מחבר:רבי יוסף בן נאיים
רבי יוסף בן-נאיים (ט' באלול ה'תרמ"ב – ט"ז בשבט ה'תשכ"א; 24 באוגוסט 1882 - 2 בפברואר 1961) היה רב, סופר, חוקר וביבליוגרף ממרוקו. חיבר את הספר 'מלכי רבנן' ועוד 40 ספרים נוספים.
קורות חיים
[עריכה]נולד לרב יצחק בן נאיים ב-24 באוגוסט 1882 (ט' באלול ה'תרמ"ב) בפאס שבמרוקו, למשפחה שמוצאה ממגורשי ספרד. בהיותו כבן 8 החל ללמוד אצל הרב רפאל אהרן אבן דנאן. אביו שכר לו מורים חשובים, בהם הרב שלמה אג'ייני והרב יוסף כהן (בין השנים תרנ"ז-תר"ס; 1896-1900). בהיותו כבן 16 נישא לפריחה בת הרב יעקב אסולין. בקיץ של שנת 1900 נדבק ממחלת הקדחת שהתפשטה בתקופה ההיא וגבתה קרבנות רבים, אולם ניצל והתאושש. כשהבריא, המשיך ללמוד בישיבת של הרב חיים כהן.
בשנת 1903 הוציא לאור את חיבורו הראשון: "הדרת פנים לזקן". בתקופה זו הגיע לפאס הרב אברהם בן סוסאן מהעיר דבדו. הרב בן סוסאן עמד על טיבו וכשרונותיו, והציע לאביו לפתוח לבנו ישיבה, בה יוכל להגדיל תורה ולהתפתח. בשנים 1902-1909 חלה הרעה בביטחונם של יהודי מרוקו בשל מרידות. הפרעות ביהודים הגיעו לשיאן בשנת 1912 בה פרצו המוסלמים את שערי המלאח (שכונת היהודים) וערכו בשכונה פוגרום, הידוע בשם התריתל. היהודים ברחו לכל עבר וישיבתו של בן נאים נסגרה. לאחר מכן החל לשמש כמורה ליהדות בבית הספר של כל ישראל חברים, אולם לאחר שעמד על אופי המקום, עזב את עבודתו. בהמשך עסק לפרנסתו כסופר שטרות (נוטריון) מטעם הממשלה הצרפתית. בנוסף לכך נתמנה לסופר גיטין בעיר מגוריו פאס. ההכנסה ממלאכות אלו לא הספיקה, ולכן עסק במלאכת השחיטה והבדיקה. כן שימש כמוהל, אך ללא תמורה כספית.
בשנת 1912 (ה׳תרע"ב) נבחר לשליח ציבור ורב בית הכנסת של 'התושבים' (כינוי ליהודים שישבו במרוקו לפני בוא המגורשים בשנת רנ"ב - 1492). הוא כיהן בתפקידו במשך 27 שנים.
נמנה עם ראשי הנואמים באירועים שונים בעיר פאס ובערים הסמוכות לה. דומה כי לסגולותיו בתחום הנאום ולכושרו הרטורי, כמעט ולא היה מתחרה. ובכל אירוע נמצא מראשי הדוברים.
למרות שלא כיהן בתפקיד רשמי ברבנות, נראה מתשובותיו כי היה משיב רבות לשאלות בהלכה.
לאחר שאשתו נפטרה בגיל 38, נישא לשמחה, שהייתה קרובת משפחתה של אשתו הראשונה, וטיפלה בשמונת ילדיו במסירות.
ספרייתו
[עריכה]בחדר מרווח ששכן בעליית ביתו הקים בן נאים ספריה גדולה. לאורך כל ארבעת קירות החדר היו מדפי ספרים מסודרים עד לתקרה. בספריה היו כ-7,000 ספרים בשנות החמישים. אוצר ספרייתו היה מגוון בכל תחומי היהדות, והכיל ספרי השכלה כלליים וכתבי יד עבריים. הספרים היו מסודרים לפי נושאים ותקופות, כתבי יד לחוד וכתבי דפוס לחוד. הוא שקד על תורתו בספרייתו זו, ובה העלה על הכתב את חידושיו ופירושיו.
שמה של ספרייתו הענפה יצא למרחוק, והנשיא יצחק בן-צבי ביקש כי יעלה ארצה עם ספרייתו, שכללה אז כעשרת אלפים ספרים, אולם החשש לספריו גרם לו לדחות את ההצעה. הספרייה נרכשה לאחר פטירתו על ידי בית המדרש לרבנים בניו-יורק, אך שריפה שפרצה במחסן בו היו הספרים, הותירה ממנה 134 ספרים בלבד.
הלך לעולמו ב-2 בפברואר 1961 (ט"ז בשבט ה'תשכ"א) ונקבר בפאס, ליד קברי אבותיו.
על שמו נקרא רחוב ביישוב יד רמב"ם.
יצירתו
[עריכה]שארית הצאן, שאלות ותשובות בהלכה, בדיני אישות ודיני ממונות.
צאן יוסף - שאלות ותשובות.
צאן יוסף כל חדש, בנושא השבת ושאלות הקשורות להתפתחות הטכנולוגית. בתשובותיו השתמש בספרות רבנית ענפה שהייתה בספרייתו.
מלכי רבנן, רבני מרוקו וחיבוריהם, ירושלים ה'תרצ"א 1931
נמכר יוסף השלם
נוהג בחכמה - מנהגי מרוקו וטעמם.
תאמרו ליוסף - דרושים לזמנים ולנפטרים, ובסופו חידושים על מסכת אבות
מילי מעלייתא - פירוש פסוקי תורה ונביאים, ומאמרי רז"ל.
מיני מתיקה - ליקוטים מדברי חז"ל בסדר הא'-ב'.
הדרת פנים זקן - על גילוח הזקן.
זובחי הזבח - דיני שחיטה ובדיקה.
יבין לאחריתו - ליקוטי דינים על אה"ע וחו"מ בסדר הא'- ב'.
נפלאותיך אשיחה - שירים ובקשות.