מחבר:חיים נחמן ביאליק/שירים מן העזבון/הקיץ
הַקַּיִץ
לַחֲצִי הַשָּׁמַיִם
הַשֶּׁמֶשׁ הִגִּיעַ;
אוֹר, חֹם וְחַיִּים
מִסָּבִיב זָרוּעַ.
בָּהָר וּבַשְּׁפֵלָה
בָּעֵמֶק, בַּגֶּבַע –
שָׁם תַּחַת הָאֵלָה
מַה יָּפֶה הַטֶּבַע!..
בְּיַעַר וּשְׁדֵמָה
קַל יַחֲלוֹף הָרוּחַ,
וְיִגַּע בַּקָּמָה,
בַּיַּעַר יָנוּחַ…
עַל רָאשֵׁי הָאֵלִים
אַט יָנַע הֶעָלִים,
עַל תְּלָמִים כַּגַּלִּים
רָאשֵׁי הַשִּׁבֳּלִים.
עַל קֹמַת שִׁבֹּלֶת
שָׁם צִפּוֹר לְאִטָּהּ
לָהּ תְּלַקֵּט מַכֹּלֶת
מֵרֹאשׁ חֵלֶב חִטָּה.
הַצִּפּוֹר בִּרְנָנָה
לַשָּׁלָל עָטָתָה
וַיִּשַּׁח הַקָּנֶה
הַחִטָּה נֻכָּתָה.
וְשָׁם עַל רֹאשׁ אָמִיר
בְּעִמְקֵי הַיָּעַר
יִשְׁתַּפֵּךְ הַזָּמִיר
כָּל רוּחוֹ שָׁם יָעַר
פְּלָגִים, יִבְלֵי מַיִם
כַּנְּחָשִׁים יִזְחָלוּ,
מֵרָאשֵׁי הַשְּׁפָיִם
לַגָּיְא יִתְגַּלְגָּלוּ.
שָׁם רֹעֶה עַל כִּכָּר
נֶחְמָד לָעֵינַיִם
עֶדְרֵי צֹאן וּבָקָר
יַרְבִּיץ בַּצָּהֳרָיִם.
לְיַד מַקְלוֹ תַּרְמִילוֹ
סְבִיב גֶּבַע כְּסוּי עֵשֶׂב
מְחַלֵּל בַּחֲלִילוֹ
וּמְרַקֵּד כָּל כֶּשֶׂב.
עֲדָרִים עֲדָרִים
יַאֲזִינוּ תְּרוּעָה,
מִסָּבִיב הֵד הָרִים
תַּעֲנֶה הַבְּרִיאָה.
שָׁם יִרְקֹד הַכֶּשֶׂב,
פֹּה יִרְבַּץ הָעֵגֶל;
הַשּׁוֹר יֹאכַל עֵשֶׂב,
וְיִרְקַע בָּרֶגֶל.
גַּם צִפּוֹר תּוֹלַעַת
בְּהוֹד רִקְמָתַיִם
גַּם נַפְשָׁהּ יוֹדַעַת
מַה יָּפוּ הַחַיִּים…
שָׁם פַּעֲמֵי עַלְמָה
דָּאוֹת כַּצִּפֳּרִים
וְכַנְפֵי הַשַּׂלְמָה
כַּנֵּס עַל רֹאשׁ הָרִים…
וְכַדָּהּ עֲלֵי שֶׁכֶם
אֶל יַד הַבְּאֵר שָׁמָּה
הַמּוּגָח מֵרֶחֶם
הַגִּבְעָה הָרָמָה.
מֵרָחוֹק הָרֹעֶה
הִכִּירָהּ – וַיַּאַת…
כִּי לוֹ עַיִן רֹאָה
וְנֶפֶשׁ יוֹדַעַת…
הִיא בּוֹ הֵאִיצָה…
הוּא אַהֲבָה הִבִּיעַ.
אֶת כַּדָּהּ הֵרִיצָה
עַל יַד הַמַּבּוּעַ…
בְּאַחַת מֵעֵינֶיהָ
הִבִּיטָה בַשֶּׁלִי…
וַיַּחַלֵק מִיָּדֶיהָ
חֶבֶל הַדֶּלִי…
וּכְבָר גַּם הַשְּׁנִיָּה
כַּיּוֹנָה נִשְׁקָפָה…
וּנְשִׁיקָה בַדּוּמִיָּה
כָּעוֹף הִתְעוֹפָפָה…
וְעַיִן מוּל עַיִן
כַּיּוֹנִים נִטָּיוּ…
רָאָה זֹאת הָעַיִן
וּמֵימָיו הָמָיוּ…
עוֹד נִטָּיָה עֵינוֹ
תִּתְעַנֵּג עַל הֶדֶר
וַיִּזְכֹּר אֶת צֹאנוֹ
וַיָּרֶץ לָעֵדֶר.
וְהִיא כְּנִכְלָמָה
מַבֶּטֶת אַחֲרֶיהָ…
מִבּשֶׁת אָדָמָה,
שׁוֹשַׁנִּים לְחָיֶיהָ…
וְהִנֵּה רֶגַע אַחַת
וַתְּמַלֵּא כַּד מָיִם,
וּכְמַהֵר מִפַּחַת
נִסְתְּרָה מֵעֵינָיִם…
לַחֲצִי הַשָּׁמַיִם
הַשֶּׁמֶשׁ הִגִּיעַ,
אוֹר, חֹם וְחַיִּים
מִסָּבִיב זָרוּעַ.
שֶׁמֶשׁ. הָעַרְבַּיִם
יָרְדָה מַטָּה מָטָּה,
מִמְּכוֹן הַשָּׁמַיִם
הִבִּיטָה וְשָׁקָטָה.
עָבִים בְּהִירִים
כִּנְחָלִים נֶעֱרָמוּ,
וּכְגִזְרוֹת סַפִּירִים
צַחוּ גַם אָדָמוּ.
בַּמֹּרָד שָׁמָּה יָמָּה
כִּנְחָלִים הֻצָּקוּ.
– שָׁם תַּחַת וְרֹמָה
נִפְגָּשׁוּ נָשָׁקוּ. –
מַה נּוֹרָא נְהַר דִּי-נוּר!
נוֹרָא לְעֵין יָלֶד;
"שָׁמָּה – יֹאמַר – כּוּר
לִצְרֹף רִשְׁעֵי חָלֶד"
אוֹר כַּשַּׂלְמָה עָטָה
הַכִּכָּר מִנֶּגֶד, –
הָעֵמֶק מִלְמַטָּה
עָטַף צֵל כַּבֶּגֶד.
שָׁם עֵצִים מוּפַזִּים
גַּאֲוָתָם שְׁחָקִים,
צִלֵּיהֶם – צֵל אֲרָזִים
כְּחַלְלֵי עֲנָקִים.
רוּחַ צַח חֲרִישִׁית
מִסָּבִיב יָפוּחַ,
לִוְיַת נֹעַם יָשִׁית
לַהוֹלְכִים לָשׂוּחַ.
מֵחֹם הַיּוֹם הֶלְאָנוּ
חַרְבוֹנֵי-צָהֳרָיִם,
– יְשׁוֹבְבוּ נַפְשֵׁנוּ
צִלְלֵי עַרְבָּיִם.
וּשְׁרִיקוֹת עֲדָרִים –
וּמֵרוֹץ הַטְּלָאִים –
– נִשְׁמָע מֵעֲבָרִים
נִרְאֶה מֵאַפְסָיִם.
מֵהַלְמוּת עֲמֵלִים
הֶחֱלִיפוּ עַתָּה כֹּחַ
לֹא יָדְעוּ הָעֲצֵלִים
אַחֲרֵי עָמָל – נוֹחַ…
מַחֲנַיִם, מַחֲנַיִם
נְעָרִים יְשַׂחֵקוּ;
אָבָק מְלֹא חָפְנַיִם
שָׁמַיְמָה יִזְרֹקוּ.
– טְהוֹרֵי עֵינַיִם!
פְּנֵיכֶם מַה יִצְהָלוּ?
הֵן גָּבְהֵי שָׁמַיִם
יְלָדִים מַה יִּפְעָלוּ?..
עֲדַת זְבוּבִים דַּקִּים
– כִּנְקֻדּוֹת כֵּהוֹת –
יֵרָאוּ מִמֶּרְחַקִּים
מִתְרוֹצְצִים בִּנְגֹהוֹת.
שָׁם בְּגַגּוֹת חֶמֶד
בֵּין עֵצִים רַעֲנַנִּים
יֵלְכוּ צֶמֶד צֶמֶד
לָשׂוּחַ שַׁאֲנַנִּים.
עֲלָמוֹת שָׁם – מַה יָּפוּ!. –
בֵּין זְרֹעוֹת הָעֲלָמִים,
כְּפִרְחֵי-גַן נִשְׁקָפוּ
הָעֹלוֹת שָׁם בַּתְּלָמִים.
שָׁם בָּחוּר וִיפֵה-פִיָּה,
שָׁם אָבוֹת וְיַלְדֵיהֶם
יִתְעַנְּגוּ עַל הַבְּרִיאָה,
– תִּתְעַנֵּג הִיא עֲלֵיהֶם.
וְרוּחוֹת שַׁאֲנַנִּים
יָפִיחוּ סְבִיבוֹתֵיהֶם,
יָנוּעוּ הַשּׁוֹשַׁנִּים
אַף יִזְּלוּ בָּשְׂמֵיהֶם.
טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.