מדרש תנחומא שמיני ט

ט. [ עריכה ]
ויהי ביום השמיני. רבי תנחומא ורבי חייא רבה ורבי ברכיה בשם רבי אלעזר אמר, כל מקום שנאמר ויהי, אינו אלא לשון צרה. רבי שמואל בר נחמני בשם רבי נתן אמר, המדרש הזה עלה בידינו מן הגולה, כל מקום שנאמר ויהי בימי, לשון צרה. וחמשה הם. ויהי בימי אמרפל (בר' יד א). מה צער היה שם. עשו מלחמה להרוג לאברהם אבינו, שנאמר, עשו מלחמה (שם שם ב). משל לאוהבו של מלך שנכנס למדינה, ובשבילו היה המלך נזקק לכל אותה מדינה. באו ונזדווגו לו בדברים. וכשרצה ללכת, אמרו לו הכל, וי שאין המלך נזקק למדינה עוד כשהיה. כך אברהם אוהבו של הקדוש ברוך הוא היה, שכך כתיב בו, זרע אברהם אוהבי (ישע' מא ח). וכתיב, ונברכו בך כל משפחות האדמה (ברא' יב ג). וכשבאו המלכים ונזדווגו לו, אמרו הכל, וי שאין הקדוש ברוך הוא נזקק לעולם כמו שהיה, שבעבורו היה נזקק לעולם. וזה שאמר הכתוב, ויבואו אל עין משפט (שם יד ז). אמר רבי אחא, לא בקשו להזדווג אלא לגלגל עינו של עולם. אמרו, עין שעשת מדת הדין בעולם, בקשו לסמותה. הוא קדש (שם), הוא כתיב. כלומר, הוא שקידש שמו של הקדוש ברוך הוא וירד לכבשן האש. כשראו הדברים כך, צוחו, ויהי בימי אמרפל מלך שנער. ויהי בימי אחז בן יאשיה מלך יהודה (ישע' ז א), מה צרה היה שם. זה שאמר הכתוב, ארם מקדם ופלשתים מאחור וגו' (שם ט יא). משל למלך שמסר את בנו לפדגוג, והיה הפדגוג שונא אותו. אמר, אם אני הורג אותו ומתחייב הריגה, אלא הריני מושך מחייתו ממנו, והוא מת מאליו. כך אמר אחז הרשע, אם אין גדיים, אין תישים. אם אין צאן, אין רועה. היכן העולם. כך אמר, אם אין קטנים, אין גדולים. אם אין גדולים, אין תלמידים. ואם אין תלמידים, אין חכמים. אם אין תורה, אין בתי כנסיות ובתי מדרשות. ואם אין בתי כנסיות ובתי מדרשות, אין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו בעולם. מה עשה, עבר על כל בתי כנסיות ובתי מדרשות וסגר אותם. וזהו שאמר הכתוב, צור תעודה חתום תורה בלמודי (ישע' ח טז). וכשראו כך, התחילו הכל צווחין ווי שיתחרב העולם כשבטלו התורה, זו היה בימי אחז. ויהי בימי יהויקים בן יאשיהו (ירמ' א ג), מה צרה היתה שם. ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו אל השמים ואין אורם (שם ד כג). משל לכתבים של מלך שהובאו למדינות המלכות. בכל מדינה ומדינה שהובאו לידם, היו הכל עומדין על רגליהם ופורעין את ראשיהם וקוראין אותם באימה וברתת ובזיע. וכשהובאו למדינתו של מלך, קרעו אותם ושרפום. כך עשו ישראל, כששולח הקדוש ברוך הוא שלוחו לאומות העולם, הם עושים תשובה ומתכסים בשק וצמים, כמו שעשו אנשי נינוה, שנאמר, מטעם המלך וגדוליו וגו' (יונ' ג ז). אמרו זכרונם לברכה, מי שהיתה בביתו קורה אחת או אבן אחת מגזל, הורס הבית ומוציאו ומשיב הגזל. ובשביל זה היה מתירא יונה להנבא, (דאמר רבי טרפון, ממונה היה הדג וכו'). ואומות העולם מתיראין לפני הקדוש ברוך הוא וקרובים לתשובה, וישראל קשי עורף. וזה שאמר הכתוב, ויהי כקרוא יהודי שלש דלתות וארבעה (ירמ' לו כג). כלומר, קרא ארבעה פסוקים, ובפסוק החמישי קרא היו צריה לראש וגו' (איכה א ה). וכתיב, יקרעה בתער הסופר והשליך על האש עד תום כל המגלה (ירמ' לו כג). כשראו כך, התחילו הכל צווחין וי על הגזרה התלויה עלינו. האחרת, ויהי בימי אחשורוש (אסת' א א). מה צרה היתה שם, להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים (שם ג יג). משל למלך שהיה לו כרם, והיו לו שלשה שונאים. מה עשו. האחד מקטף בעוללות, והשני מזנב באשכלות, והשלישי מעקר בגפנים. המלך, הוא מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. הכרם שלו, הוא ישראל, שנאמר, כי כרם ה' צבאות בית ישראל (ישע' ה ז). השלשה שונאים שלהם, הם פרעה, נבוכדנצר, והמן. פרעה התחיל מקטף בעוללות, שנאמר, כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו (שמות א כב). נבוכדנצר מזנב באשכלות, שנאמר, [ו] החרש והמסגר (ירמ' כט ב). החרש מהו, אלו שמתפללין תפלת חרש בלחש ונוצחין בתפלתן לכל אומות העולם. המסגר, שכל אומות העולם באין במסגר מלפניהם ובורחין, שהן מסגירין לכל האומות. ובא נבוכדנצר לכלותם, וכילה החרש והמסגר והגלם. בא המן הרשע עוקר בגפנים, שנאמר, להשמיד להרוג ולאבד (אסתר ג יג). התחילו הכל צווחין וי והתאבלו לפני המקום. ויהי בימי שפוט השופטים (רות א א), היה שם רעב. ואיזו צרה גדולה מן הרעב. ומנין שהיה רעב. שנאמר, ויהי רעב בארץ (שם). ולמה היה רעב. לפי שישראל והדיינים לא היו דנין דין אמת, שנאמר, ויהי בימי שפוט השופטים. אנו מוצאים, הוא, שמורה הרשעים, כמו הוא דתן ואבירם, הוא אחשורוש, הוא אחז, כן השופטים. ולפי שהיו השופטים רשעים ואין דנין דין אמת לאמתו, היה רעב בארץ. ולמה הדבר דומה. למדינה שהיתה חייבת מס למלך, שלח גבאים לגבותה. עמדו בני המדינה הכו את הגבאים ותלאום. הדין שהיו הם חייבין שמנו בהם דינים אחרים (או המלך), עשו הם בגבאין. כך היו עושין באותו זמן, שאלימלך שופט היה בשופטים, והוא איש זרוע, ואנשים רבים תחת ידו, והיה רואה הצרה והרעב ולא היה מזהיר לחטאים לשוב מרשעם. ושב ללכת בנפשו מבית לחם לגור בשדה מואב, להחיות נפשו ברעב ונפש אשתו ברעב ונפש בניו, ולא היה יודע כי התורה תחיה נפש בעליה ולא הבלי העולם. והוא, שהיה חשוב, שנאמר, וילך איש מבית לחם יהודה (שם), ואין אומרים איש אלא לאדם חשוב, שנאמר, והאיש משה ענו מאד (במד' יב ג), שאלימלך היה איש חשוב, שמחשבים אותו במקומו, והלך להציל את נפשו ונפש ביתו, ולא טרח עצמו בעסקי הצבור כמו שהוא אדם חשוב ויאמינו לדברו להשיבם מרעתם ולהזהירם שישובו בתשובה. ולפיכך אירע לו כמו שאמר הכתוב, וימת אלימלך איש נעמי (רות א ג). וכן מתו בניו, שנאמר, וימותו שני בניו מחלון וכליון ותשאר האשה משני ילדיה ומאישה (שם שם ה), שכן היו דנין את הדיינין כמו בסדום. רבי שמעון בן אבא בשם רבי יוחנן אמר, כל מקום שנאמר ויהי, משמש צרה ומשמש שמחה. ואם צרה, אין צרה כיוצא בה. ואם שמחה, אין שמחה כיוצא בה. אבל כל והיה, שמחה. השיבו חכמים, ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור (ברא' א ג), הרי שמחה. אמר להם, אף היא אינה של שמחה, לפי שלא זכה העולם להשתמש באותו האור. שכך אמר רבי יהודה בר סימון, אור שברא הקדוש ברוך הוא ביום הראשון, היה אדם צופה ומביט מסוף העולם ועד סופו. כיון שראה הקדוש ברוך הוא מעשה דור אנוש ודור המבול, עמד וגנזו מהם. זה שאמר הכתוב, וימנע מרשעים אורם (איוב לח טו). והיכן גנזו. בגן עדן לצדיקים, שנאמר, אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה (תהל' צז יא). השיבוהו עוד, אומר, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד (בר' א ה). אמר להם, אף הוא באותו יום אינה של שמחה. שכל מעשה יום ראשון עתידין לבלות, שנאמר, כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה (ישע' נא ו). השיבוהו, והרי יום שני ויום שלישי ויום רביעי ויום חמישי ויום הששי. אמר להם, אף הם אינם של שמחה, שכל מעשה ששת ימי בראשית, צריכים עשייה אחרת, כגון חטים צריכין לטחון, החרדל צריך להמתיק, התורמוס צריך להמתיק. השיבוהו, ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח (ברא' לט ב). אמר להם, אף היא אינה של שמחה, שמתוך כך נזדמנה לו אותו הדוב, שנאמר בפסוק, אחר, ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת אדוניו וגו' (שם שם ז). השיבוהו, ויהי ה' עם יהושע ויהי שמעו בכל הארץ (יהוש' ז א). אמר להם, אף היא אינה של שמחה, שבאותו הפרק נפל יאיר בן מנשה ששקול כנגד רובן של סנהדרין, שנאמר, ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש (שם שם ה), ואמר מר, זה יאיר בן מנשה ששקול כרובן של סנהדרין. השיבוהו, והרי כתיב, ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו (ש"א יח יד). אמר להם, אף היא אינה של שמחה, שמתוך כך נפלה איבה בלב שאול, שנאמר, ויהי שאול עוין את דוד (שם שם ט). השיבוהו, והרי כתיב, ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו מסביב מכל אויביו (ש"ב ז א). אמר להם, אף היא אינה של שמחה, שבאותו היום בא נתן הנביא אל דוד ואמר ליה, רק אתה לא תבנה הבית. אמרו לו, הרי אמרנו את שלנו, אמור אתה את שלך כי והיה שמחה. אמר להם, והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס (יואל ד יח), שיהא בימות המשיח ויהא שמחה גדולה לישראל. וכן, והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן (ישע' ז כא). וכן, והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים (זכר' יד ח). וכן, והיה כעץ שתול על פלגי מים (תהל' א ג). וכן, והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים (מיכה ה ו). אמרו לו, והרי כתיב, והיה כאשר נלכדה ירושלים (ירמ' לח כח). אמר להם, אף היא אינה של צרה, שבאותו היום נטלו ישראל אפופסין על עונותיהם. שכך כתיב, תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך (איכ' ד כב):