מדרש תנחומא נח טו

טו. [ עריכה ]
"ויטע כרם" מהיכן היו נטיעות? מחרצנים שהכניס בתבה.

"ויקח שם ויפת"- ויקחו לא נאמר, אלא ויקח, מלמד ששם נתחזק תחילה במצוות. "וילכו אחורנית" שהיו מהלכין לאחוריהן, "ויכסו את ערוות אביהם"- שהיה ביאתן כדרך הליכתן. מה פרע להם הקדוש ברוך הוא? לשם פרע לו שכרו מצוות תכלת תפילין שהיה מכסה בה, וליפת נתן לו קבורה בארץ ישראל.

"ויאמר ארור כנען וגו'"- חם ראהו לכנען נתקלל, רבי יהודה אומר אין הקללה שוכנת במקום הברכה שהרי ברך הקב"ה נח ובניו שנא' ויברך אלהים את נח ואת בניו וכנען נתעבר בתבה, ר' נחמיה אומר כנען ראה והגיד לחם אביו וחזרה קללה לעיקרה לפיכך ויאמר ארור כנען, ורבותינו אמרו: עד שהיה נח בתבה אמר בלבו הלואי שיהיו לבני אלו עבדים שיהיו בני יושבין ועבדים משמשין לפניהם אלא כשאצא מכאן מה שאני מוליד אעשה אותן עבדים להם מיד אמר לחם אתה לא הנחת לי להוליד בן רביעי שיהא עבד לפיכך בן רביעי שאתה מוליד יהיה עבד, ויאמר ארור כנען, על דעתיה דמ"ד (בבלי, סנהדרין ע עא) שחם עמד וסרס את אביו, אר"ש בן לקיש והרי אף משל שם היו עבדים שנא' "כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה" (דברים, טו), אילו בניו של שם יוצאין לחירות בשש שנא' "ובשביעית יצא", ושל חם אינן יוצאין לחירות שנא' "והיה כי יאמר אליך לא אצא מעמך וגו' ולקחת את המרצע והיה לך עבד עולם", הוי עבד עבדים יהיה שאינו נוטל חירות ויוצא לעולם, ומי גרם לו כל הארירה הזאת? על שבזה את כבוד אביו. כך עתיד הקדוש ברוך הוא ליפרע מבני בניו של חם ולבזותם על ידי מלך אשור שנא' (ישעיה, כ) כן ינהג מלך אשור את שבי מצרים ואת גלות כוש ערום ויחף וגו'. אבל, יפת שכבד אביו, מה פרע לו הקב"ה כשיבא גוג ומגוג על ישראל ומפילן שנא' (יחזקאל, לט) והיה ביום ההוא אתן לגוג מקום שם קבר וגו'. ולשם מה פרע לו? כשנכנסו בני אהרן להקריב ותצא אש מלפני ה' (ויקרא, י) ולא היו בגדיהם שרופים אלא שרופי הנשמה ולא הגוף שנאמר אותם ולא הגוף אותם ולא בגדיהם על שהיו מבני בניו של שם. הרי בצדיקים, ברשעים מנין? כשעלה סנחריב מירושלים וחיילותיו נשרפו גופן ולא בגדיהם. למה? על שהיו מבני בניו של שם בן נח, שנאמר: בני שם עילם ואשור וארפכשד וגו'" וכתיב: "יפת אלהים ליפת" ואף על פי כן "וישכן באהלי שם":