מחבר:דוד פרישמן/תרגום/משירי א. פּושקין/עץ הרעל

עֵץ הָרַעַל (אַנְטִיאַרִיס) אַלֶכְּסַנְדְר סֶרְגֵיֶבִיץ' פּוּשְׁקִין

בְּמִדְבַּר עֲרָבָה חֲרֵבָה, שׁוֹמֵמָה,
עַל-אַדְמַת חֹם לוֹהֵט, בִּמְקוֹם שָׁם כָּל-קָרֶץ,
שָׁם עוֹמֵד כַּצּוֹפֶה הַמְהַלֵּךְ רָב-אֵימָה
עֵץ-מָוֶת הָאֶחָד בִּמְלֹא כָל-הָאָרֶץ.
 
בְּיוֹם אַף וְחָרוֹן, לֹא יֵחַד בַּשָּׁנִים,
זֹה אֶרֶץ הַנְּשַׁמָּה אֶת-עֵץ זֶה הִצְמִיחָה
וַתַּשְׁקְ אֶת-עֲנָפָיו רוֹשׁ עַקְרָב וּפְתָנִים
וּמָוֶת עִם-רַעַל בְּשָׁרָשָׁיו הִשְׁלִיחָה.
 
וְנוֹטֵף הָרוֹשׁ מִן-הַקְּלִפָּה הַקָּשָׁה,
וְאַחַר-כֵּן יִמַּס בִּהְיוֹת הַצָּהֳרָיִם,
אָז יָבֹא הָעֶרֶב וְהִנֵּה חֲדָשָׁה,
כִּי קָפָא לִשְׂרָף זַךְ כְּעֶצֶם שָׁמָיִם.
 
גַּם צִפּוֹר נוֹדֶדֶת לֹא-תִקְרַב לִגְבוּלוֹ,
גַּם נָמֵר לֹא-יִקְרָב. אֶל-מָקוֹם זֶה יָעַל
רַק רוּחַ זִלְעָפוֹת וְשָׁחוֹר הוּא כֻלּוֹ –
וּבְחָלְפוֹ מִמֶּנּוּ אָז מָלֵא הוּא רָעַל.
 
אוֹ יֵשׁ כִּי עֲנָנָה הַתּוֹעָה בִשְׁחָקִים
הִמְטִירָה עַל-עָלֶה מֵעֲלֵי עֵץ-הַמָּוֶת,
וְנִטְפֵי רוֹשׁ אַכְזָר וּכְבֵדִים וַחֲזָקִים
אָז יִפְּלוּ לָאָרֶץ וְזָרְעוּ צַלְמָוֶת.
 
רַק אָדָם אֶת-אָדָם, אֶת-הָעֶבֶד מוֹשְׁלוֹ,
אֶל-עֵץ-הָרוֹשׁ שָׁלַח – וַיִּשְׁמַע וַיֵּלֶךְ;
וַיְחָרֶף אֶת-נַפְשׁוֹ וַיִּקַּח הָרוֹשׁ לוֹ,
וּבְהָאִיר הַבֹּקֶר אָז שָׁב אֶל-הַמֶּלֶךְ.
 
וַיָּבֵא הַשְּׂרָף לוֹ מֵאֶרֶץ הַשְּׁאִיָּה,
וַיָּבֵא גַם-עָנָף עִם-עָלִים מָרְעָלִים;
וּבְשׁוּבוֹ וְנַפְשׁוֹ עֲיֵפָה, הוֹמִיָּה,
וְזֵעָה מִמִּצְחוֹ נוֹזֶלֶת כַּגְּחָלִים.
 
וַיָּבֵא – וַיֶּחֱלַשׁ, וַיֶּחְדַּל כָּל-אוֹנוֹ,
וַיִּשְׁכַּב בְּסֻכּוֹ וַיְחַכֶּה לַקָּרֶץ;
וַיָּמָת הָעֶבֶד הַנֶּאֱמָן לַאֲדוֹנוֹ
לְרַגְלֵי אֲדוֹנוֹ הַמְהֻלָּל בָּאָרֶץ.
 
וַאֲדוֹנוֹ זֶה הִשְׁקָה כָּל-חִצָּיו הַשְּׁנוּנִים
אֶת-נִטְפֵי הַסַּמִּים מוֹלִידֵי כָל-שָׁבֶר,
וּבָמוֹ לָעַמִּים מִסָּבִיב לוֹ שְׁכוּנִים
הִשְׁלִיחַ אֲבַדּוֹן עִם-קֶטֶב וָדָבֶר.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.