מגיד משנה/הלכות מגילה וחנוכה/פרק ד

הלכה א

כמה נרות הוא מדליק וכו' פרק במה מדליקין (שבת כא ב) "ת"ר מצות חנוכה נר איש וביתו, והמהדרין נר לכל אחד ואחד, והמהדרין מן המהדרין - ב"ה אומרים: יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך".ופירש רבנו שהמהדרין מן המהדרין עושין מה שהמהדרין עושין להדליק נר אחד לכל אחד ואחד מבני הבית ועושין יותר מהן שמוסיפין בכל לילה ולילה כמנין נרות של ליל ראשון ופירש מדליק נר אחד לכל אחד ואחד, זה פירוש רבנו ונכון הוא.

הלכה ג

מנהג פשוט בכל ערינו וכו'. ג"כ הוא מנהגנו:

הלכה ד

נר שיש לו שני פיות וכו' - מימרא שם (כג:) כלשונו ופירש רש"י ז"ל: לשני בני אדם למהדרין שעושין נר לכל אחד ואחד. וכן פירשו בעיטור. ולי נראה אפילו לשאינן מהדרין, כגון: שפתחי בתי שני בני אדם סמוכין זה לזה בכדי שהנר הוא לכל פתח בטפח הסמוך לו, אי נמי כגון: שני בני אדם הנכנסין בפתח אחד והם חלוקים בעיסתן ואינן סמוכין על שולחן אחד - שכל אחד צריך להדליק. כך נראה לי.

מלא קערה וכו' - גם זה שם.

הלכה ה

אין וכו' - (שם) מצוותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק, ופירשו בגמרא דאי לא אדליק מדליק, אי נמי לשיעורא. ובהלכות שני פירושין: הא' שאם הייתה דולקת והולכת עד השיעור הזה ורצה לכבותה או להשתמש לאורה הרשות בידו, והשני שצריך ליתן לתוכו שמן כדי שיהא דולק והולך עד השיעור הזה. ושניהם כתבן רבינו. ושם נתבאר בהלכות: ששעור "עד שתכלה רגל מן השוק" כמו חצי שעה אח שקיעת החמה.

וכתב רבינו עבר זמן זה אינו מדליק - וכן לשון הגמרא מוכיח, דקאמר: אי לא אדליק- מדליק, אלמא אחר זמן זה אינו מדליק, דאי לא שיעור זה מה הועיל לנו. ויש מן המפרשים נדחקין ואומרים דווקאי אם לא הדליק בתוך שיעור זה מדליק כל הלילה, דהא תנן (מגילה כ:) כל שמצוותו בלילה כשר כל הלילה, אלא שלא עשה מצוותה כתקנה. אבל תוך זמן זה עשה מצוותה כתקנה- אלו דבריהם ז"ל. ולשון "דאי לא אדליק" קשה לפירוש זה [דמשמע] דמצווה כתקנה אינו כל הזמן הזה דא"כ הוה להו למימר לאדלוקי.

ומה שכתב רבינו ולא מקדימין ולא מאחרין - יצא לו ממה שאמרו (שם) תנא ובלבד שלא יקדים ולא יאחר והוא מפרשה בנר חנוכה [בלבד].

הדליקה וכבתה וכו'- (שם) כתבה אין זקוק לה וכן העלו בהלכות.

נשארה דולקת וכו' - זהו הפירוש הראשון ומכאן למד הרמב"ן ז"ל שדעת ההלכות שמותר השמן שבנר חנוכה מותר לכל צרכי החול. ונראה לו אפילו כבה תוך זמנו, שלא כדברי קצת הגאונים שמותר השמן שביום ראשון מוסיף עליו ביום שני ומדליקו וכן בשאר הימים והנותר ביום שמיני עושה לו מדורה ושורפו לפי שהוקצה למצוותו. ודעת רבינו וההלכות לדמותן לעצי סוכה ונוייה שמותרין לאחר החג וכ"ש כאן שאפילו בעודו דולק תוך שיעורו לא נאסר להשתמש ממנו אלא משום בזוי מצווה וכן עיקר.

הלכה ו

כל השמנים וכו' - כן פסקו בהלכות כרב (שבת כא:) דאמר פתילות ושמנים שאמרו חכמים "אין מדליקין בהם בשבת" - מדליקים בהן בחנוכה, בין בשבת בין בחול. ואמר: מ"ט דרב? קסבר: כבתה אין זקוק לה ואסור להשתמש לאורה. וכן פסקו רוב הפוסקים ז"ל.

ואפילו למנות מעות וכו' - (שם) מבואר אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה ופסקו בהלכות וכן הסכימו הרמב"ן והרשב"א ז"ל לאור כל תשמישים ועיקר.

הלכה ז

נר חנוכה וכו' - מימרא שם.

ואם היה דר וכו' - ברייתא שם.

ונר חנוכה וכו' - שם נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמר פסולה כסוכה וכמבוי, עוד אמרו שם זאת אומרת נר חנוכה מצווה להניחה תוך עשרה טפחים ודחו שם הראיה ולפיכך לא נכתב בהלכות. ועוד נראה לי ראיה לדחות זה מהמירא הראשונה דאמר למעלה מעשרים פסולה - משמע דתוך עשרים אמה, באי זה מקום שירצה כשרה, אלא שי לתרץ: דלא פלגינן ואע"פ שבתוך כ' אמה אין שם פסול מצווה מן המובחר היא בתוך עשרה טפחים. ויש שפסקו כן שמצווה להניחה בתוך עשרה. ומדברי בעל העיטור נראה כדעת רבינו וההלכות.

הלכה ח

בימי הסכנה וכו' - שם ברייתא ופירוש סכנת גויים שיקפידו על הדבר.

וצריך להיות וכו' - מימרא שם: אמר רבא וצריך נר אחר להשתמש לאורה, ואי איכא מדורה לא צריך, ואי אדם חשוב-אע"ג דאיכא מדורה צריך.

הלכה ט

נר חנוכה וכו' - שם והשתא דאמרת הדלקה עושה מצווה- הדליקה חרש שוטה וקטן לא עשה כלום, אשה ודאי מדליקה.

הדליקו מבפנים והוציאו דלוק וכו' - שם אמר רבא הדליק מבפנים והוציאה לחוץ לא עשה כלום.

אחז הנר בידו וכו' - שם מימרא הדין והטעם.

עששית שהייתה דולקת וכו' - מימרא שם.

ומותר להדליק נר של חנוכה וכו' - שם אמר שמואל מדליקין מנר לנר ורבה עבד כותיה, ומשום הכי הלכתא כותיה דשמואל בהא, אע"ג דרב פליג עליה וכן פסקו בהלכות ושאר הפוסקים. ובהשגות - אמר אברהם: ועל ידי קינסא ע"כ, רצה לומר: שאפילו ע"י קינסא מותר. וכבר הכריחו הרמב"ן והרשב"א ז"ל דע"י קינסא ודאי אסור כיוון שבשעה שמדליק אינו עושה המצווה ולא אמרו אלא במדליק מנר לנר ממש, וכגון בפתילות ארוכות, וזה נראה דעת רבינו.

הלכה י

חצר שיש לה שני פתחים וכו'. שם (דף כ"ג) מבואר הדין והטעם:

הלכה יא

אורח שמדליקין עליו בתוך ביתו וכו' - שם מפורש: אכסנאי חייב בנר חנוכה, א"ר זירא מריש כי הואי בי רב הוה משתתפנא בפריטי בהדי אושפיזי בתר דנסיבנא אמינא השתא ודאי לא צריכנא דקא מדלקי עלאי בביתאי.

ואם היתה וכו'. בהלכות אי פתח בבא לנפשיה מיחייב לאדלוקי משום חשדא ופי' רבינו אפילו מדליקין עליו בתוך ביתו וכן עיקר דודאי בכה"ג כיון דפתח בבא לנפשיה אי לא מדליק איכא חשדא וגדולה מזו אמרו למעלה בחצר שיש לה ב' פתחים בשתי רוחות שצריכה להדליק מפני החשד ופי' בגמ' חשדא דבני מתא דזמנין דחלפי בהא ולא חלפי בהא ואמרי כי היכי דבהאי פתחא לא אדליק בהאי פתחא נמי לא אדליק ע"כ בגמרא שם:

הלכה יב

מצוות חנוכה וכו' - (שם) אמר רב הונא: הרגיל בנר חנוכה הווין לו בנים תלמידי חכמים.

ומה שכתב רבינו אפילו אין לו מה יאכל וכו' - נראה שלמדו ממה שנתבאר פ' ז' מהלכות חמץ מצה (ה"ז) שאפילו עני שבישראל לא יפחות מד' כוסות, והטעם משום פרסומי ניסא וכ"ש בנר חנוכה דעדיף מקידוש היום כמו שיתבאר בסמוך.

הלכה יג

הרי שאין לו וכו' - שם נר חנוכה וקדוש היום- נר חנוכה עדיף, משום פרסומי ניסא. וכתוב בהלכות גדולות (הל' חנוכה) אם רוצה להדליק נר חנוכה ונר שבת - מתחילה מדליק של חנוכה ואח"כ של שבת, שאם הדליק של שבת תחילה כבר קיבל שבת עליו ונאסר להדליק של חנוכה. וכבר השיבו עליו הרמב"ן והרשב"א (בחידושים ובתשובות אלף ט) ואמרו שאין הדלקת הנר קבלה האוסרת, והביאו ראיות לזה ואדרבה: מדליק של שבת תחילה דתדיר ועדיף טפי משום דהוא נר ביתו. ולא מצאתי בדברי רבינו קבלה אוסרת בע"ש, ואף לא תוספת, כמו שכתבתי פ"א מהלכות יום הכיפורים (ה"ו).

ומה שכתב רבינו הואיל ושניהם מדברי סופרים - הכוונה שהקדוש, אע"פ שהוא מן התורה, אפשר בלא יין כמבואר בפרק כ"ט מהלכות שבת (ה"ו וה"ט) וכן נתנו טעם זה קצת מפרשים ז"ל.

הלכה יד

היה לפניו וכו' - שם מבואר נר חנוכה ונר ביתו- נר ביתו עדיף משום שלום ביתו.

גדול השלום וכו' - בספרי (פ' נשא ס"ק מד) ושם אמרו גדול השלום שחותמיהן של כל הברכות שלום, שנאמר "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום".

תם ונשלם תהלה לאל עולם :

סליק הלכות מגילה וחנוכה