מלאכת שלמה על יבמות יד
<< · מלאכת שלמה · על יבמות · יד · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
משנה א[עריכה]
חרש שנשא פקחת וכו': ביד פ"ד דהלכות אישית סי' ט' ובפ' ב' דה' גירושין סי' י"ז ושם פ' י' סי' כ"ג:
אם רצה יוציא: מלת להוציא נמחקה:
כשם שהוא כונס ברמיזה: פ' מי שאחזו (גיטין דף ע"א) ורמיזה דוקא נקט תנא ולא קפיצה כמו שכתבתי בפ הנזקין סי' ז':
נשתטית לא יוציא וכו': רוב פרק זה בפירקין דלעיל דף ק"י:
נתחרש הוא או נשתט: שם פ' מי שאחזו דע"א והרכנת הרא"ש משמע משם פ' מי שאחזו ריש דע"א דהוי רמיזה. ומשמע דהכא אין צרי' לבודקו בהרכנת הראש ג' פעמי' כדאמרי' התם גבי נשתתק משום דהכא כשם נכנס ברמיזה כל דהו כך הוא מוציא ברמיזה כל דהו בלא בדיק' שלש פעמים. אח"כ דקדקתי וחפשתי וראיתי שרבינו יעקב בעל הטורים ז"ל באה"ט סי' קכ"א הביא דין חרש שמוציא ברמיזה כשם שכנס ברמיזה אחר שהביא דין מי שנשתתק שבודקין אותו שלש פעמים משמע דעלה קאי ודרמיזה דחרש הוי נמי בבדיקה שלש פעמים כדין מי שנשתתק וכן ג"כ העתיק רבינו הגדול מהרי"ק שם בספר שלחן ערוך שוב חפשתי ומצאתי שבבית יוסף שם אה"ע סי' ק"כ האריך במי שנשתתק וכתב בכתב ידו שיכתבו ויחתמו ויתנו גט לאשתו אם צריך לבודקן אם לאו וגם בכסף משנה פ"י דה"ג. שוב מצאתי שכתב באה"ע בסי' קכ"א בב"י חקירה זו מבוארת וז"ל ומפשט המשניות דפ' חרש והניזקים נראה שחרש גמור שנשא כשהוא חרש ברמיזה סגי ליה לגרש ואינו צריך בדיקה דבדיקתו אינה מוציאה אותו מחזקת דעתא שגישתא דהא אם נשאה כשהוא פקח ונתחרש אינו מגרש אפי' ע"י בדיקה והיכא דנשאה כשהוא חרש מש"ה שרינן ליה לגרש אע"ג דדעתיה שגישתא כשם שכנס ברמיזה ולא היו קדושין גמורים כך מוציא ברמיזה וכן משמע לכאורה מדברי הפוסקים ז"ל מדלא הזכירו בדיקה אלא בנשתתק אבל מצאתי לרבינו ירוחם שכתב בח"ג שגם החרש צריך בדיקה כדין מי שנשתתק ולמה שכתבתי בסמוך דלהרשב"א ז"ל אלם מעיקרו ג"כ אינו מגרש אלא בבדיקה דומיא במי שנשתתק אפשר דגם חרש בעי בדיקה עכ"ל ז"ל:
נשתטית לא יוציא נתחרש הוא או נשתטה לא יוציא עולמית: בגמ' דייק אביי דגבי דידה דהוי מתקנת חכמים כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר כדמפר' בגמ' קתני לא יוציא אבל גבי דידיה דהוי מדאוריתא קתני לא יוציא עולמית. ועיין בהר"ן ז"ל פ' התקבל דף תקפ"ד. ועוד דייק אביי התם בפ' מי שאחזו דעולמית דקתני אתרוייהו אנתחרש ואנשתטה אנשתטה כדאמרי' והא דקתני ליה אחרש אשמועי' אפי' יכול לדבר ע"י כתב פי' שיודע לכתוב על הקלף כתבו ותנו גט אתם פלוני ופלוני אעפ"כ לא יוציא. ביד פ"א דהל' גירושין סי' ב' ובטור א"ה סי' מ"ד וסי' קי"ט וסימן קכ"א וכולה פרקין באבן העזר סימן עק"ב וסימן קע"ה:
משנה ב[עריכה]
העיר רבי יוחנן בן גודגדא: רבנן הביאוה לבית המדרש להביא ראיה לדבריהם מאמרו לו אף זו כיוצא בה וא"ת לריב"נ למה אינה מתגרשת והלא אינה חוזרת כשמרמזין לה וי"ל דמ"מ בשעת נתינת הגט משלחה וחוזרת היא ואינה מבינה עד שמוציאין אותה בעל כרחה ויש גורסין במשנה ועל קטנה בת ישראל שאוכלת בתרומה כמו שהוא בגמ' ובפ' הנזקין ואין צריך לגרוס זו כאן שהרי לא הביאו העדות אלא ראיה לדבריהם וקטנה למה יזכירו תוס' ז"ל. וכן בבבלי ובירושלמי ליתה אבל ברב אלפס ובהרא"ש ז"ל גרסי' לה:
על החרשת שהשיאה וכו': וביד פ"ג דהל אישות סימן י"א ובגמ' אמר רבא מעדותו של ר' יוחנן דאמר גבי חרשת לא בעינן דעת אשה בגט שמעינן דאם אמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לאשתי אע"פ שאמר לאשתי הפקחת כנסו שטר חוב זה ולא הודיעה שהוא גיטה הרי זה מגורשת מי לא אמר ר' יורנן לא בעינן דעתה ה"נ לא בעינן דעתה:
א"ל אף זו כיוצא בה: פי' אף זו שנשאת כשהיא פקחת ונתחרשה כיוצא בה כשם שחרשת שהשיאה אביה שאע"פ שנשואיה נשיאי תורה מתקדשת כך זו הפקחת שנשאת ואח"כ נתחרשה אע"פ שנשואיה נשואי תורה מתגרשת הרי"ף ז"ל:
משנה ג[עריכה]
שני אחים חרשי' וכו': ירוש' צרתה מהו נשמעינה מן הדא בתו פקחת נשואה לאחיו חרש צרתה פטורה מן החליצה ומן היבום ע"כ:
או לשני אחים וכו': איתה למתני' פ' מי שאחזו (גיטין ד' ע"א.) וכולה מתני' עד ואת אשת אחיו בחליצה. ביד פ"ז דהל' יבום סימן ט"ז י"ז י"ח:
שני אחים פקחים וכו': ירוש' צרתה מהו נשמעינה מן הדא בתו חרשת נשואה לאחיו פקח צרתה חולצת ולא מתיבמת:
משנה ד[עריכה]
ואת אשת אחיו בחליצה: בגמ' יהיב טעמא למה לחרשת וחרש וקטנה תקינו רבנן נשואין ולקטן ושּׁוֹטֶה ושֹׁוטָה לא תקינו נשואין וכן למה קטנה ממאנת וחרשת אמאי אינה ממאנת וכן למה קטנה יש לה כתובה כדתנן בס"פ אלמנה נזונת הממאנת אין לה כתובה דמשמע הא קטנה שגרשה יש לה כתובה וחרשת אמאי לא תקינו לה כתיבה כמה דתנינן בהדיא בברייתא דלית לה כתובה והביאו הכל הר"ף והרא"ש ז"ל:
שני אחין אחד חרש וכו': ירוש' צרתה מהו נשמעינה מן הדא בתו חרשת נשואה לאחיו חרש צרתה פטורה מן החליצה ומן היבום ע"כ:
שני אחי' וכו': ירוש' מהו שתאכל בתרומה נשמעינה מן הדא בת ישראל פקחת שנשאת לכהן חרש אינה אוכלת בתרומה מת ונפלה לפני היבם אם היה פקח אוכלת חרש אינה אוכלת ע"כ:
שני אחים פקחים נשואים וכו': ביד פ"ו דהל' יבום סי' ו':
שני אחים א' חרש וא' פקח וכו': ירוש' מהו שתאכל בתרומה נשמעינה מן הדא בת ישראל פקחת שנתארסה לכהן פקח לא הספיק לכונסה לחופה של נשואין עד שנתחרש הוא או שנתחרשה היא אינה אוכלת בתרומה מת ונפלה לפני היבם ואפי' חרש אוכלת בזה יפה כח היבם מכח הבעל שהיבם חרש מאכיל והבעל חרש אינו מאכיל עד כאן: