ליקוטי הלכות/חושן משפט/הלכות חזקת מטלטלין

חזקת מטלטלין א

אות א

כשאין אחד מוחזק כההיא ארבא וכו' כל דאלים גבר ופירשו כי מי שהוא שלו בודאי ימסור נפשו ביותר ויתגבר:

והענין ע"פ מ"ש רבינו (סי' ס"ט) ומובא לעיל כי שורש הנפש הוא בהממון נמצא זה שהחפץ האו שלו שם הוא שורש נפשו וע"כ בודאי יתגבר על החפץ ויטלו כי נתוסף לו כח וגבורה וחיות ע"י החפץ עצמו מאחר ששם שורש נפשו וחיותו וע,כ כשבא אל החפץ אזי נתוסף לו כח וחיות ע"י החפץ עצמו מאחר ששם שורש נפשו וחיותו וע"כ כשבא אל החפץ אזי נתוסף לו כח וחיות ע"י החפץ כנ"ל ועי"ז בודאי יוכל להתגבר על חבירו שאינו שלו ואין שם שורש נפשו, אדרבא טבע הנפש לצמצם עצמו לבלי להניח עצמו להגזלן ליטול כמבואר שם במאמר גזילה וע"כ בודאי לא יהי' כח לחבירו הגזלן ליטלו מידו כי אין שם שורש נפשו כנ"ל:

גם כי עיקר הכח וגבורה הוא ע"י בחי' שמירת הברית כי הברית נקרא בועז בו עז בו תוקפא בבחי' כי כאיש גבורתו וזה שרוצה לגזול הוא בבחי' פגם הברית. כי הגזלן הוא כאלו בא על אשתו ממש כמבואר במאמר הנ"ל ע"ש נמצא שהוא בבחי' פגם הברית שמשם החלישות כנ"ל וע"כ בודאי לא יוכל להתגבר נגד חבירו שהוא שלו שהוא בבחי' שמירת הברית נגדו כי העשירות הוא בבחי' שמירת הברית שהוא שלימות הנפש וע"כ פסקו כל דאלים גבר כי בודאי יתגבר זה שהוא שלו כנ"ל:

חזקת מטלטלין ב

אות א

כל דבר מטלטל שהוא ביד האדם בחזקת שהוא שלו וכו' וישבע וכו' וכנ"ל:

על פי המאמר ויהי מקץ המדבר מזכרון (סי' נ"ד) ע"ש כי צריך לאדבקא מחשבתו בעלמא דאתי בכלל ובפרט כי בחי' רגלי הקדושה מלובשין בזה העולם בבחי' והארץ הדום רגלי כוו' והקב"ה מצמצם אלקותו ית' ומזמין לכל אדם מחשבה דיבור ומעשה וכנ"ל וצריך להגדיל דעתו בזה וכו' והמון עם נעשה אצלם כ"ז ממילא ע"י שינה וכו' ומשא ומתן. כי כל המו"מ הוא בבחי' נוטה שמים כיריעה כי בכל דבר יש בו נצוצות וצריך שישהא זה הדבר אצל זה האדם ששיכים אלו הניצוצות לחקלי נר"נ שלו ואח"כ יוצא לרשות אחר ששייכים הנצוצות לנר"נ שלו. ולפעמים חוזר הדבראליו וכו' ע"ש. ולבא לזכרון צריך לשמור עצמו מרע עין שהוא מיתת הלב וכו' ואפילו מי שאינו רע עין צריך ליזהר מכח המדמה שלא יטעה אותו עינו ע"י המדמה שמדמה לפעמים היפך האמת וכו' וזה בא ע"י לשון הרע וכו' כי נפגם הדעת ונפגם אהבה דקדושה בי' כהן וכו'. וזה בחי' שבע שני השבע ושבע שני הרעב וכו' ולהכניע המדמה הוא ע"י בחי' יד בחי' שמחה וכו' היינו בחי' מנגן ביד ללקט הרוח טובה מעצבות רוח כי עיקר פקדונות הרוחות הוא ביד בחי' אשר בידו נפש כל חי ורוח וכו' וזה בחי' ויוסף ישית ידו על עיניך וכו' ע"ש כ"ז היטב:

אות ב

והנה כל הבאים לדין וכופרים זה את זה, הנה זה שטוען שקר ומכחש בעמיתו ורוצה לגזול את חבירו הוא בחי' רע עין שעינו רעה בשל חבירו ורוצה לגוזלו וע"י הרע עין נפגם אצלו הזכון שהוא בחי' לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי שהוא בחי' מו"מ באמונה. כי עיקר בחי' לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי דהיינו להעלות רגלי הקדושה לשרשם הוא ע"י מו"מ שע"ני נעשה בחי' נוטה שמים כיריעה שזה עיקר התכלית והשלימות. כי עיקר בחי' הרגלין הם מלובשין במו"מ כי הממון הוא בחי' רגלין גה"ל וע"כ ע"י מו"מ באמונה עי"ז מעלה בחי' רגלי הקדושה לשרשם שזהו בחי' לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי. וע"כ נעשה ע"י המו"מ דייקא בחי' נוטה שמים כיריעה שזהו גמר התיקון של בחי' לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי שהואבחי' זכרון. אבל עיקר הדבר שיעשה המו"מ באמונה כראוי כי בודאי כשמשקר ח"ו במו"מ א"א שיהי' נעשה התיקון הנ"ל ע"י מו"מ פגום ח"ו. ועיקר הדבר שיעשה מו"מ באמונהו עי"ז בעצמו נעשה היחוד הנ"ל של צדיק וכנס"י שהוא בחי' נוטה שמים כיריעה כי עיקר האמונה היא בחי' צדק כד אתחברת באמת כמובא בדברי רבינו ז"ל בשם הזוה"ק כ"פ. צדק כד אתחברת באמת שהיא בחי' אמונה. זהו בעצמו בחי' היחוד הנ"ל בחי' נוטה שמים כיריעה כידוע. וע"כ עיקר האמונההיא במו"מ דייקא כ"ש (שבת לא) נשאת ונתת באמונה כי על ידי המו"מ נעשה בחי' נוטה שמים כיריעה שזהו בחי' אמונה, צדק כד אתחברת באמת כנ"ל. וע"כ צריך האדם ליזהר מאד מאד לעשות מו"מ באמונה שהוא דבר גדול מאד מאד ונעשה עי"ז תיקונים ויחודים גדולים מאד למעהל בשורש נשמתו וזה עיקר עבודת האדם כל ימי חייו. כי עיקר עבודת האדם כל ימי חייו הוא לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי ועיקר בחי' זו בשלימות הוא ע"י מו"מ באמונה שהוא בחי' נוטה שמים כיריעה כנ"ל וע"כ אחר תיתת האדם שואלין אותו תיכף נשאת ונתת באמונה כי אז אחר הסתלקותו והנשמה רוצה לעלות לאדבקא בעלמא דאתי אבל לא כל אדם זוכה לזה כ"א מי שטרח בע"ש וכנ"ל. וכפום מה דאתדבק ואתמשך בר נש בהאי עלמא הכי משכין ל י' וכו' ה יינו מי שדיבק מחשבתו בעלמא דאתי בהאי עלמא שפילה זוכה שגם אחר מיתתו יתדבק מיד בעלמא דאתי, וכן להיפך ח"ו. וע"כ שואלין לו אז נשאת ונתת באמונה שהוא בחי' לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי כנ"ל ואז הוא כדאי להתדבק ולעלות לעלמא דאתי גם אח"כ דהיינו אחר הסתלקותו:

אות ג

נמצא כשאלו השני בעל דינין באים לדין וכופרים זה את זה ואחד מהם ודאי משקר וזה שמשקר הוא פגם במו"מ באמונה ופגם בבחי' הנ"ל בחבחי' לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי שהוא בחי' זכרון. והפגם בא ע"י בחי' רע עין שעינו רעה בשל חבירו וכנ"ל אם ע"י כח המדמה וכו'. כי באמת אנחנו אין חושדין את אחד מישראל שישקר לגמרי בלי שום צד היתר רק יתכוון לגזילה גמורה ח"ו, שזהו בחי' רע עין ממש כי ישראל לא נחשדו ע"ז רק אנו דנין את המשקר שנכשל בעסק ע"י הכח המדמה שהוא מטעה את עין האדם ומדמה לו מילתא למילתא ומורה לו איזה היתר בטעות ע"י הדמיונות של הכח המדמה ועי"ז נכשל בשקר זה לכחש בעמיתו. כי המדמה מטעה לפעממים את האדם היפך האמת כנ"ל ומחמת זה נפגם המו"מ באמונה שהוא בחי' לאדבקא וכנו' בחי' זכרון וכו'. נמצא שאחד מאלו הבעלי ד ינים פגם בבחי' זכרון הנ"ל ע"י הכח המדמה כנ"ל אבל אין יודעין איזהו. וע"כ פסקו חז"ל שכל מי שהמטלטלין בידו הם בחזקתו כי עיקר תיקון והכנעת המדמה הוא ע"י בחי' היד בבחי' וביד הנביאים אדמה וכו' כמבואר שם היטב. כי ע"י היד דהיינו בחי' ניגון שמברר הרוח טובה מן הרוח נכאה וכו' עי"ז זוכין לבחי' זכרון הנ"ל שהוא זמרה ותנו תוף כמבואר במ"א וע"כ מי שהדבר בידו הוא בחזקתו כי אנו מאמינין את זה שהדבר בידו כי הוא מוחזק ביותר באמונה המו"מ הזה כי עיקר הדבר תלוי בבחי' היד שע"י מכניעין המדמה שעי"ז זוכין לבחי' זכרון לאדבקא וכו' שהוא בחי' מו"מ באמונה כנ"ל. כי באמת אין אנו חושדין את אחד מהם לבחי' רע עין כנ"ל רק שזה שמשקר נכשל ע" י הכח המדמה שהטעה אותו ומראה לו היתר בטעות כנ"ל. וזה שאר"ל על שבועעת מודה במקצת חזקה אין אדם מעיז וכו' אלא אשתמוטי הוא דקא משתמיט, היינו שאינו בבחי' רע עין לגמרי שהוא סטרא דמותא בחי' עזות ושקר גמור רק שאנו חושדין אותו שמשתמט וממציא לו היתר מאחר שבדעתו לפורעו לבסוף רק שמשתמט לעת עתה ע"כ אינו עושה איסור. וזה בחי' כח המדמה שמטעה את האדם היפך האמת כנ"ל. כי באמת אסור לכפור כלל אפילו לפי שעה. וכן ארז"ל על שבועת היסת שתיקנו בכופר בכל מחמת ספק מלוה ישנה שיש לו עליו, זהו ג"כ בחי' כח המדמה ממש שמדמה לו בספיקות כאלו חבירו חייב לו וע"כ מותר לו לכפור בו, וזהו ממש בחי' כח המדמה. כי הכלל שאין אנו חושדין אותו רק שנכשל ע"י בחי' כח המדמה כנ"ל, וע"כ ההלכה רווחת המוציא מחבירו עליו הראיה כי חזקה כל מה ששי ביד האדם הוא שלו כי אנו מאמינין יותר את זה שבידו שמדבר אמת ולא נכשל ע"י המדמה כי עיקר הכנעת המדמה ע"י בחי' היד כנ"ל. וע"כ עיקר חזקת המטלטלין הוא תיכף כשבא לידו כי כל המטלטלין היוצאים מיד אחד ליד חבירו על ידם נעשה התיקון הנ"ל שהוא בחי' נוטה שמים כיריעה שהוא בחי' זכרון כנ"ל. וזה תלוי ביד ד ייקא שהוא הכנעת המדמה שבו תלוי הזכרון כנ"ל. וע"כ עיקר חזקת מטלטלין הוא ביד דייקא:

אות ד

וזה בחי' השבועה שהטילו חז"ל על המוחזק שישבע שהוא כדבריו ויפטר. כי היד הנ"ל שעל ידה מכניעין המדמה וכו' כנ"ל לאו כל אדם זוכה לזה לבחי' יד הנ"ל שיוכל להכניע המדמה על ידה וכמובן שם בדברי רבינו הנ"ל שצריך שיהי' המנגן ביד לעשות תיקון הנ"ל שצריך שיהי' המנגן ביד לעשות תיקון הנ"ל אדם גדול מאד, וזה בחי' יוסף הצדיק שזכה לזה בבחי' ויוסף ישית ידו על עיניך ע"ש. וזה בחי' שבועה הנ"ל כי השבועה הוא בחי' יוסף שהוא בחי' צדיק יסוד עולם כמובא בספרים. וע"י השבועה זוכין לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי שזה עיקר בחי' נדר ושבועה שהם עולים עד עלמא דאתי שהוא בחי' יוה"כ שמתירים אז נדרים ושבועות, כי יוה"כ הוא בחי' עוה"ב שאין בו איכלה ושתיה כידוע כל זה. כי זה עיקר בחי' נדר ושבועה לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי. כי עיקר בחי' לאדבקא וכו' הנ"ל נעשה ע"י שמגדילין השכל בכל דבר להעלות הרגלין של הקדושה לשרשם וכו' כנ"ל, וזה נעשה ביותר ע "י בחינת נדר ושבועה של ידם אנו יכולין לעשות תורה ומצוות מכל הדברים שבעולם אפילו מדבר הרשות אנו עושין תורה ומצוות ע"י נדר ושבועה (וכמובא מזה במ"א בהלכות נדרים ושבועות ע"ש). וזה בחי' לאדבקא הנ"ל להעלות החיות והרגלין הנ"ל לשרשם כנ"ל. כי כל התורה כולה ניתנה בשביל בחי' זו לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי. כי עיקר הקדושה הוא רק בשביל זה להתדב ק באור החיים בעלמא דאתי. כ"ש וחי בהם לעולם שכולו טוב וכו', ובשביל זה נתן לנו הש"י את כל מצוות התורה. כי הש"י שיער בדעתו כביכול שע"י רמ"ח מצוות אלו נוכל לדבק מחשבתינו בעלמא דאתי לפי העת והזמן והאדם והמקום. כי בפסח אנו מדבקין מחשבתינו בעלמא דאתי ע"י אכילת מצה וד' כוסות וכו'. ובסוכות ע"י סוכה ולולב וכיוצא בזה. בר"ה ע"י שופר ובי"ה ע"י התענית וכן בשאר הזמנים. וכן בכל יום ויום אנו מתדבקין בעלמא דאתי ע"י ציצית ותפילין ושאר מצוות הנוהגים בכל יום. וכן לפי האדם כי כהנים ולוים יש להם מצוות מיוחדות לאדבקא על ידם וכן בשאר ב"א. וכן לפי המקום כי בא"י יש מצוות מיוחדות לאדבקא על ידם וכו' וכיוצא בזה. כי כלל כל המצות הוא רק לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי כנ"ל. וכל השס"ה לא תעשה הם בשביל לשמור את הזכרון ע"י שנשמרין מבחי' רע עין שהוא מיתת הלב שהם בחי' כלל כל השס"ה ל"ת שכולם נמשכין מבחי' הרע עין שהוא מיתת הלב כ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וכו'. וכל זה הוא לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי ע"י תרי"ג מצוות התורה. אבל גם בכל דבר יש חיות אלקות וכו' וזה נמסר לכל אדם בפרט לפי מדריגתו שזוכה לאדבקא מחשבותיו גם בכל דברי הרשות בעלמא דאתי. והתורה האירה עיניו וגילתה לנו זאת שנוכל לדבק מחשבותינו בעלמא דאתי בכל הדברים שבעולם ולעשות מהם תורה וגילתה לנו זאת ע"י מצוות נדר ושבועה, שבזה הראה לנו התורה בפירוש/ שאנו יכולין לעשות בעצמינו תורה ומצוות מכל הדברים שבעולם אפילו מדבר הרשות. כי זה הדבר הרשות מתחילה לא היה בו שום מצוה. ועכשיו ע"י הנדר ושבועה שחייב בעצמו בנדר או שבועה לעשות או שלא לעשות עכשיו נעשה מזה הדבר הרשות תורה ומצוות. נמצא שע"י נדר ושובעה הוא עיקר בחי' לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי מכל הדברים שבעולם, כי שם עיקר השורש של נדר ושובעה, בבחי' עלמא דאתי כנ"ל:

אות ה

וע"כ כשיש הכחשה בין שני בני אדם וזה מורה שהתגבר המדמה באחד מהם ופגם בזכרון בבחי' מו"מ באמונה כנ"ל. ע"כ אנו מטילין שבועה על המוחזק, כי ע,י השבועה שהוא בחי' יוסף כנ"ל עי"ז יש כח ביד זה שמוחזק בידו להכניע המדמה ע"י בחי' היד כנ"ל שעי"ז זוכין לאדבקא שהוא בחי' מו"מ באמונה וכו' כנ"ל. וע"כ מוסרין השבועה ברוב הדינים למי שמוחזק בידו, זה בחי' ויוסף ישית ידו על עיניך וכו' הכל כנ"ל ועיין כל המאמר הנ"ל והבן היטב.

אות ו

ואת ה' אלקיך תירא אותו תעבוד ובו תדבק ובשמו תשבע. את ה' אלקיך תירא זה בחי' ניגון הנ"ל ביד שע"י מכניעין המדמה וזוכין לזכרון כנ"ל, כי יראה סטרא דלוי ששם הניגון וע"כ על ידי זה מכניעין המדמה שהוא פגם האהבה הקדושה שהוא בחי' כהן כ"ש שם. כי ע"י יראה סטרא דלוי זוכין לאהבה בבחי' בעל אבידה מחזיר על אבידתו בבחי' קדמה ליה איהו המובא בדברי רבינו ז"ל בסוף מאמר בחצוצרות (סי' ה'). וזהו אותו תעבוד זהו בחי' עבודה שבבל היפך מיתת הלב, להכניע רע עין שהוא מיתת הלב שהוא פגם הזכרון ולזכות לעבודה שבלב ועי"ז זוכין ובו תדבק היינו לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי שהוא זכרון כנ"ל. ובשמו תשבע כי שבועה הוא בחי' לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי כנ"ל:

חזקת מטלטלין ג

כל דבר שהוא ביד האדם היא בחזקת שהוא שלו וכו':

אות א

ע"פ המאמר ויהי מק ץ כי מרחמם ינהגם וכו' (בלק"ת סי' ז') ע"ש. ומבואר שם שכל אדם צריך לדבר עם חבירו ביראת שמים כדי להשאיר חליפות אחריו בן ותלמיד וכו'. וע"י שמאירין הדעת בבן ותלמיד עי"ז זוכה להשגת המקיפים וכו' וזה החכם כשזוכה להשגת המקיפים צריךם לעשות סייג לדבריו שלא יכנוס בתוך קושיות ותירוצים שהם למעלה מהזמן וכו'. כי יש דברים שאסור לגלותם כי אם יגלה וזה התירוץ בפני התלמיד יכנוס בו מקיף חדש שעל ידו התי' הקושיא חזקה ורחבה יותר מבתחילה עד שיוכל ליכנוס בהשגת המקיפים שהם למעלה מהזמן שאין הזמן מספקי לבאר הקושיות והתירוצים שיש שם כי הם למעילה מהזמן כי כל מה שהוא מגלה איזה שכל קושיא או תירוץ יכנס בו שכל חדש שהוא בחי' מקיף כנ"ל. ע"כ מוכרח החכם לעשות סיג לדבריו לדקדק וליזהר מה לגלות ומה שלא לגלות באופן שלא יכנוס בתוך קושיות ותירוצים שאין הזמן מספיק לבארם וכו'. וע"י כלליות בן ותלמיד עי"ז מי שהוא איש חיל ואינו ההיפך שקורין שלימזלניקר הוא יכול לקבל בעת האכילה הארת הרצון וכו' כי הפרנסה נמשך מהמלכות וכו' והמלכות מקבל הפרנסה מן בחי' הידים שיש בים החכמה שמגלה הרב לבן ותלמיד אשר שם מאירין המקיפים שהם בחי' הארת הרצחן וכו' ע"ש כ"ז היטב:

אות ב

וזה בחי' פגם איסור גזילה ופגם תאוות ממון כי כל הממון והפרנסה נמשך מהארת המקיפים אלו שנמשכין ע"י דשמאירין בבן ותלמיד כנ"ל. וכמו שבאלו המקיפים כשזוכין להשיגם צריכין לדקדק לעשות סיג לדבריו שלא להמשיך מקיפים שאין צריכין להשיג כדי שלא יכנוס המקיפים שהם למעלה מהזמן וכו' כנ"ל, כמו כן בהממון והפרנסה הנמשכת משם צריך כ"א וא' שמקבל איזה ממון ופרנסה משם ליזהר מאד שיהיה שמח בחלקו ולא יהי אץ להעשיר, ויתאמץ ויתגבר מאד שלא יתאוה ולא יחמוד בכל פעם יותר ויותר כי באמת דרכי ה' ישרים מאד אך הם נפלאים מאתנו. וא"א לנו להשיגם כי מי יבין אורחותיו הקדושים. כי באמת הש"י עושה צדקות עם כל בשר ורוח וברחמיו הוא נותן לחם ופרנסה לכ"א בעתו כרצונו, לזה הוא משפיע לחם בדוחק ולזה תבשילין ולזה בגדים וזה יש לו איזה סך ממון וזה יש לו יותר וקצת יש להם עשירות וקצת יש להם עשירות יותר ויש שיש להם עשירות גדול וכיוצא בזה חילוקים רבים בענין הפרנסה והעשירות שנמשך להעולם מהארת הרצון העליון. וכ"א וא' כל מי שאינו מסתכל באמת על התכלית האחרון האמיתילכולם חסר הרבה ואין א' מהם שיסתפק במה שחננו ה' כשרז"ל אין אדם מת וחצי תאוותו בידו ולכל אחד וא' נדמה שחסר לו באמת הרבה ואלו היה לו עוד כך וכך היה די לפניו וכששי לו גם זה חסר לו עוד הרבה יותר כשרז"ל יש לו מנה מבקש מאתים יש לו ר' וכו' נמצא שכ"א וא' קשה לו קושיות הרבה בעיני פרנסתו, דהיינו מה שחסר לו בכל פעם ומתאוה יותר שזהו בחי' קושיות שהוא חסרון הדעת. כי הקושיא הוא חסרון הדעת שאינו מבין זה הענין היטב. שזהו בחי' כל החסרונות שנמשכין מחסרון הדעת כ"ש (נדרים מא) דעת קנית מה חסרת דעת חסרת מה קנית כי כל החסרונות הם רק מחסרון הדעת כמובא בדברי רבינו ז"ל במ"א (סי' ס"א) ע"כ ראוי לאדם להיות שמח בחלקו ויסתפק במה שיש לו במה שחננו ה' ואעפ"י שנדמה לו שחסר לו מהצטרכותו המוכרח לו אף עפ"כ ידע ויאמין כי הוא לטובתו כי אם יתן לו הש"י מה שחסר לו יחסר לו יותר ויותר וכן לעולם. כמו בענין המקיפים של השכל הנ"ל שכל מה שמגלין לו איזה תירוץ יותר נכנס בו מקיף חדש עד אשר נתחזקה הקושיא יותר ויותר עד שיכולין ליכנוס בקושיות ותירוצים שאין הזמן מספיק לבארם. ועל כן צריכין לעשות סייג לדבריו כנ"ל, כמו כן ממש הוא בעינין הממון והפרנסה הנמשך מהארת המקיפין הנ"ל כ"א וא' יש לו גבול בענין הממון והפרנסה לפי נשמתו ודעתו ואסור לו לצאת מן הגבול קודם זמנו כי כל הדוחק את השעה השעה דוחקתו וכל הנדחה מפני השעה השעה נדחית מפניו. היינו כי אסור לו לדחוק את השעה לחמוד ולהתאוות ולדאוג על חסרונו שימלא לו הש"י מיד מה שנדמה לו שחסר לו. כי באמת מה שהש"י אינו ממלא לו חסרונו מיד הוא לו לטובה גדולה כי תיכף שימלא הש"י חסרונו שזהו בחי' תירוץ על קושיא כנ"ל תיכף ומיד יהיה קש לו קושיא אחרת יותר גדולה שיהיה קשה יותר לתרצה, וכן אם ירצה אח"כ שיתרץ לו הש,י גם חסרון וקושיא זאת וימלא לו חסרוונ, תיכף ומיד יהיה קשה לו עוד קושיא אחרת יותר גדולה כי יחסר לו עוד הרבה יותר ויותר וכן לעולם כמו למשל איש העני והאביון ביותר שאין לו לחם כ"א בדוחק גדול אזי אינו חושב על מלבושים כלל מכ"ש על מלבושים נאים אינו עולה על דעתו לדאוג ולהסתכל עליהם רק שהוא חושב ודואג שיתן לו השי"ת לחם בריוח ונדמה לו שאלו היה לו לחם בריווח לא היה דואג. אך תיכף כשהש"י מזמין לו איזה פרנסה ויש לו לחם בריווח אזי תיכף מתחיל להסתכל שיהיה לו מלבוש שזה החסרון והקושיא יותר גדולה מבתחילה. ותיכף שיש לו גם מלבוש הוא מתאוה ומסתכל שיהיו לו מלבושים נאים ואח"כ מתאוה לדירה נאה ולכלים נאים ואח"כ לכלי כסף ותכשיטין ואח"כ לתכשיטין יקרים. ובכל פעם דאגתו וחסרונו יותר גדול עד שי שדאגתם על חסרון הפרנסה הוא שצריכין להוציא בכל שבוע עשרים אדומים וגם צריכין ליתן נדן לבניהם לפחות ארבע מאות אדומים ואין הכנסתם מספיק לזה. ויש שחסר להם עוד יותר ויותר בכפלי כפליים עד אין קץ. נמצא שכל מה שמתרצין לו איזה קושיא דהיינו שממלאין לו חסרונו תיכף ומיד קשה לו קושיא אחרת יותר גדולה וחזקה מבתחילה כי חסר לו עכשיו יותר ויותר מהכרחיו הצריכין לו עכשיו מה שלא עלה על דעתו חסרון זה מבתחילה כנ"ל עד שיכול להיות שיחסור לו ויתאוה לבלי חק מה שאי אפשר למלאות לו עד שיכול למות מרוב דאגתו מעוצם החסרונות והדאגות שבאים עליו בכל פעם יותר ויותר. וזה מחמת שהממון נמשך מהמקיפים הנ"ל וכמו שבהמקיפים הנ"ל כל מה שנתגלה לו איזה מקיף ומתרץ לו איזה קשיא אזי קשה לו קשיא יותר חזקה מבתחילה אשר בשביל זה צריכין לעשות סייג לדבריו וכו' כנ"ל, כמו כן בהממון ופרנסה הנמשך משם כל מה שרוצה למלאות חסרונו שזהו בחי' תירוץ על הקשיא שהיא חסרון הדעת שמשם כל החסרונות כנ"ל, תיכף ומיד נכנס בו קשיא אחרת יותר גדולה שנמשכת ממקיף יותר גבוה שא,א לו להשיג וכן להלן יותר. וכ"ז הוא רק מחמת שהוא דוחק את השעה ורוצה שימלא לו הש"י חסרונו מיד ובאמת לא בא זמנו עדיין. ע"כ מי שרוצה לחיות שיהיה לו חיים בעוה"ז ובעוה"ב צריך להתחזק באמונה יתירה ולהיות שמח בחלקו ויאמין כי יבא עתו כי לכלכ עת וזמן לכל חפץ תחת השמים.

אות ג

כי יש מקיפים שהם למעלה מהזמן שא"א להשיגם בזמן ובימים כלל, אך גם המקיפים שאפשר להשיגם בהזמן בעוה"ז יש זמן לכל דבר לפי האדם לפי חלקי נר"נ שיש לו כי הכל לפי מה שהוא אדם כי כל אדם יש לו מקיפים לפי מדריגתו ויש שהוא מקיף לזה ואצל אדם אחר הגבוה ממנו הוא נמוך משכל פנימי כמבואר במאמר הנ"ל. וכן בענין הזמן הוא ג"כ ממש כך כי יש מקיפים שאצל הגבוה במעלה הם בבחי' בתוך הזמן ואצל הנמוך במדריגה ממנו אלו המקיפים הם אצלו למעלה מהזמן ויכולין להבין דבר זה בפשיטות כמו שרואין בענין השכליות הפשוטים שיש דבר חכמה שבעל שכל יכול להבין אותלו בחצי שעה אבל הקטן ממנו א"א לו להבין זה הדבר כ"א בשתי שעות והקטן ביותר צריכין ללמוד עמו כל השבוע עד שמסבירין לו זה הדבר ויש דבר חכמה שהגדול במעהל מבין אותו היטב אבל איש הפשוט אי אפשר לו להבינו ואם נרצה להקדים לו הקדמות רבות ולסבב לו סיבובים רבים כדי שיבינו יכלה הזמן של כל ימי חייו ועדיין לא יבין כי לפי קטנות שכלו וקוצר המשיג ועומק המושג צריכין לו סיבובים והקדמות רבות מאד כדי שיבינו עד שלא יספיק הזמן להסביר לו זה הדבר הרחוק ממנו מאד. נמצא שיש שכל המקיף שהוא למעלה מהזמן לזה ואצל הגבוה ממנו הוא בתוך הזמן. וכמו כן בהאדם בעצמו שלפעמים לפי מדריגתו עכשיו א"א לו להשיג בשום אופן שכל המקיף הזה כי הוא אצלו בבחי' למעלה מהזמן לפי מדריגתו עכשיו לפי חלקי נר"נ שיש לו עכשיו אבל אם יזכה ברבות הימים למדריגה גבוה יותר לחלק נר"נ גבוהים יותר אזי יהיה זה המקיף אצלו בבחי' בתוך הזמן ויכול להשיגו. ע"כ העיקר הוא האמונה ואסור ליכנוס בחקירות בקושיות ובתירוצים כלל בעיני הנהגות הבורא ית' כי צדיק וישר הוא וכל דרכיו משפט ולא עולתה בו. רק שא"א לנו להבין דרכי ה' וצריכין להתחזק רק באמונה לבד כמו שהאריך רבינו ז,ל בשיחתו הקדושה שהשיח בעת שגילה המאמר הנורא הנ"ל הנדפסת בשיחות הר"ן דף י"א ע"ג המתחיל צריך לחזק א"ע באמונה וכו' כי אם ירצה לתרץ איזה קושיא יהיה קשה אח"כ קושיא אחרת יותר חזקה מבתחלה. ובזה שגו מאד כמה ספרי מחקרים שמביאים בספריהם כמהוכמה קושיות בעיני הנהגות הבורא ית' ורוצים לתרצם והתירומים חלושים מאד כי אחר התירוץ אם ירצה להקשות יותר יוכל להקשות עוד קשיא יותר חזקה מבתחילה והדרא קושיא לדוכתא ביתר עוז אשר בביל זה הזהיר רבינו ז"ל מאד מאד לבלי להביט בספריהם כלל אפילו בספרים שחיברו גדולי ישראל. כי הם פוגמים ומזיקים את האמונה מאד מאד רק העיקר לבלי להתחיל ליכנוס בחקירות וקושיות כלל ואם לפעמים בא עליו על דעתו איזה חקירה וקושיא ירחיקנה מדעתו ויאמין בה' כי צדיק ה' וא"א להבין דרכיו כי גבהו מחשבותיו וכו' ואז אם יחזק א"ע תמיד באמונה יתירה ולא ידחוק את השעה לתרץ דייקא קושייתו אזי יזכה עי"ז שיגיע למדריגה גבוה יותר ואז יאיר עליו ה' ויזכה להבין היטב מה שלא היה מבין תבחילה כי ע"י אמונה זוכין אח"כ לשכל כמובא במ"א בדברי רבינו ז"ל. וכמו כן בענין הפרנסה הנמשך מהארת המקיפים הנ"ל צריך להסתפק במה שיש לו ואף אם נדמה לו שחסר לו מהכרח חיות שלו יאמין כי הוא לטובתו ולא ידחוק את השעה רק ימתין ויצפה לתשועת ה' לבד ואז יזכה שיתן לו הש"י וימלא חסרונו בעתו ואז יהי' חייו חיים טובים תמיד מאחר שלעולם אינו חסר לו כלום רק תמיד הוא שמח בחלקו אשר חחנו ה'. אבל אם ירצה שהש"י יתן לו חסרונו מיד דווקא וידחוק השעה אז אפילו כשמשיג מה שחסר לו תיכף ומיד יחסר לו יותר וכו' כנ"ל עד שבכל פעם תגדל דאגתו יותר ויותר בכפלי כפליים עד שיכול ליכנוס בדאגות וצסרונות שלא יוכל לסובלם שיקצרו ימיו וימות בלא עתו מרוב הדאגות שיהי' לו אח"כ בלי שיעור כי הם בבחי' למעלה מהזמן וכנ"ל. כי צריך להמתין עד יבא עתו כי הש"י נותן לכל אחד את אכלו בעתו וכ"ש עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו, היינו השי"ת יודע ומשער מתי ליתן ולהשפיע לכ"א ממון ופרנסה באופן שלא יזיק לו כי צריכין להמתין לקבל הפרנסה בעת שיהיה ראוי לה דהיינו שיהיו לו חלקי נר"נ כאלו שיוכל לקבל העשירות והפרנסה שלא יזיק לו שדלא יהיה אצלו בבחי' למעלה מהזמן שאז חסר לו יותר מבתחילה כמו בענין המקיפים הנ"ל והבן היטב:

אות ד

וע"כ תאוות ממון הוא בחי' ע"ז פגם אמונה. כ"ש רבינו ז"ל במאמר צוית צדק וכו' (סי' כג). היינו כנ"ל כי תאוות ממון שחומד ומתאוה בכ"פ יותר זהו ממש פגם האמונה הנ"ל שנכנס בכ"פ בקושיות יותר ע"י שאינו מתחזק באמונה ורוצה דווקא להבין דרכי השם ית' ולתרץ הקושיות בשכלו שעי"ז נכנסין בו בכ"פ קושיות יותר ויותר עד שבא לכפירות ממש. וזה וממש תאוות ממון כנ"ל שכל מה שרוצה למלאות תאוותו וחסרונו בממון שזדהו בחי' תירוץ על הקושיא כנ"ל נכנס בו מיד קושיא וחסרון יותר גדול מבתחילה וכו' כנ"ל. כי הממון נמשך מהשגת המקיפים וכו' כנ"ל וכשיש להאדם עשירות כזה שניתן לו קודם זמנו שעי"ז מתאוה בכ"פ יותר זהו בחי' עושר שמור לבעליו לרעתו. כי האדם הוא בעל בחירה ויכול לפעמים להתגבר בתאוותו עד שימשיך איזה ממון ועשירות קודם זמנו אבל הוא מזיק לו כי חסר לו בכ"פ יותר ויותר וע"כ מרבה נכסים מרבה דאגה כי בכ"פ דאגתו וחסרונו גדול יותר מבתחילה כי נכנסין בו קושיות אחרות חזקות יותר מבתחילה וכנ"ל:

אות ה

וזהו בחי' איסור גזילה החמור מאד כי גזילה הוא כפירות ממש כי כ"א יש לו גבול מגודר בשכלו שאסור לו לצאת מן הגבול וכפי שכלו כמו כן ממשיך לו הש"י פרנסה כי הש"י בוחן לבבות וכל העולם ומלואו לא נברא כ"א בשביל הבחירה והש"י מנסה כל אחד לפי מדריגתו באופן שיוכל לעמוד בו אם ירצה ע"כ הוא מזמין לו פרנסתו באופן דייקא כפי מה שהש"י נותן לכ"א וא' כי הוא ית' יודע שבזה המעט פרנסה שיש לו אע"פ שחסר לו מהכרחיות שלו עדיין יוכל להתחזק ולישאר בעבודת ה'. אבל אם היה לו פרנסה יותר ואז היה חסר לו יותר לא היה יכול לעמוד בעבודתו כלל והיה מתרחק ממנו ית' יותר. כי קשיא זאת שקשה לו עתה היינו החסרון שיש לו עכשיו יכול להתגבר ולסבול אם ירצה להתגבר כי האדם יש לו בחירה על כל דבר. אבל אם יתן לו עכשיו יותר יחסר לו יותר ותגדל הקושיא והחסרונות יותר ואז לא יוכל לעמוד כלל ע"כ הוא מוכרח להסתפק במה שיש לו ויסבול ויקבל באהבה הכל ולא יסתכל על מה שחסר לו. רק ישמח במה שיש לו מעט פרנסה בחסדו הגדול. ואז כשיהיה חזק ואמיץ לסבול החסרון שלו. אז ייטיב עמו הש"י וימלא לו חסרונו כי כל הנדחה מפני השעה השעה נדחית מפניו כי אז לא יזיק לו מה שיתן לו הש"י יותר כי לעולם יוכל לעמוד ולהסתפק במה שיהיה לו ולא יסתכל על יותר, מאחר שגם עכשיו אינו דוחק את השעה רק שמח בחלקו תמיד. אבל מי שנופל לתאוות ממון ח"ו וחומד ומתאוה את שאינו שלו מכ"ש כשח"ו הואמכחש בעמיתו ורוצה ליגע בממון חבירו ח"ו נמצא שהוא פורץ גדר וסייג שיש לו שנמשך מגבול וגדר השכל שלו. וע"כ הוא פוגם באמונה ממש כי ע"י שיוצא מגדר השכל ורוצה להסתכל ולחקור במה שאין לו רשות עי"ז עיקר הכפירות ופגם האמונה וזה הפגם נעשה ע"י גזילה ג"כ שעי"ז פורץ הגדר כנ"ל. כי הממון נמשך מהארת הרצון בחי' פותח את ידיך ומשיבע לכל חי רצון שהוא בחי' הארת המקיפים שצריכין לדקדק מאד לעשות סייג לדבריו כוו' כנ"ל. וכשפורץ גדר השכל ומסתכל במה שאין לו רשות לפי בחינתו ורוצה שיתורצו לו דייקא כל הקושיות שקשה לו על הש"י. עי"ז פוגם באמונה ובא לכפירות גורות, כמו כן ממש בענין הממון (חסר) שגזילה ותאוות ממון הוא ע"י וכפירות ממש. כי פורץ הגדר שיש לו כוו' כנ"ל:

אות ו

וע"כ כל מה שהוא ביד האדם בחזקת שהוא שלו. כי עיקר הממון והפרנסה נמשך מהידים שיש בים החכמה שמשם מקבל המלכות הפרנסה כמבואר במאמר הנ"ל. וע"כ זה שהממון והחפצים בידו הוא נאמן שהוא שלו ואין חבירו יכול להוציא מידו בלא ראיה כי כל ההכחשות הם בחי' פגם הרצון כי כשמכחיש את חבירו ורוצה להרוב הגבול שלו. וליגע בממון חבירו נמצא שהוא פוגם בהרצון הנ"ל. שהוא בחי' המקיפים הנ"ל שיש להם גדר וסייג כנ"ל. ועי"ז נפגמים הידים שיש בים החכמה שמשם הפרנסה שמארי בה הארת הרצון בחי' פותח את ידך ומשיבע לכל חי רצון כנ"ל. וע"כ זה שהממון בידו נאמן נגד חבירו שאומר אמת והממון שלו ולא פגם ברצון מאחר שהממון בידו שמשם מאיר הרצון שמשם נמשך הממון וכנ"ל:

אות ז

וזה בחי' כל דאלים גבר בממון שאין מוחזק ביד א' מהם כההיא ארבא וכו'. כי מבואר שם בהתורה הנ"ל. שמי שרוצה להמשיך פרנסה צריך שיהיה איש חיל ולא ההיפך כי הפרנסה נמשך מהמלכות שמקבלת מהידים שיש בים החכמה. ששם מאיר הרצון כנ"ל. וע"כ כשיש הכחשה ואין מוחזק ביד א' מהם אמרו רז"ל כלן דאלים גבר. כי מי שהוא איש שיל ביותר. ויתגבר ביותר ויתפסנו בידו זה מורה שהוא שלו באמת כשרז"ל כי באמת א"א להמשיך הממון והפרנסה כ"א עי"ז שהוא זריז ואיש חיל שהוא דייקא זוכה להמשיך הפרנסה ששם מאיר הרצון כנ"ל וע"כ זה שהוא עאישר חיל ומתגבר ביותר הוא שלו בוודאי כי אנו רואין שיש לו כח להמשיך הארת הרצחן שמאיר בה הפרנסה שצריכין לזה איש חיל דייקא כי זה שהוא שלו באמת הוא בבחי' הארת הרצון שמאיר בממון הכשר של איש הישראלי כי אצלו רצון השם יתברך כביכול. כי רצון השם יתברך שיהיה לו זה החפץ שהשפיע לו הש,י ברצונו מהידים הנ"ל. בחי' פותח וכו' ומשביע לכל חי רצון כנ"ל אבל זה המכחיש ורוצה לגזול את חבירו הוא פוגם ברצון הנ"ל בידים הנ"ל. וע"כ הוא בוודאי שלו כי אנו רואין שיש לו כח להמשיך זה הממון משרשו ע"י שהוא איש חיל ביותר שעי"ז נמשך הפרנסה וכו' כנ"ל:

אות ח

וזה בחי' ראש השנה ויוה"כ כי מבואר שם בהתורה הנ"ל שעיקר הורא הדעת להאיר הדעת בעולם לגלות לכל באי עולם כי ה' הוא האלקים ולהוציא את ישראל מעוונות שבאים על ידי רוח שטות. ע"כ צריך כל אחד להשאיר ברכה אחריו בנים ותלמידים להאיר בהם דעתו. ולהודיע להם השגת אלקותו ורוממותו ית'. ומבואר שם שצריך שיהיה לזה הצדיק המאיר לבן ותלמיד בחי' כל וכו' שיוכל להאיר בדרי מעלה ודרי מטה דהיינו שלגדולים במעלה שהם בחי' דרי מעלה יהיה מראה להם שעדיין אינם יודעים בידיעתו ית' כלל. בחי' מה חמיטת מה פשפת בחי' איה מקום כבודו. ולהיפך לדרי מטה שהם בני אדם הנמוכים מאד ומונחים בשאול תחתיות ממש. יהיה מראה להם שעדיין הש"י אצלם ועמם וקרוב אליהם מאד ויחזקם ויעוררם שלא יתייאשו בחי' הקיצו ורננו שוכני עפר כי מלא כל הארץ כבודו וכו'. ואלו הב' בחי' שהם בחי' אי"ה ובחי' מל"א הם בחי' השגת בן ותלמיד שהוא בחי' אספקלריא המאירה שראה משה רבינו ע"ה שהוא בחי' השגת איה השגת הבן וכו'. ובחי' אספקלריא שאינה מאירה שראו שאר נביאים שהוא בחי' השגת מכה"כ שהוא בחי' השגת התלמיד. וצריך לכלול העולמות העליון בתחתון ותחתון בעליון שדדרי מעלה שהשגתם בחי' מה בחי' איה ישיגו הארה גם מהשגת מכה"כ כדי שיהיה להם יראה וכו'. וכן דרי מטה שהשגתם בחי' מכה,כ צריך לכלול בהם הארה מבחי' השגת איה כדי שלא יתבטלו במציאות כדי שיהי' להם יראה וכו' ע"ש כ"ז היטב:

אות ט

וזה בחי' ר"ה ויוה"כ. כי אנו עוסקין אז לגלות מלכותו ית' בעולם להארי הדעת הנ"ל בעולם להודיע לבני האדם שיש אלקים שליט ומושל בעולם שזהו עיקר עסקינו ועבודתינו בר"ה ויוה"כ. כמו שאנו אומרים בכל התפילות ובכן תן פחדך י"י אלקינו על כל מעשיך וכו' ותמלוך וכו' ותמלוך אתה ה' לבדך וכו' וידע כל פעול כי אתה פעלתו וכו' וכיוצא בזה הרבה כי אז הוא עיקר התגלות מלכותו ית' כי בר"ה נבראה העולם ועיקר הבריאה בגין דישתמודעין ליה כי לא תהו בראה לשבת יצרה ועיקר ישוב העולם הוא כשהעולם יודעין ממנו ית' כמבואר בהתורה הנ"ל ע"ש. כי בר"ה מתחילין עשי"ת ששבין ישראל מעונותיהם שהם הרוח שטות וממשיכין על עצמן הדעת הקדוש שהוא בחי' התגלות אלקותו ומלכותו עלינו וע"כ ר"ה הוא בר"ח ונכלל ר"ח ור"ה יחד כי זה עיקר התגלות אלקותו ית'. כי עיקר התגלות אלקותו ית' הוא ע"י הדעת שמאירין בבן ותלמיד שהוא השגת איה מקום כבודו והשגת מכה"כ וצריכין לכלול ב' ההשגות יחד כדי שיהי' להם יראה כנ"ל. כי באמת א"א לידע ולהאמין בהש"י כ"א ע"י ב' בחי' ההשגות הנ"ל יחד דהיינו השגת איה ומלא שהיא השגת הבן והתלמיד כי הש"י כביכול סתוך וגליא כי הוא נסתר מצד עצמו ונגלה מצד פעולותיו. וסתום וגליא זה בחי' שני ההשגות הנ"ל סתום זה בחי' איה מקום כבודו וגליא זה בחי' מכה"כ וצריכין לכלול שניהם יחד שזהו עיקר הדעת אותו ית' ומי שמפריד ח"ו זה מזה הוא נרגן מפריד אלוף שמפריד אלופו של עולם ומשם נמשכין כל הכפירות והאפיקורסית וכל האמונות כוזבות ועבודות זרות. כי ע"י בחי' איה לבד יכול ליפול לכפירות ואפיקורסית גמור מחמת שרואה שא"א להשיגו בשום אופן וכל הכפירות והאפיקורסית נמשך במחי' זו ע"י שמפרידין בחי' אי"ה מבחי' מכה"כ ולהיפך ע"י בחי' השגת מכה"כ לבד נמשכין ח"ו אמונות כוזבות ועבודות זרות שנמשכין מריבוי אור וכו'. כי ע"י שיודעין שמכה"כ והש"י נמצא בכל דבר. עי"ז נפלו לשטות של ע"ז ועובדים עץ ואבן וכל זה ע"י הפירוד שעושין בין בחי' איה ובין בחי' מכה"כ כי באמת צריכין לכלול שני השגות אלו יחד להאמין שמכה"כ ואעפ"כ הוא סתום ונעלם בתכלית ההעלם וא"א להשיגו ולידע ממנו כלל ואסור לנו לעבדו שום דבר בלתי לה' לבדו:

וע"כ בר"ה שאנו צריכין לגלותל מלכותו ית' ע"כ נכללין אז ב' הבחי' אלו ביחד שזהו בחי' כלליות ר"ה ור"ח יחד ביום זה. כי כל החדשים הם ללבנה והשנים הם לחמה כידוע וחמה ולבנה הם אספקלריא המאירה ואספקלריא שאינה מאירה כידוע שהם בחי' בן ותלמיד בחי' השגת איה ומלא. ועכשיו בר"ה נכללין חמה ולבנה. אספקלריא המאירה ושאינה מאירה יחד שהם בחי' השגת איה ומלא כנ"ל שזהו בחי' ר"ח ור"ה שנכללין אז יחד כי עיקר התגלות אלקותו הוא ע"י כלליות דייקא ע"י שנכללין שני ההשגות אלו ביחד כנ"ל:

אות י

וזהו בחי' התעוררות השינה שנעשה בר"ה שזהו בח'י השופר שזהו בחי' הנסירה כמבואר בכוונות, זהו בחי' והי' ר' אליעזר ישן ור' יהושע ניעור שמבואר שם בהתורה הנ"ל ע"ש היטב. ומבואר שם ששינה זהו בחי' איה מקום כבודו בחי' "עין "לא "ראתה "אלהים "זולתך "יעשה וכו' שזהו בחי' ר' אליעזר ישן בחי' השגת הבן וכו'. ור' יהושע ניעור זה בחי' נבלתי "יקומון "הקיצו "ורננו "שוכני "עפר בחי' התעוררות השינה שמקיצין ומעוררין את הנופלים שלא יתייאשו עצמן כי מכה"כ שזהו בחי' השגת התלמיד וכו' ע"ש כ"ז היטב. וע"כ בר"ה שאז צריכין לגלות מלכותו בעולם להמשיך הדעת הנ"ל להודיע לכל באי עולם שיש אלקים שליט ומושל שזהו א"א להאיר ולהודיע בעולם כ"א ע"י שני בחי' ההשגות הנ"ל יחד שהם איה ומלא וכנ"ל. שהם בחי' שינה והתעוררות השינה כנ"ל. וע"כ בר"ה נעשים ב' הבחי' הנ"ל דהיינו הפלת דורמיטא בחי' שינה והתעוררות השינה ע"י השופר כדי להמשיך ולהאיר שני הה שגות הנ"ל שהם בחי' אספקלריא המאירה ואספקלריא שאינה מאירה חמה ולבנה שהוא ר"ח ור"ה שנכללין שניהם יחד בר"ה כי זכרון א' עולה לכאן ולכאן כשרז"ל כי עיקר התגלות אלקותו ומלכותו ית' בעולם הוא ע"י כלליות שני השגות אלו ביחד שהם בחי' כלליות העולמות דרי מעלה ודרי מטה עליונים ותחתונים יחד כנ"ל:

אות יא

וזהו בחי' הנסירה שצריכין בר"ה לנסר בחי' מלכות מז"א כדי להביאם ולייחדם פב"פ כמבואר בכוונות וזה נעשה ע"י השינה והתעוררות השינה כמבואר שם היינו כנ"ל. כי ז"א זה בחי' שמים בחי' דרי מעלה בחי' אספקלריא המיארה. ומלכות היא בחי' ארץ בחי' אספקלריא שאינה מאירה בחי' מלא כה"כ וצריכין לנסרם כדי ליחדם פב"פ היינו כדי שיהיה יחוד וכלליות העולמות עליון בתחתון ותחתון בעליון שיוכללו שני ההשגות יחד בחי' איה ומלא כדי לגלות מלכותו בעולם. כי עיקר התגלות אלקותו יתברך הוא על ידי שנכללין ב' ההשגות אלו יחד כנ"ל. שזהו בחינת הדעת שהאיר משה בישראל בחי' אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים, ה' הוא האלקים זה בחי' כלליות ב' ההשגות הנ"ל כי ה' הוא בחי' אי' מקום כבודו כי שם הוי' ב"ה הוא סתום ונעלם בתכלית ההעלם בבחי' זה שמי לעלם ודרשו רז"ל עלם לשון העלמה כי הוא סתום ונעלם בחי' איה מקום כבודו. אלקים זה בחי' מלכות כידוע שהוא בחי' מכה"כ וצריכין לכוללם יחד שזהו עיקר ידיעתו ית' בבחי' אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים בחי' ה' אחד ושמו אחד שזהו תכלית היחוד שאנו מייחדין בכל המצות ומע"ט. כי ע"י כלליות שני ההשגות אלו יחד עי"ז עיקר התגלות אלקותו ומלכותו בעולם ואז יכולין לידע ממנו ולהאמין בו ית' שזה ועיקר תכלית הבריאה בגין דישתמודעין לי' וכנ"ל:

ועוד יש בזה דברים הרבה בענין השופר ושאר עניני ימים הנוראים אך נשכח כי לא נכתב בזמנו:

אות יב

וע"כ נקראין ימים הנוראים כי עיקר כלליות שני ההשגות הנ"ל יחד הוא בשביל היראה כ"ש במאמר הנ"ל וע"כ בר"ה ויוה"כ שאז נכללין יחד שעי"ז עיקר התגלות מלכותו ית' כנ"ל ע"כ נמשך אז יראה גדולה. וע"כ נקראים ימים נוראים בחי' ובכן תן פחדך וכו' ואימתך וכו' שאומרים אז כי עיקר הוא היראה כנ"ל:

אות יג

וכן מרומז בהתורה הנ"ל שכל בחי' התיקונים המבוארים שם נעשין בר"ה ויוה"כ כי מבואר שם שכפי הסלח נא שפועלין ביהו"כ כן זוכין לבחי' חנוכה שהוא בחי' חנוכת הביהמ"ק שכלול מכל הבחי' הנ"ל ע"ש נמצא שהכל תלוי ביהו"כ. וזה ידוע שיוה"כ ור"ה קשורים יחד וכל ענין יה"כ מתחיל בר"ה ונגמר ביהו"כ נמצא מבועאר שכל בחי' התיקונים המבוארים בהתורה הנ"ל הכל מתחיל מר"ה ויוה"כ היינו כנ"ל כי בר"ה ויוה"כ נעשה כל הנ"ל כנ"ל:

אות יד

(שייך לעיל) וזהו (משלי ל') ריש ועושר אל תתן לי הטריפני לחם חקי, לחם חוקי דייקא כי צריכין לקבל הפרנסה בדרך חק שלא להקשות קושיות מפני מה חסר לו עדיין זה המלבוש או כלי זאת וכיוצא בזה כי קשיות אלו שהם חסרונות של בני אדם שהם בחי' קשיות כנ"ל אלו הקשיות א"א לתרצם בשום אופן למי שנכנס באלו הקשיות כי כל מה שהש"י יתן לו ויתורץ לו איזה קשיות קשה לו קושיות אחרים יותר ויותר, חזקים יותר מבתחילה כי יחסר לו חסרונות יותר מבתחילה כגון כלי כסף וכלי זהב ואבנים טובות ומרגליות ובנינים וארמונים וכלי בית הרבה וכיוצא בזה בלי שיעור ובכל פעם ידמה לו שחסר לו באמת אלו הדברים. וכאלו הם מוכרחים לו וא"א לו בלעדם כמו שאנו רואין בחוש אלו הדברים ברוב בני אדם שאתמול היה לו מאה אדומים ולא היה עולה על דעתו לדאוג על שאינו קונה מרגליות לאשתו או מנורות של כסף רק שהיה דואג שיהיה לו בגד נאה לשבת שגם זה קשה לעשות מסך כזה ואח"כ הזמיחן לו הש"י שהרויח פתאום שין או תי"ו אדומים ואזי תיכף יש לו דאגות וקטטות בביתו מחמת שאשתו רוצה שיקנה לה מרגליות וכיוצא בזה שאר הכרחיות שנתחדשו לו עתה עד שא"א לתרצם כי אם יתן לו הש"י עוד יקשה לו עוד קשיות אחרות חזקות יותר ויותר וכנ"ל. ע"כ צריכין לקבל הפרנסה בדרך חק בבחי' הטריפני לחם חקי וכן בכמה מקומות נקראת הפרנסה בלשון חק כי חק הוא דבר שאין מבינים אותו ואסור להקשות עליו כשרז"ל חקה חקקתי גזירה גזרתי אין לך רשות להרהר אחריו כי כך צריכין לקבל הפרנסה להיות שמח בחלקו תמיד ולהסתפק במה שה' חונן אותו אם בלחם ומים. אם באיזה מלבוש פחות ואם הש"י משפיע לו איזה ממון או עשירות או עשירות גדול לעולם אל יהרוס מצבו להסתכל על יותר אע"פ שנדמה לו עכשיו שחסר לו זה הדבר המוכרח כי יזכיר א"ע שגם זה אינו ראוי שיתן לו השי"ת לפי מעשיו ואיך יעיז פניו לדאוג על יותר כי לפי מעשינו גם לחם צר ומים לחץ ג"כ אין אנו ראויים והכל בחסדו לבד כ"ש נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו. ע"כ צריכין לקבל הפרנסה בדרך חק. בחי' הטריפני לחם חוקי כי הפרנסה נמשכת מרצון העליון מהמקיפים עליונים ששם צריכין לשתוק ולבלי ליכנוס בקשיות ותירוצים כי א"א לתרצם בתוך הזמן של העוה"ז ע"כ צריכין לשתוק ולבלי להרהר בהם כלל שזהו חקה כנ"ל:

חזקת מטלטלין ד

אות א

כל דבר שהוא ביד האדם הוא בחזקת שהוא שלו ע"פ התורה ויהי ביום השמיני (בסי' ע') ע"ש. והכלל שהעפר יש לה כח המושך וכו' והצדיק האמת הוא עניו כמשה ומשים עצמו כעפר ע"כ הוא יסוד עולם שיש לו כח המושך והוא ממשיך כל ההשפעות לעולם הוא ממשיך אלקותו ית' למטה כי הוא מקים את המשכן ששם נמשך אלקותו וכבודו ית' בחי' וכבוד ה' מלא את המשכן. וכל בני אדם שבעולם ראויים שיומשכו לזה הצדיק שהוא יסוד ושורש הכל אך שיש כח המכריח שמפסיק ומרחיק ממנו היינו שיש בני אדם שע"י דיבורם ומעשיהם הם מכריחים את בני אדם להפסיקם ולהרחקים מהצדיק ולפי כח המכריח כן מרחיק מהצדיק ואח"כ כשיופסק כח המכריח יחזיר וימשיך עצמו ויתקרב להצדיק שהוא בחי' עפר שיש לו כח המושך וכו' ע"ש כל זה היטב:

אות ב

והנה הממון והחפצים וכל ההשפעות שיש לאדם הכל הוא כפי כח המושך שיש לו שמקבל מהצדיק שממנו נמשך הכל וע"כ כל דבר שהוא ביד האדם הוא בחזקת שהוא שלו כי מאחר שהיא בידו נמצא שיש לו כח המושך שממשיך השפעה זאת אליו ע"כ הוא בוודאי שלו כי עיקר כל ההשפעות שהם כל העשירות וכל החפצים נמשכין לכ"א כפי כח המושך שיש לו וכנ"ל. ובזה מובן היטב טעם הדין של כל דאלים גבר בדבר שאין שום אחד מוחזק כההי' ארבא וכו' שהוא לכאורה תמוה וכי' מפני שהוא גבור יזכה בדבר שאינו שלו וכאשר נדחקו הפוסקים בטעם דין זה. אך ע"פ הנ"ל מובן היטב כי זה שהוא שלו בוודאי יתגבר ויזכה בו מאחר שהוא יש לו כח המושך של זה הדבר כי מאחר שבאמת הוא שלו ע"כ אצלו הכח המושך של אותו הדבר שעי"ז זוכה וקונה כל החפצים שלו כנ"ל. ע"כ זה שהוא שלו באמת בודאי יתגבר ויזכה בו מאחר שאצלו כח המושך של זה הדבר ע"כ בודאי יהיה נמשך זה הדבר אליו יתגבר ויזכה בו ע"כ אמרינן כל דאלים גבר:

אות ג

וזה בחי' שודא דדייני שרשאי הדיין ליתנו למי שנראה בעיניו היינו ג,כ כנ"ל כי מי שהוא שלו באמת בודאי יהי' נמשך רצון הדיין אחריו ליתנו לו כי מאחר שזה החפץ הוא באמת שלו נמצא שיש לו כח המושך בזה החפץ להמשיך זה החפץ אליו כנ"ל. ע"כ בוודאי יהיה נמשך רצון הדיין אליו ליתנו לו. וזה בחי' בתר מרי נכסין ציבי משוך שהרצון נמשך אחר בעל הנכסים כי עיקר כח המושך הוא כפי חלקי הכבוד שלו כמובן בהתורה הנ"ל שהצדיק בחי' עפר ממשיך אלקותו ית' למטה שהוא ביי' כבודו ית' בבחי' וכבוד ה' מלא את המשכן ועי"זממשיך כל ההשפעות. כי כל העשירות וההשפעות נמשכין מבחי' כבוד ה' בבחי' והעושר והכבוד מלפניך וכו'. וכן בכל מקום נסמך עשירות אצל כבוד. כי כל ההשפעות שהם בחי' עשירות נמשכין מכבודו ית' וכבודו ית' נמשך אל הצדיק שהוא בחי' עפר בחי' אשכון את דכא ולשם נמשכין כל ההשפעות וכל בני אדם שבעולם וכנ"ל וכבודו הוא בחי' רצון כ"ש רצונו של אדם זהו כבודו כ"ש רבינו ז"ל במ"א וע"כ בתר מרי נכסי ציבי משיך כי כפי חלקו בעשירות כן חלקו בכבוד שעי"ז יש לו כח המושך להמשיך שפע העשירות אליו וכמו כן נמשך הרצון אחריו כי הרצון הוא בחי' הכבוד שמשם כח המושך שמשם כל העשירות כנ"ל וע"כ מי שרצון הדיין נמשך אחריו בוודא יהוא שלו כנ"ל, וזהו בחי' שודא דדיינא שפוסקין בכמה דברים שא"א לעמוד עליהם:

אות ד

וזה בחי' שבועות שהוא קבלת התורה. כי עיקר קבלת התורה הוא כדי להמשיך אלקותו ית' למטה כי מוום שברא הקב"ה את עולמו נתאוה להיות שכינתו בתחתונים וכו' כשרז"ל. כי דורות הראשונים שהם דור המבול ודור הפלגה וכו' סילקו את השכינה מן הארץ וכו' עד שבא משה והורידה לארץ כשרז"ל. וזה עיקר קבלת התורה כדי להמשיך שכינת אלקותו למטה כי על ידי התורה ממשיכין אלקותו ית' למטה כי התורה הוא אחדותו ית' וכשהתורה אצלינו כביכול הוא ית' בעצמו שוכן אצלינו וכ"ש בזוה"ק על פסוק ויקחו לי תרומה. תרומה הוא התורה היינו כשאתם רוצים ליקח אותי תקחו אותי ע"י תרומה שהוא תורה מ"ם כמובא (בלק,ת בס' סו). וע"כ ניתנה התורה בהר סיני שהוא הר השפל והנמוך שבכל ההרים כשרז"ל כי התורה נמשכת אחר מי שהוא עניו ושפל. וכן ניתנה ע"י משה רבינו שהיה עניו מאד מכל האדם היינו כנ"ל כי עיקר התורה הוא בחי' כח המושך להמשיך אלקותו יתב' למטה שזה זוכין ע"י ענוה ושפלות דייקא כנ"ל:

אות ה

וזה בחי' הנפת עומר שעורים וספירה כדי להמתיק ולבטל הכח המכריח המספיק ומרחק מהצדיק והתורה שהם ב' כח המושך להמשיך את העאדם לקרבו להשי"ת ולהמשיך אלקותו למטה. כי ע"י הנפת עומר שעורים נמתק ונתבטל הכח המכריח והמפסיק בשרשו כי באמת בשרשו גם הכח המכריח והמפסיק בשרשו כי באמת בשרשו גם הכח המכריח והמספיק בשרשו כי באמת בשרשו גם הכח המכריח והמספיק הוא לטובה גדולה כדי שיוכל לקבל הואר בהדרגה ובמדה שלא יהיה' ריבוי השמן גורם כיבוי הנר ח"ו כידוע. כי כפי גודל כח המושך היו מתבטלים במצאיות כי כל דבר נמשך לשרשו בפרט האדם שיש לו דעת לדעת ולהכיר את בוראו ית' שזה עיקר הדעת. ע"כ הי' נמשך להשי"ת יותר מדאי עד שהי' מתבטל במציאות, ע"כ הוא טובה גדולה מה שברא השי"ת בחי' כח המכריח המספיק שהוא מונע ומעכב רדיפת הדעת להכלל בו יתב' יותר מדאי כדי שיוכל לקבל האור בהדרגה ובמדה בבחי' והחיות רצוא ושוב, רצוא ע"י כח המושך, ושוב ע"י כח המכריח. אבל מחמת שכח המריח נמשך מבחי' צמצומים ודינים ע"כ כשנשתלשל למטה לפעמים נתהוים דינים גמורים שמהם יניקת הס,א והקליפות עד שתנהוה מהם כח המכריח ומפסיק יותר מדאי שהם כל המונעים והמפסיקים והמעכבים מלהתקרב להתורה ולצדייקם אמתיים ואינם מניחים להתקרב כלל. כי מהם נמשכים כמה בני אדם בעלי מחלוקת שהם מונעים ומפסיקים בכמה וכמה מניי מניעות מלהתקרב ולהצדיק האמת ולהתורה ולדרך האמת ע"י דיבוריהם ומעשיהם שהם מרבים בדברי חכמות של הבל בכמה מיני לשונות של שקר וערמימיות ומתלבשים עצמם במצוות וחסידות כאלו הם רוצים בתקנתו וכו' אשר א"א לבאר עוצם ריבוי דרכי דבריהם הרעים אשר באים בשליחות הבע"ד להכריח ולמנוע ולהפסקי את הישר הולך, מלהתקרב להש"י ולתורתו באמת. וכל זה הוא בחי' כח המכריח המפסיק מלהיות נמשך אחר הצדיק האמת שהוא בחי' עפר וכו' כנ"ל. אבל הכח המכריח המפסיק הזה בהכרח שיופסק ויתבטל כי אם יעהל לשמים שיאו וכו' כגללו לנצח יאבד ואז בסור המכריח ישוב ויתקרב במהירות גדול אל הצדיק האמת שיש לו כח המושך וכמבואר שם בהתורה הנ"ל. וזה אנו מתקנים ע"י הנפת עומר שעורים וספירה שהם הכנה לקבלת התורה בשבועות שהוא בחי' כח המושך להמשיך אלקותו ית' למטה ולהמשיך כל ישראל וכל העולמות התלוים בהם אליו ית'. אבל מקודם צריכין לתקן ולהמתיק בחי' הכח המכריח המפסיק שלא יוכל להתגבר כנגד כח המושך הנ"ל להפסיק ממנו יתב' כנ"ל, ע"כ מביאין עומר שעורים ומניפין אותו שעי"ז ממתיקין כל הדינים בשרשן כמבואר בכוונות כי שעורה הם בחי' ה"ג מנצפ"ך כפולים שמשם שורש כל הדינים (כמובא) שהם בחי' כח המכריח והמספיק שנמשך מגברותו ודינים כנ"ל וע"י הנפת עומר שעורים ממתיקין הדינים בשרשן ועי"ז נמתק הכח המכריח שלא ישתלשל ממנו ח"ו הכח המכריח והמספיק דס"א שרוצה למנוע ולהפסיק ולהרחיק לגמרי מהצדיק ומהתורה ומהשי"ת וכנ"ל. רק אדרבא שיהיה' כח המכריח לטובה גדולה כדי שיוכל לקבל האור בהדרגה ובמדה בבחי' רצוא ושוב וכו' כנ"ל.ף וזה בחי' ספירה שסורפין הימים לעומר כי הימים הם בחי' מדות כ"ש ומדת ימי. וע"י שסופרין הימים לעומר מתקנים הימים והמדות כדי לקבל על ידם האור הגדול בשבועות בהדרגה ובמדה ע"י כח המושך וכח המכריח המפסיק בשרשם בקדושה ששם שניהם לטובה גדולה כי הם בחי' רצוא ושוב כנ"ל שזהו בחי' האזהרה הגדולה שהזהיר והתרה בהם הרבה שלא יהרסו לעלות אל ה' כ"ש רד העד בהעם וכו' והגבלת את ההר וכו' פן הרסו לעלות וכו' שכל זה הוא בחי' כח המכריח המפסיק בשרשו בקדושה שאנו ממתיקין אותו בכל ימי הספירה. כדי שנוכל על ידו דייקא לקבל האור בהדרגה ובמדה כ"א לפי ערכו בלי הריסה חוץ מהמדה ח"ו, ושאל ישתלשל מהכח המכריח דקדושה ח"ו כח המכריח דס"א שרוצה למנוע ולהפסיק לגמרי מהאמת וכנ"ל:

אות ו

וע"כ מביאין תחילה העומר משעורים ואח"כ בשבועות מביאין שתי הלחם מחטים כי שעורים מאכל בהמה וחטים מאכל אדם, אדם ובהמה הם בחי' דעת וכסילות בחי' חסד ודין כי הדעת והחכמה בחי' חסד, וכסילות והעדר הדעת בחינת דינים כמובא כ"פ והם בבחי' הכח המכריח והמספיק שנמשך מכסילות והעדר הדעת מבחי' דינים, וכח המושך הנמשך מחסדים ודעת, והם בבחי' שמאל דוחה וימין מקרבת, שמאל דוחה זה בחי' הכח המכריח המפסיק ומרחק קצת, וימין מקרבת זה בחינת הכח המושך ומקרב, ובקדושה שניהם צריכין דייקא כנ"ל. כי כח המושך בחי' אדם בחי' אהבה וחסד כ"ש בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה בחי' על כן משכתיך חסד שהוא בחי' חכמה בחינת ומשך חכמה מפנינים. אבל כח המכריח המפסיק הואבחי' בהמה העדר הדעת כנ"ל, ועקיר המתקתו ע"י בעצמו שידע האדם עכ"פ שאין לו שום דעת ויעשה עצמו כבההמ. כי עיקר כחם של המונעים והחולקים שהם בחי' כח המכריח הוא ע"י חכמות של הבל שהכסיל רוצה להתחכם שנדמים בעיניהם כאלו הם חכמים גדולים ויודעים דרכים בעבודת הבורא ית' ורוצים בחכמות שקר למנוע מהצדיק האמת ומדרך האמת הכבוש מכבר. וע"כ ע"י עומר שעורים בעצמו שמביאין לקרבן ממתיקין אותו כי זוכין עי"ז להמתיק הדינים שמהם המניעות עד שנזכה לידע האמת שאין לנו שום דעת כבהמה ונבטל עצמינו לגמרי ונכיר שפלותינו באמת ואז נזכה להכיר גדולת הצדיק האמת ולהתקרב ולהמשך אליו ע"י כח המושך:

אות ז

וע"כ אסור לקצור התבואה קודם העומר ועיקר מצות ספירה תלתה התורה בקצירת התבואה כ"ש שבעיה שבועות תספר לך מהחל חרמש בקמה תחל לספרו וכו'. כי עיקר גידול התבואה הוא ע"י כח המושך (כ"ש אדמו"ר ז"ל במ"א). כי התבואה מקבלת הכח המושך מהארץ והעפר ששם עיקר כח מושך של כל הדברים כי השי"ת ברא את הארץ ונתן בה כח המושך שתוכל להמשיך חיות לכל הדברים שבעולם כי הכל היה מן העפר. וכל דבר שבעולם מקבל כח המושך מהעפר ועי"ז ממשיך לעצמו חיות. וע"כ התבואה שגדילה מהעפר ומקבלת כח המושך ממנה ועיקר כח המושך הוא החיות האלקות שנתן הש"י בהארץ שיסדה בחכמתו שנתן בה חיות כזה שיהי' לה כח המושך של כל הדברים שבעולם. ועיקר החיות האלקות הוא בחי' מ"ה בחי' ענוה ושפלות שזהו בחי' עפר כ"ש בהתורה הנ"ל. כי א,א להמשיך חיות אלקות בשלימות כ"א ע"י בחי' ענוה ושפלות בחי' מ"ה. וכל מי שהוא בבחי' ענוה בחי' מ"ה ביותר שוכן אצלו חיותו יתב' יותר בבחי' אשכון את דכא כנ"ל. וע"כ מחמת שהעפר הואבחי' ענוה ושפלות ע"כ שם נעלם חיותו ית' יותר וע"כ שם הכח המושך של כל הדברים כנ"ל. וזהו בחינת תולה ארץ על בלימה, שעיקר קיום הארץ שתלוין באויר באמצע הגלגלים בגזירת הבורא ית' שנתהן בה כח המושך כידוע להמחקרים, וכל עיקר קיומה תולה ארץ על בלימה דהיינו בחי' שפלות וענוה כנ"ל. וע"כ כשקוצרין את התבואה מהעפר כדי שתהיה למאכל אדם כי השי"ת נתן כח בהארץ שתתן כח בהתבואה שמגדלת עד שיהיה כח המושך להתבואה להמשיך חיות להאדם ע"י שיאכל אותה כידוע בחוש שחיות האדם על ידי אכילתו ועיקר האכילה הוא לחם שנעשה מהתבואה מה' מיני דגן. ועיקר החיות שמקבל האדם על ידי האכילה הוא ע"י כח המושך שיש בהאכילה שנתן בה הש"י כח המושך כזה שתוכל להמשיך חיות להאדם. וכל הכח הזה של הלחם והתבואה שהוא כח המושך להמשיך חיות להאוכלה הוא מקבלת מהארץ ששם כח המושך של כל הדברים כנ"ל. ועיקר כחה הוא מהצדיק יסוד עולם שבו תלוי הכל כי הוא עניו מכל, בחי' מה שעל זה תולה הארץ וכל אשר בה כנ"ל וע"כ כשקוצרין את התבואה והקצירה הוא בחי' כח המכריח והמפסיק כי קוצרין ומפסיקין את התבואה מהארץ. וע"כ חוששין שלא יתגבר ויתאחז ח"ו הכח המכריח המפסיק דסט"א שהוא רוצה להפסיק ולמנוע מהצדיק לגמרי דהיינו שלא יפסיק את התבואה מבחי' עפר לגמרי דהיינו מבחי' ענוה ושפלות שלא תתאחז הסט"א, שלא תביא את האדם האוכלה לידי גסות וגבהות כ"ש פן תאכל ושבעת ורם לבבך ושכחת וכו' וכ"ש ואכלת ושבעת השמרו לכם וכו' כשפרש"י שם ואז ח"ו ועצר את השמים וכו' והאדמה לא תתן את יבולה וכו' כי מאחר שמתגבר כח המכריח דס"א שהוא גסות כנגד כח המושך שהוא ענוה אזי בוודא יהארץ לא תתן את יבולה כי עיקר מה שהארץ נותנת יבולה הוא ע"י כח המושך כנ"ל. אבל עכשיו ע"י רום שבא ע"יע אכילה דסט"א שעי"ז נפתה לבו כנגד השי"ת עד שבא לידי ע"ז שהיא בחי' גסות כשרז,ל שזהו בחינת כח המכריח שהתגבר כנגד כח המושך ע"כ בוודאי הארץ לא תתן את יבולה. מאחר שהגבירו הכח המכריח על כח המושך וכנ"ל ע"כ הזהירנו התורה שבשעת הקציר שהוא בחי' כח המכריח לא נתחיל חרמש בקמה לקצור עד שיקדש את הקצירה תחילה ע"י קצירת העומר והנפותיו וקרבנותיו שעי"ז ממתיקין הדינים וממתיקין כח המכריח בשרשם כנ"ל שלא יתאחז ממנו הכח המכריח המפסיק דסט"א רק יהי' הכח המכריח רק לטובה ואז הותר הקציר שהוא בחי' כח המכריח, כי לא יתאחז בו עוד כח המכריח דסט"א כי כבר נמתק ע"י העומר כנ"ל:

אות ח

ואז מתחילין לספור הימים. כי עיקר הספירה והמנין הוא במקום שיש ישות כי בבחי' מה אין שייך מנין. ועיקר הישות ששם המנין הוא ע"י בחי' כח המכריח שהוא הצמצום והגבול של הדבר שלא יחזור ויתבטל במציאות. כי באמת גשמיות העפר וכל אשר בה נמשך מכח המכריח שנתהוה בגזירתו יתב' שעי"זיצאו כל הדברים ונתגשמו ממ"ה ואין ליש בשביל בריאת העךולם וקיומו. ועל כן כח המכריח בעצמו תולה בבחי' מה שהוא בחי' כח המושך. כי באמת שניהם אחד כי א"א שיתקיים כח המושך כ,א ע"י כח המכריח כדי שלא יתבטל במציאות כנ"ל וע"כ באמת א"א להבין זאת בדעת ושכל כ"א באמונה שאנו מאמינים שכל הגשמיות והישות וכל הזמן נתהוו בגזירתו יתב' מבחי' מה ואין מבחי' למעלה מהזמן. נמצא שהמספר והמנין שהוא רק בזמן ובישות הועא בבחי' כח המכריח כנ"ל. ואנו צריכין להמתיק הכח המכריח שמשם כל הישות והזמן ששם כל המנין והמספר, לקשר הכל לבחי' מה לבחי' כח המושך כדי שלא יפסיק ח"ו הכח המכריח מכח המושך להש"י ולתורתו ולצדיקים האמתיים, רק שהכח המכריח בחי' ישות ומנין בחי' זמן יהיו כלים לקבל על ידו כח המושך. כי א"א לקבל החיות ע"י כח המושך כ"א ע"י כלים וצמצומים שנעשים ע"י כח המכריח. וזה בחי' ומדת ימי מה הוא, ומדת ימי זה בחי' המדות והצמצומים שנעשים על ידי כח המכריח, צריכין לקשרם לשרשם לבחיט' מה שהוא כח המושך. כי שניהם אחד בשרשם כנ"ל. וזה שאנו מבקשים למנות ימינו כן הודע ונביא לבב חכמה, למנות ימינו, היינו שבימינו המנויים והספורים שהם בזמן ובמדות נזכה להמשיך ולהביא לשם דעת וחכמה עד שנקשר כל הימים והזמן והישות שהוא בחי' כח המכריח, לקשר הכל לבחינת חכמה שהוא כח מה בחי' כח המושך שיהיו הכל רק כלים לקבל על ידם חיות אלקות ע,י כח המוש ךוכנ"ל. וזה ובחי' ספירה שצריכין לספור הימים לעומר כי ע"י קצירת העומר ותנופתון וכו' המתיקו הכח המכריח שמשם כל הזמן והישות ואז מתחילין לספור הימים כדי להמתיק מנין ומספר הימים בחי' זמן בחי' ישות בחי' כח המכריח, לקשר הכל בלי' מה לבחי' כח המושך שאנו צריכין עתה להכין עצמינו לזכות לקבל התורה בשבועות שהיא בחי' כח המושך להמשיך אלקותו יתב' עלינו תמיד וכנ,ל. וע"כ תלתה התורה מצוות הספירה בקצירת התבואה כ"ש מהחל חרמש בקמה תחל לספור וכו' היינו כנ,ל. וע"כ אומרים אחר הספירה ארץ נתנה יבולה, היינו כנ"ל כי בכל יום ויום של ימי הספירה כפי מה שממתיקין בכל יום כח המכריח כן ממשיכין עלינו כח המושך שהוא בחי' קבלת התורה בשבועות כנ"ל ועי"ז ארץ נתנה יבולה כנ"ל:

אות ט

כלל הדבר למעשה שעיקר מה שרחוקים מהצדיק האמת שהיה יכול להמשיך ולקרב הכל להשי"ת ולהתורה כנ"ל העיקר הוא ע"י כח המכריח המפסיק שהם ב"א המונעים בדיבוריהם ומעשיהם מלהתקרב אל האמת. ועיקר כח המכריח המפסיק הוא ע"י גסות וגבהות שמשם באים כל הדיבורים רעים שלהם שמדברים על הצדיק האמת כדי להפסיק ולמנוע ממנו כ"ש תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק בגאוה ובוז וכ"ש פימו דברו בגיאות. ע"כ כל מי שנכנס ארס דבר יהם הרעים בלבו ובלבול דעתו עד שאינו יודע האמת, תקנו שישפיל א"ע באמת כעפר ויזכור שפלותו ופחיתותו היטב וגודל ריחוקו מהשי"ת וכל מה שעבר עליו מעודו. וכשירגיל א"ע לידע שפלותו ופחיתותו באמת אז בוודאי יתגלה לו האמת בחסדי השי"ת וחמלתו הגדולה כי יתבטל הכח המכריח המפסיק שכל כחו ע"י גאות וגסות הרוח כנ"ל. ויתגבר הכח המושך שהוא בחי' שפלות וענוה ועי"ז יזכה להיות נמשך במהירות גדול אל האמת לאמתו כמבואר בהתורה הנ"ל:

י) וזהו שנוהגין בליל שבועות שאומרים ההתחלה והסיום של כל ספר. כי ההתחלה הוא בחי' כח המושך. והסיום הוא בחי' כח המכריח המספקי כי התחלת הספר של הנביא או התנא שהוא בחי' התחלת השגתו הוא בחי' כח המושך, שע"י כח המושך המשיך השראת שכינתו עליו עד שזכה להשגה זאת בבחי' (איוב כ,כ) ומשך חכמה מפנינים. אבל כפי גודל תשוקת הצדיק להמשיך כחמתו יתב' אליו היה בלי גבול עד שח"ו היה מתבטל חכמתו לגמרי כי ריבוי השמן גורם כיבוי הנר כנ"ל, ע"כ צריכין כח המכריח שהוא בחי' הצמצום כדי שיקבל החכמה וההשגה בגבול ובמדה שזהו בחי' גמר וסיום הספר שבהכרח שכל ספר יההי לו סיום וגמר. והגמר והסיום נשמך מבחי' הכח המכריח המפסיק שהוא בחי' הצמצום והגבול כנה"ל. וע"י שני כחות אלו עיקר השגת הדעת האמת שהוא בחי' קבלת התורה כנ"ל. ע"כ אומרים בשבועות ההתחלה והסיום של כל ספר כדי להמשיך בחי' כח המושך וכח המכריח דקדושה כי שניהם צריכים כי על ידם עיקר קבלת התורה כנ"ל:

אות יא

וזה שנעורין בליל שבועות כי כל אדם כלול מבחי' כח המושך וכח המכריח הנ"ל. כי עיקר החיות שהוא הנשמה הוא בבחי' כח המושך כי הנשמה נמשכת תמיד אחר כח המושך שהוא הצדיק והתורה שמושכין את האדם להשי"ת והיא מקבלת מכח המושך לעצמה ועי"ז ממשכת חיות וקיום להגוף ומתגברת בכל עת להמשיך גם את הגוף להשי"ת שזהו העיקר שבשביל זה נברא האדם בגוף ונפש כדי שגם הגוף יתהפך אל הנפש שיהי נמשך אחר רצון הנפש שנמשכת תמיד אחר כח המושך להשי"ת ולתורתו. אבל הגוף הוא בבחי' כח המכריח כי הוא נוטה אחר תאוות עוה"ז והבליו ורוצה להכריח את הנפש להפסיקה מהשי"ת ותורתו ח"ו. ועיקר שלימות האדם הוא שיגביר כח המושך על כח המכריח שיגביר הנ]פש על הגוף עד שגם הגוף יהיה נמשך אחר כח המושך להשי"ת ותורתו כנ"ל ואז הגוף הוא טובה גדולה להנפש שעי"ז תוכל להתקיים ולקבל האור בהדרגה ובמדה וכמבואר לעיל. ואם לא היה חוטא אדה"ר היה האדם יכול לזכות בחייו לבא לזה שיתהפך הגוף לנפש, הכח המכריחלכח המושך עד שהיה זוכה להיות נמשך אחר השם ית' ולהכלל בו כראוי ברצוא ושוב בתכלית השלימות בחיים חיותו. אבל מחמת שאכל מעץ הדעת נאחז בהגוף הגשמיות עד שא"א לו בחייו שיתהפך הגוף בשלימות לבחינת כח המושך ע"כ נגזר עליו המיתה שאז צריך לשוב אלא העפר כ"ש כי עפר אתה ואל עפר תשוב, אל עפר דייקא כי שם בעפר דייקא יתבלה הזוהמא מן הגוף עד שישוב גם הגוף לבחינת עפר שהוא בחי' שפלות שהוא בחי' כח המושך כמבואר לעיל ואז יקום בתחיה בגוף חדש זך וצחו ואז יתהפך הגוף לבחי' כח המושך ויזכה להשיג את השי"ת בגוף ונפש ויחי' חיי עולם לעד ונצח. ועל כן עיקר התחי' יהיה להשפלות של כל אחד כ"ש אדמו"ר ז"ל (בלק"ת בסי' ע"ב) בהתורה חיים נצחיים וכשרז"ל הקיצו ורננו שוכני עפר מי שנעשה שכן לעפר בחייו, היינו כנ"ל כי ע"י שנעשה שכן לעפר שזכה לשפלות אמתי עי"ז עיקר התחי' כי דייקא ע"י השפלות בחי' עפר יזכה להכלל בבחי' כח המושך כנ"ל שזה עיקר התיקון של תחיית המתים שאז יתתקן בשלימות חטא אדה"ר ש הביא מיתה לעולם. כי עיקר התיקון כשזוכין שגם הגוף יהיה נמשך בשלימות אחר כח המושך שזה זוכין ע"י שפלות דייקא כי עיקר כח המושך הוא בחי' שפלות שהוא בחי' עפר כנ"ל. ושינה הוא א' מס' במיתה וגם עיקר השינה הוא מחמת המלחומה שיש בין כח המושך וכח המכריח שהם בחי' גוף ונפש שמחמת זה צריכין שינה שהוא נייחא למוחין שאז הגוף נח מתאוותו ואז המוח שהוא הנשמה יש לה נייחא קצת ונמשכת למעלה לשורשה מחמת שאין כח המכריח כנגדה כ"כ. אבל אין זה שלימות הנשמה כי עיקר שלימותה הוא שתהפוך את הגוף זשהוא בחי' כח המכריח לבחי' כח המושך כדי שתקבל אור הש,י בהדרגה ובמדה כראוי וכנ"ל וע"כ ארז"ל שינה לרשעים הנאה להם וכו' לצחדיקים רע להן וכו'. כי הרשעים שאצלם מתגבר כח המכריח על כח המושך השינה טובה להם שאז הנשמה נייחא ואינו מתגבר הכח המכריח כנגדה. אבל לצדיקים השינה רע להם מחמת שבהקיצם הם לוחמים מלחמת ה' ומגבירים הכח המושך על כח המכריח שזה עיקר עבודת האדם אבל בשינה הנשמה נייחא ונמשכת כרצונה אחר כח המושך בלי מלחמה עם כח המכריח ואין זה שלימות הצדיק וכנ"ל. וע"כ השינה רע לצדיקים כ"א מה שמוכרחים לישן בשביל קיום הגוף. וע"כ בשבועות נעורין הכל כי אז הוא קבלת התורה שאז מתגבר כח המושך כנ"ל עד שנתהפך גם כח המכריח לכח המושך כי גם כח המכריח נמתק בכל ימי הספירה וכנ"ל ע"כ אין צריכין שינה שהוא א' מס' במיתה כי אז זוכין לבחי' תחיית המתים שזכו ישראל בשעת קבלת התורה כשרז"ל שעיקר התחי' הוא בחי' זאת שנתהפך כח המכריח לכח המושך ואז בוודאי אין צריכין לשינה שנמשכת רק מהמלחמה שיש בין כח המושך לכח המכריח וכנ"ל:

אות יב

(שייך לעיל) וזה בחי' ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך בשני יצריך ביצ"ט וביצה"ר. יצ"ט הוא בחינת כח המושך להשי"ת ולצדיקי אמת וכו'. ויצה"ר הוא להיפך בחי' כח המכריח המתגבר להפסיק מהם ח"ו. ועיקר עבודת העאדם שיזכה לאהוב את ה' עם שני היצרין דהיינו שיהפוך גם כח המכריח לכח המושך להש"י שזהו בחי' אהבה כ"ש (הושע יא) בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה וכנ"ל. כי כשזוכין להגביר כח המושך על כח המכריח אזי גם הכח המכריח לטובה גדולה כי דייקא על ידו יכולין לקבל האור בהדרגה ובמדה להיות נמשך אחר השי"ת כראוי ואם לא היה כח המכריח היה כח המושך מתבטל לגמרי כי היה בטל במציאות וכנ"ל וזה עבודתינו כל ימי הספירה להמתיק כח המכריח להפכו לטובה וכנ"ל וזה עובדתינו כל ימי הספירה להמתיק כח המכריח להפכו לטובה וכנ"ל וע"כ נעורין בשבועות וכנ"ל:

אות יג

ועקיר חטא אדה"ר היה ע"י האכילה שאכל מעץ הדעת טו"ר כי ע"י האכילה נמשך חיות האדם ועיקר החיות הוא חיבור הנפש והגוף שהם בחי' שני הפכים כידוע כי הם בבחי' כח המושך וכח המכריח כנ"ל וע"י האכילה נמשך חיות ומתחברים וע"כ יש בהאכילה שני בחי' כי אכילת הצדיק הוא רק בשביל הנפש דהיינו שבאכילתו מקיים הנפש בהגוף כדי שגם הגוף יהיה נמשך להשי"ת ויתהפך כח המכריח לכח המושך וזה בחי'צדיק אוכל שבוע נפשו וזה עיקר החיות באמת כי עיקר החיות כשזוכין להיות נמשך תמיד אחר הש"י ותורתו וצדיקיו שהם עיקר החיים. כ"ש כי הוא חייך וכו'. אבל הרשעים אכילתם בשביל הגוף לבד ואז ע"י אכילתם מתגבר כח המכריח על כח המושך וע"כ נפסק ונחסר החיות ע"י אכילתם כי עיקר החיות ע"י כח המושך שממשיך החיות מהשי"ת. ומאחר שהרשעים ע"י אכילתם מגבירים כח המכריח על כח המושך ע"כ נפסק ונחסר החיות ע"י אכילתם וזה בחי' ובטן רשעים תחסר כי כל מה שאוכלים יותר נחסר להם באמת החיות ביותר מחמת שעל ידי אכילתם מחלישים בכל פעם כח המושך דקדושה שמשם עיקר החיות באמת וע"כ רשעים בחייהם קרויים מתים. וזה בחי' אכילת עץ הדעת טו"ר שנאמר בו ביום אכלך ממנו מות תמות כי אכילה של איסור בחי' אכילת עץ הדעת טו"ר שנאטמר בו ביום אכלך ממנו מות תמות כי אכילה של איסור בחי' אכילת עץ הדעת טו"ר הוא התחלת המיתה כי ע"י אכילה הזאת מתגבר כח המכריח המפסיק. ונחלש כח המושך שמשם עיקר החיות כנ"ל. וע"כ אסור לישראל לאכול לחם מתבואה חדשה עד שיקרב העומר כי לחם עיקר אכילת האדם ואסורים לאוכלו עד שמקריבין העומר שעורים שעי"ז ממתיקין כח המכריח בשרשו עד שנתפהך לכח המושך כנ"ל ואז דייקא הותר הלחם לאכילת ישראל כי אז האכילה בקדושה בבחי' צדיק אוכל לשובע נפשו דהיינו שזוכין ע"י האכילה שגם הגוף שהוא בחי' כח המכריח יתהפך לבחי' הנפש שהוא בחי' כח המושך וכנ"ל כי אכילת ישראל צריכה להיות בבחי' זאת שזה עיקר החיות באמת כנ"ל:

אות יד

וזה בחי' לעשות רצונך אלקי חפצתי ותורתך בתוך מעי (תהלים מ) ופרש"י כל מאכלי על פיך. לעשות רצונך אלקי חפצתי זה בחי' כח המושך שאני חפץ ומשתוקק ונמשך תמיד אליך לעשות רצונך וזה ע"י ותורתך בתוך מעי ע"י שכל מאכלי על פיך כי ע"י שישראל מקדישים אכילתם ע"פ התורה עי"ז זוכים להפוך גם כח המכריח לכח המושך עד שהם נמשכים להשי"ת בגוף ונפש לעשות רצונו תמיד בחי' לעשות רצונך אלקי חפצתי וכו' כנ"ל:

אות טו

וזה בחי' משכני אחריך נרוצה. משכני לשון יחיד נרוצה לשון רבים היינו כי ע"י בחי' כח המושך שמאיר מלמעלה בנפש האדם עי"ז הנפש נמשכת תמיד אחר השי"ת אבל הגוף הוא בחי' כח המכריח הרוצה להפסיק כנ"ל. אבל העיקר שיעמוד האדם במלחמה זאת עד שיגביר הכח המושך על הכח המכריח עד שגם הגוף ישיש כגבור לרוץ אורח. ויהיה נמשך אחר השי"ת וכנ"ל. וזהו משכני לשון יחיד כי עיקר כח המושך מלמעלה הוא מאיר רק בהנפש אבל אנחנו מתגברים להפוך גם הגוף שהוא בחי' כח המכריח לבחי' כח המושך כנ"ל וזהו אחריך נרוצה לשון רבים היינו שאנחנו נרוץ אחריך בשני הכחות יחד בכח המכריח וכח המושך בגוף ונפש בבחי' ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך בשני יצריך כנ"ל. כי זה עיקר הבחירה והנסיון של האדם שיגביר כח המושך על הכח המכריח עד שיעבוד השי"ת בשני הכחות דייקא כי אין קיום לכח המושך כ"א ע"י כח המכריח וכנ"ל. וזהו בחי' מ"ש אדמו"ר ז"ל (בסי' מ"ט) בלק"ת שהוא טובה גדולה מה שי יצה"ר לאדם כי עיקר שלימות העבודה עי"ז דייקא וכו' היינו כנ"ל:

חזקת מטלטלין ה

אות א

כל מה שהוא ביד האדם הוא בחזקה שהוא שלו

כי איתא בסי' מ"ב שצריכין להאמין בחכמים אמתיים שכל דיבוריהם ומעשיהם אינם פשוטים אלא יש בהם רזין ועי"ז ממתיקין כל הדיינם כ"ש בזוה"ק מי שעובדוהי לאפשטא משכינתא לבושין דקדרינותא דפשטין ולאלבשא בלבושין דנהירין דרזין דאורייתא דאור רז איתקרייא וכו' כדין וראיתיה לזכור ברית עולם שזהו עיקר ביטול והמתקת כל הדינין ע,ש בסי' הנ"ל על פ' וירא בצר להם בשמעו את רנתם מ"ש בתחילה בענין הנגינה ואח"כ כתב שעי"ז שעושין לבוש נאה לצדיק ממתיקין הדינים וכן ע"י אמונת חכמים הנ"ל שמאמין שכל דיבוריהם ומעשיהם אינם פשוטים וכו'. והכלל כי הצדיק הוא בחי' קשת בחי' השכינה וכשעושה לו לבוש נאה וכן ע"י שמאמין בו שכל דבריו אינו פשוט אלא יש בהם רזין בזה מפשיט מהשכינה מבחי' קשת לבושין דקדרינותא שהם בחי' פשטין ומלבישין אותה בלבושין דנהירין שהם בחי' רזין שעי"ז נתעוררין רחמיו ית' לבטל כל הדינים מישראל בבחי' וראיתיה לזכור ברית עולם וכו' ע"ש. ומ"ש שם עוד שזהו בחי' התקיעות שסימנם קש,ת שהם בחי' תלת גוונין דקש"ת בחי' האבות. וזהו בחי' והיו שדי בצריך שין בחי' תלת אבהן י"ד הם בחי' י"ד אותיות של י"י אלקינו י"י שהם ר"ת אברהם יצחק יעקב שהם בחי' תלת גוונין דקש"ת שהם בחי' לבושין דנהירין הנ"ל שעי"ז וראיתיה וכו' בחי' ביטול כל הדינים מישראל וכו' ע"ש:

אות ב

כי בענין זה של אמונת חכמים הנ"ל תלוי קיום כל התורה כולה. כי א,א לזכות לקיום התורה ולהכיר את הבורא ית' כ"א ע"י אמונת חכמים שהם הצסיקים אמתיים שכבר שברו את יצרם לגמרי עד שזכו להשיג רזי עולם להבין ולהשיג את כל המעשה הנעשה תחת השמש. כי באמת כל העולם ומלואו מלאה רזין וסודת נוראות ונשגבות מאד. ואפי' מי שאינו צדיק רק הוא בר דעת אמתי ומאמין בהאמת יוכל להבין מרחוק נפלאות הבורא ונוראותיו שהם מלאים כל העולם. כי בכל הבריאה בכלליות ובפרטיות ובכל מה ש נעשה בכל יום בכולם יש חכמה עמוקה ונפלאה כ"ש כולם בחכמה עשית וכו' דהיינו חכמת התורה שהיא עיקר החכמה. נמצא שיש בכל דבר חכמות התורה הקדושה. והתורה מלאה רזין ורזין דרזין עד אין קץ. והיא מלובשת בכל הדברים שבעולם. ע"כ בוודאי בכל דבר שבעולם בכלל ובפרט יש בהם רזין נשגבין מאד מאד ועל זה התפלא דוד ואמר מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך וכתיב מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית וכו'. ועיקר הכוונה על חכמות התורה שמלאה רזין עילאין (לא כמו שטועים המחקרים שנאמר ח"ו על חכמותיהם כי באמת גם בתוך כל החמות יש פנימיות ופנימות דפנימיות וע"כ נקראים חכמותיהם אפי' מה שמשיגין לפעמים איזה אמת הכל נקרא חכמות חיצוניות כמו למשל כשמשיג בחכמתו שהעולם הוא כדורי או טבע האויר שמתפשט וברוח ע"י חום האש וכיוצא בזה אינו משיג כ"א הדבר כמו שהוא שנודע לו האמת שהאויר ברוח ומתפשט מפני האש ועי"ז עושה כמה כלים ותחבולות נפלאות אבל טעם הדבר מדוע הוטבע כך באויר, זה נעלם מכל החכמים מאד כי טעמי הטבע נעלם מכל החכמים וע"כ נקראים כח חכמתם חכמות החצוניות כי בפנימיות אין יודעין דבר. ומרוב טעותם הם רוצים להטעות את הבריות כאלו גם כל סודות הקבלה הקדושה כלולה בחכמותיהם החיצוניות המוטעת ע"פ רוב כידוע להם בעצמן שעדיין לא השיגו שום דבר בבירור כ"א חכמת ההנדסה והמספר כמובא במ"א וכאשר הם בעצמם מוכרחים להודות על זהאוי לטועים כאלה. ואין צריכין לסתור שטותים כאלה שהם כנגד אמונת ישראל). כי אנו מאמינים בפנימות התורה שבכל מצוה ובכל אות ואות מהתורה יש רזין ורזין דרזין נוראים ונשגבים עד אין קץ כ"ש לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד וכתיב פלאות עדותיך וכו' (ועיין במ"א מזה) וכתיב ארוכה מארץ מדה וכו'. ואפי' בכל הדברים שבעולם יש בהם רזין נפלאים כי כל דבר מקבל חיות מחכמת התורה שמלאה רזין כי הד' יסודות ארמ"ע שהם בחי' דצח,מ שהם כלל הבריאה הם בחי' ד' אותיות שם הוי' ב"ה בחי' טנת"א וכו'. ויש טעם נפלא וכמוס לכל דבר ודבר מפרטי הטבע כי באמת אין שום טבע כלל כי הטבע מתנהגת בחכמתו ית' בהשגחה נפלאה רק שהש"י העלים זאת מדעת הבריות בשביל הבחירה. כי עיקר הבחירה תלויה בזה מה שאין רואין ההשגחה באתגליא ויכול הטועה לטעות שיש טבע ח"ו. אבל אנו בני ישראל קדשנו במצוותיו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת ע"י משה רבינו ע"ה וע"י צדיקיו האמתיים שפרשו לנו התורה כפי קבלתינו מחכמי המשנה והתלמוד לידע ולהאמין שהכל בהשגחה פרטיית והקב"ה ברא את העולם ומנהיגו בכל עת בחכמה נפלאה בהשגחה פרטיית ע"י אותיות התורה הקדושה שבהם ברא ומנהיג הכל בנפלאותיו הנוראות וע"כ בכל דבר שבעולם בכלל ובפרט יש בו רזין עילאין אך מחמת שכל זה נעלם מהעולם מאד מחמת גשמיית עכירות מעשיהם שעי"ז נתעכר השכל ע"כ אין שום אדם יודע מה נעשה בעולם בכל עת. ע"כ העיקר הוא אמונת חכמים אמתיים שהם צדייק אמת ששברו את גופם לגמרי עד שזכו להשיג רזי עולם. עד שכל מעשיהם ודיבוריהם יש בהם רזין נפלאים ואינו פשוט כלל כי הם יודעים מה שעושים ומדברים לא כמו המון עם שעושים ומדברים ואינם יודעים כלל פנימיות מעשיהם ודיבוריהם עד היכן הדברים מגיעים. ע"כ ע"י שמאמינים בהם כנ"ל שכל דיבוריהם ומעשיהם אינו פשוט אלא יש בהם רזין עי"ז עיקר יחוד קוב"ה ושכינתיה שזה עיקר תיקון כל העולמות ומבטל כל הדינים כי בזה תלוי קיום כל התורה כי עי"ז מאמין שבכל הדברים שבעולם יש בהם רזין רק שאין אנו מבינים אותם מחמת גשמיות גופינו כי הלא זה הצדיק ששיבר את גופו יודע באמת מה שעושה ומדבר כי בכולם יש רזין כנ"ל:

אות ג

וכל ההכחשות והגזילות שבמו"מ הכל נמשך מפגם א מונה הנ"ל כי אם היה מאמין שבכל דבר ישרזין בוודאי לא היה מכחיש את חבירו ולא היה עולה על דעתו לשלוח יד בממון וחפצים של חבירו כי בוודא יהש"י יודע מה שעושה שנתן לזה כ"כ חפצים ועשירות ולרש אין כל כי הכל ע"פ חכמתו האמיתית שיודע שהכל לטובתו הנצחית. ואיך יעלה על דעתו לשנות רצון הבורא ית' ויגע בממון חבירו שלא כדת התורה הנ"ל וכמו שכתוב בהתו' אחוי לן מא וכו' ובהתו' צוית צדק על מארז"ל מילחא כי סריא וכו' שבהממון והחפצים יש גוונין עילאין ומי שמסתכל על שורש הממון ששורשו גוונין עילאין בוודאי לא יתאוה לגשמיות הממון כלל מכ"ש שלא יגע בשל חבירו כלל (ע"ש בסי' כ"ג וכ"ה לק"א). נמצא שעיקר פגם המשא ומתן שמכחיש את חבירו הוא ע"י פגם האמונה הנ"ל שפוגם בגוונין הנ"ל בבחי' תלת גוונין דקשת שהם בחי' לבושין דנהירין דרזין דאורייתא וכנ"ל. וע"כ התיקון הוא שבועה שכל מקום שיש הכחשה צריכין שבועה כי השבועה בבחי' אבות בבחי' אשר נשבע לאבותיך בחי' ברית עולם. היינו כי ע"י השבועה בשם ה' ובהתורה הקדושה מעוררין הגוונין הנ"ל שהם בחי' אבות בחי' תלת גוונין דקשת שמאירין ע"י הברית והשבועה שנשבע הש"י לנח הצדיק. וע"י שמאירין גווני הקשת בחי' לבושין דנהירין דרזין הנ"ל שהוא בחי' אמונת חכמים הנ"ל עי"ז נתבטל ההכחשה שבממון כי ע"י הארת הגוונין עי"ז נתבטל חמדת הממון כנ"ל. וע"כ תקנו שהשבועה מגיע למי שהחפץ מוחזק בידו כי יד האדם הוא בחי' י"ד אותיות הנ"ל ש להג' שמות יי אלקינו יי כנ"ל (וכ"ש בשערי ציון בתיקון הנפש) שאלו הג' שמות הם ר"ת אברהם יצחק ויעקב בחי' הגוונין הנ"ל שנתעוררין ע"י השבועה כנ"ל וע"כ מי שהממון והחפץ בידו הוא בחזקתו ומגיע לו השבועה כי בבחי' י"ד שם בחי' הגוונין ששם בחי' השבועה שהיא בחי' ברית עולם בחינת ברית ושבועה שעי"ז מתבטל חמדת הממוחן ונתברר האמת ע"י התגלות הגוונין וכו' וכנ"ל:

אות ד

וזהו בעצמו מ"ש שם אדמו"ר ז"ל שמי שעושה לבוש נאה לצדיק הוא ג"כ ממתיק הדינים על ידי שמפשיט מהצדיק שהוא בחי' השכינה לבושים גסים ומקולקלים ומלבישו בלבושין נאים שזהו בחי' הנ"ל שמפשיט מהשכינה לבושין דקדרינותא ומלבישה בלבושין דנהירין דרזין דאורייתא שעי"ז נתעוררין רחמיו ית' לזכור ברית עולם בבחי' וראיתיה וכו' כנ"ל כי עיקר תיקון כל העולמות הוא ע"י תיקן הלבושין ובשביל זה המצוה הראשונה שבכל יום הוא מצות ציצית שהוא תיקון הלבושין שכ"א מישראל עוסק בזה בכל יום בבקר בהתחלת עובדתו שבכל יום ויום וכן התינוק כל התחלת חינוכו במצות התורה הקדושה הוא מצות ציצית כי הכל תלוי בתיקון הלבושין כי כל הצמצומים הנ"ל שמצמצם הש"י אלקותו כדי שיוכלו הבריאים לקבל אורו יתב' הכל הואבחי' לבושין וכמו שקרא הזוה"ק הצמצום הראשון בשם לבוש כ"ש כההיא קמצא דלבושיה מיניה ובי'. וכן כל הצמצומים וכל העולמות שנתהוו על ידם כולם הם בחי' לבושין שע"י שצמצם והלביש אורו בלבושין אלו עי"ז יכולין לקבל ולינק מאורו הגדול בבחי' עוטה אור כשלמה וכו' וכ"ש עוז והדר לבושה וכו' וכתיב ה' מלך גאות לבש, לבש ה' עוז התאזר, שעי"ז שהלביש גאוותו וגדלו בלבושין אלו שהם העולמות שנתהוו ע"י צמצום אותיות התורה הקדושה עי"ז דייקא ה' מלך כי רק עי"ז נתגלה מלכותו ית' ועי"ז אף תכון תבל בל תמוט כי בלא זה לא היה קיום להעולם כלל כי ריבוי האור א"א לקבל כידוע. ומחמת שצמצם אורו ית' בלבושין כנ"ל עי"ז נתהוה כל הבחירה והנסיון של כל אדם שבזה תלויים כל העולמות כידוע וברור לכל שהכל נברא בשביל האדם שבו תלויים כל העולמות. והכל מחמת שהוא בעל בחירה ועיקר הבחירה מחמת בחי' הלבושין הנ"ל כי הש"י צמצם האור בלבושין לטובת העולם כדי שתוכל להתקיים ולינק מאורו כי ריבוי האור א"א לקבל כנ"ל. אבל מחמת שצמצם האור בלבושין אלו עי"ז נתעלם ונתכסה האור בכמה כיסויים ולבושים עד אין קץ עד שיכול הטועה לטעות כאלו חיצוניות הלבוש הוא עיקר ואין בו פנימיות כלל ח"ו וכ"ש בזוה"ק דטפשאי לא מסתכלין אלא בלבושין וכו'. ומי שטועה בזה ח"ו הוא כופר בכל התורה כולה ר"ל ומשם כל כח היצה"ר. כי עיקר היצה"ר נמשך בשרשו מכפירות שנמשכין מתוקף הדינים שנתהוו ע"י הצמצומים שתוכל העולם להתקיים כשמאמינים בהפנימיות וכנ"ל אבל כשאין מסתכלין כ"א על הלבוש חס ושלום מתגברין הדינים ומשם כל כח היהצ"ר. אבל הצדיקים והכשרים הנלוין אליהם מסתכלים רק על הפנימיות ומתיגעים בכמה יגיעות ועבודות עד שמשיגים מה שמשיגים בפנימיות הלבושים שהוא בחי' השגות חכמות התורה הקודשה ועדיין הם מאמינים שיש עוד פנימיות דפנימיות רזין דרזין עד אין קץ וכנ"ל. ואפי' מי שאינו יכול להשיג כלל זוכה ע"י התקרבותו להצדיק להאמין באמונהשלימה וחזקה כ"כ כאלו רואה בעיניו ממש שיש פנימיות נפלא ורזין עמוקין מאד מאד בכל דבר שבעולם, כי מי שיש לו מוח אמיתי בקדקדו ומסתכל על האמת לאמתו יכול להבין מרחוק מה גדלו מעשי ה' שנבראו הכל ע"י אותיות התורה הק' וכן עתה מתנהג הכל על ידם. ובכול יש נפלאות ורזין עד אין חקר ובפרט ריבוי השינויים הנעשים בכל עת בכל שנה ובכל חדש ובכל שבוע ובכל יום ובכל שעה שהכל נעשין ע"י הלבושין הנ"ל כ"ש בזוה"ק ולבושין דלביש ביומא דא לא לביש ביומא אוחרא ולבושין דלביש בצפרא לא לביש ברמשא ולבושין דלביש ביומא דשבתא לא לביש ביומי' דחול וכו' שעי"ז מתנהג העולם ונעשין השינויים הרבים בכל יום ובכל עת וכ"ש מזה בע"ח בתחליתו ומובא בדברינו כ"פ ע"ש. ועיקר הכל הוא הצדיק האמת שהש"י שוכן אתו כי הצדיקים הם מרכבות של מקום וע"כ הצדיק הוא בחי' השכינה כנ"ל והוא יודע ומבין את המעשה הנעשה בעולם וכל מי שמקורב אליו ומאמין בו כנ"ל שכל דבריו ומעשיו אינו פשוט אלא יש בהם רזין. הוא זוכה לאמונה שלימה להאמין שבכל הדברים שבעולם יש בהם רזין. רק שסתם בני אדם אינם יודעים מה הם עושים אבל הצדיק יודע. ע"כ כל דבוריו ומעשיו הוא עושה ומדבר ברזין עילאין ועי"ז מפשיט מהשכינהלבושין דקדרינותא וכו' וממתיק דינים. וזהו בעצמו מ"ש שם שע"י שעושה לבוש נאה להצדיק הוא ממתיק דינים כי היינו הך כי כל הלבושים גשמיים שבעולם שרשם נמשך מהלבושין הנ"ל שהם הצמצומים הנ"ל. וע"כ באמת הבגדים והלבושים של אדם הם גבוהים מאד כמובן ומבואר בדבריו ז"ל (בסי' כ"ט לק"א) כמה צריכין לכבד את הלבושים כי הם גבוהים מאד וכנ"ל. וע"כ הצדיק שכבר כפה והכריע בחירתו לטוב והעלה הכל לשרשו ע"כ לבושיו יקרים מאד מאד כי לבושיו הם בחי' לבושי השכינה כנ"ל וע"י שעושין לו לבוש נאה מפשיטין מהשכינה לבושין דקדרינותא ומלבישין יתה בלבושין דנהירין דרזין וכו' וכנ"ל:

אות ה

נמצא שעיקר הבחירה נמשכת ע"י הלבושין שהם בחי' כתנות עור שעשה לאדה,ר אחר החטא שעי"ז הי' התחלת תקונו. וע"כ עיקר תאוות ממון שה העיקר שמבלה ימי האדם שטרוד כל ימיו בפרנסתו עד שיש שבאים לידי גזילות והכחשות ליגע ח"ו בממון חבירו ע"י ערמות ותחבולות הכל הוא ע"י פגם הלבושין הנ"ל. כי באמת מלובש בהממון גוונין עילאין מאד כנ"ל אך שנתעלם ונתכסה ונתלבש מאד מאד. כי גם התורה הקודשה היא בחי' לבושין כנד פנימיות התורה וגם הפנימיות הוא לבוש וכו' כי עצם אורו ית' סתום ונעלם מאד מאד. מכש"ש וכ"ש בדברים חיצונים שהם ממון וחפצים אע"פ שיש בהם גוונין עילאין אבל הם סתומים ונעלמים שם מאד מאד ע"י עוצם ריבוי הלבושים עד שאותיות התורה נתלבשו בלבושין גשמיים וחיצונים כאלו שהם הממון והחפצים. וכל הגזילות וההכחשות נמשכין עי"ז ע"י הכפירות שאינו מאמין בפנימיות שבאמת נעלם בהם אור גדול גוונין עילאין בוודאי לא הי' מתאוה לממון הגשמי מכ"ש שלא הי' בא לידי ערמה ומרמה ליגע בממון חבירו ח"ו וע"כ נקראים ע"פ רוב הגזילות ע"ש פגם הבגדים כ,ש (מלאכי ב') וכסה חמס על לבושו וכתיב (איוב כד) ערום ילינו בלי לבוש וכן הרבה. וזהו בחי' ובגד בוגדים בגדו (ישעיה כד) שנקראת הגזילה בשם בגד כי עיקר הגזילות והרמאות נמשכין מפגם הבגדים והלבושין כנ"ל. וע"כ מצות צדקה שהוא ההיפך מגזילות והוא עיקר תיקון תאוות ממון, נקראת כ"פ ע"ש תיקון הבגדים כ"ש (יחזקאל יח) וערום יכסה בגד וכתיב כי תראה ערום וכסיתו וכו' וכן הרבה. וזהו בחי' גודל מעלת המצוה של הלבשת ערומים והעיקר לעשות מלבוש נאה להצדיק או עכ"פ להכשרים הנלוים לצדיקי אמת כי עי"ז מתקן הלבושין הנ"ל שבהם תלויים תיקון כל העולמות כנ"ל:

אות ו

וע"כ רוב תאוות ממון הוא בשביל הלבושים והבגדים. כאשר יכול כ"א להבין בעצמו שרוב יגיעות וטירדות הפרנסה הוא בשביל הבגדים והמלבושים של כבוד לו ולאשתו ולבניו ולבנותיו ובפרט בעת הנשואין שצריך להשיאם שכל ריבוי ההוצאה הוא על המלבושים והוא המטריד את רוב בני אדם בפרנסתם מחמת שכל אחד רודף אחר הכבוד ורוצה מלבושים גבוהים מערכו ועי"ז נעשה בע"ח ומכחיש ממון חבירו וכמו ששדמעתי מפיו הק' שהמלבושים מטרידין מאד את האדם כי אכילה ושתי' יכול האדם להתפרנס בהוצאה קלה אבל המלבוש מטריד מאד וכ"ש על פסוק ותתפשהו בבגדו שהס"א תופסת את האדם בבדו דייקא וכו' ע"ש בספר שיחות הר"ן. היינו כנ"ל כי עיקר פגם תאוות ממון שמכלה ימי האדם נמשך מפגם הלבושין כנ"ל ועיקרו מחמת חסרון אמונתו שאינו מאמין שבכל דבר יש פנימיות הרבה וכנ"ל וסומך על חכמתו וערמתו כאלו כבר השיג את כל החכמה ויודע איך למצוא להשיג ממון ע"י תחבולות וערמות האלו. כי אם היה שם לבו אל דבר ה' המלובש בכל דבר, והיה מאמין שהכל בהשגחה פרטיית ואע"פ שהאדם צריך לעשות איזה עסק בשביל פרנסה כ"ש וברכך ה' אלקי' בכל מעשה ידיך אעפ"כ אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים וכו' כי לא בכח יגבר איש וכו' וכמ"ש ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל וכו' ותרגומו ארי הוא יהיב לך עיטא וכו' כי הכל מאת הש,י לבד והעסק והסיבה בעצמה שעוסק בה צריך להשליך הכל על הש"י כ"ש גול על ה' מעשיך וכו' וכתיב השלך על ה' יהבך וכו' כי צריכין להאמין שבהסיבות והעסק בעצמו יש בהם רזין עמוקים מדוע הש"י מסבב שזה יתפרנס מסחורה זאת ובמקום זה וזה מסחורה אחרת, זה בחטים וזה בשעוה וזה בפשתן וכו' והכל מאת ה' ובכולם יש רזין נפלאים כי רק הוא ית' יודע רזי עולם ותעלומות סתרי כל חי ויודע לפרנס כ"א וא' כפי שורש נשמתו וכפי מעשיו וכפי גלגוליו וכו' שע"י כל זה צריך להתפרנס ע"י סחורות אלו אבל יש לו בחירה והעיקר הוא האמונה להאמין שכל תחבלותיו לא יועילו לו באל הש,י כ"ש אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו וכו'. וע"כ צריך לעסוק במו"מ באמונה ולעשות ע"פ התורה ולבלי לשכוח את הש"י ח"ו בשעת המו"מ מכ"ש וכ"ש שלא יתחכם בחכמות רעות ומרמות ליגע בממון חבירו ח"ו אפילו שוה פרוטה כי היא לא תצלח כ"ש לא יחרוך רמי' צידו:

אות ז

ועתה תראה נפלאות שבשביל זה התחיל התנא המסכתא בבא מציעא המדברת מדיני מו"מ והכחשות שבין אדם לחבירו (כי מס' ב"ק מדברת מדיני נזיקין וב"ב מדיני קרקעות. ועיקר דיני ממונות שבמו"מ מבואר במס' ב"מ) התחיל אותה בדין שנים אוחזין בטלית והוא פלא שהתחיל בדין שאינו שכיח כלל כאשר יבין כל אדם שאינו מצוי שיבואו שנים לב"ד ואחזין בטלית א' ומכחישין זא"ז. וע"כ באמת הפוסקים לא כתבו זה הדין בלשון זה כמבואר בה' חזקת מטלטלין בס' קל"ח ע"ש. אך התנא כתב הכל ע"פ סודות ורזין עמיקין מאד כידוע וע"כ התחיל בזה ורמז לנו שזה כלל כל ההכחשות והמרמות שבממון שבין אדם לחבירו שהכל נמשך מפגם הלבושין כנ"ל וע"כ בכוונה התחיל דיני ממונות בדין שנים אוחזין בטלית להורות לנו שכל ההכחשות כולם ע"י פגם הטלית והלבושין וכנ"ל. ועיקר הפגם מחמת שכ"א סומך על חכמתו כאלו יוכל להצליח ולמצוא ממון ע"י תאוותו ורוצה להמשיך כל הממון שבעולם לעצמו כי עיניו לא תשבע עושר (קהלת ד) וכתיב ועיני האדם לא תשבענה (משלי כז). ע"כ נתעה כ"כ עד שהולך ותוקף בטליתו של חבירו ורוצה לגזול את חבירו בחכמתו המוטעת וערמימיות וזה בחי' זה אומר אני מצאתיה וזה אומר וכו'. מציאה ל' השגה כשרז"ל לענין השגת חכמת התורה יגעתי ומצאתי תאמין וכו' וכעין מ"ש ומצא כדי גאולתו וכו' ומצא את רעהו וכו' וכן הרבה שפירושו שהשיב ומצא את הדבר (ובל"א גיגרייכט) היינו שעיקר פגם תאוות ממון שבא לידי עון כזה לאחוז בשל חבירו ולהכחישו הכל מחמת פגם הלבושין הנ"ל עד שטעה בעצמו כאלו מצא להשיג את החכמה כאלו ח"ו אין שום חכמה למעלה משטות חכמתו שרוצחה להשיג ממון ע"י הכחשה ומרמה כזאת. ואיש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת כי היא לא תצליח כי אלקים שופט זה ישפיל וכו' ומה הועיל רמאי ברמאותי'. וזה שרמז לנו התנא שכלל את כל ההכחשות שבעולם בתחלת המס' בשם זה אומר אני מצאתי את הטלית והלבוש, כאלו מצא והשיג את הלבוש שהוא הממון והחפץ שבאמת הוא לבוש חיצון דחיצון אשר אם היה שת לבו להסתכל על פנימיות שיש שם בוודאי לא היה נוגע בממון חבירו כנ"ל. אבל הוא חכם בעיינו ואינו רוצה לסמוך על אמונה ונתעה בחכמתו המוטעת עד שרוצה לרמות הבריות ולאחוז במה שאינו שלו. ע"כ התיקון לזה ה ישבע וזה ישבע כי ע"י השבועה נתגלין הגוונין עילאין שעי"ז יודה על האמת ויתתקן הכל וכנ"ל.

אות ח

וע"כ קרח שחלק על משה הי' כל פגמו ע"י פגם הטלית כי הלבישם טליתים שכולם תכלת וכו' כשרז"ל. כי כל כפירותיו הי' שלא הי' מאמין במשה רבינו בחי' הצדיק האמת שכל דבריו ומעשיו עאינם פשוטים אלא יש בהם רזין מכ"שמשה בעצמו שנתן לנו התורה הק' שכולה מליאה רזין עילאין וכו'. וקרח כפר כאלו אין במצות ציצית שהם תקון הלבושים שום סוד ופנימיות רק משה רוצה לשנות מלבושיהם בשביל אות וסימן לכבוד כדרך הטעמים של שטות והבל ושקר שנותנין המחקרים למצות ציצית ולשארי מצוות הק'. ע"כ אמר שהוא ילבישם בלבושים נאים ומסומנים יותר שהם טליתות שכולם תכלת כי קרח סמך על חכמתו ולא האמין בפנימיות שבהלבושין כאלו חיצונית הלבוש הוא עיקר שמשם כל הכפירות והפגמים כי התקנא בלבושי כבוד של אהרן הכהן כשרז"ל שאמר על אהרן שקישטו ככלה וכו'. כי רוב הקנאה של בני אדם זה בזה הוא בענין המלבושי כבוד וכנ"ל, ועי"ז בא לידי כפירות כאילו ע"י שחלק על משה ואהרן שהם בחי' צדיקי אמת ולא האמין בהם שהם מלאים רזין בכל מעשיהם ודיבוריהם ותנועותיהם, ועי"ז ירד לשאול תחתיות ע"י תוקף הדינים הקשים שהתגברו עליו שכל המתקתם ע"י אמונת חכמים כנ"ל ומאחר שפגם באמונה כ"כ ע"כ נתהפך עליו הגלגל והתגברו עליו תוקף הדינים הקשים כ"כ כי עיקר המתקת הדינים ע"י אמונת חכמים כנ"ל:

חזקת קרקעות ה

אות ט

וזה בחי' חזקת קרקעות שהוא בשלשה שנים כי שלשה שני חזקה הם כנגד בחי' תלת גוונין הנ"ל המאירין ע"י שלימות האמונה שהוא אמונת חכמים. כי כששנים מכחישין זא"ז במטלטליןאו בקרקעות זה שהאמת אתו הוא בבחי' אמונה כי הבריו כנים ונאמנים ושכנגדו המכחיש האמת הוא בבחי' פגם אמונה כי אמונהואמת הם בחי' אחת כ"ש במ"א וע"כ כשהכחשה במטלטלין מעמידין הדבר ביד מי שהוא בידו. כי היד היא בבחי' תלת גוונין הנ"ל המאירין ע"י אמונה. וע"כ הוא נאמן בשבועה שהוא בחי' התגלות הגוונין וכנ"ל. אבל בקרקעות שאינם נתפסים ביד ע"כ אין לו חזקה כ"א בשבל שנים כנגד תלת גוונין הנ"ל כי בכל שנה ושנה מאירין הגוונין מחדש. כי בכל שנה יש ר"ה שאז עירק הארת הגוונין ע"י תקיעת שופר כ"ש שם בהתורה הנ"ל שזהו בחי' תקיעת שופר כ"ש שם בהתורה הנ"ל שזהו בחי' תקיעת שופר שתוקעין ג' קולות שסימנם קשת שהם בחי' תלת גוונין קדשת וכו' ע"ש. כי התלת גוונין הם בחי' חסד ודין ורחמים כידוע שזהו שורש כל העולמות כידוע. ובר"ה שאז נברא העולם כי זה היום תחלת מעשיך אז כל עבודתינו לעורר ולהא יר הגוונין הנ"ל כדי להמתיק עי"ז כל הדינים כ"ש שם בהתורה הנ"ל. וע"כ נוסעין לצדיקים על ר"ה. כי עיקר תיקון זה נמשך ע"י אמונת חכמים ע"י שמאמין שהם מלאים רזין בכל תנועותיהם ומעשיהם ודיבוריהם שזה צריכין ביותר בר"ה שאז נברא האדם שעיקרו נברא בשביל זה כדי שהוא יפרסם ויודיע אלוקותו ע"י שישיג ויכוין נפלאות נוראות רזי חכמתו ית' שבכל הבריאה בכלליו ובפרטיו ושהכל נברא בשבילו כדי שהוא יתנהג בכל דבר כפי הצריך לתיקונו כפי הרזין והסודות שיש בכל דבר. אבל אין זוכה לזה כ"א הצדיק האמת ואנחנו צריכין להתקרב להם ולהאמין בהם ולהתנהג בכל מעשינו כפי אשר הם מצווים אותנו כ"ש לא תסור מן הדבר וכו' נמצא שבכל ר"ה נתעורר מחדש הארת הגוונין הנ"ל ע"כ כשהקרקע בידו שלש שנים שכבר עברו עליו שלשה ראשי שנים ע"כ הוא בחזקתו ויש לו נאמנות שהקרקע שלו כי קיום כל דבר הוא ע"י הגוונין הנ"ל שהם שורש הבריאה ומארח שברשותו היתה הקרקע כל הג' שנים שהם כנגד תלת גוונין ע"כ מאמיניםלו כי האמונההיא בבחי' הארת הגוונין כנ"ל:

אות י

כי השדה והקרקע של איש הישראלי זה שהוא שלו באמתהוא בבחי' א,י כי בכל מקום שישראל מחזקי הוא בחי' א"י כ"ש אדמו"ר ז"ל במ"א בהתו' חדי ר"ש. כי ישראל ממשיכין קדסושת א"י גם לחו"ל לכל המקומות שיושבים שם וע"כ תקנו רז"ל כמה מצות התלויות בארץ גם בחו"ל כדי להמשיך קדושת א"י גם לחו"ל, וזה שרוצה לערער על הקרקע בשקר הוא בחי' מערער על א"י כי אמת הוא סטרא דקדושה בחי' א"י ושקר הוא סטרא אחרא סטרא דמסאבותא הנאחזת בחו"ל וא"י מקודשת בי' קדושות ע"כ צריכין ג' שני חזקה זה בחי' תלת כלולין מתלת כי בכל שנה מאירין בר"ה השלש גוונין ע"י הג' קולות של שופר וע"כ בג' שנים הוא תלת כלול מתלתת והכלליות של הכל עולה עשר בחי' העשר קדושות של א"י וכנ"ל שהם כנגד עשר אצבעות כידוע. וע"כ במטלטלין כשמוחזק בידיו שהם בחי' עשר אצבעות הוא בחזקת שהוא שלו שמאמינים לו שדבריו אמתיים שזהו בחי' קדושת א"י כנ"ל אבל בקרקע אין מאמינים לו כ"א בחזקת ג' שנים כנגד תלת גוונין הנ"ל שכ"א כלול משלש שעי"ז נמשכים כל העשר קדושות של א"י וכו' וכנ"ל:

אות יא

וכל זה הוא בחי' ר"ה כי כל עבודתינו בר"ה הוא לגלות ולהאיר ולהמשיך עלינו קדושת א"י שהוא נחלתנו ומקור קדושתינו כמו שמתחננים וצועקים כל ישרא לקודם תקיעת שופר יבחר לנו את נחלתינו וכו' וכמו שמבקשים בברכת שופרות תקע בשופר גדול לחירותינו וכו' שיקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ לארצינו וכ"ש והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים וכו' והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים. כי עיקר קדושת איש הישראלי הוא בא"י שיש לכל אחד וא' מישראל חלק שם וכפי מה שמקדש ומטהר עצמו כן ממשיך עליו קדושת א"י וכן זוכה להחזיק ולכבוש חלק מא"י וכן להיפך ח"ו כפי חטאיו ופגמיו כן פוגם בקדושת א"י וכן נתרחק משם כ"ש ופני חטאינו גלינו מארצינו וכו'. כי עיקר התגלות מלכותו ית' שיתגלה ע"י מלכות משיח שיבא ב"ב הוא בא"י וירושלים ומשם התחיל בריאת העולם ומשם כל התגלות אלקותו בעולם כ"ש כי מציון מכלל יופי אלקים הופיע ועל זה מתפללין בר"ה שמחה לארצך וששון לעירך וצמיחת קרן לדוד וכו'. אבל לכבוש א"י א"א כ"א ע"י צדיקי אמת וע"כ נוסעין על ר"ה לצדיקים כי צדיקים ירשו ארץ והעיקר ע"י אמונת חכמים הנ"ל שמאמין שכל דבריהם וכו' יש בהם רזין שעי"ז נתגלה שכל הבריאה מליאה רזין עמיקין וכנ"ל שזה נתגלה בא"י ששם כל הקדושות וכל ההתגלות אלקות בחי' מציון מכלל יופי אלקים הופיע וכנ"ל:

אות יב

ואע"פ שאנו צועקין ומתחננים כ"כ שנים לשוב לא"י ועדיין אנו רחוקים משם אעפ"כ אין שום תפילה וצעקה נאבדת אפי' של הפחות שבפחותים כי בכל צעקה ותפילה כובשין איזה חלק או נקודה מא,י עד שבעתה יחישנה שיתקבצו כל הנקודות שכבשנו בתפילותינו ונשוב לא,י וכעין מ"ש אדמו"ר ז,ל על מאמר רבב"ח כד חם גביה אתהפיך וכו' (סי' ב' ל"א). ואפי' מי שהוא פגום מאד ואין לו כח בצעקתו ותפילתו לכבוש איזה נקודה וחלק מא"י אעפ"כ צעקתו פועל הרבה כי צעקתו שצועק ומתפלל לשוב לארצינו היא בבחי' מחאה המבואר בדין חזקת קרקעות שכל זמן שהוא מוחה אין חזקת המחזיק מועלת כלום. ע"כ אע"פ שהם גזלו מאתנו א"י שהוא ארצינו ונחלתינו ואין בנו כח להוציאה מאתם מחמת פגם מעשינו הרעים אעפ"כ מתפללים וצועקים בכל פעם וביותר בר"ה שא"י הוא שלנו כי היא נחלתינו ובזה אנו עושים בחי' מחאה להס"א שלא יטעו שא"י תשאר כבושה בידם ח"ו כי אין חזקתם חזקה כלל כי אנו מוחים בהם ע"י שאנו צועקים ומפרסמין בכל פעם ובפרט בר"ה לכל דרי מעלה ומטה שא"י הוא שלנו מאבותינו וסוף כל סוף נוציחא אותה מידם:

אות יג

ומזה יכול כל אדם להבין רמזים לעצמו להתחזק בכל פעם בתפילה ותחנונים וצעקה להש"י יהי' איך שיהי' אפי' אם יעבור עליו מה כי אפי' אם רואה שאינו פועל ח"ו בתפילתו אדרבא הרע מתגבר עליו ביותר אעפ"כ ידע ויאמין שפועל הרבה בתפילתו וצעקתו כי עכ"פ תפילתו וצעקתו הוא בחי' מחאה הנ"ל. כי כבר מבואר שקדושת של כ"א מישראל הוא בחי' א"י וכשהרע מתגבר על האדם בתאוות רעות ומדות רעות זה בחי' שרוצה לגרשו ח"ו מהסתפח בנחלת ה' שהוא א"י וכל מה שחותר לשוב לקדושתו אין מניחין אותו מעוצם ההתנגדות שמתגרין בו והוא אינו מתגבר כראוי נגדם. ע"כ כשמתגבר אעפ"כ בתפילה וצעקה להש"י אז לא יוכלו לגרשו ולכבוש חלקו בא"י ח"ו בשום אופן כי תפילתו וצעקתו בנחלתו בשום אופן כי אין חזקה מועלת כשיש מחאה נגדו וכנ"ל:

אות יד

וזה בחי' מלכיות וזכרונות ושופרות וזה בחי' שירת האזינו שהוא לעד כי לא תשכח מפי זרעו אפי' בתוקף ההסתרה שבתוך הסתרה כ"ש ואנכי הסתר אסתיר פני מהם וכו' וענתה השירה הזאת לפניו לעד וכו'. כי כלל השירה הזאת הוא להזכיר ולהודיע את כל מעשה ה' אשר עשה עמנו ואשר הוא עתיד לעשות עמנו נפלאות ונוראות עד שסוף כל סוף יגמור כרצונו להחזיר לנו א"י עם כל הקדושות ותפארת הגוונין המאירין שם כמו שהתחיל בהנחל עליון גוים וכו' יצב גבולות עמים למספר בני ישראל כי חלק ה' עמו וכו' ירכיבהו על במתי ארץ וכו' דהיינו ארץ ישרא לוכן הולך וסוב כל סיפור השירה הנוראה הזאת את כל אשר עבר ואת כל אשר יעבור על ישראל בכל העתיךם שיעברו עליהם עד שסיים שסוף כל סוף וכפר אדמתו עמו שהש"י ירצה אדמתו ועמו כי הם בחי' אחת. וכל זה יגמור הש"י ע"י הצדיקי אמת שדבריהם ומעשיהם מלאים רזין שכולם כלולים במשה שהודיע מקודם ריבוי ההסתרות שיהיו הסתרות בתוך הסתרות עד שיהי' קשה למצורא האמת לאמתו אבל אעפ"כ יגמרו הצדיקי אמת בחי' משה את שלהם ויודיעו אלקותו בעולם כ"ש שם ראו עתה כי אני אני הוא אני אמית ואחיה וכו' ואין מידי מציל. וזה שהתחיל האזינו השמים ואדברה לומר דעו כי דברי אינם פשוטים כי הם עמוקים מאד מאד והם מלאים רזין עמוקין עד אשר אני קורא את השמים שהם כלליות הדרי מעלה שיאזינו מה שאדבר מכ"ש ותשמע הארץ אמרי פי, שצריכין כל באי עולם שבארץ הזאת לשמוע ולהבין היטב אמרי פי כי יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי וכו' היינו שדברי אינם פשוטים רק הם כמטר וכטל שנראים שהם מים ולחלוחית פשוט אבל באמת יש בהם כחות נפלאים ונוראים כי הם מגדלים כל יני צמחים ועשבים שונים לאין מספר וכמו שאמר שם כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב וכו' כמו כן הם דברי כי אע"פ שנראים כפשוטים אבל הם עמוקים מאד ומלאים רזין ויש בהם כח לגדל ולחזק את כל אחד וא' ולהצמיח אותו עד שיתפאר וישתעשע הש"י עם כל א' וא' בהתפארות ושעשועים נפלאים. כי שם ה' אקרא. היינו דעו והאמינו שכל מה שאני מדבר ומוציא מפי בכולם שם ה' אקרא שכל דברי ושיחותי הם רק לקרות שם ה' לגדל ולקדש שמו בעולם וע"כ אתם הבו גודל לאלקינו כי ע"י שתאמינו בכל זה עי"ז תתנו גודל לאלקינו שתבינו ממני גדולתו ונוראתו ית' לעד. כי ע"י צדיקי אמת ע"י חדושי תורתם הק' וע"י שיחותם הנפלאות יכולים להבין גדולות ה' כמבואר במ"א וכמובן כ"ז לכל הזוכים להתקרב אליהם. כי הצור תמים פעלו וכו' ובוודאי פעל ועשה ויצר וברא הכל בחכמה נפלאה כ"ש כולם בחכמה עשית והכל נברא בשביל הצדיקים העושים רצונו שהם יודעים רזי עולם עד שכל מעשיהם ודבוריהם מלאים רזין ועל ידם יכולים להבין גדולת ה' וכנ"ל:

(מהדורא תנינא):

אות טו

וזה בחי' ד' מינים שעיקר ההידור הוא בהאתרוג שהואפרי עץ הדר אבל אין מברכין כ"א על הלולב. כי הלולב שהוא כפת תמרים זה בחיט' הצדיק בעצמו כמובא בחי' צדיק כתמר יפרח, והוא מקשר אליו ענף עץ עבות שהם בחי' תלת אבהן שהם בחי' שורש וכלל שאר כל הצדיקים, וערבי נחל שהם בחי' פושעי ישראל כמובא, ועי"ז הוא מאיר בהאתרוג שהואמלכות דקדושה שהוא התגלות אלקותו ית' בחי' כבוד הדר מלכותו שמתגלה ע"י תלמידיו הכשרים ע"י תורתו ושיחותיו הק' שמאיר בהם. וע"כ עיקר ההידור הוא בהאתרוג כי הצדיק בעצמו אין לנו בו שום תפיסא כלל רק משיחותיו הק' ותורתו הק' הוא מוריד עצמו אלינו בכמה מיני השתלשלות, עי"ז מבינין שראוי להאמין בו שעי"ז נתחזק האמונה הק' בהש"י ותורתו הק'. כי בכל דור ודור עיקר האמונה נמשכת ע"י הצדיק האמת הגדול במעלה, וע"כ בהלולב אין לוקחין עיקר הפרי כ"א העילן שהוא הלולב שהוא כפת תמרים כי בהצדיק בעצמו בחי' צדיק כתמר יפרח אין לנו בו שום תפיסא רק כל הארתו בהעלם הוא ע"י העלין והלולבין שהם בחי' שיחת חולין כשדרז"ל ע"פ ועליהו לא יבול שאפי' שיחת חולין של ת"ח צריכין לימוד, היינו כנ"ל כי כל דיבוריו ומעשיו הנראין כפשוט יש בהם רזין וגם אפי' התורה שהוא מגלה נחשבת ג,כ בערך קדושת השגת הצדיק בעמו בפנימיותו בבחי' עלין ולולבין שאצל הפרי. כי פנימיות עצם השגתו גבוה ומרומם ונעלה מאד מאתנו וכמ וששמעתי מפיו הק'. ודייקא ע"י בחי' לולב שהוא בחי' עלין אצלו בחי' שיחות בחי' כי עדותך שיחה לי עי"ז מקשר עליונים ותחתונים כנ"ל עד שמאיר בהעולם כבוד הדר מלכותו שהוא בחי' הידור האתרוג שהוא בחי' מלכות כידוע. וזה בחי' משארז"ל פרי עץ הדר זה אתרוג הדר באילנו משנה לשנה זה בחי' התלמידים הכשרים שהם בבחי' יהושע בחי' יוהשע בן נון נער לא ימוש מתוך האהל ולכאורה אינו מובן כי הלא הי' צריך לאכול ולשתות ולעשות צרכי הגוף בוודאי מכ"ש בדורות אלו איך אפשר לקיים זאת והלא התורה היא בכל אדם ובכל זמן. אך ע"י אמונת חכמים בבחי' הנ"ל שמאמין שכל דברי רבו ומעשיו הם מלאים רזין עי"ז אפי' בעת שאינו אצל רבו אינו מש מתוך אהלו והוא תמיד בבחי' לא ימוש מתוך האהל וזה בחי' אתרוג הדר באילנו משנה לשנה שדר באילנו שהוא בחי' רבו בחי' אילנא רבא ויקירא שמשם כל גידולו וצמיחתו הוא דר בו תמיד משנה לשנה בחי' לא ימוש מתוך האהל הנ"ל וכל זה ע"י אמונת חכמים הנ"ל שיודע ומאמין שכל דבריו ותנועותיו הם מלאים רזין שעי"ז בכל מה שמתנהג עצמו מוצא בו דברי רבו ורמזיו כ"ש בסי' (קפ"ו לק"א) על ענין החסידים הכשרים שבמדינות קיר"ה ע"ש וכ"ש מזה בס' ח"מ בהמעשה של הצדיק ר' מרדכי זצ"ל, ועי"ז הוא תמיד מקושר לרבו בבחי' הדר באילנו משנה לשנה וזה עיקר ההידור בחי' פרי עץ הדר שהוא בחי' כבוד הדר מלכותו כי ע"י תלמידים כשרים כאלו נתגלה הדר כבוד מלכותו ית' לכל באי עולם וזה בחי' למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלקים אין עוד:

אות טז

וזה בחי' בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. בראשית בחוכמתא ובוודאי נעלם בחכמתו ית' רזין עילאין בכלל וברפט בכל פרטי הבראיה בכל אבר ואבר של כל בעל חי ובכל עשב ועשב ובכל פרט ופרט. אבל והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום בחי' ד' מלכיות כשדרז"ל שהם יונקים מחכמות נפולות שמהם כל החכמות חיצוניות של העולם הן של המחקרים והפלוסופים הן חכמות של שטות ושקר של שאר העולם ומשם כל הגליות שבאו עי"ז כידוע וכמבואר במ"א (סי' מ"א). ועיקר הוא ע"י החשך שעל פני תהום שמרמז על הגלות הארוך הזה הנקרא תהום כ"ש במדרשים כי עכשיו נתפשטו חכמות רעות הנ"ל מאד והם בחי' תהום ממש כנ"ל. וע"י כל זה ע"י בחי' תהו ובהו וחשך וכו' הנ"ל עי"ז נסתר ונעלם מאד מאד כל הרמזים ורזין עילאין המאירין בכל הבריאה בכלל ובפרט. אבל ורוח אלקים דא רוחו של משיח שהם בחי' צדיקי אמת בחי' משה משיח כ"ש כמה פעמים מרחפת על פני המים דא אנפי אורייתא, עי"ז ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור. אור דא רז כ,ש בתיקונים כי ע"י צדיקים אלו נתגלין ומאירן רזין בכל פרטי הבריאה שעי"ז כל תיקון הבריאה שעומדת על אמונה כשרז"ל בא חבקוק והעמידן על אחת וכו':

אות יז

כלל הדבר כי עיקר עובדתינו תמיד בפרט בר"ה ויו"כ וכל חודש תשרי ירח האתנים הוא להמתיק הדיינם כידוע. ועיקר המתקת הדינים נעשה עי בחי' וראיתיה לזכור ברית עולם הנזכר במאמר הזוהר הנ"ל שהוא על ידי מי שעובדוהי לאפשטא משכינתא לבושין דקדרינותא דפשטין ולאלביש יתה בלבושין דנהירין דרזין וכו' כנ"ל. וזה נעשה ע"י כל בחי' המבוארים במאמר הנ"ל שהם ע"י שמנגן אותיות התפילה וקול הניגון בזכות ובבהירות וכו' וע"י שעושין לבוש נאה להצדיק וע"י אמונת חכמים שמאמין שכל דבריהם ומעשיהם אינו פשוט אלא יש בהם רזין וכו' וכל זה הוא בחי' התקיעות כמבואר כל זה לעיל, וכל התיקונים הנ"ל אנו עוסקים בהם בר"ה ובכל חודש תשרי שאז עיקר המתקת הידינם מכל השנה הבאה עלינו לטובה וכנ"ל. וזה בחי' תיקון הברית בחי' תיקון חטא אדה,ר שנברא ביום זה בר"ה. ופגם בברית כמובא שאנו צריכין לתקן זאת בר"ה.ו העאיקר ע"י התקיעות ע"י הר"ע טרמוטי' כמובא. וכן צריך כ"א לתקן פגמים שלו שנעשים ע"י השחתת זרע ח"ו שהואבחי' פגם המבול כשרז"ל. וזה שאנו מתחילין הפסוקים של ברכת זכרונות בזה בענין נח שניצול מהמבול כ"ש וגם את נח באהבה זכרת ותפקדהו וכו' כי זה הפסוק הנ"ל וראיתיה לזכור ברית עולם נאמר לנח לענין תיקון חטא המבול כש"ש בפרשת הקשת והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכור ברית עולם שעי"ז לא יהי' עוד מבול לשחת וכו'. ע"כ בר"ה שאז הי' התחלת הפגם של אהד"ר, והוא ראשון לתשובה ועיקר התשובה הוא על פגם הברית שהוא עיקר ויסוד הכל כידוע ע"כ אנו עוסקין אז בכל התיקונים הנ"ל שעל ידם זוכין לבחי' וראיתיה לזכרו וכו'. וזה בחי' ריבוי הנגונים הנפלאים של ימי ר"ה ויוה"כ שכל ישראל עוסקין בהם בתפילות, שמנגנין התפילות הקדושים והפיוטים בנגונים מתוקים ונוראים וכל זה כדי לזכות לבחי' וראיתיה לזכור וכו' כ,ש בתחילת התורה הנ"ל מי שמנגן אותיות התפילה וכו'. וע"כ באמת צריכין לחזור ולהדר מאד אחר חזן וש"ץ שיהי איש כשר וישר וקולו נעים כ"ש בש"ע כי כל המתקת הדינים על ידו כנ"ל. וזה בחי' ריבוי הצעקות והקולות הנוראות שצועקין כל ישראל בימים האלו, הכל כדי לעורר קול הנגינה הנ"ל שהוא בחי' תיקון הקשת לזכות שיהיה הקול בזכות ובבהירות כדי להמתיק הדינים בבחי' וראיתיה הנ"ל. כי מחמת שרוב בני אדם אינם זוכים שיהיה קול נגינתם בזכות ובבהירות מריבוי פגמיו וכאשר יודע כ"א בנפשו, ע"כ צריכין לצעוק הרבה מן הלב בקולות רבים אדירים עד שיעורר רחמי הש"י שיסתכל על פנימיות דפנימיות הקולות שנעלם בהם טוב הרבה בחי' קול זך ובהיר ועי"ז ירחם עליו וימתיק ממנו הידינם וכנ"ל. וזה בחי' ממעמקים קראתיך ה' שאומרים בר"ה ועשי"ת, שאומרים לפניו ית' אע"פ שאין קולינו עולה יפה אעפ"כ בעמקי עמקות הקול היוצא מעומק הלב בוודאי הקול צח וזך כי בפנימיות דפנימיות כ"א מישראל זך וצח בעיניו ית' מאד אפילו הפגום והמלוכלך במעשיו מאד. כי בכל אחד מישראל יש נקודות טובות ירות וזכות מאד כידוע. וזהו ה' שמעה בקולי תהינה אזניך קשובות לקול תחנוני היינו שאנו מבקשים שאע"פ שאין אנו זכאים אעפ"כ ישמע בקולנו ויקשיב אזניו לקול תחנונינו כי צריך כביכול לשמוע ולהקשיב אזניו היטב לקולינו כדי שיברר משם קול זך וצח מעמקי עמקים כדי להמתיק דינים וכנ"ל. וזה בחי' וישמע אלקים את נאקתם ויזכור אלקים את בריתו את אברהם וכו', היינו שבמצרים שהיו ישראל משוקעים במ"ט ש"ט שבוודאי לא היה קולם זך כראוי, אעפ"כ ע"י ריבוי הצעקות שצעקו אז כ"ש שם ויצעקו בני ישרא לאל ה' על ידי זה וישמע אלקים את נאקתם ויזכור אלקים את בריתו את אברהם את יצחק וכו' שהוא זכות אבות שהוא בחי' וראיתיה לזכור ברית וכו' הנ"ל שזוכין לזה ע"י קול נגינה כשהוא בזכות ובבהירות. אבל במצרים שלא זכו עדיין לקול כזה עוררו רחמי הש"י ע"י ריבוי הצעקות עד ששמע אלקים את נאקתם ויזכור את בריתו את אברהם וכו' דהיינו זכות אבות שהוא בחי' וראיתיה הנ"ל וכנ"ל. וכן הוא בכל זמן בפרט בר"ה ויו"כ וימים נוראים שמחמת שאנו יודעין שאין קולינו זך וצח, צריכין לצעוק בקולות הרבה עד שישמע ה' ויבחר משם קול נעים וזך להמתיק כל הדינים מעלינו. וזהו בחי' מה שאומרים העולם שיכולין לבא לקול נגינה נאה ע"י צעקה והרמת קול הרבה כמו שנוהגין המנגנים שקורין בל"א (ער רייסט זיך אויס אה קול) וכמו שהוא בגשמיות כן הוא ברוחניות שאפי' מ ישהוא פגום מאד ואין קולו זך וצח כלל יכול לבא לקול זך ובהיר ע"י ריבוי צעקות בקולות הרבה עד שירחם עליו הש"י וימתיק מעליו הדינים ע"י בחי' וראיתיה הנ"ל:

אות יח

וזה בחי' הקיטול שלובשין המתפללין והתוקעים בימים הנוראים. כי הקיטול הוא בגד לבן שהוא בחי' לבושין דנהירין הנ"ל, כי הש,ץ והתוקע הוא בבחי' צדיק כי צריך להיות המובחר מתוך הקהל וע"כ לובשים בגדים לבנים שהוא הקיטול כי לבן מקבל כל הגוונין ועי"ז ממשיכין בחי' לבושין דנהירין הנזכרים בתורה הנ"ל שעי"ז המתקת הדינים וכ"ש שם. ועיקר המתקת הדינים הוא ע"י אמונת חכמים בבחי' הנ"ל שמאמין שכל דיבוריהם ומעשיהם אינם פשוט אלא יש בםה רזין וכו'. וע"כ צריכין לנסוע לצדיקים על ר"ה כי עיקר המתקת הדינים על ידיהם וכמבואר כבר לעיל מזה:

וזה בחי' בגדים לבנים של יוה"כ שהכל לובשין בגדים לבנים בחי' לבושי' כתלג חוור ללבן עונות ישראל בחי' בגדים לבנים של הכהן גדול ביום כפור שעל ידם עיקר הסליחה על העוונות שגרמו לבושין דקדרינותא בחי' לבשו שמים קדרות ושק וכו'. כי בגדים לבנים שמקבלים כל מיני גוונין מתקנים כל זה ע"י העבודה של יו"כ. וזה בחי' יקרה היא מפנינים שדרז"ל שהת"ח יקר יותר מכה"ג שנכנס לפני ולפנים ומחמת זה ממזר ת"ח קודם לכה"ג עם הארץ. ועיקר ת"ח הוא ע"י אמונת חכמים בבחי' הנ"ל ויש בזה הרבה לדבר:

אות יט

ועיקר כל זה נעשה בר"ה שהוא התחלת השנה ואז דייקא צריכים ביותר ליסע לצדיקים ולהתקרב אליהם ולהאמין שכל מעשיהם ודיבוריהם יש בהם רזין כי זה היום תחילת מעשיך וכל מעשהו באמונה וכתיב כולם בחכמה עשית ובאמת הכל א' כי החכמה מ קבלים ע"י אמונה דייקא כ"ש במ"א כ"ש וארשתיך לי באמונה וידעת את ה' (וכ"ש עוד ויהי' ידיו אמונה בסי' צ"א). וזה בחי' התקיעות כנ"ל בחי' עורו ישנים מתרדמתכם וכו' שאל תטעו כאלו העולם ישן והכל בפשיטות ע"פ טבע ח"ו. שזהו בחי'שינה סטרא דמותא כי הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל כי באמת כולם בחכמה עשית ומאד עמקו מחשבותיך. וכן מנהיג העולם בכל עת בחכמה נפלאה ויהיב חכמתא וסכלנותא למביני מדע שהם הצדיקי אמת שלהם נתגלו כל הרזין שכל מעשיהם ודיבוריהם יש בהם רזין ועל ידם יכולין להבין גדולת ה' מי שבוחר באמת להבין ולהשכיל שכל העולם ומלואו מלא רזין עמיקין בכלל וברפט בכל עת ועת וכנ"ל:

אות כ

וע"י כל זה מתקנין הלבושין בחי' לבושין דנהירין וכו' וכנ"ל. וזה בחי' תיקון חטא אדה"ר הנ"ל וכן תיקון פגם הברית של כ"א וא' שגורם נשמות ערטילאין כמובא כי מתתקנין ע"י הלבושין דנהירין שממשיכין ע"י בחי' הנ"ל והעיקר בר"ה על ידי אמונת חכמים בבחי' הנ"ל כנ"ל. כי עיקר תיקון הברית ע"י הצדיקי אמת שמלאים רזין כשזוכה להאמין בהם בשלימות שעי"ז יוכל להמשיך לבושין לתוך נשמות ערטילאין הנ"ל שגרם ע"י חטאיו כי כל מה שהצדיק האמת עושה ומדבר הכל בשביל תקון הנשמות הנ"ל שבזה עוסק ביותק (כמובא במ"א) וא"א לבאר כל זה כי יש בזה נסתרות הרבה.אך כלל הדבר שעיקר התיקון ע"י אמונה בשלימות בהצדיקי אמת בבחי' הנ"ל וכנ"ל:

אות כא

וגמר התיקון שהתחיל בר"ה הוא בש"ע כידוע כי אז עיקר שלימות היחוד שנעשה ע"י התיקונים שמתקנין הצדיקים בכל שנה מר"ה עד ש"ע כי עיקר היחוד הוא ע"י בחי' וראיתיה לזכור הנ"ל כידוע ליו"ח. כי בש"ע הוא בחי' מלכות דוד משיח שהוא מלכות דקדושה בחי' זה יעצור בעמי וע"כ עוסקים בהושענא רבא בס' תהלים כי דוד בחי' מלכות דקדושה כל עסקו הואבבחי' תקונים הנ"ל לקשט למטרינותא בבחי' לבושין דנהירין דרזין דאורייתא שעי"ז עיקר תיקון המלכות בחי' לבוש מלכות בחי' ד' מלך גאות לבש וכו' והוא נעים זמירות ישראל בחי' תיקון קול הניגון שיהי' בזכות ובבהירות וכו' וכנ"ל וע"כ הוא יסד ס' תהלים שעיקרו לגלות גדולת הבורא ית' וגדולת התורה וגדולת הצדיקים כמבואר בכל ס' תהלים, והכל להודיע לכל באי עולם גדולתו של יוצר בראשית שברא הכל בחכמה נפלאה ויש רזין ועמקות נפלא בבריאתו ובהנהגתו את העולם כ"ש מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית וכו' וכתיב מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך איש בער לא ידע וכו' עד צדיק כתמר יפרח וכו' וכן בפסוקים הרבה וכן מרבה לדבר בשבח הצדיקים ובשבח התורה כמו שהתחיל ס' תהלים אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך וכו' ובמושב לצים לא ישב שהם הרשעים החטאים בנפשותם שלא די להם שעושים מה שעושים ר"ל כאשר הם יודעים בעצמם וכמפורסם לעין כל אפף גם הם לצים ומתלוצצים מאנשי אמת וספרי אמת המלאים רזין וכופרים בפנימיות רזי התורה לגמרי ורוצים לפרש הכל ע"פ פשוטו עד שבאים עי"ז לכפירות גמורות כידוע ומפורסם. וע"כ התחיל בזה ס' תהלים הקדוש להודיע שהעיקר להתרחק מהם כ"א בתורת ה' חפצו וכו' והי' כעץ שתול וכו' ועליהו לא יבול ודרז"ל אפי' שיחת חולין של ת"ח צריכין לימוד היינו כנ"ל שכל דיבוריהם ומעשיהם של צדיקים צריכים לימוד כי מלאים רזין כנ"ל. וכן מרבה לשבח את הצדיקים כ"פ כ"ש אור זרוע לצדיק וכו' צדיקים ירשו ארץ וכו' וצדיקים ישמחו ויעלצו לפני אלקים וכו' קול רנה וישועה באהלי צדיקים וכו' וכן הרבה. כי כל ס' תהלים נתיסד בשביל קיום התורה שבזה עסק דוד שהוא בחי' משיח וע"כ הוא חמשה פרים כנגד ה' חומשי תורה כי כל עסקו בס' תהלים לצעוק ולהתפלל להש"י לזכות לקיים את התורה. וכל תפילותיו ושבחיו ותהלותיו הם בנגונים נפלאים בזמר וניגון השייך לכל תפלה ושבח ותהלה, ומרבה לדבר בשבח התורה והצדיקים שהם מאירים ומזהירים מאד כ"ש אור זרוע לצדיק וכו' וכתיב תאל מנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק בגאוה ובוז, מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וכו'. וביותר מרבה בשבח התורה בתמניא אפי כמבואר למעיין שם שכולטו מלא משבח התורה והשתוקקות נפלא לזכות לקיום התורה. וכל זה בחי' תיקון הלבושין של התורה בחי' עוז והדר לבושה וכו' שעי"ז זוכין לקיימה ע"י שמאמינים בעוצם נפלאות פנימיות אורה הגדול וכ"ש פלאות עדותיך ע"כ נצרתם נפשי (כמבואר במ"א על פסוק זה). וע"כ הם תמניא אפי דהיינו שמונה א"ב, כי הכ"ב אתווןם מא' עד תי"ו נמשכין מסוד עולם המלבוש כמבורר בכתבים וזהו מעלת המזמורים שיסד בא"ב וכן הפיוטים שיסדו הקדמונים בא"ב להמשיך לבושין קדושים לבושין דנהירין הנ"ל שעל ידי זה עיקר המתקת הדינים. וזהו בחי' תמני אפי בחי' שמונה חוטים שבציצית וכל חוט כפול שמונה, וזה בחי' שמונה בגדים של הכה"ג. וזה בחי' ויהי ביום השמיני דייקא קרא משה לאהרן וכו' והבלישו בשמונה בגדי כהונה, וזהו בחי' שמיני עצרת, הכל להשמיך תיקון לבושין דנהירין שעוסקין בתיקון זה מר"ה עד ש"ע כנ"ל שעי"ז עיקר המתקת הדינים ויחוד קוב"ה ושכינתי' כנ"ל:

אות כב

וזה בחי' ברכת גשם בש"ע. כי כל התורה הנ"ל נאמרה ע"פ וראיתיה לזכור וכו' שנאמר על הקשת הנראה בענן ביום הגשם. וע"כ בש"ע שאז בחי' גמר התיקון של בחי' וראיתיה הנ"ל. ע"כ אז מברכין גשם הגשמים יורדין רק על ידי המתקת הדינים שנעשה על ידי הצדיקים שעוסקין ליחד קודשא ושכינתי' כמבואר בזוהר הקדוש. וכ"ש יגיד עליו רעו וכו' שכל זה נעשה על ידי בחי' ורא יתיה לזכרו וכו' הנ"ל שהצדיקים גומרים תיקון זה בשמיני עצרת כנ"ל. וע"כ גדולים הגשמים כתחיית המתים שאז יהי' עיקר התיקון של חטא אדם הראשון שגרם מיתה לדורות על ידי שפגם בכתנות אור וגרם כתנות עור כי בתחלה היו שניהם ערומים כי לא היו צריכים למלבושים גשמיים כי היו מלובשים באורות עליונים כמבואר בדרז"ל. ומחמת שפגם בזהנגזר מיתה שהוא בחי' הפשטת הלבוש שהוא הגוף של עכשיו. כי גם הגוף הוא בבחי' לבוש לגבי הנשמה ומחמת הפגם צריכין להפשיט הלבוש הזה שיזדכך בארץ עד שיתהפך ללבוש זך ומאיר ואז יקום בתחיית המתים וכ"ש וכולם כבגד יבלו כלבוש תחליפם ויחלופו. וכ"ש ויתיצבו כמו לבוש (איוב

אות לח

. ומחמת שהגשמים נמשכין רק ע"י תיקון זה שהוא בחי' תיקון הקשת בלבושין דנהירין וכנ"ל. ע"כ גדולים הגשמים כתחיית המתים שאז יהי' עיקר תיקון הלבושין וכנ"ל. כי הגשמים הם היפוך המבול שירד על ידי פגם הברית שגרמו נשמות ערטילאין כנ"ל. וע"כ יום הגשמים הוא בחי' דינים כ"ש בזוה"ק. כי נתעורר ח"ו הקיטרוג של המבול ח"ו. והתיקון ע"י הקשת הנראה בענן שעל ידם הגשם. והעיקר ע"י הצדיק האמת שהוא בחי' קשת הברית וע"כ עד ש"ע אין הגשמים סימן ברכה כי עדיין לא נגמר תיקון הלבושין דנהירין, כי בסוכות ממשיכין בחי' ענני כבוד שהם בחי' לבושין דנהירין בחי' בשומו ענן לבושו (כ"ש בדבריו ז"ל במ"א). אבל עיקר גמר תיקונם הוא בש"ע שאז גמר כל התיקונים הנ"ל ואז הגשמים לברכה כי כבר תקנו הצדיקים וכל ישראל המאינים בהם את בחי' הקשת בגוונין נהירין שעי"ז הגשמים לברכה:

אות כג

וזה מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק ואומר רזי לי רזי לי וכו'. בפסוק זה מבואר כל החבי' הנ"ל. מכנף הארץ היינו א"י ששם עיקר הארת הגוונין כנ"ל, זמירות שמענו בחי' זמר וניגון הנ"ל. שעי"ז מלבישין בחי' הקשת בגוונין נהירין כנ"ל. וזהו צבי לצדיק כי הכ לתלוי בהצדיק שהוא בחי' קשת וכו' כנ"ל. וזה ואומר רזי לי רזי לי. היינו שנודע לו שהצדיק מלא רזין כנ"ל. וזהו שסיים או לי בוגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו (ישעי' כ"ד) היינו פגם הבגדים והלבושים ע"י הבוגדים שהם הכופרים בכל זה שעי"ז נפגם כנ"ל. וכל הפגמים הם בחי' פגם הבגדים והלבושין וכנ"ל. אבל סוף כל סוף פחד ופחת ופח עליך וכו'. כי כל הבוגדים יכרתו כמו שסיים שם עד ונגד זקיניו כבוד. בחי' תיקון הלבושין בשלימות שיזכו הצדיקים לעתיד בחי' מלבושי כבוד. כי ר' יוחנן קרי למאני' מכבדותא. כי כל האושר המקוה שיקבלו הצדיקים והכשרים הכל יהי' כפי הלבושין שיזכו שהוא סוד חלוקא דרבנן כמובא וכנ"ל:

ראשי פרקים מהלכה הנ"ל וזה בחי' בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. בראשית בחוכמתא ובוודאי נעלם בחכמתו ית' רזין עילאין בכל פרטי הבריאה בכל אבר ואבר של כל בעלי חי ובכל עשב ועשב בכל פרט ופרט. אבל והארץ היתה תוהו ובהו וחשך על פני תהום בחי' ד' מלכיות כשדרז"ל שהם יונקים מחכמות נפילות שמהם כל חכמות החיצוניות של כל באי עולם הן של המחקרים והפילוסיפים הן חכמות של שטות ושקר של שאר בני העולם. ומשם כל הגליות שבאו עי"ז כידוע וכמבואר במ"א והעיקר הצרה היא ע"י החשך שעל פני תהום שמרמז על הגלות הארוץ הזה שנקרא תהום כ"ש במדרשים. כי עכשיו נתפשטו חכמות רעות הנ"ל מאד והם בחי' תהום ממש ר"ל. אבל ורוח אלקים דא רוחו של משיח שהם בחי' צדיקי אמת שהם בחי' משה משיח כ"ש בתי', מרחפת על פני המים, על אנפי אורייתא כי הם בחי' שרשי התורה וגבוהין מהתורה כי כל התורה נמשכת מהם כשרז"ל כמה טיפשאי אינשי דקיימו מקמי אורייתא ולא קיימו מקמי צורבא מרבנן, כי הם יודעים רזין עילאין עד שכל דבריהם ומעשיהם אינו פשוט אלא יש רזין בכל שיחות חולין שלהם בכל דיבור ובכל תנועה והכל בשביל תיקון העולם שא"א לתקנם ולהעלותם ולהחזירם בתשובה כ"א ע"י שיחת חולין דייקא כ,ש במ"א. ועי"ז ויאמר אלקים יהי אור דא רז כ"ש בתיקונים וכו'. כי על ידי אלו הצדיקים נתגלין ומאירין רזין בכל פרטי הבריאה ע"י שמכניסין אמונה גדולהבלב כל המתקרבין אליהם ועי"ז ויהי אור וכו' כי עי"ז כל תקון הבריאה שעומדת על אמונה כ"ש בא חבקוק והעמידן על אחת וכו' וכנ"ל:

וזה בחי' סוכה שמסככין בפסולת גורן ויקב, בפסולת דייקא בחי' פסולת של א"י שהוא בחי' שיחת חולין של צדיקי אמת כ"ש בהתורה עלו זה בנגב בסי' פ"א לק"א:

וזה בחי' ד' מינים שהעיקר הוא האתרוג שצריך להיות שלם והדר מאד אבל אין מברכין כ"א על הלולב כי הלולב שהוא כפות תמרים זה בחי' הצדיק בעצמו כמובא בחי' צדיק כתמר יפרח והוא מקשר אליו ענף עץ עבות שהם תלת אבהן שהם שורש וכלל כל הצדיקי אמת וערבי נחל שהם בחי' פושעי ישראל ועי"ז הוא מאיר בהאתרוג שהוא מלכות דקדושה שהוא התגלות אלקותו ית' בחי' כבוד הדר מלכותו שמתגלה על ידי תלמידיו הכשרים ע"י תורתו ושיחותיו הק' שמאיר בהם. וע"כ עיקר ההידור הוא בהאתרוג כי הצדיק בעצמו אין לנו בו שום תפיסה כלל רק משיחותיו הק' ותורתו הק' מבינין שראוי להאמין בו שעי"ז נמשך עירק האמונה בהש"י ותורתו הק' שנמשך בכל דור ודור רק ע"י הצדקי האמת הגדול במעלה:

וזה בחי' הדר באילנו משנה לשנה בח'י ויהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל ובוודאי בפשיטות אינו מובן כי הלא היה צריך לאכול ולעשות צרכי גופו בוודאי אך מגודל אמונתו שכל דברי רבו הם רזין. עי"ז אפילו כשלא היה אצלו לא היה ימוש מתוך אהלו כי בכל מה שעשה ודיבר היה זוכר את רבו. וזה בחי' אתרוג פרי עץ הדר שעיקר ההידור מה שדר באילנו בחי' אילנא רבא ויקירא שהוא רבו הקדוש הוא דר בו משנה לשנה בחי' לא מש מתוך אהלו. ועיקר ע"י אמונת חכמים בבחי' הנ"ל שיודע שכל דבריו ותנועותיו הם מלאים רזין עילאין שעי"ז בכל מה שמתנהג עמו מוצא בו דברי רבו ורמזיו כ"ש בסי' קפ"ו על ענין החסידים הכשרים שבמדינת קיר"ה וכו' ע"ש:

וזה בחי' תיקון הברית שעיקר התיקון צריכין להנשמות דאזלין ערטילאין הנפזרים והנפוצים וכו' שצריכין לקבץ נדחיהם לא"י וכו' שבזה עוסק ביותר הצדיק האמת ע"י שיחותיו הק' וכו' כי הם צריכין לבושין דנהירין שזה עיקר התיקון:

לבושיה כתלג חוור ללבן עוונות ישראל בחי' בגדים לבנים של הכה"ג ביו"כ וחמש פעמים היה מחליף מבגדי זהב לבגדי לבן וכו'. בגדים לבנים מקבלים כל הגוונין ועל ידם עיקר הסליחה על העוונות שגרמו לבושין דקדרינותא בחי' לבשו שמים קדרות ושק וכו' כי בגדים לבנים שמקבלים כל מיני גוונין מתקנים כל זה ע"י העבודה של יו"כ. יקרה היא מפנינים מכה,ג שנכנס לפי ולפנים שדרז"ל לענין ממזר ת"ח קודם לכה"ג ע"ה עיקר תלמיד חכם ע"י אמונת חכמים בבחי' הנ"ל:

ר"ה זה היום תחילת מעשיך. וכל מעשהו באמונה צריכים להמשיך אמונת חכמים הנ"ל. וזה בחי' התקיעות כ"ש שם בחי' עורו ישנים מתרדמתכם שלא תטעו ח"ו כאלו העולם ישן כי הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל כי באמת כולם בחכמה עשית וכן מנהיג העולם בכל עת בחכמה ויהיב חכמתא וסוכלנותא למביני מדע שהם הצדיקי אמת שלהם נתגלו כל הרזין כמו שהודה גם נ"נ וכו' וכן בכל דור ודור רואין נפלאות ה' ונוראותיו ע"י הצדיקי אמת וכו' ועד צריכין לדבר בזה ולבאר כל זה: