ליקוטי הלכות/יורה דעה/הלכות מתנות כהונה

מתנות כהונה א

ע"פ התו' ויהי הם מריקים שקיהם (בסי' י"ז) הנ"ל בה' טריפות הלכה א' ע"ש:

אות א

וכדי לתקן תיקון האכילה בשלימות שיהיה בכשרות גמור כראוי, על כן נותנין מתנות כהונה שזה בחי' צדקה שעל ידה היא תיקון האכילה (כ"ש שם). גם צדקה הוא שלימות הדעת ותיקון הברית, בחי' צדקה תציל ממות כנ"ל. וע"כ נותנין הצדקה דהיינו המתנות לכהן כי הכהן הוא בחי' תיקון הברית (כמוב' לעי'). וע"כ ע"י המתנות שנותנין נתתקנית ונתכשר' הבהמה שתיקונה תלוי בתיקון הברית כנ"ל (בה' שחיטה הלכה א'). וכן ארז"ל שהזרוע והלחיים והקיבה זכו הכהנים ע"י פנחס שקנא קנאת ה' צבאות בשביל תיקון הברית כמובא שהזרוע כנגד ויקח רומח בידו וכו' ע"ש. נמצא שהמתנות הם בחי' תיקון הברית שעל ידי זה נתתקנת הבהמה כנ"ל. ועל כן אין נוהגין המתנות כ"א בבהמה, כי בבהמות מתגבר ביותר רוח הבהמיות כנ"ל, ע"כ צריכין ליתן המתנות כדי להכניעו כנ"ל:

אות ב

גם הכהן הוא בחי' הת"ח והרב הכלול מכמה נפשות ישראל, כ"ש כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה וכו' וכשדרז"ל מזה (מ"ק י"ז ע"א) אם הרב דומה למלאך ה' צבאות וכו'. וע"כ עיקר תיקון האכילה בכשרות ע"י מצדקה שנותנין לכהן דייקא. כי העיקר תלוי בצדקה שנותנין לצדיק הכלול מכמה נפשות (כ"ש שם ע"ש). וע"כ ברית כהונה דהיינו המתנות שזכו בהם הכהנים נקרא ברית שלום. כ"ש אצל פנחס כשזכה לכהונה הנני מותן לו את בריתי שלום והיתה לו ולזרעו אחריו ברית הכונת עולם וכו' כי הם מרבים שלום כי הם בחי' הצדיקים הכלולים מכמה נפשות שעל ידם נתרבה השלום (כ"ש שם). וע"כ אסור ליתן מתנות כהונה לכהן עם הארץ. כי עיקר חשיבות הכהנים הוא ע"י קדושתם. כי הם בחזקת קדושה יותר משאר ישראל. וע"כ עיקר הצדקה ראוי ליתן להם להפריש להם מרוב המאכלים ליתן מהם מרוב המאכלים ליתן מהם מתנות כהונה כדי לתקן תיקון האכילה על ידי זה. כי עיקר תיקון האכילה תלוי על ידי זה שנותנין צדקה למי שמקודש בקדושה יתירה שהוא כלול מנפשות יותר. שעל ידי זה נתרבה השלום שעל ידי זה דייקא נתתקן האכילה שזה בחי' תיקון המזבח (כ"ש שם). וז"ש במתנות כהונה כי שכר הוא לכם חלף עבודתכם. דהיינו שמחמת שהכהנים עוסקין תמיד בעבודה שהוא תיקון המזבח ע"כ ראוי ליתן להם הצדקה דהיינו המתנות. כי על ידי זה נתתקן ביותר ליקון המזבח כנ"ל (וכ"ש שם) :

אות ג

גם במאמר דרשו ה' (בסי' ל"ז) ע"פ מ"ש שם מבואר שצדקה היא בחי' תיקון השחיטה. כי על ידי זה זוכין לבחי' הבל שאין בו חטא שזה עיקר תיקון השחיטה להעלות הנפש מחי למדבר עש. וזה בחי' מתנות הנ"ל בחי' צדקה כנ"ל. וע"כ אין המתנות נוהגות רק בא"י כי עיקר הצדקה הוא בא"י. שע"י צדקה דא"י נכללין באוירא דכיא בחי' הבל שאין בו חטא הנ"ל שזהו תיקון השחיטה כנ"ל. גם ע"י צדקה דא"י הוא תיקון המזבח תיקון האכילה ביותר. כי א"י הוא אוירא דכיא שזה בחי' אויר הנח והזך. וכשנותנין שם צדקה לכהן הנ"ל נזדכך ונטהר האויר ביותר. ועל ידי זה הוא תיקון המזבח תיקון האכילה (כ"ש שם במאמר ויהי הם מריקים שקיהם ע"ש) :

מתנות כהונה ב

אות א

הזרוע והלחיים והקיבה צריכין ליתן לכהן. וארז"ל הזרוע כנגד ויקח רמח בידו וכו' הלחיים כנגד ויעמוד פנחס ויפלל וכו'.

הענין מה שייכות יש ענין פנמחס שקינא במעשה זמרי. לענין המתנות של הבהמה דייקא שדייקא המתנות כהונה שנותנין מן הבהמה הם בשביל מעשה פנחס שקינא במעשה זמרי. אך ע"פ המאמר תקעו ג' בספר לקוטי תנינא המתחיל מתוכחה (סי' ח'). ואיתא שכשנתקלקל הדעת ואז מתגבר חס ושלום תאוות ניאוף אז צריכין בעל כח שיתפלל תפלה בבחי' דין כמו פנחס בעת שקינא על מעשה זמרי. כ"ש ויעמוד פנחס ויפלל שעשה פלילות עם קונו וכו' כי זאת התפלה של הבעל כח שהיא בבחי' דין עומדת להסט"א בצווארה בבחי' בצוארו ילין עוז וכו'. ועל ידי זה הוא מקיא כל הקדושות וכל הדעת שבלע וכו'. ועל ידי זה נעשין גרים וכו' בחי' וישמע יתרו מה שמיעה שמע וכו' וכו' (ע"ש כל זה היטב) :

אות ב

וזה בחינת שחיטה שהיא להכניע רוח הבהמיות כי הבהמה בחי' רוח הבהמיות היא העדר הדעת בחי' כסילות. וא"א לנו לאכול בשר כ"א כשמכניעין את בחי' רוח הבהמיות שהוא פגם הדעת שהוא בחי' פגם תאוה הנ"ל שהוא תאות הבהמיות. וע"ז צריכין תפלה בבחי' דין של הבעל כח כנ"ל. וזה בחי' החליף של שחיטה שהוא בבחי' תפלה בבחי' דין. בבחי' רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. וע"כ השחיטה היא במקום הצוואר. בבחי' בצוארו ילין עוז כי ע"י השחיטה שהיא ע"י החליף ע"י חרב פיפיות שהיא בחי' תפלה בבחי' דין. על ידי זה מכניעין רוח הבהמיות שהוא פגם הדעת בחי' פקם תאוה הנ"ל. כי החליף שהוא בחי' התפלה הנ"ן. היא עומדת בצווארו של הסט"א שהיא בחי' פגם הדעת בחי' בהמיות. ועל ידי זה מוציאין ממנו כל הקדושות שבלע. בבחי' חיל בלע ויקיאנו וכו' (כמבואר שם במאמר הנ"ל) :

אות ג

נמצא שהשחיטה היא בבחי' תפלה בבחי' דין של הבעל כח הנ"ל. שזהו בחי' ויעמוד פנחס ויפלל כנ"ל. ע"כ אחר השחיטה צריכין ליתן מהבהמה לכהן הזרוע והלחיים והקיבה שכולם הם בשביל מעשה פנחס כשארז"ל כנ"ל. כי א"א לאכול בשר הבהמה כ"א ע"י בחי' העובדא של פנחס שקינא על מעשה זמרי שהוא לאות ניאוף שהוא רוח הבהמיות תאות הבהמיות. שעיקר התגברותו להכניע זאת היה ע"י התפלה בבחי' דין בחי' ויעמוד פנחס ויפלל שזהו בחי' תיקון השחיטה ע"י החרב פיפיות במקום הצוואר כנ"ל. וע"כ צריכין כנגד העובדות של פנחס ליתן מהבהמה להכהן הזרוע והלחיים והקיבה. כי עיקר תיקון הבהמה דהיינו להכניע כוח הבהמיות שאז דייקא היא ראויה לאכילת ישראל. הוא ע"י בחי' פנחס בחי' ויעמוד פנחס ויפלל כנ"ל. וע"י שנותנין הזרוע והלחיים והקיבה להכהן. והכהן הוא חי' חסג בחי' תיקון הדעת דקדושה שהוא בבחי' רחמים וחסד כמבואר שם. על ידי זה מוציאין הדעת המס"א ע"י בחי' מעשה פנחס שלקח רמח ויעמוד ויפלל וכו' דהיינו בחי' תפלה בבחי' דין כנ"ל ומוציאין הדעת וכל הקדושות מהס"א. ומחזירין הכל אל הקדושה לבחי' דעת ורחמים דקדושה שהוא בחי' כהן כנ"ל:

אות ד

וזה בי' מ"ש ביתרו בעת שבא למשה להתקרב להשם יתברך ולהתגייר. ויקח יתרו עולה וזבחים וכו'. וזבחים דייקא כי עיקר בחי' גרים הוא ע"י בחי' זבחים בחי' שחיטה שהוא בחי' תפלה בבחי' דין. שעל ידי זה נעשין גרים כנ"ל:

אות ה

וזה בחי' מה שאמר יצחק לעשו שא נא כליך וכו' ודרז"ל בדוק סכינך ושחוט יפה וכו'. כי יצחק כל חפצו היה להחזיר את עשו אל הקדושה. כי ראה כי ציד בפיו שהיו בו כמה ניצוצות דקדושה כמובא. וע"כ היה רוצה לגיירו. וע"כ אמר לו שא נא כליך בדוק סכינך ושחוט יפה וכו'. כי על ידי זה דייקא נעשין גרים כנ"ל. ורבקה שומעת בדבר יצחק וכו' והיא ידעה האמת שהוא רשע גמור. וא"א לגיירו בעצמו. ע"כ צוותה על יעקב שיעקב דייקא יעשה זאת וילך ויבא שני גדיי עזים ותיקן אותם ע"י השחיטה ועשה מהם קרבנות א+ הקריב לפסח וכו'. וע"כ הלביש עצמו בלבושי עשו כ"ש ותקח רבקה את בגדי עשו וכו'. כי יעקב היה מוכרח להוציא כל הקדושות וכל ההזפעות וכל הברכות מעשו שהיה עשו רוצה להמשיכם לעצמו חס ושלום ע"י תוקף הדין של בחי' יצחק שמשם שורשו. וע"כ הוכרח יעקב להשתמש עם בחי' התפלה בבחי' דין. שזהו בחי' שהלביש עמצו בלבושי עשו השם בחי' דימיםע. ועל ידי זה דייקא הכניעו. כ"ש יצחק הקול קול יעקב והידים ידי עשו. שיצחק הבין שהעובדא הזאת היא מבחי' יעקב שהוא באמת רחמים וחסד רק שהלביש עצמו בלבוש שאינו שלו בבחי' גבורות ודינים כדי להכניע על ידי זה את עשו שהוא הסט"א בבחי' חיל בלע ויקיאנו. וע"כ אז דייקא קיבל יעקב את כל הברכות מיצחק כי כל ה נמשך ע"י התיקון שעשה יעקב ע"י בחי' התפלה בבחי' דין שעל ידי זה הוציא כל הקדושות מעשו מהסט"א. ואז נמשכו כל ההשפעות וכל הברכות ליעקב, כמו שכתוב, "ויתן לך אלקים מטל השמים וכו'" ועל כן אז דיקא נאמר, "ראה ריח בני כריח שדה וכו'", שנכנס עמו ריח גן עדן, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה. שזה נמשך על ידי בחינת התפלה בבחינת דין של הבעל כח ((כמבאר היטב במאמר הנ"ל) , כי יעקב השתמש אז עם בחינה זו כנ"ל, ועל ידי זה זכה לבחינת ריח גן עדן כנ"ל ((עין שם במאמר הנ"ל היטב) :

אות ו

ועל כן שחיטת נכרי, נבלה וכו', כי תקון השחיטה שהוא על ידי בחינת תפלה בבחינת דין, אי אפשר שיהיה נעשה על ידי עכו"ם, כי צריכין לזה בעל כח גדול שיוכל לעשות תקון זה של בחינת התפלה בבחינת דין, אבל העכו"ם הם מסטרא דדינא קשיא ועל ידם לא די שלא יכניע את הסטרא אחרא והדין, אדרבא, חס ושלום, יתגבר ביותר בחינת הדין והסטרא אחרא, כי משם שרש העכו"ם. ועל כן לא רצתה רבקה שיעשה עשו המטעמים, כי ידעה שאי אפשר שעשו יעשה התקון על ידי החליף של השחיטה שהוא בחינת תפלה, בבחינת דין, כי, אדרבא, על ידו יתגבר יותר חס ושלום, אבל ישראל הם כלם בבחינת בעלי כח, בחינת גברי כח עשי דברו וכו'. ועל כן הם יכולים לתקן ולהכניע רוח הבהמיות, העדר הדעת על ידי החליף של שחיטה שהיא בחינת תפלה בבחינת דין של הבעל כח כנ"ל. ועל כן צריך השוחט שיהיה ממחה ומחזק, כי ממחה זה שלמות הדעת, כי צריך שיהיה דעתו בשלמות כדי שיוכל לתקן פגם הדעת שהיא בחינת בהמיות. וגם צריך שיהיה בעל כח לזה, שיוכל לתקן הבהמה על ידי החליף, שהוא בחינת תפלה בבחינת דין כנ"ל. שזה בחינת מחזק שלא יתעלף, שזהו בחינת בעל כח ואז יוכל לתקן ולברר רוח הבהמיות וכו' כנ"ל ועל ידי זה נעשין גרים וכו' וכו', ועל ידי זה זוכין לבחינת הנגון שיתער לעתיד, ועל ידי זה גדלים כל הריחות והיראות שהוא מזונא דנשמתא ומכניעין מזונא דגופא. בבחינת וידו אוחזת בעקב עשו. ((כמבאר כל זה במאמר הנ"ל, עין שם היטב). ועל כן על ידי השחיטה דיקא שהוא בחינת תקון הנ"ל של הבעל כח וכו' כנ"ל, אז דיקא יכולין לאכל מהבהמה, כי אז מתגבר בחינת מזונא דנשמתא. ואז היא ראויה למאכל ישראל, כי אכילת ישראל צריכה להיות בבחינת מזונא דנשמתא דיקא ולא בבחינת מזונא דגופא, כי מזונא דגופא הוא בחינת עשו, בחינת הלעיטני נא. ומזונא דנשמתא, דהינו אכילה בקדשה, בחינת צדיק אוכל לשבע נפשו, זה בחינת יעקב, שהוא מכניע את עשו בבחינת וידו אוחזת וכו'. על ידי בחינת התקון הנ"ל של הבעל כח, שמתפלל תפלה בבחינת דין, שזה בחינת שחיטה כנ"ל:

מתנות כהנה הלכה ג נכללת בהלכות ביצים הלכה ג אות ג