מי השילוח/פרשת אחרי מות

אחרי מות שני בני אהרן וכו' דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקודש, פירוש בכל עת כמו בכל עוות נפשך. היינו לאחר שראית כי כל קדושת נדב ואביהוא לא הצילם מגוון חטא בקרבתם לפני ה׳ כי היה בעומקם תגבורת אהבה יותר מיראה, לזאת הזהיר אותו שאל ידמה בנפשו שבכוחו יוכל להישמר מזה וישמור את עצמו יותר מהם, רק שיהיה לו תמיד מיחוש בזה וידע שצריך תמיד סיעת הש"י. כי בזאת יבוא אהרן מורה שיבא באותן עניין עצמו שבאו נדב ואביהוא, כי באו בקדושה ובטהרה ושמירה גדולה, ורק העצה בפר בן בקר לחטאת וכו׳.

בזאת יבוא אהרן אל הקדש וכו׳. במדרש (ויקרא רבה) אם עשיתם חבילות של עבירות עשו כנגדן חבילות של מצוות, רום עינים והיו לטוטפות, ע"ש. והיה נראה יותר לומר נגד רום עינים מצות ציצית וראיתם אותו. אך אמרו חז"ל בעידנא דיצה"ר לית מאן דמדכר ליצר טוב, וציצית אף שבאמת מורים על גודל היראה וצמצום, אעפ"כ בעידנא דיצה"ר לא יועיל הזכרה הזאת שאין ביכולתו לשום אל לבו. אבל מצוות תפילין מורה על אחרית טובה שישפיע הש"י לעתיד על כל אחד ואחד, וכשיתן זאת על לבו כמה רב טוב צפון גם אליו לחלקו ואין צריך לשים עיניו בחלק חבירו, אז בודאי ימנע מרום עינים כי יהיה שמח בחלקו.

וכל אדם לא יהיה באוהל מועד. איתא (בגמ׳)(ויקרא רבה כ"א י"א) אטו כהן גדול לאו אדם הוא. והעניין בזה כי שם אדם מורה לעומק יקרות האדם בהבינה ובהשכל, וביוה"כ הכניסה לפני לפנים לאשר שם המקום המיוחד, כדאיתא בזוה"ק כי יש תרי נחיריים אחד נושב חיים ואחד נושב חיי חיים, אך בכל ההתפעלות נאמר, לאדם מערכי לב ומה׳ מענה לשון, שלפי מערכת האדם במחשבותיו כן יענהו ה׳, אבל כאן נאמר וכל אדם לא יהיה, שאין שום שייכות לגבול תפיסת האדם במחשבתו בבינתו בעניין עבודת יוה"כ בהשפעה שיורדת מהש"י ממקום זה.

ושלח ביד איש עתי. ואיתא בזוה"ק (ויקרא ס"ג) שהאדם הזה לא היה חי אח"כ בלתי זמן מועט, והדיוק הוא ממילת עתי, כי משמע מזה שנתמלאו עת השלמתו ואין לו עוד מה להשלים בזה העולם עוד.

אל תטמאו בכל אלה וכו׳ ותקיא הארץ וכו׳ ושמרתם ולא תעשו וכו' ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה כאשר קאה וכו׳. ונראה ככפל לשון. אך פירוש לא תקיא, הוא מחמת שנאמר לעיל ותקיא, תדמו שרק זה יגיע לכם בעשותכם התועבות היינו הקאת הארץ כאשר קאה את הגוי, על זה נאמר אח"כ ולא תקיא, שלא יהיה משפטיכם בהקאת הארץ כמשפטם, רק כי כל אשר יעשה וכו'.

ועניתם את נפשותיכם וכו׳. היינו מחמת שזהו היום המיוחד בכל ימי השנה מוכן בהשפעה טובה מהש"י בהארת פנים, וע"כ העצה מהש"י שיענו עצמם כדי שיהיה הרבה בישוב הדעת, שיהיו מוכנים לקבל כראוי, ובכדי שההשפעה לא תרד מחמת שאלתם שאז לא תרד רק בגבול כפי השגתם, רק שיהיה כל השפעה מצד הש"י ויהיה מלא עומסו של הקב"ה בלי שיעור וגבול.