מלבי"ם על שמות מ
(ב)"באחד לחדש הראשון תקים". כבר פי' חז"ל שז' ימי המלואים התחילו בכ"ג באדר ובכל יום העמידו ופרקו ובשמיני העמידו ולא פרקו וכמ"ש בפרשת שמיני, ומ"ש תקים היינו שישאר קיים:
(ג) ושמת, מפני שבעשיה היה סדר אחר, סדר לו הסדר, שישמור בהקמה:
(יז) "ויהי". הוקם המשכן הוא מבנין שלא נזכר שם פועלו, שאינו מציין פעולת פועל, כי אינו מציין ההקמה שזה נעשה ע"י פעולת פועל, רק מציין שנשאר בעמידתו ולא פרקו, וזה נעשה מעצמו וזה שרמזו חז"ל במ"ש הוקם מאליו, הגם שצרפו בזה ג"כ שהיה הקמתו ע"י סיוע ה':
(יח) "ויקם את המשכן". כולל המשכן עם יריעות התחתונות, ומפרש שלזה היה צריך להקדים נתינת האדנים וכו', ומבואר אצלנו שלשון שימה מורה על הסדר והערך לכן אמר וישם את קרשיו, וזה כמ"ש חז"ל שהיו רושמין על קרשי המשכן לידע איזה בן זוגו:
(יט) "ויפרוש את האהל". הם יריעות עזים, ומכסה האהל הם עורות אילים ותחשים, ומפני שה' אמר לו בקצור וסמך שמשה יבין זאת כמ"ש והקמות את המשכן כמשפטו אשר הראית בהר, לכן סיים כאשר צוה ה' את משה:
(כ) "ויקח". בפרשת תרומה (כ"ו ל"ג) אמר ונתתה את הפרוכת תחת הקרסים והבאת וגו' את ארון העדות ונתת את הכפורת וגו' בקדש הקדשים, ופה אמר שנתן הכפורת מבחוץ ואח"כ הביאהו אל המשכן ואח"כ שם הפרוכת, שכן למד ממ"ש למעלה (פסוק ג'), וי"ל שהסדר שבפרשת תרומה נהג בשבעת ימי המלואים והסדר שבכאן נהג בשמיני לכן סיים שעשה כאשר צוה ה' את משה:
(כג) "ויערך". יום שמיני למלואים היה ביום ראשון ואיך ערך את הלחם, וי"ל שכבר ערך את הלחם בשבת שלפניו, או ביום ראשון של ימי המלואים כמו שמשמע ממ"ש (ל"ט ל"ו) שהביאו לחם הפנים, והדין הוא שאם סדר הלחם לאחר השבת יניחנו לשבת הבאה (מנחות ק') ואף שפרק המשכן לא נפסל הלחם כמש"ש (דף צה) שבמסודר על השלחן כ"ע לא פליגי דאין נפסל במסעות, ועיין זבחים (דף ס) תוד"ה אע"פ ודף קיז ד"ה אימא, ועל חידוש זה אמר כאשר צוה ה' את משה שכן אמר לו והבאת את השלחן וערכת את ערכו:
(כה) "ויעל הנרות". בעת העלאת הנרות כבר נתחנך אהרן לכהונה ובכ"ז העלה משה כמ"ש לו ה' והעלית את נרותיה, לכן אמר כאשר צוה ה' את משה, וכמ"ש רש"י שעבודת היום עשה משה:
(כז) "ויקטר עליו". מבואר שמשה הקטיר, וכבר באר בספרא שמיני (סימן כב) שמשה נכנס אז עם אהרן ללמדו על מעשה הקטרת, כדי לחנך המזבח כמש"ש, ומבואר בכאן שעקר המקטיר היה משה ועז"א כאשר צוה ה' את משה:
(כט) "ויעל עליו". עדיין לא הקים קלעי החצר ואיך העלה העולה, רק שאין מחנכין מזבח חדש אלא בתמיד של שחר וזה היה אחר זמן התמיד והיה לו עדיין דין במה, ולא נתחנך המזבח עד למחר בשחרית, לכן הקריב קודם הקמת הקלעים, וצ"ל שרחצו תחלה מקיתון של כלי שרת, וכמ"ש במלואים שרחצו במים בבקר:
(לא) "ורחצו ממנו". שהגם שכבר קדשו ידיהם תחלה כמ"ש וירחץ אותם במים רחצו שנית, וי"ל שרחיצה ראשונה היתה בכלי חול שעדיין לא נתקדשו כלי שרת, או שהיה על פי הדבור שלכן אמר כאשר צוה ה' את משה:
(לג) "ויכל משה את המלאכה". מבאר שעקר כלוי המלאכה היתה ההקמה האחרונה שנשאר ולא נפרק כי עקר המלאכה מה שהעמד האהל והוכן לעבודה, וזה עשה משה שהקימו בעצמו באופן שגמר המלאכה מיוחס לו לבדו:
(לד) "ויכס הענן". בברייתא די"ג מדות כתוב אחד אומר ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד וכתוב א"א ובבא משה אל אהל מועד, בא הכתוב הג' והכריע כי שכן עליו הענן, אמור מעתה כ"ז שהיה עליו הענן לא היה יכול לבא, נסתלק הענן נכנס ומדבר עמו, והנה אא"ל שנסתלק הענן דהא כתיב כי ענן ה' על המשכן יומם ואמר ר"פ בהעלותך וביום הקים את המשכן כסה הענן וכו' כן יהיה תמיד הענן יכסנו, מבואר שלא נסתלק הענן עד שהוצרכו לנסוע, רק שביום השמיני היה כבוד ה' שהוא האש הנברא ממלא את המשכן מבפנים והענן יכסה עליו מבחוץ, שזה סימן להגלות השכינה, שלפעמים היה הכבוד מכוסה בענן ולפעמים היה מגולה כמ"ש בסוף פ' משפטים וישכן כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן [ר"ל שהענן כסה את הכבוד] ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר, ר"ל שאז נתגלה הכבוד מתוך הענן, שהאש אוכלת הוא כבוד נברא שנקרא כבוד ה', וענן וערפל סביביו, ולפעמים הוא מכוסה ואז היה יכול משה לבוא, וכשנתגלה לא יכול לבוא מעצמו, וע"כ כתיב ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן, ומפרש טעם הקריאה כי מראה כבוד ה' כאש אוכלת, ר"ל שנתגלה הכבוד ולא יכול לבוא מעצמו, וכן פה נתגלה הכבוד, ולכן לא יכול ליכנס, ומ"ש נסתלק הענן, לאו דוקא כי הענן היה תמיד על המשכן רק שלא היה ענן כזה שהכבוד מלובש בו, כי הכבוד נסתלק מן המשכן אל תחת כנפי הכרובים ואז היה יכול לבוא, וז"ש שלא יכול לבוא מפני ששכן עליו הענן וכבוד ה' מלא, ר"ל שהיה ענן שמלביש את הכבוד ותוך ענן כזה לא יכול לבוא, וכן במלכים (ח' ח') ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת מפני הענן כי מלא כבוד ה' את בית ה' שם היה ענן המלביש את הכבוד, ועמש"ש ששם היה מובדל מכאן שהענן והכבוד שניהם היו בפנים ובכאן היה הענן מבחוץ עיי"ש טעמו, וכשנסתלק הענן החופף את הכבוד היה נכנס אף שהענן עצמו בלא הכבוד היה תמיד והכבוד הזה שנראה בשמיני למלואים הוא עצמו מ"ש וירא אליכם כבוד ה', וירא כבוד ה' אל כל העם, והוא עצמו הכבוד הנראה בעת המרגלים ובמחלוקת קרח ששם כתיב והנה כסהו הענן וירא כבוד ה', שזה היה רק בעת התגלות שכינה, אבל הענן לבדו היה תמיד על המשכן, ויש דעות מתי דבר עמו הפרשיות מן ויקרא עד סוף פרשת המלואים, שי"א שדבר עמו בתחלת ימי המלואים והקריאה רק הזמנה, וי"א שדבר עמו כל פרשיות אלה בשמיני למלואים והיה הקריאה לבוא אל הענן, עיין ברמב"ן. ועיין מה שכתבתי בריש פרשת ויקרא: