מהרש"ל על הש"ס/חולין/פרק ט

קיז:

רש"י בד"ה והקרנים כו' ומיהו באנפי נפשייהו כו'. נ"ב וביש פירושים שכתוב בהם משום שומר וכן משמע מתוס' דלקמן דף קי"ט ע"ב בד"ה איכא דמתני כו':

קיח.

גמ' אין ה"נ אלא. נמחק ונ"ב גם מצאתי מחוק בספר מדוייק וכן נ"ל:

רש"י בד"ה לא יד ולא שומר כגון שער וחתיכת בשר בראשו או עצם דק וקטן שמחובר בו אוכל ואינו ראוי להיות יד מחמת קטנו לא טמא ומטמא כו' כן הוא בס"א. ונ"ב ותימה גדולה למה מפרש רש"י עניינים אחרים כי במשנה במס' עוקצין מפ' לשם איזה שלא מטמאין כו' ולא זכר א' ממה שצייר רש"י ז"ל ודו"ק:

קיח:

רש"י בד"ה אלא מעיקרא כו' דפרכי' מרישא אימא כו' כצ"ל:

בד"ה מקרא נדרש לכם דנפקי ידות כו' כצ"ל:

בד"ה אין יד כו' והרי הוא עם אוכלים כביצה ונגעה טומאה ביד כו' כצ"ל:

קיט.

תוס' בד"ה ור"י אומר כולה בשומר כו' דהלכתא כוותיה לגביה דר"מ כו' כצ"ל:

קיט:

תוס' בד"ה איכא דמתני כו' אלא קרניים וטלפים כו'. נ"ב ולעיל במשנה פירשתי:

קכא.

רש"י בד"ה מקצתו חישב כו'. נ"ב גליון העתקתי מרש"י בקלף ישן מקצתו חישב עליו לאוכלו ומקצתו לא חישב כו' מצטרף האי מקצת שלא חישב בהדי האי שחישב דגלי דעתיה בהאי מקצת שחישב דלא בטליה האי מקצת שלא חישב ומצטרפין זה עם זה לכביצה וכה"ג איכא פירושא פלטתו חיה ופלטתו סכין עד כאן:

קכא:

תוס' בד"ה הואיל ויכול כו' ועל הנבלה הוא דקאמר כו'. נ"ב ר"ל בכזית האחרונה אם עדיין מפרכסת ודו"ק:

בד"ה אביי אמר כו' כיון דבת אכילה היא כו' נ"ב פי' וכל היכא שבת אכילה אינה ראויה להציל וק"ל:

קכב:

גמ' ארבעת מילין רבי אבהו משום ריש לקיש כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה רב תנא כו' אלמא הטמאים אכל הני כו' כצ"ל:

קכג.

גמ' לא שנו אלא בטלית טבולת יום כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה מכאן ואילך כו' אחיזה בפשוט על פני כו' כצ"ל:

קכג:

רש"י בד"ה בטומאה דרבנן כו' ובהמה זו קדשים כו'. נ"ב פי' דכל הנך הי"ח גזרות רק שניות הן לעשות קדש שלישי אבל בחולין אינו פוסל בעבור זה דחק רש"י קדשים נ"ל עיין לעיל בדף ל"ג:

בד"ה כי מיעטו מיהא טהור אע"פ כו' כצ"ל:

בד"ה דקא צרי כו' וכמו טיליא חריפא כו'. נ"ב פי' מין יין חזק שנקרא טילא ומבקע הנודות מחמת חזקו:

תוס' בד"ה לא שנו כו' למושב זב כדקאמרינן כו' כצ"ל:

קכד.

גמ' כי אתא רבין וכל נחותי ימא אמרוה כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה ואלא עולא כו' כצ"ל:

קכד:

רש"י בד"ה מאחוריו כו' כדאמרינן לעיל אין זה שומר ור' ישמעאל ס"ל כת"ק דאמר אין שומר לפחות מכזית כדקתני קולית שיש עליה כזית בשר כו' וכן הוא בס"א ועיקר ונ"ב לפי הפשט זה אחרים שנא' ברש"י לאו אחרים ממש אלא תנאים אחרים ודו"ק נ"ל:

בד"ה במרודד כו' בשר במרודד כו' הד"א:

תוס' בד"ה אמר רב פפא כו' וכי תימא דאתא כר"א כו'. נ"ב פי' כר"א בר פדא נ"ל:

בד"ה אימא והוא כו' ונראה דסבר תלמודא כו'. נ"ב ואני אומר דאם כן למה תנא תנא קמא המסיט ור"א הנושא בשלמא לפי התירוץ של הגמרא מיושב דרבי אליעזר דייק קרא נושא דומיא דנישא ודו"ק:

קכה.

גמ' אביי אמר לעולם מוח כו' כצ"ל:

קכה:

רש"י בד"ה חוצצין בין בית לעליה אם שטחו בין קורה לחברתה כו' כן הוא בס"א:

בד"ה טומאה בתוכה כו' הא טומאת אהל ליכא כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה קסבר רבי יוסי כו' וא"ת היכי כו'. נ"ב אע"פ דאביי קאמר הכי מ"מ דייק שפיר דהא מנא תימרא קאמר וכולי עלמא מודים בזה וק"ל:

קכו:

רש"י בד"ה יכול אפילו נקבה דלא הוי טמא כצ"ל:

בד"ה כחוט השערה כו' ונאסף בשערות פולטורי"ץ בלעז כו' כן הוא בס"א ונמחק שעל החזה ושעל השחין ונ"ב צ"ל השחי עיין בפ' ט' דמקואות שמשמע כן נ"ל:

קכז.

גמ' השורץ כל שהוא שורץ כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה אמר ליה ומאחר כו' דמרבית מין הים לטומאה כצ"ל:

קכז:

גמ' נשחטה הבהמה הוכשרה כו' ואין גדולה עולה עמו כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה טומאת נבילת כו' צ"ל טומאת נבילה וכן בדבור שאחריו בכל מקום:

קכח.

רש"י בד"ה רב אשי אמר דכ"ע אית יד כו' כצ"ל:

בד"ה בעי רבה כו' לאבר בעי רבה כו' הד"א:

רש"י בד"ה מה שתעשה כו' הוי שני כלום נעשה כו' כן הוא בס"א:

קכט.

רש"י בד"ה צריך מחשבה כו' אוכל אומר אני כו' הד"א:

קכט:

גמ' אמר רב אסי אמר ר' יוחנן כו' נמחק אמר ר' אסי:

רש"י בד"ה לא הוכשרו קמפרש רבי יוחנן משום כו' כצ"ל. נ"ב נראה לי וכן בד"ה אלא לעולם כו':

תוס' בד"ה כזית בשר כו' אמרו ליה לרבי אליעזר כו'. נ"ב רוצה לומר כיון דילפינן לשרצים ונבילה פשיטא דבעצמות קממעטינן עד כאן מצאתי ותלמיד טועה הגיה הא מסקינן לעיל להדיא דבשר הפורש מן אבר החי טהור אלא הכי פי' למה אמרו מאי טעמא מרבה בשר וממעט עצם הוי ליה למימר מאי טעמא בשר טמא הא משרצים ונבלה קאתי והתם גופא בשר הפורש מן האבר טהור ודו"ק: