מלבי"ם על שמואל א יב

(א) השאלות (א - ב) מה רצה בויכוח הזה הגדול? מ"ש לכל אשר אמרתם לי הוא שפת יתר? וכן מ"ש בני הנם אתכם אין לו ענין?:

"ויאמר שמואל". אחר שהשלים המלכת המלך בא להתוכח עמהם, וכבר בארנו למעלה (ח, ו) כי בשאלה זו ששאלו להם מלך חטאו בשתים, א] נגד כבוד שמואל, במה שהעבירו אותו מהיות שופט עליהם. ב] בכבוד ה', במה שרצו להחליף מלכות שמים במלכות ב"ו. ונגד שני הדברים האלה התוכח עמהם. תחלה התוכח במה שחטאו נגדו, אמר, "הנה" "שמעתי בקולכם לכל אשר אמרתם לי", ר"ל הגם שלא הייתי מחויב לשמוע אליכם בענין מה שרציתם שהמלך יהיה גם השופט אתכם, כי מן הדין א"א להעביר השופט משררותו כל עוד לא מצאו בו עול, ולא היה לי לשמוע רק שיהיה המלך ממונה על המלחמה לא על המשפט, בכ"ז שמעתי לכל אשר אמרתם לי שהוא מ"ש ושפטנו מלכנו:

(ב) "ועתה הנה המלך מתהלך לפניכם ואני זקנתי ושבתי". ר"ל ואני לא השגתי שום טובה חלף עבודתי אשר עבדתיכם, אני זקנתי מרוב עבודה ועול הצבור שעי"ז (קצפה) [קפצה] עלי זקנה שלא בזמנה (כי היה אז בן חמשים שנה): "ובני". גם הם לא ירשו גדולתי, כי "הנם אתכם" כאחד העם, מוסרים מגדולתם. הגם "שאני התהלכתי לפניכם" "מנערי עד היום הזה", ולא היה ראוי להעבירני לא מצד שנתרשלתי בעבודת הצבור כי התהלכתי מנעורי עד היום הזה עוסק בעבודתכם, ולא מאשר מצאתם בי איזה עול מהטיית משפט ולקיחת שוחד, ע"ז:

(ג) השאלות (ג - ו) מ"ש את מי עשקתי את מי רצותי וכו', כולו לשון כפול. ולמה הוסיף שנית עד ה' בכם כי לא מצאתם בידי מאומה? למה העיד ה' ע"ז הלא כל העם עדים? ומ"ש ויאמר עד ולא ויאמרו? מ"ש ה' אשר עשה את משה, אין לו קישור לא למעלה ולא למטה?: "הנני ענו בי". כי עתה לא תחניפו לי מלהגיד פשעי, באשר הוא "נגד ה'". וגם לא תיראו מפני מלהגיד, באשר הוא "נגד משיחו", אשר יעשה משפט. את שור, סדר בהדרגה מן החמור אל הקל. "את שור מי לקחתי", בחזקה. ואף גם את "חמור מי לקחתי", הגם שהשופטים רגילים לקחת חמור לרכיבה בעת לכתם מעיר לעיר לשפוט את העם. ומוסיף "את מי עשקתי", שהעשק הוא קל יותר שכובש שכר שכיר וכדומה, שאינו גוזל בידים רק מונע את המגיע לו. ומוסיף "את מי רצותי", למי בקשתי שיתן לי איזה מתנה ברצונו, או שרשו רצץ. והגם שהרצוץ גרוע מעושק, בא מאוחר לענין הרבותא של התשלומין, שגם רצוץ בגוף שישלם בממון וישיב נזק וצער וכו' וכ"ש שישיב ממון הנעשק. ומוסיף "ומיד" "מי לקחתי כפר", שאם נתחייב איש מיתה או מלקות ואקח מאתו כופר ממון תחת עונש הגוף, שעי"כ "אעלים עיני בו" מלהענישו כפי משפטו. הגם שכופר זה יתן המתחייב בטוב לבו, ואינו עושק לעומת הנותן רק הטיית המשפט בעצמו בדבר הנוגע לה', בכ"ז "אשיב לכם":

(ד) "ויאמרו לא עשקתנו". תפסו הדברים האחרונים הקלים, וכ"ש שלא גזל, והוסיפו "ולא לקחת מיד איש מאומה", אף בדרך מתנה, כי לא נהנה משום אדם, כדברי חז"ל:

(ה) "ויאמר". באשר יצויר שהגם שלא לקח דבר מיד איש, בכ"ז קבל שכר מקופת הצבור, באשר קופת הצבור ממסים וצדקות היו ביד השופט והיה לו רשות גם כפי הדין לקחת שכרו ופרנסתו משם, וזאת לא יוכלו המה להעיד רק ה' לבדו היודע נסתרות, ועז"א "עד ה' בכם כי לא מצאתם בידי מאומה", אף אם תבקשו כל גנזי ביתי לא תמצאו דבר, כי לא לקחתי שכר מהצבור ג"כ: "ויאמר עד". מוסב על ה' הנזכר תחלה, ה' אמר, עד, וכ"פ חז"ל יצתה ב"ק ואמרה עד:

(ו) "ויאמר שמואל". הודיע להם כי הקול הזה שאמר עד, הוא קול ה'. וז"ש "ה' אשר עשה את משה ואת אהרן", שהכינם להיות שופטי ישראל, "ואשר" ע"י השופטים הנאמנים האלה "העלה את אבותיכם מארץ מצרים", הוא אשר הופיע עתה וקרא "עד", וענתה בי צדקתי כצדקת השופטים משה ואהרן:

(ז) השאלות (ז - יא) מ"ש ואשפטה אתכם? מה היא התוכחה הזאת מביאת יעקב וממה שנמכרו ביד סיסרא? ולמה זכר את בדן שהוא שמשון קודם יפתח והוא היה מאוחר ממנו?: "ועתה". אחר שהתוכח עמהם על מה שחטאו נגדו, התחיל להתוכח ע"מ שחטאו נגד ה', וז"ש "ועתה" התיצבו ואשפטה אתכם לפני ה', לאמר מה מצאתם בו עול כי מאסתם במלכותו, זכרו "את כל צדקות ה' אשר עשה אתכם ואת אבותיכם":

(ח) "כאשר". מפרש תחלה את אבותיכם. "כאשר" בא יעקב מצרים לא הושיעכם ע"י מלך, רק "כאשר" התפללו לפניו הושיעם ע"י נביאיו (ותפס "כאשר" בא יעקב מצרים, כי נבדלה צרת מצרים מצרות שאח"כ, שגלות מצרים לא היה מסבת חטא קדום רק כדי להיטיבם באחריתם ולהביאם אל המקום הזה, ועי"כ נתגלגל הדבר שבא יעקב מצרים):

(ט) "וישכחו". וכן אח"כ ראיתם כי לא סרה השגחת ה' מאתכם, וזאת ראיתם משני צדדים, א] שבעת מריכם תיכף יסר אתכם כאשר ייסר איש את בנו בהשגחת עליו. ב] שבעת שבתם עדיו תיכף הושיעכם. ועל הצד הא' אומר "וישכחו את ה'", אז תיכף הענישם "וימכר אתם" וכו' "וילחמו בם", ר"ל פעמים מכר אותם בהחלט ביד אויביהם עד ששלטו האויבים עליהם, וזה היה "ביד סיסרא וביד פלשתים" בימי שמשון, שהיו ישראל תחת ידם. ופעמים רק לחמו בם ועדן לא שלטו עליהם, וזה היו פלשתים בימי שמואל שעלו על ישראל למלחמה, "ומלך מואב" בימי יפתח, שאז עברו בני עמון (שהיו מתאחדים עם מואב) את הירדן להלחם בם. ועז"א מלך מואב, שטענתו היה מצד שלקחו מדינת מואב, ומצד שהוא על ארץ מואב (שופטים יא):

(י) "ויזעקו". ועל הצד הב' אומר שבעת זעקו נמלטו:

(יא) "וישלח". ר"ל בעת שמסר אותם ביד אויביהם שלח "את ירובעל ואת בדן", הוא שמשון, שבימים האלה משלו האויבים עליהם. ובעת אשר רק לחמו בם שלח "את יפתח" "ואת שמואל", שהם עזרום במלחמתם כמבואר. ונגד הא' אומר "ויצל אתכם מיד איביכם", ר"ל ע"י ירובעל ובדן הציל אתכם מיד אויביכם, כי אז הייתם בידם. ונגד הב' אמר "ותשבו בטח", ר"ל ע"י יפתח ושמואל היה לכם מנוחה ממלחמת האויבים וישבתם בטח באין מחריד:

(יב) השאלות (יב) הלא ביאת נחש היה אחר שהומלך שאול?:

"ותראו". ואחר שראיתם שהשגחת ה' חופף עליכם כל היום, למכור אתכם ביד אויב בעת מריכם ולהושיעכם את תשובו אליו, עתה שראיתם "מלך בני עמון בא עליכם", שכחתם שני הצדדים האלה, א] לשום לב שבא עליכם אויב מפני שמאסתם מלכותו ורציתם במלכות ב"ו, ב] לשוב מחטא זה כדי שיושיעכם: "ותאמרו לי לא". ר"ל לא נשוב מחפצנו במלך, רק "כי מלך ימלך עלינו", הגם שבחנתם "שה' אלהיכם מלככם", וכמו שהעברתם אותי משופט כן מאסתם את אלהיכם ממלוך עליכם:

(יג) השאלות (יג) למה כפל אשר בחרתם אשר שאלתם והנה נתן ה'?:

"ועתה הנה המלך" וכו'. ר"ל עתה יש במלך הזה שני אפשריות, בצד א' הוא "המלך אשר בחרתם" אתם, לא ה', כי לא מדעת ה' נעשה רק מדעתכם: "אשר שאלתם". מפרש שהגם שלא בחרתם את האיש הזה שאול, בכ"ז הוא מיוחס לבחירתכם מצד שאתם שאלתם מלך ועי"ז בחרו ה'. ובצד הב' "והנה נתן ה' עליכם מלך", אחר שבחירת האיש הפרטי שהוא שאול נעשה ע"י ה'. וכפ"ז יתיחס המלך בצד א' אל בחירתכם נגד רצון ה', ובצד הב' יתיחס שהוא בחיר ה':

(יד) "אם תיראו". ולכן יש בו שני אפשריות, ש"אם תיראו" "את ה' ועבדתם אותו", וחוץ מזה תשמרו מצותיו "ושמעתם בקולו" במ"ע, "ולא תמרו את פי ה'" במצות ל"ת, אז יתיחס אל בחירת ה', כי אז "והיתם גם אתם וגם המלך" כו' "אחר ה' אלהיכם", ר"ל אז יהיה ה' מלככם ההולך לפניכם להלחם לכם ולהושיע אתכם, והוא אחריו כשר צבאו ההולך בפקודתו, והוא יהיה אמצעי בין ה' וביניכם:

(טו) "ואם". ובצד הב' "אם לא תשמעו בקול ה'" במ"ע, "ומריתם את פי ה'" במצות ל"ת, אז יתיחס אל בחירתכם. ואל תחשבו כי אז יסיר השגחתו, רק "והיתה יד ה' בכם" כמו שהיתה "באבותיכם", שהכה אותם כל עת מרו בו:

(טז) "גם עתה התיצבו וראו". כי השגחתו דבקה בכם לעשות לעיניכם נפלאות לשדד הטבע:

(יז) השאלות (יז) איך ברר להם ע"י נס הזה שהרעו מה ששאלו להם מלך?:

"הלא קציר חטים היום". בזה תראו, א] כי עדן השגחתו הנסיית דבקה בכם, וא"כ לא היה לכם לבחור מלך שיושיע אתכם כפי הטבע, אחר שאתם נושעים מהשגחה. וז"ש כי "רעתכם רבה אשר עשיתם בעיני ה'", ר"ל שעשיתם נגד עיני ה' והשגחתו עליכם. ב] אחר שהפלא הזה יתהוה ע"י תפלתי, לא היה לכם לבגוד בי, כי כן הייתי יכול להרעים שנית בקול גדול על פלשתים כמו אז (למעלה ז). וז"ש "אקרא אל ה' ויתן קלות ומטר". ובזה נתן אות נגד שני הדברים אשר עמהם התוכח כנ"ל. ג] מהאות בעצמו שהוא המטר והקולות שהם טובים בעת זרע ורעים בקיץ, תבינו כי כן גם אתם שאלתם דבר שלא בעונתו, שאם היה המלך טוב לכם אחרי מותי ובעת שאתם נתונים תחת הטבע, הוא רע לכם בעודני חי ובעוד ה' צבאות יגן עליכם, ועז"א "ודעו וראו" וכו':

(יח) "ויירא כל העם מאד את ה' ואת שמואל". כי הביטו את אשר הרעו כי חטאו לה' ובגדו בנביאו:

(כ) השאלות (כ - כד) מ"ש אל תיראו אתם עשיתם את כל הרעה, הלא לכן יפחדו וייראו? מ"ש אך אל תסורו וכו', ולא תסורו, הוא כפל? ומה שסיים אך יראו את ה', כבר נכלל בראש דבריו?:

"אל תיראו אתם עשיתם את כל הרעה הזאת". ר"ל אם היה ה' קוצף עליכם בלא סבה היה לכם להתירא באשר נשתנה רצונו אליכם מטוב לרע, אבל אחר שסבת הרעה הזאת תלוי במעשיכם הרעים, וא"כ לא נשתנה רצון ה' להיטיב עמכם אם תטיבו מעשיכם, לכן אל תיראו "אך אל תסורו" מאחרי ה', שאז ישוב לשוש עליכם לטוב: "אך אל תסורו" וכו' "ועבדתם". אומר, א] מן הראוי שלא תסורו, "ועבדתם" "את ה'" מצד עצמו מחמת אהבתו, מצד גדולתו ורוממותו, שהיא עבודה מאהבה, וז"ש "בכל לבבכם", ר"ל שלא בעבור פנייה חיצונית מגמול ועונש, שאז אף לו ידעתם שיהיה לכם תועלת בעבודת נכר ראוי שלא תסורו מה'. ב] מוסיף, וחוץ מזה:

(כא) "ולא תסורו". אי אפשר שתסורו ממנו כלל, כי אין לכם לצפות שתשיגו איזה תועלת בעבודת נכר, "כי אחרי התוהו אשר לא יועילו", שום תועלת. "ולא יצילו", מאיזה רעה. ואל תחשוב שיועילו בדרך סגולה, "כי תהו המה" לגמרי:

(כב) "כי לא". מוסב למעלה, אל תיראו "כי לא" יטש, ר"ל אם תעבדו אותו אין לכם להתירא שישתנה רצונו עליכם, שזה א"א, א] "מפני שמו הגדול", שנודע למשגב על ידכם, ועתה יאמרו הגוים מבלתי יכולת. ב] אחר "כי הואיל ה'" והתחיל "לעשות אתכם לו לעם", ולא יצוייר שישתנה רצונו הבלתי ב"ב:

(כג) "גם". ומה שתתיראו מפני כי אחדל מהגין עליכם בזכותי, "גם" אנכי חלילה לי מחטא לה' ומלהגין עליכם בשני ענינים שהייתי מגין עליכם עד עתה, א] "להתפלל בעדכם", ב] "להורותכם דרך הטובה":]

(כד) "אך". גם זאת שאעמוד לימינכם תלוי בזה אם "תיראו את ה'", כי לולא זה לא יועילו תפלותי ולמודי:

(כה) "ואם". ר"ל אם תיטיבו מעשיכם לא יזיק לכם המלך, "ואם" הרע תרעו לא יועיל לכם, כי כולכם תספו: