לקוטי מוהר"ן קח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

קח - זבחי אלקים רוח נשברה

[לְשׁוֹן הַחֲבֵרִים] זִבְחֵי אֱלקִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה (תְּהִלִּים נ"א) הִנֵּה יָדוּעַ כִּי עוֹלָה בָּאָה עַל הִרְהוּר הַלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְחֶזְקֵאל כ) "הָעוֹלֶה עַל רוּחֲכֶם" (מִדְרָשׁ רַבָּה וַיִּקְרָא פָּרָשָׁה ז) הַיְנוּ שֶׁעוֹלָה בָּאָה עַל הִרְהוּרֵי הַלֵּב, שֶׁשָּׁם מִשְׁכַּן הָרוּחַ וְאֵין הַשֵּׁם יִתְבָּרַך מְצָרֵף מַחֲשָׁבָה לְמַעֲשֶׂה, בַּר מֵהִרְהוּרֵי עַכּוּ"ם (קִדּוּשִׁין מ) וְ הִרְהוּר עַכּוּ"ם שַׁיָּך אֵצֶל כָּל אָדָם הַיְנוּ מַה שֶׁמַּתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל בִּדְבֵקוּת, אוֹ מִתְבּוֹדֵד אֶת עַצְמוֹ וּבְאֶמְצַע הַתְּפִלָּה אוֹ הַהִתְבּוֹדְדוּת נוֹפֵל מִמַּדְרֵגָתוֹ זֶהוּ בְּחִינוֹת הִרְהוּרֵי עַכּוּ"ם כִּי כָּל הַנְּפִילוֹת בָּאִין מֵחֲמַת קִלְקוּל הָאֱמוּנָה וּ כְשֶׁנִּתְקַלְקֵל הָאֱמוּנָה נִמְצָא מַחֲזִיר פָּנָיו מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָה א) "נָזוֹרוּ אָחוֹר" וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך גַּם כֵּן מַסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ נִמְצָא הוּא אָחוֹר בְּאָחוֹר וְצָרִיך לְהָבִיא עַל זֶה עוֹלָה וּבְחִינוֹת עוֹלָה, הוּא כְּשֶׁמְּשַׁבֵּר אֶת רוּחוֹ בְּקִרְבּוֹ וּ מִתְבַּיֵּשׁ וְחוֹשֵׁב בְּעַצְמוֹ אֵיך נָפַלְתִּי וְנִשְׁלַכְתִּי מִשָּׁמַיִם לָאָרֶץ שֶׁהָיִיתִי בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ כָּזֶה וְעַכְשָׁו, נָפַלְתִּי וְהֶחֱזַרְתִּי פָּנַי מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך וְנִשְׁאַרְתִּי אָחוֹר בְּאָחוֹר וּמְרַחֵם עַל עַצְמוֹ כִּי אֵין רַחֲמָנוּת גְּדוֹלָה מִזּוֹ וְ צָרִיך לָזֶה נְסִירָה כְּמוֹ שֶׁהָיָה אֵצֶל אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּבְרְאוּ דּוּ פַּרְצוּפִין אָחוֹר בְּאָחוֹר (בְּרָכוֹת סא) וְאַחַר כָּך נִנְּסַר וְהָיָה פָּנִים בְּפָנִים וְהַנְּסִירָה הוּא בְּחִינַת שֵׁם חֲתַ"ך, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּכַּוָּנוֹת "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶך", סוֹפֵי תֵּבוֹת חֲתַ"ך הַיְנוּ שֶׁחוֹתֵך וּמְנַסֵּר אֶת עַצְמוֹ וְהַשֵּׁם חֲתַ"ך נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי שֶׁמְּשַׁבֵּר אֶת לִבּוֹ כִּי כְּשֶׁמְּשַׁבֵּר אֶת לִבּוֹ בְּוַדַּאי מְאַנֵּחַ, וּמוֹצִיא רוּחַ וּמַכְנִיס רוּחַ וְהוּא תְּרֵין רוּחִין וּשְׁנֵי פְּעָמִים רוּ"חַ, גִּימַטְרִיָּא חֲתַ"ך וְזֶהוּ בְּחִינוֹת נְסִירָה וּבָא אֶל בְּחִינוֹת פָּנִים בְּפָנִים וְזֶהוּ בְּחִינוֹת עוֹלָה וְזֶהוּ זִבְחֵי אֶלהִים, הַיְנוּ בְּחִינוֹת עוֹלָה הוּא רוּחַ נִשְׁבָּרָה כַּנַּ"ל [מִסִּימָן ע"ג כִּי תַעֲבר עַד כָּאן, הוּא לְשׁוֹן הַחֲבֵרִים גַּם יֵשׁ בָּהֶם כַּמָּה דְּבָרִים קְטַנִּים שֶׁנֶּאֶמְרוּ קדֶם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְעַל פִּי הָרב הַלָּשׁוֹן אֵינוֹ מְתֻקָּן כְּלָל עַד שֶׁבְּכַמָּה מְקוֹמוֹת קָשֶׁה לַעֲמד עַל הַמְכֻוָּן וּבְכָל מָקוֹם שֶׁמָּצְאָה יָדִי לְתַקֵּן תִּקַּנְתִּי קְצָת, וְהַשְּׁאָר הִנַּחְתִּי כְּמוֹ שֶׁהוּא כִּי הַלָּשׁוֹן אֵיך שֶׁהוּא, יוֹצֵא מֵהֶם עַל כָּל פָּנִים דִּבְרֵי מוּסָר הַרְבֵּה, וְהַקְדָּמוֹת נִפְלָאוֹת, וְעֵצוֹת נוֹרָאוֹת לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַך]

http://breslev.eip.co.il/?key=380