מכתבים (א. ד. גורדון): 59. מכתב לנתן ביסטריצקי (על הצמחונות)
לנ. ביסטריצקי – שלום,
הרעיון על דבר קובץ לצמחונות הוא בוודאי רעיון יפה, אלא שיופיו תלוי, כמובן, ברוח הקובץ ובתכנו וגם ברוח קוראיו. אלה, אשר הצמחונות היא בשבילם יותר מסתם אי-אכילת בשר, בוודאי זקוקים לבירור עניינה מכל צדדיו ולכל עמקו וגם לחילוף דעות ומערכי לב בין החברים. ישנן הרבה והרבה שאלות, הרבה והרבה קושיות, הדורשות בירור וליבון. הצמחונות, אם להתייחס אליה ברצינות הדרושה, הרי היא אחד הצדדים העיקריים הראשונים בהגשמתו של יחס חדש אל החיים והעולם בפועל ובמעשה, אותו יחס חדש, שאנחנו מבקשים בעבודתנו, בהתקרבותנו אל הטבע ובכל מה שאנחנו עושים לחידוש החיים.
העיקר הוא, אפוא, היחס הרציני, החיוני אל הצמחונות, לפחות מצד הצמחונים. היחס הרגיל אפילו בקרב הצמחונים הוא לפי שעה לא כאל דבר שבחובה מוחלטת, שבתביעה אנושית יסודית, כי אם כאל איזה לוקסוס רוחני או כאל איזו מידת חסידות. מורגש משהו של אי-טבעיות וממילא – גם משהו מן המגוחך. אפילו לאמור בפשיטות: "אני צמחוני, אינני אוכל בשר", כמו שאומר אדם למשל "אינני אוכל בצל או שום" וכדומה, על הרוב מתקשים, כאילו יש בזה במקצת משום יהירות או משום אי-טבעיות.
בעצם, לעמקו של דבר, כך הוא היחס הרגיל אל כל מה שיש בו משום חידוש החיים מיסודם (כלום אל העבודה, למשל, היחס הרגיל אינו כך?), אלא שכאן, בצמחונות, הדבר יותר בולט, יותר גלוי היחס החדש.
ובאמת היחס אל הצמחונות, זאת אומרת בעצם, בשורה האחרונה, היחס אל בעלי החיים, הוא אבן הבוחן היותר נאמנה, הגלויה והברורה של כל יחסנו אל החיים והעולם כמו שהם, בלי כחל ובלי פרכוס. היחס אל בעלי החיים, שאינו משוחד, שאין עמו שום חשבון של תשלום גמול, שום מניעים של תועלת, של כבוד וכדומה, גלויים או נסתרים, מראה לנו באספקלריה מאירה מאין כמוה, בבהירות כמעט מוחשית, מה הם כל הצדק, האמת וכל יתר המידות העליונות, שאנחנו כל כך אוהבים לראות את עצמנו, כאילו אנחנו נותנים את נפשנו עליהם. צדק, אמת וכו' וכו' – וטביחת בעלי החיים ואכילתם! ובאמת איזה הבדל יסודי, אנושי-קוסמי בין אכילת בשר בהמה ובין אכילת בשר אדם? ההבדל הוא רק בזה, שאוכל אדם אוסר על עצמו רק את אכילת בני שבטו (את בני שבטם גם אוכלי אדם אינם אוכלים), ואוכל בשר בהמה אוסר על עצמו גם אכילת בני מינו, אבל לא יותר. ברור בעיני, כי אוכל אדם פיקח היה יכול לבטל ולהפוך למגוחכות את טענותיו של מי שהיה בא להראות לו את עוותתו, באותו ההגיון ובאותן ההוכחות מן החיים, שבשרנים פיקחים משתמשים בהם בכדי לבטל ולהפוך למגוחכה את הצמחונות.
עד כמה יש בביטול הצמחונות מעומק רגש הצדק, מעומק היחס אל החיים בכלל, מראה בייחוד טענה אחת מהיותר רגילות בפי הבשרנים ומהיותר נמרצות בעיניהם. אומרים: הרי גם הצמחים חיים, נמצא שגם הצמחונים ממיתים ואוכלים דבר שיש בו חיים, ומה יועילו, אפוא, בתקנתם?
שני דברים קטנים יואילו הטוענים כך לשכוח או לבלי לראות. ראשית, אנחנו על פי גופנו יכולים לשפוט, כי אופן ההרגשה של הצמח, אם יש בו הרגשה, אינו כאופן ההרגשה של החי: אינו מרגיש כאב כמו החי. גם בגופנו יש צמחים: השערות, אשר בגזוזנו אותן איננו מרגישים שום כאב. שנית, אנחנו רואים, כי הצמח בעצמו מכין מתוך עצמו דברים לאכילת בעלי החיים: המיץ המתוק בשביל הרמשים, המועילים להפראתו, והפירות בשביל אוכלי הפירות גם כן לצורך ההפראה. הפירות הרי נועדו כולם על ידי הצמח בעצמו רק בשביל שייאכלו על ידי בעלי החיים, בכדי שמתוך כך יפלו חרצניהם באיזה אופן שהוא על הקרקע במקומות שונים. בכל אופן כל זמן שאנחנו מתנהגים באכזריות כל כך בהמית עם בעלי החיים שאנחנו רואים אותם חיים ומרגישים ממש כמונו, עדיין מוקדם קצת לדרוש שיגיעו רחמינו אל הצמח, שאין אנחנו רואים אותו בכך. בטענה כזאת נגד הצמחונות במצב ההשגה החיונית של האדם כיום יש יותר משמינית שבשמינית של קלות ראש, אם לא פשוט צביעות. ואם בזמן מן הזמנים יגיע האדם למדרגת השגה חיונית כזאת, שיראה וירגיש בצמח ממש מה שאנחנו רואים ומרגישים בחי, אז, מלבד שגם אז ישארו לו עוד הפירות וכדומה, שהצמח בעצמו נותנם לו לאכילה, הנה יש לקוות, כי אז ימצא לו דרך להתפרנס במידה מרובה, אם לא בכל, מן הדומם.
בכלל, איזה צדק ואיזו אמת ואיזה רגש אנושי אתה מוצא בבני אדם ביחס לבעלי החיים? אין לי צורך להרחיק עדותי, די להתבונן מקרוב. מי משלנו, ואפילו מן הצמחונים, לא יגחך במקצת, כשתראה לו, שהוא יושב לו בבית או בצל, אוכל ושותה או סתם משוחח שעות, ובהמת הרכיבה או העבודה שלו עומדת קשורה או רתומה בשמש הלוהט או בקור וגשם ומתג הברזל בפיה? או אם תראה לו, באיזו אכזריות הוא גוזל מהדבורים את הדבש, שהן עמלו עליו כל כך? או ייכנס מי שנפש חיה לו אל האורווה באמצע הלילה, אחרי יום עבודה, שגם אז אין לבהמות שום חופש התנועה, שום מנוחה טבעית, חיה, חפשית, וישמע את האנחות הבהמיות, האנחות אולי היותר עמוקות, של הבהמות, ויראה את פניהן, את מבטן, את תנועותיהן המיואשות גם כן באופן בהמי. אז אולי ידע לשפוט. ואלה הרי הם משלים קלים אחדים מאלפים, שמצויים בהם מעשי אכזריות הרבה יותר קשים, ומי ישים לב לזה? מי לא יגחך מתוך פיקחות יתירה, כאשר תעירו על כך?
מהו היחס הזה אל בעלי החיים? אדרבה, יאמר כל בעל נפש באמת ובתמים מה זה? האם לא טמטום לב? האם לא חוסר יכולת חיונית לחיות לתוך נפש החי? ואותו הטמטום, אותו חוסר היכולת לחיות לתוך נפש השני אתה מוצא גם בכל היחסים שבין בני אדם, אלא שכאן הדבר מכוסה במסווה של נימוסיות, של יחסים מסורים ומקובלים. רוב היחסים בין בני האדם הם יחסים של תורה וקבלה, אם תרצה, של מוסר ואסתטיקה, אבל לא יחסים של חיים, של שפע חיים, העובר את גבול הפרטיות של ה"אני" המצומצם ומשתפך לתוך כל מה שחי והווה. אם באמת ובתמים אנחנו באים לחדש את החיים, – את זה אנחנו באים קודם כל לחדש, ואם את זה לא נחדש – לא חידשנו כלום. את היחס החיוני הזה אנחנו מבקשים בעבודה, בפעולות, בחיוניות של רוחנו ושל כל ישותנו; את שפע החיים הזה אנחנו מבקשים בהתקרבותנו אל הטבע, אל מקור החיים, ובשאיפתנו להשתתף עמו בחיים, בעבודה וביצירה.
יחס חדש, יחס של צדק, של אמת, של נפשיות אל בעלי החיים הרי זה על פי האמת, מבחינה עליונה, אנושית-קוסמית, יחס חדש אל כל החיים, אל כל המצוות העליונות, שהאדם מבקש בחיים: אל הצדק, אל האמת, אל האהבה וכו' וכו'. הרי זה שחרור החיים האנושיים מצמצום במין, כמו שכל מידה עליונה היא קודם כל שחרור החיים מצמצומם באיש, ב"אני הפרטי". זאת אומרת, מצד אחד – קנה-מידה חדש, גדול, אנושי-קוסמי לכל המידות האנושיות, ומצד שני – אופק חדש לרוח האנושית, לחיים האנושיים. הרי צריך שיהיה ברור, כי אין תיקון לחיים האנושיים בצמצומם אם באיש או במין: תיקונם בהתפשטות לתוך חיי העולם לאין סוף. מצמצום החיים, – צמצום כל המידות העליונות, טשטושם, סירוסם, ריסוקם, זיופם.
מכאן – אותו טמטום הלב והמוח ביחסים שבין בני האדם, הנזכר למעלה, המגיע לפעמים, בהערכת אותן המידות ואותם היחסים עד לידי טמטום מדעת, לשם תכלית עליונה, כמעט הייתי אומר עד לידי גאוניות. כי מה היא בעצם, לעמקו של דבר ולאמיתו של דבר, ההטפה לטשטושה או לצמצומה של מידת הרחמים באיזו צורה שהיא לשם גידול טיפוס אנושי עליון[1], ואיזה שם לקרוא לה, אם לא טמטום גאוני? כאילו צמצום החיים, המונח בהכרח בצמצום מידת הרחמים באיזו צורה שהיא, הוא הקרקע המוכשר לצמיחתו ולגידולו של טיפוס אנושי עליון! או כאילו צמצום החיים באישיות, ותהי בעלת נפש רחבה כרוחב חללו של עולם ועמוקה מני ים, אינה צמצום החיים האנושיים-הקוסמיים בכלל!
אבל הרבים, אפילו בקרב הצמחונים, הרואים כך את הדבר? הרוב הגדול רואה את ההתחדשות בסדרי חיים חדשים, בצורות חיים חדשות, זאת אומרת, באותם החיים ובאותם היחסים אל החיים, שהתחדשותם תלויה בסדרים ובצורות, אבל לא בהתחדשות עצם החיים מיסודם ובהתחדשות רוח האדם מיסודה. די להתבונן בוויכוחים הנלהבים והקנאים לצורת התיישבות זו או אחרת: לקבוצה, למושב עובדים, לקבוצה גדולה, לקומונה, לגדוד עבודה, די לשמוע את טענותיו, נימוקיו והוכחותיו של כל צד מהמתווכחים, המעמיד את כל החיים דווקא על הצורה החביבה עליו ביותר, – בכדי לראות עד כמה גדול עוד המרחק מכאן עד אותו היחס אל החיים, המחייב את הצמחונות חיוב מוחלט. האמת היא, כי כל אחת מהצורות האלה יכולה להיות טובה, אם תהיה בה רוח חיים, אם תצמח מתוך שפע חיים, ויכולה להיות גרועה, אם תהיה נבובה או נפוחה (ומי בעל נפש ומחשבה, המבקש חיים חדשים, ולא צורה, שתחדש את החיים, יוכל להחליט, כי כל החיים של כל העם והאדם צריכים לעמוד רק על צורה אחת?). בכל אחת מהצורות האלה ישנם צדדים חיוביים וצדדים שליליים, אלא שלפי שעה, כפי שאנחנו רואים, פועלים קודם כל דווקא הצדדים השליליים, יען מה? יען אשר מעמידים את הכל על הצורה ומעלימים עין מהעיקר, מהתוכן. אין פלא לפי זה, כי דווקא בצורה, שרואים אותה, כאילו היא היותר שלמה, ממהרים יותר להתבלט הצדדים השליליים, במידה שהצורה מרכזת את כל עבודת המחשבה והרוח בה בעצמה, ובאותה המידה היא מסיחה את הדעת מהחינוך העצמי ומהתיקון העצמי, מִבַּקָּשת יחס חדש אל כל מה שיש לאדם יחס אליו, משחרור החיים מצמצומם בחוגים או בצורות.
כללו של דבר: אם להתייחס אל הצמחונות ביחס הרגיל, המתואר לעיל, מסופקני, אם כדאי להתחיל בהוצאת הקובץ. חוששני כי מתוך הקובץ יהיה נודף באופן כזה, במקצת או בהרבה, אותו הרוח, הנודף מתוך חברות צער בעלי חיים ידועות, שרוב חבריהן הן גבירות מפונקות, שאינן יודעות מה לעשות בזמנן הריק, שיללת חתול או כלב פצוע מביאה אותן לידי התעלפות, אבל אין רגשנות יתירה זו מונעת אותן מאכילת בשר בעל חיים שחוט או הרוג, או מראות במחזה של עשיית משפט מוות בבן-אדם, או מהושיב בכלא עגלון עני, המפרנס היחידי של משפחתו העלובה, על הכותו את בהמתו העלובה כמוהו. אבל כדאי וכדאי לברר את היחס הנכון לאלה, השואפים ליחס כזה. ואם את זה מבקשים הוגי רעיון הקובץ – וצריך לחשוב, כי כן הוא – ואם יש חוג קוראים, שזוהי תביעת נפשם, – בוודאי אין לך דבר נחוץ מהוצאת הקובץ, יש ויש מה שדורש בירור ושבירורו עשוי לשפוך אור חדש על החיים, שאנחנו נושאים את נפשנו אליהם.
בכלל קשה לנו עתה, ביחסים המסחריים בין בני האדם, ביחסים העומדים על החשבון הפרטי – האישי, הלאומי, המעמדי, המיני – ולא על החשבון הכללי, האנושי-קוסמי, – קשה לנו עתה לָמוד את כל עומק ההתחדשות שביחס חדש אל בעלי החיים, אבל את העומק הזה צריך להביא בחשבון, במקום שבאים לברר את היחס המבוקש, הדבר הזה צריך בעיקר להיות לעיניים בעריכת הקובץ.
בידידות רבה אני דורש לשלום הוגו ברגמן ונתן חפשי.
ושלום לך וברכה,
ידידך א.ד. גורדון
N.B.
[עריכה]לכתוב בשביל הקובץ אינני רואה בי לפי שעה יכולת, וכל עוד אינני יודע את טיבו של הקובץ, והעיקר – את יחס קוראיו אליו, אינני מוצא בי גם רצון מיוחד. אבל אולי אפשר להשתמש לצורך הקובץ במכתבי זה, אם בשם "מתוך מכתב פרטי" או בשם "מכתב אל המערכת" או בשם אחר, שתמצאו למתאים ביותר. אבל דעו לכם, כי אני מוסר את הדבר לגמרי לרשותכם, ולא אראה שום עלבון בדבר, אם תמצאו את המכתב לא ראוי לכך. בעניינים כאלה, בכל מה שאני כותב בשביל הדפוס, אני דורש תמיד יחס של מידת הדין ולא של מידת הרחמים או של כבוד, ועוד להיפך, ביחס אחר, לא של מידת הדין, אני רואה עלבון.
לשינויים ולתיקונים אני, כמובן, אינני מסכים, אם לא שתראו לי על מה שדורש תיקון, שאני בעצמי אתקן על פי דרכי.
אם המכתב יודפס, אבקש להשגיח על ההגהה שתהיה מתוקנה כל צרכה.
אני מטיל ספק בדבר, אם מכתבי ראוי לבוא בקובץ, בעיקר מפני שאינני בטוח, כי בשביל רוב הצמחונים לא תהיה השקפתי יותר מדי רחוקה או גם מוזרה. רואה אני, כי גם בעניינים יותר קרובים אין השקפתי כל כך קרובה בשביל הרוב (למשל, הנוסחה "עם עובד" והרעיון על עם-אדם אין קולם נשמע בין הקולות המרובים, ברובם בעלי גוון לגמרי אחר, על דבר עבודת חיינו, כאילו הם עדיין תחת האופק, או כאילו הם פשוט דברי בטלנות), אבל שם אין המרחק בולט כל כך, דווקא מפני שהדבר יותר מורכב ויותר עמוק. ומצד שני, אינני רוצה לעמוד על דעתי, כי באופן כזה לא כדאי להוציא את הקובץ, שהרי יכולה להיות גם דעה אחרת. באופן כזה, כדאי לי יותר לחכות עד שייצא הקובץ, ואז אראה ואשפוט. ואם יש מקום להשקפתי, אוכל להשתתף בקבצים הבאים.
תרפ"א
הערות שוליים
[עריכה]- ^ רמז לרעיון "האדם העליון" של ניטשה