מידות הראי"ה אמונה
<< · מידות הראי"ה · אמונה · >>
א.
החנוך הפשוט מתחיל משבא הילד לכלל איזו הכרה, והחנוך המדעי מתחיל משיצא לאויר העולם, והאמוני מההתחלה היצירית, והתקדשתם והייתם קדושים א).
ב.
כל בהירות באה מתוך אמונה, ואמונה מורכבת בהתחלתה מתוך מזג של יראה ואהבה. והנשמה בפנימיותה מרגשת היא שאמונה יראה ואהבה מיסודם הנם פונים רק אל הענין האלהי, וכל מה שישנם מדות הללו כלפי ענינים זולתיים אינם כי-אם ע"י איזו הארה של הניצוץ האלהי המגיע שמה.
ג.
האמונה האלהית היא המחשבה היותר עליונה, שמתוך גבהה היא משתפלת בכל השדרות, גם היותר שפלות, ובכל דרגה ושדרה היא מתארת כפי ערכה. המתחכמים להיות קטני אמונה מגביהים את רוחם מהשדרה הנמוכה הם יוצאים ומתפרצים ואין הציור של אמונת אלהים בקטנותו ראוי להם, ובגדלותו אינם עלולים לקבלו, והרי הם קלועים בקלע הרעיונות הסותרים, עד אשר יבא עזרם מקודש.
ד.
מי שאור האמונה מתגלה עליו בטהרתו הוא אוהב את כל הבריות כולם בלא שום שיור כלל, וכל מעינו הוא בעליתם ותיקונם, והדרכים של תקונם נעשים מלאים מוסר ויושר לפי רוב הופעת האמונה שבלבו.
ה.
האמונה האלהית היא הקרקע שכל טוב החיים ממנה פורה. כשם שתורת הקרקע מעשרת את הבעלים, שחשב העולם כולו שהם עומדים במדרגה היותר ירודה א*) בחיי הכלכלה, האכרים, כן תורת האמונה תאשר אושר גדול ומפותח את כל ההמון כולו הקשור בקשר תום האמונה, ע"י מה שיראו להם את העושר הגדול שבאוצריה, ומה שהיה מוכן לעשירי-הרוח בכל דור ודור יהיה מוכן ומבורר לכל נפש, אחרי שכבר עברו תקופות המכשירות בקניניהן הרוחניים את המדע האמוני, שיצא לאור בכל הדר בירורו.
ו.
בכל ההשכלות וכל הפילוסופיות האלהיות הננו רואים רק הרחבה של הנקודה הפנימית של חוש האמונה, ויראת-שמים הברורה הטבעית, שכדי להרחיב את גבוליה, לפתח את הכח האצור בה. דרושים כל סעיפי הלימודים, בין המעשיים בין העיוניים, השכליים וההרגשיים. ע"כ בזאת תלויה היא ההצלחה של הלימודים. כשהם מקושרים יפה להנקודה החיה הפנימית הטבעית לנשמת האדם, והמאירה באור חיים אמיצים בנשמה הישראלית ביחוד, היא נקודת קדושת האמונה האלהית, יסוד יראת ד' באמת, מתוך שאיפת חיים פנימיים, מתוך.הרגשה ערה וזהה, אדירה ומכוננה בכל חוקי החיים היותר עזיזים, שכל הנשמה כולה בכל חושיה, כחותיה, אורותיה ונטיותיה, קשורים וקבועים בה.
ז.
האמונה הטבעית עם מה שיש בה מהעז הטבעי והרעננות של האומץ, היא צריכה להיות חוזרת ונשתלת בשדה אשר ברכו ד' ביסוד-התורה, ותעשה כולה אמונה תורית. אז היא עם כל עזה ואמצה מזדככת ומתעלה, ועומדת לעלות תמיד מעלה מעלה בטוהר ונקיון, ובאותו העז והאומץ שהם מתכפלים יותר ויותר מפני הטוהר והבהירות האלהית ההולכת ומופעת על יסוד האמונה, בחירותה החפשית, מאורה של תורת ד' תמימה משיבת נפש.
ח.
בחסידות פנימית כלולה היא הארת האמונה הטבעית, אור אלהים המפעם בנשמה בכחו הגדול מצד עצמו, חוץ ממה שהוא מואר מאורה של תורה, של מורשת אבות וקבלה, הולכת היא הקבלה ומלוה את אור האמונה העליונה, שומרת אותה משגיאות ומישרת את דרכה, נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי ב).
ט.
האמונה הגדולה כשהיא מזרחת אורה על הנשמה, כל העולם מתמלא אורה על ידה. יכולת כללית גדולה, כח כביר ונשגב מופיע בנשמת קדוש-ד' הדבק בחיי אל חי- העולמים. כשם שהיכולת והגבורה מצטירת בתחילה בדמיון הקודש, ככה הולכת היא ומתעלה בשכל ובפועל עד "ותגזר אומר ויקם לך" ג).
י.
האמונה האלהית הגדולה אשר בלב ישראל, אין לה ערך ולא דוגמה ולא משל, ואפילו האפיקורסות הישראלית היא מלאה אמונה וקדושה. הרבה יותר מכל האמונות של כל הגויים כולם. ואע"פ שהיא מבטאת דברים של קלות-ראש ושל כפירה, בתוכיות הנשמה יש אור-אלהים של דבקות ושל צמאון לאלהים חיים אל אלהי ישראל עד לכדי מסירות-נפש. "וירח את ריח בגדיו, אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו ד), כגון יקים איש צרורות ה) ויוסי משותא" ו). שהראו את הצפון בלבבם במסירות-נפש נפלאה, ומה שהיה בסוף היה ג"כ בתחילה, אלא שכסה אותו הזוהמא החיצונה, שבאה מהשפעתם המסואבה של הגויים, אשר לא ידעו את ד' ובשמו לא קראו, אשר אכלו את יעקב ואת נוהו השמו ז), לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא, וישראל שבט נחלתו ד' צבאות שמו ח).
יא.
אותה השקפת-העולם שתהיה גלויה לכל לעתיד לבא, כשיתחדש העולם ויצא מארורו, כשמשתחרר בחירות שלימה, שאין בה שום דופי, היא באמת השקפת-העולם הישראלית גם עכשו. ומתוך שהיא קדומה בזמן, אין העולם מסוגל לה, לפיכך היא מתקיימת רק בכח הגדול של האמונה השלימה, שמתגלה בדבר נשגב שגם בלא ידיעה ברורה, רק בחוש רוחני סמוי מן העין ודק מאד, מכירים בו הלבבות. וההמון הגדול, שחושו הטבעי הוא מקרבו איתן, מקושר הוא באמונת אומן וחי בה חיים עצמיים כבירים, ונבוני-לב הולכים סחור סחור וטועמים בכל עת ובכל שעה נטיפות קטנות מאותו המתק הגדול של הנועם העליון אשר לאור עולם של עתיד, והוא הוא נועם ד' המתבקש בכל שכלול של קדושה, מיסוד תפלתו של משה ט) בשכלול המשכן, ויהי נועם ד' עלינו, ומעשה ידינו כוננה עלינו, ומעשה ידינו כוננהו.
יב.
לא פחות ממה שהאמונה האלהית מתלבשת בתארים רווי דמיון פראי, מצד המציאות הממשית היורדת ונגלמת כשהיא באה להכרתנו, הרי היא מתלבשת ג"כ בתארים של מדות כאלה, שהמוסר החפשי מוצא בהם פגמים, והפגמים הללו בעצמם הם מעלים אותנו לחשוב גבוה גבוה, לכל שדרה מוסרית מוגבלת, כמו שתארי המציאות המגושמת מרימים אותנו ממעל לכל שלילה והגדרה.
יג.
האמונה האלהית וכל סגולותיה צריכה היא להשתחרר מכל קליפותיה, ולעמד חיה בזריחת אור קרניה, המאירים את כל העולם מזיו הדרם.
יד.
כמה פעמים צריכים לכפור בדמיונות, כדי שיהיה עומד על מצב שלם באמונה. ולפעמים לא יוכל להעמיד בקרבו את מצב האמונה אם לא שילביש אותה בדמיונות, ומשקל זה מסור ללב חכם אשר ידע עת ומשפט י) לקרב ולרחק.
טו.
האמונה בטהרתה על ידי אפשרות של כפירה יא).
טז.
אמונה בטהרתה על-ידי כפירה בכל הבל ורשע.
יז.
האמונה בה בעצמה סיגים מזיקים, אשר תטהר בכור המוסר והדעת, ואז תתגלה בטהרתה.
יח.
האמונה היא טהורה כשהיא מלאה רגש פנימי בלי אונאה עצמית, בלא פניות זרות. ואע"פ שאינה כ"כ רחבה בהשכלה אינה מעכבת. ומ"מ כל מי שחונן בשכל לא יוכל להסתפק בלא הגיון שכלי, ואצלו לא תקום תמימות האמונה כי-אם כשתתחבר עם אור הדעת, ואם ימאס זה את הדעת יב) תהיה אמונתו מלאה תוך ומרמה יג).
יט.
הצד החיצון שבאמונה יש שהוא מתגלה בצורה נלעגה, ומ"מ אור ד' שוכן בה. מקומות נלעגים למראה עיני אדם ישנם בכל הטבע והמציאות, אבל אין הלעג בא כי-אם מקוצר ראות וממיעוט ההשגה של השיגוב שיש בכל דבר קטן וגדול יחד.
כ.
כשאדם, בין יחיד בין ציבור, חושב בדבר האמונה, מצייר לו את הדרכים, שעל ידם תודע האמונה, ע"פ כשרונו וציורו, כשהוא עומד במצב נמוך, שדמיונו מלא רעיונות בדים, מצטייר לו אופן הבירור ג"כ ע"פ מדה זו, ויוכל להיות שיהיה עצם התוכן של האמונה זך ועדין, והדרכים שהמאמין מצייר שעל ידם ייודע, חשוכים ומלאים סיגים של דמיון נתעה, ואין הציור של הדרכים פוגם כלל את גוף האמונה. כשהאדם מתעלה, ג"כ בין ביחודו בין בקבוצו, הרי הדעה המזוקקת תובעת ממנו את התפקיד של זיקוק הדרכים, שעל ידם מתבררת האמונה, ואם באמת האדם כבר ראוי לקשר את תוכן אמונתו בקישור של דרכים עדינים, ודרכי בירור מלאים אורה וזיו של אמת, אז כל החידושים שעל הדרך של אופני הבירור אשר לאמונה לא יזיקו כלל לגוף האמונה, ואדרבה עוד יבססוה, ויעמיקו אותה. אבל אם באמת הוא איננו ראוי עדיין לקבל את הדרכים היותר עליונים ויותר מזוככים, אז תביא לו הבקורת של הדרכים, שעל ידם האמונה מתבררת, צרה גדולה חשכה ומארה, וההרגשה הישרה תביא אותו למעמד נפשי כזה, שימצא את עצמו מאושר בהמנעו מחקור על הדרכים איך נתבררה האמונה, ויסמוך בתמימות על מורשת אבות.
כא.
אדם אובד הוא הכופר, חייו אינם חיים, כיון שאין אידיאל במציאות הכללית, לפי מעמדו הנפשי, שוב אין אפשרות לזיק של אידיאליות פנימית אמיתית שתהיה מושרשת בקרבו, וחיים בלא אידיאל מושרש בעומקם הרי הם גרועים מחיי בהמה. ועל כן מי שמטהר נפשו, ומעמיד את סכום חייו על התוכן האידיאלי הראוי באמת לאדם ישר לחשוק רק בו, ימצא מיד את נטיתו החזקה אל האמונה, והשעשוע העליון של אור אלהים יחייהו, וממילא ירצה להצביע את הצבע של חייו, שהם המעשים וההתנהגות החיצונית, ע"פ אותו הענין המתאים אל החשק האידיאלי הפנימי, ובעצמו ידור נדרים ויסכים הסכמות לסמן בהם חייו בסימנים של זיקוק אלהי, וק"ו שישמח מאד בכל הנדרים הכלליים, שהם כל מסורת האבות, בזיקוקם העממי הכללי לצור משגבם ואלהי חשקם ותשוקתם. ובירור דעה עליונה וטהורה זו תנצח את העולם כולו ביפעתה, וכל היצורים יתנו כבוד לשם ד', ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונו בלבב שלם, כי המלכות שלך היא, ולעולמי עד תמלוך בכבוד, ככתוב בתורתך ד' ימלוך לעולם ועד.
כב.
כל המצות כולן הן ציורי האמונה. באות הן מתוך עומק האמונה יד), ומתוך מה שהאמונה האלהית, בעליונותה המופלגה, מחייבת במהלכי החיים. כל מצוה וסעיפיה בהעשותם מציירים הם בחיים הנפשיים והעולמיים את הראוי להצטייר מצד עומק האמת של אמונת אלהים. וכל העברה, כשלון ורפיון אשר למצוה, הרי היא מציירת, בחיים ובעולם את ההיפוך הגמור ממה שהאמונה האלהית ברום אמתתה מחייבת. בין שיהיה כח אותה השלשלת ידוע או בלתי ידוע לעושה, הפעולה היא נפעלת, והעז האלהי מתגדל בעבודה התורית שבאה מהסתעפות האמונה, ונופל ונימק בביטול העבודה ועזיבתה. התרבות של קדושת ישראל הפנימית מרחיבה את הגבול של ההרגשה אשר לאמת עליונה זו, ואהבת תורה ומצות ויראת שמים ויראת חטא מתגדלת. כל מה שהידיעה התורית בעומק עומקה מתרבה בעולם, כל מה שרזי תורה מתבארים בעולם וכל מה שקדושת העבודה הטהורה מתאדרת. ההגיון הקדוש שלמעלה מכל הגיון חול מעורר הוא את נימי הכנור אשר לנשמת אלהים שבאדם ושבעולם, והעינים רואות כראיה בהירה את הגודל את האמת של האמונה, המתפשטת בכל התורה, בכתבה ובמסורותיה, ואפילו במנהגי ישראל שהם גם-כן תורה טו).
כג.
את כל המעלות היותר עליונות, בין המחשבתיות בין ההרגשיות, וגם המעשיות, צריך לקשרן בקשר של האמונה הפשוטה הקודמת בתמותה בלב נימי הילדות, שבתמציתה הפנימית היא יותר נשגבה מכל מה שנלמד ונהגה.
כד.
באין הכרות של אמונה אין מקום לשום קנין מקניני החיים והתרבות האנושיים, ובגודל ההכרה בהכרחם של הקנינים הללו בארחות החיים מתבססת האמונה.
כה.
שני דברים טז) צריכים להתברר כדי לעמוד על אפיה של האמונה, המחזירה את הוד החיים למקומו : א' האמת האלהית, ב' הצורך הגדול שיש להכלל והפרט בידיעת אמת זאת.
כו.
גם אילו הבקורת בעניני האמונה תהיה צדיקה במשפטה, ביחש לחיצוניות המחזה, לסדרי המאורעות וגופי המעשים, תהיה תמצית המשפט שהיא מוציאה משפט מעוקל יז) כי דוקא ע"י לבוש הקבלה והאמונה הפשוטה תתגלה התמצית האמתית שהיא צורת החיים הפנימיים. הצדיקים הגדולים, שהם החכמים היותר מעולים, ישיגו התמצית הפנימית של האמונה, שהיא המתגלה ע"י לבושי ההגדרות והמסורת היותר פשוטה, ע"י התעמקות ידיעתם בסדרי הבקורת, ואז הם מחיים את הלב באור החיים של חכמתם וממלאים את העולם כולו אמת ואמונה וחסד עליון.
כז.
מה שיש בספרים ונכנס בדבורים מן האמונה הם דרכי הסבר להביא על ידם אל התמצית הפנימית של מה שהוא נשגב מהגיון ודבור, ויש אנשים שבאין יחש להנאמר מן האמונה. ובמעמקי לבבם הם עם התמצית הפנימית שלה, ולמרות הריסות אמונתם עשו מעשים טובים כבירים. אלה הם הרעים מבחוץ וטובים מבפנים, המכוונים לרוח דרא דעיקבא דמשיחא דאיהו ביש מלבר וטוב מלגו יח), בבחינת החמור הטמא ומ"מ בתוכיותו גנודה קדושה, שמתוך כך קדוש בבכורה, ונעלה הוא מגדר הטהרה החולית.
כח.
מה שמבינים את האמונה בצורה מקולקלת, קטנה וחשוכה, גורם לכפירה שתשא את ראשה. וזוהי המגמה ההשגחית בבנין העולם של מציאות רגש הכפירה וכל תיאוריה, כדי להעיר את כח החיים שבאמונה בכל לב, למען תבא האמונה למרום מעלתה, עד שתכלול עמה גם הטוב הכלול בתוכנים התיאוריים של הכפרנות, ותהיה האמונה שלמה בכל מלואיה. אז ייותר כל התוכן של הקלקלה, שהכפירה עושה בעולם, לטובה, וגם האבדון הכפרני ישוב להיות טרקלין מלא עדן, וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ד' יט).
כט.
האמונה משמשת בצד הגבוה שלה להעלות את רוח האדם למדרגת אומץ כזה, שלא יוכל לבא לה מבלערה. אבל בצד הנמוך שלה משמשת היא לרכך את לב האדם, שלא יהיה קשה יותר מדאי. רכות-הלב היא מצד עצמה אחת מהטינות, שהאנושיות משתדלת בהתפתחותה להפטר ממנה, אבל תמיד היא נדרשת לה, לקיומה ולשכלולה, מדה זו השנואה כ"כ לכל החפצים בגבורה. כשההשתדלות להסיר מלב האדם את הצד החלוש שבאמונה באה בדרך הרמה, כלומר להרים את האדם למעלה העליונה שבה, שבה יש עז וגבורה, אז היא מצלחת, אבל כשהיא באה רק בדרך שלילה להסיר את הלב מן האמונה, אפילו מצד החלש, אז מזדמנות סבות אחרות רעות מאד, שהן מרככות יותר, ואז סובלת האנושיות מהן הרבה יותר מכל מה שסובלת אפילו מן האמונה הנמוכה.
ל.
בתוך חללה של האמונה גם האמונה הנמוכה יש בה תועלת, אבל להנהיג את החיים אין רשות כי-אם לאמונה הגבוהה. וכאשר הרשמיים של האמונה נחלתם היא האמונה הנמוכה התרבות מגרשת אותם מגבול הנהגת החיים, ואין לדבר תרופה כי-אם לשוב לאמונה הגבוהה. "תשובה - תשוב הא, הא עילאה" כ).
לא.
הכרח הוא כדי לשוב לבצרון של האמונה, שתשוב ותחיה בתוך כל נשמה, להיות עסוק בארחות השכל היותר גנוז, שבו עולים למעלה מכל הגדרה כא), ומממלאה היא הנשמה חיים מלאים בדעת וכשרון כב), וע"י מעמיקים כאלה מתמלא העולם אורה וטל של תחיה. מעורר נרדמים ומחיה מתימ כג).
לב.
לוקחים הם גדולי העולם את היסוד הטבעי של האמונה ממקום התחתיתי שלו, ומעלים אותו. מזקקים אותו ומעדנים אותו, עד שהוא יוצא כזהב מזוקק, והוה לאור גדול מבהיק בנגהו. זריק ניצוצין לכל עיבר. וכל העולם כולו מואר מכבודו. וזאת היא העבודה התדירית של הצדיקים הגדולים איתני העולם, לרומם את האמונה משפלותה. לצרף את - סיגיה ולישבה על מכונתה, ובכל עת ועונה, ובכל שעה ורגע. מעלים הם חלקים מיוחדים של אורות האמונה, ומעמידים אותם ברום עולם. פודים אותם מבית-העבדים שלהם ומשחררים אותם מגלותם, ומחדשים את מעשה יציאת מצרים לפדות גוי ואלהיו כד).
לג.
האמונה הפנימית היא כל-כך גדולה מן השכל, עד שמי שאינו בעל שכל חפשי באמת מתדמה לו שהיא הפך מהשכל.
לד.
שורש האמונה הוא להביע בפנימיות הנשמה את גדולת א"ס.
א) ע' הלכות דעות פ"ה ה"ה, זהר קדושים פ.
א*) ע' יבמות סג.
ב) תהלים קיט קה.
ג) איוב כב. שכתנט, בבא-מציעא קו.
ד) סנהדרין לז.
ה) מדרש תהלים מזמור יא ז.
ו) כראשית-רבה פ' סה.
ז) ע' ירמיה יכה.
ח) ירמיה יטז.
ט) תהלים צ יז. וע' תוספתא מנחות פ"ז. רש"י שמות לט מג.
י) קהלת ח ה.
יא) ע' שמונה פרקים להרמב"ם פרק ו "אלא אפשי וכו'".
יב) ע"פ הושע ד ו.
יג) "תבין יראת ד'" הקדמת מסלת-ישרים. היה אומר הגר"א ללמוד ספר הכוזרי שבו תלויים עיקרי האמונה (תוספות מעשה רב לר' ישראל משקלוב בעל פאת השלחן).
יד) יקבל עליו עול מלכות שמים תחילה ואח"כ מקבל עליו עול מצות (ברכות פ"ב מ"א).
טו) דרכי משה או"ח סי' רצח, שו"ת הרמ"א סי' פא.
טז) ע' אגרות הראיה אג' קע. חבש-פאר, עין איה ב.
יז) ע' חבקוק א ד.
יח) תקוני זהר תקון ס. וע' אגרות הראיה ח"ב עמ' קפח.
יט) ישעיה נא ג.
כ) ע' זהר אמור פט : ז"ח רות פב ג.
כא) ע' אורות עמ' קכד קכה קכט קלח.
כב) ע' תהלים קיט סו.
כג) ע, שו"ת סהרשד"ם סי' יז.
כד) ע' שמואל-ב ז כג.
<< · מידות הראי"ה · אמונה · >>