מלבי"ם על דניאל ב לד
(לד) " חזה הוית," הנה מראה צלם נצטייר לפניו עתה, לא כן מראה האבן לא ראה עתה ונשכח ממנו, והוא הפיל עליו החרדה הגדולה לכן אמר חזה הוית, ר"ל שאז ראית עוד מראה אחרת אשר שכחת, "רואה היית עד שנגזר אבן שלא בידים", (רק מעצמו), והכה את הצלם על רגליו של ברזל וחרס והדיקה אותם: