מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק ע
פרק ע
[עריכה]רכוב' זאת המילה משותפת. הנחתה הראשונה ענינה - רכיבת האדם על הבהמות כמנהג "והוא רוכב על אתונו". ואחר כך הושאלה לשולטנות על הדבר כי הרוכב - מושל שולט על מורכבו - והוא אמרו "ירכיבהו על במתי ארץ" "והרכבתיך על במתי ארץ" - ענינו שאתם תשלטו על עליוני הארץ "ארכיב אפרים" - אמשילהו ואשליטהו. ולפי זה הענין נאמר באלוה ית' "רוכב שמים בעזרך" - פרושו השליט על השמים; וכן "לרוכב בערבות" - ענינו השליט על 'ערבות' - והוא הגלגל העליון המקיף בכל. ובדברי ה'חכמים ז"ל' הנכפלים בכל מקום שהם 'שבעה רקיעים' וש'ערבות' הוא העליון המקיף בכל. ולא תרחיק היותם מונים ה'רקיעים' שבעה' - ואם הם יותר - כי פעמים ימנה הכדור אחד ואף על פי שבו גלגלים הרבה כמו שהוא מבואר למעינים בענין זה וכמו שאבאר. אמנם המכון הנה - הראותם תמיד ש'ערבות' הוא למעלה מן הכל ועל 'ערבות' נאמר 'רוכב שמים בעזרך':
ולשון חגיגה אמרו "'ערבות' רם ונישא שוכן עליו שנאמר סולו לרוכב בערבות"; ומנא לן דאיקרי 'שמים'? כתיב הכא 'לרוכב בערבות' וכתיב התם 'רוכב שמים'" - הנה כבר התבאר כי הרמז כולו לגלגל אחד והוא המקיף בכל אשר תשמע מענינו מה שתשמע. והסתכל אמרם 'שוכן עליו' ולא אמרו 'שוכן בו' - שאילו אמרו 'שוכן בו' היה מחייב לאלוה מקום או שיהיה האלוה כח בגלגל - כמו שדימו כיתות הצאבה שהאלוה רוח הגלגל; ובאמרם 'שוכן עליו' הראו שהוא ית' נבדל מן הגלגל ואינו כח בו:
ודע כי הושאל לו ית' 'רוכב שמים' לדמיון הזר המופלא וזה כי הרוכב יותר מעולה מן הנרכב (ולא יאמר 'יותר מעולה' אלא בהקל מן המאמר - שאין הרוכב ממין הנרכב); והרוכב גם כן הוא אשר יניע הבהמה ויוליכנה כאשר ירצה והיא כלי לו ישתמש בה כרצונו והוא נקי ממנה בלתי נדבק בה אבל חוצה לה. כן האלוה (יתעלה שמו!) הוא מניע הגלגל העליון אשר בתנועתו יתנועע כל מתנועע בו והוא ית' נבדל ממנו ואינו כח בו:
ובבראשית רבה אמרו בפרשם למאמרו ית' "מעונה אלוקי קדם" - אמרו "הוא מעון עולמו ואין עולמו מעונו"; וסמכו לזה אמרם "הסוס טפלה לרוכב ואין הרוכב טפלה לסוס - הדא הוא דכתיב "כי תרכב על סוסיך"". זה הוא לשונם והסתכל בו ותבין איך בארו יחסו ית' לגלגל ושהוא כלי לו אשר בו ינהיג המציאות. כי כל מה שתמצא ל'חכמים ז"ל' כי השמים הפלוניים בהם כך וכך והשמים הפלוניים בהם כך וכך אין ענינו - שבשמים הגשמים אחרים בלתי השמים אבל ענינו - שהכוחות המהוות הענין הפלוני והשומרות סידורו יבואו מן השמים ההם. והראיה על מה שאמרתי לך - אמרם "'ערבות' - שבו צדק וצדקה ומשפט וגנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכה ונשמותן של צדיקים ונשמות ורוחות שעתידים להבראות וטל שעתיד הקב"ה להחיות בו המתים" - ומבואר הוא שכל מה שמנאוהו הנה אין מהם דבר שהוא גשם שיהיה במקום (כי ה'טל' אינו טל כפשוטו). והתבונן איך אמרו בזה 'שבו' - רצוני לומר שהם ב'ערבות' - ולא אמרו שהם עליו - וכאילו הגידו שאלו הדברים הנמצאים בעולם אמנם הם נמצאים מכוחות יבואו מ'ערבות' האלוה ית' שמהו התחלה להם ונטעם בו אשר מכללם - 'גנזי חיים' - וזה הוא הנכון והאמת הגמור כי כל חיים נמצאים בחי אמנם הם מן החיים ההם כמו שאזכור אחר זה. והתבונן איך מנו 'נשמותן של צדיקים ונשמות ורוחות שעתידים להבראות' - ומה נכבד זה הענין למי שיבינהו! כי ה'נשמות' הנשארות אחר המות אינם ה'נשמה' ההוה באדם כשיתהוה - שזאת ההוה בעת התהוותו היא כח ההכנה לבד והדבר הנבדל אחר המות הוא הדבר המגיע בפועל; ולא ה'נשמה' גם כן ההוה היא ה'רוח' ההוה - ולה מנו בהוות 'נשמות ורוחות'; אמנם הנבדלות הם דבר אחד לבד. וכבר בארנו שיתוף 'רוח' ובארנו עוד בסוף ספר מדע מה שנפל באלו השמות מן השיתוף:
והסתכל איך אלו הענינים המופלאים האמיתיים אשר אליהם הגיע עיון המעולים שבפילוסופים מפוזרים ב'מדרשות' כשיעין בהם האיש החכם שאינו מודה על האמת בתחלת עיון ישחק מהם למה שיראהו בפשוטיהם מההבדל מאמיתות המציאות. ועילת זה כולו - דברם בחידות באלו הענינים לזרותם מהבנת ההמון כמו שהגדנו פעמים. ואשוב להשלים מה שנכנסתי להבינו ואומר שהם ז"ל התחילו להביא ראיות מדברי פסוקים על היות אלו הדברים המנויים ב'ערבות' - בשאמרו "'צדק ומשפט' - דכתיב "צדק ומשפט מכון כסאך" ". וכן הביאו ראיה על אותם שמנאום שהם מיוחסים לאלוה ית' שהם אצלו - והבן זה. ובפרקי ר' אליעזר אמרו "שבעה רקיעים ברא הקב"ה ומכולם לא בחר כסא כבוד למלכותו אלא 'ערבות' שנאמר "סולו לרוכב בערבות" " - אלו דבריו - והבינם גם כן:
ודע כי כלל הבהמות הנרכבות יקרא 'מרכבה' - וזה נכפל הרבה "ויאסור יוסף מרכבתו" "במרכבת המשנה" "מרכבות פרעה"; והראיה על היות זה השם נופל על הרבה בהמות - אמרו "ותעלה ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף וסוס בחמישים ומאה" - וזאת הראיה על היות שם 'מרכבה' נופל על ארבעה מן הסוסים. ולזה אומר כי כאשר נאמר לפי מה שנאמר ש'כסא הכבוד' נושאות אותו 'ארבע חיות' קראוהו החכמים ז"ל 'מרכבה' - לדמות ב'מרכבה' אשר היא ארבעה אישים:
וזה שיעור מה שנתגלגלו אליו הדברים בזה הפרק. ואי אפשר מבלתי הערות אחרות גם כן רבות בזה הענין. אמנם המכון בזה הפרק אשר עדיו היתה השבת הדברים כי אמרו "רוכב שמים" - ענינו מסבב הגלגל המקיף ומניעו ביכלתו ורצונו. וכן אמרו בסוף הפסוק 'ובגאותו שחקים' - אשר 'בגאותו' סיבב ה'שחקים' הוציא זה הראשון - אשר הוא 'ערבות' כמו שביארנו - במילת 'רכיבה' ושאריתם - במילת 'גאוה' כי בתנועת הגלגל העליון זאת התנועה היומית יתנועעו הגלגלים כולם כתנועת החלק בכול - וזאת היא היכולת העצומה אשר הניעה הכל ולזה קראה 'גאוה':
ויהיה זה הענין נמצא תמיד בשכלך למה שאני עתיד לאמרו שהיא הגדולה שבראיות שנודעה מציאות האלוה בה - רצוני לומר הקף הגלגל - כמו שאביא עליו המופת. והבינהו