מגן אברהם על אורח חיים רח

►| מגן אברהם • על שולחן ערוך אורח חיים רח |◄

סעיף ב

(א) ה' מיני דגן:    הם חטה ושעורה וכוסמין שבולת שועל ושיפון אבל מה שאנו קורין טטרק"י אינו בכלל ועיין מה שכתב סימן תנ"ד:

(ב) ששלקן או כתשן:    משמע דברישא איירי ששלקן בלא כתישה וקשה דבס"ד כ' כששלקו הגרעינין שלמים מברך בפ"הא ואפשר דהכא מיירי ששלקו עד שנתמעך וכ"מ בלבוש ס"ד ע"ש וכ"מ לקמן ס"ז וז"ל תר"י דוקא כשנכתשו החטים ונדבקו ונעשה כעין חביץ קדרה אבל אם בישל החטים שלמים והגרעינין עומדין שלמים מברך בפ"הא עכ"ל צ"ל דה"פ כשנכתשו החטים ונדבקו כו' פירוש על ידי הבישול נדבקין דודאי ע"י כתישה אין נדבקין אבל אם בישל החטים שלמים פי' שלא הסיר הקליפ' ואם כן הגרעי' עומדים שלמים שאין נדבקין על ידי בישול מברך בפ"הא ולשון הרמב"ם שחלקן או כתשן משמע דכתשן אפילו לא חלקן רק שהסיר קליפתן וכ"מ מדכתב הריפות והן שעורים שהוסרה קליפתן, וכ"מ ממ"ש ס"ד אבל בגמ' לא קתני הריפו' רק חלק לפירש"י היינו שנחלק א' לשנים וכדאי' ספ"ב דמ"ק וא"כ מ"ש הב"ח שלא לאכול הני שעורין או חטים גנצ"י גערשטי"ן אלא בתוך הסעודה כמ"ש ס"ד היינו כשלא נדבקו על ידי בישול אבל אם נדבקו על ידי בישול מברך במ"מ ודוקא שנתמעכו יפה כמ"ש התוס' וכן הדין בגרי"ץ שלמים ועיין בשל"ה ועמ"ש סי' ר"ה ס"ב דהרוטב דינו כמאכל עצמו:

סעיף ג

(ג) לגמעו:    פירוש לאכלו ועס"ו:

סעיף ד

(ד) דגן:    כל ה' מינים בכלל:

(ה) שלמים:    שלא הוסר קליפתו ולא חילק רק כמו שמביאין אותו מהגורן מה שא"כ באורז דדרך לבשלו שלם (כ"מ רפ"ג) עס"ז וס"ב:

(ו) והתוס' נסתפקו:    אפי' חיין ול"ד לקמח בס"ה דמברך ב"נ דהתם כיון דנשתנו אף על גב דשמן זית גם כן נשתנה ומברכין עליו בפ"הע דהתם ל"ל עלויא אחרינא הכא אית ליה עלוי' אחרינ' בפת (גמ'):

(ז) בתוך הסעודה:    ואם אירע שאכלו שלא בתוך הסעוד' יברך אחריהם בנ"ר כ"מ דעת הרב"י, ונ"ל דאם עושין תבשיל משבולת שועל שקורין גנצ"י גרי"ץ ונותנין בהם מים הרבה שאין ראויה רק לשרפו שקורין זופ"א אפשר דאין המים בטלי לגבי הגרעין וצריך לברך על הגרעין בפ"הא ועל המים בפ"ע שהכל דהא עיקרן ע"ש המים כמ"ש סי' ר"ד ס"א גבי שכר שעורים מ"מ אין הגרעי' בטלי' לרוטב דה' מינין חשיבי כמ"ש סוף סימן ר"ד ועס"ו ועמ"ש סי' קס"ח סי"ג:

סעיף ו

(ח) לאכילה וללועסו:    משמע דאם אינו ראוי ללועסו אפי' הוא עב מברך שהכל והדר קאמר אם ראוי לשתיה וכו' משמע דאם הוא עב מברך במ"מ וכן עיקר וכ"מ בגמ' בעבה מברך במ"מ וכ"מ מפירש"י גבי חביץ קדיר' וכ"מ באגוד' ועיין סי' ר"ה ס"ב מ"ש:

סעיף ז

(ט) האורז:    ריי"ז, דוחן היר"ז בל"א וי"מ איפכא לכן לא יאכלם כשנתמעכו אלא בתוך הסעודה ואם אכלם בלא סעודה יברך על שניהם שהכל מספק (של"ה וב"ח) ובל"ח כ' דסוגין דעלמ' אורז ריי"ז דוחן הירז וכ"פ הרב"י ובלבוש:

(י) עד שנתמעך:    ז"ל הרב"י ונראה דבעי' שיתמעך כמ"ש ס"ב גבי חטים ואף על פי שכ' הרר"י דיש חילוק בין האורז ובין הדוחן שעל האורז מברך במ"מ אפי' כשהוא שלם י"ל דהא שלם לאו למימרא דלא בעינן שיתמעך אלא לו' דלא בעי' שיהי' כתוש וכ"מ סוף לשונו שכת' אבל על הדוחן אין מברך עליו כשהוא שלם שאין דרכו לאוכלו שלם אלא ע"י כתישה או טחינה אבל האורז דרכו לאוכלו שלם עכ"ל, אלמא דשלם דנקט גבי אורז אינו אלא לאפוקי כתישה אבל מעוך בעי' ומיהו יש לחלק בין חיטים לאורז דדרך האורז לבשלו כשהוא שלם בלא שום כתישה והלכך אף כשלא נתבשל הרבה לא תשתנה ברכתו משא"כ חטים דאין דרך לבשלם אלא חלוקים או כתישה כגון הריפות והלכך כשמבשלם שלמים בלא שום כתישה הוי כאלו כוסס אותן חיין עכ"ל הרב"י וא"כ דעת הרב"י אפי' לא נתמעך מברך במ"מ וצ"ע על רמ"א למה חלק עליו והב"ח כת' דבלא נתמעך הוי ספק ולא יאכל אלא תוך הסעודה שמעי' מזה דכל דבר שדרך אכילתו בכך מברך במ"מ ועמ"ש ס"ב:

(יא) הוא הרוב:    כ"כ הרא"ש וכ"ד הרמב"ם וכ"מ בכ"מ וחזר בו ממ"ש בב"י דלא כב"ח שעשה ספק מזה דאטו אם יש באורז מעט ממין אחר יתבטל ברכתו זה דבר שאינו עולה על הדעת ועיין סוף סימן ר"ד ואף בב"י לא כ' אלא דמשמע מדברי הרמב"ם ע"ש:

סעיף ח

(יב) על פת דוחן:    וא"ת הרי אישתני למעליות', וי"ל כיון דיצא מתורת פרי אין יכול לו' פרי האדמה והמוציא אין מברכין אלא בה' מינים ולכן מברכין שהכל ואפש' לו' מפני שאין דרך אכילתו בכך מברך שהכל:

(יג) נתמעכו לגמרי:    שאין דרך אכילתן בכך [ב"י] ודוקא כשנתמעכו דרך כלי מנוקב שהן דקין מאוד או שעשה תבשיל מקמח של קטניות כמ"ש בל"ח ושל"ה, אבל כשמיעך אותו בכף עיקר דרך אכילתן בכך, ועוד שממשן קיים ומברך בפ"הא ועיין סי' ר"ב ס"ז:

סעיף ט

(יד) במ"מ:    דכל שיש בו מה' מינין מברך במ"מ כמ"ש ס"ב:

(טו) אם אין בו:    כ"כ הרד"א בשם תר"י שנינו במסכת חלה העושה עיסה מן החטים ומן האורז אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה ואדם יוצא בה י"ח בפסח וכת' הרב"י סי' (תנ"ג) ס"ב כ' הראב"ד והרשב"א והוא שיש שם כזית בכא"פ והמ"מ והרמב"ן סוברים אפי' אין כזית בכא"פ לפי שהחטים גוררין את אורז ודוקא באורז אבל לא במינים אחרים וכ"ד הרמב"ם והרא"ש עכ"ל וידוע שדין חלה והמוצי' שוין בזה לכ"ע עיין סי' קס"ח סי"ג דגבי חלה לחם כתיב וגבי מצה מדמי בגמ' להמוציא כדאי' בברכות דף ל"ז ע"ב וגם הרמב"ם כתב בה' מצה זה הכלל כל שמברכים עליו ב"ה אדם יוצא בה י"ח ועיין סוף סימן קפ"ח וא"כ מוכח דבאורז אף על גב דליכ' כזית בכדי א"פ מברכין המוציא וג' ברכות לדעת המ"מ וסיעתו ובשאר מינים לא מקרי לחם לענין המוציא וה"ה לענין ב"ה דכתב הרמב"ם בפ"ג די"א כל שמברכין עליו המוציא מברכין בסוף ב"ה וכל שמברכין עליו במ"מ מברך בסוף מעין ג' חוץ מן האורז וכ"ה בירושלמי ומיהו התם מסיים דקאי אמין שמברכין עליו וא"כ צ"ע למה כתב כאן בתחילה המוציא ולבסוף על המחיה ולא מצינו כיוצא בזה בכולי תלמודא וצ"ל כיון דקי"ל בכל איסורים שבתורה שאם אכל מעט מעט ושהה בכא"פ אינו חייב א"כ ה"ה לענין ב"ה א"צ לברך עד שיאכל כזית בלא שהיה בכא"פ והכא כיון שמעורב כזית בכא"פ ע"כ שוהה ביניהם ולכן אין מברך ב"ה וה"ה לענין מצה (ועמ"ש רסי' ר"י) אבל המוציא מברך דעל כל שהוא מברך המוציא וכ"מ קצת בלבוש ומ"מ קשה כיון דאינו מצרף א"כ גם על המחיה לא יברך דעל שאר המינין אינו מברך רק ב"נ ועוד דהא גבי חלה אעפ"י שיש בקמח של דגן לבד שיעור חלה אפ"ה אם עירבו בקמח אחר פטור מחלה אם אין בו כזית בכא"פ אלמא בטיל לגמרי וי"ל דלענין ברכה קי"ל כל שיש בו מה' מינים מברך במ"מ אפי' פחות מכזית בכא"פ כמ"ש ס"ב, אך קשה למה כתב אם בשלו מברך אחריו ב"נ דלא מצינו רק באורז כמ"ש הרמב"ם וצ"ע, ומיהו אם לא עירבו עם קמח רק עם שאר מינים מברך במ"מ ועל המחיה אפילו ליכא בכא"פ כמ"ש ס"ב:

סעיף י

(טז) בברכה א' מעין ג':    נוסח הברכה בא"י אמ"ה על המחיה ועל הכלכלה ועל תנובת השדה ועל ארץ חמדה טובה ורחבה שרצית והנחלת לאבותינו לאכול מפריה ולשבוע מטובה רחם ה' אלקינו עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך ועל מזבחך ועל היכלך ובנה ירושלי' עיר הקודש במהרה בימינו והעלינו לתוכה ושמחנו בה כי אתה ה' טוב ומטיב לכל ונודה לך על הארץ ועל המחיה ברוך אתה ה' על הארץ ועל המחיה ועל הכלכלה, ועל פירות אומר על העץ ועל פה"ע ועל תנובת השדה ועל ארץ וכו', ועל היין על הגפן ועל פרי הגפן ועל תנובת השדה ועל ארץ וחותם על הארץ ועל הפירות (ב"ח) אבל המנהג לחתום על הארץ ועל פרי הגפן וכ"כ ב"י בשם רשב"א שכן עמא דבר, ובחוצה לארץ הסמוכה לא"י אין צריך לשנות מטבע הברכה מספק שמא הפירות מא"י הן ולא חיישינן לזה (ב"ח תר"י דלא כמ"ש הרב"י):

סעיף יא

(יז) אינו חותם:    ובדיעבד יצא כ"מ בתו' דף מ"ד:

סעיף יב

(יח) מעין המאורע:    שאומר ושמחנו בתוכה ורצה והחליצנו ביום השבת הזה וביום טוב אומר וזכרינו לטובה ביום חג פלוני הזה, וכן בר"ח, ואם לא הזכיר יצא ע' בטור ע' סימן קפ"ח:

(יט) על הארץ וכו':    ולא הוי חתימה בשתים שהארץ מוציא' כולם:

(כ) ועל פרי הגפן:    ובמרדכי כתוב לחתום על הארץ ועל המחיה ועל הפירות וכ"כ האגודה וכ"מ ממ"ש ס"י וסי"א:

סעיף יג

(כא) ושתה יין:    אף על גב דחותם על הארץ ועל הפירות כמש"ל מ"מ כיון דאינו מזכיר בפתיחה פירות לא יצא:

סעיף יד

(כב) שתה יין:    טעה ובירך על היין בפה"ע צריך לחזור ולברך בפה"ג (ב"ח ר"י לוי מ"ז) ואפי' יין חזק שלא נתן לתוכו מים אם בירך בפה"ע לא יצא עיין ברכות ספ"ז:

סעיף טו

(כג) אם בדיעבד:    והוא הדין אם שתה יין ונתכוין לפטור הענבים יצא כמ"ש סי' ר"ו ס"ב (ב"י):

סעיף טז

(כד) שברכת היין:    כ' המרדכי פכ"מ וז"ל כללו של דבר כל היכא דיין פוטר משקין מברכה שלפניו כגון שהיו לפניו יין ושאר משקין ה"נ פוטרן מברכ' שלאחריה' מק"ו מפירות תוך הסעוד' שאין הפת פוטרן מלפניו ופוטרן מלאחריו וכו' אבל היכא דאין המשקין לפניו בשעה שבירך על היין והוצרך לברך על המשקין דהא השותה בזמן הזה ליכא קבע לשתות יין ול"ש ביה לומ' הסיבו לשתות ולא פטר למשקין הבאים אחריה' מלברך לפניה' ה"ה דצריך לברך אחריהם עכ"ל וכ"כ האגודה ושל"ה כת' דקי"ל דיש קבע ליין כמ"ש סי' רי"ג א"כ הוי כסעודה וכמו שבסעודה אפי' אמר הב ונבריך ורוצה לשתות שצריך ברכה ראשונה א"צ ברכה אחרונה וה"ה בקביעו' דיין עכ"ל ול"נ דהא אפי' רק משך ידיו מן הפת צריך ברכה אחרונה כמ"ש סי' קע"ז ס"ב כ"ש כשאמר הב לן ונבריך ומיהו היכא דקבע על היין א"צ ברכה אחרונה על המשקין ועיין סי' ר"ו ס"ה:

סעיף יז

(כה) על התמרים:    דיין ותמרי' נמי (סעדי) וזייני משא"כ בדייסא דאית ליה עלוי' אחרינא בפת:

סעיף יח

(כו) על הספק:    כ' בלבוש שאם אכל פירא ואינו יודע אם הוא מז' המינין לא ישתה יין ויכלול בו על העץ וטוב יותר לברך בנ"ר וצ"ע עכ"ל, ול"נ דאם אין לו שום דבר לכלול בתוכו טוב יותר לברך על העץ דיוצ' ממ"נ כמ"ש סי"ג ואם הוא משק' לא יברך כלל אחריו כמ"ש הפוסקים דיותר יש לחוש לברכ' לבטלה מלאוכלן בלא ברכה דכל הברכות דרבנן: