מדרש תנחומא כי תשא כ

כ. [ עריכה ]
וידבר ה' אל משה לך רד. ויאמר ה' אל משה ראיתי את העם הזה והנה עם וגו'. כך פתח רבי תנחומא ברבי אבא, נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר (משלי כה יד). ואומר, בארך אפים יפתה קצין (שם שם טו). מי שאמר ליתן מתנה לחבירו ואינו נותנה, דומה לנשיאים ורוח וגשם אין. אלו דור המדבר, שנאמר, ויענו כל העם יחדו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כד ז), ועברו על הכל ועשו את העגל. כיון שראה הקדוש ברוך הוא כך, אמר למשה, לך רד. כי שחת. אין שחת אלא קלקול מעשים, שנאמר, שחת לו לא בניו מומם (דברים לב ה). ולא עגל בלבד עשו, אלא גלוי עריות ושפיכות דמים, שנאמר, וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק. ואין צחוק אלא גלוי עריות, שנאמר, בא אלי העבד העברי וגו' (ברא' לט יז). שפיכות דמים, דכתיב, יקומו הנערים וישחקו (ש"ב ב יד), ואין לך גדול מן חור שנהרג. באותה שעה, נזעף משה על שדבר הקדוש ברוך הוא קשות כנגדו. ואין וידבר האמור כאן אלא קשות, שנאמר, דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות (ברא' מב ל). באותה שעה, יצאו חמשה מלאכי חבלה כנגדו, קצף, אף, וחמה, משחית, והשמד. עמד משה מתחבט למעלה, ולא הניח זוית שם שלא נתחבט עליה. כיון שהזכיר זכות אבות ואמר זכור לאברהם ליצחק ולישראל, מיד נגדעו ממנו שלשה, נשארו אף וחמה. היה משה מתחבט ומתנפל, כמו שנאמר, ואתנפל לפני ה' (דבר' ט יח). אמר משה, רבונו של עולם, כי יגורתי מפני האף והחמה (שם שם יט). אמר ליה הקדוש ברוך הוא, אפשר שתצא ריקן, עמוד אתה באחד ואני באחד. אמר משה, רבוני, קומה ה' באפך (תהלים ז ז). ואני עומד בחמה, שנאמר, לולי משה בחירו עמד וגו' (שם קו כג):