מדינת היהודים/החברה היהודית
החברה היהודית
ראשי היסודות
את “החברה היהודית” נשער לנו כמעט בדמות חברות גדולות למקנה קרקעות – Chartered Company – של יהודים. אך שונה היא מאלה, במה שאין בידה כוח שליטה ויען שלא תסתפק ביסוד המושבות בלבד.
החברה היהודית תיווַסד בתור חברה למניות תחת שלטונות של ממשלת ארץ אנגליה, על פי חוקי הארץ, אשר תחסה בצלה. מקום מושבה העיר לונדון. את הסכום הדרוש אינני יכול לקצוב מראש. אך לבל נגשש כעיוורים באפלה, נערוך לעת עתה את הסך למיליארד מרק, ויוכל היות כי ימעט או יעדיף מעט. באופן הכנסת הכסף, שעוד אוסיף לבארו, תלוי הדבר, כמה נחוץ לנו מכל הסכום בהחילנו להוציא את הרעיון לפעולה.
החברה היהודית תיוָוסד רק לשעתה, לנהל את עסקי הרכוש והכסף, ושונה היא תכלית שינוי מן “אגודת היהודים”.
ראשית פעולתה של החברה היהודית היא: למכור את כל נכסי היהודים היוצאים, הנכסים דלא ניידי. היא תכלכל מעשיה באופן שלא ירד השער עד הדיוטא התחתונה, תשמור על רכושו של כל איש ואיש, ותקל גם לאזרחים הנוצרים את התנועה הפנימית בקרב הארץ, כאשר אמרתי.
נכסי דלא ניידי
על הנכסים האלה יחשבו הבתים, אחוזות הארץ והקניינים בבתי המסחר. בראשונה תהיה החברה היהודית למכור את הנכסים והקניינים האלה. בימים הראשונים תהיה המכירה הזאת חופשית מבלי אשר ירבה לרדת שער הדברים הנמכרים. סניפי החברה בכל מקומותיהם יהיו למרכז העסקים ומכירת נכסי היהודים. כל סניף וסניף ישתכר איזה סכום מועט בעמלו, ובשכרו זה יעמוד ויתקיים.
אולם יוכל היות כי בהתפתח התנועה, ירד שער הנכסים למדרגה שפלה מאוד, עד כי לא יוכל עוד להימכר. למן הרגע הזה תתחלק פעולתה של החברה, בתור מוכרת הנכסים, בין סניפים חדשים. החברה תכלכל את כל הנכסים הנעזבים ותחכה עד בוא שעת הכושר למכרם. היא תקבל שכר הדירות, תחכיר את האחוזות ותפקיד פקידים בבתי המסחר, ואולי גם – לבל יבואו לידי תקלה – תתן אותם בחכירה לעתים קבועות. החברה תשתדל בכל עת להקל על החוכרים – הנוצרים – את אופן קניין הנכסים ההם. בכלל תחל להושיב לאט לאט בשלטון נכסיה באירופא פקידים נוצרים, חופשיים ובלתי נחשדים שעבדי היהודים המה.
באי כוח עם הארץ יעמדו אלה על המשמר לפקח על הנהגת העסקים, והיו לנו לעד כי ישרים דרכנו ואין בהם עיקש, וכי רחוק מאיתנו החפץ להביא מבוכות וסכסוכים בחיי עם הארץ.
החברה היהודית תעסוק גם בקניין הנכסים או בחילופיהם. היא תחליף בית בבית, אחוזה באחוזה – “שם” בארץ החדשה. “ושם” יהיה הכל כאשר היה “פה”. ובזאת יפתח לחברה מקור הכנסות רבות ביושר ובמשפט. היא תוכל לתת “שם” בתים טובים ויפים, אחוזות טובות מאלה אשר היו “פה”, במחיר מצער.
קניין האדמה
את כברת הארץ, אשר יסכימו לתת לאגודה על פי חוקי העמים, עלינו לקנות במחיר מיד בעליה.
את ההכנות שיעשו יחידים בטרם ילכו להשתקע שמה, לא פה המקום לפרטן. אך החברה צריכה לאחוזות ארץ גדולות למענה ולמעננו. את האחוזות האלה תקנה בפעם אחת. בתחילה תתאמץ לרכוש את האחוזות אשר לקניין ממשלת הארץ תחשבנה. מטרתה היא לבוא “שמה” ולהיאחז בארץ, מבלי העלות את מחיר האדמה עד השער העליון, כאשר יימכר הכל גם פה מבלי את המחיר. לתנועת השער במידה מרובה אין לחוש עתה, כי החברה רק היא תעלה את מחיר האדמה בהעתיקה את היהודים אליה בעצת “אגֻודת היהודים” המפקחת על דרכה. על האגֻודה לדאוג לבל תהיה אחרית הקבלנות הזאת כ“פאֵנאֵמא” תעלת פנמה בשעתה כי אם טובה ומועילה כתעלת ה“סוּעץ”.
החברה תמציא לכל פקידיה העובדים אותה מקומות לבניית בתים במחיר מצער, תיתן להם בהקפה כסף להוצאות הבניין ותנכה אותו אחר כך משכר עבודתם, או תחשבהו להם לשבח שכרם אשר יעלה מעת לעת. ובזאת ימצאו שכר טוב לפעולתם הנאמנה, נוסף על הכבוד והתהילה אשר ירחש להם לב רבים.
כל ההון העצום אשר יביא עסק הקבלנות, יהיה קניין “החברה היהודית”. היא קיבלה עליה אחריות, ולה לקבל גם שכר בדרך כל הקבלנים החופשיים. במקום שיש אחריות גדולה, משלמים גם שכר קבלנות ביד רחבה – אך רק במקום שהאחריות גדולה באמת. היחס שבין האחריות ושכרה הוא העמוד שעליו נשענת כל תורת המידות בעולם המעשה והמסחר.
בניין הבתים
החברה תחליף בית בבית ואחוזה באחוזה. מקניין הקרקעות תכניס החברה כסף רב, זאת יבין כל איש היודע כי מחיר האדמה עולה במידה שישובה מתרחב. כדבר הזה ראינו במושבות שבעים ובארצות שונות. קרקעות שלא נעבדו עוד תעלנה בערכן ברבות הישוב והתרבות מסביב להן. מנהלי העיר פאריז, אשר חפצו להרחיב גבולותיה, השכילו מאד לעשות בהרחיקם את בנייניהם החדשים מחוצות העיר הנושבת, ובקנותם את כל מגרשי העיר מחוצה לה, בנו את הבתים רק בקצות גבוליהם, ובזאת העלו את מחיר הקרקעות לבניין הבתים, אשר לא נחשבו עוד לנמצאים מחוץ לעיר, כי אם בתוכה פנימה.
אם תבנה החברה על חשבון עצמה או תמסור את עסק הבניינים ליד אדריכלים חופשיים, אחת היא לה. רוב כוח העבודה של החברה, כאשר נשוב להוכיח, וכוחה זה אינו משועבד לאחרים למען מלא אמתחות אדוניהם, בעלי ההון כסף, כי אם אלה יראו שכר טוב מעמל עבודתם, מבלי אשר ייקר שכרם כל כך. החומר לבניין הבתים יהיה מוכן ומזומן בידי נבוני דבר, אשר בחרו את האדמה למושה הערים.
משכנות הפועלים
משכנות הפועלים (העובדים בידיהם) יִבָנו על חשבון החברה, אך בשום אֹופן לא אוכל לשער בנפשי את תבניתם כתבנית בתי אסף הצרים של הפועלים בערים הגדולות באירופא, הבתים המעוררים תאניה בלב רואיהם, או כתבנית הסוכות הרעועות הסובבות את בתי חרושת המעשה. אמנם משכנות פועלינו יהיו פשוטים בתוארם החיצוני – יען כי החברה תוכל לבנות במחיר מצער, בקנותה את החומר לבניין במספר רב – אך המשכנות האלה וגניהם הנחמדים אשר מסביב להם, ישיתו הוד והדר על המקום שבו יקומו. יפעת הטבע תאציל מהודה על רוח האדריכלים, האמנים הצעירים, ועוררה אותם להמציא חדשות שלא היו, לבלי החזק בנושנות. ואם לא ידע עוד העם להעריך את ערך כל המערכה בסדר ובמשטר הזה, הן למצער תתענג לנפשו למראה אשר סביבותיהם. בתוך המחנה יעמוד בית התפילה, בנוי לתלפיות, ולמרחוק יראה חוסן גבהו; הן רק דתנו העתיקה היא שעמדה לנו לעשותנו לגוי אחד בארץ. ובתי ספר מלאים אור ונוגה, ומפיקים אויר צח ובריא, יעמדו על מכונם עם כל המכשירים ללימודים, הדרושים לפי העת החדשה. ובתי חינוך לפועלים, אשר בהם ישתלמו הפועלים הפשוטים והיו לאמנים משכילים בכל חרושת המעשה וידיעת חוכמת המכונות, ביתרון הכשר ודעת. ובתי תענוג ומשחק בד העם, אשר תנהלם האגודה ותכלכל מעשיהם להיותם למקור נאמן לתיקון המידות ודרך הארץ.
פה הננו מדברים רק בעניין הבתים ולא בכל הנעשה בקרבם.
את משכנות הפועלים תבנה החברה במחיר מצער, לפי דעתי. לא רק מפני שכל החומר הדרוש לבניין רב הוא בכמותו, ולא רק מפני שהאדמה היא קניין החברה. אך גם יען אשר לא תהיה מוכרחת לשלם לפועלים שכר העבודה.
כך הוא דרך העובדים באמריקא, לעזור איש את אחיו בבניין בתי משכנותיהם, והדרך הזה, הנראה כמשחק ילדים, יוכל להתפתח ולהשתלם באופן נפלא מאוד.
הפועלים “שאינם מלומדים” (Unskilled Labourers)
פועלינו “שאינם מלומדים”, הבאים בעת הראשונה מהארצות אשר מצב היהודים שבהם הוא בשפל המדרגה, יעזרו איש את אחיו בבניין הבתים למושב להם. אמנם בתחילה לא יספיק הברזל מוצא ארצנו די העבודה ומוכרחים נהיה לבנות בתי עץ. אך ברבות הימים תהיה אחרת, ומקום בתי העץ הרעים, אשר בנינו בתחילה, יירשו אחר כך בתים טובים וחזקים מהם.
פועלינו “שאינם מלומדים” יבנו את משכנותיהם ומשכנות חבריהם, כאשר יַתְנו אִתָּם מראש. חלף עבודתם יקומו בתיהם להם לנחלת עולם, וכמובן רק אם יצטיינו במשך שלוש שנים בחריצות ובאמונה. בזה נרכוש לנו פועלים חרוצים ונאמנים, והאיש אשר יתחנך לעבודה במשך שלוש שנים, יהיה לגבר צולח כל ימיו.
הנה אמרתי למעלה כי החברה לא תשלם לפועלים מאומה. ומאין אפוא ימצא לחמם?
בכלל הנני מתנגד לכלכלת הפועלים מקופת הקהל, אך אם אלה החלוצים הראשונים נוכל להתנהג בדרך זה: החברה אשר תדאג להם ולצרכיהם הרבים תנהלם גם בלחם. שיטת התמיכה הזאת תהיה נוהגת רק בשנים הראשונות, וחסדה זה יגדל עוד יותר עם הפועלים, בהגינה עליהם מנשך והריבית של הסוחרים הקטנים, בעלי בתי משקה וכיוצא באלה. החברה תעצור אפוא בעד עניינו מאחוז שם בתגרנות, שגם פה לא אחזו בה, כי אם מסיבות התלויות בהתפתחות התולדה: החברה תמשול גם בשותי שכר ונלוזי דרך. האם יעברו בעת הראשונה מבלי קבל כל שכר? לא; שכר העבודה יגדל הרבה מאוד.
עבודת שבע שעות ליום
הזמן הקצוב לעבודה הוא שבע שעות!
אין זאת אומרת כי רק בשבע שעות ליום תעשנה כל המלאכות הנחוצות, כמו: הפלות העצים, חפירת האדמה והסעת האבנים. זאת לא זאת. ארבע עשרה שעות יעבדו יום יום, אך העובדים יעמדו לעבודת הבורות משך שלוש שעות וחצי, ובנוח החבורה האחת תעבוד השנית. והכל יהיה במשטר וסדר נכון בעבודת הצבא, שוטרים ופקידים העולים ממדרגה למדרגה ולעת זקנתם יכֻלכלו בלחם. את המוצא לכסף די כלכלתם נראה להלן.
בשלוש שעות וחצי יוכל איש בריא לעבוד עבודה רבה וכבדה, ובנוחו שלוש שעות וחצי – את עתות המרגעה יקדיש למנוחת גוו, למשפחתו, להשתלמותו באומנותו – יחליף כוח ושב לעבודתו. עובדים כאלה יוכלו לפעול גדולות ונצורות.
עבודת שבע שעות ליום! בכלל היא עולה לארבע עשרה שעות – יותר לא ייתכן לעבוד ביום אחד.
מלבד זאת אדע נאמנה כי עבודת שבע השעות איננה מן הנמנעות, כאשר הורונו הניסיונות בארצות אנגליה ובלגיה. אחדים מחכמי הכלכלה המדינית מעידים כי די לה לעבודה בחמש שעות ליום. אגֻודת היהודים והחברה היהודית תלמדנה בעניין זה חדשות יום יום – אשר יסכון גם ליתר העמים לדעתן – ובראותנו כי עבודת שבע השעות יכולה להתקיים, נקבע אותה בארצנו לחוק לעתיד.
רק החברה תעביד את פועליה שבע שעות ביום ויש לאל ידה לעשות כזאת.
ועבודת שבע השעות תביא לנו תועלת, בהיותה לקול קורא ומאסף אלינו אנשים מכל פינות העולם, אשר יעלו בחפץ לבם. על ארצנו להיות מבחר הארצות…
לאיש אשר ידבנו לבו לעבוד יותר משבע שעות, יוסיפו על שכרו כמחיר עבודתו. ויען כי לחמו נתן לפי צרכיו, ולבני משפחתו אשר לא יוכלו לעבוד אתו, תדאגנה חברות הצדקה הכוללות – יוכל הוא לקבוץ על יד את העודף משכר עבודתו. אנחנו נשתדל לעזור ביד אחינו, אשר מטבעם יאהבו לצבור כסף, ותמכנו ביד יחידים בהתאמצם לעלות במדרגות גבוהות, ובזאת נכין בידיהם אוצרות כסף, אשר יסכנו לנו למלווה אוצר המדינה בימים הבאים.
העבודה היתרה על שבע השעות לא תרב משלוש שעות, ורק בהסכמת הרופא. כי עתידים אחינו, אשר יתעוררו לחיים חדשים בארצנו, להתקרב דחופים ומבוהלים איש איש לעבודתו, ורק אז ייוודע בגויים מה גדול כוחנו לעבודה! איך להתנהג בכלכלת הפועלים הראשונים מקופת הקהל בשכר עבודתם לא אתאר עתה בפרוטרוט, לבלי הלאות את הקוראים. את הנשים לא יתנו לעבוד כל עבודה קשה, ולא תוכלנה לעבוד יותר מן השעות הקבועות.
הנשים ההרות חופשיות הנה מכל עבודה, ומקופת הקהל יכלכלו אותן בעין יפה כדי שתלדנה ילדים בריאים ושלמים הדרושים לנו בדור הבא.
חינוך הילדים משחר טל ילדותם יהיה בידינו והטינו אותו לחפצנו. אך לא פה המקום לענות בו.
כל הדברים אשר דיברתי על אודות הפועלים “שאינן מלֻמדים” ודרכי חייהם, לא מקסם כזב ושווא המה, ויכולים לצאת לפעולה ככל יתר דברי הצעתי. דברים כאלה נעשים ונראים במקומות אחדים, אך במידה מועטה, ועל כן לא ימשכו עליהם עיני רבים, וערכם לא ניכר עוד. בפתרון שאלת היהודים הייתה לנגד עיניי “החברה להמצאת עבודה” (Assistance par le travail), אשר הכרתיה בפאריז וידעתי את ערכה כי רב הוא.
הספקת העבודה
הספקת העבודה כפי שהיא עתה בפאריז וביתר ערי צרפת, באנגליה ובארצות השויץ ובאמריקא לא תפעול עוד גדולות, אך יכול תוכל להתרחב ולפעול גדולות ונצורות.
מה העבודה הזאת ועל איזה יסוד הטבעה?
יסודה בהספקת עבודה קָלה, שאינה צריכה לימוד, לאנשים אשר לא חֻונכו מימיהם לשום עבודה, כמו: הכנת גזרי עצים קטנים להדלקה, אשר ישתמשו בהם בבתים רבים בפאריז. העבודה הזאת היא מעין אותן העבודות, אשר יעבידו בהן את האסורים בבתי הכלא לפני היחקרם, עבודה אשר לא תחלל את כבודם. אז לא ימצאו עוד בקרבנו אנשים אשר יפשעו על כיכר לחם, כי כולם יבחרו להיות בעבודתם, ורבים לא יוכרחו עוד לשלוח יד בנפשם מחרפת רעב. מעשים כאלה הם לחרפה ולדיראון לחיי התרבות, בעת אשר משולחנות העשירים ישליכו מטעמים לפני הכלבים.
החברה להספקת העבודה תספיק עבודה לכל איש ואיש. אולם התוכל למכור גם את פרי כל העבודה ולשומו בכסף? זאת לא תצלח בידה רק מעט, וזה הוא חסרונה של החברה – כי נכונה היא גם להפסיד. כי היא נוסדה אך לעשות חסד וצדקה, ונדבתה אשר תתן, היא רק העודף מכסף הוצאותיה על תבואות מעשיה. היא לא תתן שתי פרוטות לכל עני ואביון הפושט יד, אך תספיק לו עבודה, אשר בה תפסיד את שתי הפרוטות האלה, ונמצא העני משתכר שקל כסף תחת שתי הפרוטות, אשר קיבל עד כה במתנה ושבע עליהן חרפה וכלמות, והיה מעשה הצדקה שלם, כי ילך ויגדל עשרת מונים!
החברה תפסיד אמנם פרוטות פרוטות! אולם “החברה היהודית” לא תאבד ממיליארד המרקים מאומה, ונהפוך הוא, כי תרבנה הכנסותיה מעת לעת.
וגם תועלת מוסרית יש בדבר. כי הנה גם עתה בהיות הספקת העבודה מעטה, תועיל הרבה לתיקון המידות של בני אדם הבטלים מכל עבודה, בהינתן לאיש ואיש עבודה לפי כשרונו ומעלות רוחו, אם במלאכתו שעסק בה עד היום או בבקשו לו מלאכה חדשה. בשעות הנותרות לו מעבודתו יהיה חופשי לבקש לו עבודה אחרת, והחברה תתמוך בידי כל המבקשים משרה ועבודה.
היסוד הזה, כמו שהוא עתה, חסרונו בצדו מפני שלא ייתכן להתחרות את סוחרי העצים ודומיהם. הסוחרים האלה אזרחים הם, אשר משפט הבחירה להם, והמה בצדק יעמדו על נפשם ויתרעמו על ההתחרות הזאת. ואולם הן גם במלאכת ידי האסירים בבתי הכלא אין להתחרות, יען אשר נטל על הממשלה לכלכל את אסיריה ולכלכלם בשכר עבודתם.
בקרב חיי החברה שבימינו וחוקיהם הישנים אולי לא תמצא לה הספקת העבודה מקום לעמוד ולהתקיים, אולם יכולה היא להיות בחברתנו החדשה!
בראשונה נחוצים לנו עובדים “שאינם מלֻמדים” במספר רב ועצום לעבודה באחוזות הראשונות, תיקון הדרכים, כריתת עצים, חפירת האדמה, בניין מסילות הברזל והטלגרף וכיוצא באלה. כל אלה יֵעֶשו במועצות ודעת, במשטר נכון וקבוע מראש.
השוק
לרגל עבודתנו על אדמתנו החדשה, יבור גם המסחר ושוקיו. אמנם בראשונה יהיו שוקי-המסחר רק לדברים היותר נחוצים וצרכי החיים הפשוטים! צאן ובקר, תבואות הארץ, בגדי העובדים, כלי מלאכה וכלי נשק שונים. בתחילה נקח כל אלה מאת שכנינו אשר סביבותינו או מארצות אירופא, וכעבור אך זמן מצער נעשה אותם בידינו. הקבלנים שבבני עמנו ילמדו על נקלה לדעת את התקווה הטב הנשקפת להם פה.
מעט מעט יבוא גם הצורך לדברי חפץ, מפאת ההמון הרב של בעלי המשרה בחברה ופקידיה. על הפקידים יחשבו גם ראשי צבא המגנים על שלום הארץ, אשר מספרם יעלה לעשירית ממספר כל הבאים להשתקע. המה יוכלו למשול במעט האנשים המורדים, כי רוב האזרחים אוהבי שלום המה.
הצורך לדברי חפץ של הפקידים, המשתכרים הרבה, יביא גם סחורות יקרות אל השוק, והמסחר בהם יגדל מיום ליום. בעלי אישה ובנים יקראו לבני ביתם, והרוָקים יקראו לאבותיהם ואחיהם לבוא אליהם, אחרי אשר יאחזו המה בארץ. כתנועה הזאת אנו רואים גם היום בין אחינו הנודדים לארצות הברית באמריקה. אם אך הצליח בידי הנודד למצוא מקור פרנסתו ולחם חוקו, ימשוך אחריו חיש מהר את כל הנלווים על משפחתו. הן חיי המשפחה בתוכנו מאוחדים בקשר אמיץ אשר לא במהרה ינתק. אגֻדת היהודים והחברה היהודית תעזורנה אישה את אחותה בפעולותיהן להחזיק קשר המשפחה בישראל ולהרבות קרנה, לא רק בדרך המוסר – המובן מאליו – כי אם גם בעזרתן החומרית. לבעלי המשרה והפקידות יוסיפו בשכר עבודתם לפי מרבית ביתם ומשפחתם, כי דרוש לנו המון אדם רב, בין שכבר באו להיאחז ובין שעתידים לבוא.
בתי מושב אחרים
כבר דיברתי על אודות בתי בניין מושב לעובדים. עתה אשוב לתאר גם את משפט בניינים אחרים. גם בשביל האזרחים הקטנים תבנה החברה בתים על ידי אדריכליה, בכסף או בחליפין. החברה תבנה מספר בתים בתבניות שונות ומיוחדות, והבניינים היפים האלה ימשכו אליהם עיני הקונים. מחיר הבתים יהיה קבוע, לא יעלה ולא ירד, והחברה תהיה אחראית על טובם ומתכונתם, יען אשר לא להשתכר בהם מגמתה. את מקום הבתים נתאר להלן, בדברנו על דבר האגודות לעריהן.
ויען כי החברה לא תאבה להשתכר מאומה בבניינים אשר תבנה, רק בעסק קניין האדמה ומכירתה, אפשר שהאדריכלים יבנו בתים גם על חשבון עצמם. בזאת יעלו את מחיר האדמה והאחוזות. אחרי כן תפרוץ בארץ גם אהבת המותרות, הדרושה לנו לתכליות שונות, להתפתחות חרושת המעשה ומלאכת מחשבת, ובדורות הבאים – גם להריסת הרכושים העצומים.
כן הדבר, עשירי עמנו, החרדים עתה על רכושם ומסתירים אותו מעין רואה והנם באים במחבוא בעת שהם נהנים מאוצרותיהם, יתענגו שם על רוב שלום, וישבעו מטובם אשר רכשו להם באין מפריע ומכלים דבר. אם תצא התנועה הזאת לפעולה בעזרתם, יביאו גם את הונם שמה, ותועלתו תתראה שם בתור פועל נשגב ונהדר. בהחל העשירים שבנו לבנות שם את ארמונותיהם ובתי משכיותיהם, אשר פה באירופא יביטו עליהם בצרות עין, אז יחקו גם אחרים את מעשיהם, ובאו לבנות את בתיהם הרמים והנישאים בארצנו החדשה.
אופני מכירת הנכסים
החברה היהודית היא כערב קבלן או כמנהלת את עסקי הנכסים דלא ניידי של היהודים.
בנוגע לבתים ואחוזות קרקעות, נקל הדבר מאוד. לא כן בתי המסחר, אשר יתנהלו על פי אופנים שונים, שאי אפשר לקבוע להם סדר נכון מראש. ואולם גם זה לא ייכבד ביותר, בהיות לאל יד איש ואיש, החפץ לעזוב את הארץ, לשאת ולתת עם סניף החברה אשר בפלך מושבו, ולבחור באופן המכירה כטוב וכישר בעיניו. לסוחרים אשר עבודתם נכבדה היא ביותר, אך ערך מרכולתם וסחורתם איננו גדול כל כך, נקל מאוד להעתיק את כל רכושם. החברה תספיק עבודה לכל איש ואיש כפי כשרונו, ובמחיר סחורתו המעטה תתן לו כברת ארץ ומכונות לעבודה בעירבון. את העבודה החדשה ילמדו אחינו בכישרון רוחם ובזמן מצער. הן היהודים מצטיינים בכישרונם להתרגל במהרה אל כל תנאי החיים. ובכן יוכלו סוחרים רבים להיות לאומנים זעירים בעבודת האדמה. אמנם לכאורה תהיה החברה מפסדת בקחתה מיד העניים האלה את נכסיהם, ובהספיקה להם במחירים את כל צרכיהם, אבל באמת שכרה הרבה מאוד, בהשביחה ערך הקרקעות במידה אשר תירבנה מסביב להן הקרקעות הנעבדות.
בבתי המסחר הבינוניים, אשר ערך מרכולתם גדול מעבודת ידי בעליהם והביטחון הוא הכף המכרעת בתהלוכותיהם, תהיה המכירה באופנים שונים. וזה הוא הציר אשר עליו תיסוב התנועה הפנימית בין האזרחים הנוצרים. היהודי העוזב את הארץ, לא יאבד מאומה מביטחונו ואמונתו, כי ילווהו גם בלכתו להשתקע בארץ החדשה. החברה היהודית תהיה ערבה לו. את מסחרו יוכל למכור בעצמו, או לעזבו בידי מנהליו תחת השגחת החברה ופקידיה. המנהל ייקח ממנו את המסחר בחכירה או יקנהו מעט מעט בתשלומין לשיעורין. החברה תפקח בעזרת פקידיה ובאי כוחה על הנהגת בתי המסחר הנעזבים וגביית חובותיהם במועדם. החברה תהיה כאפוטרופוס ליוצאים. ואם ייבצר מאת אחד היהודים למכור את מסחרו, אם לא יבטח בשום איש לעזבו על ידו, ואם לא יאבה להיפרד ממנו, יישאר הסוחר ההוא במקום מושבו, והנשארים פה גם המה לא ישחיתו גורלם ולא ירעו את מצבם מאשר הוא עתה; התחרות אחיהם שיצאו לא תוסיף להציק להם, וקול האנטישמיות הקורא כל היום: “אל תקנו מאת היהודים!” יידום לנצח.
הסוחר היוצא אשר לא יאבה להניח ידו מן המסחר שעסק בו פה, יוכל להתקין עצמו לזה למפרע. למשל: מסחרו של ראובן הוא במכלולים ובגדי חפץ. ויש את נפשו לעזוב את הארץ, והייתה ראשית מלאכתו לייסד במקום אשר אוהב למושבו החדש סניף למסחרו, ושלח שמה סחורות מסחורות שונות. העניים היוצאים ראשונה, יהיו שם קוניו. מעט מעט יבואו שמה אנשים, שיש להם חפץ בסחורות יקרות במחירן, ואז ישלח ראובן את מרכולתו החדשה, ואחרי כן גם היפה והמשובחה שבה. הסניף ההוא יהיה לו למקור הכנסה גם הוא, בעוד שבית מסחרו פה עודו עומד באיתנו. והנה שני בתי מסחר לראובן. את הישן ימכור או יעזבנו בידי בא כוחו הנוצרי לנהלו, והוא ייסע אל המקום אשר ייסד לו שם את בית מסחרו החדש.
והנה עוד משל אחד נכבד מן הראשון: שמעון ולוי יסחרו למרחקים בנחלים, ומכרי פחם ובתי חרושת רבים להם, ואיככה תוכל קבוצת רכוש עצום כזה להימכר. מקום מכרה הפחם וכל אשר סביבו יוכל להיגאל בידי הממשלה, אשר ברשותה הוא. והדרך השנית היא כי תגאלנו החברה היהודית, בתתה מחירו כסף או קרקעות בארצה. ויש עוד דרך שלישית, כי תיווסד חברה למניות בשם “שמעון ולוי”. והדרך הרביעית, כי יישאר הכל כשהיה עד כה, והבעלים, העוזבים פה את אחוזתם, בשובם הנה לעיתים מזומנות לפקח על עסקיהם, יחשבו לאזרחי ארץ אחרת, שגם להם הזכות ליהנות מחוקי הארץ ולחסות בצלה, כנהוג אצל העמים המנֻומסים. מעשים כאלה אנחנו רואים יום יום. ועוד לי להציע דרך חמישית, מועילה ונפלאה במינה, אשר הנני רק לרמז עליה, יען כי חדשה היא ומעטים עוד ההולכים בה, אף כי קרובה היא מאוד אל מצב השכלתנו. שמעון ולוי יוכלו למכור את אחוזתם לכל הפקידים הממונים עליה עתה במחיר. הפקידים יתאחדו לאגודה בעלת עירבון קצוב, ואולי יצליח בידם לשלם לשמעון ולוי את מחיר עסקיהם בעזרת ועד המדינה, אשר לא בנשך רב ייתן את כספו. הפקידים יבטלו אחר כך את שטרי המלווה הניתנה להם מאוצר מדינתם, מהחברה היהודית או משמעון ולוי.
החברה היהודית תמכור את עיזבון הגדולים והקטנים יחדיו. ובעת אשר יצאו היהודים במנוחה והשקט לכונן להם ארץ חדשה, תעמוד החברה על משמרתה בתור ועד הנושא ונותן, המכלכל את יציאתם והמשגיח על אחוזותיהם הנעזבות. והיא תהיה ערבה בכוח אוצרותיה, הנודעים לכל, לסדר הישר בגמר העבודה, ולאלה שכבר יצאו לארץ החדשה.
כוח העירבון של החברה היהודית
ובמה כוחה של החברה גדול להיות ערבה, לבל תרוששנה הארצות הנעזבות ולבל יפרוץ משבר בחיי הכלכלה?
הנה כבר אמרתי שהישרים שבשונאי בני שם, אשר נדע תמיד לערוך את ערכם בתור בני אדם אוהבי החופש, יוכלו להיות לנו לעזר כמשגיחים על עסקי העם.
אבל גם הממשלה תבוא לידי נזק בהכנסת אוצרותיה, כאשר יאבד ממנה חלק מיושבי ארצה, אשר אמנם לא רב הוא ערכו הציבורי, אך ערך כספו רב הוא בתור מעלה מסים; ועלינו לשלם לה תשלומי הנזק הזה. הנה אנחנו עושים זאת, בעזבנו פה את ארץ בתי מסחרנו, הנוסדים בכישרון רוחנו ובחריצות ידינו, בתתנו לאזרחים הנוצרים לרשת את מקומנו ובעזרנו להמון אדם רב לעלות למדרגות גבוהו. בשלוה והשקט. בדבר ההוא ראינו בימי המרידה בצרפת; אבל אז נשפך דם רב כמים וחרב המשחית שכלה בכל מדינות הארץ ובארצות אירופא אשר בהן הייתה המלחמה. מלבד זאת הופרו חוקי זכויות אחדים, שבאו להם בירושה או שרכשו אותם בעבודת ידיהם, ובעלי עורמה ומזימה אשר קיבלו את הנכסים הלאומיים עשו עושר רק.
החברה היהודית תביא בפעולותיה תועלת רבה לכל אחת מן הארצות. בכל המקומות נוכל להקל על הממשלה את קניין נכסי היהודים הנעזבים, והממשלות תוכלנה להשתמש בקניינים רבי הערך האלה לעשות תיקונים נחוצים בחיי החברה.
החברה תעזור את הממשלות ומחוקקיהן, אשר על פיהם תתנהל התנועה הפנימית בין האזרחים הנוצרים, והחברה תשלם גם מיסים גדולים.
מושבה המרכזי הוא בלונדון, יען אשר עליה לחסות בצל חוקי ארץ אדירה, אשר השנאה לבני ישראל לא גדלה בה עד היום. ואולם אם תתמוכנה הממשלות ביד החברה, אז תתפשט בכל הארצות ותביא מסים רבים לאוצרותיהן, ביסדה סניפים בכל מקום ומקום. החברה תשלם לאוצר הממשלה פי שניים: מקניין הנכסים ומכירתם, וגם במקום אשר תהיה רק כסוכנה לתוך במשא ומתן, תתייצב לפי שעה כלוקחת את הנכסים לעצמה, ובמשך איזה זמן תכָּתב היא בספרי שלטון האוצרות בתור בעלת הנכסים ההם.
הדברים האלה צריכים אמנם לחשבון מדויק, כל מעשי החברה במקומות השונים יהיו נחתכים ומֻוסכמים מראש, לדעת עד היכן ידה מגעת לפעול בעצמה, מבלי אשר קיומה יהיה בסכנה, החברה תישא ותיתן בדבר הזה עם שרי שלטון האוצרות, ואלה יוָכחו עד מהרה לדעת ולהכיר את כוונתה הרצויה, והיו לה לעזרה בפעולותיה בכל התנאים הדרושים, למען אשר תבוא בנקל אל המטרה הנשגבה אשר הציבה לה.
גם בדבר העתקת החפצים ונסיעת בני האדם תישא ותיתן החברה. במקומות אשר מסילות הברזל הן קניין הממשלה, ברור הדבר: ובמסילת הברזל אשר קניין פרטים היה, תעשנה לחברה הנחות ככל יתר חברות המשלוח הגדולות. הן עליה להשתדל כי ייסעו אחינו, היוצאים על חשבון עצמם, במחיר מצער. אמנם החברה תוכל להשתכר במחיר המסעות והמשלוח, אולם גם בזה לא תשים לב להכניס יותר מן הכסף הדרוש להוצאת קיומה.
עסק המשלוח הינהו ברוב המקומות בידי היהודים, ועל כן יהיו עסקי המשלוח הראשונים, אשר החברה תמצא בהן חפץ, ואותם תגאל בראשונה. בעלי העסקים ההם יקבלו תמורתם משרות ביד החברה, או ייסדו להם עסק כזה כאות נפשם בארץ החדשה. הן גם בהגיע היוצאים למחוז חפצם דרושים להם משלוחים אשר יקבלו אותם ואת חפציהם, ויען כי רוב טוב צפון בעסק הזה, יען אשר יוכלו להשתכר באין מפריע כאשר אך באו שמה להשתקע, לא יחסרו אנשים אשר יקבלו עליהם את העבודה הזאת. למותר אחשוב לתאר בזה את כל פרטי עניין היציאה והנהגתה. רק סופם ומטרתם מביאים לידי הכרתם ברוח בינה, ואנשי הרוח, אשר רבים הם בתוכנו, יתחקו על שורשיהם ואופני צאתם לפעולה.
אחדים ממפעלות החברה
רבים ממפעלות החברה יהיו נאחזים אחד ברעהו, למשל: מעט מעט תחל החברה לעסוק במושבותיה בחרושת המעשה, אשר ראשיתה תהיה מצער. בראשנה תכין לאחינו העניים היוצאים: בגדים, כותנות, נעליים וכו'. כי במקום יציאתם מאירופא ילבישו את עניינו בגדים חדשים מכף רגל ועד ראש. ולא במתנה יקבלו כל אלה, לבל ייכנע רוחם; רק את בגדיהם הישנים והרעים יחליפו בטובים. את אשר תפסיד החברה תכתוב בספר על חשבון הפסד עסקיה. העניים חסרי כל, יחובו לחברה מחיר הבגדים, ולשמו אותם שם בניכיון משכר עבודתם היתרה, אשר גם ממנו יפטרו אם יתהלכו במישרים.
ופה נתן מקום רחב ידיים לחברות השונות לתמיכת היציאה, שנוסדו עד היום לפעול ולעשות את אשר עשו עד עתה לטובת היהודים הנודדים, תעשינה מעתה לטובת היוצאים תחת דגל החברה היהודית, ומנקל תמצאנה את הדרך להשתתף בפעולותיה.
והבגדים החדשים יהיו בסימן יפה ליוצאים העניים, לעורר את תקוותם, לאמור: עתה תבואו לחיות חיים חדשים! אגודת היהודים תשתדל לעורר בלבות היוצאים רגשות קודש וענות תם לפני צאתם ובדרך מסעם בתורה ובתפילה, במשאות ובנאומים, בהבינה אותם לדעת את ערך רעיון היציאה, ובהורותה אותם תורת החיים והבריאות וחוקי העבודה ומשפטיה לעתיד, כי הארץ הנבחרה אדמת העבודה היא. בבואם שמה יתקבלו בהמון חוגג מאת הראשים והמנהלים, אך לא בשאון ותרועת איוולת, כי עלינו לרכוש עוד את ארץ בחירתנו, אולם עד מהרה ידעו העניים האֻומללים האלה כי בארצם הם יושבים.
את בגדי היוצאים העניים לא תכין החברה בלי תכלית ומספר. אגֻודת היהודים תחתוך להם קצבה על פי אגודות הערים, ועל החברה לדעת מראש את מספר היוצאים, את יום בואם וכל צרכיהם. באופן כזה יוכלו להכין כל מחסוריהם למועד הנכון.
התעוררות לחרושת המעשה
את תעודות “אגֻודת היהודים” ו“החברה היהודית” אין אנו יכולים לתאר לעצמנו בתור נפרדות אישה מרעותה, כי תלויות הן תמיד זו בזו ואישה תעזור את אחותה. החברה תהיה תלויה תמיד בדעת האגֻודה, בכבודה ובעזרתה המוסרית, כשם שהאגֻודה תלויה בה ובעזרתה החומרית. בסדר הכנת הבגדים, למשל, נראה ראשית פעולתן לעצור בעד פריצות הגדר בדרכי העבודה, ובמשפט הזה יהיה בכל המעשה אשר תכין החברה.
אך בשום אופן לא תוכל להכביד אוכפה על הקבלנות החופשית. הננו קולקטיביסטים רק במקום אשר תדרוש זאת מאיתנו המלאכה הכבדה והנשגבת מאיתנו, אך בכלל נתאמץ לשמור זכויותיו של היחידי, לחזקו ולאמץ את ידו. הקניין הפרטי, שעליו נשען החופש בחיי החברה, יתפתח וישתלם בקרבנו באין מכלים ובאין מעצור, הן גם לפועלינו “שאינם מלֻמדים” נעזור, שיעלו למעלה ורכשו להם מקנה וקניין.
את רוח הקבלנות נעורר ונתמוך בכל כוחנו. את חרושת המעה נרים למעלה ראש על ידי חֻוקים טובים ומתֻוקנים בהנהגת ענייני המכס, על ידי הכנת החומר לעבודה במחיר מצער ובעזרת משרד מיוחד למנות מספר לכל מפעלות בתי החרושת ולהודיעם גלוי ברבים.
רוח הקבלנות תוכל להתעורר באופן יפה ומועיל. רק הקבלנות הפרועה, שאינה יודעת כל סדר ומשטר ישר, חדל תחדל. בחסר בתי חרושת חדשים יפרסמו במהרה את דבר הודם, ובבוא אחד הקבלנים אחרי איזה ירחים לבחור באיזה סניף של הרשת המעשה, ידע את אשר לפניו ולא יבנה עוד על יסודות רעועים. ויען כי כל איש יודיע לאגֻודה את המטרה אשר אליה הוא שואף בעסקיו החדשים, יהיה תמיד מצב כל מעשה ומשלח יד וענייניהם הפרטיים נודעים לכל.
מלבד זאת ימצאו לכל אחד ואחד מהקבלנים כוחות העבודה, כאשר יפנה אל המשרד המרכזי להספקת עבודה ומשרות, ששכרו יהיה מעט, רק די הוצאות לקידומו. הקבלן מודיע למשרד בטלגרמה: "דרושים לנו חמש מאות פועלים לשלושה ימים, שבועות או ירחים". ממחרת היום ההוא יבואו מכל המקומות אשר דבר המשרד המרכזי מגיע חמש מאות פועלים והחלו לעבוד את אדמתו או בבתי החרושת שלו. בסדר ובמשטר נכון כאנשי הצבא יצאו הפועלים לעבודתם. מובן מאליו כי לא כעבדים משועבדים יישָלחו שמה, כי רק כפועלים חופשיים, העובדים שבע שעות ביום, הנהנים גם עתה מזכויותיהם, וגם בשינוי המקום יוכלו לעלות למדרגות גבוהות ויכלכלו בלחם לעת זקנתם.
הקבלן החופשי יוכל לבקש לו גם כן פועלים באשר ימצא כטוב בעיניו, אך יכבד ממנו לעשות כזאת. האגֻודה תעצור בעד המורדים אשר יתאמצו להכניס עובדים שלא מבני ישראל, תאסור את סחורתם וגם תשים מכשולים אחרים על דרכי עסקיהם. באופן זה יהיו כולם מוכרחים לספח אל העבודה את העובדים אך שבע שעות, ועבודת שבע השעות תהיה בארצנו כמעט מעט לחוק ולא יעבור.
התיישבות פועלים מומחים
ברור הדבר, שכל הדברים האמורים בפועלים “שאינם מלֻמדים” יסכנו עוד יותר בנוגע לפועלים מומחים לאיזה מקצוע של עבודה. כמשפט הראשונים יהיה גם לאומנים העובדים בבתי החרושת באיזה מקצוע של עבודה מיוחד. המשרד המרכזי להספקת עבודה יטפל גם בהם.
ובנוגע לאומנים העומדים ברשות עצמם, הם האומנים הזעירים, אשר לנו לדאוג לקיומם מפני שעל ידם תוכל חרושת המעשה לצעוד קדימה בימים יבואו, ועלינו לתמוך בידם להוסיף להם בינה ודעת בכל מלאכת מחשבת וללמדם להשתמש בכוחות הטבע הנפלאים, ובמימי הנהרות ואור החשמל – גם את הפועלים החופשיים האלה יבקש המשרד המרכזי של האגודה ומצא אותם.
אגודות הערים תפנינה אל המשרד לאמור: דרושים לנו כמה וכמה אומנים, חרשי ברזל, נגרים, זגגים וכו'. המשרד יפרסם את הדבר והאומנים ישמעו ובאו, הם ואנשי ביתם, אל המקום ההוא, והשתקעו שם לבטח, מבלי אשר ייראו מפני ההתחרות. שמה יקבעו את מושבם לטוב להם כל הימים.
המוצא לכסף
לסכום הדרוש למניות החברה הצעתי אמנם מכסת כסף, הנראה כחלום ודמיון כזב. ואולם את סכום הכסף הדרוש לנו באמת, יקצבו על נכון אנשים חכמים ומומחים לענייני ממונות. אך בכל אופן שהוא דרוש לנו כסף רב. והכסף הזה מאין ימצא? השאלה הזו תוכל להיפתר באחד משלושה דרכים, והאגודה תבחר באחד מהם. האגודה, בתור “ערב מוסרי” המנהיג את ענייני היהודים, האוצר בקרבה את הישרים והטובים שבעמנו, אנשי חיל, שונאי בצע, ואף כי תהיה האגודה בתחילה רק כוועד מוסרי, בכל זאת ידה רב לה להרבות כבוד “החברה” וביטחונה בעיני העם. החברה היהודית תוכל לקוות כי תראה ברכה בעמלה, רק אם חותמה של האגודה יהיה עליה, אשר על כן לא תבוא שום חבורה של בעלי הון מן השוק לקחת העטרה לעצמה ולייסד את החברה היהודית. האגודה תחקור ותדרוש, תבחר ותמנה, ובטרם תסכים אל היסוד, תבחן היטב אם תוכל לבטוח בו, כי יעשה מעשהו מעשהו באמת ובתמים. הן לא ייתכן להחל בניסיונות, שעוד לא נדע אם כוחם רב, יען כי מפעל נכבד כזה נחוץ שיצליח בראשית היווסדו. אם לא יצלח, יאבד הרעיון את ערכו ויימשך שנים רבות, ואולי לא יצא לפעולה עד עולם.
שלושת הדרכים למוצא הכסף אלה הם: א. האוצר הגבוה (Hochbank). ב. האוצר הבינוני (Mittlebank). ג. סכומים נחתמים בידי כל העם.
הדרך היותר קל ומוביל אל המטרה הוא היסוד על ידי האוצר הגבוה. הכסף הדרוש יוכל להיאסף בזמן קצר בין בעלי ההון הרבים והעצומים, אחרי אשר ימתיקו סוד יחדיו. תועלת יסוד כזה היא שלא יצטרכו לאסוף את כל המיליארד, כאשר שיערנו למעלה, בפעם אחת. ואף גם זאת, כי ביטחון בעלי ההון העצומים יופיע בהדרו גם על היסוד הזה. בתוך אוצרותיהם של היהודים טמונים עוד כוחות מדיניים רבים ונפלאים, שעד היום לא השתמשו בהם כל צרכם. על פעולות האוצרות האלה יתרעמו צוררינו תמיד כי בכוחם לעשות נפלאות, אך באמת אינם עושים מאומה. היהודים העניים מרגישים רק את השנאה והמשטמה אשר יעוררו האוצרות האלה; התועלת אשר בידם להביא להם, להקל את מכאובם, רחוקה מהם. מזימת בעלי האוצרות הגדולים ויכולתם המדינית ראויה שתביא תועלת לרעיון הלאומי. אולם אם ימצאו האדונים האלה השמחים בחלקם לנכון לפניהם, לבלי דאוג לאחיהם הנרדפים והנענים על עושרם של איזה יחידים, אז בוא תבוא עת צאת הצעתנו לפעולה, ונדע להבדיל בין אלה ובין בני העם כולו.
בכלל לא נדרוש מאת האוצר הגבוה להקדיש סכום עצום כזה כמתנת צדקה. איוולת היא לחשוב כזאת; והפוך הוא, מייסדי החברה היהודית ומנוייה יבואו על שכרם, וגם מראש יוכלו לחשב ולדעת את עתידותיהם. ביד האגודה תהיינה ידיעות ברורות המעידות על עתידותיה של החברה היהודית. אגודת היהודים תדע על פי דרישה וחקירה את ענייני התנועה החדשה על פרטיהם, והודיעה אותם באמת ותמים למייסדי החברה, למען אשר ידעו מי ומי הלוקחים חלק בה. על פי מספרים מדויקים של כל הדברים הנוגעים אל היהודים תפעל האגודה לטובת החברה, כעין אותן החברות המדעיות Society detudes הקיימות בצרפת, בכל עת אשר יקרבו לקצוב הסכום הדרוש לאיזה מפעל גדול ונכבד.
ובכל זאת אולי לא ימצא הדבר בעיני אילי הכסף. יוכל היות, כי עוד יתאמצו בעזרת מלאכיהם ומשרתיהם עושי רצונם להפר עצתנו בדבר יציאת היהודים ולהילחם נגדה. אך למלחמה כזאת נקדיש כוחנו ונילחם בהם, כבכל העומדים לשטן על דרכנו, מלחמה עזה וכבדה.
– אולי יסתפקו נטילי הכסף בזה שיעברו על הצעתנו בשחוק קל על שפתותיהם.
התופר הצעתנו בעבור זאת? לא!
אנו נתאמץ למצוא את הכסף הדרוש בדרך השני. מאת בני עמנו העשירים הבינוניים נקבל אותו. האוצר הבינוני יקום ויעמוד נגד האוצר הגבוה בשם הרעיון הלאומי, וכוח כספו גם הוא יגדל מאוד. אך בזאת יגרע ערכו, כי היה יהיה לעסק של כסף, יען כי נחוץ שיהיה סך המיליארד שלם בידינו בטרם נחל מעשינו, ויען כי סכום עצום כזה ייאסף רק לאט לאט, יעשו בכסף הנאצר עסקי הלוואה שונים להשתכר בו. ויוכל היות כי ישכחו במשך העת את תעודתו הראשונה, והיהודים העשירים ימצאו להם עסק חדש לעשות בו עושר רב, ורעיון היציאה ירד לטמיון.
הדרך הזה למוצא הכסף לא רעיון רווח הוא. זה פעמים רבות ניסו הקתולים להעמיד אוצר כספם נגד האוצר הגבוה. כי גם היהודים יוכלו להתקומם נגדו, לא עלה על לב איש מעולם.
אבל מה רבו הסכסוכים המתחוללים לבוא לרגל היסוד הזה, מה רב הנזק לכל הארצות, אשר תפרוץ בהן מלחמת כסף כזו ומה תגבר עתה האנטישמיות ותעלה למעלה ראש!
אנוכי אינני מוצא נחת רוח בדרך הזה ולא הזכרתיו, אלא מפני ההמשך ההגיוני שבהצעתי.
אם יאותו האוצרות הבינונים לעסוק בדבר, אינני יודע. בכל אופן לא יבוטל אף אם גם העשירים הבינוניים יסרבו לנו, כי רק אז נחל אנחנו את מעשינו.
כי הנה אגודת היהודים, אשר לא למען בצוע בצע נוסדה, תוכל אז לייסד את החברה מקרב כל העם.
הכסף למניות החברה יוכל להתאסף בלי אמצעות האוצר הגבוה או הבינוני, באופן שכל איש מבני ישראל יחתום ידו לתת איזה סך כאשר ידבנו לבו. לא רק היהודים העניים, כי אם הנוצרים החפצים להרחיק את היהודים מקרב ארצם, ייקחו חלק באספת הסכום הדרוש, אשר ישלמו לשיעורים קטנים. והדבר הזה יהיה אופן חדש ונפלא בגילוי דעתו ורצונו של כל העם, כי כל המסכים אל פתרון שאלת היהודים בדרך הזה, יחווה את דעתו הגלויה על ידי נדבתו החופשית אשר יחתום ברצונו. ובחופש הדעות תלוי גם העירבון על קיום הדבר. רק אז על כל איש לשלם את כל הסך אשר נדב ויחתום ידו עליו, בהיות כל הסכום הדרוש לתכליתנו חתום על לוח, ואם לא יהיה כן, ישיבו לבעליהם את חלקי הכסף שכבר שילמו מראש.
אך בהיות לנגד עינינו כל הסכום הדרוש, רשום בכתב ונחתם ביד כל העם בכל ארצות התבל, אז יהיה איתן ונאמן גם מצב הסכומים הקטנים של היחידים, בהישענם על הסכומים הקטנים האחרים, הרבים והעצומים עד אין מספר.
ואולם בדבר הזה נחוצה לנו עזרתן הגלויה והנאמנה של הממלכות, אשר בקרבן אנו יושבים.