ליקוטי הלכות/חושן משפט/הלכות חזקת קרקעות

חזקת קרקעות א

אות א

חזקת הקרקעות שלש שנים ע"פ מ"ש רבינו נ"י (סי' סט) ומובא לעיל כ"פ כי שורש הנפש בעשירות ועיקר העישרות הם הקרקעות כי כל מיני עשירות ואפילו כסף וזהב הכל יוצא מן הארץ והארץ הוא שורש כל הנפשות כ"ש תוצא הארץ נפש חי' נמצא כשקונה קרקע נתוסף לו חיות ונפש. וזה שארז"ל (יבמות ס"ג עא) כל מי שאין לו קרקע אינו אדם כי גדר האדם הוא מדבר דהיינו שיש לו כח הדיבור ובזה הוא מובדל מן החי ונקרא אדם והדיבור הוא הנפש כ"ש רבינו נ,י כ"שד ויהי האדם לנפש חי' ותרגומו לרוח ממללא ושורש הנפש הוא בעשירות כנ"ל נמצא שעיקר כח הדיבור שעי"ז נקרא אדם הוא ע"י עשירות. וזה בחי' (קהלת) והעשיר יענה עזות כי עזות ותוקף הדיבור הוא ע"י עשירות כנ"ל. וזה בחי' (משלי ח') שמעו כי נגידים אדבר שע"י הנגידות והעשירות עי"ז הדיבור כנ"ל ושורש העשירות והנפש הכל הי' מן הארץ כנ"ל בבחי' תוצא הארץ נפש חיה שהוא בחי' הדיבור בחי' ויהי אדם לנפש חיה כנ"ל. וע"כ מי שאין לו קרקע אינו אדם כי עיקר גדר האדם שהוא מדבר הוא ע"י הקרקע כנ"ל. וע"כ הקרקע אין לה חזקה עד שלשה שנים כי זה ידוע כשנולד ונתחדש לאדם חיות ונפש חדשה אזי הקליפה קדמה לפירי תמיד והקליפה מחפה על הפרי ומקטרגת ואינה מנחת לקבל הפירי עד שמשברין אותה. וזה בחי' ג' שנים הראשונים שבהם יש כח להמערער לערער והם בבחי' שלש שני ערלה שאז יש כח להקליפה וע"כ הם ג' שנים כנגד ג' קליפות הטמאות לגמרי וצריך להמתין אלו הג' שנים ואח"כ נתגלה הפירי ויכולין לאכלה. וכמ וכן לענין חזקת קרקע בג' שנים הראשונים יש להם כח לערער. כי כל העירעורים וההכחשות הם מן ג' קליפות הנ"ל שהם טמאות לגמרי כי השקר הוא הרע והטומאה לגמרי וכמובא בדברי רבינו נ"י (סי' נ"א) וע,כ באלו הג' שנים יש כח לערער כנ"ל. אבל אח"כ שוב אין להם כח ואזי נתגלה ונתבסס האמת ואזי הקרקע בחזקתו מאחר שכבר עברו ג' שנים שהם בחי' ג' שני ערלה כנ"ל. וגם מחמת זה הם ג' שנים כנגד בחי' האמת שהוא כלול מששל כידוע כי אמת הוא בחי' יעקב שהוא כלול מכל הג' אבות. וע"כ צריך לחזוק ג' שנים שכשעוברים ג' שנים בלא עירעור אזי נכנע הרע והשקר כנ"ל ונתבסס האמת שכלול משלש כנ"ל ואזי אחר ג' שנים הקרקע בחזדקתו כי כבר עברו ג' שנים שבהם יניקת השקר כנ"ל ואזי נתגלה ונתבסס האמת כנ"ל וזה שארז"ל עד תלת שנין איניש מזדהר בשטרי' טפי לא מזדהר כי עד שלש שנים הוא מוכרח בוודא ילהיות נזהר בשטרו כדי שלא יוכל המערער לערער כי בשלוש שנים הראשונים יש כח להשקר כנ"ל וע"כ צריך להיות נזהר בשטרו כי השטר הוא ג"כ בבחי' זו כי השטר הוא כבת אמת שנכתב לאמת ולראי' והוא בבחי' תורה שבכתב שהוא בחי' כתוב יושר דברי אמת (קהלת י"ב) בחי' תורת אמת בחי' יעקב שהוא בחי' אמת כמובא שעיקב הוא בחי' תורה שבכתב. וע"כ הכתב עומד לאמת ולראיה כי הכתב הוא בחי' תורה שבכתב שהוא בחי' אמת שהוא מבטל ומכניע השקר וע"כ עד שלוש שנים שאז יש אחיזה להשקר הוא מחויב להיות נזהר בשטרו כדי לבטל השקר שיש לו אז אחיזה כנ"ל וע"י הכתב מבטלו כנ"ל כי הכתב הוא ג"כ כנגד ג' קליפות הנ"ל שהם בחי' ג' שני ערלה כנ"ל כי הכתב הוא בחי' תורה שבכתב שהוא בכל הבחי' משולשת כשרז"ל (שבת פח) בריך רחמנא דיהיב לן אוריין תליתאה ביום תליתאה וכו' כי התורה היא בחי' אמת שכלול משלש להכניע ולבטל השקר שהוא בחי' שלש שני ערלה ג' קליפות כנ"ל וע"כ בשלש שנים הראשונים שהם בחי' ג' שני ערלה בחי' קליפה הקודמת לפירי מחיוב להיזהר בשטרו שעי"ז מבטלם ומכניעם אבל טפי לא מזדהר כי כשעוברים ג' שנים הראשונים בלי עירעור כבר נכנע ונתבטל ואח"כ אין לו אחיזה וע"כ אין צריך להיות נזהר בשטרו עוד כנ"ל:

חזקת קרקעות ב

אות א

ענין שלש שנים חזקה בקרקעות עד ג' שנין אינש מזדהר בשטריה וכו' ועיקר החזקה הוא דייקא ע"י אכילת פירות הקרקע בג' שנים:

ע"פ המאמר ואלה המשפטים המדבר מאמונה (בסי' ז') ע"ש כל המאמר. כי אמונה היא בחיט' א"י תפילה ועל ידי אמונה תבא הגאולה וכו' וא,א לזכות לא מונה כ"א ע"י אמת. ולזכות לאמת הוא ע"י העצות שמקבלין מהצדיק כי כליות יועצות וכו' ועל ידם מקבלין מהצדיק בחי' כולה זרע אמת ועי"ז בא ים לאמונה ועי"ז תבא הגאולה וזה בחי' ואנכי נטעתיך שורק כולה זרע אמת וכו' וטיפי השכל שמקבלין מהצדיק ע"י העצות הם מתחלקין לתלת טיפין ע"ש כל זה היטב:

אות ב

והנה כל הקרקעות הם בחי' אמונה בחי' שכן ארץ ורעה אמונה (תהלים לז) כי כל הארצות מתמצית א"י הם שותין וא,י היא בחי' אמונה כנ"ל ובפרט הקרקע שהוא ברשות ישראל שהיא בבחי' א"י כי בכל מקום שיראל יושבין שם היא קצת בחי' א,י כמובא במ"א וע"כ הקרקע שהוא ברשות ישראל אפילו בה,ל הוא בבחי' א"י בחי' אמונה וכנ"ל. וע"כ עיקר קניית הקרקע וחזקתה הוא ע"י שטר דייקא כי השטר הוא בחי' אמת בחי' כולה זרע אמת הנ"ל הנמשך ע"י בחי' כליות יועצות שעי"ז זוכין לאמונה כי עיקר השטר הוא ע"י שני עדים החתומין בו. ותרין סהדין הם בחי' תרין סמכי קשוט כמובן בתיקונים בבחינת ע"פ שני עדים יקום דבר, יקום דבר דייקא כי הם סומכין ומקימין הדבר כי הם בחי' סמכי קשוט וזה שארז"ל אין עדות אלא בעמידה ותרין סמכי קשוט זה בחי' כליות יועצות כי הם בחי' אחת כידוע והשטר הוא בחי' אמת כי השטר עומד לאמת ולראיה כי אותיות הכתב של השטר של ישראל העומד לאמת ולראיה הם בבחי' כולה זרע אמת הנמשך מהצדיק כי בחי' כולה זרע אמת הוא בחי' כ"ב אתוון כידוע. אבל עיקר קיום השטר אינו אלא בחותמיו כשרז"ל שהם הב' עדים שה םבחי' סמכי קשוט בחי' כליות הנ"ל שעל ידם דייקא יכולין לקבל בחי' כולה זרע אמת שהיא בחי' כ"ב אתוון שהם בח'יאותיות הכתב של השטר וע"כ על ידם דייקא עיקר קיום השטר כנ"ל:

אות ג

וזה בחי' וכתוב יושר דברי אמת (קהלת י"ב) כי שטר של ישראל הוא בחי' כתב יושר דברי אמת היינו בחי' כולה זרע אמת הנ"ל הנמשך ע"י בחי' הכליות שהם בחי' תרין סהדין כנ"ל ועל ידי כתב השטר שהוא בחי' אמת כנ"ל על ידו דייקא רקונין הקרקע ומחזיקין בה. כי הקרקע היא בחי' אמונה וא"א לזכות לאמונה כ"א ע"י אמת כנ"ל כי כתב השטר של ישרא להוא בבחי'תורה שבכתב שהוא בחי' תורת אמת כי כמה דיני תורה יש בהשטר נקרא ספר כ"ש (ירמיה ל"ב) וכתוב בספר וחתום ועיקרו עומד לאמת ולראיה וע"כ הוא בבחי' תורת אמת שהיא בחי' תורה שבכתב כידוע. וע"כ הקרקע שהיא בחי' אמונה בחי' תורה שבע"פ עיקר קניתה וחזקתה ע"י השטר כי תורה שבכתב מאיר לתורה שבעל פה. כי כל המטלטלים שבעולם כולם הם בחי' ניצוצי נשמות היוצאים מאמונה כי אמונה מקור כל הנשמות. וכל המו"מ שבעולם מה שאחד קונה ומוכר לחבירו הכל הוא בשביל בירורי הניצוצות הנ"ל ועיקר הבירור ע"י אמונה כי אמונה מבררת הבירורים כמובא במ"א וע"כ בקניית המטלטלין אין צריך כתב לראיה כי עיקר קנייתם שהוא בירורם ותיקונם הוא ע"י בחי' אמונה שהיא בחי' תורה שבע"פ וע"כ אין צריך כתב על מטלטלין אבל הקרקע היא בעצמה בבחי' אמונה כנ"ל ושם אין שייך בירור אדרבא כל הבירורים על ידה כנ"ל. ועיקר המו"מ בקרקעות דהיינו מה שמוכרין וקונין קרקעות הוא רק מחמת שהאמונה בעצמה היא כביכול בגלות ועיקר גלותה כדי שתברר בירורים כידוע ובשביל זה יש מכירה וקנין בקרקעות בעצמן כי ע"י המו"מ שקונין מוכרין את הקרקע ויוצאת מרשות לרות עי"ז היא מבררת בכל פעם בירורים חדשים ועלה מן הגלות. וזה בחי' והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי כל הארץ כי לי דייקא כי הארץ היא בבחי' אמונה וע"כ לא תמכר לצמיתות כ"א לפי שעה עד היובל כדי לברר בירורים חדשים אצל הלוקח כי כל הבירורים הוא ע,י אמונ שהוא בחי' קרקע כנ"ל. וזה בחי' נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות דהיינו קנין מטלטלין אגב קרקע שהוא הקנין המועיל ביותר כי כל קניות המטלטלין הוא בשביל בירורי הניצוצות ועיקר הבירור ע"י אמונה וע"כ נקנין המטלטלין ע"י הקרקע כי הניצוצות מתבררין ע"י אמונה כנ"ל וע"כ הקרקע בעצמה אינה נקנית ונחזקת כ"א בשטר דהיינו כתב ישרא לשהוא בחי' תורה שבכתב כי הקרקע בעצמה שהיא בחי' אמונה בעצמה כביכול אינה יכול לעלות ולצאת מרשות לרשות כ"א ע"י בחי' תורה שבכתב שהוא בחי' השטר כי בכל פעם שהקרקע יוצאת מרשות המוכר להקונה היא בחי' עליית האמונה כי יוצאת מרשות המוכר לרשות הקונה כדי לברר שם בירורים חדשים ועי"זהוא עיקר עלייתה מן הגלות כשתגמור לברר. נמצא שבכל פעם שיוצאת הקרקע מרשות לרשות הוא בחי' גאולה כי מבררת עי"ז בירורים חדשים שעי"ז תושלם האמונה ותבא הגאולה וזה שמוזכר בתורה כמה פעמים לשון הגולאה בקניית ומכירת קרקע כ"ש גאולה תהי' לו וכו' וכן הרבה כ"פ כי הוא בחי' גאולה כנ"ל כי בכל פעם שיוצאת הקרקע שהוא בחי' אמונה מרשות לרשות כדי לברר בירורים חדשים כנ"ל היא מתקרבת אל הגאולה כנ"ל וזה שרמז השי"ת לירמיה הנביא ענין הגאולה ע"י קניית קרקע כמבואר שם בירמיה שבעת שהלכו ישראל בגלות אמר לו השם יתברך (ירמיה ל"ב) הנה חנמאל בן דדך בא אליך לאמר קנה את שדי וכו' וקנה את השדה ובשרו השי"ת עי"ז שעתידין להגאל ויקנו שדות כ"ש שדות בכסף יקנו וכ'ו ולכאורה הדבר תמוה מפני מה רמז לו את הגאולה עי"ז דייקא ע"י קניית שדה אך באמת קניית שדה בעצמה מרמז על בחי' הגאולה כנ"ל וע"כ הקרקע שהיא בחי' אמונה אינה נקנית ונחזקת ביד הקונה כ"א בשטר שהוא בחי' תורה שבכתב בחי' אמת שעי"ז באםי לאמונה:

אות ד

וזה בחי' שלש שני חזקה שאז נאמן בלא שטר כי אמונה הוא בחי' תפלה וע"י התפלה מתנהגין כל הכוכבים והמזלות שהם י"ב מזלות כנגד י"ב נוסחאות כמובא בדברי רבינו ז"ל (סי' ט') והי"ב מזלות שמקבלין מהתפילה הם כנגד י"ב חדשי השנה. נמצא שהתפילה שכלולה מי"ב שבטים י"ב נוסחאות היא כלולה מי"ב מזלות י"ב חדשי השנה. ויש ג' תפילות ביום והם כנגד שלש טפין שמתחלקת הטיפה בחי' כולה זרע אמת לתלת ועי"ז הוא קיום האמונה שהיא בחי' תפלה כנ"ל וכנגד זה הם שלשה תפילות כנ"ל כי כל התפילות הם בחי' כולה זרע אמת הנמשכין מהצדיק חי עולמין וכנגד זה הם ח"י ברכאן דצלותא כי הם בחי' אמת שהוא כלול מתלת אבהן כי אמת הוא בחי' יעקב שכלול מתלת אבהן שהם בחי' שלש תפלות כמובא. נמצא שהג' תפלות הם בחי' אמת בחי' כולה זרע אמת הנ"ל הנמשך מהצדיק היינו בחי'תלת טפין הנ"ל וזה בחי' שלש שני חזקה שעל ידם מחזיקין בקרקע שהיא בחי' אמונה כי ששלש שני חזקה הם כנגד שלש תפילות תלת טפין הנ"ל כי כל תפלה כלולה מי"ב חדשי השנה כנ"ל נמצא ששלש שנים כנגד שלש תפילות שהם כנגד תלת טפין הנ"ל וכשהוא מוחזק בהקרקע שלש שנים כנ"ל זה ראיה שהקרקע שהוא בחי'אמונההיא בחזקתו מאחר שהיא כבר אצלו שלש שנים שהם בחי' שלש תפילות כנגד שלש טפין שעי"ז עיקר קיום האמונה כנ"ל נמצא ששלש שני חזקה הם בבחי' ג' תפילות בחי' תלת טפין שהם בחי' כולה זרע אמת כנ"ל. וע"כ אין צריך עוד לשטר כי השטר הוא בחי' אמת כנ"ל והשלש שני חזקה הם ג"כ בחי' זו ממש בחי' כולה זרע אמת שהוא בחי' השטר כנ"ל ועיקר החזקה בג' שנים הוא ע"י אכילת פירות דייקא כי הפירות גדילים על ידי הגשמים והגשמים באים ע"י אמונה כמבואר שם במאמר הנ"ל גם פירות הקרקע בעצמם דהיינו מה שהארץ עושה פירות הוא רק ע"י אמונה כמובן בדברי רבינו ז"ל במ"א (סי' ה' ליקוטי ב') כי אמונה הוא בחי' ארץ זרועה וכן להיפך כי פגם אמונה הוא בחי' ארץ לא זרועה וכו' וע"כ אכילת פירות הקרקע בג' שנים היא לראיה שזכה לבחי' אמונה כנ"ל וע"כ עי"ז הקרקע בחזקתו:

חזקת קרקעות ג

אות א

חזקת קרקעות הוא בג' שנים כשאוכל פירות הקרקע שלש שנים רצופים בלא מחאה אז הקרקע הוא בחזקתו ואין שום מערער יכול לערער עוד:

ע"פ התורה המתחלת החצוצרות וקול שופר בליקוטי מוהר"ן הראשון (סי' ה') ע"ש כל התורה והכלל שע"י שעושין המצות בשמחה מהמצוה בעצמה עי"ז זוכין לידע בין קודם גזר דין לאחר גז"ד כי המצות הם קומה שלימה והם מחיין כל השלשה קומות שהם עולם שנה נפש וכו'. ולבא לשמחה הוא ע"י רעמים שהם מפשיטין עקמימיות שבלב ואז זוכה לישרת לב שעי"ז זוכין לשמחה כ"ש ולישרי לב שמחה. ורעמים הם בחי' תפלה בכח וכו' ועיקר הרעמים הם מגבורות וכו' וצריך לפנות את המוחין מחכמות חצוניות וממחשבות זרות מחמץ שלא יחמיץ את חכמתו בחכמות חיצוניות ובתאוות כדי כשיוציא את הקול ויפגע במוחו יתעביד ממנו רעם אבל כשאין מוחו פנוי ממחשבות חיצוניות מחמץ אין קולו נשמע ואין נעשה מקולו בחי' רעמים, גם ישמור יראתו שממנו תוצאות הקול וכו' והעיקר לשמור מוחו שלא יחמיץ וזהו גער חית קנה כדאיתא בזוהר קנה חי"ת תשבר ותעשה ממנה ה"א ותעשה מאותיות חמץ מצה היינו שלא תחמיץ חכמתך וכו' וכו' וצריך לשתף הגבורות בחסדים שמאלא בימינא וכו' כי עיקר התגברות ע"י האהבה כ"ש שב לימיני וכו' ע"ש כל זה היטב:

אות ב

וזה בחי' חזקת קרקעות שלש שנים כי כל העירעורים והסכסוכים שיש על קרקע ישראל הם נמשכין מבחי' העירעורים שיש על ארץ ישראל כי בכל מקום שישראל דרים שם הוא בחי' א"י כי הם מקדשין כל המקומות שהם יושבים בהם בבחי' א"י כ"ש רבינו ז"ל בהתורה חדי' ר' שמעון (סי' ס"א) וכ"ש כי הפיצותים בגוים וזריתים בארצות ואהי להם למקדש מעט וכמבואר בדרז"ל בכמה מקומות. וע"כ בכל מקום שאחד מישראל קונה איזה קרקע ומחזיק בה הוא בחי' א"י כנ"ל וכל העירעורים שיש על הקרקע הם בחי' הערעורים שיש על א"י כי יש ז' עממין שהם הקליפות החופין על א"י שמהם נמשכין כל הערעורים והסכסוכים וכל המריבות שיש על קרקע איש הישראלי שהוא בחי' א"י כנ"ל וזהו בחי' ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט והכנעני והפריזי אז בארץ שע"י שהיה אז עדיין אחיזת הז' עממין בארץ עי"ז הי' ריב ומחלוקת שהם ערעורים וסכסוכים שיש על א"י. וכן הוא תמיד בכל דור ודור שצריכין לגרש אחיזת הקליפות מא"י ועי"ז מבטלין ריב ומחלוקת משם וזוכין להחזיק בחלקו שיש לו בארץ כי כ"א מישראל יש לו חלק בארץ ואפי' עכשיו בגלות שאנו רחוקים מא"י אעפ"כ בכל מקום שישראל יושבין שם אפי' בחו"ל הוא ג"כ בחי' א"י כנ"ל. וע"כ אפי' בחו"ל א"א להחזיק בקרקע בשלוה בלי ערעור ומחלוקת עד שמגרשין אחיזת הקליפות משם היינו בחי' הקליפות החופין על א"י כנ"ל ולגרש המערערים מארץ ישראל הוא ע"י בחי' רעמים הנ"ל שעיקרם ע"י קדושת המוח על ידי ששומרים את המוח מחמץ היינו ממחשבות זרות וכו' כנ"ל ועי"ז זוכין לא,י ולגרש הקליפות המערערים משם בבחי' צדיקים ירשו ארץ וצדיק הוא מאן דנטיר ברית. ועיקר שמירת הברית הוא ע"י קושת המחשבה היינו לשמור מוחו מחמת שלא יחמיץ את חכמתו במחשבות זרות והרהורים ח"ו כי מחשבות רעות הם בחי' חמץ בחי' חית קנה כמבואר שם שזה ובחי' גער חית קנה ע"ש. נמצא שמחשבות זרות הם בחי' חית קנה וחית קנה הם עשו וישמעאל כמבואר בדרז"ל ועשו וישמעאל הם הקליפות החופין על א"י בגלות הזה שעיקר יניקתן מפגם הברית פגם המחשבה שנקרא חמץ בחי' חית קנה הנ"ל כי שני הפירושים על חית קנה הנ"ל הם אחד וזה תלוי בזה כי חית קנה שהוא קנה החית של חמץ שהוא בחי' חימוץ המוח היינו מחשבות זרות זהו בעצמו בחי' עשו וישמעאל שנקראין חית קנה שיניקתם רק משם מבחי' חימוץ המוח מפגם המשחבה וכמ"ש בתיקונים אוקירו לנשייכו וכו' ואוקירו דלהון לנטרא טפה קדמאה לבת זוגי' וכו' דפסולת דאברהם ויצחק גרם שיתעבדון אומין דעלמא בבניהון וכו'. נמצא שע"י פגם המחשבה נמשך גלות עשו וישמעאל שהם שולטין עכשיו על א"י וע"כ א"א להחזיק בקרקע ולגרש הערעורים משם כ"א ע"י שמגרשין הקליפות החופין עכשיו על א"י שהם בחי' עשו וישמעאל וזה תלוי בקדושת המחשבה ע"י שנזהרין מחמץ היינו מחימוץ המוח בחי' גער חית קנה וכו' כנ"ל:

אות ג

וע"כ סמכה התורה ירושת א"י למצות אכילת מצה ואיסור חמץ כ"ש והי' כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני והחתי וכו' שבעת ימים תאכל מצות וכו' ולא יראה לך חמץ וכו'. היינו כנ"ל כי א"א ליקחו א"י מיד הז' עממין שהם הכנעני וכו' שהיתה הארץ בידם אז כ"א ע"י מצות מצה ואיסור חמץ שהוא בחי' שנזהרין שלא להחמיץ המוח במחשבות רעות כנ"ל:

וע"כ תיכף כשיוצאין ממרצים דהיינו בפסח צריכין ליזהר ממשהו חמץ כי עיקר יציאת הוא לצאת ממרצים ולבא לא"י כי עיקר יצ"מ הי' בשביל זה כדי שיבואו לא"י כ"ש אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לכם את ארץ כנען וכו' וכמבואר עוד במכה פסוקים כי מצרים הוא היפך א"י וצריכין לצאת ממרצים ולבא לא"י וע"כ צריכין אז לאכול מצה וליזהר מחמץ כי א"א לבא לא"י כ"א ע"י שנזהרין מחמץ כנ"ל:

אות ד

וכשנזהרין מחמץ היינו מחימוץ המוח עי"ז נעשין רעמים ועי"ז זוכין לשמחה של מצוה שמחיה כל השלשה קומות שהם עולה שנה נפש כנ"ל. וזה בחי' ג' שני חזקה שהם כנגד שלשה קומות הנ"ל שמקבלין חיות ע"י השמחה של מצה שזוכין ע"י רעמים שעיקרן תלויים בקדושת המוח מחמץ שעי"ז זוכין להחזיק בא"י ולגרש כל הערעורים והמריבות משם שנמשכין כולם מהקליפות החופין על א"י שהם בחי' ז' עממין ובגלות הזה הם בחי' עשו וישמעאל כנ"ל. כי עיקר חזקת הקרקע הוא אכילת פירות והפירות שבקרקע הם החיות של הקרקע ועירק גידולם וחיותם הוא ע"י השמחה שהוא החיות של כל דבר. וז"ש (תהלים ס"ז) ישמחו וירננו לאומים וכו' ארץ נתנה יבולה כי יבול הארץ הוא ע"י השמחה שמחי' הכל וע"כ בשעת גידול הפירות ואסיפתם הוא שמחה גדולה כמבואר בכמה פסוקים כ"ש ביואל ובני ציון שמחו וגילו בה' כי נתן לכם את הגשם וכו' וכ"ש (ישעיה ט) שמחו לפניך כשמחת בקציר וכ,ש בא יבא ברנה נושא אלומותיו. וע"כ כשאוכל פירות הקרקע ג' שנים זהו בחי' שכבר נמשך בחי' החיות הנמשך מהשמחה כנ"ל שעי"ז עיקר גידול הפירות ונמשך ג' שנים רצופים שהם כנגד השלש קומות הנ"ל וכשנמשך השמחה בכל הג' קומות כבר נתבטלו כל הערעורים וכל המריבות, כי א"א להמשיך השמחה כ"א על ידי רעמים שנעשין על ידי קדושת המוח מחמץ על ידי שמשברין חית קנה הנ"ל שעי"ז משברין ומבטלין קליפת עשו וישמעאל שעי"ז שמשברי אותן נתבטלין כל הערעורים כנ"ל. נמצא כשאוכל פירות הקרקע ג' שנים זה מורה שכבר נתבטלין מקרקע זו כל הערעורים הנמשכין מחית קנה מעשו וישמעאל שה םבחי' חמץ כנ"ל כי כבר זכה לבחי' השמחה המחי' כל הג' קומות שהם בחי' ג' שנים שכל החיות וכל הפירות נמשכין משם שזה נמשך מרעמים שתלויים בביטול החמץ בחי' חית קנה הנ"ל כנ"ל:

אות ה

כי עיקר א"י תלויה ברעמים כי רעמים הם בשביל הגשמים וכ"ש שם בזוהר המובא בהתורה הנ"ל כדין אפיק טפין טפין וכו' ועיקר הגשמים הם בא"י כשרז"ל (תענית יו"ד) א,י שותה תחילה כ"ש למטר השמים תשתה מים ארץ אשר ד' אלקיך דורש אותה ודרז"ל וכי כל הארצות אינו דורש וכו' אלא העיקר הוא א"י וע"י אותה דרישה וכו'. נמצא שעיקר הגשמים שהם בחי' רעמים הם בא"י כי הרעמים הם בחי' תפילה בכח כ"ש שם ותפילה בכח הוא בחי' כח מעשיו שעיקר קדושת א"י הוא עי"ז וכמבואר בהמאמר על אשר מעלתם (סי' מ"ח) וכו'. כי עיקר התפלה הוא בא"י כי שם עיקר עליות התפילות. ועיקר הרעמים נעשין כשנזהרין מחמץ דייקא וע"כ א"א לזכות לא"י כ"א ע"י קדושת המחשבה שעי"ז מגרשין הקליפות המערערין משם שמשם נמשכין כל הערעורים וכו' כנ"ל:

אות ו

וזה בחי' ר"ה יוה"כ סוכות ש"ע. כי בר"ה אז נעשין הרעמים הנ"ל שהם בחי' תפלה בכח וכמבואר בהתורה הנ"ל שזהו בחי' שופר של איל אילו של יצחק בחי' בקולות וברקים עליהם נגלית ובקול שופר וכו' ע"ש. וע"כ עיקר קדושת א"י תלוי' בר"ה כ"ש למטר השמים תשתה מים ארץ אשר ד' אלקיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה כי הרעמים שה םבחי' גשמים בחי' למטר השמים תשתה וכו' שעי"ז עיקר קדושת א"י כנ"ל אלו הרעמים נעשין בר"ה שהוא בחי' בגורות שמשם הרעמים שהם בחי' קול שופר שעי"ז נמשך קדושת א"י חבי' תמיד עיני ה'אלקיך בה מראשית השנה וכו':

אות ז

וביוה"כ אז נפשט עקמימיות שבלב שזהו בחי' סליחה וביטל עוונות שהם בחי' עקמימיות שבלב בחי' לבי סחרחר (תהלים ל"ח). וביהו"כ אז נתבטלין ונמחלין כל העוונות שהם עקמימיות שבלבל. כי ר"ה התחלת התשובה כי ר"ה הוא יום ראשון לעשי"ת ואז מעוררין הרעמים ע"י השופר כנ"ל ועי"ז מתחילין להפשיט העקמימיות שבלב דהיינו לבטל העוונות ע"י התשובה של עשי"ת. וביוה"כ הוא הגמר והסוף ואז נמחלין כל העוונות ונתבטלין לגמרי ואז זוכין לישרת לב בחי' ולישרי לב שמחה שזה נמשך מקדושת המחשבה שזהו עיקר קדושת הברית בחי' צדיק. וזהו שאומרים בכניסת יוה"כ אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה, אור זרוע לצדיק זהו בחי' שמירת הברית כידוע שזהו זוכין רק כשנזהרין מאד מחמץ היינו שלא יתחמץ מוחו בהרהורים ומחשבות זרות, ועי"ז נעשין רעמים. שמפשיטין עקמימיות שבלב וזוכין לישרת לב בחי' ולישרי לב שמחה כנ"ל:

וע"כ עיקר שלימות התפילה הוא ביוה"כ כי אז זוכין לה' תפלות שהם בחי' ה' עינוים שהם בחי' ה' קולות כמבואר בכוונות וכ"ז נמשך ע"י הרעמים שזוכין בר"ה שנעשין ע"י שנזהרין מחמץ ועושין מחית של חמץ ה' של מצוה וה' הזאת היא בחי' קולות הנ"ל שהם בחי' ה' גבורות כמבואר בכוונות שזהו בחי' קול הרעמים שהוא בחי' גבורות שזהו בחי' הה' תפילות ה' עינוים שכולם הם בחי' ה' גבורות ה' קולות בחי' קול הרעמים שנעשין ע"י הה' של מצה ע"י שמשברין מחשבות רעות והרהורים שהם חימוץ המוח שזהו בחי' שמירת הברית שעי"ז זוכין לשמחה כנ"ל בחי' אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה וכנ"ל:

אות ח

ובסוכות זוכין לקבל השמחה הגדולה שנמשכת ע"י הישרת לב שזוכין בר"ה ויוה"כ בחי' ולישרי לב שמחה כנ"ל וע"כ תיכף אחר ר"ה ויוה"כ נעשה סוכות שהוא זמן שמחתינו היינו השמחה הנ"ל שזוכין ע"י הרעמים שמפשיטין עקמימיות שבלב שזוכין לזה בר"ה ויוה"כ כנ"ל:

אות ט

ועיקר השמחה היא שיהי' שמחתו מהמצוה בעצמה ויהי העוה"ב שלו בהמצוה בעצמה עד שלא ירצה שום שכר עוה"ב בשביל המצוה רק העוה"ב שלו הוא תיכף ומיד בעוה"ז בהמצוה בעצמה שעושה כ"ש שם וזהו בחי' סוכה שאז עיקר השמחה בחי' זמן שמחתינו כי סוכה הוא בחי' עוה"ב כ"ש וסוכה תהיה לצל יומם (ישעיה

אות ד

שזהו נאמר על עלמא דאתי כי סוכה הוא בחי' בינה אימא דמסככא על בנין ובינה הוא עלמא דאתי כידוע היינו שבאלו הימים אחרי ריוה"כ אנו זוכין לישב בסוכה ולשמוח אז בתכלית השמחה כי אנו זוכין עכשיו להמשיך בחי' עוה"ב שהוא בחי' סוכה בעוה"ז שזהו עיקר השמחה כשזוכין להמשיך העוה"ב בעוה"ז שזהו בחי' סוכה שהוא בחי' עוה"ב שאנו זוכין עכשיו לישב בה בעוה"ז ובזה אנו מראין מה שזכינו בר"ה ויוה"כ לסליחת עוונות ולהפשיט עקמימיות שבלב עד שאנו זוכין להרגיש שמחמת העוה"ב בהמצוות בעצמן שעושין בעוה"ז שזהו בחי' סוכה שהוא בחי' עוה"ב שאנו זוכין עכשיו לישב בה וע"כ אז הוא זמן שמחתינו כי זה עיקר השמחה כשמרגישין העוה"ב עכשיו בחי' ביומו תתן שכרו וכו' כנ"ל בהתורה הנ"ל:

כי עיקר השמחה זוכין בסוכות כי אז נמשכין כל החסדים הפנימיים והמקיפים של כל הבחינות כמבואר בכוונות ועיקר ההתגברות הוא ע"י החסדים כמבואר בהתורה הנ"ל בסופו ע"ש וע"כ אז עיקר השמחה ע"י שממשיכין אז כל החסדים שעי"ז ההתגברות כנ"ל:

אות י

וזהו בחי' ש"ע שאז כביכול הש"י שמח עמנו כמבואר בכוונות כ"ש בפרש"י (פנחס) בבקשה מכם עכבו עמי עוד יום א' היינו כי אז נכללין כל השמחות יחד בחי איהו בזקיפו ואנן בשיפולי כפי שמחתו כן שמחתינו בחי' ישמח ה' במעשיו ישמח ישראל בעושיו כמבואר שם בהתורה הנ"ל. כי באתערותא דלתתא אתער לעילא היינו כי בכל ז' ימי הסוכות זכינו להמשיך השמחה עלינו לשמוח בה' לשמוח בהמצוות בעצמן להמשיך שמחת העוה"ב בחי' סוכה בעוה"ז לתוך המצוות. וזהו בחי' שמחת בית השואבה ששמחין מאד בעת ששאבו המים לנסוך החג שאז היה עיקר השמחה שלא נראה דוגמתה כשרז"ל מי שלא ראה שמחת בית השואבה וכו'. כי עיקר השמחה נמשכת מהמים שהם בחי' רעמים בחי' אל הכבוד הרעים ה' על מים רבים (תהלים כט) שמשם עיקר השמחה וע"כ מרבין בשמחה גדולה אז בשאיבת המים דייקא כי משם עיקר השמחה כנ"ל ואח"כ בש"ע וש"ת אז הש"י שמח עמנו בחי' ישמח ה' בעמשיו שאומרין אז בשעת הקפות ואז נכללין כל השמחות יחד שתופסין התורה ושמחין עמה כי אנו שמחין עמו והוא שמח עמנו יחד. בחי' איהו בזקיפו ואנן בשיפולי כפי שמחתו כן שמחתינו כנ"ל כי אנו אוחזין התורה בשעת השמחה להורות שכל שמחתינו הוא רק התורה בעצמה כי כל שמחתינו הוא מצוות התורה בעצמן שאנו זוכין לעשות ובזה לבד אנו שמחין שזהו עיקר שלימות השמחה כנ"ל:

אות יא

וזה בחי' נטילת ד' מינים בסוכות זמן שמחתינו כדי להשמיך השמחה של מצוה הנ"ל שהוא בחי' עוה"ב לתוך הלב. כי אע"פ שזוכין להמשיך בחי' עוה"ב בעוה"ז ומרגישין בדעתו בחי' עוה"ב העיקר הוא להרגיש השמחה בחי' עוה"ב בתוך הלב כ"ש במאמר הנ"ל ועיקר השמחה הוא בלב כ"ש נתת שמחה בלבי. כי האדם בעצמו כלול מכל העולמות כידוע ויש בהאדם בחי' עוה"ב ועוה"ז שהם בחי' ראש וגוף כי הראש שהוא הדעת הקודש שבמוח הוא בחי' עוה"ב. כי עיקר עוה"ב הוא השגת הדעת בחי' כי תמלא הארץ דעה לדעת את ה' וכו'. והגוף הוא בחי' עוה"ז. וע"כ עיקר הבחירה הוא בתוך הלב שהוא בתוך הגוף שיש בו שני חללים חלל הימיני וחלל השמאלי ששם משכן שני היצרין, יצר טוב ויצה"ר שהם בחי' יצר משחבו תלב כידוע וע"כ העיקר להמשיך הדעת הקדוש לתוך הלב בבחיט' וידעת היום והשבות אל לבבך שצריכין להמשיך הדעת לתוך הלב כ"ש רבינו ז"ל במ"א. וזהו בחי' סוכה וד' מינים שמקיימין בסוכות זמן שמחתינו כי הכל בשביל השמחה. כי סוכה הוא בחי' עוה"ב כנ"ל שאנו ממשיכין ע"י מצוות סוכה בחי' עוה"ב לתוך העוה"ז כדי שנזכה לשמחה הנ"ל להרגיש השמחה בחי' העוה"ב בתוך המצוות בעצמן. אבל עדיין אנו צריכין להמשיך השמחה לתוך הלב כי אשפר שירגיש בחי' עוה"ב במוחו ודעתו אבל לא בלבו והעיקר הוא להרגיש השמחה בלב כ"ש רבינו ז"ל שם ועיקר השמחה הוא בלב כנ"ל. ולזה אנו נוטלין ד' מניים ומנענעין בהם בכל הו' קצוות וכל הנענועים עד הטבורא דלבא כדי להמשיך השמחה מהמוח אל הלב כדי להרגיש השמחה בעוה"ז ממש שהוא בחי' הגוף שהוא בחי' שש קצוות כי ע"י הנענועים ממשיכין הארת החסדים לתוך הגוף ומשם אל האתרוג בחי' מלכו תכמבואר בכוונות. ועיקר התגלות השמחה הוא ע"י החסדים כנ"ל ועכשיו ממשיכין החסדים לתוך הגוף והלב שהוא בחי' אתרוג כי אתרוג דא לבא כ"ש בזוה"ק. וע"י המשכת החסדים לתוך הלב עי"ז ממשיכין השמחה לתוך הלב כי עיקר השמחה ע"י החסדים כנ"ל ואז כשזוכין להרגיש השמחה בלב. זהו עיקר שלימות השמחה שזוכין לשמחה של עוה"ב בעוה"ז ממש בתוך הלב שבחלל הגוף שהוא בבחי' עוה"ז כנ"ל. וז"ש ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכו' ושמחתם לפני ה' אלקיכם וכו' כי עיקר השמחה ע"י הד' מניים שעי"ז ממשיכין השמחה של מצוה לתוך העוה"ז לתוך הגוף שנזכה לעשות כל המצוות בכל השנה בשמחה גדולה מהמצוה בעצמה עד שלא נרצה שום עוה"ב בשכר המצוה. רק כל שמחתינו יהיה המצוה בעצמה שזה עיקר השמחה כנ"ל:

אות יב

ועיקר הוא האתרוג שהואפרי עץ שטעם עצו ופריו שוה היינו שזוכין שהעוה"ב והעוה"ז הכל א'. כי מרגישין בהמצוות העוה"ב בעוה"ז, כי עוה"ז שעושין בו המצוות הוא בחי' העץ שעושה פירות ועיקר איכלת וטעם הפירות מקבלין בעוה"ב כי היום לעשותם ומחר לקבל שכרם וע"כ העוה"ז כמו שזורעין או נוטעין עץ עושה פרי ואח"כ לעתיד בעת קבול השכר יזכה לקבל פירותיו מהעץ החיים ע"י המצוות ומע"ט שזכה לסגל בעוה"ז הוא הזריעה והנטיעה ובעוה"ב הוא זמן אסיפת הפירות אבל מי שזוכה לעשות המצוות בשמחה הנ"ל עד שאין רוצה שום עוה"ב רק כל העוה"ב שלו הוא המצוה בעצמה נמצא שמרגיש טעם הפרי בתוך העץ הנטוע בעצמו שזהו בחי' אתרוג שטעם עצו ופריו שוה. כי מרגישין טעם הפרי שהוא בחי' עוה"ב בתוך העץ הנטוע בעצמו שהוא בחי' עוה"ב כנ"ל כי ע"י מצוות אתרוג ומיניו זוכין לזה כנ"ל:

אות יג

וע"כ סוכות הוא חג האסיף בזמן שאוספין הפירות לבית, זהו בחי' בא יבא ברנה נושא אלומותיו שהוא ר"ת נבי"א בחי' קיבול שכר כמבואר בהתורה הנ"ל כי אנו ממשיכין השמחה הנ"ל בזמן האסיף להורות שאנו מרגישין עכשיו בעוה"ז את השמחה של המצוה בעצמה בחי' עוה"ב שהוא בחי' אסיפת הפירות בחי' בא יבא ברנה כוו' כנ"ל ואנו זוכין להשמיך זאת בעוה"ז כי אנו שמחין בהמצוה בעצמה ומרגישין העוה"ב שהוא בחי' אסיפת הפירות גם בעוה"ז כנ"ל:

וע"כ מסככין בפסולת דייקא כי הפסולת והאוכל מרמז על העוה"ז והעוה"ב כי עיקר הפירות והאוכל נזכה לעוה"ב כ"ש (ישעיה ס"ה)הנה עבדי יאכלו וכ,ש תערוך לפני שלחן ורכו'. אבל העוה"ז הוא בח'י פסולת בחי' מוץ ותבן שחופין על המאכל שהוא בחי' קליפה הקודמת לפירי שצריכין לשבר הקליפה שהוא בחי' העוה"ז כעדי לזכות להפרי שהוא קדושת המצוות בחי' עוה"ב שאז יקבלו הצדיקים שכרן שהוא בחי' גוף הפרי כנ"ל. וע"כ סוכה שמרמז על עוה"ב שזוכין בעוה"ז להרגיש בעשיית המצות בעצמן את העוה"ב כנ"ל, ע"כ מסככין בפסולת ואסור לסכך בהאוכל בעצמו, להורות שאין אנו רוצין שום שכר עוה"ב שהוא בחי' אכילת הפירות רק אנו מרגישין בהעוה"ז בעצמו שהוא בחי' פסולת אנו מרגישין א ת שמחת העוה"ב שהוא בחי' סוכה שעושין מפסולת דייקא כנ"ל:

וע"כ סכך הסוכה וד' מינים כולם הם ממין הצומח מן הארץ כי צמיחת הארץ היא בחי' שמחה בחי' ישמחו וירננו וכו' ארץ נתנה יבולה כנ"ל:

וזה בחי' משארז"ל שאתרוג דר באילן ג' שנים. כי אתרוג הוא בחי' שמחה הנ"ל שמחיה כל הג' קומות עולם שנה נפש כנ"ל שזהו בחי' ג' שני חזקה שבהם נתבטלין כל המערערים שזהו בחי' ג' שני ערלה שצריכין לעבור על האילן קודם שאוכלין מפירותיו כי קודם שעוברין ג' שנים יש עדיין אחיזת הקליפו הנמשכין מחית קנה הנ"ל. אבל כשהפירות גדילין כבר ג' שנים כבר נתבטל חית קנה שהוא בחי' הקליפות שהם המערערים וכו' כנ"ל ואז נמשך השמחה בשלימות בכל הג' קומות ואז הפירות ראוים לאכילה כי הפירות הם בחי' השמחה שאין מתבררים מאחיזת עשו וישמעאל בחיט' חית קנה הנ"ל כ"א בג' שנים שהם בחי' ג' קומות כי כל שנה הוא קומה שלימה וג' שנים הם ג' קומות כנגד בחי' עולם שנה נפש כנ"ל כי כל קומה כלולה מכל הג' כידוע. וע"כ צריכין לעבור על הפירות ג' שנים כדי לדחות בחי' חית קנה הנ"ל ולהמשיך השמחה בכל הג' קומות שאז דייקא ראוים לאכלם כי נתבררים מן הקליפות שהם בחי' בעצבון תאכלנה כי בג' שנים הם ג' ראשי שנים והעיקר הוא ר"ה שאז נדחה חית קנה כנ"ל כי אז נעשין רעמים הנ"ל כנ"ל. וזהו בחי' ג' שני חזקה שבהם נדחין המערערים והחולקים כנ"ל וע"כ אתרוג דר בא ילן ג' שנים להורות שע"י אתרוג נמשך חיות לכל ג' קומות הנ"ל שחיותם ע"י שמחת המצות שזהו בחי' אתרוג כנ"ל:

חזקת קרקעות ד

אות א

חזקת קרקעות הוא בשלש שנים כי עד תלת שנין מזדהר בשטריה טפי לא מזדהר:

הענין כי איתא בסי' פ"ב (לקוטי ח"א) כי כל החרפות נמשכין מהג' קליפות שהם בחי' שלש שני ערלה וע"י השתיקה ששותקין ואינם משיבים למחרפיהם עי"ז נכללים בבחי' חשמ"ל שהוא מכניע הג' קליפות בחי' שלש שני ערלה הנ"ל. וע"כ החזקה הוא בשלש שנים כי בשלש שנים הראשונים עדיין צריך לחוש מערעורים וסכסוכים שהם בחי' חרפות קטטות ומריבות הבאים מבחי' שלש שני ערלבה בחי' ג' קליפות שמשם כל החרפות כהנ"ל שהם בחי' ערעורים כנ"ל ע"כ צריך לשמור השטר. אבל אחר שלש שנים אין צריך ליזהר בשטר כי כבר נכנעו השלש שני ערלה באלו הג' שנים ואז השדה מוחזקת בידו והעיקר הוא כששתק המערער כל הג' שנים ולא ערער ולא מיחה כלל שאז דייקא יש לו חזקה כי ע"י השתיקה ששתק שלשה שנים על ידי זה כבר נתבטל אחיזת השלש שני ערלה שהם בחי' חרפה מקרקע זאת כי השתיקה היא בחי' חשמ"ל שמבטל החרפה שמשם כל הערעורים כנ"ל וע"כ עיקר החזקה כששתק כל הג' שנים ולא מיחה כלל אבל אם עשה מחאה אפילו בעירוב ברחוק מאה פרסאות נתבטלה החזקה כי עיקר החזקה ע"י השתיקה שמבטלת החרפה שמשם כל הערעורים כנ"ל ומאחר שלא שתק ומיחה אפילו בריחוק מקום כבר נתבטלה החזקה וכנ"ל:

הלכה ה בהלכות חזקת מטלטלין הלכה ה אות ט: