחות ונבזה ביחס אל השם יתברך. ולפי שזה ההתאחדות הוא מפני מה שהגיע לאדם מהמושכלות בפעל, לא מצד הכח אשר הוא הטבע המיניי, הוא מבואר שראוי שתהיה ההשגחה האלהית באדם המשכיל מצד הטבע האישיי.
פרק חמישי
[עריכה]יתבאר בו באיזה אופן יתכן שיונח מה שהתבאר מענין זאת ההשגחה שיהיה מסכים למה שהתבאר מידיעת השם יתברך בדברים.
[עריכה]ואחר שהתבאר שההשגחה האלהית היא בקצת אישי האדם מצד הטבע האישיי, ראוי שנחקור באיזה אופן אפשר שיונח עם זה שמירת השרש אשר התבאר במה שקדם בידיעת השם יתברך, רצוני שאין ידיעתו מתפשטת בפרטי מהצד אשר הוא בו פרטי ורמוז אליו, כי כבר ידמה שיהיה בזה מהקושי, עד שכבר יחשב שמי שירצה לקבץ שתי אלו הדעות יהיה במדרגת מי שירצה לקבץ ההפכים יחד.
ונאמר שכבר התבאר בחפוש שהשכל הפועל ישגיח בהנמצאות אם בשישים להם כלים גופיים להם כחות נפשיים, ישמרו בהם מציאותם האישים בעלי הכלים ההם, וירחיקו מהם המזיק, או יתרחק ממנו, כאלו תאמר שהוא שם הקרנים והפרסות העגולות והמלתעות בקצת בעלי חיים לשמרם ממי שיבא להזיק להם, ולהשגת הטרף בטורפים. ובקצת השגיח בהם ששם בהם תשוקות נפשיות לבד, או פעולות והנה דמיון תשוקות נפשיות, כאלו תאמר שהוא שם בטלה תשוקה בטבע לברוח מהזאב בעת ראותו אותו, ואף על פי שלא הרגיש בשהוא מזיק ולא ראהו קודם, ובזה האופן יברחו הרבה מהעופות הדורסים ואם לא ראו אותם קודם זה, ויכוונו הרבה מן העופות ללכת בימי הקור לפאת הדרום ובימי החום לפאת הצפון מזולת שישיגו האותות הנמצאות להם במקומות אר יתנועעו אליהם, ותניח הסנונית עשב ידוע על עיני אפרוחיה כשנקרו אותה מזולת שתדע שבזה רפואה לעיניהם. והנה דמיון הפעולות, כאלו תאמר שהוא שם בדבורים אומנות ששיותיהם אשר בהם יתהוו ובעשיית הדבש אשר יוזנו ממנו בעת שיחסר להם המזון מזולת שיהיה להם שכל מעשיי יסודרו ממנו אלה המלאכות. והנה זה האופן מההשגחה הוא באדם בצד יותר שלם מאד, שכבר הוכן לו שכל מעשיי יסודרו ממנו מלאכות רבות מועילות לו בשמירתו, והוכן לו השכל אשר יסודרו ממנו התשוקות לברוח מדברים רבים מזיקים ולכוין אל דברים רבים מועילים. ובקצת האנשים תהיה ההשגחה הזאת באופן יותר שלם, ר"ל שהוא יודיע להם בנבואה הדברים הרעים והטובים הנכונים לבא עליהם כדי שישמרו מהרעות ויכונו אל הטובות, כמו שהתבאר במאמר השני מזה הספר. והנה היה ראוי כן, וזה שהשם יתברך לא יקצר מהשפיע מהטוב והשלמות כפי מה שאפשר לו בנמצא נמצא. ולפי שזה האופן מההשגחה אשר השגיח בהרבה מהבעלי חיים בששם להם תשוקות נפשיות לברוח מהרע ולהגיע אל הטוב מזולת שישערו בטוב ההוא וברע ההוא, היה אפשר שיהיה בקצת האנשים אופן יותר שלם, והוא שיודיעם הרע והטוב הנכון לבא עליהם כדי שיברחו מהרע ויכונו אל הטוב. הנה הוא ראוי שתהיה בהם ההשגחה על זה הצד. והנה בקצת ענינים השגיח באישי הנמצאים בשיגיע להם ענין מה מצער ישמרו בו, כאלו תאמר שהוא שם הלחה השחורה באצטומכא כדי שתדגדג בפי האצטומכא בעת צורך הבא אל המזון, ויצטער בהרגשו בזה ויבקש המזון, כי בזה האופן יהיה נשמר, וכמו ששם במין מה מהבעלי חיים השלכת זרעו כלי אל השמירה, וזה כי הוא בשיפחד מבעלי חיים אחרים יקרה לו מהפחד שישליך זרעו, ויסתר בו.
וכאשר התישבו אופני ההשגחה הנמצאת מהשם יתברך לאלו הדברים אשר בכאן, והיה שכבר התבאר שהשם יתברך ישגיח בקצת אישי האדם מצד הטבע האישי במדרגות חלוקות. הנה ראוי שנעיין באיזה אופן מאופני ההשגחה שזכרנו יתכן שתהיה זאת ההשגחה. והוא מבואר שאי אפשר שתהיה זאת ההשגחה בשישים באישים היותר מושגחים אברים יותר לשמר מציאותם, לפי שהם כלם ממין אחד, ואישי המין האחד הם שוים על המנהג הטבעי במספר אבריהם ותמונותיהם והכחות הנפשיות אשר להם, האלהים, אם לא שיהיה בכאן רבוי אברים באישים מהכרח החומר, ומה שזה דרכו אינו על צד ההשגחה וההטבה. ובהיות הענין כן, הנה ידמה שתהיה זאת ההשגחה באחד מהאונים הנשארים, או במה שיאות להם. ולפי שהוא מבואר ממה שקדם שהשם יתברך יודיע לקצת האנשים הטובות והרעות העתידים לבא עליהם על צד ההשגחה בשמירתם, הנה יראה מזה שהשגחתו יתברך באישי האדם הוא בשיודיע להם הטוב והרע הנכון לבא עליהם כדי שישמרו מהרעות ויכונו אל הטובות.
והנה זאת ההודעה תהיה ממנו באופנים שונים לפי התחלפות מדרגת האנשים בקורבה והרוחק מהשכל הפועל, וזה שהאנשים אשר הם חזקי ההתאחדות עם השכל הפועל תגיע להם זאת ההודעה באופן שלם בדרך הנבואה. וזה גם כן על מדרגות, לפי התחלף מדרגות ההתאחדות. אשר לא תגיע מדרגתם אל שתשלם להם ההודעה בזה האופן, ישגיח להם השם יתברך בשישים להם תשוקות נפשיות לכוין לדברים מה יגיע להם טוב בהם מזולת שישערו בטוב ההוא, ולברוח מדברים אחרים יגיע להם רע בהם מפאת הסדורים אשר מהגרמים השמימיים מזולת שישערו ברע ההוא. וזאת ההודעה גם כן חלושה. ובזה האופן יקרה לקצת אנשים הפחד סביב העת אשר הוא נכון שיבא להם רע בו מזולת שישערו בדבר יהיה הפחד ההוא בעבורו. וזה דומה באופן מה למה שיקרה לחלושי הראות, שלא יראו הדברים המאירים בעצמם, אבל ישיגו מהם זהרם וניצוצם. ובדומה לזה אמרו רבותינו זכרונם לברכה אף על גב דאיהו לא חזי, מזליה חזי, והנה כונת זה המאמר מבוארת במעט עיון ממה שבארנו במאמר השני מזה הספר. ולזאת הסבה גם כן תמצא קצת האנשים מתרחקים מדברים מה לא ישיגו למה התרחקו מהם, ואחר התבאר להם שאם לא היו מתרחקים מהם, היה מגיעם רע. וקצת אנשים מתקרבים לדברים מה לא השיגו למה התעוררו להתקרב להם, ואחר יתבאר להם שהתקרבם אליהם יהיה סבה אל שיגיע להם טוב. ואשר לא תגיע מדרגתם אל שתושם בהם זאת התשוקה, הנה אפשר שיהיה ההשגחה בם בשיביא בהם ענינים מצערים אל צד ההשגחה לשמרם מדברים אחרים רעים מהם מוכנים לבא עליהם, או לכוין אל שיגיע להם טובות. משל מה שיהיה לשמרם מן הרעות, כאלו תאמר שאיש טוב הולך בדרך עם סוחרים לרכב הים, ויכנס קוץ ברגלו באופן שלא יוכל ללכת עמהם, והיה זה סבה אל שימלט מהטביעה בים, ועל כיוצא בזה אמר דוד עליו השלום אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני. ומשל מה שיהיה לכוין אל שיגיע להם טובות, כאלו תאמר שכבר התעורר פלוני ללכת בשיירה, ונכנס הקוץ ברגלו, ויהיה זה סבה אל שימנע ללכת עמם ונשאר במדינה, והגיעו לו הצלחות עצומות לא היו מגיעות אליו אם לא נשאר בה. וזה כלו והדומה אליו יקראוהו רבותינו זכרונם לברכה יסורין של אהבה.
פרק ששי
[עריכה]יתבאר בו שמה שהתבאר מענין ההשגחה הוא ממה שלא יפול בו ספק כלל לא מצד העיון ולא מצד החוש ולא מצד התורה.
[עריכה]וראוי שנבאר בזה האופן אשר הנחנוהו מההשגחה האלהית בקצת אישי האדם לא יפל בה ספק יקשה לצאת ממנו לא מצד העיון ולא מצד החוש ולא מצד התורה, אבל הם מסכימים לזאת ההנחה מכל הצדדים. כי כאשר יתבאר זה יהיה מאמרנו בזאת ההשגחה יותר שלם. וזה שכבר נראה שהגענו אל תכלית ההתאמה בדבר דבר כשלא נשאר לנו בו ספק, ומפני זה ראוי שנבאר תחלה שהטענות שיקיימו בהם דעותיהם האומרים בשאין ההשגחה האלהית נמצאת באחד מאישי האדם מצד הטבע הפרטי והאומרים בשהוא נמצאת בכל אחד מאישי האדם לא יחויב מהם בטול זאת ההנחה.
ונאמר שהוא מבואר מענינו במעט עיון עם מה שקדם מהדברים שאין באלו הטענות מה שיחייב בטול מה שהנחנוהו בזאת ההשגחה האלהית. וזה שהטענות אר טען ההולך בדרך הפלוסוף לקיים שאין ההשגחה האלהית נמצאת באחד מאישי האדם מצד הטבע האישיי, מפני שידיעתו היא בלתי אפשרית שתהיה בדברים הפרטיים במה שהם פרטיים, הוא מבואר שאינן סותרות זאת ההנחה. וזה כי זאת ההשגחה אשר הנחנוה היא אפשרית עם הודאתנו שידיעת השם יתברך אינה מתפשטת בדברים הפרטיים מצד מה שהם פרטיים, וזה שההשגחה אשר תהיה לטובים מצד ההודעה בטוב וברע הנכון לבא עליהם כבר תשלם, עם היות המשפיע זאת ההודעה בלתי משיג זה האיש הפרטי המקבל השפע, עם היות שאצל המשפיע בלתי נודעים הדברים הפרטיים אשר תהיה ההודעה בהם מהצד אשר הם בו פרטיים. כבר בארנו זה במאמר השני מזה הספר, ושם בארנו שההודעה תגיע מהשכל הפועל בדבר הפרטי מצד המקבל השפע מצד המציאות המוחש. וההשגחה אשר תהיה להמציא הפחד להם להציל מהרעות, ולהמציא להם שאר התשוקות הנפשיות לכוין אל הדברים אשר יגיע להם מהם טוב, ולהתרחק מהדברים אשר יגיע מהם רע, היא גם כן הודעה חלושה, כמו שבארנו במה שקדם, ודינה דין ההודעה השלמה בזה הענין. וזה מבואר בנפשו, רצוני שכמו שלא ימנע הגעת ההודעה השלמה בדבר הפרטי מהשם יתברך, כן לא ימנע שתגיע ממנו הודעה בלתי שלמה בדבר הפרטי, כי היה העדר השלמות הנמצא לזאת ההודעה מצד המקבל, והוא ישיג זה הדבר הפרטי נכון לבא עליו בזה האופן, לא שתהיה ההשפעה בדבר הפרטי. ואולם מה שהנחנוהו שכבר אפשר שתהיה זאת ההשגחה בשימציא רע לטובים להצילם מרע יותר חזק, או להגיע להם טובות מה, הנה אם היה שיהיה זה אמת, כבר יתכן שיהיה בזולת ידיעה לשם יתברך בזה הדבר הפרטי במה שהוא פרטי, אבל יגיע זה ממנו מפני היות דרכו שיגיע זה לכל מי שהוא מוכן אל קבול זה האופן מן ההשגחה, כמו שהשכל הפועל פועל כל מוכן לקבל פעלו, עם שאין לו ידיעה בפרטי במה שהוא פרטי. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שלא יחוייב מהודאתנו שאין ידיעת השם יתברך מתפשטת בדבר הפרטי מהצד אשר הוא בו פרטי שלא תהיה השגחתו בקצת אישי האדם מצד הטבע האישיי על האופן אשר הנחנוה. - ואולם מה שטען בזה מצד רוע הסדר אשר נמצא בטובות אישי האדם ורעתם, הוא מבואר שלא יסתור מה שהנחנוהו מן ההשגחה. וזה שלא יחויב מהנחתנו שלא יהיה אפשר שיגיע לרעים הטובות הנכונות לבא עליהם מצד המערכה, אבל אמרנו שהם משולחים ונעזבים אל המקרים ההם המסודרים מהגרמים השמימיים, ולא ישמרם השם יתברך מהרעות הנכונות לבא עליהם מצד המערכת, אחר שאינן במדרגה יתכן שתדבק בהם זאת ההשגחה האלהית. ואינו נמנע גם כן לפי הנחתנו שיחול על הצדיקים רעות בעת ימשכו אחר המוחשות והתירם הקשר וההתדבקות אשר בינם ובין השם יתברך, אשר מצדו הם מושגחים, כי אז תסור מעליהם זאת ההשגחה באופן מה, וישובו מטרה לחץ המקרים. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שלא יפל מזה הצד ספק במה שהנחנוהו מענין ההשגחה האלהית.
אלא שכבר יספק מספק במה שהנחנו מאלו הענינים אשר נפל בהם העדר הסדר. וזה שכבר הודינו שאינו נמנע שיקרו לרעים טובות עצומות מאד מצד הסדורים אשר לגרמים השמימיים, ולטובים רעות בעת התרתם הקשר והדבקות אשר בינם ובין השם יתברך. ובהיות הענין כן, הנה יאמר אומר שהסדור אשר סדרו השם יתברך מהגרמים השמימיים באישי האדם, אשר ממנו יקרה העדר סדור הנמצא בטובות והרעות המגיעות להם לפי מה שהנחנו, לא ימלט משייוחס לו יתברך לעול או ללאות וקצור. וזה כי הוא יודע בזה הסדור, כמו שהתבאר במה שקדם, והוא, עם זה שהוא מסודר לרשעים ולצדיקים בעת התרתם הקשר והדבקות אשר בינם ובין השם יתברך, הנה הוא יודע שכבר יתכן שיקרו ממנו לטובים רעות ולרעים טובות. ובהיות הענין כן, הנה לא ימנע הענין מחלוקה, אם שיוכל השם יתברך לסדר זה בדרך שישלם לאיש כמעשהו, ולא ישתדל בזה, בלי ספק יהיה עול בחוקו חלילה לו ממנו, או שלאה מזה, והוא גם כן חסרון בחוקו יתברך. ונאמר שאם היה הגמול והעונש לאדם באלו הטובות והרעות אשר נמצא בהם העדר הסדר והיושר, היה לזה הספק אופן מה מההראות. אלא שכבר יראה במעט עיון כי הגמול והעונש האמתיים אינן באלו הטובות והרעות המורגשות. וזה שהגמול והעונש הנמצא לאדם במה שהוא אדם ראוי שיהיו בטובות האנושיות, לא בטובות והרעות אשר אינן אנושיות. ובהיות הענין כן, יהיו הטובות האנושיות בקנין הצלחת הנפש, כי הוא לאדם במה שהוא אדם, לא בקנין הערב במזונות ובדברים המורגשים, לפי שההזון וההרגש אינם לאדם במה שהוא אדם, והיו גם כן הרעות האנושיות בהעדר הצלחת הנפש, ר"ל שיבצר ממנה שלמותה, הוא מבואר שהגמול והעונש הנמצא לאדם במה שהוא אדם הוא בהצלחת הנפש ובהעדר הצלחתה, לא באלו הטובות והרעות המורגשות והמסודרות מהגרמים השמימיים. ולפי שקנין ההצלחה הנפשיית נמשך בעצמות לפעולות הטובות והישרות, והעדרו נמשך לפעולות המגונות, הוא מבואר שהגמול והעונש האמתי, והוא הטוב והרע הנמצא באדם במה שהוא אדם, הולך בסדר ויושר לא יפול ממנו דבר. וגם כן הנה כאשר יעויין בסדורים המסודרים מהגרמים השמימיים אשר בהם יסודרו הטובות והרעות המוחשות הנמצאות לאנשים, הנה לא ימצא בהם מה שיתכן שיוחס לשם יתברך לעול או לקצור, אבל ימצאו בתכלית השלמות האפשרי לטוב ההשגחה והטבה באלו הדברים אשר בכאן, כי בהם ישמר זה המציאות השפל אשר בו מהטוב והשלמות מה שלא יגיע שכל האדם שישיגהו בשלמות. וזה כי הם ישמרו היסודות ההפכיים אשר בהם עמידת כל המורכבים באופן היותר שלם שאפשר, וישמרו החום היסודי בנמצא נמצא זמן האפשרי בתכלית מה שאפשר בו מהשמירה, עד שאלו ידומה שיסתלק פעל הגרמים השמימיים מאלו הדברים אשר בכאן זמן מועט, היה הטוב והשלמות הנמצא בהם נעדר מהם, ולא ישארו חיים לאחד מהבעלי חיים. וכבר נמצאם משגיחים יותר באדם ממה שהם משגיחים בזולתו, עד שכל פעולותיו הם המסודרות מאתם. וכבר היה מן ההכרח שתדבק בו זאת ההשגחה יותר ממה שתדבק בזולתו מאלו הדברים אשר בכאן, לדקות חמרו, כי מפני זה יהיה מתפעל מהדברים אשר מחוץ בקלות, ולולי רוב השמירה המגעת לו מהגרמים השמימיים, היה נפסד בקלות. ועוד כי מפני הרחב הרב אשר במזגו היה מחויב שיהיה התחלפות בין מזגי האנשים. ולפי שהתכונות הנפשיות תתחלפנה מצד התחלף המזגים, יתחייב שיהיה רב החלוף הנופל בין אישי האדם בתכונותיהם הנפשיות, ומפני זה היה מחויב שיהיו תמיד במריבות וקטטות, עד שיהרגו קצתם קצת לולי זאת השמירה. וכבר התבאר מדרגת זאת השמירה המגעת מהם כשתתבונן ברעות המגיעות לאנשים על יד הרשעים, שהם עם רבוים והיותם משתדלים בכל עוז להרע לזולתם והתחכמם בזה תמיד כפי מה שאפשר להם, הנה עם כל זה תמצאנה הרעות המגיעות מהם לאנשים מעטות. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שהסדורים אשר סדר השם יתברך מהגרמים השמימיים ימצא בהם מהצדק והיושר והחנינה מה שלא ישוער. ואף על פי שכבר ימשך בהכרח מאלו הסדורים קצת רע במקרה, להיותם שומרים ההפכיים אשר בהם עמידת כל מורכב בשיגבירו פעם האחד ופעם האחר, ויקרה מזה התגברות רע לקצת אנשים, הנה אין בזה קצור ולאות לשם יתברך, כאשר לא סדר אותם באופן שלא יגיע מהם רע, וזה כי הוא שם באדם כלי ינצל בו מאלו הרעות, והוא השכל. וזה שכבר ינצל האדם בו מאלו הרעות, אם על צד טוב הבחירה, אם על צד ההשגחה, באחד מהאופנים הקודמים, והנה מי שלא ישתדל בשלמות השכל כפי מה שראוי בדרך שתדבק בו זאת ההשגחה, אין לו להתרעע בבא עליו אלו הרעות כי אם מעצמו, כי מידו היתה זאת לו.
וגם כן הנה הגעת אלו הרעות הנופלות על המעט מפני הסדורים מהתועלת המבואר, וזה שכבר יגיע בזה רע מוחש לרשעים, ונוסרו בהם שאר האנשים וימלטו מרעתם, וכאלו כוננו לזה התכלית אלו הרעות המגיעות במקרה מאלו הסדורים, כאמרו כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה. ובכלל מי שרצה שלא יסודרו בכאן אלו הרעות המעטיות הנופלות במקרה מפאת סדור הגרמים השמימיים ירצה שלא יהיה בכאן טוב מהטובות הנפלאות הנמצאות בכאן מהשם יתברך באמצעותם. והוא מבואר שאין ראוי לשם יתברך שימנע מהשפעת הטובות מאלו הנפלאות באמצעות הגרמים השמימיים מפני רע מעטיי יגיע מהם במקרה, וזה כי מדרך השם יתברך להטיב לנמצא כפי מה שאפשר לו ליקבל מהטוב והשלמות. וכמו שאין ראוי שימנע השם יתברך מנתינת הצורות לאלו הדברים אשר בכאן מפני ההפסד אשר יקרה להם בסוף אשר הוא רע, כן אין ראוי שימנע מהשפעת הטובות הנפלאות האלו באמצעות הגרמים השמימיים מפני הרע המעטיי המגיע מהם במקרה. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שאין בזה קצור לשם יתברך בשלא סדר אלו הסדורים באופן שלא יגיע מהם רע. וכן נאמר שאין במה שימצא לאישי האדם הולך בזולת יושר מהטובות והרעות מפני אלו הסדורים דבר יתכן שייוחס אליו יתברך לעול. וזה שהעדר הסדר הנמצא באלו הדברים הוא משני צדדים, אם מצד הטובות אשר נמצאם מגיעות לרשעים, אם מצד הרעות אשר נמצאם מגיעות לצדיקים, וכבר יתבאר שאין באחד משניהם דבר יתכן שייוחס לעול.
אמנם שאין הגעת הטובות לרשעים מצד הסדורים אשר מהגרמים השמימיים עול, הוא מבואר ממה שאומר. וזה כי הטוב יבא להם על צד ההשגחה הכוללת, רצוני מצד הסדורים האלו אשר הם לאדם במה שהוא אדם, לזה יהיו אלו הטובות להם מאשר הם נולדים בעת אשר יהיה בו מצד הככבים זה המצב, לא מצד שהם רשעים. והוא מבואר שאין ראוי שימנע השם יתברך מהשגיח במין האנושי זה האופן מההשגחה ההכרחית בשמירתו מפני הרשעים אשר אפשר שיהיו בו, ואולם היה עול אם היה מגיע להם טוב מצד מה שהם רשעים, או מפני הטבע האישיי. וכמו שלא יתכן לומר שההגחה אשר השגיח השם יתברך ביצירת האדם בששם בו אברים רבים לשמור מציאותו בתכלית מה שאפשר מהשלמות הוא עול מפני שכבר הגיע זאת ההטבה לרשעים עם הפלגת רשעם, כן לא יתכן שיאמר שזאת ההטבה אשר תגיע לרשעים מצד הסדורים האלו אשר מהגרמים השמימיים הוא עול, וזה כי איננו ראוי שימנע השם יתברך להטיב למין האנושי על דרך ההשגחה הכללית מפני הרשעים אשר אפשר שיהיו בו. ועוד כי מדרך השם יתברך להיטיב לנמצאות בתכלית מה שאפשר, וזה מבואר ממה שימצא מיתרון ההטבה והחנינה ביצירת כל אחד מאישי הנמצאות, עד שאפשר שישיג מזה כי אם מעט. ואלו היה אפשר לו שיגיע לכל אחד מאישי הנמצאות הטוב היותר שלם שאפשר, לא היה מקצר מזה. ולזה אין ראוי שיפול הספק במה שיגיע מהטובות לרשעים. ובכלל הנה כמו שאיננו עול אם ימצא המזון והתענוג לאחד מהבעלי חיים בלתי מדברים והחיות הטורפות, כן איננו עול אם ימצאו אלו הטובות המדומות לאישי האדם הרעים אשר מדרגתם מדרגת החיות הטורפות. ואמנם היה עול, אם ימצאו להם טובות אנושיות. ובכאן התבאר שאין הגעת הטובות לרשעים בזה האופן עול.
ואולם שאין מה שנמצאהו מהגעת הרעות לצדיקים עול, הוא מבואר ממה שאומר. וזה שכבר יתכן שיגיעו הרעות לטובים לאחת מארבע סבות, ואין אחת מהם עול. והנה הרעות הנמצאות לצדיקים אפשר שייוחס לאחת מאלו הסבות. האחת מהן היא המשך אלו הצדיקים אחר המורגש והתירם הקשר והדבקות אשר בינם ובין השם יתברך אשר מצדו מושגחים. כי כשהיה הענין על זה התאר, יהיו משולחים ונעזבים אל הרעות המגיעות במקרה מפאת הסדורים אשר מהגרמים השמימיים. ואם יגיעו אז להם אלו הרעות הבלתי אנושיות, אינו עול, אחר שכבר השתדל השם יתברך בשיתן בהם כלי להשמר מהם כפי היכולת, והוא השכל. ולזה הוא מבואר שהם בעצמם הם סבות הגעת הרעות האלו להם, לא השם יתברך. והשנית היא, שכבר יקרה באלו הצדיקים שיהיו ברע מעת הולדם מצד רעות חזקות הגיע לאבותיהם היה קשה לזרעם היציאה מהם אם לא יהיו בתכלית החשיבות והצדק והדבקות בשם יתברך. ולזה יקרה לזרעם שיהיו צדיקים ויהיו נספים ברעות ההם, מה שלא הגיעו למדרגה מחוזק הדבקות בשם יתברך שיוציאם מהרעות ההם על דרך ההשגחה הנפלאה, או שיצאו מהרעות מצד המערכת. ובדומה לזה אמר הנביא עליו השלום אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו, ירצה בזה, לפי מה שאחשוב, שכאשר חטאו אבותינו באופן שיחויב ממנו שגלו בין האומות, חויב שיסבלו זה העונש זרעם הבא אחריהם. וזה שהם לא יזכו לשוב להחזיק בארצם אם לא בפעולות רבות מגיעות מהשם יתברך על צד ההשגחה הנפלאה, ומה שלא הגיעו בזאת המדרגה מהדבקות, ישארו בו בעונש ההוא. ואם לא היה מגיע העונש ההוא לאבות, היו הבנים בארץ באופן הקודם, לא יצאו ממנה אם לא בשיעשו רעות יתחייב מהם זה העונש, אם על צד ההשגחה, כמו שיתבאר, או על צד העדר ההשגחה. והנה אפשר שיהיה לזה הפסוק פירוש אחר, ואנחנו כבר נזכרהו בגזרת השם בסוף המאמר. ובדומה לזה גם כן אמר אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה. והוא מבואר שאין בזה האופן מהגעת הרע לצדיקים עול לשם יתברך, כי הוא נתן להם כלים לצאת מאלו הרעות אשר נוצרו בהם. ואל זה המין מן הרע ידמה שכיונו רבותנו זכרונם לברכה באמרם צדיק ורע לו, זה צדיק בן רשע. והוא מבואר שכדומה לזה יתכן שיגיע לרעים טובות מצד היותם נוצרים בהם, ויתמידו הטובות ההם נמצאות להם, מה שלא יקרה להם מרוע ההצלחה מפאת המערכת שיסורו אלו הטובות. ולזה ידמה שכיונו רבותנו זכרונם לברכה באמרם רשע וטוב לו, זה רשע בן צדיק. ולפי זה השרש יתכן שיתמיד הטוב הנפלא הנמצא לאדם השלם בצדק לדורות רבים אחריו, כי הרע שיתכן שיגיע מהמערכת להסיר אלו הטובות הוא מעטיי, והוא גם כן אפשר שיבוטל, אם היה הדור ההוא מושגה. והרע הנמשך מהרשעים לזרעם לא יתכן שימשך ברבוי הדורות, כי הטוב המסודר מהמערכת הוא מאדיי, ולזה לא יתכן שיבוטל בזמן יותר מועט. ובזה האופן יתכן שיאמר שהשם יתברך פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים לשנאי ועשה חסד לאלפים מזולת שיהיה בזה עול. והשלישית מאלו הסבות היא, שכבר יקרה שיגיע השם יתברך הרעות לטובים להצילם מהרעות הגדולות הנכונות לבא עליהם מצד המערכת, והוא אחד מצדדי ההשגחה להציל הטובים מהרעות הנכונות לבא עליהם. ולפי שהגעת זה הרע הוא על צד ההטבה והחנינה לאיש הטוב, הנה הוא מבואר שאיננו עול. והרביעית מאלו הסבות היא, שכבר יקרה שיביא השם יתברך הרעות לטובים על צד ההשגחה להצילם מהמרי המעטיי אשר החלו להסתבך בו, ובדומה לזה אמר אליהוא ויגל אזנם למוסר, ויאמר כי ישובון מאון. וזה שאם ישתדל השם יתברך להצילם בזה האופן מהרעות המורגשות אשר אינם אנושיות, כל שכן שראוי שיגיע להם אלו הרעות להצילם מהרעות הנפשיות, כי הם אנושיות. - ובכאן הותר זה הספק אשר היה אפשר שיסופק בענין ההשגחה מצד העדר הסדור הנמצא בטובות אישי האדם ורעותיהם, להתבאר שזה אשר יחשב שהיה בו העדר הסדר והיושר הוא בתכלית מה שאפשר מהסדור והיושר. ולזה הוא מבואר שמה שטענו הקודמים לבטל היות ידיעת השם יתברך מתפשטת באלו הדברים מצד העדר הסדור הנמצא בהם הוא בטל. וכבר בארנו במה שקדם באיזה אופן יתכן שתונח ידיעת השם יתברך מתפשטת באלו הדברים, ובאיזה אופן לא יתכן זה.
ואולם מה שטען ההולך בדרך הפלוסוף, לקיים שההשגחה האלהית אי אפשר שתהיה באחד מאישי האדם מפני היות האדם פחות ונבזה מצד ביחס אל השם יתברך, הנה כבר התבאר מדברינו שהענין הוא בהפך. כי מצד השכל יהיה לאדם התאחדות מה לדבקות בשם יתברך, ומזה הצד אין ראוי שישכחהו השם יתברך, אבל ראוי שתהיה ההשגחה בו נפלאה מצד זה ההתאחדות והדבקות. ועוד שהפלוסוף יודה שההשגחה האלהית היא במיניים מצד היותם נצחיים, ובאישים הנצחיים כמו הגרמים השמימיים. ואם היתה ההשגחה אצלו באישים מצד הטבע המיניי, והוא הצד אשר הם בו נצחיים, הנה יתכן גם כן שתהיה ההשגחה האלהית באיש איש מאישי האדם אשר השלמות במושכלות מצד הטבע הנצחיי המתאחד בהם, והוא השכל הנקנה. - ובכאן התבאר שאין באחת מהטענות אשר זכרנו לקיים דעת הפלוסוף מה שיחויב ממנו בטול מה שהנחנוהו בהשגחה.
ובזה יתבאר שאין במה שטענו האומרים שהאדם נפקד על כל מעשיו לפי ההשגחה האלהית מה שיחויב ממנו בטול מה שהנחנוהו. וזה שהטענה אשר זכרנו לקיים דעתם, מפני מה שנראהו מגיע מהעונשים מדה כנגד מדה, הוא מבואר שלא יתחייב ממנה שתהיה ההשגחה האלהית בכל אחד מאישי האדם על אופן אשר הניחוה, אם לא יתבאר מהחוש שכל הטובות והרעות המגיעות לאנשים הם מגיעות להם לפי מעשיהם מדה כנגד מדה, כל שכן שזה בלתי מחוייב בשיתבאר מהחוש שהרבה מהרשעים לא יגיעם רע מורגש, והרבה מהטובים הם ברעות גדולות. ואולם מה שיקרה לפעמים שיגיע הרע לרעים מדה כנגד מדה לא יקשה להשלים סבותיו, וזה שזה אפשר שיהיה אם מצד הענינים ההם בעצמם, או הנימוסים המדיניים, אם מצד הסדורים אשר מפאת הגרמים. וזה שכבר יקרה מצד הענינים בעצמם שיגיע לאדם מהעונש לפי מריו מדה כנגד מדה, והמשל שאשר ישתדל לחבול האנשים או להרגם יקרה לו מצד פעולתו זאת שיתגבר עליו אחד ויהרגהו, ואשר יחתוך יד האדם יקרה לו שאחד מאוהביו מצד הנקמה ישתדל שתקצץ ידו. וכבר יקרה זה הענין גם כן מצד הנימוסים המדיניים, רצוני שכבר יקרה לרעים זה על צד השפטים ומנהיגי המדינות. וכבר יקרה הענין מצד המערכת, וזה כי אשר יהיה לו הצלחה או נצוח בדבר מה מצד המערכת, הנה יקרה לו שיתהפך ענינו מטוב ההצלחה אל רוע ההצלחה בענין ההוא בעינו אשר היה לו טוב ההצלחה, וינוצח בענין ההוא אשר היה מנצח, ולזה יקרה, דרך משל, שאם היה העושק, שישוב עשוק, ואם היה מגיע לו תענוג מפאת הנשים, יגיע לו נזק מצדם. ועוד שכמו שיסודר מהמערכת שישפט השופט האיש הפלוני ויגיעהו העונש הפלוני, וזה מבואר ממה שיגיע מההודעה בזה הענין בנבואה או בקסם או בחלום, וזה היה בלתי אפשר, אם לא היה מסודר. כן אפשר שיסודר ממנו שיגיע לרשע זה העונש באופן אחר, וזה מחכמת השם יתברך והשתדלו שיהיו אלו הענינים בתכלית מה שאפשר מהיושר. וכמו זה הענין אמרו רבותנו זכרונם לברכה אף על פי שארבע מיתות בית דין בטלו, אבע מיתות לא בטלו. ובזה יתבאר שהטענה השנית אשר זכרנו לקיים דעתם, והיא מה שנראהו לאנשים מטוב השמירה מהרעים, עד שעם היות השתדלות הרעים להזיק להם תמיד, יהיה הרע המגיע מהם לאנשים מעטיי, לא יחויב ממנה בטול הנחתנו, אבל הוא אפשר שיראה ממנה בטול הנחתם. וזה שלפי הנחתנו לא יקשה לתת סבת זאת השמירה, אם מצד הסדורים אשר מצד המערכת, וישמרו בזה הרעים והטובים, ואם על צד ההשגחה, והיא תיוחד בטובים. ואולם כשהונח הענין לפי מה שהניחוהו בעלי זה הדעת, לא יתכן שישלם הסבה בזה, וזה כי לפי הנחתם היה ראוי שיגיעו הרעות על רוב הרשעים המכוונים להזיק זולתם, כי רוב האנשים הם לא טובים, ולזה יהיו רבים מוכנים לקבל הרע מהרשעים. וזה הפך מה שנמצאהו בחוש, וזה שכבר נמצא הגעתם מעטות עם המצא רבוי הרשעים ורוב השתדלותם להזיק לאנשים. וכן נאמר שהטענה אשר זכרנו לקיים דעתם, מפני היות השם יתברך מושל בעולם ומנהיג אותו, לא יחויב ממנה בטול הנחתנו וזה שלא יחויב, מפני היות מנהיג המדינה משגיח בענינים הפרטיים הנעשים במדינתו במה שהם פרטיים, שיהיה הענין כן בשם יתברך, אבל יהיה ההבדל בזה בין השם יתברך ובין מנהיג המדינה כמו הבדל שלמות השם יתברך משלמות מנהיג המדינה. ולזה יחויב שתהיה הנהגתו לעולם באופן יותר שלם לאין שעור מהנהגת מנהיג המדינה למדינה. וכבר יצדק זה עם הנחתנו כמו שבארנו, וזה שכבר התבאר שהשגחת השם יתברך בעולם היא בתכלית מה שאפשר מהטוב והשלמות, ושמה שיחשב שהוא הולך בזולת סדר ויושר הוא בתכלית הסדור והיושר. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שלא יחויב מאחת מאלו הטענות אשר זכרנו לקיים דעת אלו האנשים החולקים על מה שהנחנו בענין ההשגחה האלהית בטול הנחתנו.
והוא מבואר שלא יפול ספק מצד החוש במה שהנחנוהו מההשגחה. וזה שמה שאפשר שיפול בו ספק מצד החוש, מפני העדר הסדור הנמצא בטובות אישי האדם ורעתם, לא יקשה התרתו לפי הנחנתנו, וזה כי בכאן סבות רבות לפי זאת ההנחה אל הגעת הרעות לצדיקים והטובות לרשעים.
ואחר שהותר הספק במה שאפשר שיסופק על הנחתנו מצד הטענות המקיימות הדעות הנשארים בהשגחה, ובמה שאפשר שיסופק מצד העדר הסדר הנמצא בחוש וובטובות אישי האדם ורעתם, והיו בכאן ספקות אחרות מצד העיון והחוש על הנחתנו בהשגחה. הנה ראוי שנשתדל בהתרתם. ונאמר תחלה שכבר יקרו ספקות על מה שהנחנוהו מהגעת ההודעה לצדיקים על דרך ההשגחה. אחד מהם, שכבר יתכן לפי זאת ההנחה שתדבק זאת ההשגחה ברשעים כשיהיו שלמי השכל, רצוני שכבר יקרה להם שתגיע להם זאת ההודעה מצד הדבקות אשר להם בשם יתברך מפני שלמות שכלם, ואף על פי שאין פעולותיהם ישרות, וזה דבר בלתי ראוי בחק היושר האלהי שיהיה כן, רצוני שתהיה ההשגחה הפרטית הזאת לצדיק ולרשע במדרגה אחת. והשני הוא, שהוא מבואר בחוש שכבר תגיע גם כן זאת ההודעה לחסרי השכל ולקטנים, ואם אינם בעלי פעולות היושר, וזה שכבר תגיע זא ההודעה בחלום או בקסם לחסרי השכל ולנערים, וכבר השלמנו הסבה בזה במאמר השני מזה הספר. וזה מן המבואר שהוא בלתי ראוי בחק היושר האלהי שתגיע זאת ההשגחה הפרטית לכמו אלו האנשים. והשלישי שהוא מבואר בחוש שכבר תגיע זאת ההודעה לאנשים הרעים באמצעות האנשים הטובים אשר תגיע להם זאת ההודעה, רצוני שאלו האנשים יודעים שיתכן שיקרה להם מן הטובות והרעות, ותגיע להם השמירה בעינה אשר היתה מגעת להם אלו הגיעה זאת ההודעה להם בעצמם. ובהיות הענין כן, הנה יהיו מושגחים בזאת ההשגחה הפרטית מי שאינן ראויים לה, וזה בלתי ראוי בחק היושר האלהי. הנה אלו הספקות אשר אפשר שיסופק על מה שהנחנו בענין ההשגחה לפי מה שנראה לנו.
וראוי שנשתדל בהתרתם, ונאמר שאם היתה זאת ההודעה לפי הנחתנו על צד הגמול האמתי לצדיק במה שהוא צדיק, היה לאלו הספקות אופן מההראות. אלא שהוא מבואר ממה שקדם בדברינו שאין זאת ההודעה על צד הגמול האמתי לצדיק במה שהוא צדיק, כי הגמול האמתי לו הוא הצלחת הנפש, ולזה הוא מבואר באופן כולל שלא יפול על הנחתנו בהשגחה ספק מאלו הצדדים. וכבר אפשר שנתיר כל אחד מהספקות האלו בצד מיוחד. וזה כי מה שסופק בזה מצד האפשרות הגעת ההודעה הזאת לשלמי השכל עם היותם רשעים באפשרות הגעתה להם עם היותם טובים, הוא בלתי צודק. וזה שמי שהושלם במושכלות עם יטה אל הפעולות המגונות, כבר יחסר בהכרח ההתאחדות והדבקות אשר היה לו עם השם יתברך, ואמנם היה זה כן, לפי שהפעולות המגונות הם בהכרח סבה על העדר השתמשות השכל במושכלות וואל חסרון הגעת שלמות השכל, מצד נטות השכל אל תאוות החומר והיות כחות הגוף מושלות עליו, עד שעם שימנעהו מהשתדל בהשלמת השכל, הנה ימנעהו מהשתכל במושכלות אשר כבר השיגם. ובהיות הענין כן, והיה חסרון הגעת שלמות השכל סבה אל חסרון מדרגת ההודעה, והמנעו מהשתמש במושכלות סבה אל הפסקה באופן מה, הוא מבואר שאין מדרגת ההודעה הזאת למי שהשלים במושכלות שלמות מה ונטה אל הפעולות המגונות כמדרגתו לו אם לא נטה אל הפעולות המגונות. וזה הפך מה שהונח בזה הספק, ולזה הוא מבואר שלא יקרה במה שהנחנו מההשגחה ספק מזה הצד. ואולם מה שסופק מצד הגעת זאת ההודעה לחסרי השכל ולקטנים ואף על פי שאינן בעלי פעולות היושר, הנה אין היתרו ממה שיקשה. כי זאת ההודעה איננה להם כי אם על דרך ההשגחה המיניית, ולזה לא יפול ספק בזה, אם יגיע להם מפני זאת ההודעה תועלת, כמו שלא יפול ספק במה שיגיע לרשעים על דרך ההשגחה המיניית. ועוד שכבר ימצא הבדל נלא בין זאת ההודעה וההודעה אשר תהיה לטובים על דרך ההשגחה הפרטית. וזה שכבר התבאר במאמר השני מזה הספר שזאת ההודעה היא הודעה חסרה מאד, ולזה הוא מבואר שלא יגיע ממנה התועלת המגיע מההודעה השלמה. אבל אפשר שיקרה ממנה נזק, לחסרון זאת ההודעה, וזה כי מי שתגיע לו זאת ההודעה באופן חסר לא ידע להזהר ממה שיהיה נזהר אם היה יודע בשלמות מה שהוא נכון לבא עליו מהרעות והטובות, כי הוא אינו יודע בברור מה שהוא נכון שיקרה לו, ויומר על דרך משל רע ברע, ובהתרחקו מהרע אשר שפט שהעירה בו ההודעה המגעת לו יקרה לפעמים שיתקרב אל הרע הנכון לבא עליו באמת. ובזה האופן יתבאר שכבר יתכן שיקרה לו החשק ממה שהגיע לו מההודעה החסרה בטוב הנכון לבא עליו, ולזה הוא מבואר שההבדל רב בין זאת ההודעה וההודעה אשר תהיה לטובים על דרך ההשגחה הפרטית. ובהיות הענין כן לא יפול ספק בכאן מזה הצד, כי ההבדל בין אלו ההודעות עצום הוא. ובכלל הנה כבר התבאר שאלו היה אפשר שיסודר המציאות באופן שלא יגיע ממנו רע לאחד מהנמצאות, לא היה מקצר השם יתברך מזה. ולזה הוא מבואר שאם יגיע קצת תועלת מזאת ההודעה אשר תקרה לאנשים חסרי השכל והקטנים, לא יפול בכאן סק מזה הצד ואולם מה שיסופק מצד הגעת זאת ההודעה לאנשים הרעים באמצעות הנביאים והחולמים והקוסמים, הנה אין היתרו ממה שיקשה. וזה שכבר יתבאר במעט עיון כי אין התועלת המגיע להם מזאת ההודעה במדרגת התועלת המגיע מזה לאשר תגיע אליו בעצמו ההודעה. וזה כי אלו האנשים יקרה להם שלא יאמינו לדברי האנשים המודיעים להם מה שיתכן שיקרה להם, ומפני זה יעדר מהם התועלת הראוי שיגיע מההודעה, וזה דבר ראוי שיקרה להם, מצד שלא התברר אצלם בלי ספק היות אמת מה שיגידו להם אלו האנשים. וזה יראה הראות שלם ממה שימצא בדברי הנביאים עליהם השלום ממה שהיו מגידים לישראל הרעות הנכונות לבא עליהם, ולא היו מאמינים בהם, ונפלו ברעות ההם. ובזה יתבאר זה הענין גם כן מהחוש, ממה שנמצאהו שיגידוהו הקוסמים לאנשים, וזה כי יקרה להם שלא יאמינו לדבריהם, ומפני זה יקרה לפעמים שיפלו ברע שהוא נכון לבא עליהם, כמו שסופק שקרה לאיש אחד הגידה לו קוסמת אחת שאם ילך בדרך פלוני יהרג, ולא האמין לדבריה, ונהרג בארץ ההיא. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שההבדל בין אלו ההודעות הוא רב, ולזה הוא מבואר שלא יקרה בכאן ספק מזה הצד. והוא מבואר ממה שזכרנו שאין ראוי שיסופק עלינו מה שיקרה שיגיע קצת תועלת מזאת ההודעה לאנשים הרשעים, כי השם יתברך לא יקצר מהשפיע הטוב לברואיו כפי מה שאפשר. ולזאת הסבה תמצא שהנביאים עליהם השלום, כשיודיעו לאנשים מה שראוי שיקרה להם, יישירם עם זה אל שימשכו אל פעולות הצדק והיושר, ויעזבו הרשע והחמס, והם נמשכים בזה לכונת התורה שהשתדלה בשיהיו כל האנשים טובים בצד היותר שלם שאפשר. - ובכאן הותרו אלו הספקות בכללם.
ואחר שהתרנו כל הספקות הנופלות בהנחתנו בהשגחה מצד החוש והעיון, הנה ראוי שנבאר שמה שבא בתורה ובדברי הנביאים עליהם השלום והמדברים ברוח הקדש מענין ההשגחה והגמול והעונש הוא כלו מסכים להנחתנו. וזה שמה שיבא להם מהסתר פנים והשכחה לאשר יעשו הפעולות המגונות, ומההשגחה בטובים, צוא לפי זאת ההנחה בלא ספק. וזה נמצא בהם הרבה, אמר בהסתר פנים והשכחה והסתרתי פני מהם והיה לאכל, ואנכי הסתר אסתיר פני. ואמר אסתירה פני מהם, ויסתר פנים ומי ישורנו, פני ה' חלקים, ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני, עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהים. ואמר בהשגחה בטובים הנה אנכי עמך ושמרתיך, כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת את אויבך לפניך, כי ה' אלהיך עמך, כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם, כי יודע ה' נפש צדיקים, הנה עיני ה' אל צדיקים, הנה עין ה' אל יריאיו, ולא יגרע מצדיק עינו, כי יצפנני בסכה ביום רעה, כי לא לנצח ישכח אביון, לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם, וזה הרבה משיסופר. וכבר נמצא גם כן בתורה ובדברי הנביאים עליהם השלום שהעונש אשר יגיע לרעים יהיה מצד הסדור אשר מהמערכת. אמר לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם, ר"ל בעת שתהיה מערכתם ברע יגיע להם עונש על מרים, וזה כי זה הרע יקרה להם בעבור הסתר פנים השם יתברך מהם, וסבת זה ההסתר הוא מרים. ואמר וביום הפקדי ופקדתי עליהם חטאתם, וזה יורה כי בכאן עת מיוחד יגיע להם עונש בו. ואמר כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רע, ירצה בזה שכל מה שפעל השם יתברך הוא לתכלית הטוב. וגם מה שסדר על הכונה השנית מהנזק הרשע ליום רעה הוא מועיל, כי בזה תועלת לשאר האנשים, כמו שקדם. וכבר בא זה הענין גם כן בדברי השם יתברך לאיוב, שמציאות הרעות אשר הוא בו במקרה היה כמו מכוון על הכונה השנית, כדי שיגיע בהם עונש לרשעים, באר בספרו מה שסודר משפע הגרמים השמימיים בזה העולם השפל, אשר עם היותו בתכלית השלמות, הנה אי אפשר מזולת שיגיע רע ממנו מה. וימנע מרשעים אורם, ביאר בזה שאלו הרעות יש בהם תועלת להנזק בהם הרשעים. ואמר בזה הענין בעינו הבאת אל אוצרות שלג ואוצרות ברד תראה אשר חשבתי לעת צר ליום קרב ומלחמה. וזה גם כן כשתחקור בו תמצא נכפל הרבה בדברי הנביאים עליהם השלום והמדברים ברוח הקודש. וכן תמצא דעת רבותנו זכרונם לברכה שהגמול והעונש האמתיים הוא לעולם הבא, ושלא יחויב שיהיה בכאן גמול ועונש לפי הצדק והרשע בטובות והרעות הגופיות. אמרו שכר מצות בהאי עלמא ליכא. וראוי שנבין מזה שהענין גם כן בעונש כן, רוצה לו שאינו בדברים הגופיים, כי הגמול והעונש בעבור שהם הפכים, הנה יחויב שיהיה נושאם אחד, רצוני שיהיה הנושא אשר הגמול נמצא בו הוא בעינו הנושא אשר העונש נמצא בו. ואמרו רבותינו זכרונו לברכה הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות, עלה ושלח את האם ונטל את הבנים, ובחזרתו נפל ומת. היכן אריכות ימיו של זה, והיכן טובתו של זה. אלא למען ייטב לך לעולם שכולו טוב, והארכת ימים לעולם שכולו ארוך. ואמרו שם אמר רב יוסף אלמלא דרשיה אחר להאי קרא כרבי יעקב, בר ברתיה לא חטא, מאי הוא, איכא דאמרי האי מעשה חזא, ואיכא דאמרי לישנא דגברא רבא חזה דהוה גריר ליה דבר אחד, אמר פה שהפיק מרגליות ילחך עפר, והוא לא ידע שלמען ייטב לך לעולם שכלו טוב, ולמען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך. כבר בארו לך שאין הגמול והעונש נמצאים באלו הטובות והרעות הגופיות, ולזה לא ימנע היותם הולכות בזולת סדר ויושר. ואמרו חיי בני ומזוני, לא בזכותא תליא מילתא, אלא במזלא תליא מילתא. ואין ספק שלא באו בזה המאמר לחלוק על התורה שייעדה במקומות רבים להגיע כמו אלו הטובות הגופיות ההולכים בדרכיה, אבל יאמרו שזה הענין נתלה בכללות במזל. ולזה אין ראוי שיסופק אם יגיע לרשעים כמו אלו הטובות, כי הם לה מצד המזל, לא מצד פעולותיהם הרעות.
ואחר שהתישב זה ראוי שנזכור ספקות מה יקרו על הנחתנו בהשגחה מצד מה שבא בדברי הנביאים עליהם השלום, וראוי שנשתדל בהתרתם. אחד מהם מה שנזכר בתורה מהבאת העונשים הנפלאים לישראל בהיותם רשעים מאוד על עוצם מריים, ובארה שהם לא יגיעו להם בקרי, אבל על הכונה הראשונה. ואם תלכו עמי קרי, רצה בזה שאם יתלה חול אלו הרעות עליהם בקרי, ולא יקחו מוסר מצדם, הנה השם יתברך יוסיף להכותם בחמת קרי, עד שיתבאר להם שאין זה במקרה. וכן מה שבא בתורה ובדברי הנביאים עליהם השלום מהגעת הרעות בעצמות מהשם יתברך לשאר האומות, כאלו תאמר מה שספרה התורה מהבאת המכות הנפלאות על פרעה ועל עמו בעבור ישראל, ומה שנזכר מהכאת מלאך ה' במחנה אשור, והדומה להם, כי זה כלו ידמה היותו חולק על הנחתנו, כי לא יתכן לפי הנחתנו שיגיע רעות לרעים כי אם במקרה. והשני מה שבא בתורה ובדברי הנביאים עליהם השלום מזכירת היות האדם נשפט על כל מעשיו, אם טוב ואם רע. אמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט. אמר אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו. כי פעל אדם ישלם לו וכאורח איש ימציאנו. וזה הענין גם כן חולק על הנחתינו לפי מה שיחשב.
הנה אלו הם הסקות אשר אפשר שיסופקו על הנחתנו מצד מה שבא בתורה ובדברי הנביאים עליהם השלום, וראוי שנשתדל בהתרתם. ונאמר כי מה שיסופק בספק הראשון על הנחתנו, מפני מה שיעדה התורה מהגעת העונשים הנפלאים בעצמות מאת השם יתברך על ישרל לפי מריים העצום, אין היתרו ממה שיקשה. וזה שאנחנו נאמר שאלו הענינים והעונשים יהיו על צד ההשגחה כדי שיסורו מדרכם הרע, כי בזה האופן יתכן שיבא רע מאת השם יתברך בעצמות, כמו שקדם. ואולם היה אפשר שתדבק ההשגחה בזה האופן על אלו אשר הפליגו במרי מצד כלל האומה אשר הוא טוב, וראוי שתדבק בו ההשגחה בזה הצד. ולזה כשיסתבכו קצת פרטי האומה בפעולות המגונות, ישתדל השם יתברך להוכיח על צד ההשגחה בכלל האומה כדיש לא יתפשט בכלן המרי ההוא. וזה שכמו שההשגחה אשר מצד המערכת תהיה באנשים משני צדדים, אם בדרך פרטי, והוא מה שיסודר מהמערכת לאיש איש מאישי האדם, אם בדרך כלל, והוא מה שיסודר מהמערכת לכלל האומה או לכלל המדינה. כן הענין בזאת ההשגחה, רצוני שהיא תדבק באיש כשהיה טוב, ותדבק בכלל האומה כשהיא טובה. ולזאת הסבה תדבק ההשגחה האלהית בכלל האומה, ויוכיח פרטיו מפני זה, ואם הם רשעים, על הרע שהחלו להסתבך בו, כדי שישובו בדרך טובה, ותגיע להם הצלחת הנפש. אמר כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך, לשוא הכיתי את בניכם מוסר לא לקחו. ולזאת הסבה נזכר מה שנזכר בתורה מהקללות לאשר יסורו מדרכי השם יתברך, ונזכר שהם אינן מגיעות במקרה, אבל הם מכוונות מאת השם יתברך. וממה שיורה שהגעת אלו העונשים להם הוא על צד ההשגחה, לא על צד העונש, הוא אמרו ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם. ואם היה זה על צד העונש, היה בו מן העול מה שלא יעלם. ואולם כשהיה זה על צד ההשגחה, היה מן הראוי, רצוני שכאשר יגיע להם השם יתברך היסורין על צד התוכחת, ולא יוסרו, אבל יחזיקו עדין במרי, הנה הוא ראוי שייסרם על חטאתיהם, וזה כי אין תוכחת מי שנסתבך סבוך מעט במרי כתוכחת מי ששקד בו ושבה לו התכונה הרעה ההיא קנין חזק, וזה כי השקוע בפעולות המגונות לא יצא מהם אם לא בתוכחות עצומות. ובזה האופן גם כן יתכן מה שאמר ואף בעונות אבותם אתם ימקו מזולת שיהיה בזה עול. וזה כי כשהרגילו אבותיהם במרי ואחזו בניהם דרכיהם, שבה להם זאת התכונה הפחותה קנין חזק, ולא יצאו ממנה אלא בתוכחות עצומות, ולזה ראוי שישיגום יותר מהרע אל צד התוכחות להוסר בו ממה שהיה מגיע להם ממנו אם לא היו אבותיהם רשעים. ואולי על זה האופן אמר פוקד עון אבות על בנים, אבות אכלו בוסר ושני בנים תקהינה. והנה ידמה שכמו שהרע אשר יגיע לצדיק על צד ההשגחה להוכיחו מהמרי אשר החל להסתבך בו לא יהיה תמיד, אבל כאשר יתחזק במרי תסור ההשגחה הזאת ממנו, להיותו אז בלתי ראוי שתדבק בו ההשגחה הזאת. כן הענין בעינו בהשגחה הדבקה לכלל האומה, רצוני שכאשר ישוב הכלל ההוא באופן שיהיה לא טוב, תסור ההשגחה הזאת ממנו, ולא יוכיחם אז השם יתברך על עונותיהם. אמר וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי אתו וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכל, כאשר ביאר לך שכאשר ישוב העם להיות עובד עבודה זרה, תסור השגחת השם יתברך מהם. ובדומה לזה אמר מיעד רע לא אפקד על בנותיכם כי תזנינה, וכבר ביאר לך, כי מפני הפלגתם במרי תעדר מהם ההשגחה האלהית הזאת, ר"ל שלא יוכיחם על מריים, אבל יעזבם למקרי הזמן. והנה ידמה שיש הבדל בין הרע אשר יגיע לאיש הטוב על צד ההשגחה, להוכיחו מהרע אשר הסתבך בו קצת, ובין הרע אשר יגיע לכלל על צד ההשגחה, להוכיחם מהרע אשר נסתבכו בו הכלל ההוא. וזה כי כשיגיע הרע לאיש הטוב על התוכחות, לא יתכן שיהיה באופן שימות בסבתו, כי כשהיה בזה האופן, לא יתכן שיאמר שהוא על צד ההשגחה. ואולם מה שיגיע מהרע לכלל האומה על דרך התוכחות, לא ימנע שימותו בו רבים כדי שיקחו מוסר הנשארים והדורות הבאים אחריהם, ולא יחזיקו כולם במרי, כי זה יותר טוב לכלל האומה אחר שאי אפשר שיוסרו כי אם בזה האופן מהתוכחות, ולזה תמצא שתיעד התורה באלו התוכחות במה שיגיע אל המות. ובכאן הותר מה שסופק בספק הראשון מצד מה שנראה בתורה שתיעד להגיע הרע בעצמות מאת השם יתברך לישראל כשלא ילכו בדרכי השם יתברך. ואולם מה שסופק בו מצד מה שבא בתורה ובדברי הנביאים עליהם השלום מהגעת הרע בעצמות מאת השם יתברך לשאר האומות, כמו מה שספרה התורה מהבאת השם יתברך בהכאות אשר הכה והקשותו לב פרעה וסיחון להביא עליהם העונש, ומה שנזכר מהכאת מלאך ה' במחנה אשור, ומה שנמצאהו במלחמות ישראל עם שאר האומות, שיאמר בו שכבר עזרם השם יתברך ונצחום, הנה אין היתרו ממה שיקשה. וזה כי הגעת הרע לרשעים מאת השם יתברך על זה האופן כבר יהיה קצתו על דרך המופת, כמו טביעת המצריים בים סוף ומכת בכורים ושאר מה שחלו על המצרים מהמכות, ומה שהכה מלאך ה' במחנה אשור, ומה שידמה לזה. והנה מה שהיה מאלו הענינים על זה התאר הוא בלתי סותר הנחתנו, כי אנחנו לא נדבר בכאן אלא במה שימשך מההשגחה על צד הסדור הנאות אל סדור המציאות, לא במה שישתנה בו הסדור הטבעי. ועוד שאלו הרעות המגיעות לרשעים אל דרך המופת הוא על צד ההשגחה לטובים אשר היו הרעים ההם משתדלים להזיקם. וזה שאם היו הטובים מושגחים מהשם יתברך בשיגיע להם רע כדי להצילם מרע יותר עצום, כל שכן שהוא ראוי שיושגחו בהגעת הרעות לרשעים המזיקים אותם כדי שיסור הזקם מהם. ואולם מה שנזכר מהכבדת לב פרעה על צד האופן שהיה בו נוסף רע לישראל, הנה הוא גם כן על צד ההשגחה להקנותם אמונה טובה. כי כשחויב לפרעה העונש, והיה אפשר שיגיע בו תועלת לישראל בהגעתו לו בזה האופן בדרך שיתישב בלבם שבכאן אלוה נמצא ושיתאמת להם כחו יתברך וגבורתו מצד רבוי המופתים, סבב השם יתברך שיקשה פרעה את לבו בדרך שירבו מופתיו ותתפרסם האמונה האמתית לישראל. וזהו אמרו בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אותותי אלה בקרבו ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים וידעתם כי אני ה'. כבר ביארתי לך הכבדת לב פרעה היה להרבות מופתיו, ורבוי מופתיו היה כדי שיתפרסם לישראל ולדורות הבאים אחריהם שיש בכאן אלוה נמצא פעל כל מה שירצה. והנה מה שנזכר מהגעת הרע לרשעים בהלחמם לישראל ממה שאינו על דרך המופת, הוא אם אל דרך ההשגחה לישראל, כי הוא בלתי נמנע זה לפי הנחתנ, כמו שקדם, ואם על שהרע ההוא הוא נמשך לרשעים ההם מצד המערכת, כי זה גם כן ייוחס אל השם יתברך, להיות כל הענינים מסובבים ממנו. ואולם מה שנזכר בתורה מהקשאת רוח סיחון, הנה היה אם מצד ההשגחה על ישראל להגיע הרע לסיחון, כדי שינחלו ישראל את ארצו, והיה זה הענין מהשם יתברך על דרך המופת, או היה רע נכון לבא עליו, והיה הקשותו את רוחו המסודר מהגרמים השמימיים אחד מהכלים להגיע הרע אליו. וכבר ייוחס זה הענין לשם יתברך, אם היה הענין על זה התאר, מפני היותו סבה אל מה שיתחדש לאיזה צד שיתחדש. - ובכאן הותר זה הספק.
ואולם מה שסופק בספק השני, מפני מה שבא בתורה ובדברי הנביאים עליהם השלום והמדברים ברוח הקדש מזכירת היות האדם נשפט על כל מעשיו, אם טוב ואם רע, הוא מבואר שאין היתרו ממה שיקשה. וזה שלפי הנחתנו התבאר שהאדם יגמל ויענש בלי ספק על צדקו ורשעו במה שיקרא גמול ועונש באמתות, ר"ל בהצלחת הנפש והעדרה, והתבאר עם זה שהאדם נגמל ונענש על צדקו ורשעו בטובות ורעות גופיות בתכלית מה שאפשר מהסדור והיושר, וזה שההשגחה האלהית אשר בה האדם נשמר מהרעות תדבק בטובים לפי הדרגתם בחשיבות, ותעדר מהרעים. ולזה הוא מבואר שכבר יתכן בכל הפנים שיאמר שהאדם נשפט על כל מעשיו, אם טוב ואם רע. - ובכאן הותר זה הספק השני. ולפי שמה שהתבאר מדברינו בהשגחה מצד העיון, הוא על האופן אשר הנחנוהו, נאות אל מה שימצא בחוש מאלו הדברים ואל מה שנזכר בדברי הנביאים עליהם השלום, עד שלא ימצא עליו ספק ולא דחיה לא מצד העיון ולא מצד התורה, הוא מבואר שההשגחה היא באישי האדם על האופן שהנחנוהו.
ובכאן התבאר אופן ההשגחה האלהית באישי האדם במה שאין ספק בו, והוסרו ספקות רבות בענין ההשגחה לא סרו הקודמים מלטעון בהם עד היום, שהנביאים עליהם השלום והמדברים רוח הקדש נבוכו בזה לפי מה שספרו. וזה מבואר מדברי דוד עליו השלום וגם כן חבקוק הנביא עליו השלום. אמר דוד כיקנאתי בהוללים שלום רשעים אראה כי אין חרצובות למותם ובריא אולם, הנה אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל אך ריק זכיתי לבבי, וסוף הדברים ואחשבה לדעת זאת עמל הוא בעיני. ואמר חבקוק עליו השלום למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו. וזה מה שיורה שהם היו נבוכים בהעדר הסדור הנמצא לפי מה שיחשב בטובות אישי האדם ורעתם. וכבר אמרו רבותנו זכרונם לברכה שנסתפק בזה משה רבינו עליו השלום, וזהו מה ששאל באמרו הראני נא את דרכיך. אמרו שכבר שאל מפני מה צדיק ורע לו רשע וטוב לו, וכבר יראה על זה מה שהשיב לו השם יתברך על זאת השאלה, והוא אמרו ה' ה' אל רחום וחנון. וראוי שנתן תורה לשם יתברך אשר עזרנו למצוא האמת בזה הדרוש העמוק והיישיר לפנינו דרכינו ברחמיו וכרוב חסדייו, כי מה שמצאנו בו לקודמים הוא מעטיי מאד ???ומשולל מחקירה העיונית, זולת מה שמצאנו מזה בספר איוב. והנה בהבנתו מהקושי העצום, עד שלא יתכן שיובן אם לא למי שידע אלו הדעות אשר אפשר שיפלו בהשגחה, ומה שאפשר שיטעון כל אחד מבעלי הדעות לקיים דבריו ולבטל דברי זולתו.
פרק שביעי
[עריכה]נזכור בו שמה שהביאנו אליו העיון בזאת השאלה הוא דעת אליהו.
[עריכה]וראוי שתדע כי זה הדעת אשר הביא אליו העיון בהשגחה הוא דעת אליהוא, והוא אשר הגיעה אליו תכלית החקירה בזה הדרוש בספר איוב, והוא זכר הרבה מהטענות אשר זכרנו לקיים זה הדעת, כבר בארנו זה מדבריו בבאורנו לספר איוב.
והנה ידמה שכבר נטה לזה הדעת גם כן הרב המורה זכרונו לברכה בספרו הנכבד מורה הנבוכים, ולזה אמר בפרק שבעה עשר מהחלק השלישי דבר זה לשונו. ואשר אאמינהו אני בזאת הפנה, ר"ל בהשגחה האלהית, הוא מה שאספר לך. ואינני נסמך בזאת הפנה והאמונה אשר אספרה למה שהביאני אליו המופת, אבל אסמך בה למה שהתבאר אצלי שהוא כונת תורת השם יתברך וספרי הנביאים. וזה הדעת אשר אאמינהו הוא יותר מעט ההרחקות מן הדעות הקודמים ויותר קרוב אל ההקש השכלי, והוא שאני אאמין שההשגחה האלהית אמנם היא בזה העולם התחתון, ר"ל מתחת גלגל הירח באישי מין האדם לבד, וזה המין לבדו הוא אשר כל עניני אישיו ומה שישיגם מטוב או רע נמשך אחר הדין, כמו שאמר כי כל דרכיו משפט, אבל שאר בעלי חיים וכל שכן הצמחים וזולתם דעתי בהם דעת ארסטו. - ואולם ההשגחה האלהית לפי דעתי ולפי מה שאני רואה היא נמשכת אחר השפע האלהי, והמין אשר נדבק בו השפע ההוא השכלי, עד ששב בעל שכל ונגלה לו כל מה שהוא גלוי לבעל שכל, הוא אשר התחברה אליו ההשגחה האלהית ויחסה לו כל פעולתיו על צד הגמול והעונש. אמנם ואם טבעה כו' - - והבן דעתי עד סופו והעלהו בידך שאני לא אאמין שיעלם מן השם יתברך דבר, או איחס לו לאות וקצור, אבל אאמין שההשגחה נמשכת אחר השכל ומדובקת בו, מפני שההשגחה אמנם תהיה ממשכיל, ואשר הוא שכל שלם, שלמות אין שלמות אחריו. אם כן כל מי שנדבק בו דבר מן השפע ההוא כפי מה שישיגהו מן השכל ישיגהו מההשגחה. זהו הדעת הנאות אצלי למושכל ולכתובי התורה. - ואמר בפרק אחד וחמשים מהחלק השלישי דבר זה לשונו. והנה נגלה אלי עתה עיון נפלא מאד יסורו בו ספקות ויתגלו בו סודות אלהיות, והוא שאנחנו כבר בארנו בפרקי ההשגחה כי כפי שעור שכל כל בעל שכל תהיה ההשגחה בו, והאיש השלם בהשגתו אשר לא יסור שכלו מהשם יתברך תמיד תהיה בו ההשגחה תמיד, והאיש השלם בהשגתו אשר תפנה מחשבתו מהשם יתברך קצת עתים תהיה ההשגחה בו בעת חשבו בשם יתברך בלבד, ותסור ההשגחה ממנו בעת עסקו, ולא תסור ממנו אז כסורה ממי שלא ישכיל כלל, אבל תמעט ההשגחה ההיא, אחר שאין לאיש ההוא השלם בהשגתו בעת עסקו שכל בפעל, ואמנם הוא אז משיג בכח קרוב וכו' - - ועם הפנות מחשבת האדם והשיגו השם יתברך בדרכים האמתיים ושמחתו במה שהשיג, אי אפשר שיקרה אז לאיש ההוא מין ממיני הרעות, כי הוא עם השם יתברך והשם יתברך עמו. אבל בהסיר מחשבתו מהשם יתברך, אשר הוא אז נבדל מהשם יתברך, השם נבדל ממנו, והוא אז מזומן לכל רע שאפשר שימצאהו, כי הענין המביא להשגחה ולהמלט מיד המקרה הוא השפע ההוא השכלי, וכבר נבדל קצת העתים מן החסיד ההוא הטוב, או לא הגיע כלל לחסיד ההוא הרע, ולזה אירע לשניהם מה שאירע. עד כאן לשונו זכרונו לברכה.
הנה כבר התבאר מדבריו שכבר יגיעו לחסיד רעות בעת התירו הקשר והדבקות אשר בינו ובין השם יתברך, כי הוא אז משולח למקרי הזמן. וכבר יתכן לזאת הסבה שלא יגיע לרע רעות, כמו שזכר הרב זכרונו לברכה, וזה אמנם יהיה כשלא יהיה מסודר לו רע מהמקרים ההם. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שמה שאמר הרב זכרונו לברכה שכל עניני אישי האדם ומה שישיגם מטוב או רע נמשך אחר הדין, אם ירצה בו הטוב האנושי, ר"ל הגמול והעונש הנמצא בנפש, או ירצה בזה דבקות ההשגחה וסורה, ויקרא דבקות ההשגחה הטוב, וסורה הרע. וזה שאם רצה בזה הטוב והרע הגופיי, הנה יסתרו דבריו קצתם קצת, וזה כי הוא הודה שכבר יקרו הרעות לחסיד בהסירו מחשבתו מהשם יתברך, להיותו משולח ונעזב למקרים, ושהוא אפשר לזאת הסבה שלא יגיעו לרע רעות. וראוי שיובן ממה שהניח הרב זכרונו לברכה בענין ההשגחה שידיעת השם יתברך אינה בדברים הפרטיים במה שהם פרטיים. וזה שאם הונחה ידיעתו בהם בזה האופן, הנה לא אשער מה היא ההשגחה הזאת אשר תדבק בטובים להצילם מהמקרים, והסתר פנים אשר ידבק ברעים לבלתי הצילם מהם. וזה כי לא ימנעו המקרים ההם מחלוקה, אם שיהיו המקרים ההם הם אשר ידע השם יתברך לצדיק הנשמר מהם ולרשע הבלתי נשמר מהם, ויציל מהם הצדיק ולא יציל מהם הרשע, או שיהיוט המקרים ההם הם אשר ידע השם יתברך שיגיעו לרעים ושלא יגיעו לצדיקים, וידע שיגיעו להם הטובות אשר מצד ההשגחה. ואם הנחנו שידע השם יתברך שלא יגיעו אלו המקרים לצדיקים ההם, מה היא ההשגחה הזאת, בשלא יגיע לו מה שהיה יודע השם יתברך שלא יגיע, הלא כמו זה גם כן ימצא ברשעים כשידע השם יתברך שיגיעם טובות, שלא יגיעום הרעות אשר היה יודע שלא יגיעום. ואם הנחנו שהמקרים ההם ידע השם יתברך שיגיעו לצדיק ולרשע, ויציל מהם הצדיק ולא יציל מהם הרשע, הוא מבואר שאין ידיעתו באלו המקרים מצד מה שהם פרטיים, כי מזה הצד תהיה ידיעתו שיגיעו אלו המקרים לצדיק ההוא שקר ועוד כי הוא יודע גם כן לפי זאת ההנחה שלא יגיעו לו מפני ידיעתו כל אחד מהדברים הפרטיים הנופלים בכאן, וידע שהשגחתו תדבק באיש הזה, ואיך יתכן שנניח שידע השם יתברך יחד שיגיעו אלו המקרים לזה האיש, ושלא יגיעו לו, הנה זה בתכלית הבטול. ולזה הוא מבואר שהוא מחויב מזה שתהיה ידיעתו באלו המקרים מצד הסדור הכולל. ואז יתכן שיצוייר מה שהונח מענין ההשגחה והסתר הפנים, וזה שהוא יודע מה שהיה ראוי שיגיע לפי הסדור הכולל מאלו המקרים לצדיק ולרשע, ויציל הצדיק מהם על דרך ההשגחה, ולא יציל מהם הרשע. ולפי שכבר התבאר לפי דעת תורתנו דבקות ההשגחה לטובים והסתר פנים מהרשעים, והיה מחויב בזאת ההנחה שלא תהיה ידיעת השם יתברך בדברים הפרטיים מהצד אשר הם בו פרטיים. הוא מבואר שכבר יחויב לפי דעת תורתנו שלא תהיה ידיעת השם יתברך בדברים הפרטיים במה שהם פרטים, וזה ממה שיוסיף גלוי ושלמות במה שהתבאר מדברינו באופן ידיעת השם יתברך הדברים.