מטה אפרים אורח חיים תקפט

<< | מטה אפרים · סימן תקפט | >>

סימן תקפט בטור ובשולחן ערוך

מי הם הראויים לתקיעת שופר

סעיף א

כל שאינו חייב בדבר, אינו מוציא הרבים ידי חובתם. ולכן מי שפטור ממצוות, אינו תוקע להוציא את הרבים:

סעיף ב

חרש שוטה וקטן פטורים. ואפילו חרש המדבר ואינו שומע, אינו מוציא; שכיון שאינו שומע, אינו חייב במצות שופר. אבל שומע ואינו מדבר, מוציא הרבים ידי חובתם; ואפילו לכתחילה יכול לתקוע, ואחר מברך ומוציא השומעים בברכתו:

סעיף ג

סומא חייב במצות תקיעה, ולכן הוא מוציא הרבים ידי חובתם. ויש חוששין לסברת האומר שסומא פטור מכל המצוות, ואין ממנין אותו לכתחילה. ומכל מקום אם כבר מינוהו, אין לסלקו מחמת זה, אף על פי שנמצא בקי לתקוע כמוהו. ואם היה מוחזק לתקוע כל שנה, וסילקוהו מחמת חשש דעה הנזכרת, ולא נמצא בקי כמוהו, יחזירוהו למנויו. והוא הדין אם היה פיקח בשעה שנתמנה ונסתמא, שאין ראוי לסלקו מחמת זה.

ומי שהחזיק לתקוע שופר, ואינו מתפלל כל השנה עם הציבור, צריך לסלקו; שתקיעת שופר השוו חז"ל לכניסת כהן גדול לפנים, שהוא בא לזכרון, וזה פורש מן הצבור:

סעיף ד

כיון שהקטנים פטורים, אין להביא לבית הכנסת תינוקות בעת תקיעת שופר, שקרוב שיבלבלו דעת השומעים. ואם אי אפשר להניחם בבית, יקחו הנשים אצלם בבית הכנסת שלהם, כיון שהנשים פטורים מן הדין. ומכל מקום, אותן קטנים שהגיעו לחינוך, מצוה להביאם ולאיים עליהם שיטו אוזן לקול שופר, כדי לחנכם במצוות:

סעיף ה

אף על פי שקטן פטור ואינו מוציא אחרים, מכל מקום אם רוצה לתקוע לעצמו, אין מוחין בידו. ואפילו הגיע לחינוך, מותר לאביו או אפילו לאחר לומר לו שיתקע, אף אחר שכבר שמע בבית הכנסת, כדי לחנכו במצוות. אבל כשראש השנה חל בשבת, אם הקטן לוקח שופר ותוקע, מוחין בידו; כיון שקולו נשמע לרבים ויבואו לתקוע בשבת, בית דין מצווין להפרישו. ובמקום מוצנע שאין הקול נשמע לרבים, אפשר שמותר אפילו לומר לו לתקוע כדי לחנכו; ויש להחמיר. אבל חרש ושוטה, אם תקעו מעצמם אין מוחין בידם; אבל מכל מקום אין לומר להם שיתקעו, ומכל שכן לתת שופר בידם שיתקעו, אפילו בראש השנה שחל בחול:

סעיף ו

זה שאמרנו שהקטן אינו מוציא את הגדול, אפילו הגיע לחינוך אינו מוציא, אפילו ביום טוב שני שהוא מדרבנן, כמבואר בסימן תרפ"ט לעניין מגילה:

סעיף ז

קטן שאינו מוציא את הגדול ידי חובתו, אף על פי שנעשה בן שלוש עשרה שנים שלמות אינו מוציא, עד שידעו בו שהביא שתי שערות אחר שלוש עשרה; שבדבר חיוב תורה אין סומכין על חזקה כיון שהגיע לכלל שנים הביא סימנים. ואפילו למי שכמותו, שכבר הוא בן שלוש עשרה וספק אם הביא שתי שערות, אינו מוציא. ועין בסימן נ"ה, שם מבואר עיקרי הדינים לעניין קטן. ויש להחמיר בזה אף ביום טוב שני של ראש השנה, אם אפשר באחר. וכל זה לעניין להוציא את היחיד; אבל לעניין שיהא תוקע לציבור להוציאם ידי חובתם, יש לחזור אחר תוקע שהוא בן שלושים שנה ושאר מידות שכתבנו בסימן תקפ"א לעניין תפילה. ועל כל פנים צריך שיתמלא זקנו, כדין שליח ציבור המבואר בסימן נ"ג:

סעיף ח

נשים פטורות, לפי שהוא מצות עשה שהזמן גרמא. ואינה מוציאה את האיש שהוא בן שלוש עשרה, אף על פי שאין ידוע אם הביא שתי שערות. וכן עבדים שאינם משוחררים פטורים, ואין מוציאים אחרים ידי חובתם:

סעיף ט

אנדרוגינוס מוציא את מינו אנדרוגינוס שכמותו. טומטום אפילו מינו אינו מוציא:

סעיף י

מי שחציו עבד וחציו בן חורין, אינו מוציא אפילו עצמו, וצריך שיתקע בן חורין להוציאו. והתוקע להוציאו יכול לברך, אף על פי שהתוקע כבר יצא:

סעיף יא

אף על פי שנשים פטורות ואין מוציאות אחרים, יכולות לתקוע להוציא את עצמן. ורשאים לברך, כמו שנוהגים לברך על כל מצות עשה שהזמן גרמא, ויכולין לברך שהחיינו גם כן: