לשון חכמים/חלק א/סג

בקשה קודם הקידוש

ביום חג השבועות קודם קידוש יאמר נוסח שלמא עלך חגא קדישא שכתו׳ לעיל במנהגי הלילה ואח״כ יאמר אוריי׳ אוריי׳ נהירו וכו׳ עד לעילא לעילא ואח״כ יאמר בקשה זו:

רבון עלמא יהא רעוא קמך לאנהרא עינן באורייתא ובסתרין דידה ולאסברא מלין בפומנא, ונימא מלין באורח מישור כדקא יאות. והב רשו לכל שמהן וכינויין קדישין ולכל מארי מתיבתא דלעילא ותתא ולכל חיילין קדישין, ולכל נפשין ורוחין ונשמתין עלאין קדישין. לגלאה לן מילין יקירין ורזין גניזין. ובחילא דשם הוי״ה ובכל הווי״ן דיליה, ובכל כנויין קדישין דיליה, נזכה למילף באורייתא קדישא, ולמנטר פקודין דילה, ולחדשא בה מלין דקשוט כדקא יאות, לאנהרא שכינתא ולתקנא קשוטין דילה.

רבון עלמא הוי דכיר כד הוו קיימין לגבך בטורא דסיני שתין רבוא יִשְׂרָאֵל וקבילו לך עלייהו ואתעטרת בהו יתיר מכל עממייא והוו אזלין אבתרך לכל רעותך.

זכאה האי יומא דקבילו ביה יִשְׂרָאֵל אורייתא בטורא דסיני וכלהו הוו חמאן אפין באפין כְּדִכְתִיב פָּנִ֣ים ׀ בְּפָנִ֗ים דִּבֶּ֨ר יְהֹוָ֧ה עִמָּכֶ֛ם, זכאה האי יומא דאתגלי ביה קוב״ה לעיני כל יִשְׂרָאֵל בטורא דסיני, כְּדִכְתִיב יֵרֵ֧ד יְהֹוָ֛ה לְעֵינֵ֥י כׇל־הָעָ֖ם עַל־הַ֥ר סִינָֽי, והוו חמאן כל יִשְׂרָאֵל עינא בעינא והוו חדאן, זכאה האי יומא דכל דרין בתראין כלהו אזדמנו לתמן וכלהו קבילו אורייתא בטורא דסיני כְּדִכְתִיב כִּי֩ אֶת־אֲשֶׁ֨ר יֶשְׁנ֜וֹ פֹּ֗ה עִמָּ֙נוּ֙ עֹמֵ֣ד הַיּ֔וֹם לִפְנֵ֖י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וְאֵ֨ת אֲשֶׁ֥ר אֵינֶ֛נּוּ פֹּ֖ה עִמָּ֥נוּ הַיּֽוֹם׃

זכאה האי יומא דקבילו ביה יִשְׂרָאֵל אורייתא דאעטר יוכלא בעטרוי לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כמלכא דאתעטר בגו חיליה כְּדִכְתִיב צְאֶ֧נָה ׀ וּֽרְאֶ֛ינָה בְּנ֥וֹת צִיּ֖וֹן בַּמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֑ה בָּעֲטָרָ֗ה שֶׁעִטְּרָה־לּ֤וֹ אִמּוֹ֙, זכאה האי יומא דיובלא אתעטר בהדוה ברחימו בשלימו כְּדִכְתִיב אֵֽם־הַבָּנִ֥ים שְׂמֵחָ֗ה, זכאה האי יומא דאתייהיבת ביה אורייתא באשא אוכמא על גבי אשא חוורא, לאכללא ימינא בשמאלא, ושמאלא אתחזר ימינא כְּדִכְתִיב מִימִינ֕וֹ אשדת [אֵ֥שׁ דָּ֖ת] לָֽמוֹ. בָּר֖וּךְ יְהֹוָ֥ה לְ֝עוֹלָ֗ם אָ֘מֵ֥ן ׀ וְאָמֵֽן: (יִמְלֹךְ יְהֹוָה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן).