מחבר:חיים נחמן ביאליק/שירים מן העזבון/לכי דודה

 
לְכִי דּוֹדָה / ח"נ ביאליק
 
לְכִי, דּוֹדָה, נֵצֵא הַשָּׂדֶה לָשׂוּחַ,
שָׁם יִחְיוּ יִצְהֲלוּ כָּל יַלְדֵי הַטֶּבַע,
שָׁם אוֹר שֶׁמֶשׁ צְדָקָה, מַה נָּעִים הָרוּחַ,
עִם צִיפּוֹר דְּרוֹר נָנוּד עַל כָּל הַר וָגֶבַע;
בַּלָּט תַּחַת אֶרֶג מַסֶּכֶת מַרְגּוֹעַ
בִּתְנוּעָה חֲרִישִׁית זִיז שָׂדַי יָנוּעַ.
 
שָׁם שַׂלְמַת יְרַקְרַק הֶהָרִים דָּשָׁאוּ,
עָלֵימוֹ עֲדָרִים מִרְעֵיהֶם יָתוּרוּ;
צֹנֶה וַאֲלָפִים בְּרֹאשׁ הַר יִקְרָאוּ
וְרָאשֵׁי שִׂבֳּלִים בָּעֵמֶק יַזְהִירוּ;
שָׁם דְּרוֹר לְכָל נֶפֶשׁ, לְרוּחַ אֵין כֶּלֶא,
הֲתָחוּשִי? הֲתָבִנִי? הֲתַחַשְׁקִי בָּאֵלֶּה?
 
לְכִי דּוֹדָה, נֵצֵא הַחֹרְשָׁה לָשׂוּחַ,
בְּצִלּוֹ נְחַמְּדָה מִשֶּׁמֶשׁ יַכֵּנוּ;
שָׁם דָּלִיּוֹת הָאֶרֶז, שָׁם עֵץ הַתַּפּוּח,
שָׁם כָּל בַּעֲלֵי כָנָף בְּעֹז יְרַנֵּנוּ;
שָׁם יָשִׁיר הַזָּמִיר הַמְשׁוֹרֵר פֶּלֶא,
הֲתִשְׁמְעִי קוֹל שִׁירִים? הֲתָבִינִי לָאֵלֶּה?
 
לְכִי, דּוֹדָה, נֵצֵא, בַּכְּפָרִים נָלִינָה,
אַךְ שָׁם שַׁלְוֵי עוֹלָם מִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים,
יוֹמָם בַּשָּׂדֶה נַעֲבוֹד בְּרִינָּה,
בַּלַּיְלָה נַרְגִּיעַ עֵת שׁוֹקְטִים וְנָחִים
כָּל יַלְדֵי הַטֶּבַע מִתַּחַת שָׁמָיִם,
– עֲבוֹדָה וּמְנוּחָה מַה טּוֹבוּ הַשְּׁנָיִם! –
 
רַב לָךְ לֵעָנוֹת מִפְּנֵי עַם לֹא הָיָה
לִלְחֹךְ עֲפַר אַרְצוֹ וְלָמוּת בָּרָעָב;
רַב לָךְ שְׁתוֹת כּוֹס תַּרְעֵלָה לִרְוָיָה,
מִידֵי אֱלֹהַיִךְ שְׁתִי בְּכוֹס זָהָב.
וְלֶאֱחֹז בְּיָדָיו מִי זֶה יִוָּאֵל
אֶת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה עַד "גָּאַל יִשְׂרָאֵל"?
 
פֹּה יָבֵשׁ שָׁרְשֵׁךְ וּקְצִירֵך מִמַּעַל;
בַּבֹּקֶר תִּפְרָחִי לָעֶרֶב תִּבֹּלִי;
שָׁם דֶּשֶׁן יִרְעֲפוּ כָּל צַעַד וַשַׁעַל,
אִם אַחַת תָּקוּמִי לָעַד לֹא תִּפֹּלִי.
אִם עוֹד לִחְיוֹת בָּאָרֶץ תְּאַוִּי, תְּקַוִּי,
לָרוּץ אֹרַח כְּאַיָּלָה רַגְלַיִךְ תְּשַׁוִּי.
 
קוּמִי וּצְאִי לָךְ, יוֹנָתִי הַתַּמָּה,
הֵימִנִי, הַשְׂמִאילִי אוֹ נוּדִי הָהָרָה,
פֹּה קִנֵּךְ הֵשַׁמּוּ, קָדַרְתְּ בְּלֹא חַמָּה,
מָלֵאת בְּלֹא יוֹמֵךְ וְעָצְמֵךְ נִשְׁבָּרָה,
וְשָׁם סֻכַּת שָׁלוֹם וּנְוֵה אַהֲבַת תָּמִים
בְּצִלָּם תַּרְגְּיעִי, תָּגוּרִי עוֹלָמִים.
 
מֵאֶרֶץ אֹכֶלֶת, מֵאֶרֶץ בֹּגֶדֶת
קוּמִי וּסְעִי לָךְ, יוֹנָתִי הַתַּמָּה,
אֶל אֶרֶץ שֹׁקֶטֶת, אֶל אֶרֶץ נֶחְמֶדֶת
עָלַיִךְ מְחַכָּה זֶה כַּמֶּה, זֶה כַּמָּה...
שָׁם גֵּוֵךְ הַנִּדְכָּא וְנַפְשֵׁךְ הַנְּכֵאָה
יִמְצְאוּ קֵן שַׁלְוָה, יִמְצְאוּ מַרְגֵּעָה.
 
צִיּוֹנָה, צִיּוֹנָה, אֶל צִיּוֹן הַנְּשַׁמָּה,
אֵלֶיהָ שְׂאִי עַיִן, אֵלֶיהָ שְׂאִי אֵבֶר;
צִיּוֹנָה, צִיּוֹנָה, יוֹנָתִי הַתַּמָּה,
לֹא רוּחַ לֶאֱסוֹף, לֹא לַחְצוֹב לָךְ קֶבֶר,
רַק לִחְיוֹת וְלִפְרוֹת וְלִהְיוֹת לִבְרָכָה
וְלָשִׁית לְמַעְיָן אֶת עֵמֶק הַבָּכָא.
 
בִּנְוֵה סֻכַּת שָׁלוֹם תִּשְׁקֹטִי, תִּשְׁלָוִי,
אֶת רִבְצֵךְ אֵין מַחֲרִיד, לָבֶטַח תִשְׁכֹּנִי,
מִמַּעְיַן הַחַיִּים בְּשָׂשׂוֹן תִּשְׁאָבִי,
תִּצְהֲלי מִשֶּׁמֶן, מִטּוּב לֵב תָּרֹנִּי,
תִּזְרָעִי, תִּקְצֹרִי, וַאֲלֻמּוֹת תִּשָּׂאִי
וּפְרִי עֲבוֹדָתֵךְ תִּלְבָּשִׁי, תִּשְׂבָּעִי.
 
בָּנַיִךְ עָלֵימוֹ הִקְרַבְתְּ מִנְּעוּרַיךְ
עַל מִזְבַּח ה' אֶת חֶלְבֵּךְ וְדָמֵךְ
מֵרָחוֹק מִקָּרוֹב יֶאֱתָיוּ אֵלַיִךְ,
וּלְזַרְעֵךְ אֵם תִּהְיִי, בַּת תִּהְיִי לְאִימֵּךְ;
וְהֵשִׁיב ה' לֵב אָבוֹת אֶל בָּנִים
וְשִׁלַּם נְוַת צִדְקֵךְ כַּאֲשֶׁר מִלְּפָנִים.
 
בַּבֹּקֶר, בַּבֹּקֶר אֶת זַרְעֵךְ תַּפְרִיחִי,
תְּרַוִּים דִּמְעָתֵךְ, תְּרַוִּים שִׂמְחָתֵךְ,
מִבַּעַד הַחַלּוֹן אֵלֵימוֹ תַּשְׁגִּיחִי,
תִּרְאִים צֹהֲלִים גַּם הֵמָּה לִקְרָאתֵךְ;
תִּרְאִי, תִּנְהָרִי בִּרְקֹד עֲוִילָיִךְ
כְּאַיְלוֹת אֲהָבִים עַל הָרֵי בְשָׂמָיִךְ.
 
אָז כַּף תִּמְחָאִי: "נִצַחְתִּי, נִצַּחְתִּי!
בָּא מוֹעֵד קִוִּיתִיו זֶה כַּמֶּה, זֶה כַּמָּה...
חֵרֶף שֹׁאֲפַי מֵאַרְצָם בָּרַחְתִּי...
וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבֹשָׁה הַחַמָּה.
לִשְׂבֹּעַ נְדֻדִים עָזַבְתִּי נַחֲלָתִי
וּמְנוּחָה מָצָאתִי בַּחֲדַר הוֹרָתִי".
 
אֶפְקֹד אֶת נָוִי, לֹא אֶחֱטָא מְאוּמָה,
תִּירוֹשׁ בַּיְקָבִים, וּבַר בָּאֲסָמִים;
גַּפְנִי, תְּאֵנָתִי, רָב אֹכֶל, שְׂדֵי תְרוּמָה,
אֵת וּמַחֲרֵשָׁה וִירֻנַּן בַּכְּרָמִים,
בָּנִים וּבָנוֹת יִפְרְחוּ כַזַּיִת
עֲבוֹדָה בַשָּׂדֶה וּמְנוּחָה בַבַּיִת!...
 
וְאַחֲרֵי בְלֹתִי לִי עֶדְנָה הָיָתָה,
שָׁדַיִם שֶׁצָּמְקוּ בְּחָלָב מָלֵאוּ,
נִתְפַּשְּׁטוּ הַקְּמָטִים שֶׁקֻבְּצוּ עֵיפָתָה,
הִתְעַדֵּן הַבָּשָׂר שֶׁצָּפַד עוֹרֵהוּ.
יָפָה הָיִיתִי – רַק עָנְיִי וּמְרוּדִי
דִּיכְּאוּנִי, נִוְּלוּנִי, הִשְׁחִיתוּ אֶת הוֹדִי.
 
עֲלוּמַי וּנְעוּרַי הֵן עַתָּה חִידַּשְּׁתִּי,
מָלֵאתִי רַב כֹּחַ וְגַם יָפְיָפִיתִי;
יִרְאוּ מְנַוְּלַי בְּעֵינֵיהֶם נִבְאַשְׁתִּי
אִם לֹא עַל כֻּלָּמוֹ בְּיָפְיִי עָלִיתִי,
וַאֲנִי כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים גָּדַלְתִּי,
כְּחוֹחִים דְּקָרוּנִי - וַאֲנִי לֹא נָבַלְתִּי!
 
אַךְ עַתָּה עֲלוּמַי וּנְעוּרַי חִדַּשְׁתִּי,
מָלֵאתִי רַב כֹּחַ וְגַם יָפְיָפְיתִי;
דָּם חָדָשׁ, דַּם חַיִּים בְּעֹרְקַי הֵן חַשְׁתִּי,
שָׁבָה הַטּוֹבָה מִיָּמִים נָשִׁיתִי.
– וַאֲנִי כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין חוֹחִים גָדַלְתִּי
כְּחוֹחִים בִּתְּקוּנִי וַאֲנִי לֹא נָבַלְתִּי!
 
אָז אוֹרִיד הַכִּנּוֹר מֵעַל הָעֲרָבִים
אֲנַעֵר אֲבָקוֹ, מֵיתָרָיו אֲכוֹנֵן,
אָשִׁירָה אָשִׁירָה נִצְחוֹן אֲהָבִים,
אָשִׁירָה עֲתִידוֹת, לֶעָבָר אֶתְבּוֹנֵן,
אֶתְבּוֹנֵן וְאֶצְחַק "נִצַּחְתִּי, נִצַּחְתִּי,
הוֹי רַבַּת שָׁבַעְתִּי... אַךְ הַכֹּל שָׁכַחְתִּי."

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.