לקוטי מוהר"ן צב
<< · לקוטי מוהר"ן · צב · >>
[לְשׁוֹן הַחֲבֵרִים] עַל יְדֵי מַה שֶּׁאָדָם נָע וָנָד בְּתוֹך בֵּיתוֹ יָכוֹל לְהַחֲיוֹת מֵתִים כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בֶּאֱלִישָׁע כְּשֶׁהֶחֱיָה אֶת בֶּן הַשּׁוּנַמִּית כְּתִיב בֵּהּ (מְלָכִים ב ד) : "וַיֵּלֶך אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה" וּמוּבָא בַּתִּקּוּנִים (תִּקּוּן י"ג דַּף כז:) : אִלְמָלֵא כַּנְפֵי רֵאָה דְּנָשְׁבִי עַל לִבָּא הֲוֵי לִבָּא אוֹקִיד כָּל גּוּפָא וְ הָרֵאָה וְהַלֵּב הֵם בְּחִינוֹת יַעֲקב וְיוֹסֵף (מִיכָה ז) : "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקב" (פתיחתא דאיכ"ר סי ב) כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מַלְאָכִי ב) : "תּוֹרַת אֱמֶת" וּבְהַתּוֹרָה יֵשׁ חֲמִשָּׁה סְפָרִים, כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה כַּנְפֵי רֵאָה (תִּקּוּן כ"ה) וְ יוֹסֵף הוּא בְּחִינוֹת לֵב, כִּי יוֹסֵף נִקְרָא "צָפְנַת פַּעְנֵחַ" (מִקֵּץ מ"א), וּכְתִיב (תְּהִלִּים קי"ט) : "בְּלִבִּי צָפַנְתִּי" וְכוּ וּכְשֶׁבּוֹעֵר הָאֵשׁ שֶׁבַּלֵּב, הֲוָה אוֹקִיד כָּל גּוּפָא וְעַל יְדֵי שֶׁהַחֲמִשָּׁה כַּנְפֵי רֵאָה נָעִים וְנָדִים, מְנָשְׁבִי עַל לִבָּא, וּמְשַׁכְּכִים הַחֲמִימוּת שֶׁבַּלֵּב (בְּרֵאשִׁית רַבָּה וַיֵּשֶׁב פָּרָשָׁה פ"ד) : בִּקֵּשׁ יַעֲקב, הַיְנוּ הָרֵאָה לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה קָפַץ עָלָיו רֻגְזוֹ שֶׁל יוֹסֵף, הַיְנוּ הַחֲמִימוּת שֶׁבַּלֵּב נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי מַה שֶּׁ אָדָם, שֶׁהוּא בְּחִינַת תּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בַּמִּדְבָּר י"ט) "זאת הַתּוֹרָה אָדָם" נָע וָנָד אֲפִלּוּ בְּתוֹך בֵּיתוֹ יָכוֹל לְשַׁכֵּך אֶת הָאֵשׁ שֶׁהוּא בְּחִינוֹת דִּינִים וְיָכוֹל לְהַחֲיוֹת מֵתִים שֶׁיִּהְיוּ חַיִּים.