מגילת האש פרק א

ללא ניקוד

כל הלילה רתחו ימי להבות והשתרבבו לשונות אש מעל הר-הבית. כוכבים נתזו מן השמים הקלויים ויתכו רשפים רשפים ארצה. הבעט בכסאו אלהים וינפץ לרסיסים כתרו?

וקרעי עננים מאדמים, טעוני דם ואש, תעו במרחבי הלילה. ויתנו בין ההרים הרחוקים את זעם אל נקמות, וחמתו בין צורי המדבר הגידו. הקרע אלהים את הפרפוריה ויזר קרעיה לרוח?

ותהי חתת אלהים על ההרים הרחוקים וחיל אחז את צורי המדבר הזועפים: אל נקמות ה', אל נקמות הופיע!

הנה הוא אל נקמות, הוא בכבודו ובעצמו. שליו ונורא הוא יושב על כסא אש בלב ים הלהבה. מעטהו שלהבת ארגמן, והדום רגליו גחלים בוערות. כתרוהו דהרות אשים, מחול אכזרי קודח סביבו. על ראשו תשאה להבה, גומעת בצמא חלל העולם. והוא שליו ונורא, יושב וזרועותיו נתונות על לבו. מרחיב להבות במבט עיניו ומעמיק מדורות בניד עפעפיו. הבו לה', דוהרים דולקים, הבו לה' מחול להט ואש!

עם ניקוד

כָּל הַלַּיְלָה רָתְחוּ יַמֵּי לֶהָבוֹת וְהִשְׁתַּרְבְּבוּ לְשׁוֹנוֹת אֵשׁ מֵעַל הַר-הַבָּיִת. כּוֹכָבִים נִתְּזוּ מִן-הַשָֹּמַיִם הַקְּלוּיִים וַיִּתְּכוּ רְשָׁפִים רְשָׁפִים אַרְצָה. הֲבָעַט בְּכִסְאוֹ אֱלֹהִים וַיְּנַפֵּץ לִרְסִיסִים כִּתְרוֹ?
וְקִרְעֵי עֲנָנִים מְאָדָּמִים, טְעוּנֵי דָם וָאֵשׁ, תָּעוּ בְּמֶרְחֲבֵי הַלָּיְלָה. וַיְּתַנּוּ בֵין הֶהָרִים הָרְחוֹקִים אֶת-זַעַם אֵל נְקָמוֹת, וַחֲמָתוֹ בֵּין צוּרֵי הַמִּדְבָּר הִגִּידוּ. הֲקָרַע אֱלֹהִים אֶת-הַפָּרְפּוּרִיָּה וַיִּזֶר קְרָעֶיהָ לָרוּחַ?
וַתְּהִי חִתַּת אֱלֹהִים עַל-הֶהָרִים הָרְחוֹקִים וְחִיל אָחַז אֶת-צוּרֵי הַמִּדְבָּר הַזּוֹעֲפִים: אֵל נְקָמוֹת יְיָ, אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ!
הִנֵּה הוּא אֵל נְקָמוֹת, הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ. שָׁלֵו וְנוֹרָא הוּא יוֹשֵׁב עַל-כִּסֵּא אֵשׁ בְּלֵב יָם הַלֶּהָבָה. מַעֲטֵהוּ שַׁלְהֶבֶת אַרְגָּמָן וַהֲדוֹם רַגְלָיו גֶּחָלִים בֹּעֲרוֹת. כִּתְּרוּהוּ דַּהֲרוֹת אִשִּׁים, מָחוֹל אַכְזָרִי קוֹדֵחַ סְבִיבוֹ. עַל-רֹאשׁוֹ תִּשָּׁאֶה לֶהָבָה, גּוֹמַעַת בַּצָּמָא חֲלַל הָעוֹלָם. וְהוּא שָׁלֵו וְנוֹרָא יוֹשֵׁב וּזְרֹעוֹתָיו נְתוּנוֹת עַל-לִבּוֹ. מַרְחִיב לֶהָבוֹת בְּמַבָּט עֵינָיו וּמַעֲמִיק מְדוּרוֹת בְּנִיד עַפְעַפָּיו. הָבוּ לַיָי, דּוֹהֲרִים דּוֹלְקִים, הָבוּ לַיָי מְחוֹל לַהַט וָאֵשׁ!

לפרק הבאה :פרק ב

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.