מיני תרגומא על התורה/ויקרא/ג

<< · מיני תרגומא על התורה · ויקרא · ג · >>

ט

כתב הרמב״ן חלבו האליה שם חלב בלשון הקדש השומן הנפרד שאינו עם הבשר בדבר אחד כי השומן המתערב בבשר שאינו נפרד ממנו יקרא שומן וכו׳ לא יתערב הלשון בהם באמרנו בשר שמן לא בשר חלב וכן בשאר לשונות הכותים שמותיהן חלוקין וכו׳ ואם כן הכתוב שאמר כל חלב וכל דם לא תאכלו אין שומן שעל גבי האליה בכלל כי איננו חלב בשמו ובטבעו וכו׳ ושאינו נקרא חלב מותר אע״פ שהוא קרב כגון הכליות והיותרת מן הכבד וכן האליה וכן אמר הכתוב במלואים בצווי ולקחת מן האיל החלב והאליה ובמעשה ויקח את החלב ואת האליה כי אין האליה חלב והכתוב הזה שאמר חלבו האליה תמימה פירוש שיקריב ממנו חלבו באליה תמימה כי כאשר יסיר האליה תמימה עד העצה יוסר עמה חלב רב אשר הוא מחובר בה בצד הפנימה וכו׳ ועל דעתי שיעור הכתוב הזה וכו׳ והוצרכתי להאריך בזה לסתום פיהם של צדוקים ימחה שמם כי בדברי תורה נאמר ענה כסיל כאולתו [כיוון למה שאמרו שבת ל׳:] ואמרו הוי שקוד ללמוד תורה כדי שתשיב לאפיקורס והגאון רב סעדיה ברח להם שאמר כי חלבו האליה יחסר וי״ו והאליה ור״א השיב שהיה ראוי להיות חלבו אליתו או החלב האליה (חלבו ואליתו או החלב והאליה כך איתא לפנינו בר״א אבן עזרא) ואינה תשובה כי מצינו וכל ישראל וזקניו ושופטיו ושוטריו ועוד אזכיר טעות גדולה שטעה ר״א בטענותיו עמהם הרע לומר מהם אבל פירוש הגאון איננו נכון וכל שכן שאיננו מוכרח להתיר בו והמדרש שעשו רבותינו כל חלב שור וכשב ועז שלא אסר אלא החלב השוה בכולם מדרש הגון הוא אבל שלא ליתן פתחון פה לבעל הדין לחלוק הוצרכנו לראיות וטענות שכתבנו עכ״ל הרמב״ן: הנה מ״ש והגאון רב סעדיה ברח להם איננו מובן ונראה דצ״ל בדה להם והיינו כדמסיק ״פירוש ״הגאון ״איננו ״נכון וכו׳ ר״ל הגם במה שהשיב ר״א אב״ע ״שהיה ״ראוי ״להיות וכו׳ ״אינה ״תשובה ״כי ״מצינו וכו׳ מ״מ אין בזה ראיה לסתור דעת הצדוקים דהם אמרו לדעתם מתוקמי קרא כפשטי׳ ולא יהיה חסרון הוי״ו כלל ״וכל ״שכן ״שאיננו ״מוכרח ״להתיר ״בו כלומר טענות הצדוקים מנא לן להתיר חלב האליה עדיפא להחמיר ולומר דחלב האליה מיקרי חלב ויבא קרא על נכון מבלי שנצטרך לדחוק ולומר דהוי״ו חסר. הנה כך הכוונה בדברי הרמב״ן בלתי ספק אבל במה שכתב ״כי ״מצינו ״וכל ״ישראל ״וזקניו ״ושופטיו ״ושוטריו לא ידעתי פירושו מאי בעי בזה הלא בקרא שהביא ״וכל ״ישראל וגו׳ כתיב וי״ו בכולם. (ודע דקרא זה לא מצאתי אלא ביהושע סימן ח׳ פסוק ל״ג ושם איתא וכל ישראל וזקניו ושוטרים ושופטיו. ואודיעך כי טעות כזה נזדמן כה״ג במשנה דסוטה ל״ב. והגהתיו בגליון) ולכן מהנראה לומר דגירסת הרמב״ן בדברי ר״א היה ממש כמו שהעתיק שהיה ראוי להיות חלבו אליתו או החלב והאליה ומה דאיתא לפנינו באב״ע חלבו ואליתו או החלב והאליה נדפס בטעות) וכן מוכרח לכאורה כגירסת הרמב״ן דאי כגרסא שהיא לפנינו מחוסר הבנה השגת האב״ע דהא עליה אנו דנין ודברי הגאון סובב על זה דרגיל להיות חסר וי״ו ומצינו כזה פעמים רבות אין מספר ראובן שמעון לוי ויהודה יששכר זבולן ובנימין דן ונפתלי גד ואשר וכיוצא בזה רבים אלא ודאי דהשגת האב״ע ע״פ גירסת הרמב״ן הוא הכי דהו״ל לכתוב שניהם בכינוי דהיינו כשם שכתב חלבו בכינוי כך הו״ל לכתוב אליתו בכינוי או החלב האליה דהיינו שניהם בלא כינוי ועל זה כתב הרמב״ן שאינה תשובה כי מצינו וכל ישראל וזקניו ושוטרים ושופטיו הרי זקניו וגם שופטיו בכינוי אבל שוטרים כתיב בלא כינוי: ובמה שכתב בריש דבריו ההבדל בין שם חלב ושם שומן בכל הלשונות גם בלשון חכמים ״באמרם ״בשר ״שמן ״ולא ״אמרו ״בשר ״חלב וכו׳ לכאורה דעת רש״י ותוס׳ אינם מסכימים לזה כי ז״ל תוס׳ בכורות יו״ד. ד״ה והחלב בשווקים פירש הקונטרס רגילים לאכול עופות ושומן משמע שר״ל דכל שומן קרוי חלב ולא מיירי דוקא מחלב האסור כגון תותב קרום ונקלף עכ״ל וקצת רמז ראיה לדבריהם מדאמר בחולין מ״ט. חלב טהור סותם חלב טמא אינו סותם ולא אמר שומן סותם חלב אינו סותם משמע קצת דגם השומן נקרא בלשון חכמים חלב מיהו חלב טהור מיקרי. וראיה שאין עליה תשובה עוד יש לרש״י ותוס׳ מסוגיא דחולין קי״ז. ואי כתב רחמנא כאשר יורם הוה אמינא חלב אליה דליתא בשור לא כתב רחמנא כל חלב וכו׳ הרי להדא שומן שעל האליה מיקרי חלב [וכ״כ רש״י ד״ה אליה וכו׳ כתב רחמנא כל חלב ואשכחן אליה דאיקרי חלב דכתיב חלבו האליה תמימה] עוד שם בגמרא ובכריתות ד׳. אי אליה איקרי חלב תיתסר באכילה אמר קרא כל חלב שור וכשב ועז דבר השוה בשור וכשב ועז [לא אמרה תורה אלא הנוהג בכולן ואליה אינה נוהגת לא בשור ולא בעז רש״י] הרי להדיא דאיקרי חלב ממש ולולא קרא דכל חלב שור וכשב ועז הוי אסרינן לחלב האליה מצד דנקראת חלב. ומסוגיא זו צריך עיון גדול מ״ש תוס׳ בחולין צ״ב. ד״ה אמר אביי וכו׳ שכתבו השגה על ר״א ממי״ץ בזה הלשון ומ״מ קשה דלפי זה ליתסר שומן האליה שקרב עם האליה ואע״ג דאמר בפרק כל הבשר (דף קי״ז) דחלב האליה מיקרי חלב סתמא לא איקרי מ״מ ליתסר מטעם שקרב וכו׳ הנה (מלבד שיש לדקדק דתוס׳ נסיב תירוצו של רב אשי חלב האליה איקראי וכו׳ והש״ס לקמן קי״ז. דחי לפירוקו של רב אשי ומסיק אלא מחוורתא כרב זביד דאמר מקרא כל חלב שור וכשב ועז דבר השוה בשור וכשב ועז אלא) דיש להפליא לפי המסקנא בחולין קי״ז וכן מורה כל הסוגיא דכריתות דחלב האליה אף דסלקא לגבוה אפ״ה שרי דהתורה התירו להדיא מקרא יתירא כל חלב שור וכשב ועז בין לר׳ ישמעאל ובין לרבנן מיותר שור וכשב להורות דבר השוה בשלשתן למישרי אליה דחולין עיין בחולין קי״ז. וביתר ביאור בכריתות ד׳. ובנותי בספרים נושאי כלי גפ״ת מהרש״א ומהר״מ ולא מצאתי לאחד מן הגדולים שעמדו על זה. לבד מציאה אחר החיפוש ראה זה מצאתי בספר מעדני יום טוב שחיבר מארי זקני דודי הגאון ז״ל והניח בתימא על התוס׳ ועל הרא״ש ע״ש. הן הראשונים צריכין ביאור ועל האחרונים באתי להוסיף מ״ש הט״ז בי״ד סימן ס״ד ס״ק ו׳ האליה מותרת דלא אסרה תורה אלא חלב סתם וזה מיקרי חלב האליה וכו׳ עכ״ל גם הוא החליט סברת רב אשי והש״ס דחאו מקושיא אלא מעתה לא ימעלו בו אלא מחוורתא כרב זביד ומשמע מהש״ס למסקנ׳ מדמועלין בחלב האליה דחלב סתמא מיקרי ומה דאליה דחולין שרי באכילה היינו כרב זביד שהשיב אמר קרא כל חלב שור וכשב ועז דבר השוה בשלשתן: ואכתוב בזה מ״ש המעי״ט עוד בזה״ל וא״ת כיון דהאליה מותר באכילה אם כן למה קראו הכתוב חלב האליה דבר זה פירשו הרמב״ם בפרק ז׳ מהלכות מאכלות אסורות וז״ל האליה מותרת באכילה לא נקראה חלב אלא לענין קרבן בלבד כמו שנקראו חלבים כליות ויותרת הכבד לענין קרבן כמו שאתה אומר חלב הארץ חלב כליות חטה שהוא טובא ולפי שמרימין דברים אלו מן הקרבן לשריפה לשם נקראו חלב שאין שם דבר טוב אלא המורם לשם. ולכך נאמר בתרומת מעשר בהרימכם את חלבו ממנו ע״כ עכ״ל המעי״ט. ודבריו קצת צריכין ביאור מה שהקשה וא״ת וכו׳ למה קראו׳ הכתוב חלב האליה וכו׳ הא צריכא וצריכא למיקרי חלב כדי שנדע שמועלין בו וכמ״ש רש״י [העתקתיו לעיל] ד״ה אליה ואשכחן אליה וכו׳ ואילולי שקראו חלבו האליה לא היינו מרבים מקרא דכל חלב לה׳ דמועלין באליה וא״כ וודאי דהכתוב צריך לקראו בשם האמת חלב האליה לענין שמועלין בו ושרי לן רחמנא חלב זו של האליה להדיא מקרא כל חלב שור וכשב ועז כדאמר רב זביד. ודע דיש עוד לעיין במ״ש הב״י בסימן ס״ד בשם מהר״י ן׳ חביב חלב האליה מותר אפשר שיטעה בזה האיש ההמוני ויחשוב שהחלב שבאליה לצד פנים מותר ורחמנא ליצלן מהאי דעתא כי אין הכוונה אלא על האליה עצמו והוצרך לומר כן לפי שהיתה קריבה על גבי המזבח וזה מבואר מדברי הרי״ף בפרק גיד הנשה ובדברי הרמב״ם ואמרינן בסוף פרק כל הבשר חלב האליה איקרי חלב סתמא לא איקרי. ובטור איתא חלב האליה מותר והב״ח כתב דצ״ל חלב שעל האליה מותר ובא להוציא החלב שבאליה לצד פנים דהוא חלב גמור אלא שעל האליה מבחוץ קאמר דאע״פ שהוא קרוב לגבי מזבח אפ״ה שרי וכדאיתא סוף פרק כל הבשר עכ״ל. אמנם לשון הרמב״ם אבל האליה מותרת באכילה לא נקראת חלב אלא לענין קרבן בלבד וכו׳ [והעתקתיו לעיל בשם המעי״ט] וכתב הרב המגיד מבואר בפ״ק דכריתות אלא מעתה אליה דחולין תיתסר אמר קרא כל חלב שור וכשב ועז דבר השוה בשלשתן. וביאר רבינו שמה דכתוב חלבו האליה תמימה הוא לענין קרבן וחלבו ר״ל טובו ע״כ ועיין מה שכתב עליו הלחם משנה. וז״ל הגהות מיימוני א״ק א׳ וחלב האליה מיקרי חלב סתמא לא מיקרי דכל חלב שאינו שוה בשור וכשב ועז אינו חלב כדאיתא בפרק כל הבשר ע״כ. וז״ל הרי״ף בפרק גיד הנשה דף רפ״ט ע״ב והאליה גופה אע״ג דמיקרי חלב רחמנא שרי׳ דכתיב כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו דבר השוה בשור וכשב ועז הוא דאסור ואליה הואיל ואיננה שוה בשור וכשב ועז דבכשב היא דקריבה ובשור ועז לא קריבה שרי׳ עכ״ל. הנה תראה דמה שכתבתי למעלה הם מכוונים ממש לדעת הרי״ף ז״ל: ואמנם הלבוש סימן ס״ד סעיף ה׳ אסבריה קצת בזה הלשון חלב האליה מותר ואע״ג שנקרא בתורה חלב חלב האליה איקרי חלב סתמא לא איקרי ואין פירושו מלשון חלב אלא משום שקרב למזבח הכבשים קראו חלב שפירושו טוב כמו חלב הארץ וכו׳ ולומדי׳ זה מדכתיב כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו דהאי שור וכשב ועז יתירא הוא דהוה ליה למכתב סתם כל חלב לא תאכלו וכו׳ אלא להקישן להדדי לומר איזה חלב אסרתי לך דבר השוה והקרוב בשלשתן וכו׳ ע״ש. ולכאורה צ״ע עליו גם כן מה שכתבתי למעלה לפי מה שמחליט דחלב אליה חלב סתמא לא איקרי א״כ נשאר קושית הגמרא חולין קי״ז. אלא מעתה לא ימעלו בה ואולי במ״ש הלחם משנה על הרב המגיד יש ליישב קצת דברי הלבוש. ואתה טול בעיניך הקורא מכל מה שהבאתי ולולי כי כעת הזמן קצר והמלאכה מרובה הייתי כסופר המאריך לעיין בפתרון הדברים. עכ״פ הייתי פותח במה דברים אמורים. וכמעיר אוזן בלמודים נגד הורים ומורי׳. ולרוב חיבת הקודש הכשרתי לצאת מגדר החיבורי׳. ודע דמ״ש הרמב״ן ועוד אזכיר טעות גדולה שטעה ר״א בטענותיו עמהם. הרע לומר מהם. כיוון אל מ״ש האב״ע פרשת צו סימן ז׳ פסוק י״ח כמאן דשרי תרבי ע״ש והרמב״ן בפ׳ צו סותר את כל דבריו:

יב

לשון הרמב״ן ואם עז קרבנו הזכיר המין אם ממין העזים קרבנו כדעת אונקלוס שאמר מִן בְּנֵי עִזַיָא וכן מה שאמר בעולה מן הכבשי׳ או מן העזים ממינם ועל דעתי לא יקפיד לשון הקודש בשם הבהמות כי ברובם שם אחד לזכר ולנקבה כגמל וחמור ושפן וארנבת וחזיר ובעופות יונה ותור וגם במינים אשר להם שמות לזכר ולנקבה כגון שור ופרה כשב כשבה תיש ועז לא יקפיד ואמר כשב שור לנקבה כענין שכתוב ושור או שה אותו ואת בנו והוא בפרה וכשבה בלבד כדעת האומר [חולין ע״ט] אין חוששין לזרע האב וכן מן העזים זכר תמים יקריבנו מן התישים ואם עז קרבנו זכר או נקבה וכן אם לא הגיע ידו די שה וכו׳ כשבה או שעירת עזים עכ״ל: