מגיד מישרים וישב

<< · מגיד מישרים · וישב · >>

פרשת וישב מהדורא קמא:

אור ליום שבת ח' לשבט, ה' עמך וכו', וכל אשר אתה עושה ה' מצליח ויצליח, ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח, רזא דויהי היינו דוא"ו אסתליק ביו"ד לינקא מינה, וכן ה"א איסתליק ביו"ד לינקא מינה ואע"ג דכתי' הוי"ה למפרע, לא אחזו פורענותא. אלא כדכתיב ויהי עם בימי כמו שאמרו חז"ל ויהי בימי לשון צער, וטעמא דמילתא דאית ימים ואית ימים, אית ימי קודש ואית ימי רעה, וכד כתיב בימי עם ויהי הוא לאגלוייא דהא דכתיב ויהי דכתיבי אתוון למפרע של הוי"ה הוא למרמז על ימי דההוא סיטרא דשלטי ולמרמז דאיסתליקו וא"ו וה"א לעילא ובכן עלא בצערא, אבל כד כתיב ויהי ולא כתיב בימי רמיז דוא"ו וה"א סלקי לינקא מיו"ד כדי לאשפעא לתתא, ומשום דלזימנין כתיב ויהי לרמוזי על צערא, ולהכי כתיב ויהי ה' את יוסף סמך שמא דהוי"ה כסדר לויהי למרמז דהאי הפוכא דשמא דהוי"ה דבויהי לאו למרמז על פורענות' הוא אלא על שלימותא לחברא וא"ו וה"א' את דהיינו כנסת ישראל, יוסף דהיינו יסוד, כלומר דעל ידי ההוא עבדותא אתא ההוא עובדא לידיה דעל ידיה אטתלק בדרגא דצדיק. והדר קאמר ויהי ה' כלומר האי הפוכא דאתוון דבויהי לאו לפורענותא איהו אלא לשלימותא דהא סמיך ליה איש דהיינו תפארת, לומר דעל ידי ההוא עובדא איסתליק בדרגא דצדיק דאיהו סמיך לתפארת. והדר קאמר ויהי בבית אדוניו המצרי והכא לא סמך לא ה' ולא איש לויהי, משום דויהי לחודי' רמיז קצת צערא' והכי קאמר ויהי כלומר אי הות קצת צערא לא הוה אלא דהוה בבית אדוניו המצרי כלומר דהוה משועבד לההוא מצראה, אבל צערא אחרא לא הוות ליה במילתא, דאדרבא מתמן הוה ליה סליקא לאסתלקא בדרגא דצדיק, ואחר זה ישנתי עד שהיה יותר מחצי שעה מהיום, וכשנתעוררתי הייתי מצטער על שלא דבר עמי כפעם בפעם דיבור ארוך והתחלתי לגרוס משניות ולא הספקתי לגרוס שני פרקים עד שקול דודי זה בא ואומר הטוב בעיניך מה שעשית זה הלילה לשתות פעמים מים הרבה כי לא הודעתיך שיש לך להזהר מלהשביע תאות יצר הרע, ועל דבר זה היה ראוי לעזבך ולנטשך, אבל אני לא אעשה כן לך כי לא אעזבך ודא אולי צריך להיות 'ולא' אנטשך כמו שאמרתי לך על פסוק ברח דודי וכו' ומני הטוב לא אמנע מפיך והלא בעניינא דילי יהא שקלא וטרייא בעניינא דברית מילה דיהא ביומא קדישא הדין, דיהא רזא דמילה דהיא מצוה בשמיני, היינו כי היכא דיעברון שבעה ספיראן עד דמטי לתמינאה דאיהי בינה, ובההוא זמנא דאיתגלייא עליה לבנותא דבינה דאתי מלובן דכתר עליון, מהלינן ופרעינן לגלאה מלכות ויסוד לחברא להוא עם בינה, וכד איערע בשבת יאה ויאה דהא בהאי יומא קדישא מתגלי לבנותא עילאה ומתחבר ביסוד ומלכות ורזא דמזמורא דאמרינן בברית מילה הלא הוא שיר המעלות שיר הא ידוע דרמיז במלכות דתדיר משוררת למלכא עילאה, ברזא דאלהים אל דמי לך, המעלות רזי דהני מעלות לקביל חמש עשרה מעלות דסלקין מעזרת נשים לעזרת ישראל דהא עזרת נשים רמיז במטרוניתא בחולקא דידה דרמיז בה ועזרת ישראל רמיז בתפארת דמטרוניתא, ועזרת הכהנים רמיז לחסד דמטרוניתא וההיכל רמיז בתלת עילאי וי"א אמה לאחורי בית הכפורת על רזא דאין סוף והני ט"ו שיר המעלות סלקי ממטרוניתא גופא דהיא עזרת הנשים לתפארת שבה דהוא עזרת ישראל, אתברי רמיז לכתר וחכמה כל היינו יסוד, ירא ה' היינו ראשית חכמה יראת ה', ההולך בדרכיו, כלומר דסליק יסוד באורחין דיליה לאיתדבקא בתלת עילאי, יגיע כפיך כי תאכל, יגיע כפיך היינו יניקו דספירין קדישין דאינון עשר דוגמת עשר אצבעות דבתרין כפים, אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא, אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך, היינו כנסת ישראל דאיקרי גפן, אי נמי אשתך היינו בינה דאיהי טמירא לעילא בירכתי ביתיך. בניך היינו שאר ספירין, כשתילי זיתים סביב לשולחניך, שולחניך היינו בינה, אי נמי בניך היינו נערים מטטרו"ן סנדלפו"ן וארבע מחנות שכינה, כשתילי זתים סביב לשולחניך דהיינו כנסת ישראל דכולהו ינקין מינה לאיתזנא ולמיזן עלמין כולהו, הנה כי כן יבורך גבר. הנה היינו ס' גבורים דסביב לה, כי כן היינו רזא דמאה ברכאן דסלקין ספירין לק' ברזא דכל חדא כלולה מעשר, יבורך כלומר יתברכון כולהון ספירן מיראת ה' דהיא כתר, והיימ גבר ירא ה', יברכך ה' מציון דהיינו יסוד, עושה שמים וארץ היינו תפארת ומלכות, וראה בטוב ירושלים היינו חיבורא דמטרוניתא בהדי מלכות דספירן עילאין, כל היינו יסוד, ימי חייך היינו ספירין, וראה בנים לבניך בניך היינו ספירין אמצעיים, בנים לבניך ספירין בתראין, שלום היינו יסוד, ועילא מיניה ישראל דהיינו תפארת והיינו דקאמר על ישראל:

עוד לפרשת וישב:

אור ליום השבת י"ו לטבת, ה' עמך וכו', הלא אודעתך בשבת שעבר רזין דתרין נשי קמיית', והשתא אתינא לאודעותך רזא דהאי איתתא תליתאה, הלא לך למינדע דהאי אתתא הות בזמן עבר זכר ת"ח כשר אלא דהוה כילי בממוניה ולא הוה עביד מיניה צדקה, וגם הוי כילי בחכמתו ולא היה רוצה ללמד לאחרים ועל כן נענש להתגלגל בנקבה מדה כנגד מדה הוא לא היה רוצה להשפיע לאחרים כעין אותם שמזכירים אותם לגנאי כי על הראשונים נאמר זכר צדיק לברכה כלומר הצדיק הוא משפיע לאחרים הוא גורם שצדיק יסוד עולם ישפיע בכנסת ישראל, וזה שאמר זכר כלומר שיסוד הוא גורם שיעשה פעולת זכר, ולפיכך אינה יולדת בחברתך אבל אני אעשה שיתנוצצו בה נצוצות מנשמת נקבה, וזה סוד ויתן ה' לה הריון ותלד בן האמור ברות מלמד שלא היה לה עיקר מטרין הוא הדבר שאמרתי שנשמתה היה נשמת זכר כי היא היתה תמר, וכבר אמרתי שנשמת תמר היתה נשמת זכר, ונחזור לעניינינו שאמרנו אחר כך אבאר בארוכה, זכר צדיק לברכה, כלומר הצדיק שמשפיע גורם ליסוד שיעשה פעולת זכר שהוא משפיע בברכה שהיא כנסת ישראל, ושם רשעים ירקב כלומר הרשעים שאינם רוצים להשפיע לאחרים כדי לקנות שם לעצמם שכל העולם יצטרכו להם לעולם ולא ילמוד שום אדם ויהיה גדול כמותם עונשם הוא שירקב שמם כלומר שיתגלגלו במקבלים שהם מושפעים ולא משפיעים, ועל כן נתגלגל זה בנקבה שהיא מושפעת ותמיד היא צריכה מי שישפיע עליה ולכן תראה כי היא עושה צדקה לרוב וגם היא אוהבת אותך מאוד לפי שאתה עוסק להשפיע תורה אם במה שאתה עוסק וכותב ספרים ללמד לאחרים, אם במה שאתה מרביץ תורה ולפי שבדברים אלו הוא תיקונה על כן היא אוהבת אותך, והנה מאחר שהיא נשמת זכר אינך בן זוגה ולא זכית בה אלא מן ההפקר דוגמת בנות שילה לבני בנימין, ומטעם שנשמתה נשמת זכר לא נבנתה ממך עד היום כי זכר מזכר אי אפשר להוליד. ואם תאמר אם כן איך נבנתה מבעלה הראשון, דע שהטעם מפני שהוא היה בו נצוצות נקבה ומאחר שהיה בהם כח נשמת זכר וכח נשמת נקבה היה אפשר להוליד אע"פ שהוא משכב הפוך היא למעלה והוא למטה, כי על כן אסרו חכמים ונבונים לשמש בענין זה כדי שלא יבואו לערבב סדרי המרכבה, ומכל מקום כיון שכח זכר וכח נקבה נמצא בהם יש בהם כח להוליד, ומכאן תעמוד על סוד תמר וער ואונן כי יש להקשות למה מלכות בית דוד בא ע"י ענין שהוא כמו חוצפא כמפורסם בענין תמר ורות ועוד מה היה עניינים של ער ואונן ששיחתו ארצה. ועוד למה אחר שנתגלגלו בפרץ וזרח שנראה שכבר נשתלמו למה נתגלגלו במחלון וכליון שנמחו מן העולם ועוד למה בתחלה נתגלגלו בשנים ואחר כך נתגלגלו בעובד שהוא יחיד, אבל רזא דמילתא שהמלכות היה עתיד לצאת משם אלא ע"י שהקדים ברכת אברם לברוך אל עליון ניטלה ממנו וניתנה לאברהם בסוד וירא אלהים את האור כי טוב ראה שאין העולם כדאי להשתמש בו וגנזו לצדיקים. כי שם רמז לבינה והיה ראוי לצאת ממנו המלכות כי המלכות היא בת בינה, אלא שלא היה העולם ראוי להשתמש בו ולפיכך אמר שם ברוך אברם וכו' כלומר מדת חסד שהיא ראש הבנין משם ימשך ויצא המלכות, ולפיכך חבר מידת אברהם שהיא חסד עם אל עליון שהיא בינה, ואחר כך השפיע לבינה ממקור העליון ואמר ברוך אל עליון ומאחר שניתן המלכות לאברהם הורישו אברהם לבניו, ויעקב נטלו ליהודה, ונשמת תמר היתה נשמת זכר והיא היתה בת שם ואלו לא נטלה המלכות משם נשמת תמר היה לו למלוך ולכן הוצרך שיצא ממנה המלכות ונשמת יהודה היה נשמת שם בענין שיצא ממנו המלכות בדרך העלם, ואם תאמר מאחר שנשמת תמר היתה נשמת זכר היאך ילדה מיהודה, יש לומר שנשמת יהודה היה בה ניצוצות מנשמת נקיבה ועל ידי כן ילדה ממנו, ואע"פ שנמצא שהיה משכב הפוך. אין חשש מאחר שלא היו הנולדים בעצמם הם המלכים, וענין ער ואונן נעלם מאוד כמו שכתב הרשב"א בחיר ה' שלא ניתן ליאמר אלא מן הפה לאוזן ואני אמסרנו לך, דע כי הוא בסוד המלכים אשר מלכו בארץ אדום, כי ער ואונן רומזים לכתר וחכמה, ומה שאמר וימיתהו ה', וכן וימת גם אותו. הוא כענין מיתה האמורה במלכים שמלכו בארץ אדום, ומה שאמר ושיחת ארצה הוא לומר שאי אפשר לעולם להתנהג לבדה שאם כן לא היה קיום לעולם. ועל דרך זה מתפרש מה שאמר ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה', וכן מה שאמר וירע בעיני ה' אשר עשה שהוא לומר שראה שאי אפשר לעולם להתקיים בהנהגתם לרוב התעלמותם וקדושתם ובזה תבין למה דקדק לומר שהיה בכור יהודה וכבר ידעת כי בכור רומז בחכמה, ומכאן תבין מה שכתוב בשלה והיה בכזיב בלדתה אותו כי ג' בני יהודה רומזים בספירות, ער ואונן בג' עליונות. ושלה במלכות, וזהו והיה בכזיב וכו' כלומר שעד שם הוא מוצא מים אשר לא יכזבו מימיו שהוא עולם היחוד, ומשם ואילך הוא עולם הפירוד, ודומה לזה אמרו חז"ל על פסוק ותעמוד מלדת, ולרמוז שצריך לקיום העולם קצת יצה"ר וכמו שאמרו שתהא שמאל דוחה וימין מקרבת, לכן יצאתה תמר לקראת יהודה, וזה לרמוז שאי אפשר לעולם להתקיים בהנהגת שלשה ראשונות. וילדה פרץ וזרח שהם רומזים לחסד וגבורה שיוצאים מבינה ולרמוז שאילו היה העולם מתנהג על ידם לבדם. היו מוקדים את העולם בשלהוביהון נתגלגלו במחלון וכליון שנמחו וכלו מן העולם ולרמוז שצורך קיום העולם הוא היצר הרע, נשאו נשים מואביות שאמן פרצה עם אביה, ולהיות שהספיק הרמז הזה. לא הוצרך שרות תחציף עצמה כל כך כתמר אלא במה ששכבה מרגלותיו הספיק לרמוז שצריך שתהא שמאל דוחה וימין מקרבת היצר הרע ולא תדחנו לגמרי. ואח"כ ילדה את עובד שהוא רמז לתפארת שכלולים בו כל ספירת הבנין, וממה שכתבתי תבין מה שאומרים רז"ל אברהם ושרה טומטמין היו כלומר שגם נשמת שרה היתה נשמת זכר, ולפי שנשמת שניהם היו נשמת זכר לא היו ראויים להוליד זה מזה, וזה שאז"ל שאמר לו הקב"ה לאברהם צא מאצטגנינות שלך אברם אינו מוליד אברהם מוליד וכו' כלומר שרי היא נשמת זכר ולפיכך אינה יולדת בחברתך, אבל אני אעשה שיתנוצצו בה נצוצות מנשמת נקבה ואז תקרא שרה ותלד, וכן לאברהם אעשה שיתנוצצו בו נצוצות מנשמת זכר כדי שיתחזק יותר ויוליד וזהו ויתן ה' לה הריון ותלד בן האמור ברות ודרשו חכמים מלמד שלא היה לה עיקר מטרין, הוא הדבר שאמרתי שנשמתה היה נשמת זכר כי היא היתה תמר וכבר אמרתי שנשמת תמר היה נשמת זכר ועל כן לא היתה רות ראויה לילד עד שנתן לה ה' הריון, כלומר שעשה שהתנוצצו בה ניצוצות מנשמת נקבה ועל ידי כך ילדה ואלולי כן לא היתה יולדת כי בועז לא היו בו ניצוצות נקבה אבל תמר לא הוצרך שיתנוצצו בה ניצוצות נקבה, לפי שיהודה היה בו ניצוצות נקבה כמו שאמרתי. והנה סיבת עכבת לידת אשתך זהו בסבת שנשמת שניכם נשמת זכר ועכשיו כבר התנוצצו בה ניצוצות נשמת נקבה ועל ידי כך תקבל הריון ממך, וזכתה לכך ע"י מעשיה הטובים ועל ידי הצער שנצטערה על ידי שגלית מאצלה. וגם ע"י הצער שנצטערה בשירות חולייך כי כל כך זוכה כשיסורים באים עליו כשסובלם בסבר פנים יפות כמו שזוכה בעשיית מצוה. והטעם לפי שעל ידי היסורים בגוף מתחלש כח הטומאה ומזדככת הנפש מטומאת זוהמת הנחש ונשארה טהורה ונקיה, והנה נתנוצצו בה ניצוצות הללו מנשמת בת זוגך, ועד עכשיו לא היה אפשר מפני שהיתה נשואה לאחר ועכשיו נתאלמנה וע"י הזכיות הנז' נתנוצצו ממנה ניצוצות בזוגתך זאת כדי שתוליד ממנה כאשר אמרתי וע"י הדברים האלו הנזכרים זכתה להתנוצץ בה ניצוצות נשמת נקבה ועל ידי כן תלד לו בנים זכרים כאשר הבטחתיך ואמרתי לך ואתה שלום:

אור ליום שבת יום ראשון לחנוכה, ה' עמך וכל אשר אתה עושה ותעשה ג' מצליח ויצליח בידיך בגין דתינדע סגיאות רחמוי וחסדוי דקודשא בריך הוא' דמקבל בתיובתא לדתייבין קמיה, כדכתיב וידי אדם מתחת כנפיהם ואמרו רבנן דהנהו ידים לחתור מחתרת מתחת כסא כבוד לקבל בעלי תשובה דהא איכא למידק דהא תיובתא מעלייתא איהו תיובתא דבפרהסיא דבהכי מסתלק יקריה דקב"ה ומיפרסם בעלמא, ואם כן אמאי איצטריך לקבלא לבעלי תשובה מגו מחתרתא ובאורח סיתרא, ותו אמאי הני ידים קאמר בהו דהוו ידי אדם, ותו אמאי הוי מתחת כנפיהם, ותו אמאי ממנין חיות לקבלא לבעלי תשובה, הא מאן דתב בתיובתא מטי עד הקב"ה כד"א שובה ישראל עד ה' אלהיך, ותו מאי האי דקאמר קרא ויד תהיה לך מחוץ למחנה וכו' אמאי נקיט לישנא דיד ולא נקיט לישנא דמקום או לישנא אחרינא, ותו מאי ויתד תהיה לך על אזנך מה לי אי הוי על אזניו או בתוך אזניו. ותו מאי רזא דיתד ותו כיון דפקיד ושבת וכסית את צאתך, אמאי פקיד ויד תהיה לך מחוץ למחנה הא אפילו בגו משרייתא כיון דהדר מכסי ליה ליכא קפידא, אבל רזא דמילתא דידים רמיז לחסד וגבורה, והיינו טעמא דצריך בכל צפרא למיטל ידין לאעברא מנייהו רוח מסאבא דמהדרי סוחרני משכנא ומיתהוי מינייהו האי עכירותא. ולא תקשי לך כיון דרישא רמיז לתלת עילאי וקיימי לן דהנך סטרי לא סלקי מחסד ולעילא. אם כן אמאי משינן אנפין ועיינין בכל צפרא, דהא אית לך למינדע דאע"ג דלא סלקי הנך סיטרין מחסד ולעילא, מכל מקום מההוא עכירותא דמעכרי לחסד וגבורה מסתלק קצת עכירו לחכמה ובינה דאינון אקרין אנפין, ואוף אינון אקרין עינים, ומגו דההוא עכירו דקיק טובא לא תשכח בשום דוכתי דצריך לממשי אנפין או עיינין בצפרא אלא בהעברת ידיו על עיניו סגי לעברא ההוא עכירו דקיק דסליק לתמן, אבל ידין דמידביק בהו מסאבותא צריך למיסחי שלשה פעמים לאכללא בהו בחסד גבורה תפארת ובהכי מתעבר מינייהו ההוא סטרא, ומהכא תשתמודע רזא דתשעה באב ויום הכפורים אסורים ברחיצה, זה להפכו וזה להפכו דט' באב אי הוי משינן הוה מחזי דמעברין מיניה סטרי דמסאבי בהאי יומי כבשאר יומי, וליתא דהא היום ההוא יקחהו אופל, וסטרי מסאבי מהדרי סוחרני משכנא כל ההוא יומא, כד"א כי ראתה גוים באו מקדשה, ולרמוזא להאי לא איבעי לן למימשי ידין בההוא יומא, ובי"ה הוי מטעמא אחרינא, דהא מגו דאיתגלי לבנוניתא עתיקא דעתיקן, כל הנך סטרי ערקין ומיטמרו גו תהומא ולא מתחזו כלל דרזא דהשטן סליק שס"ד למימרא דביוהכ"פ לית ליה שולטנותא כלל והלכך לא בעי למימשי ידין בהאי יומא' ואי הוה משינן הוי מתחזי כפגימותא כאלו הוה להנך סטרי שולטנותא בהאי יומא דאצטרכינא לעברא להו, ומכל מקום נהוג למימשי קצת ידין ועיינין בתשעה באב וביוה"כ ושפיר דמי משום דבתשעה באב איתתקף מסאבותא טובא ובעינן לאקלשא ליה בהאי יומא ומאי דלא משינן ידין ואנפין כי אורחין סגי למרמז דבההוא יומא סיטרי מסאבי לא מתעברי, וכן ביוה"כ משינן קצת ידין משום דמסאבותא הוא טובא בשאר יומין. והאי דמשינן קצת בההוא יומא מהני לאקלשא מסאבותא דשאר יומי, ומאי דלא משינן כאורחין סגי למירמז דליכא בההוא יומא סטרי דמסאבי ומההוא טעמא דלא שלטי הנך סטרי מסאבי בההוא יומא אמרינן ביה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם מה דלית הכי בשאר יומי שתא' דהא איכא למידק אמאי אמרינן ליה בחשאי בשאר יומי שתא, ובמאי דאמור רבנן משל לבת מלך שהריהה ציקי קדירה וכו' צריך למינדע מהו ניהו ציקי קדירה ומאי קאמר יש לה גנאי ומאי הביאו לה עבדיה בחשאי, ותו מאי אמריה יעקב ולא אמריה משה, ותו אמאי לא איכתוב באורייתא שבחא כי האי, ותו אמאי איצטריך יחודא דבשכמל"ו דהא כיון דיחדנא לכ"י מתתא לעילא ומעילא לתתא עד חסד ותמן לית קטרוגא (נ"א קטרנא ליה) אמאי איצטרך תו יחודא אחרינא דבשכמל"ו:

אבל רזא דמילתא איהו דיחודא דקרא קמא הוי באיתערותא דכנסת ישראל דהא מינה שרינן לסלקא לה לעילא והכי עדיף ברזא דאשה מזרעת תחילה יולדת זכר והלכך כל יחודא דההוא קרא לא מתחשב, וכד איסתלקא לעילא והריחה ריחא טבא דלובן עילאה חמידאת דייתי לה שפעא באיתערו דיליה וקרי ליה ריחא משום דאיהו דקיק טובא. ומה שאמר תאמר יש לה גנאי כלומר דאי תבעי איהו דדכורא יתער לקבלא באיתערו דיליה, איכא למיחש דהנך סטרין ירגשון ביה וינקין מיניה עד לא ימטו לכנסת ישראל והיינו דקאמר יש לה גנאי, דהנך סטרי איקרון גנאי, לא תאמר יש לה צער ליתי שפעא באיתערו דדכורא, מה עשו עבדיה דאינון ישראל ברזא דעבדיה הביאו לו בחשאי כלומר דאמרי ייחודא דבשכמל"ו דאיהו מעילא לתתא אמרי ליה בחשאי כי היכי דלא ירגשון הנך סטרי ובי"כ דאינך סטרי ספו תמו אמרינן ליה בקול רם דלית לן דחלא מאינך סטרי כלל:

ומהכא תשתמודע רזא דאכילה ושתיה בתשעה באב וביום הכיפורים דזה להפכו וזה להפכו דהא אכילה ושתיה רמיז לשפעא דאתי מלעילא וביום תשעה באב ליכא משיכו דשפעא ולרמוזי להאי אסיר למיכל ולמשתי ביה אבל בי"ה הוי מטעמא דאיתגלי ביה לוהר דלובן עילאה דהוא עלמא דלית ביה אכילה ושתיה איצטריך דלא ניכול ולא נשתי לרמוזי להאי ולאסתלקא גו ההוא ענוגא עילאה, ואי תימא אם כן היכי כתיב תענו את נפשותיכם דהא האי סליקו ועינוגא דנפשא הוא' איכא למימר דאית נפש ואית נפש וההוא נפש רמיז לנפש גסה דבר נש דאיהו מתאוה להנאין וכיסופין דעלמא וכד לא אכל ולא שתי בר נש הוי עינוייא לה, אבל לרוח ונשמה הוי עינוגא בודאי:

ומהכא תשתמודע רזא דהבדלה דבגין דמוצאי שבת מהדרי לאהדרא סוחרני משכנא בעינן לאפרשא גרמין מנייהו ואמרינן ויהי נועם לאדבקא בנועם אימא עילאה לחסות בסתר כנפיה לאישתזבא מהנך סטרין, ובתר הכי אמרינן סדר קדושא לאתאחדא בקדושא עילאה ולא יכלין הנך סטרין לאתקרבא בהדייהו דישראל, ובתר הכי מבדילין על הכוס כדי לאתדבקא בבינה דאיהו יין המשומר בענביו, ומריחין בהדס דרמיז ליה לאיתדבקא בההוא צרורא דחייא דתמן היא נפש יתירא דילן, ומברכין בורא מאורי האש לאור האבוקה למירמז ליחודא דספירן דשרגא רמיז לה, כדאיתא בזוהר קדישא, ולהכי מבדילין גרמין מהנך סטרי ומשום הכי מברכינן בתר הכי המבדיל בין קודש לחול וכו' אי נמי דרזא דחמרא והדס ושרגא למירמז לחסד גבורה תפארת דאינון עיקראן דכל ספירן דחמרא רמיז לחסד דאף ע"ג דאיהו תקיף רמיז לחסד משום דאיהו משקה ניגר כמיא דרמיזין לחסד, ותקיפו דיליה דחסד מתדבק באימא עילאה דאיהי יין המשומר בענביו ולהכי לית למיהב ביה מיא למירמז דבתוקפא דדינא אחיד וביחודא חד איהו עמיה, והדס רמיז לגבורה, דריחא מתיחס לדינא, ושרגא רמיז לתפארת דאיהו שרגא ונהורא דספירן, ובתר דאתחברנא בקדושא עילאה יכלין לאבדלא גרמין מהנך סטרי, ומשום הכי יאות לאבדולי תכף דנפיק בר נש מבי כנישתא לאבדולי נפשין מהנך סטרי עד לא ייתו אינהו לשלטאה עלן, ובאתרא דמבדלי בבי כנישתא עדיף טפי דלא יהבי להון שום דוכתא לשלטא בהדן ומשום הכי אמרו רבנן דמאן דטעים קמי הבדלה מיתתו באסכרה כלומר דע"י ההוא אכילה מתדבקו ביה הנהו סטרי ומפקי נפשיה באסכרה דאיהי קשה שבמיתות כדאמור רבנן, ומשום הכי עד תלתא יומין בשבתא מצי לאבדולי ותו לא דהנך תלתא יומין רמיזי לחסד וגבורה ות"ת וכיון דלא אבדיל בהו בהנהו סטרא לית ליה תקנתא בהך שבועא, וכי תימא כיון דכל כך מקודש יום הכיפורי' אמאי לא חמור כשבת דשבת זדונו בסקיל' ואילו יוה"כ זדונו בכרת, איכא למימר דהאי עדיפותא דיום הכיפורים הוה דמגו דזוהר לבנוניתא איתגלי ביה חס על ברייתא ולא בעי מאן דיחוב ביה ימות מיתה חמורה דהיינו מיתת בית דין ומסתייה במלקות או בכרת לכפרא חובאה, וכי תימא היכי אמור רבנן דאית עלמא באכילה ושתייה בספירן ולית בהו עלמא דלית בהו אכילה ושתיה, וכי אפשר לסלקא הכי בדעתין, ותו דהא אמרינן עולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה, איכא למימר דשפעא דנגיד מאין סוף אתו לתלת עילאי דקיק טובא, כדוגמא דמשחא וכמא דאת אמר כשמן הטוב על הראש ומשום הכי אמרינן דבההוא עלמא לית ביה אכילה ושתיה וכד מטי לשירותא דספירת הבנין מתעבה והוי דוגמת אכילה ושתיה וכד נחית בספירן תתאין מתעבה טפי ותמן נקטי ספירן שפירו דיליה, ועכירו ותמצית דיליה משדרי ליה לברא למשריתא ומתזני מיניה הנהו סטרי דמסאבי ובתרי צינורי משדרי ליה ההוא תמצית חד איהו דקיק דוגמת משקה ומיניה מתזני הנהו סטרי דלסטר ימינא, ואידך עב מינה מתזנין הנהו סטרי דלסטר שמאלא, וכי האי גוונא הוי בבר נש ברזא דמבשרי אחזה אלוה דליכא מידי בבר נש דלית ליה דוגמא לעילא, והמשכיל יבין, והיינו רזא דכל העולם ניזון מתמצית ארץ ישראל, כלומר דכמה דבבר נש כבדא ולבא ושאר אברייא נקטי שופרא דמזונא ועכירו ותמצית דליה משדרי ליה לבר לאתזנא מיניה הנך סטרי הכי נמי לעילא. והיינו רזא דנידון בצואה רותחת כלומר דאתמסר להני סטרי דמתזני מתמצותא. וקאמר רותחת למימר דבעידן תוקף רוגזא ורתיחו דילהון מייסרין ליה, והיינו רזא דעבודה זרה דפעור לאתקפא ההוא ע"ז בההוא תמציתא דאיהו מזונא דילה ומשום הכי הוי פרעין קמיה:

וממאי דאמרית תשתמודע איסור סיכה ביום הכפורים ובתשעה באב זה להפכו וזה להפכו, דהוה מנהגא בההוא זימנא למיסך גופא במשהא למרמז דנגידו דמשח רבות עילאי נגיד בכולהו ספירין ובתשעה באב דליכא ההוא נגידו כדאמרן אסיר למיסך לרמוזי להאי וביום כפורים כיון דאיתגלי לובן עילאה לא צריך למיסך, ובההוא זימנא דתקיף מסאבותא נהוג עלמא דלא למיסך דהא עתה לא נגיד ההוא מישחא כדבקדמיתא והיינו טעמא דנעילת הסנדל אסיר בהני תרי יומי זה להפכו וזה להפכו, דהא נעילת הסנדל רמיז למטטרון וסנדלפון דאינון שרי כנסת ישראל, ואינון נעל וסנדל וחייצי באפייהו דלא יתקרבון תמן מאינך סיטרי ברזא דאתאמר מה יפו פעמיך בנעלים, ובתשעה באב דתקיפי הני סטרי כי ראתה גוים באו מקדשה ונעלים לא חייצי באפייהו בעינן למרמז להאי ולא לנעלא לון, וביום הכפורים דהנהו סטרי מטמרי תחות תהומא לא צריכון נטירותא דנעלים ואינון מטטרון וסנדלפון, ולהכי אסיר נעילת הסנדל, ומהכא תשתמודע רזא דאמור רבנן לעולם אל ימנע אדם מנעלים מרגליו, והיינו טעמא דאיסור תשמיש המיטה בהני תרי יומי דזה להפכו וזה להפכו (חסר חלוקת יום כפורים) דט"ב ליכא זיווגא באורח תשמיש דהא כנסת ישראל אסתלקא לעילא ונקבה תסובב גבר, ומהאי טעמא דאסיר בתשעה באב ברחיצה וסיכה ותשמיש המטה ונעילת הסנדל. איתסר נמי באבל דהא כיון דחל עליה אבלותא איפסיק מיניה ההוא נגידו ושלטי ביה סטרי מסאבי עד דיעברון עליה שבעה יומין' והיינו דאמור רבנן מעשה באחד ששמש אשתו בימי אבלו ושמטו הזירים את גווייתו כלומר דחזירים היינו הנך סטרי מסאבי דשמטי ומשכי לעצמן את גווייתו ושלטו בו רחמנא ליצלן:

ומגו מאי דאמרית תנדע רזא דויד תהיה לך מחוץ למחנה דבגין דההוא מזוני דהנך סטרי לא אבעי דליהוי בגו משרייתא אתר דמזונייהו, דהא מחנה ישראל הוה דוגמא עילאה ותמן ליכא להו אתר דמחוץ למחנה מושבם:

וקאמר ויד ולא קאמר וידי למרמז דאפילו התם לא ליהוי להו תפיסותא וקיומא טובא, ופקיד תו ויתד תהיה לך על אזנך וכו' משום דגם זה לעומת זה עשה האלהים וכי היכי דבסטר קודשא איכא דכר ונוקבא, הכי איכא בהני סיטרי ויד הוי דוגמת נקבה, ויתד הוה דוגמת זכר, ופקיד דיתד תהיה לך על אזנך ולא בתוך אזנך. למירמז דההוא סיטרא סחרא לקדושה דוגמת קליפה דאגוזא ולית לה תפיסותא כלל בגווה דאזנך רמיז לסטר קדושה ולהכי איצטרך למיהוי עלייהו ולא בגווייהו, ופקיד דאף על גב דההוא יד הוי מברא למשריתא, ושבת וכסית וכו' ולא תשביק לה מגולה דלא יתקוף האי סיטרא ובגין דהנהו סטרי מהדרי תדיר לאטעא בני נשא. וכד בעו למיהדר בתיובתא מעיילי בליבייהו מילין דשטותא והרהורין בישין כי היכי דימנעון מתיובתא דידהו להכי אתקין קודשא בריך הוא ידי אדם לאתקפא ליבייהו בתיובתא דאמלא ההוא תקיפא דהנהו ידים לא יכיל בר נש לאישתזבא מידי הנך סיטרי מסאבי והיינו דאמור רבנן דהנהו ידים הוו לחתור מחתרת לבעלי תשובה כלומר לאהדורי בכל מיני טצדיקי לשיזבא להו מידי הנך סיטרי, והא דקאמר מתחת כנפיהם היינו לומר דבאורח גניז וטמיי משזבי לבר נש דאיהו גופיה לא מרגיש בהכי וקרי להו ידי אדם כלומר דאינהו מסטרא דשמא דהוי"ה דסליק לחושבן אדם:

ומהכא תשתמודע כמה אית לך לאזדהרא מלהרהרא בשום מלה כלל ועיקר. בר מהרהורא דאורייתא דברגעא דאת מבטל מהרהורא דאורייתא לית את ידע כמה עלמין את גרים לאתחרבא כמה דאודעתך כמה זימנין להן אזדהר ומחשבתך לא תהא אלא באורייתא תדיר לא תיפני מינה אפי' ריגעא חדא מלהרהרא כלל ועיקר והא האי יומא. יומא קמא דיומא דאיתערו בהו ניסא על ידא דכהני קדישא במשח רבות קודשא, ועוד אתן את דודי לך:

והא בהאי פרשתא איכא למידק, מאי וישב יעקב בארץ מגורי אביו דבכמה דוכתיה גר יצחק הא איהו לא נפיק מארץ ישראל, וכי תימא דעל אבימלך ופלשתים קאמר הא לא אשכחן דאזל יעקב לתמן, ותו דארץ כנען הוה כלל ארץ ישראל כולה, וארץ מגורי אביו הוי קצת דוכתי מיניה, וא"כ הוה ליה למימר בארץ כנען בארץ מגורי אביו, ותו מאי אלה תולדות יעקב יוסף, ותו מה לנו אי הוה בן י"ז שנה או לא, ותו מאי והוא נער, ומאי את בני בלהה וכו', ותו מאי את נשי אביו, ותו מאי ויבא יוסף את דבתם רעה וכו', ותו מאי טעמא ישראל אהב את יוסף מכל בניו, ותו מאי ועשה לו כתונת פסים ותו מאי וישנאו אותו, ותו אמאי בחלמא בתראה לא קאמר וישנאו אותו ותו מאי ניהו האי חלומות:

אבל רזא דמלתא דיעקב שרי באמצע חסד וגבורה, ואחיד בגבורן דיצחק דאינון פחד והוד, ואיקרון מגורי אביו מלשון מגור מסביב כלומר נתישב באינון דוכתי' דהוה דוכתיה דיראה ופחד. ואינון מכילי דאבוהי ואתותב בארץ כנען דהיינו כנסת ישראל, כלומר אזדווג בהדה למיזן לה דהא איהו בעל דידה, אלה תולדות יעקב יוסף היינו יסוד, דהא איהו משך הוא"ו כלומר יסוד מסתלק בבינה ברזא דיוסף דרמיז ליסוד, וסליק עד כתר, שבע עשרה שנה כלומר ביה כלילן שבע ספירין הבנין ועשר ספירין כולהו, היה רועה את אחיו בצאן, אחיו היינו שאר ספירין, בצאן היינו נצח והוד דסמיכן ליה, והוא כלומר מסתלק עד ההוא אתר דאיקרי הוא דהיינו כתר, נער כלומר והוא נער דאיהו מטטרון מיתזן מיני', את בני בלהה וכו' היינו חסד ונצח, ובני זלפה היינו פחד והוד, אי נמי בני בלהה היינו רזא דמטטרון וסנדלפון, אי נמי את בני בלהה כמ"ש לעיל וכו' נשי אביו דאיהו משמש בהו. וקרי לסטר דחסד בני בלהה, דאית בה תרין ההין, משום דיניק מה"א עילאה, ומיניק לה"א תתאה, ולסטר דגבורה קרי בני זלפה משום דהוי מגוונא דה"א בתראה דאיהי וכו', ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם:

וישראל אהב את יוסף מכל בניו דאיהו משך הוא"ו, ואיהו משפע ביה, ועשה לו כתונת פסים כלומר דכולהו ספירין משפען ביה, בין דחסד בין דגבורה, ולהכי אית בהון סומק וחיור דומיא דכתונת פסים:

ויראו אחיו וכו' וישנאו אותו וכו' לאו למימרא דסנן ליה ח"ו אלא היינו לומר דכמה דלא ממלל איניש עם שונא הכי שאר ספירין לא יכלין למללא עמיה, והיינו דכתיב ולא יכלו דברו לשלום, ויחלום חלום כלומר כד איסתכל במילי דעלמא דהוו כחלמא דחזא דאורח מזוניה איהו בהאי גוונא דאנחנו מאלמים אלומים כלומר משכין שפע עילאה למינגד בתוך השדה של תפוחים דהיא כנסת ישראל למיזן עלמין על ידי ההוא שדה והנה קמה אלמתי דהיינו כנסת ישראל, וגם נצבה, והנה תסובנה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי כלומר דכולהו ספירין נגדין ביה כדי לאשפעא בכנסת ישראל ולמאי דנגדין ביה קרי השתחויה, ויחלום עוד חלום והנה השמש והירח כלומר דשמשא וסיהרא דהיינו תפארת ומלכות, הוו קיימא ואחד עשר כוכבים היינו גבולי אלכסון דהוו אחד עשר בר מההוא דמייחד ליסוד וכולהו הוו משתחוים לי כלומר כולהו נגדין ביה, ויאמרו לו אחיו המלך תמלך עלינו וכו' כלומר ה"א עילאה תמלוך עליהם. והיינו ה"א מלוך תמלוך עלינו, ותו אמר אם משול תמשול בנו, כלומר אל"ף דאיהו וכו', ומ"ם דאיהו בינה תמשול בנו, ואביו שמר את הדבר, כלומר דאיתקן לקבליה דכנסת ישראל ברזא דשמור, הא איתגליא לך רזין עילאין וטמירין דלא איתגלאו מכמה דרין, לכן אזדהר מלפנאה לבך מהרהורא דאורייתא אפי' רגעא חדא ואתה שלום:

אור ליום שבת כ"ג לכסליו ה' עמך וכו' והלא בפרשתא דא איכא למידק אמאי אונן לא בעא להקים זרע לאחיו, ותו אי הוי ליה שום טעמא אמאי יבם אותה מעיקרא, ותו ער מאי הוה דעתיה דהוה מחבל זרעיה כדאמור חז"ל, ותו אמאי איצטריך למיכתב באורייתא ענין ער ואונן, כיון דלא אתקיימו בעלמא, ותו אמאי לא כתיב ביה ויעש ער הרע בעיני ה', ותו מאי נפקא מיניה למימר בתר הכי בפרץ וזרח ויהי כמשיב ידו והנה יצא אחיו:

אבל רזא דמילתא דקודשא בריך הוא לא בעא דיתבני מלכות בית דוד מער משום דהוה בוכרא וידיע דבוכרא לאו שלים איהו, וער לא הוי ביה חובה, ומשום הכי לא כתיב ביה ויעש הרע בעיני ה', אלא ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה' כלומר משום דהוא בכור הוה רע בעיני ה' דיתבני מיניה מלכות בית דוד, ומשום הכי וימיתהו ה' כלומר סליקו, דוגמת מיתת ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום, וכד אתא אונן חזא דאף מיניה לא הוה מתבני מלכות בית דוד משום דאכתי הוי שני לבטן והיינו דכתיב וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע דהא ידיעה הוא דידע ומשום הכי ושחת ארצה, ומעיקרא אף על גב דידע האי ידיעא לא שבק לנסבא איהו לייבם אשת אחיו משום דאיכסף מאבוהי, וירע בעיני ה' אשר עשה, אי משום דבהדי כבשי דרחמנא למה ליה, ואי משום חובא דחביל ית זרעיה ומשום הכי וימת גם אותו, וקב"ה בעא דיתבני מלכות בית דוד מיהודה גופא בתמר, ואתגלגלו ער ואונן בפרץ וזרח ער בזרח ואונן בפרץ הוי ער בעי ומיפק בקדמיתא משום דהוה בוכרא, ואתא פרץ ואיתקיף ביה ולא שבקיה, משום דבעי דיתחלש תוקפיה יתיר כדי לאתבנאה מינה מלכות בית דוד, ואונן הא הוי תנין, וכד אתא בפרץ הא הוה תליתאי. וטפי עדיף לאיתבנאה מיניה מלכות בית דוד מלאתבנאה מזרח דהוה תנין לער דהוא בוכרא. והא הכא רזין עילאי דלא תשכח יתהון בשום ספרא, וכל חכמי דרא כד ישמעון יתהון יחדו ויחזון דאינון מילין יקירין ורזין עלאין ואזדהר למיכתב יתהון על ספרא על כל פנים ושלום: