מלבי"ם על מלכים א ז

<< · מלבי"ם · על מלכים א · ז · >>

(א) "שלש עשרה שנה". שאחר בנין בית המקדש התחיל בנין ביתו, וכמ"ש למטה (להלן ט, י) ויהי מקץ עשרים שנה אשר בנה שלמה את שני הבתים: "ויכל את ביתו". אע"פ שנמשך הבנין ימים רבים מ"מ לא קץ בטורח הבנין עד שכלהו:

(ב) "את בית יער הלבנון". נקרא כן על שהיה מרובה בארזים כיער, או נבנה ביער הלבנון שהיה סמוך לירושלים, שכן היה מנהג המלכים לבנות בית הקיץ ביער להתקרר שם, והיה בו פתחים וחלונות הרבה פתוחים לרוח היום: "על ארבעה טורי" "עמודי ארזים". העמודים היו נתונים לרוחב הבית וחולקים את אורך הבית לג' חלקים, כ"א לג' אמה ושליש: "וכרותות" "ארזים". מן עמוד לעמוד לרוחב הבית לחבר העמודים זל"ז ולהניח עליהם התקרה:

(ג) "וספון". סיפון הנסרים של הקירוי היה מונח על הצלעות, דהיינו על כרותות ארזים שזכר: "על העמודים ארבעים" "וחמשה". ר"ל שסך הכל היה ארבעים "וחמשה" נסרים, דהיינו שהיו נסרים חמשה עשר בכל טור ומסודרים לרוחב הבית, עד שבחמשים אמה היו ט"ו נסרים. וי"ל שהיו נסרים עבים כ"א ג' אמות וחמשית אמה, או שהיה אויר בין כל א' וא':

(ד) "ושקופים". הנה משני צדדי האורך היה בנין של אבני גזית (כמ"ש למטה) והיה שם חלונות להכניס האויר, והיה "שלשה" "טורים", ר"ל ג' חלונות זה ע"ז בגובה, וכן היה שלשה בצד הארך זה אצל זה, והיה "מחזה אל מחזה", ר"ל חלונות של צד הארך מזה מכוונים נגד חלונות של צד הארך השני, וזה היה שלש פעמים, כי כן היה בכל חלוקה, שארך הבית נחלק לשלשה כנ"ל, ובכ"א היה שלשה טורי חלונות וזה היה בשני צדדי הארך:

(ה) "וכל הפתחים". הפתחים היו בצד רוחב הבית משני צדדי הרוחב בין סדרי העמודים, והיה "רבעים שקף", שהיה משקוף ע"ג משקוף, כי היה שלשה חלונות על הפתחים, עד שהיה השקף ארבעה, דהיינו משקוף א' של הפתח, וג' של ג' החלונות, וכן היה "מחזה אל מחזה", שהיו הפתחים והחלונות שעליהם מכוונים זה מול זה בטורי העמודים אשר בארך הבית ביושר, והיה "שלשה פעמים", שהיה שלשה פתחים בכל טור:

(ו) "ואת אולם". לפני העמודים עשה אולם. והיה "חמשים אמה ארכו" לעומת רוחב בית יער הלבנון: "ושלשים אמה" "רחבו". נמשך לארך הבית: "ואולם על פניהם". לפני הבית, והאולם היה עוד אולם, ולפני האולם השני היו "עמודים ועב" "על פניהם", היינו מריש שהוא עץ עב כמ"ש העבים הם המורישים:

(ז) "ו"אולם"". ולפני העמודים היה "אולם" אחר שבו עמד "כסא המשפט", ששם שפט המלך בעצמו בענינים גדולים. וגם "אולם" "המשפט עשה", ששם ישבו הסנהדרין ושם עמדו הבע"ד, והיה לפני אולם הכסא: "וספון". ורצפת האולם היה מכוסה: "בארזים" "___________""מהקרקע ועד הקרקע". ר"ל מקצה לקצה:

(ח) "וביתו אשר ישב שם". ועוד היה שם בית המלך שהיה מיוחד למושבו ודירתו לאכול ולשתות, והוא הבית שנז' בריש הסימן: "וגם חצר האחרת". ר"ל החצר שלפני בית המלך: "מבית לאולם". ר"ל בית המלך והחצר שלפניו היה "מבית לאולם" ופנימי לו, והיה ג"כ כמעשה האולמים הנאמרים. ולפ"ז היה שם שמונה חלוקות, בית המלך, ולפניו חצר הגדולה שלו, ולפניו בית יער הלבנון, ולפניו אולם העמודים, ועוד אולם לפניו, ולפני כולם עמודים ועב על פניהם, ולפניו כסא המשפט, ולפניו אולם המשפט: "ובית יעשה". ואחרי גמר הבנינים התחיל לעשות בית לבת פרעה ג"כ בתבנית האולם הזה:

(ט) "כל אלה". הבנינים הנז' היו, "אבנים יקרות". באיכות: "וכמדת גזית". בכמות: והיו "מגוררות", ומשופעות מבית ומחוץ, ר"ל משני הצדדים, ואבנים כאלה היו מן "היסוד עד הטפחות", דהיינו שמי קורה, וכן היה מחוץ עד החצר הגדולה:

(י) "אבני" כו'. והיסוד בעצמו היה אבנים גדולות מעשר ומשמנה אמות, והיה ג"כ מאבנים יקרות:

(יא) "ומלמעלה" כו'. והאבנים שהיו מלמעלה קרוב להקורה היה כמדת גזית: "וארז". שהיה מעורב ארז ואבן בהבנין:

(יב) "וחצר הגדולה". דהיינו החומה שהיה סביב כל הבנינים היה שלשה טורים וכו', וכן היה לחצר בית ה' הפנימית ולאולם הבית:

(יג) "וישלח". זה היה בסוף ז' שנים כשגמר בנין בהמ"ק:

(יד) השאלות (יד) פה אמר שהיה בן אשה אלמנה ממטה נפתלי ובד"ה אמר שהיה בן אשה מבנות דן, ומ"ש המפרשים שאביו היה ממטה נפתלי, הלא בד"ה אמר שאביו היה איש צורי? בד"ה אמר שחירם מלך צור שלחו וששלחו בתחלת הבנין, ושהיה יודע לעשות בזהב ובכסף, ופה אמר ששלמה שלח אחריו ושהיה זה בגמר הבנין ושלא ידע לעשות רק בנחושת, ובד"ה אמר ואת הסירות ואת היעים עשה חירם אביו, משמע ששנים היו אב ובנו: "בן אשה אלמנה ממטה נפתלי". פי' מצד אביו היה ממטה נפתלי, כי אמו היתה מבנות דן כמ"ש בד"ה (ב' ב, יג). ומ"ש (שם)

ואביו איש צורי, פי' שהיה דר בצור, כן פירשו המפ'. ולי נראה שמ"ש בד"ה (שם י - יג) ששלח מלך חירם בכתב אל שלמה ועתה שלחתי לך איש חכם בן אשה מן בנות דן ואביו איש צורי יודע לעשות בזהב ובכסף כו', זה היה אביו של חירם זה, והיה שמו ג"כ חירם, והוא נשלח מאת מלך צור בתחלת הבנין, והוא היה יודע לעשות גם בזהב ובכסף כמבואר שם, ועשה כל מלאכת טיח הבתים בזהב ומלאכת הכסף, והוא היה בן אשה מבנות דן ומצד אביו היה מבני צור, ואחר שבע שנים מת ושלח שלמה אחר בנו, ועז"א וישלח שלמה ויקח את חירם מצור, כי הראשון בא אליו בפקודת מלך צור, והשני בא ע"ש ששלח שלמה אחריו, והוא היה בן אשה אלמנה ממטה נפתלי, והיתה אלמנה כי מת חירם בעלה, וזה השני היה רק חורש נחושת לבד ועשה רק מלאכת הנחושת. ובזה תבין מ"ש בד"ה ב' (ג, טז) ואת הסירות ואת היעים עשה חירם אביו למלך שלמה וכו', כי זה היה מלאכת האב, וכן במלכים דייק לאמר (להלן מ) ויעש חירם את היעים, שם הוסיף חירם ובכלם אמר ויעש, כי זה היה חירם הראשון:

(טו) השאלות (טו - כב) בכאן אמר שהיה גובהן י"ח אמות, ובד"ה אמר שלשים וחמש אמות קומתם. בכאן אמר שגובה הכותרת חמש אמות, ובפסוק י"ט אמר שהיה ארבע אמות, ובסוף הספר אמר שהיו שלש אמות. פסוק י"ח מוקשה מאד ונדחקו בו המפרשים, ומ"ש פסוק י"ט וכותרת וכו' באולם, מלת באולם אין לו באור, ומלבד זה למה אמר שלש פעמים שעשה כותרת? ופסוק כ' מוקשה ואין לו באור:

"ויצר". תחלה צייר צורתם בדפוס: "שמונה עשרה אמה". ובד"ה (שם ג, טו) אומר שלשים וחמש אמות, שם חושב אורך שניהם, כי הציק אותם חתיכה אחת, וכשנתחלקו הקיש בקורנס ועשה על שפת כל א' מעשה שושן ונתארך חצי אמה. ומ"ש "יסוב את העמוד השני", ה"ה העמוד הראשון, כי שניהם היו שוים בארכם ורחבם, וכמ"ש בירמיה [נב, כא] י"ח אמה קומת העמוד הא' וחוט י"ב אמה יסובנו, ועביו ארבע אצבעות נבוב:

(טז) "ושתי כותרות עשה". פי' שהיו שתי כותרות לשני העמודים, כתר לכל עמוד, והיה גובה כ"א חמש אמות. ובסוף מלכים (מ"ב כה, יז) אמר שהיה שלש אמות, כי הכתר נחלק לשתי גולות והיה גובה הגולה עליונה שלש וכמו שיבואר:

(יז) "שבכים". על הכותרות נעשו שני מיני מלאכות, חציו העליון היה מכוסה בשבכה, שהוא לבוש ממעשה רשת ארוג מנחושת, ותחת השבכה היה גדילים מעשה שרשרות, והיו שבעה שרשרות לכל כותרת, והיה התחלת השרשרות על השבכה בסופה לכסות ההפסק בין שני הגולות (שיתבאר בפסוק כ) ובסוף השרשרות היו תלוים שני טורי רמונים שהיה ראשם תלוי בשרשרות וסופם מכסה את הגולה התחתונה:

(יח) "ויעש". עד הנה דבר איך צייר אותם בדפוס, ועתה דבר מעשייתם: "ושני טורים סביב על השבכה". בתחתית השבכה היה שני טורי רמונים. ומ"ש "לכסות את הכותרות", ר"ל השבכה שהיתה "לכסות את הכותרות". ומ"ש "על ראש הרמונים", שיעורו ושני טורים סביב אשר על ראש הרמונים, ר"ל שהיו שני טורי שרשרות על ראש הרמונים, כי הרמונים היו תלוים בשרשרות כמ"ש בד"ה (שם ג, טז) ויעש רמונים מאה ויתן בשרשרות, והיו הרמונים תלוים בשרשרות בראשם לא באמצע הרמון, ועז"א אשר על ראש הרמונים, ר"ל שהשרשרות דבוקים לראש הרמונים, וגוף הרמונים תלוים למטה על הגולה התחתונה:

(יט) "וכותרת אשר על ראש העמודים". ר"ל עוד היה מצויר כותרת: "מעשה שושן באולם". ר"ל שהיה שושן מצויר על כותל האולם במקום שהגיעו לשם ראשי העמודים, היינו י"ח אמות בגובה הכותל של האולם, והיה ארכו ורחבו וגבהו של הכותרת המצויר בכותל ד' אמות:

(כ) "וכתרת". יבואר עפמ"ש בפסוק מ"א "וגולת הכתרת אשר על ראש העמודים שתים והשבכות שתים לכסות" "את שתי גולות הכתרת אשר על ראש העמודים""," "ואת הרמונים ארבע מאות לשתי השבכות שני טורים" "רמונים לשבכה הא""'" "לכסות את שתי גולות הכתרת אשר על פני העמודים". ופי', כי הכתר נחלק לשתים, וכל חלק נקרא גולה, שעז"א וגולות הכותרות שתים, ר"ל שתים בכל עמוד החלק העליון שהיה ככובע על ראש העמוד ונקרא הגולה שעל ראש העמודים, היה מכוסה בשבכה, והגולות התחתונות שנקראו גולות הכותרות שעל פני העמודים היו מכוסים בשני טורי רמונים. ועז"א בסוף מלכים (מ"ב כה, יז) "וכתרת עליו נחושת וקומת הכתרת שלש אמות ושבכה ורמונים" "על הכתרת סביב", ר"ל שחלק העליון היה שלש אמות והיה מכוסה בשבכה, ועוד היו רמונים על הכותרת השנית. ועפ"ז בא כאן לבאר ענין הכותרת בפרטות, והודיע בזה כמה דברים, א] "וכתרת על שני העמודים", ר"ל שהיה כותרת גם ממעל, בל תחשוב שממעל היה החלל מגולה ושהכותרת העליונה לא היה ככובע שלם, ועז"א שהיה הכותרת גם ממעל. ב] בא לבאר מהיכן התחיל כותרת הזה שהוא הגולה העליונה, אמר שהתחיל "מלעומת הבטן", צייר הכותרת בכלל כגוף שלם, והגולה העליונה היתה אחר שני אמות של גובה הכותרת שהיה חצי אמה למטה מאמצע הכותרת, כערך הבטן שהוא קצת למטה מחצי הגוף, כי הגולה התחתונה היה גובהה שתי אמות, ואז התחיל הגולה העליונה שהיה גובהה שלש אמות. ואמר "אשר לעבר השבכה", כי בצד זה היה השבכה שהיתה בחלק העליון. עוד באר כמה היו "רמונים", שהיו "מאתים" על כל עמוד, והיו ארבע מאות לשתי העמודים כמ"ש לקמן, ושהיו "טורים", ר"ל שני "טורים", נמצא שהיו מאה רמונים בכל טור, שעז"א בד"ה "ויעש רמונים מאה" "ויתן בשרשרות", ר"ל מאה בכל שרשר, ושהיו "סביב" בארבע רוחות, וכשנחלק העיגול לד' רוחות היו כ"ד רמונים בכל רוח, וא' באמצע בין כל חלוקה וחלוקה, ועז"א שם "ויהיו הרמונים תשעה וששה רוחה" (פי' לד' רוחות) "כל הרמונים מאה" "על השבכה סביב", ושהיו "על הכתרת השנית", ר"ל על הכותרת התחתונה, כי העליונה היתה מכוסה בשבכה והתחתונה היתה מכוסה ברמונים:

(כא) "ויקם". עתה מפרש הקמתם, שהקים אותם לפני האולם וסמוך לו, ושקרא לכ"א שם. והנה בשני העמודים רמז על שני ההנהגות שה' מנהיג את עולמו, ההנהגה הטבעיית הקבועה מששת ימי בראשית היא מיוחסת תמיד ליד שמאל ונקרא בועז, כי עוז ה' קבוע בו לא ישתנה לעולם. וההנהגה הנסיית שיעשה ה' לפי הצורך ולפי הכנת התחתונים קרא יכין, כי זאת יכין תמיד לפי הרצון המתחדש, כפי מעשה התחתונים בעלי הבחירה. וכבר בארו האלהיים כי הני תרי סמכי קשוט, הם שני הירכים נצח והוד, הימיני משפיע והשמאלי מקבל, והם לעומת יסוד ומלכות, שהנהגה הנסיית מושפע מיסוד העולם שנקרא חי העולמים, ועז"א (פסוק טו) "שמונה עשרה אמה קומת העמוד האחד", ורמזו בקומה, כי היסוד מושך מתפארת ישראל, תפארת גופא, שמרומז בח"י חוליות שבשדרה, שהיא הקומה הנשאה בקדש. וההנהגה הטבעיית נשפעת ממדת מלכות המקבלת, ששם י"ב צרופי הוי"ה, ואחריו י"ב גבולי אלכסון, והוא הים שעשה שלמה העומד על שנים עשר בקר, ועז"א (שם) "וחוט שתים" "עשרה אמה יסוב את העמוד השני", כי הוא הסובב מארבע רוחות:

(כב) "ועל ראש העמודים מעשה שושן". שכל עמוד בעצמו נעשה בראשו כמעשה שושן, וכבר כתבתי למעלה (פסוק טו) שאחרי שנעשו העמודים הקיש בקורנס ועשה מחצי האמה אורך אמה, וצייר ברדודו מעשה שושן בראשו, ועי"כ תמה מלאכת העמודים, כי כשהפרידם מן היציקה לא היו תמים עדיין כי היה חסר השושן, וכל עמוד היה חסר חצי אמה, כי שניהם לא היו רק חמש ושלשים אמה, וע"י שהקיש לעשות השושן היתה המלאכה תמימה:

(כג) "ויעש את הים עשר אמה משפתו עד שפתו". היינו מבפנים, שחללו היה עשר אמות, וכן הקו שלשים יסוב אותו מבפנים:

(כד) "ופקעים". ת"י כצורת בצים, ובד"ה (שם ד, ג) כתיב ובקרים, שעל הבצים הבולטות היה חקוק כדמות בקר: "עשר באמה". יל"פ שבכל אמה היה עשר פקעים, וחז"ל היו מפרשים שעל כל עשר אמות היו פקעים, ואמרו חז"ל (ירושלמי עירובין פ"א ה"א ובבלי שם יד ב) ששלש אמות התחתונות היו מרובעות ושתים העליונות היו עגולות, שא"א שיחזיק אלפים בת רק בענין זה, והיה שטח המרובע מבחוץ, בכל צד י' אמות ושני טפחים, והפקעים נמשכו על הי' אמות, והטפח מכאן ומכאן של עובי הדופן נשאר חלק, והיו הפקעים שני טורים כי גם בשפתו העליונה העגולה היו פקעים, בשלשה ההרחקים, והיה הפסק בין כל הרחק לערך חמשה טפחים פחות מעט, כי העגול מבחוץ היה מחזיק נוסף על השלשים אמה ששה טפחים של היקף עובי הדפנות שהיו משפתו אל שפתו עשר אמות ושני טפחים, ועוד שביעית של האלכסון הנוסף על ההיקף, כפי כללי ההנדסה, שהוא לערך ח' טפחים וחצי:

(כו) "אלפים בת יכיל". ובד"ה (שם, ה) אמר "בתים שלשת אלפים", ופי' חז"ל (עירובין יד ב) אלפים בלח שהם שלשת אלפים ביבש, ובאמת הבת הוא מדת הלח, אך בימי עזרא כותב ס' ד"ה נקטן מדת הבת שליש, כמו שנגדל מדת המשקל ונעשה מן מחצית השקל שליש שקל, כמ"ש (נחמיה י, לג) והעמדנו עלינו מצות לתת שלישית השקל בשנה, כמ"ש (עמוס ה, ח) להקטין איפה ולהגדיל שקל, שלכן נבא יחזקאל שלעתיד תשוב מדת השקל והבת לכמו שהיתה בימי קדם כמש"ש (מה, יא) האיפה והבת תוכן אחד יהיה וכו' והשקל עשרים גרה, ועשו מדת הלח במדה שהיתה אצל הקדמונים מדת היבש, שהיתה פחות שליש כי הגודש מחזיק שליש, וכותב ס' עזרא עשה החשבון לפי מדת זמנו. ושוב ראיתי קרוב לזה בשו"ת הרשב"ץ:

(כז) "ויעש את המכונות". במצות הכיור היה לעשות לו כן ומכון שישב עליו, כמ"ש (שמות ל, יח) ועשית כיור נחושת וכנו נחושת, ואחר ששלמה עשה י' כיורות עשה להם עשרה מכונות:

(כח) "וזה מעשה המכונה". בציור ענין המכונות ומלאכתם הלכו המפ' נבוכים ולא מצאו בו כל אנשי חיל ידיהם, ולכן לקחתי לי דרך אחר מתישב כפי לשון הכתובים, הנה בפסוק ל"ח אמר ארבעים בת יכיל הכיור האחד ארבע באמה הכיור האחד, וא"א לומר שהיו ארבע אמות בארכו ורחבו, שא"כ לא היה גבהו מחזיק אף אמה אחת לפי החשבון דשיעור מקוה הוא אמה על אמה ברום ג' אמות, והכיור היה ארבעים בת שהם ג' מקואות, וזה א"א, וע"כ דשיעור זה בגובה, שקומת הכיור היה ד' אמות, ולפ"ז אם היה כולו עגול היה מחזיק בחללו אמה וחצי ורביע על אמה וחצי ורביע, שתחת שבמרובע היה די בג' אמות באה האמה הרביעית להשלים מה שמרובע יותר על העיגול רביע, ולפי מה שאפרש שאמה וחצי התחתונות של הכיור היו מרובעים צ"ל שהיה אמה וחצי ורביע על אמה וחצי ורביע מבחוץ והיה צריך להשלים מה שחסר ע"י עובי הדפנות, עכ"פ לא היה ארך ורחב הכיור יותר מאמה וחצי ורביע, והמכונה היה ארכה ורחבה ד' אמות והיתה עודפת על הכיור, והיה בה שתי חלוקות, א] חצונית המכונה שהיתה ד' על ד', ב] פנימית המכונה מקום מושב הכיור, ששם היה כן ובסיס, וכן היה שם מסגרת המקיף את הכיור שזה היה אמה וג' רביעי אמה על אמה וג' רביעי אמה. והודיע שהיו בה שני מיני מסגרות (כמו (שמות כה, כה) מסגרת טופח סביב, שהם לוחות ולבזבזין הסוגרים סביב). א] המסגרות שהיו בפנים במקום מושב הכיור, ועז"א "מסגרות להם", היינו להמכונות עצמם בפנימיותם שהיו המסגרות בשביל הכיורות. ב] "ומסגרות בין השלבים", שחצוניות המכונה היה מוקף שלבים שהם קנים ארוגים משולבים זה בזה כעין סורג, ובין הקנים וכן סביבם היו מסגרות לוחות עבים שאליהם חוברו השלבים:

(כט) "ועל המסגרות". הנה המסגרות הפנימיות שסביב הכיור לא היו מפותחים לנוי, כי היו מבפנים, אבל על" המסגרות אשר בין השלבים", שהם המסגרות החצוניות, היו מפותחים צורות "אריות" וצורות "בקר" וצורות "כרובים" לנוי ותפארת: "ועל השלבים כן ממעל." וכן היו הצורות האלה מפותחים על השלבים עצמם שהם הקנים הארוגים כמין סורג, והיוהצורות דבוקים בם ממעל. ומפרש במה נדבקו הצורות אל הקנים, אמר" שתחת לאריות ולבקר" (וה"ה לכרובים) "ליות", היו טסים מחוברים שאל הטסים נדבקו הצורות, והיה" מעשהמורד", ר"ל לא מותכים רק מרודדים בקורנס, והטסים עם הצורות שעליהם נדבקו במסמרות אל השלבים (וליות מענין חיבור, כמו (בראשית כט, לד) הפעם ילוה אישי אלי):

(ל) "וארבעה אופני נחושת למכונה האחת". לכל מכונה היו ארבעה אופנים, שנים בכל צד: "וסרני נחושת". גם היה למכונה נסרים של נחושת בתחתיתה שהיו כמו רצפה להמכונה, והנסר היה ד' אמות על ד' אמות: "וארבעה פעמותיו" "כתפות להם". בארבע זויות של הסרנים היה להם כתפות בולטות למעלה. והנה היו שני מיני כתפות, א] הכתפות שהיו עולות מן הסרנים בקצות החלוקה החצונה של המכונה, שהיו מקיפים את המכונה מבחוץ והיו ד' על ד'. ב] הכתפות שהיו עולות מן הסרנים סביב החלוקה הפנימית של המכונה שעליהם מקום מושב הכיור, והיה ארכם ורחבם כשעור המקום המוכן על מושב הכיור מתחתיתו. והיה הבדל ביניהם, שהכתפות הפנימיות היו יצוקות, ועז"א "מתחת הכיור הכתפות יצוקות", דהיינו שהיו יצוקות עם הסרנים בעת יציקתם. אבל ""מעבר איש" ליות", ר"ל הכתפות החיצוניות שהיה "מעבר איש", ר"ל מעבר החיצון של כל איש, ר"ל של כל מכונה, היו "ליות", מחוברות אל הסרנים על ידי חיבור אחר כך ולא הוצקו עמהם, כי הכתפות הללו היו עשוים להסגר ולהפתח בעת שנצרכו ליכנס תוך המכונה עד מקום הכיור להכניס שם את הכיור כמו שיתבאר, ולכן היה מוכרח שיהיו מחוברים על ידי חיבור:

(לא) "ופיהו". עתה יתחיל לספר מן החלוקה הפנימית ששם היה מושב הכיור באיזה אופן היה, הנה קומת הכיור היה ד' אמות (כנ"ל פכ"ח) וקומת המכונה היה ג' אמות (כנ"ל) ויתבאר עוד (פסוק לה) שהיה עוד על ראש המכונה קומה עגול סביב במקום מושב הכיור שהיה קומתו חצי האמה, וזה נקרא בכאן כותרת. ואמר בכאן "שפיהו", היינו פה הכיור, יצא "מבית לכותרת" "ומעלה באמה", ר"ל כאשר הכניסו הכיור בכנו יצא ממנו אמה של גובה הכיור למעלה מן הכותרת, והכותרת היה קומתו חצי האמה, נשאר מן הכיור בתוך המכונה עצמה שתי אמות ומחצה. ואחר שגובה המכונה עצמה חוץ מן הכותרת היה ג' אמות, מבואר שגובה הכתפות שיצאו מן הסרנים תחת הכיור שעליהם עמד הכיור כנ"ל בפסוק הקודם היה חצי האמה: "ופיה עגול" "מעשה כן אמה וחצי האמה". פיה היינו פי המכונה, מקום שהיה פתוח מלמעלה לקבל את הכיור היה עגול אמה וחצי האמה לקבל את הכיור שהיה שתי אמות וחצי ממנו עגול ואמה וחצי היה מרובע, וכיון שאמה אחת מן העגול יצא לחוץ מן המכונה נשאר במכונה אמה וחצי של הכיור עגול, והיה צריך שפי המכונה אחר שהיה "מעשה כן" ומכון להכיור, שיהיה עגול אמה וחצי האמה שהוא החצי אמה של הכותרת שעלה על המכונה ואמה בתוך המכונה: "וגם על פיה מקלעות". על פי המכונה שיצא לחוץ חצי האמה כמין כותרת היו קלועים ציורים לנוי ולתפארת: "ומסגרותיהם מרובעות לא עגולות". אחר אמה וחצי העיגול הנ"ל שהתחיל הכיור להיות מרובע אמה וחצי, היה הכן שסביבו הסוגר אותו מסגרות מרובעות ולא עגולות, כי היה מכוון למדת הכיור (ומבואר שבצד הכן הפנימי, בין העגול ובין המרובע היה כמין פתח שנפתח ונסגר להכניס שם הכיור ולהוציאו בעת הצורך):

(לב) "וארבעת האופנים למתחת למסגרות". האופנים לא היו קבועים בצד של חוץ למכונה, רק היו קבועים בצד פנים של דופני המכונה החצונית, כי בין החלוקה החצונית ובין החלוקה הפנימית של המכונה היה יותר מאמה פנוי מכל צד ושם עמדו האופנים, והיו מכוונים נגד תחת המסגרות של החלוקה הפנימית, שהמסגרות היו למעלה מן האופנים, וזה יתבאר בפרטות אחר זה: "וידות האופנים במכונה". העץ או הברזל התקוע בחלל האופן הקטן שעליו יתגלגל האופן נקרא יד האופן, ויד האופן הזה היה (מצוק) [מוצק] במכונה, שבתחתית דופן המכונה מבפנים היה בולט ברזל ארוך שנצוק מן המכונה עצמה שעליו תקעו את האופן: "וקומת האופן האחד אמה וחצי האמה". ואחר שתקעו את האופן בברזל היוצא מן תחתית המכונה היתה המכונה גבוהה מן הארץ כשיעור חצי האופן בקרוב, והמכונה עמדה על האופנים כדוגמת העגלה והמרכבה שנשאת ע"ג האופנים ותלויה עליהם. וכבר התבאר בפסוק ל"א שהמסגרות של המכונה הפנימית שהיו סביב הכיור התחילו חצי אמה למעלה מרצפת המכונה, כי בחצי אמה היו הכתפות שעליהם עמד הכיור, מבואר שארבע האופנים היו תחת המסגרות:

(לג) "ומעשה האופנים". עתה יבאר צורת האופנים שהיו דומים "כמעשה אופן המרכבה", שבאופן של מרכבה ימצא ד' דברים, א] "ידותם", שהוא העץ או הברזל התקוע בחלל האופן הקטן האמצעי שעליו יתגלגל הגלגל. ב] "גביהם", הוא האופן הקטן עצמו שהוא מתגלגל על גב היד. ג] "חשקיהם", הוא הגלגל הגדול החצון שהוא הסובב על הארץ. ד] "חשריהם", שהם הקנים שמחברים האופן הקטן הפנימי עם האופן החצון. אמר שכל אלה היה "מוצק", נתכים ביחד, הידות היו "מוצק"ים עם דופן המכונה, והג' האחרים הוצקו ביחד והיו מקשה אחד:

(לד) "וארבע כתפות". כבר אמר (למעלה פסוק ל) שהסרנים היו להם כתפות בארבע פעמותם, ולא היו מוצקים עמהם רק נתחברו על ידי חבור, הודיע בכאן שבכ"ז "בארבע פנות המכונה", על קרני הזויות היו להם כתפות מוצקים מן המכונה עצמה, לא מחוברים על ידי דיבוק, כי מה שבארבע פעמותם לא היו מוצקים היה כדי שיוכלו להסגר ולהפתח בעת יצטרך ליכנס תוך המכונה, וזה לא שייך בהפנות:

(לה) "ובראש המכונה".המכונה היתה מכוסה למעלה ובאמצעית המכונה במקום שהיה פתוח לקבל את הכיור (כמו שהתבאר פסוק לא) שם היה כותרת סביב החלל שהוא פה המכונה,והיה קומתו חצי האמה והיה עגול סביב, ועל ראש המכונה שהיה מקורה ומכוסה במסגרות היו שם ידות והיו כולם מן המכונה מוצקים עמה:

(לו) "ויפתח על הלוחות". של "הידות". (או פירושו על לוחותיה ועל ידותיה), וכן "על מסגרותיה" של כלל המכונה למעלה ובצדדים"," פתח צורות "של כרובים ואריות ותמורות""," "כמער איש וליות""," שהיו דומים כאלו כל איש מהם היה מעורה ונשרש שם (מלשון (תהלים לז, לה) ומתערה כאזרח רענן) ובכ"ז היו רק דבוקים על ידי חיבור:

(לז) "מוצק אחד". שהמכונה עם ידותיה ומסגרותיה הוצקו כאחד: "מדה אחת". ארכם ורחבם וגבהם: "קצב אחד". כפי המלאכה שנזכר למעלה:

(לח) "ארבעים בת". שהם מאה ועשרים סאין, שהוא שיעור ג' מקואות. ומ"ש "ארבע באמה", הוא בגובה, אבל האורך והרוחב היה אמה וחצי ורביע, כמו שהתבאר למעלה פסוק כ"ח:

(מ) "ויעש חירום את הכירות". בד"ה (שם ד, יא) כתוב את הסירות, וע"כ פירשו המפ' שמ"ש בכאן כירות היינו סירות, ר"ל שהיו עשוים לדשן את האפר ככירה, מלשון (זכריה יב, ו) ככיור אש בעצים, וזה עצמו היה מעשה הסירות כמ"ש (שמות כז, ג) ועשית סירותיו לדשנו, ולכן סמך אליו "ואת היעים". וכבר הוכחתי בפי"ד ששני חירם היו, וחירם שעשה את הסירות ואת היעים היה אביו של חירם זה, כמו שכתוב בפירוש בד"ה (שם, טז) ואת הסירות וכו' עשה חירם אביו למלך שלמה, ולכן הזכיר פה שם חירם ר"ל חירם הראשון עשה את הכירות, ומ"ש "ויכל חירם" הוא חירם בנו, שהוא כלה יתר המלאכה, כפי הכלל שבארתי בספרי התורה והמצוה שבמקום שכפל השם לבלי צורך יורה שהשם הנשנה אינו השם הראשון:

(מא - מב) ["עמודים שנים" וכו' "ואת הרמנים" וכו'. כבר נתבאר פירוש מקרא זה למעלה עיי"ש]: "עמודים שנים". זה מוסב על ויכל חירם, שהעמודים והמכונות והים כלה חירם השני בנו של חירם הראשון שעשה את הסירות ואת היעים: "וגולות". על כל עמוד היה גולה מחולקת לשתים, העליונה קרויה הגולה שעל ראש העמודים והיתה מכוסה בשבכה, והתחתונה נקראת הכתרת שעל פני העמודים והיתה מכוסה ברמונים, ועז"א:

"ואת הרמנים ארבע מאות". שבכל שבכה היו שני טורי רמונים, כל טור היה מחזיק מאה רמונים, והיו תלוים בסוף השבכה ומכסים הכותרת התחתונה שעל פני העמודים, וכבר בארתי זה למעלה פסוק כ':

(מה) "ואת הסירות". שהם הכירות הנזכר למעלה פסוק מ': "אשר עשה חירם". ר"ל חירם הראשון אביו של חירם זה, ובד"ה (שם)

מפורש אשר עשה חירם אביו, ואלה היו נחושת ממורט שהיה יקר מאד, ומלאכה זו היה יודע חירם הראשון לבד, כמ"ש בדה"ב (ב, יג) שהיה יודע לעשות בזהב ובכסף וכו', אבל השני לא ידע רק בנחושת פשוט לא למרקו שיהיה נחושת קלל, ובד"ה (שם ד, טז) כתוב נחושת מרוק:

(מו) "בככר הירדן". מרוב יוקר הנחושת הממורט עסק המלך והשגיח על יציקתם ונבחר מקום לזה "בככר הירדן", ששם היתה האדמה עבה ומוכשרת למלאכה זו. משא"כ הים והמכונות שהיו מנחושת פשוט, נעשה מלאכתם בירושלים עצמה (שהסברא נותנת שלא הוליכו את הים מרחק רב כזה, שזה טורח רב מאד):

(מז) "וינח". ובד"ה (שם, יח) ויעש שלמה, ר"ל שעשאם הרבה יותר מן הצריך רק להיות מונחים באוצר המקדש מוכנים לעת הצורך בזמן העתיד:

(מח) "אשר בית ה""'". הכלים הצריכים לבית עצמו, לא לצורך תשמיש עבודה: "ואת השולחן". מבואר בד"ה (שם, ח) שהיו עשרה שולחנות, ומפני שעקר היה האחד שהוא מחיוב המצוה, תפס לשון יחיד. וחז"ל (מנחות צט א) נחלקו אם הונח לחם הפנים על כל השולחנות:

(מט) "ואת המנורות". היה מנורה של משה באמצע, וחמש מנורות של שלמה היו מימין לה וחמש משמאל לה. ויל"פ שמ"ש חמש מימין מוסב גם על השולחן, ור"ל ואת השולחן ואת המנורות שניהם היו חמש מימין וחמש משמאל, ר"ל מימין ומשמאל לשולחן ומנורה של משה, ובכ"ז היו השולחנות בצפון והמנורות בדרום: "והפרח". של המנורה, מפני שהדין הוא שאם המנורה אינה באה זהב א"צ גביעים כפתורים ופרחים, כמ"ש במנחות (כח א) ועל ידי שבאה זהב היה שם פרח. אמנם במ"ש הנרות יש פלוגתא במנחות (פח ב), ולמ"ד שהנרות מן הככר לא ידעתי למה הזכיר נרות, ובמלקחים יש רבותא אף שהם לא היו מן הככר לכולי עלמא:

(נ) "והספות". עיין רש"י: "והפותות". י"מ צירי הדלתות, שכ"ה בלשון המשנה:

(נא) "ותשלם". ועי"כ "ויבא את קדשי דוד אביו", כי לא נצרך להם: