מדרש תנחומא בשלח כד

כד. [ עריכה ]
ילמדנו רבנו: מה הוא ליתן אספלנית על גבי המכה בשבת כך שנו רבותינו: אסור ליתן אספלנית על גבי המכה בשבת לכתחילה. אבל אם נתן מערב שבת, מותר. את מוצא, בשר ודם מכה באיזמל ומרפא ברטיה. והקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא במכה שמכה, בו מרפא. וכן את מוצא כשבאו למרה ולא יכלו לשתות מים ממרה, והיה משה סבור שהקדוש ברוך הוא אומר לו שישליך שם דבש או דבילה והמים מתמתקין. ראה מה כתיב שם: ויצעק משה אל ה' ויורהו ה' עץ. אמר ליה הקדוש ברוך הוא: משה, אין דרכי כמידת בשר ודם. עכשיו אתה צריך ללמוד, שנאמר: ויורהו ה' עץ. ויראהו לא נאמר כאן, אלא ויורהו, הורהו בדרכיו. ומה היה העץ רבי יהושע אומר: של ערבה היה. רבי נתן אומר: הרדופני מר היה. רבי אליעזר המודעי אומר: של זית היה. רבי יהושע בן קרחה אומר: קרדנין. ויש אומרים: עקרי תאנה ועקרי רימון. מכל מקום, מר היה. רבן שמעון בן גמליאל אומר: בא וראה כמה מופלאין דרכיו של הקדוש ברוך הוא יותר מדרכי בשר ודם. בשר ודם, במתוק מרפא את המר. אבל הקדוש ברוך הוא, במר מרפא את המר. הא כיצד נותן דבר המחבל בתוך דבר המחבל, לעשות נס בתוך נס. כיוצא בו (ישעיהו לח כא): ויאמר ישעיהו ישאו דבלת תאנים וימרחו על השחין ויחי. הלא בשר חי שאתה נותן עליו דבלת תאנים, מיד הוא נסרח. הא כיצד נתן דבר המחבל לתוך דבר המחבל, לעשות בו נס. כיוצא בו (מלכים ב ב כא): ויצא אל מוצא המים וישלך שם מלח ויאמר כה אמר ה' רפאתי למים האלה לא יהיה משם עוד מות ומשכלת. והלא מים מתוקין שאתה נותן לתוכן מלח, מיד נפסדים. הא כיצד נותן דבר המחבל לתוך דבר המחבל, לעשות בו נס. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: לא כך הוא אומנתי, אלא במה שאני מכה, בו אני מרפא, הלכך הואיל ואלו המים מרים, אני מרפאן בדבר מר. וכן הצדיקים במה שהן מקנתרין, בו הן מתקנין. תדע לך, שבשעה שקנתר משה, באז קנתר, שנאמר (שמות ה כג): ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך וגו'. אמר משה: באז סרחתי. באז אני מתקן ואומר שירה. לכך נאמר, אז ישיר משה: