מחקרים סוציולוגיים (ארלוזורוב)/ניו-יורק וירושלים – מכתבים על היהדות האמריקנית/מכתב ראשון

שאלה חוזרת ונשנית במכתביך, עתים מפורשת ועתים מעולפת בהרהורי ספק ודאגה: – לאן פני היהדות האמריקנית מועדות? מהי אמת-המידה בה נמדוד אנחנו, בני המולדת הא"ית החדשה, את התפתחותה של יהדות זו? מהם הם הכוחות הרוחשים בקרב מרכז הגולה הזה – החדש, וגם הגדול, העשיר והשאנן למראית עין אשר בכל תפוצות ישראל? היש בו בכלל רחש כוחות? מה צפון בהם לעתידם של החיים היהודיים? אולי לקראת שפל ואבדון יובילו מעגלותיו? אין פלא, כי כל השאלות האלו כה אפפו אותך. הן גם אותי לכדו בחרמן מן הרגע הראשון, אשר דרכה כף רגלי על יבשת אמריקה.

אני מתאר לי זאת היטב מדי חשבי בביתנו: הנה יושבים אתם, מאת אלף ראשוני המחנה, בארצונ זו הקטנה, העניה והעזובה, שמחים לכל עץ הנשתל במושבה יהודית, לכל בית המרחיב את גבולות העיר, לכל ילד רך המתאמן בפסיעה ראשונה, כושלת על-גבי כביש הביטון החדש, לכל איש נוסף הבא באניה אל החוף; מצרפים גרש לגרש ודונם לדונם ומונים בדחילו ורחימו כל מאה ומאה של מתישבים. כל ספר הנדפס בלשוננו – למאורע יחשב, כל תיבת תפוחי זהב הנטענת על האניה – לכבוש כלכלי. בה בשעה יושב מעבר לאוקינוס קבוץ יהודי, אשר בטרם תפנה המאה הנוכחית יעלה מספרו כדי חמשת מיליונים נפש, אם לא למעלה מזה, עם האחוז כחוליה בשרשרת של משק אדיר, אשר לא קם כמוהו מימות עולם, אשר מפירורי שולחנו, ממותרותיו ומנכסיו המובזבזים יאכלו עמים שלמים וישבעו, עם המושרש כאזרח רענן בקרקע יבשת, אשר אין דוגמתה תחת השמש לאוצרות זהב וברזל, לנחושת ושמן, לחטה וצמר, ועל כן גם ליכולת ציביליזציונית.

כדי להעמידך על העצמה הכלכלית של היהדות האמריקנית הזאת אציין פרט אחד. את ההכנסה השנתית של ארצות הברית העריך הובר לפני זמן מה בתשעים מיליארדים דולר בקירוב. נניח כי הכנסת היהודים עולה רק כדי אחוז מספרם מתוך אוכלוסי הארץ, הרי זה בערך ארבעה אחוזים של תשעים מיליארדים או שלשה וחצי מיליארד, דולר לשנה. לאמתו של דבר ההכנסה השנתית של יהודי אמריקה היא במדה ניכרת גדולה יותר, מכיון שהמספר הכללי של אוכלוסי הארץ כולל בתוכו את המוני הכושים, הסלובקים, האיטלקים והפולנים, אשר הכנסתם הממוצעת היא ביחס פחותה הרבה מזו של היהודים. והרי אתם יושבים בודאי מדוכאים ומוכי תמהון ושואלים: מה ערכם של מיליוני אדם אלה בשבילנו, לא רק להקמת הכלל המדיני היהודי החדש, לא רק כמשען חמרי, אלא בעיקר כמקור לכוח, כעמדה תרבותית, כחיל מילואים? ומה ערכנו אנו בשבילם, לא רק כנושא לסיוע ולאי-הבנה, אלא בעיקר כמרכז הכוח, כמעין התרבות, כטבור השאיפות?

כל זה אינו, אולי, בעצם אלא השאלה הגדולה הכללית אשר העולם הנאור שואל את אמריקה כיום, לאחר שנאחז ברשת ההשפעה שלהתפתחות הדברים מעבר לים האטלנטי הרבה יותר משעלה על דעתו, ואין השאלה כאן אלא מותאמת למצבנו ההיסטורי המיוחד שלנו, ואמנם, מצב מוזר למדי.

מספרים, כשהגיעו המהגרים היהודים הראשונים לניו-יורק, יהודי ספרד אשר באו מהולנד, ישר או בעקיפין דרך איי הסוכר של הודו המערבית ודרך מדינות הדרום, אמר המושל פיטר סטויבזנט: "השמרו לכם. הבריות הללו דומים למכת הארבה. משנראו הראשונים שבהם, מיד יכסו את עין השמש בהמונם". למעלה ממאתים שנה לא היתה הזהרתו אלא חזון שוא, מליצה שדופה – פרי המשפט הקדום על עם ישראל. כשהיה לונגפילו מטייל באחת מערי החוף בניו-אינגלנד פגע בבית כנסת יהודי חרב, שהיה עומד בבית קברות יהודי שמם. השמות העבריים-הפורטוגליים המוזרים שעל-גבי המצבות היו מטושטשים ביותר. איש לא דאג לבית הכנסת ולקברים העזובים האלה. לונגפילו הסיק מסקנה פשוטה וברורה ואמר: עם מת, ועמים מתים אינם קמים לתחיה. לא פלל האיש!

מי מלל לו אז, כי בטרם שנים מועטות ינקופו – וציצי התפתחות חדשה ינצו אשר ישנו את פני הדברים משרשם, ונבואתו של פיטר סטויבזנט בוא תבוא. עלה גל הגירה יהודית מגרמניה, אנשי 1848, דימוקרטים קיצוניים, בני משפחות סוחרים אמידים, בעלי השקפה ריפורמיסטית-פרוטסטנטית, ואחריו נחשול הגירה יהודית המונית מרוסיה, פולין, רומניה, גליציה – גל רודף גל. מי מלל לו אז כי לעת זו יהיה מספר היהודים באמריקה גדול ממספרם של תושבי מדינות ניו-אינגלנד בימים ההם! אילו חזה מראש, כי יבוא יום ואנשי מדע מבני חוץ-לארץ, סוציולוגים ומדינאים-כאנדריי זיגפריד, למשל, בהשקיפם על-פני ניו-יורק בשעות שאחר הצהרים, שעות הדחק, יתמהו ויאמרו, כי באחת מערי המזרח העתיקות והגדולות לאלוהים תעמודנה רגליהם: נינוה, בבל או אנטיוכיה!

אין מן הצורך להמנות בין מחשבי קצים משיחיים החולמים את מסתרי סוד קיומנו, גם לא ללכת אחרי תורות מקובלות של פילוסופית ההיסטוריה היהודית, הבונות להן את התיאוריה הנוחה על דבר מרכזי ההצלה המופיעים לעתים מזומנות – למען עמוד נדהם לפני היהדות האמריקנית, שצמחה בין לילה במשך תקופה קצרה של חמשים או שבעים שנה: אצבע אלוהים היא בתולדות חיינו הלאומיים! גם אם נראה את הדבר כפרי תנודות כלכליות ותמורות חברתיות במזרח אירופה ובמרכזה אין הזכות ההיסטורית הגדולה נפגמת בכך. היהדות הרוסית הושבה בדד על משואות תרבותה וכלכלתה, היהדות במדינות הבינים מתלבטת ביסודי משבר כרוני וחוסר תקוה, שאין לו ארוכה אלא הגירה המונית – אילו היה לה לזו מקלט. בה בשעה מופיעה על הבמה היהדות האמריקנית. הפלא הוא, כי אליה נשא עין? היתכן כי נשאל אותה אחרת מאשר: לאן?

ואולם למען השב על שאלה זו עלי לספר לך תחילה משהו על הרקע הכללי, שעליו מתרחשים חייהם של יהודי אמריקה, כי ההויה היהודית שלובה יותר מדי בתנאים שנוצרו בידי סביבתה. ורק אחרי ציון מקומות גיאומטריים אחדים אפשר יהיה לשוב אל עצם השאלה היסודית ששאלת