ליקוטי הלכות/אורח חיים/הלכות תשעה באב ותעניות

תשעה באב ושאר תעניות א

הלכה א

ענין הארבעה תעניתים כדי להעלות מלכות דקדושה. שהיא בחינת ד'. כמו שכתב רבנו בסימן ל:

אות א

כי על-ידי החורבן והגלות נפלה מלכות דקדושה ונמסר מלכות לעובדי כוכבים, ועל-כן מתענין, כי על-ידי התענית נתעלה האמונה, (כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במאמר "ויסב" בסימן סב) ועל-ידי זה עולה המלכות, שהיא בחינת אמונה, כי עיקר הגלות מחמת חסרון אמונה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, לא חרבה ירושלים אלא על שפסקו בה אנשי אמנה. ומחמת זה גלו ונמסר המלכות שהיא בחינת אמונה לעובדי כוכבים, ועל-כן מתענין ארבע תעניתים כדי להעלות האמונה שהיא בחינת מלכות, שהיא בבחינת ד' כנ"ל:

אות ב

וזה בחינת תעניות שמתענין על הגשמים, כי עצירת גשמים הוא בשביל חסרון אמונה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אין הגשמים נעצרין אלא בשביל חסרון אמונה. כי כך היא המדה מאחר שנפסק האמונה, ועל-ידי זה הוא בחינת עצירת החסדים, כי כשנחסר האמונה אז בודאי הדיבור בגלות, (כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במאמר "ויסב" הנ"ל) וגלות דיבור הוא בחינת נחר גרוני, שהוא בחינת יבשות, ועל-כן בא העונש על-ידי עצירת מימי גשמים שיהיו יבשות חס ושלום, ועל-ידי עצירת גשמים בא רעב חס ושלום, והוא גם כן מדה כנגד מדה על שנפלו לתאות אכילה, כי כשאין אמונה אזי התגברות תאות אכילה חס ושלום, ואין המאכלים מבוררים, (עיין כל זה במאמר הנ"ל), ועל-כן התיקון על כל זה הוא תענית, שעל-ידי זה זוכין לשבר תאות האכילה וזוכין לאמונה, שעל-ידי זה חוזר הגשמים כנ"ל, כי על-ידי התענית ממשיכין מימי החסדים, כמו שכתב רבנו שם, שזה בחינת גשמי ברכה:

וכן על כל צרה שלא תבוא מתענין, כי כל הצרות והיסורין חס ושלום, כולם הם מחסרון הדעת, (כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה בכמה מקומות) וחסרון הדעת, היינו הסתרת הידיעה הוא בחינת חסרון אמונה, (כמו שכתב רבנו במאמר ויסב הנ"ל). כי העיקר תלוי בהאמונה כשיש אמונה בשלמות, כראוי בהשם יתברך אזי כל היסורים בטלין, כי יודעין שהכל מהשם יתברך, (כמו שכתב רבנו כל זה, עיין שם). נמצא, שהיסורין הם מחסרון האמונה חסרון הדעת, ועל-כן התיקון לזה תענית, כי על-ידי תענית זוכין לאמונה כנ"ל. ועיקר התענית הוא התשובה, כי על-ידי התשובה עולה המלכות, שהיא בחינת אמונה, ועל-ידי זה נחזר הדעת בבחינת מי זאת עולה, מי עם זאת עולה, (כמו שכתב רבנו בסימן מט, עיין שם). וזה שמרבין בתפלות ובקשות בכל התעניתים, כי עיקר התענית בא על זה בכדי להעלות הדיבור כנ"ל. וזה שאומרים וידויים וסליחות בימי התעניות, כי על-ידי התעניות זוכין לשמחה בבחינת שמחנו כימות עיניתנו, ועל-ידי השמחה יכולין להתודות בבחינת ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה וכו':

תשעה באב ותעניות ב

מה שמתענין על עצירת גשמים:

כי כתב רבנו זכרונו לברכה, (בלקוטי תנינא סימן ס) שעצירת גשמים נעשה על-ידי מלחמות ושפיכות דמים, עיין שם. ומלחמות היינו מחלקת. ותיקון המחלוקת הוא תענית, כמבואר היטב בדברי רבנו זכרונו לברכה (בסימן נז):

אות א

ועל-כן מתענין על עצירת גשמים לתקן המחלוקת, היינו מלחמות שמזה נעשה עצירת גשמים כנ"ל. וזהו גם כן בחינת הד' תעניות שמתענין על החורבן. שהוא גם כן לתקן השלום, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כשיש שלום אין צום. שעיקר התענית כשאין שלום (וכמבואר שם בדברי רבנו זכרונו לברכה, עיין שם). כי לא חרבה ירושלים אלא בשביל שנאת חנם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, ועל-כן מתענין לתקן זאת, כי על-ידי התענית נתתקן המחלוקת ונעשה שלום כנ"ל. וכן על כל צרה שלא תבוא מתענין, כי כל הצרות והיסורין חס ושלום, הם בחינת מחלוקת, כי כל מה שהוא נגד רצון האדם הוא בחינת מחלוקת, (כמו שמבואר שם בדברי רבנו זכרונו לברכה הנ"ל). כי הצרות חס ושלום, הם על-ידי התגברות הדינים חס ושלום, שהם בחינת מחלוקת, דהיינו שאין נכלל שמאל בימין חס ושלום, שזה בחינת מחלוקת, בחינת דינים. כי אין יסורין בלא עון והעון הוא בחינת מחלוקת, כי עיקר יניקת הסטרא אחרא והיצר הרע הוא ממחלוקות, (כמבואר בדברי רבנו זכרונו לברכה). נמצא, שעל-ידי העוונות שפגם המחלוקת שנתן כח חס ושלום, להסטרא אחרא החולקת על הקדושה, על-כן נתעוררו עליו דינים חס ושלום, שהם בחינת מחלוקת ומשם באים הצרות חס ושלום, שהם כנגד רצונו, בחינת מחלוקות, ולתקן זאת גוזרין תענית שהיא תיקון המחלוקת כנ"ל, כי הכלל שכנגד כל מיני מחלוקת התיקון הוא תענית בבחינת מרבה צדקה מרבה שלום. ועיקר התענית הוא הצדקה, כי אגרא דתעניתא צדקתא, עיין שם:

תשעה באב ותעניות ג

ענין ארבעה צומות שמתענין על חורבן בית המקדש:

על-פי המאמר "בראשית לעיני כל ישראל" בליקוטי תנינא סימן סז:

והכלל, כי הצדיק האמת הוא החן והפאר והיופי של כל העולם בחינת יוסף, בחינת ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה וכו'. ועל ידו יכולין להסתכל בעצמו בכל המדות שבאין מארבעה יסודות איך הוא אוחז בהם, כי כל הארבעה יסודות נמשכין מהצדיק שהוא בחינת יסוד הפשוט, בחינת צדיק יסוד עולם וכו', בחינת ונהר יוצא מעדן להשקות וכו'. והיו לארבעה ראשים וכו', כי שמו משותף בשמנו וכו' ושם ה' הוא בחינת ארבע אותיות. ומשם נשתלשלין הארבעה יסודות ובתחילה הם בחינת ארבעה מוחין, בחינת תלת גונין דעינא ובת עין וכו'. וזה בחינת שבת וכו', ועל-כן שבת, שהוא תלת גונין דעינא ובת עין, מאיר להבית המקדש וכו'. וכל זה הוא בחינת מאורי האור. וכשנחרב הבית המקדש זה בחינת הסתלקות מאורי אור ואז מתגברין חס ושלום, מאורי אש בחינת ממרום שלח אש וכו'. וזה בחינת ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה וכו', כי על-ידי חורבן בית המקדש, בחינת הסתלקות מאורי אור, נתגברו בחינת מאורי אש ועל-ידי זה נפגמין כל הארבעה יסודות, כי תיקון כל הארבעה יסודות, שהם כלל המדות, הם על-ידי בחינת מאורי אור שנמשכין מהצדיק, מבחינת שבת, שהם היו מאירין בבית המקדש וכו'. (עיין שם כל זה היטב):

אות א

ועל-כן קשה סילוקן של צדיקים יותר מחורבן בית המקדש, כי עיקר בחינת מאורי אור נמשכין מהצדיק, שהוא בחינת שבת שמאיר להבית המקדש, ועל-כן כל מי שיש בו דעה כאילו נבנה בית המקדש בימיו, כי כשיש בו דעה, שהם המוחין, שזהו בחינת הצדיק שבדור שזוכה לדעת ומוחין שהם בחינת מאורי אור וכו', בודאי נחשב כאילו נבנה בית המקדש בימיו, כי עיקר בנין וקיום הבית המקדש הוא על-ידי הדעת ומוחין, שהם בחינת מאורי אור שמאירין להבית המקדש כנ"ל:

אות ב

וזה בחינת הארבע תעניתים שצריכין להתענות על חורבן בית המקדש, שהוא בחינת הסתלקות מאורי אור וכו' כנ"ל, כי עיקר האכילה בקדושה הוא על-ידי בחינת המאורי אור שנמשכין מהצדיק האמת שעל ידו נתתקנין ונתבררין כל הארבעה יסודות כנ"ל, כי כל מיני מאכל הם כלולים מארבעה יסודות כידוע, ועל-כן הם חיות הגוף שכלול גם כן מארבעה יסודות, ועל-כן כשמאירין מאורי אור על-ידי הצדיק, שהוא בחינת בנין בית המקדש, שעל-ידי זה נתתקנין כל הארבעה יסודות כנ"ל, על-כן אז האכילה בקדושה, בבחינת צדיק אוכל לשובע נפשו. כי כשהארבעה יסודות נתתקנין ונתבררין על-ידי הצדיק כנ"ל, אז הם נכללין בקדושה בשרשם בתוך יסוד הפשוט. ואז כל הארבעה יסודות נכללין בבחינת מאורי אור, שהוא בחינת מוחין, בחינת אור הצדיק כנ"ל. ואז האכילה בקדושה בשביל הנפש, כי הנפש היא בחינת מוחין, בחינת מאורי אור, בחינת ונשמת שדי תבינם. והגוף הוא בבחינת מאורי אש, כי אש הוא הראשון מהארבעה יסודות. וכל תאוות הגוף כולם באים מאש וחמימות הגוף שמשם כל התאוות. נמצא, שעיקר תיקון האכילה בקדושה הוא על-ידי הצדיק האמת שעל ידו נתתקנין כל הארבעה יסודות ונכללין בשרשם בבחינת מאורי אור, בחינת מוחין, ואז האכילה בשביל הנשמה שהיא גם כן בחינת מוחין, בחינת מאורי אור, וזה בחינת צדיק אוכל לשובע נפשו וכו' כנ"ל, ועל-כן כל ההשפעות וכל השביעה נמשך מהצדיק הדור בחינת יוסף, שהוא בחינת נהר יוצא מעדן להשקות וכו', כי כל הדברים כולם נמשכין מארבעה יסודות שכולם נמשכין מהצדיק וכו' כנ"ל, שהוא בחינת ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן כנ"ל, כי הצדיק משקה ומרוה את הארץ, שעל-ידי זה נמשכין כל ההשפעות, כי כל הגשם והמטר יורדין על-ידי הצדיק, כמו שכתוב, כי לא המטיר ה' על הארץ ואדם אין וכו'. שהוא הצדיק שעל ידו נמשך כל המטר להשקות את כל פני האדמה, כי הוא בחינת נהר יוצא מעדן להשקות וכו' ומשם יפרד וכו', ועל-כן נמשכין כל ההשפעות על-ידי הצדיק בבחינת ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו, בחינת וכל הארץ באו מצרימה אל יוסף לשבור, כי יוסף הוא השליט הוא המשביר וכו'. כי יוסף, שהוא השליט, שהוא הצדיק הדור שממנו נמשכין כל הארבעה יסודות, שהוא הראש בית וכו', (כמבואר במאמר הנ"ל), שהוא נהר יוצא מעדן להשקות את וכו', הוא המשביר, כי ממנו נמשכין כל השביעות וכל ההשפעות שכולם כלולים בארבעה יסודות שנמשכין מהצדיק כנ"ל:

אות ג

ועל-כן מצוה גדולה לאכול בשבת, כמו שכתוב, אכלוהו היום כי שבת היום לה'. כי בשבת מאירין בחינת מאורי אור כנ"ל, ואז דייקא האכילה בקדושה כנ"ל, ועל-כן מצוה לאכול בשבת. וזהו שנתנה התורה טעם לאכילת שבת מחמת ששבת הוא בבחינת מאורי אור. וזה שכתוב, אכלוהו היום. כי שבת היום לה' ראו כי ה' נתן לכם את השבת וכו'. 'ראו' דייקא זה בחינת מאורי אור, שהם בחינת ראו, בחינת תלת גונין דעינא ובת עין, (כמבואר במאמר הנ"ל על פסוק זה, עיין שם), ועל-כן מחמת ששבת הוא בבחינת ראו, בחינת מאורי אור וכו', על-כן אכלוהו היום, כי מחמת זה מצוה לאכול בשבת, כי אז האכילה בקדושה כשמאירין המאורי אור שהם בחינת שבת, בחינת צדיק האמת, בחינת בית המקדש כנ"ל:

אות ד

ועל-כן כשנחרב הבית המקדש ונסתלקו מאורי אור גזרו להתענות ארבעה צומות, כי עכשיו כשנסתלקו מאורי אור על-ידי חורבן בית המקדש קשה לאכול בקדושה, כי אז מתגברין הארבעה יסודות בגשמיות שהם בבחינת מאורי אש וכו' כנ"ל, מאחר שנסתלקו מאורי אור וכו' כנ"ל, ועל-כן צריכין להתענות ארבעה צומות כדי להכניע הארבעה יסודות ואז יכולין לזכות על-ידי התענית שיחזרו ויאירו בחינת המאורי אור שהם המוחין, כי על-ידי התענית ניזון המח תחילה ומתגבר המח על הגוף ואז מתגברין בחינת מאורי אור על בחינת מאורי אש, כי כשמאירין המאורי אור אז אין צריכין לצום, כי האכילה בעצמה נכללת בבחינת מאורי אור כנ"ל, ואזי, אדרבא, על-ידי האכילה נתחזקין יותר בחינת מאורי האור בבחינת צדיק אוכל לשובע נפשו, כי על-ידי האכילה בקדושה מתבררין בחינת מאורי אור, כמו שכתוב אצל יהונתן, הנה אורו עיני כי טעמתי מעט דבש הזה, וכיוצא בזה, אבל עכשיו שנחרב הבית המקדש ונסתלקו מאורי אור צריכין להתענות ארבעה צומות ואז מכניעין הארבעה יסודות על-ידי התענית, (כמובא במקום אחר) ואז יכולין לחזר ולזכות לבחינת מאורי אור שהם בחינת מוחין כנ"ל:

כי כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה. ועל-כן על-ידי תענית שמתענין ומתאבלין על חורבן בית המקדש, על-ידי זה זוכין לבחינת בנין בית המקדש, דהיינו שחוזרין וזוכין לבחינת מאורי אור שהם בחינת בית המקדש, בבחינת ולשום לאבלי ציון פאר תחת אפר וכו', (כמבואר במאמר הנ"ל), בבחינת מאור עינים ישמח לב, על-ידי מאור עינים שהוא בחינת מאורי אור, על-ידי זה ישמח לב, כי על-ידי זה זוכין לשמחה בחינת שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה, שהם זוכים לבחינת מאורי אור, שהם בחינת שמחה כנ"ל. ועל-כן על כל צרה שלא תבוא גוזרין תענית, כי כל הצרות חס ושלום, באין מבחינת מאורי אש שמהם כל הצרות רחמנא ליצלן כידוע. ועל-כן מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין קללתו מרובה מחברו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. כי מיום שחרב בית המקדש ונסתלקו מאורי אור ונתגברו מאורי אש, רחמנא ליצלן, שמהם כל הצרות רחמנא ליצלן, ועל-כן מתענין, שעל-ידי זה מכניעין בחינת מאורי אש כנ"ל ונתגברין מאורי אור שהם בחינת המוחין כנ"ל. ועל-כן עיקר תענית גזרו על עצירת גשמים חס ושלום, כי עיקר הגשמים נמשכין מהצדיק שהוא נהר יוצא מעדן וכו' כנ"ל, שהוא בחינת מאורי אור כנ"ל. ועל-כן כשנעצרין הגשמים חס ושלום, צריכין להתענות הרבה כדי להחזיר בחינת מאורי אור שהם הארת הצדיק שמשם כל הברכות וההשפעות, שהם בחינת גשמים, בחינת ונהר יוצא להשקות וכו' כנ"ל:

תשעה באב ותעניות ד

על-פי התורה "חדי רבי שמעון", עיhן שם בסימן סא' ושם מבואר שעל-ידי פגם אמונת חכמים עולים עשנים סרוחים וכו'. ועל-ידי זה נחלקה עצתו וכו':

אות א

וזה עיקר מרירות הצרה של חורבן בית המקדש וגלות ישראל מארצם, שהכל היה על-ידי שפגמו באמונת חכמים, כמו שכתוב 'ויהיו מלעיבים במלאכי האלקים", (וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה במסכת שבת) ומאז אין לנו שום עצה, כמו שכתוב, "אבדה עצה מבנים" וכו'. וזהו "אבדה עצה מבנים - נסרחה חכמתם", היינו על-ידי עשנים סרוחים שמבלבלין החכמה שבמח בחינת נסרחה חכמתם, על-ידי זה אבדה עצה מבנים וכנ"ל.

ועל זה צועק דוד המלך עליו השלום, "עד אנה אשית עצות בנפשי" וכו', שזה נאמר על הארבע גלויות, כמו שפירש רש"י שם, שעיקר הצרה מה שאין יכולין לשית עצות בנפשו כל אחד על מה שצריך. כי האדם צריך עצות הרבה בזה העולם כל ימי חייו כדי שיוכל להציל עצמו ממה שצריך להנצל, שלא יאבד שתי עולמות חס ושלום, כי מי שיש לו מח בקדקדו, ראוי לשית לב על אודותיו מה נעשה עמו בזה העולם, ועל מה בא לזה העולם לעבור בדאגות וצרות ויגונות וכעס ומכאובות כאלה וסופו לעפר ישוב למקום עפר רמה ותולעה, ומי יודע איך יצא משפטו ודינו ביום הדין הגדול והנורא, כי גדול יום ה' ונורא מאד, כמו שכתוב "איום ונורא הוא ומי יכילנו". בודאי צריך כל אדם לפקח על עסקיו ולשית עצות בנפשו אולי יוכל למלט נפשו.

והעיקר הוא עצות אמיתיות. כי עיקר תכלית כל החכמות הם העצות, כי בודאי אין זה חכמה לעשות קני שרפה נפלאה בחכמה גדולה, ואחר כך הוא בעצמו נהרג על ידה, כאשר כבר ארעו הרבה מעשיות כאלה, כמובא, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה סדנא בסדנא יתוב. (ועיין מזה במקום אחר בהלכות סוכה). ועל-כן בודאי עיקר החכמה הוא כשמצליח על-ידי זאת החכמה, דהיינו כשיוצא לו מהחכמה עצה שיצליח על ידה.

אבל גם כשמצליח בזה העולם על-ידי החכמה, עדיין אין זה עצה שלמה באמת, כי העולם הזה צל עובר, ועיקר העצה שלמה באמת הוא כשזוכה להצליח על ידה בעולם הנצחי. ועצה כזאת אי אפשר להשיג כי אם על-ידי אמונת חכמים, ולהתקרב אליהם ולתלמידיהם ולספריהם הקדושים שהם מלאים עצות אמיתיות, עצות עמוקות. כי גם בעבודת ה' בעצמו יש כמה וכמה עצות שהבעל דבר מתערב בהם ומהפך אותם לרעה, כי התורה יש בה שני כחות, זכה וכו', לא זכה וכו', כמו שכתוב "צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם". ועל-כן צריכין לשמש הרבה צדיקים וכשרים אמתיים כדי לזכות לעצות שלמות אמתיות בכל יום ובכל עת:

אות ב

כי עיקר הקלקול התחיל מעצות רעות שהם עצת הנחש הקדמוני בחינת הנחש השיאני וכו' ומאז נתקלקל העולם ועקר התקון התחיל מאברהם אבינו שממנו התחיל המשכת התורה בעולם שנקראת עצה, כמו שכתוב, לי עצה ותושיה. בחינת תרי"ג עטין, כי אברהם זכה שהיו כליותיו נובעות חכמה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. 'כליותיו' דיקא, כי הכליות יועצות ושם עקר גמר שלמות החכמה. כשזוכין על-ידי החכמה לעצות אמתיות שינצל על ידם מרוח סערה של זה העולם ולהצליח על ידם לנצח. ועל-כן אברהם זכה שנקרא יועץ להקדוש ברוך הוא כביכול, כמו שכתוב, את מי נועץ ויבינהו וכו'. וכתיב, ואיש עצתו יודיענו. שנאמר על אברהם, כמו שפרש רש"י שם. וכן כל הצדיקים נקראים יועצים, כמו שכתוב, המה היוצרים וישבי נטעים עם המלך במלאכתו. כי בהם נמלך ונתיעץ בבריאת עולמו:

אות ג

ועקר חרבן בית המקדש וגלות ישראל מארצם הוא בחינת פגם העצה שנחלקה לשנים שבא על-ידי פגם אמונת חכמים כנ"ל, שעל-ידי זה מגרשין ישראל מארצם, כמו שמבאר שם. ועל-ידי זה אין יכולין להמתיק הדין על-ידי בחינת קדש קדשים ועל-כן על-ידי זה נחרב הבית המקדש. ועל-כן תקנו להתענות הד' תעניות על זה כדי לתקן על-ידי התעניות פגם עשנים סרוחים שהם מותרות האכילה שעולה אל המח שבא על-ידי פגם אמונת חכמים:

אות ד

וזה בחינת השלש צרות שארעו בטבת שאז התחלת חרבן בית המקדש, כמו שכתוב, כתב לך את עצם היום הזה. והם נזכרים בסליחות של יו"ד בטבת שנכתבה התורה יונית ומת עזרא הסופר ואז סמך מלך בבל וכו' שהוא התחלת החרבן, כי כל אלו הצרות תלויים זה בזה, כי נכתבה התורה יונית זה עקר בחינת פגם כתב ידינו ונותנים תקף לכתב שלהם מאחר שהתורה הקדושה בעצמה נכתבה בכתב שלהם. וזה בחינת שמת עזרא הסופר, שהוא הסופר הראשון שעסק ביותר לתקן כתיבת התורה כראוי. ועל-כן צרת מיתתו הוא שיכה לצרת כתיבת התורה בכתביהם שהוא ההפך מהתקון שעשה עזרא הסופר על-ידי שהיה עוסק להיות סופר וכותב בכתבינו כדינו. והמשיך שלמות כתיבת ספרי התורה בעולם ועל-כן אז התחיל החרבן, כי עקר החרבן על-ידי זה, על-ידי פגם אמונת חכמים, שעל-ידי זה נפגם כתב ידינו ומגרשין מארץ ישראל ונחלקה העצה. ואז אין שלמות להתורה על-ידי שפוגמין בספרים אמתיים של תורתנו הקדושה, שעל-ידי זה אין יכולין להמשיך המתקה מקדש קדשים, עין שם ותראה איך כל זה קשור זה בזה:

אות ה

וזה בחינת מחלקת השבטים עם יוסף שגרם הגלות והחרבן, כי יוסף הוא בחינת הצדיק האמת. והשבטים אף-על-פי שהם כלם קדושים, אף-על-פי-כן קפץ השטן ביניהם והטעה אותם בעצות רעות כאלה למכר את יוסף הצדיק, כי גם צדיקים גדולים צריכים לשמר עצמם מאד ולבקש מהשם יתברך מאד להנצל מעצות נבערות, בפרט בענין מחלקת ששם עקר התגברות השטן שמכניס סברות בלב הצדיקים עד שנדמה להם שהם צריכים לרדף את הצדיק האמת עד לחייו והכל נמשך מעצת הנחש הטעה את אדם הראשון והטעה את קין היה בתחלה גדול במעלה מאד, (כמובן בכתבי האר"י זכרונו לברכה) והטעה אותו בעצות רעות להרג את הבל. וכן הוא בכל המחלקת, ובפרט המחלקת שבין הצדיקים. וזהו, "וישלחהו מעמק". ודרשו רבותינו זכרונם לברכה, מעצה עמקה של הצדיק הקבור בחברון, כי אתה מרום לעולם ה' וידו על העליונה תמיד. ואף-על-פי שמסר הבחירה לאדם, ועל-כן ההכרח לעזר את האדם שיבחר לו עצה כרצונו, אף-על-פי-כן מהשם יתברך גומר תמיד כרצונו. (ועין מזה במקום אחר) כי עצת ה' לעולם תעמד. וכתיב, כי ה' צבאות יעץ ומי יפר:

אות ו

ועל-כן כשנתועדו השבטים עם יוסף לא היה אפשר ליוסף לחזר ולהתחבר עמהם עד שהביאו את בנימין, כי בנימין הוא עקר בחינת תקון העצה השלמה האמתית, כי רק הוא נולד בארץ ישראל ששם הבית המקדש, ששם עקר העצה כנ"ל. ועל-כן נקרא בנימין-בן ימין, בחינת עצות אמתיות שהם בחינת לב חכם לימינו, הפך עצות נבערות, שהם בחינת לב כסיל לשמאלו, כי י"ב השבטים הם בחינת שלמות כלליות העצה הקדושה שהוא כלל התורה שנקרא עצה כנ"ל, כי הם הם המטה שלמה שהעמיד יעקב אבינו שמהם יצאו כל זרע ישראל שקבלו את התורה בהר סיני שהוא עקר העצה השלמה כנ"ל, כי י"ב שבטים הם בחינת י"ב אבני יעקב שנכללו כלם באבן אחת (המובא שם בהתורה הנ"ל, עין שם). שזהו בחינת מה שנכללים באבן שתיה בבחינת קדש קדשים שזוכין על-ידי אמונת חכמים שעל-ידי זה נתרבין הספרים האמתיים של התורה הקדושה, שכל זה הוא בחינת שלמות העצה האמתית, (כמובן שם כל זה, עין שם). ועל-כן הזדרז יעקב מאד תכף כשנולד יוסף לברח מלבן כדי שלא יהיה נשלם, חס ושלום, מטתו הקדושה בחוץ לארץ, כמו שכתוב בזהר הקדוש, הינו כנ"ל. כי שלמות מטתו היא שלמות העצה הקדושה שנשלמה על-ידי בנימין שההכרח שתהיה נשלמת בארץ ישראל ששם הבית המקדש וקדש קדשים, ששם עקר העצה השלמה כנ"ל:

אות ז

ועל-כן כשבאו אחי יוסף למצרים וראה שהם שבים בתשובה על מכירתו ואזי צריכים לחזר ולהתחבר עמהם ואז יהיה נגמר ונשלמת העצה, על-כן לא רצה להתודע להם עד שהביאו את בנימין. וגם אז הוסיף לצערם כדי שישובו בתשובה שלמה ביותר. והיה מצערם על-ידי בנימין דיקא שצוה להטמין הגביע באמתחתו, זה רמז להם מה שפגמו על-ידי מכירת יוסף הצדיק שהוא בחינת פגם אמונת חכמים שגרמו על-ידי זה פגם העצה כנ"ל. שעקר הפגם מגיע לבנימין הצדיק שהוא עקר שלמות העצה, כי הבית המקדש בחלקו וכנ"ל, כי בנימין היה נקי לגמרי מפגם העצות רעות שנמשכין מעצת הנחש כנ"ל שגרם מיתה לעולם, כי בנימין היה נקי מכל זה, כי הוא מת בעטיו של נחש לבד, אבל הוא בעצמו לא היה לו שום חלק בעטיו של נחש, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, ועל-כן זכה באמת שנבנה בית המקדש וקדש קדשים בחלקו דיקא ששם עקר תקון העצה וכנ"ל. ועל-כן רמז להם יוסף הפגם על-ידי בנימין הצדיק שפגמו על-ידי פגם אמונת חכמים הנ"ל שעקר הפגם מגיע לבחינת בנימין, שהוא בחינת הבית המקדש, שהוא עקר בחינת שלמות העצה כנ"ל. גם הראה להם שעל-ידי פגם אמונת חכמים גורמים שמעלילים על הצדיקי אמת שהם בעלי עצה באמת, כמו שכתוב, ונהנין ממנו עצה, גורמים שבודין עליהם כזבים כאלו הם גנבים ורמאים חס ושלום, כאלו כל הנהגתם בשביל גנבה ורמאות חס ושלום, ואז הכירו השבטים גדל פגמם עד היכן מגיע פגמם ואז שבו בתשובה בשלמות, כמו שכתוב, מה נאמר מה נדבר מה נצטדק האלקים מצא את עון עבדיך וכו'. ואז זכו לתקן על-ידי זה ואז התודע להם יוסף וחזרו ונכללו יחד שזה מרמז על סוף התקון האחרון כשיבוא משיח שאז יתתקן העצה בשלמות, שאז יחזר ויתאחד מלכות בית דוד שנחלקה תחלה שהוא בחינת תקון פגם העצה הנ"ל, בחינת ולא יחצו לשתי ממלכות עוד, כי חלקת מלכות בית דוד וחלקת עצה הם בחינה אחת, (כמו שכתוב במקום אחר). ועל-כן קורין הפטרה זאת בפרשת ויגש שמדברת מהתחברות מלכות בית ישראל, כמו שכתוב שם, ולא יחצו לשתי ממלכות עוד וכו'. ועל-כן נקרא משיח פלא יועץ. וכתיב, ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה. כי עקר התקון הוא תקון העצה שהוא עקר שלמות התורה כשזוכין על-ידי צדיק אמת לקבל משם עצות אמתיות כל אחד ואחד לפי בחינתו באפן שיוכל להציל נפשו מני שחת ולזכות על ידם להצלחה הנצחית:

אות ח

ועל זה צריכין להתפלל הרבה להשם יתברך שיזכה לעצות אמתיות כאלו, וזהו, ויגש אליו יהודה. הם בחינת כלל ישראל שנקראים יהודים על שם יהודה. שהם נגשים אל יוסף בחינת הצדיק האמת ושבים בתשובה על מכירתו שהוא בחינת פגם אמונת חכמים, בחינת חלקת העצה, כי מכירת יוסף הוא בחינת חלקת מלכות בית דוד שהוא בחינת חלקת העצה, כמובן בהפטרה של ויגש שמדברת מזה. כמו שכתוב, ולא יחצו לשתי ממלכות עוד וכנ"ל. (ועין במקום אחר מזה), כי פרשת ויגש מדברת מתקון מכירת יוסף שהוא בחינת פגם העצה כנ"ל ששבים בתשובה ומפיסים אותו ומבקשים ממנו שימחל להם ויחזר ויתקנם בעצה שלמה וטובה באמת. וזהו, ויאמר אליו בי אדני ידבר נא עבדך דבר באזני אדני. ופרש רש"י, יכנסו דברי באזניך. שמבקשים אותו שישמע היטב ויכנסו דברינו באזנו ובלבו היטב, כי שמיעה בלבא תליא, הינו שירחם עלינו וישים לבו היטב היטב מה נעשה עמנו בזה העולם ויתן לנו עצה כראוי לכל אחד ואחד באפן שנוכל להציל עצמנו כל אחד ממה שצריך, להנצל שלא תאבד תקותנו חלילה, כי זה כלל שבדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. וכמו ששואלים את הצדיק כן הוא משיב. ומזה באים כל העצות המקלקלות שנדמה לו שמאת ה' הם או שהצדיק יעץ לו כך ובאמת הכל ממנו בעצמו, כמו שכתוב, אולת אדם תסלף דרכו וכו'. שדרשו רבותינו זכרונם לברכה מקרא זה על השבטים שפגמו בעצה כנ"ל, על-כן מי שרוצה לחוס על עצמו באמת צריך לבקש מאד בתחנונים רבים את השם יתברך ואת הצדיקי אמת שישימו לבם היטב על מה שנעשה עמו באפן שיתנו לו עצה אמתית ונצחית שיצליח על ידה לנצח באמת. וזהו, ואל יחר אפך בעבדך. הינו שיתבטל כל מיני חרון אף ודינים כנ"ל שעל-ידי התשובה על פגם אמונת חכמים נתבטלים כל מיני דינים שהם חרון אף, כי נכללין בבחינת קדש קדשים שמשם כל ההמתקות שבעולם כנ"ל. וכל מה שנמתק הדין ביותר נשלמה העצה ביותר עד שזוכה בכל פעם לעצה שלמה הנמשכת מהצדיק האמת שיוכל לעמד על ידה כנגד כל מיני עצות מקלקלות שהבעל דבר מסבב בלבו בכל יום ובכל עת. וזהו, כי כמוך כפרעה. פרעה זה בחינת בטול וקלקול העצה הקדושה, בבחינת ותפרעו כל עצתי, שעל-ידי זה היה כל גלות מצרים שכולל כל הגליות, כי פרעה עומד אצל הערף ורוצה לעכב המחין שלא ירדו למטה שיתהוו מהם עצות טובות להכיר הבורא יתברך על ידם, שזהו עקר סוד גלות מצרים (ועין בכונות והבן היטב). ועקר התקון על-ידי קבלת התורה שזכינו בעת יציאת מצרים שהוא תרי"ג עטין דאוריתא, בחינת לי עצה ותושיה, בחינת תקון העצה כנ"ל. והעקר הוא לקבל עצות מהצדיק האמת באפן שיוכל לעמד על ידם בכל פעם כנגד קלקול ובלבול העצות של הסטרא אחרא שהם בחינת פרעה כנ"ל. וזהו, כי כמוך כפרעה, הינו כפי מה שפרעה, שהוא קלקול העצה, מתגבר בנכליו וערמימיותיו, כמו כן אתה יודע לתן עצות בכל פעם להנצל מערמימיותיו ולשוב ולהתחזק לשאר על עומדו להתחזק עצמו בהתורה הקדושה שהוא עקר העצה השלמה. וזהו, כי כמוך כפרעה. כי שני הכפין מורין על הדמיון ממש, כמו שפרש רש"י, הינו כי זה עקר נפלאות מעשה הצדיק כי נורא הוא, כי יודע ומחזק כל אדם כפי מה שהוא בכל מדרגה שהוא בכל יום ויום בעצות עמקות אמתיות שהם מכונים ממש כפי קלקול העצה שרוצה הבעל דבר להתגבר עליו בתחבולותיו. על-כן העקר הוא תקון אמונת חכמים אמתיים שעצתם בחינת מים עמקים עצה בלב איש שאי אפשר לקלקל אותם בשום אפן בעולם, כי הם עומדים כנגד כל מיני קלקול העצה של הסטרא אחרא, בבחינת כי כמוך כפרעה כנ"ל, כי מאד עמקו מחשבותיהם, כי עצתם הוא עצת ה' אשר לעולם תעמד כי אתה מרום לעולם ה':

אות ט

וזה בחינת התעניתים שגוזרים על הגשמים, כי עקר עצירת גשמים בא על פגם האמונה, כמו שכתוב, וסרתם ועבדתם וכו' ועצר את השמים וכו'. הינו על פגם אמונת חכמים שהוא עקר יסוד האמונה ועל-כן גוזרין תעניות, כי על-ידי התעניות מתקנין פגם המותרות של האכילה שלא יבלבלו את המח וכנ"ל לענין הארבעה תעניות, כי התענית בחינת תשובה שעל-ידי זה נמשך בחינת פלג אלקים מלא מים שמשם הגשמים, (כמו שמבאר בהתורה הנ"ל, עין שם). ועל-כן עקר תעניות הגשמים הוא בארץ ישראל ששם דיקא גוזרין כל הי"ג תעניות, כי עקר הפגם והתקון של אמונת חכמים, שהוא בחינת תקון העצה, הוא בארץ ישראל ששם הבית המקדש וקדש קדשים וכנ"ל. ועל-כן גוזרין שלש עשרה תעניות כנגד שלשה עשר מכילין דרחמי שעל ידם המתקת כל הדינים שעקר שרשם בשכל העליון בבחינת קדשי קדשים שהוא בחינת כתר עליון ששם כל השלשה עשר מכילין דרחמי כידוע, ומשם נמשכין השלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן, שעל ידם עקר ברור כל הלכות התורה, שהם בחינת ברור העצות הקדושות, כי ההלכות של התורה הן הן העצות בחינת תרי"ג עטין דאוריתא שהם תרי"ג עצות שאי אפשר לברר כל דיניהם והלכותיהם כי אם על-ידי שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן. וכמו כן לענין עובדא וקיום התורה צריכין לשות עצות בנפשו על-ידי בחינת י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן, (כמבאר במקום אחר). נמצא, שעקר תקון העצה שבאה על-ידי המתקת הדינים על-ידי תשובה על פגם אמונת חכמים, שעל-ידי זה נשלמת התורה, שעל-ידי זה זוכין לשכל הכולל ששם המתקת כל הדינים בשרשם, כל זה נמשך על-ידי שלשה עשר מכילין דרחמי, שהם בחינת שלש עשרה מדות התורה, שהם הם בחינת תקון העצה להלכה ולמעשה לקיום התורה כנ"ל. ועל-כן גוזרין שלש עשרה תעניות כנ"ל, כי תעניות של הגשמים הם בשביל תקון העצה שנמשך על-ידי בחינת פלג אלקים מלא מים שמשם הגשמים שהוא בחינת המים שמטהרין מהטינפת והעשנים סרוחים הנ"ל שבאים על-ידי פגם אמונת חכמים, שעל-ידי זה נפגמת ונחלקת העצה, (כמבאר שם כל זה בהתורה הנ"ל, עין שם היטב):

אות י

וזה בחינת סוד הגביע שנמצא באמתחת בנימין, כי בנימין הוא עקר תקון שלמות העצה, כי נולד בארץ ישראל ובית המקדש וקדש קדשים בחלקו וכנ"ל ושם סוד הגביע שהוא בחינת שלמות העצה שנמשכת על-ידי התשובה על פגם אמונת חכמים, שעל-ידי זה נתרבין ספרי התורה ונשלמת התורה ונכללת בבחינת קדש קדשים ששם כל השלשה עשר מכילין דרחמי שעל-ידי זה נמתקים כל הדינים וכנ"ל, כי איתא בילקוט הראובני בשם ה"מגלה עמקות" שגביע הוא בחינת י"ג פרקים ע"ב שהם אותיות גביע, שהם י"ג מכילין דרחמי, הינו כנ"ל. וזה שמובא שם שי"ג ע"ב הנ"ל בגימטריא שלום במ"ם סתומה וכו', עין שם, כי עקר התקון על-ידי השלום שהוא תקון המחלקת, שהוא בחינת תקון פגם אמונת חכמים, (כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל וכנ"ל):

אות יא

כי הגביע הוא אשר ישתה בו והוא נחש ינחש בחינת עצות, כי כל המנחשים והקוסמים הם בשביל עצות שמי שצריך לאיזה עצה לידע איך להתנהג היה הולך להמנחשים והקוסמים, רק שאנחנו בני ישראל מזהרים מלקבל עצות מהמנחשים והקוסמים, רק להיות תמים עם ה' ולקבל כל העצות מחכמים אמתיים. נמצא, שנחש ינחש הוא בחינת עצות, רק שהטעה אותם ודבר עמהם כאלו יוסף הוא מאנשי מצרים שעצתם על-ידי נחושים. וזה שאמרו, כי הגביע הוא אשר ישתה אדוני בו, כי שתיה בחינת שלמות העצה, בחינת ואכלת ושבעת. ודרשו רבותינו זכרונם לברכה ושבעת זה שתיה. כי עקר השביעה על-ידי השתיה שהוא מעכלת המזון ומשביע את הגוף, שזהו ההפך מפגם וקלקול האכילה שעולים חס ושלום, עשנים סרוחים ומבלבלים את המח שמשם חלקת העצה כנ"ל, שזהו מחמת שאין המאכל מתעכל כראוי ואינו משביע את הגוף כראוי, אבל שתיה הוא בחינת עכול המזון שלא יעלו העשנים סרוחים אל המח, רק המאכל ישביע את הגוף כראוי בחינת ושבעת זו שתיה. וזהו בחינת כוס של ברכת המזון שהוא בחינת כוס ישועות, כי ישועות בחינת עצות כידוע, כי עקר הישועה הוא שלמות העצה כשהשם יתברך מאיר עיני האדם ונותן לו עצה איך להנצל ממה שצריך להנצל בגוף ונפש וממון. וכמו שכתוב, ותשועה ברב יועץ. וכן בספרי קבלה נקראים העצות ישועות כידוע, כי ברכת המזון הוא בשביל להמשיך תקון האכילה שלא יעלו חס ושלום, על-ידי האכילה עשנים סרוחים לבלבל את המח שהוא בלבול העצה, רק שיזכה לעכל את המזון כראוי. ועל-כן עקר ברכת המזון הוא על ארץ ישראל, כי שם עקר תקון העצה כנ"ל ועל-כן ברכת המזון על הכוס בחינת כוס ישועות אשא, שזהו בחינת תקון העצה כנ"ל, ועל-כן כוס של ברכת המזון הוא בבחינת מלכות דוד כידוע, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שדוד דיקא זכה לזה בחינת כוס ישועות אשא, בחינת לי נאה לברך וכו'. כי מלכות בית דוד זה בחינת תקון העצה השלמה, שזהו בחינת מלכות משיח בן דוד שנקרא פלא יועץ וכו' וכנ"ל. כי עקר תקון העצה בשלמות שלא תתחלק לשתים חס ושלום, זהו בחינת התאחדות המלוכה של דוד משיח שלא תתחלק עוד מלכותו לשתים, בחינת ולא יחצו לשתי ממלכות שקורין כל זה בהפטרת ויגש. וכלל הדבר שכל המחלקת שהיה בין יוסף והשבטים הוא בחינת חלקת מלכות בית דוד שנחלק על-ידי ירבעם שבא על-ידי עצות מקלקלות של רחבעם ששמע לעצת הילדים, ומכל שכן ירבעם שנפל לעצות רעות מאד, כמו שכתוב, ויועץ המלך וכו'. וכל זה נשתלשל מהמחלקת של השבטים על יוסף. ועל-כן פרשת ויגש שמדברת מהתחברות השבטים עם יוסף מפטירין אז, ואתה קח לך עץ אחד וכו' שמדבר מהתחברות מלכות בית ישראל ורועה אחד יהיה לכלם, ועבדי דוד מלך עליהם וכו'. וכל זה הוא בחינת התאחדות העצה כנ"ל, בחינת ולא יחצו לשתי ממלכות עוד וכנ"ל (וכמבאר במקום אחר מזה). ועל-כן כל ענין התורה הנ"ל שמדברת מתקון העצה מרמז בפרשה זאת וכנ"ל:

אות יב

וזה שמוציאין את התבה לחוץ בתעניות שעל הגשמים כדי לעורר העם לתשובה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הינו כדי לעורר העם שישובו על פגם אמונת חכמים שעל-ידי זה נפגמת כל התורה, (כמובן בהתורה הנ"ל) שעקר שלמות התורה הוא על-ידי תקון אמונת חכמים, שעל-ידי זה נתרבין ספרי התורה, עין שם:

אות יג

וזה, ויקרא יעקב לבניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים. שבקש לגלות את הקץ וכו', כי עקר הקץ תלוי בעצה שלמה הנ"ל שתתגלה על-ידי משיח שנקרא פלא יועץ, כי עקר קץ הגאלה תלוי בעצות עמקות שהם עמקים מאד מאד שאי אפשר לעמד עליהם שום נביא וחוזה, שעליהם נאמר, כי ה' צבאות יעץ ומי יפר וכו'. ועל-כן הוא קץ הפלאות, ועל-כן אפלו יעקב אבינו כשרצה לגלות הקץ, הינו שרצה לגלות העצות העמקות מאד שעל ידם יבוא הקץ, אזי נסתלק הימנו שכינה, כי אי אפשר לגלותם בפרט אז שהיה עדין קדם התחלת הגלות הראשון וקדם קבלת התורה שמשם עקר המשכת העצות עמקות כנ"ל. ועל-כן אמר, הקבצו ושמעו בני יעקב, 'הקבצו' דיקא, שגלה להם שעקר יסוד תקון העצה הוא בחינת הקבצו, הינו שיהיה אחדות ואהבה ושלום בין ישראל שיתקבצו יחד לדבר זה עם זה מהתכלית האחרון ועל-ידי זה יזכו לשלמות העצה, כי ישראל ואוריתא כלא חד כפי השלום והאחדות שבין ישראל, כמו כן נתאחד העצה יחד שהוא בחינת התורה שנקראת עצה כנ"ל, כי י"ב בני יעקב, שהם כלל ישראל, הם בחינת י"ב בני יעקב שנכללו יחד באבן שתיה, שזהו בחינת שלמות העצה, (כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל). שכל זה תלוי באהבה ושלום, בחינת אנן בחביבותא תליא, (כמו שמבאר שם, עין שם). וזהו בחינת י"ב אבני אפוד והחשן שהיו כתובים בהם שמות י"ב שבטים ששם היה שואלים כל העצות, הינו כנ"ל:

אות יד

וזה, "הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם". שהזכיר שם יעקב בתחלה ואחר כך שם ישראל, כי עקר אחיזת חלקת העצה הוא בבחינת יעקב שנקרא על שם העקב ששם עקר העצה שנקראת רגלין, כמו שכתוב, העם אשר ברגליך-ההולכים אחר עצתך, (כמובא בדבריו זכרונו לברכה). כי עקר העצה צריכין בבחינת רגלין דיקא, הינו בזה העולם שהוא בחינת הארץ הדום רגלי, כי בעלמא דקשוט אין צריכין עצה רק כל מה שהמדרגה נמוכה יותר וכל מה שנופלים בגלות יותר שם צריכין עצות עמקות יותר לצאת משם. וזהו מעלת האדם על כל המלאכים מחמת שהאדם הוא בעולם השפל הזה במקומות רחוקים כאלה שצריך בכל פעם לתן עצה לנפשו להציל עצמו משטף מים רבים של זה העולם וזה מעלת בעלי תשובה שגדולים מצדיקים גמורים מחמת שנתרחקו כל כך, על-כן צריכין עצות עמקות וגדולות ביותר כדי שישובו ממקומות מגנים כאלה וכשזוכין לזה מעלתם יקרה ושגבה מאד אצלו יתברך, כי רק בשביל זה ירד האדם לזה העולם בשביל נסיון הזה לראות אם יהיה נמשך אחר עצות טובות אמתיות להציל עצמו ממה שצריך להנצל, כי עקר שלמות החכמה היא העצה כנ"ל. ועקר הוא העצות האמתיות שיצליח על ידם לנצח. ועל-כן לא נתן השם יתברך את התורה להמלאכים כי אם לנו בני ישראל, מחמת שאנו בזה העולם השפל הגשמי ששם צריכין עצות הרבה, שזהו בחינת כלל התורה שנקראת עצה, בחינת תרי"ג עטין דאוריתא כנ"ל. וזה שהשיב משה להמלאכים שאמרו שיתן להם התורה, אשר תנה הודך על השמים. השיב להם, למצרים ירדתם? לפרעה נשתעבדתם?, תורה למה תהא לכם! שוב כתיב בה, לא יהיה לך אלקים אחרים בין העמים אתם שרויים וכו'? משא ומתן יש ביניכם? קנאה יש ביניכם? יצר הרע יש ביניכם וכו'? מיד הודו לו להקדוש ברוך הוא וכו', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בפרק רבי עקיבא, ולכאורה קשה מעקרא מאי קסברו המלאכים מה ששאלו שיתן להם התורה, וכי לא ידעו ששום מצוה אין שיכה ביניהם?! אך עקר טעות המלאכים שסברו שעקר התורה היא החכמה והשכל הנפלא שיש בה. ועל-כן שאלו שיתנו להם התורה, הינו שיגלה להם חכמות התורה. וזה בודאי שיך גם במלאכים, כי חכמת התורה יכולים ללמד אפלו מי שאינו ראוי לקימם, כי בכל מצוה ומצוה ובכל תבה ואות של התורה הקדושה יש בה חכמה קדושה עמקה מאד שלמוד החכמה הקדושה הזאת היו יכולים גם המלאכים ללמד. ועל-כן שאלו שיתן להם התורה, כי סברו שיכולים לקבל חכמות התורה אף-על-פי שאינם ראויים לקימם. השיב להם משה, למצרים ירדתם? לפרעה נשתעבדתם?, הינו שגלה להם שעקר עמקות חכמות התורה הוא העצות שמקבלין מהם. והעקר במדרגות התחתונות מאד מאד בעמק הגלות של בחינת פרעה ומצרים שכוללים כל הגליות, כי אין שום חכמה נחשבת כי אם כשבאים לעצה שלמה על ידה. ואפלו חכמות התורה הקדושה שרק היא היא החכמה האמתית, היא גם היא אין חכמתה נחשבת כי אם כשזוכין לקבל עצה שלמה על ידה שיצליח על ידה לנצח, כי לא המדרש הוא העקר אלא המעשה. ועל-כן נקראת התורה עצה, כי עקר התורה שיזכה על ידה לעצות שלמות להצליח על ידם לנצח. וזה עקר תכלית שלמות עמקות חכמות תורתנו הקדושה. ועל-כן אמר להמלאכים, איך אתם יכולים לזכות לחכמות התורה מאחר שלא ירדתם לגלות מצרים ולא נשתעבדתם פרעה ואין ביניהם קנאה ולא יצר הרע ולא משא ומתן ואין אתם יודעים טעם מרירות הגלות בגשמיות ורוחניות שסובל האדם העלוב הנרדף הזה בזה העולם, בפרט בתקף מרירות הגלות. ורק זה האדם צריך כל התורה כלה עם כל עמקות העצות שהם תרי"ג מצות התורה כדי שיוכל על-ידי זה לקבל עצות מצדיקי אמת להציל את עצמו בזה העולם הגשמי ששם דיקא צריכין עצות עמקות בכל פעם, שהם כלל התורה כנ"ל, אבל אתם המלאכים שלא ירדתם בגלות ואין ביניכם יצר הרע וכו', אין אתם צריכים עצות כלל, על-כן אין שיך לכם חכמות התורה כלל! כי עקר תכלית חכמות התורה הם העצות שצריכין במדרגות התחתונות דיקא, דהינו בזה העולם בבחינת רגלין וכנ"ל:

וזהו בחינת יעקב שנקרא על שם העקב בחינת רגלין, בבחינת וידו אחזת בעקב עשו, כי שם בבחינת רגלין, בבחינת העצות, שם עקר המלחמה שבין יעקב ועשו שהם בחינת עצות היצר טוב ועצות היצר הרע, כי עשו הוא בחינת זהמת הנחש, בחינת עצות הנחש, בחינת הנחש השיאני. ועל-כן אחז יעקב בעקבו, כי אינו מניחו לגמר עצתו, כי עקר תקון העצה הוא כשגומרין עם העצה מה שצריכין, כי מה שבא על עצה במלחמה ומצליח על ידה לפי שעה ואחר כך נתהפך הגלגל ונופל על-ידי זה, בודאי אין זה עצה טובה. ועקר העצה הטובה הוא כשזוכה על ידה לאחרית טוב. ועל-כן כל עצות העובדי כוכבים הם עצות נבערות, כי אף-על-פי שמצליחים על ידה לפי שעה ומושלים על ישראל, אבל אחריתם עדי אבד. ועל-כן נאמר עליהם, כי גוי אבד עצות המה. וכתיב, ה' הפיר עצת גוים וכו', בחינת עוצו עצה ותופר וכו', כי הם מתיעצין בכל פעם לכלות ישראל לגמרי חס ושלום, כמו שכתוב, כי נועצו לב יחדו וכו. וכתיב, על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפוניך אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר וכו'. אבל הקדוש ברוך הוא מצילנו מידם ולא יניחם לגמר עצתם, בחינת עצו עצה ותפר וכו' כנ"ל. וזהו בחינת וידו אחזת בעקב עשו, שפרש רש"י, רמז שאינו מניחו לגמר מלכותו עד שבא ונוטלה ממנו, הינו שעצתו שעל -ידי זה עקר קיום מלכותו, כי עקר קיום המלכות הוא על-ידי יועצים, אבל יעקב לא יניח אותו לגמר עצתו, שהוא בחינת מלכותו, עד שיבוא ויטלה ממנו, כי עצת ה' לעולם תעמד, כי קדם שירצה עשו והסטרא אחרא לגמר עצתו בתוך כך יבוא משיח שהוא פלא יועץ וימשיך עצות עמקות כאלה שעל-ידי זה יתבטלו כל עצות הסטרא אחרא שהם בחינת עשו. נמצא, ששם יעקב נקרא בעת שיש לו עדין מלחמה עם עשו, דהינו כשמתגברין עליו עדין בספקות ועצות הפוכות מן האמת, שהם בחינת עצת גוים. וזה בחינת ותקע כף ירך יעקב שנגע בירכין ורגלין, הינו בהעצה, שעל-ידי זה אריכת הגלות שהוא בסוד ותקע וכו' כידוע, כמו שכתוב בזהר הקדוש על פסוק, על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה כי נגע וכו'. שהיא מרמז על תשעה באב שאז נחרב הבית המקדש וקדש קדשים שמשם כל העצות. וזה בחינת אוכל לחמי הגדיל עלי עקב, כי על-ידי פגם אמונת חכמים נפגם האכילה שעולין המותרות וכו', שעל-ידי זה נפגמת העצה שהיא בחינת עקב ורגלין וכנ"ל, אבל אחר כך התגבר עליו יעקב ונצח את המלאך עד שלא הניחו לצאת ממנו עד שהודה לו על הברכות וקרא שמו ישראל כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל, הינו שזכה לנצח המלחמה עד שזכה למחין שלמים, שהם בחינת ישראל, אותיות לי ראש כידוע, הינו שזכה לעצות שלמות, שהם עקר תכלית החכמה והמחין כנ"ל. וזהו, הקבצו ושמעו בני יעקב. כי בתחלה הם בבחינת יעקב, בבחינת רגלין, ששם חלקת העצה וצריכין מלחמה גדולה להתחזק בתפלה ותחנונים עד שזוכה לשלמות העצה, על-כן הזהירם 'הקבצו', שיתקבצו ויתחברו יחד, כי עקר התקון של העצה היא על-ידי התחברות והשלום והאהבה שבין החברים כנ"ל. ועל-ידי זה 'ושמעו אל ישראל אביכם', כי על-ידי זה תזכו לעלות מבחינת יעקב לבחינת ישראל, שהוא בחינת שלמות המחין, שהוא שלמות העצה וכנ"ל:

אות טו

וזה בחינת מה שקנטר השלש שבטים הראשונים על שנמשכו אחר עצות לא טובות. ואמר לראובן, פחז כמים אל תותר וכו'. כי לא היתה עצתו טובה מה שבלבל יצועי אביו שנדמה לו שהוא עצה טובה לתבע עלבון אמו, אם אחות אמי היתה צרה לאמי וכו', אבל באמת לא היתה טובה, כי צריכין לישב עצמו הרבה אם לעשות דבר כזה, כי זה צריכין לידע שהעצה האמתיות להצליח על ידה לנצח צריכין לישב עצמו הרבה ולבקש ולהתחנן הרבה הרבה לה' יתברך שיזכה לעצות שלמות שיזכה על ידם לאחרית טוב. ועל-כן צעק דוד המלך עליו השלום, עד אנה אשית עצות בנפשי וכו'. שמובן מזה שהיה חושב כל ימיו עצות הרבה והיה קשה לו לשות עצות לנפשו, ועל-כן צעק, עד אנה אשית עצות וכו'. ועל-כן קנטרו, פחז כמים וכו', כי לא היה לו למהר כל כך לעצה כזאת וכן קנטר שמעון ולוי, 'בסדם', הינו בעצתם, 'אל תבא נפשי', כי גם הם לא היתה עצתם יפה וכו'. אבל יהודה אתה יודוך אחיך וכו', כי יהודה הודה ולא בוש, שעל זה נאמר, 'אתה יודוך אחיך'. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הינו כי זה עקר העצה האמתית שיודה על חטאו ולא יבוש ויבקש תמיד מהשם יתברך רחמים ותחנונים שימחל לו ויתקנהו בעצה שלמה איך לשוב אליו יתברך, שזה הדרך התחיל יהודה על-ידי שעמד בנסיון בעת שאמרה, הכר נא וכו'. וקבל עליו עלבון כזה, כי ישבו שם שם ועבר ויצחק ויעקב, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. והוא הודה ולא בוש בפניהם וגרם לראובן שיודה גם כן. ועל-ידי זה זכה באמת שיצא ממנו כל מלכות בית דוד עד שיבא משיח מזרעו, שעקר שלמות העצה על ידו כנ"ל, כי הוא ימשיך עצות עמקות כאלה בעולם עד שיחזר הכל בתשובה על-ידי זה. וזה, 'ישתחוו לך בני אביך', שכל המלוכה תשוב לבית דוד שיתאחד המלכות בחינת ולא יחצו לשתי ממלכות עוד, שזהו בחינת התאחדות העצה, דהינו תקון העצה. וזהו, 'לא יסור שבט מיהודה', הינו בחינת שבט סופר, בחינת רבוי הספרים של התורה הקדושה, שהוא בחינת תקון העצה כנ"ל. וזהו, ומחקק מבין רגליו. ומחקק, הינו התורה שמשם כל העצות. וזהו, ומחקק מבין רגליו, שימשיך עצות התורה לבחינת רגלין לכל המדרגות התחתונות, הינו שברכו יעקב שלא יסור שבט וכו' מזרעו, הינו שבט סופר, הינו רבוי הספרים של התורה הקדושה שיתרבו הספרים על-ידי זרעו, שעל ידם יתגלו עצות עמקות שיאירו לבחינת הרגלין לכל המדרגות התחתונות, בחינת ומחקק מבין רגליו כנ"ל. עד כי יבא שילה, דא משה משיח, כי על-ידי אלו העצות הקדושות שיהיו נמשכין עד הרגלין לכל המדרגות התחתונות מאד, על-ידי זה ישובו ישראל לה' יתברך ועל-ידי זה יבא שילה שהוא משה משיח, שהוא פלא יועץ שממנו נמשכין כל העצות האמתיות וכנ"ל:

אות טז

וזה בחינת קימת חצות להתאבל על חרבן בית המקדש ולעסק בתורה, כי אור יום מרמז על הגאלה וחשכת הלילה מרמז על הגלות כידוע. כמובא בפרוש רש"י כמה פעמים. ועקר העצה צריכין בבחינת חשכת לילה, דהינו בעת הגלות וכנ"ל ועל-כן מבקשים בתפלת ערבית דיקא, ותקננו בעצה טובה מלפניך, כי אז דיקא צריכין תקון העצה כנ"ל. ועל-כן צריכין לקום מהשנה בחצות לילה להתאבל על חרבן בית המקדש, ועל-ידי זה ממשיכין בחינת קדשת הבית המקדש, כי כל המתאבל וכו', הינו שממשיכין תקון העצה השלמה שעקרה מהבית המקדש מבחינת קדש קדשים כנ"ל. וכן עוסקים בתורה שהוא עקר תקון העצה, ועל-ידי כל זה מתקנים חלקת העצה, בחינת ולא יחצו לשתי ממלכות עוד, כי חשכת לילה הוא בחינת חשכת העצה, בחינת מי זה מחשיך עצה, (כמובא בהתורה "תקעו אמונה" בסימן ה בלקוטי תנינא). ואור יום זה בחינת מגלה עמקות מיני חשך, בחינת התגלות עמקות העצה ועל-כן בעת חשכת לילה מבקשים מהשם יתברך, ותקננו בעצה טובה מלפניך, כי עקר העצה צריכין בעת החשך, בעת שאין יודעין לתת עצה לנפשו, אז צריכין לבקש הרבה מהשם יתברך שיתקנהו בעצה טובה מלפניו, דהינו שלא תהיה עצתו חלוקה לשתים אם לעשות כך או להפך, רק יזכה לאמתיות העצה שיהיה נדחה צד העצה של שקר וידע הצד האמת של העצה איך יתנהג. וזה בחינת חצות לילה, כי בחצות אז מתחיל להתנוצץ ולצמח אור יום. ואז צריכין לקום מהשנה. ועל-ידי זה דוחין חשכת לילה שהוא חשכת העצה, שעקר שליטתה בבחינת חשכת חצי לילה הראשונה שאז עקר חשכת לילה, דהינו שיזכה לדחות חשכת העצה, דהינו חלקת העצה, דהינו החלק של העצה שאינו אמת שהוא מחשיך העצה האמתיות ויתגלה ויאיר לו בחינת אור יום שהוא מתחיל בתחלת חצות לילה האחרונה. ולא תתחלק עוד עצתו, בבחינת ולא יחצו לשתי ממלכות עוד. וזה זוכה על-ידי שמתאבל על חרבן בית המקדש ועל-ידי עסק התורה אז כנ"ל. ועל-כן עקר חצות הוא בבחינת מלכות דוד שזכה לידע חצות אימת, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. כי דוד הוא משיח שיזכה לשלמות העצה שנתתקן על-ידי קימת חצות, שעל-ידי זה זוכין לבחינת ולא יחצו לשתי ממלכות עוד וכנ"ל:

אות יז

וזה בחינת פרשת שקלים שקורין סמוך לאדר, כי באחד באדר משמיעין על השקלים, כי משה רבנו נתקשה על ענין השקלים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי באמת קשה מאד למנות את ישראל, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שאסור למנות ישראל כי אם על-ידי השקלים, כי על-ידי המנין יכול לשלט בהם נגף חס ושלום, כמבאר בפרשת שקלים, זה יתנו וכו' ולא יהיה בהם נגף. כי באמת עקר שלמות ישראל הוא שיהיו נכללין יחד בתכלית האחדות בבחינת שנים עשר אבני יעקב שנכללו באבן אחד, (כמבאר בסוף התורה הנ"ל), שהם בחינת כלליות נפשות ישראל שנקראים אבני קדש שכלולים בי"ב אבנים, בחינת י"ב שבטים שכלם צריכין להכלל באבן אחת שהוא בחינת צדיק הדור האמתי, שעל-ידי זה נכללין בשכל הכולל העליון, שעל-ידי זה נכללין בתכלית האחדות, שזה עקר שלמות קדשת ישראל שכלם חשובים כאחד, כמו שפרש רש"י על פסוק, כל הנפש הבאה לבית יעקב. עשו שש נפשות היה לו וקראם נפשות לשון רבים. ובני ישראל היו שבעים וקוראם נפש בלשון יחיד, ועל-כן באמת אסור למנות את ישראל, כי על-ידי המנין מעוררין בחינת רבוי ששם עקר אחיזת הדינים שנאחזים במקום הרבוי דיקא, בבחינת בקשו חשבנת רבים כידוע. ועל-כן כשרוצין למנות ישראל צריכין לידע איך להמתיק דינים בשרשם, דהינו שיוכל לעורר השכל של כל אחד שהוא שרש הצמצום כדי להמתיק הדין בשרשו, אבל אי אפשר להמתיק הדין בשרשו כי אם על -ידי השכל הכולל העליון שהוא בחינת קדש קדשים, (כמבאר שם בהתורה הנ"ל). וזהו, כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם. כשתרצה לשאת ולהגביה בחינת ראש בני ישראל, הינו בחינת הראש והחכמה של כל אחד מישראל כדי להמתיק הצמצום. והדין של כל אחד בשרשו, אזי 'ונתנו איש כפר נפשו לה' וכו, שיתנו השקלים לצרך המשכן שעקר קדשתו הוא נמשך מהארון ששם מנחים לוחות האבן שהוא קדש קדשים, שהוא בחינת שכל הכולל העליון הנ"ל. ועל-ידי שכל אחד נותן שקלים לצרך המשכן, על-ידי זה נכללין כלם בבחינת קדש קדשים, בבחינת לוחות האבן ועל-ידי זה ממתיקין כל הדינים שבעולם איך שנמצא איזה דין וצמצום הכל נמתק על-ידי זה, (כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל). ועל-ידי זה 'ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם', כי דיקא על-ידי המנין נמתק הדין בשרשו על-ידי שנשאו ראש ושכל כל אחד ונכללו כלם בשכל הכולל בבחינת קדש קדשים שעל-ידי זה נמתקין כל הדינים שבעולם ונתבטל סטרא דמותא, כי שם בשכל הכולל בבחינת קדש קדשים, שם צוה ה' את הברכה חיים כידוע:

אות יח

ועל-כן באחד באדר דיקא משמיעין על השקלים, כי אדר הוא החדש השנים עשר מהשנה שהוא סוף השנה. ואז צריכין להכלל בשכל הכולל שהוא בחינת כלליות י"ב אבני יעקב באבן אחת, שהוא בחינת שנים עשר שבטים כנ"ל שהם י"ב חדשי השנה, שהם בחינת לבנה, כי כל החדשים נמנין ללבנה שכלם צריכין להכלל כאחד בהשכל העליון שהוא בחינת חמה, שהוא בחינת יעקב, שהוא שכל הכולל, כמו שאמר אדוננו, מורנו ורבנו זכרונו לברכה כמה פעמים שיעקב, בחינת שמש, בחינת שכל, הינו בחינת שכל העליון הנ"ל. וזהו בחינת סוד העבור שנזכר שם בהתורה הנ"ל, עין שם, כי עקר סוד העבור, הוא להשוות הלבנה עם החמה, ועל-כן אין מעברין אלא אדר שהוא סוף החדשים חדש הי"ב שאז צריכין להכלל לבנה וחמה יחד, דהינו שי"ב חדשי הלבנה, שהם בחינת י"ב שבטים, י"ב אבני יעקב, שהם כלליות נפשות ישראל יהיו כלם כלולים יחד בתוך אבן אחד, שהוא בחינת יעקב, שהוא שרש כל הי"ב שבטים, שהוא בחינת חמה, בחינת שכל הכולל העליון. וכל זה זוכין על-ידי אמונת חכמים, על-ידי שמאמינים בהצדיק האמת שהוא בחינת יוסף הצדיק שעקר סוד העבור על ידו. ועל-כן נחלקה שבטו לשנים שעל -ידי זה הם י"ג שבטים לפעמים, זהו בחינת עבור השנה שאז השנה י"ג חדשים:

אות יט

ועל-כן סבב השם יתברך ברחמיו שיהיו ימי הפורים באדר ועקר הנס של פורים היה על-ידי השקלים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, רשע, כבר קדמו שקליהם לשקליך. כי המן היה זהמת הנחש קלפת עמלק שהוא שונא ישראל מאד ורצה להגביר כל הדינים על ישראל עד שנגזר להשמיד להרג ולאבד, כי ראה גדל הפגמים של ישראל שגלו מארצם על-ידי שפגמו באמונת חכמים כנ"ל ונהנו מסעדה של אותו רשע , שעל-ידי זה התגברו המותרות והעשנים סרוחים המבלבלים את המח, שזה עקר פגם אמונת חכמים, כמו שמבאר שם. כי על-ידי אכילת אסור נתעורר ביותר המותרות הנ"ל ועקר לדת המן הרשע היה על-ידי הלמוד הבא ממותרות הנ"ל שהיא בחינת דואג שהיה נעצר לפני ה', (כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל). שלמודו היה מעצירות ומותרות. והוא הורה לשאל להחיות את אגג שממנו נולד המן. נמצא, שעקר הלדת המן היה מלמוד הבא ממותרות הנ"ל שהוא בחינת פגם אמונת חכמים, שעל-ידי זה מתגברין חס ושלום, כל הדינים והוא רצה להתגבר כל כך עד להשמיד ולהרג וכו' חס ושלום, כי סבר שאין מי שימתיק דינים קשים כל כך, כי אין מי שיוכל לעלות לשכל הכולל להמתיק הדינים משם. וזה שאמר, ישנו עם אחד. ודרשו רבותינו זכרונם לברכה, 'ישנו' לשון שנה, אלקיהם ישן הוא. ולכאורה תמוה איך שיך לומר על השם יתברך שהוא ישן?! אך עקר כונתו שאמר שישראל רחוקים מאחדות מבחינת שכל הכולל ששם נכללין בתכלית האחדות, ששם עקר המתקת הדינים כנ"ל. ועל-כן אמר, ישנו עם אחד, הינו הבחינה שנקראים עם אחד, עין שם, שנכללים בתכלית האחדות. זאת הבחינה ישנו, כי כבר נסתלקה מהם קדשה זאת בבחינת שנה שהוא הסתלקות המחין. וזהו בעצמו בחינת אלקיהם ישן הוא, הינו אלקיהם קדשת האלהות שלהם שהשם יתברך שורה בקרבם תמיד, כי הם נכללים באחדות בשכל הכולל שהוא אחדותו יתברך. ועתה ישן הוא, כי בחינת השכל הכולל, שהוא בחינת אחדות אלקותו יתברך נסתלק מהם בבחינת שנה כנ"ל. וזהו מפזר ומפרד בין העמים, הינו שאמר שהם בתכלית ההפך מכלליות האחדות, כי אדרבא, הם מפזרים ומפרדים בין העמים שהוא הפך האחדות ודתיהם שונות מכל עם, כי כפר בדת ישראל הקדוש, שהוא התורה הקדושה, שעל-ידי זה אנו נכללין בשכל הכולל בתכלית האחדות, כי אמר, ודתיהם שונות וכו'. שהוא דת משנה חס ושלום, שאינו נכלל במקור האחדות. ועל-כן ועשרת אלפים ככר כסף אשקל וכו' לבטל חס ושלום, כח השקלים של ישראל, שעל-ידי זה נכללים בבית המקדש בבחינת קדש קדשים בהשכל הכולל ששם המתקת כל הדינים והוא רצה לבטל זאת ולאבדם חס ושלום:

ועל-כן נתיעץ לעשות עץ גבה חמשים אמה לתלות את מרדכי שהוא כנגד שער החמשים, כמובא, שהוא בחינת שכל העליון הכולל שרצה להשליך את מרדכי משם, שהוא בחינת התליה, כי את זה לעמת זה עשה אלקים. ורצה המן להתגבר בתקף הדינים לקבל כח משער החמשים של הטמאה ולהשליך את מרדכי משער החמשים של הקדשה, משכל הכולל ולתלותו שם דיקא, (כי כשאינן יכולין להמשיך ההמתקה משם יכולין להתגבר הדינים ביותר, חס ושלום). ועל-כן באמת היתה עת צרה גדולה, אבל השם יתברך ברחמיו הפר עצתו, כי מרדכי היה לו כח לעלות לשם בתכלית העליה, כי מרדכי הוא מר דרור בשמים ראש, שהוא קדשת שמן המשחה שממנו נמשח המשכן והארון וכליו וקדש קדשים. נמצא, שקדשת קדש קדשים בעצמו וקדשת הארון הכל נמשך משמן המשחה, שהוא בחינת קדשת מרדכי מר דרור. וזהו בחינת גדל כח הצדיקי אמת שהם גבוהים יותר אפלו משכל הכולל הנ"ל, שהוא בחינת קדש קדשים, בבחינת יקרה היא מפנינים מכהן הגדול שנכנס לפני ולפנים. וצדיק כזה בחינת מרדכי יכול להמשיך ההמתקה משם אפלו בתקף הדינים מאד, כי הוא בבחינת קדשת שמן המשחה שגבה יותר מקדשת קדש קדשים והארון, כי כל קדשת קדשי קדשים והארון נמשך על ידו וכנ"ל. ועל-כן על-ידי מרדכי נמתקו כל הדינים על-ידי בחינת שכל העליון הנ"ל עד שנתהפך מהפך אל הפך והשבות לו גמולו בראשו וכו':

וזה בחינת שמחת פורים, כי כשנכללין יחד בשכל העליון הנ"ל, על-ידי זה עקר השמחה בבחינת אור צדיקים ישמח, כמו שמבאר שם בסוף התורה הנ"ל, שזהו בחינת חדי רבי שמעון, עין שם:

כי מרדכי זה הוא פתחיה שהיה פותח בדברים ודורשן, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הינו שהוא היה בחינת שלמות התורה על-ידי דרשותיו הקדושים, שזהו בחינת שלמות התורה על-ידי רבוי הספרים הקדושים של צדיקי אמת שעל-ידי זה דיקא נכללין בשכל הכולל, עין שם, שעל-ידי זה נמתקין כל הדינים שבעולם. וזה בחינת כתב זאת זכרון בספר שנאמר במלחמת עמלק. וזהו בחינת ונכתב בספר, הינו שעקר הכנעת המן-עמלק הוא על-ידי רבוי הספרים הקדושים של התורה, שעל-ידי זה נכללין בשכל העליון הכולל וכנ"ל:

אות כ

וזהו בחינת גדל המצוה של קריאת המגלה. כמו שהפליגו רבותינו זכרונם לברכה במעלתה שאמרו שמבטלין הכל בשביל קריאתה כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם הכל בטלין בשביל קריאת המגלה. ואין לך מצוה שאינה נדחית מפניה וכו', כי זהו עקר החדוש הנפלא של פורים שהוא גדול מכל המועדים בבחינה זאת, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שכל המועדים בטלים וימי הפורים לא נבטלים. כי זכינו אז על-ידי תקפו וגבורתו וגדלתו של מרדכי הצדיק שהכניס התעוררות התשובה כל כך בישראל שזעקו ישראל אל השם יתברך בכל לבם עד שזכו לנס נפלא ונורא כזה עד שזכו על-ידי זה לחדש ספר קדוש ונורא כזה, שהוא המגלה הקדושה, שהוא פרסומי נסא שמפרסמת ומגלית השגחתו יתברך עלינו בכל עת אפלו בעת ההסתרה שבתוך ההסתרה שהוא בעת תקף מרירת הגלות בעוונותינו הרבים שאפלו אז הוא יתברך אל מסתתר והוא יתברך מסתיר עצמו ומשגיח עלינו לטובתינו אפלו בעת תקף הצרה בדרכים נפלאים ונוראים מאד מאד אשר אין כל בריה יכולה לעמד על זה. ועל-ידי זה הוא מצילנו מכף כל אויבינו ומפר עצת אויבינו בכל דור ודור כאשר ראינו אז בימי מרדכי ואסתר, כמבאר בספור המגלה הקדושה שצריכים לשום לב בפשיטות לתקף הנסים הנפלאים האלה שעשה השם יתברך עמנו אז. וכמו כן הוא מתנהג עמנו בחסדו בכל דור ודור:

כי לכאורה קשה מה קול הרעש הזה שהפליגו רבותינו זכרונם לברכה בתקף הנס של פורים שהוא גדול מכל הנסים, כמבאר בדבריהם זכרונו לברכה. הלא בנס של פורים לא היה שום שנוי הטבע כמו שהיה בנסים של יציאת מצרים וקריעת ים סוף שראו הכל שדוד המערכות ושנוי הטבע כזה על-ידי העשר מכות שהביא על מצרים וקריעת ים סוף וכו'. ואם כן מפני מה הנס של פורים גדול מכל הנסים. אך באמת הנסים של יציאת מצרים וקריעת ים סוף ומתן תורה היו נסים גדולים ומופתים נוראים מאד שעל ידיהם נתגלה אלקותו יתברך בעולם, כמו שכתוב, כי שאל נא לימים ראשונים וכו' הנהיה כדבר הגדול הזה וכו'. אך נסים נגלים כאלה שהם שנוי הטבע אינם יכולים להיות כי אם לפי שעה כגון באותו הלילה של קריעת ים סוף ראו התגלות אלקותו יתברך על-ידי תקף הנס של קריעת ים סוף. וכן בעת שבאו העשר מכות על מצרים וישראל נצולו וכו'. וכן בעת מתן תורה שראו המופתים נוראים של הקולות וברקים וכו', וכן בשארי הנסים והמופתים הנוראים שכלם לא היו כי אם באותו העת ששמש הנס, אבל אחר כך הקדוש ברוך הוא מנהיג עולמו בחסדו ומסתיר את עצמו בתוך הטבע, רק כל ימי משה רבנו עשה השם יתברך על ידו מופתים נוראים אין מספר שהיו שנוי הטבע מאד כדי לפרסם ולגלות אלקותו יתברך על ידו. וכן בימי הנביאים והצדיקים שאחריו שעשו גם כן כמה וכמה נסים ומופתים נוראים, כמו יהושע שהעמיד החמה ודניאל בגוב אריות שנצל מהם וחנניה מישאל ועזריה שנצלו מכבשן האש וכו', אבל כל הנסים שהיו שנוי הטבע לגמרי, כלם לא היו כי אם באותו העת ששמש הנס, אבל בנס של פורים לא היה שום שנוי הטבע ואף-על-פי-כן ראינו על-ידי זה עצם נפלאות השגחתו יתברך עלינו בכל עת אפלו בעת תקף ההסתרה מאד שגם אז נפלאותיו ומחשבותיו יתברך עלינו בכל עת ורגע כמו שרואים בספור הנס של פורים מי שמשים לבו היטב לזה מתחלת המגלה עד סופה שסבב השם יתברך שיעשה סעדה גדולה כזאת בעשירות עצום ומפלג כזה והשטן רקד שם, כי הכשיל כלם כדרכו, כי את אחשורוש הכשיל שהתגאה כל כך בעשרו עד שהשתמש בכלי בית המקדש והכניס בדעתו להכשיל את ישראל שנהנו מסעדתו והכשילם אז בזנות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. ואף-על-פי-כן גם אז חמל השם יתברך על עמו והקדים אז רפואה למכה שסבב שעל-ידי תקף תאותם וגאותם דיקא תהרג ושתי המרשעת ותקבל אסתר הגדלה. והריגתה היה על-ידי המן הרשע בעצמו דיקא ושיכתב אגרות הראשונות שיהיה כל איש שורר בביתו שעל-ידי זה ראו שטותו שעל-ידי זה נתקימו ישראל, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אלמלא אגרות הראשונות וכו'. וכן ההשגחה הנפלאה של מעשי בגתן ותרש שבקשו לשלח יד במלך וכו' שנתגלה דיקא על-ידי מרדכי ואסתר וכו' ושלא עשו שום יקר וגדלה למרדכי על זה עד אחר שנתגדל המן כל כך, אז סבב השם יתברך שנדדה שנת המלך בלילה ההוא וכו'. ובכל זה אנו רואים איך נפלאותיו ומחשבותיו אלינו בכל עת אפלו בתקף ההסתרה ועל-כן זה הנס של פורים גדול מכל הנסים, כי על-ידי זה רואים עצם השגחתו יתברך תמיד ובודאי כל מה שנעשה עמנו גם עתה בדורות הללו הכל לטובתנו. ואף-על-פי שאנו רואים צרות כאלה בכל עת, אף-על-פי-כן צריכין להאמין שבודאי הכל לטובה וקצת רואים בעינינו מי שמשים לבו לעצם הנפלאות שהשם יתברך עושה עמנו גם עתה בכל דור על-ידי גדולי הצדיקים שמקימים אותנו בתקף ההסתרה הזאת, כי בצר הרחיב לנו, שגם בעצם הצרה יש כמה הרחבות, (כמו שמבאר במקום אחר בסימן קצה). וכמו שאנו אומרים שלש פעמים בכל יום, ועל נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובתיך שבכל עת וכו', הטוב כי לא כלו רחמיך וכו':

הכלל, שעקר החדוש של פורים הוא שרואים על-ידי תקף הנס הזה עצם השגחתו יתברך עלינו בכל עת אפלו בתקף ההסתרה שבתוך הסתרה אפלו בתקף מרירות הגלות, אף-על-פי שאין רואים שום שנוי הטבע, אף-על-פי-כן השם יתברך מסתיר את עצמו בכל הצרות והמניעות והיסורים בדרכים נפלאים לטובותינו לחיותנו כיום הזה עד אשר תצמח קרן ישראל ויבוא משיח צדקנו ואז נבין ונראה כל מה שסבב השם יתברך עמנו בנפלאותיו לטובותינו אפלו בתקף מרירות הגלות בגוף ונפש וממון. והכל בדרכים נפלאים ונוראים שאי אפשר להשיגם כלל באפן שיהיה נשאר הבחירה לכל אחד ואף-על-פי-כן גדולי הצדיקים מכניסים עצות נוראות והתעוררות התשובה לזעק להשם יתברך ולהתחנן אליו תמיד עד שגומרים בכל עת מה שצריכים, עד אשר תצמח ישועת ישראל לעין כל. ועל-כן כל המועדים בטלים חוץ מפורים, כי כל המועדים הם זכר ליציאת מצרים שהיה אז נסים נגלים שהם שנוי הטבע שזה אי אפשר כי אם לפי שעה כנ"ל, אבל לעתיד תתנהג העולם על-ידי השגחה ונפלאות בכל עת ושעה ורגע ויראו בכל עת נפלאותיו העצומים. ועל-כן יהיו כל המועדים בטלים, אבל ימי הפורים לא נבטלים כי גם בנס של פורים ראו נפלאות השגחתו בכל עת ורגע, שזהו בחינת התגלות השגחתו של לעתיד. ועל-כן ימי הפורים לא יבטלו גם לעתיד, על-כן מצות קריאת המגלה יקרה וגדולה כל כך, כי מפרסמין נס כזה שרואין השגחתו יתברך עלינו בכל עת אפלו בתקף ההסתרה אפלו בעת שישראל רחוקים מארצם. ועל-ידי זה יש לנו תקוה גם עתה בגלות המר הזה וכנ"ל ועקר הנס הוא בבחינת מה שמבאר בתורה הנ"ל שעל-ידי שעושין תשובה על-ידי המריבה והמחלקת, על-ידי זה נעשה ספר חדש וכו' ונשלם התורה, ועל-ידי זה נכללת התורה בתוך אבן שתיה בבחינת קדש קדשים ונמתקין כל הדינים שבעולם וכל מקום שיש דין הכל נמתק וכו'. וזהו בחינת תקף הנס של פורים שזכו על-ידי גדל הנס שיתחדש ספר קדוש כזה שהיא המגלה הקדושה שקורין ברבים ומברכין עליה תחלה וסוף שמיום מתן תורה לא נתחדש ספר כזה שיקראו בו בצבור בברכה תחלה וסוף. ועל-ידי שנתחדש ספר כזה שמגלה ומפרסם אלקותו יתברך בעולם, על-ידי זה אנו ממשיכין עלינו בכל דור ודור קדשת הספרים האמתיים של גדולי הצדיקים האמתיים שמחדשים ספרים נפלאים בכל דור ודור:

ועקר מעלת הספרים הקדושים ההם הוא שהם בחינת קיום התורה שזוכין על ידם להתעוררות אמתי ולעצות אמתיות נוראות לזכות על ידם כל אחד לקים את התורה באמת בתמימות שעל-ידי ספרים האלו עקר שלמות התורה, שעל-ידי זה נכללת בבחינת קדש קדשים כנ"ל, שעל-ידי זה נמתקין כל הדינים שבעולם כנ"ל. וזהו, ובבאה לפני המלך אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו . 'עם הספר' דיקא, שדיקא על-ידי בחינת הספר הנ"ל, על -ידי זה דיקא ישוב מחשבתו הרעה על ראשו, כי על-ידי שנתוסף ספר, על-ידי זה נמתקין כל הדינים שבעולם כנ"ל עד שזוכין לעצות שלמות עצות עמקות מאד שהם בחינת קיום התורה, בחינת קימו וקבלו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הדר קבלוה בימי אחשורוש. ועל-ידי זה ממשיכין בחינת קיום התורה בכל דור ודור על-ידי הספרים הקדושים שמחדשין הצדיקי אמת בכל דור, שהם שלמות התורה שתהיה נכללת בבחינת קדש קדשים, שעל-ידי זה עקר קיום התורה, כי זוכין לעצה שלמה ולהנהגות ישרות על ידם וכנ"ל:

אות כא

וזה בחינת סוד העבור הנ"ל, (כמבאר שם בהתורה הנ"ל ענין סוד העבור ששיך לכל הנ"ל). כי סוד העבור זוכין על-ידי תקון אמונת חכמים, עין שם. והמן, שהוא זהמת הנחש, עקר פגם אמונת חכמים, בחינת פגם עץ הדעת טוב ורע, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, המן מן התורה מנין? שנאמר המן העץ וכו'. ועץ הדעת טוב ורע זה עקר בחינת פגם אמונת חכמים, כי החכמים מבררין הכשר מן הפסול, הטהור מן הטמא וכו', שזהו עקר ברור הטוב מן הרע שעל-ידי זה מתקנין חטא אדם הראשון שאכל מעץ הדעת טוב ורע וערב טוב ורע, כמבאר במקום אחר. ומי שפוגם באמונת חכמים, כפי הפגם כן נאחז בו זהמת הנחש שהוא בחינת תערובות טוב ורע שבעץ הדעת. וזהו בחינת קלפת המן-עמלק שהוא עקר זהמת הנחש, בחינת פגם עץ הדעת טוב ורע, שהוא פגם אמונת חכמים כנ"ל, על-כן מחמת שהמן היה בחינת פגם אמונת חכמים ועל-כן היה שונא את מרדכי כל כך, כי מרדכי היה אז החכם והצדיק האמת שבדור, על-כן רצה המן לפגם בסוד העבור ועל-כן הפיל פור הוא הגורל מיום ליום ומחדש לחדש שנים עשר הוא חדש אדר, כי עקר סוד העבור הוא שצריכין להאמין ולידע כל סוד הנהגת העולם וכל השנויים שבעולם שכלם השם יתברך מנהיג בהשגחתו הנפלאה שמסתיר אותה בתוך הטבע שהוא הנהגות הכוכבים ומזלות, כי באמת הטבע בעצמה הוא השגחה, (כמו שמבאר במקום אחר). וזה עקר סוד העבור שנמסר לגדולי חכמי ישראל. והמן רצה לפגם בזה כאלו, חס ושלום, כל ההנהגה על-ידי מערכת המזלות בעצמן, ועל-כן רצה בחכמתו הרעה ובכשפיו העצומים להתגבר על מרדכי וישראל והפיל פור מיום ליום ומחדש לחדש וכו', כי סבר שכל הנהגת הימים והחדשים הכל על-פי הטבע על-פי מערכת המזלות. והכל כפי המזל ויכולין להמשיך הגורל על-ידי כשפים כרצונו. ועל-כן נפל הגורל על אדר שבו סוד העבור כנ"ל. ובאמת היה אז עת צרה גדולה לישראל אשר כמוהו לא נהיתה, כי מן השמים הסכימו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שכבר נחתם למעלה, כי השם יתברך מסתיר השגחתו בתוך הטבע והכל בשביל הבחירה. וכשישראל חוטאים חס ושלום, אז יש באמת כח להסטרא אחרא להתגבר בדרכי כחותיהם על ישראל. ועל-כן היו אז ישראל בסכנה עצומה, אך מרדכי שהוא צדיק הדור האמתי ידע את כל אשר נעשה עד היכן הדבר מגיע ויקרע מרדכי את בגדיו ויצא בתוך העיר ויזעק וכו', ועורר והקיץ את כל ישראל לתשובה, כי הודיע להם שאין לך דבר שעומד בפני הצעקה והתשובה, כי יפה צעקה לאדם אפלו לאחר גזר דין, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. ובגדל כחו היה מעורר רחמי השם יתברך עד שנתהפך מהפך אל הפך ונתגלה לעין כל על-ידי תקף הנס איך השם יתברך מסתיר השגחתו בתוך הטבע באפן שכשיצעקו ישראל אליו יתברך יתהפך הכל לטובה כי השם יתברך מקדים רפואה למכה תמיד. ואף-על-פי-כן הכל תלוי בישראל אם יתפללו ויתחננו אליו יתברך יתהפך הכל לטובה וגדולי החכמים הצדיקים יודעים זה הסוד שהוא בחינת סוד העבור והם מעוררים ומלמדים את ישראל לזעק ולהתחנן אליו יתברך איך שהוא. ועל-ידי זה השם יתברך מושיעם בכל פעם כאשר ראינו בתקף הנסים הנפלאים של פורים שהיה דיקא בלי שנוי הטבע, רק שראו הכל בעיניהם השגחתו הנפלאה המלבשת בהטבע תמיד בכל עת ובכל שעה ורגע וכנ"ל:

אות כב

וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שכשנפל הגורל באדר שמח, מחמת שבו מת משה, כי משה רבנו נסתלק על-ידי פגם אמונת חכמים שפגמו ישראל על-ידי מי מריבה, כמו שכתוב שם, וירב העם עם משה וכו'. כי העשק יהולל חכם, זה משה, עד שמשה בעצמו פגם גם כן איזה פגם דק בענין התקון של אמונת חכמים שהיה צריך להמשיך התקון על-ידי מי מריבה בבחינת המבאר בהתורה הנ"ל שעקר התקון על-ידי הספרים הקדושים של התורה שממשיכין על-ידי התשובה שנתהוה על-ידי מחלקת, שזהו בחינת מים טהורים, בחינת מי מריבה וכו', עין שם. ומשה היה צריך אז להמשיך אלו המים טהורים בשביל התקון הזה, אבל מחמת שהמשיכם על-ידי הכאת הצור פגם בזה. ועל-ידי זה לא נמשכו מימי התורה, שהם בחינת ספרים הקדושים של באורי וחדושי התורה, לא המשיכם בתכלית שלמות התקון כראוי. (וכמבאר בהתורה ט' תקונין וכנ"ל, שעקר הפגם היה שלא המשיך באורי התורה כראוי, עין שם). ועל-ידי זה לא תקן פגם אמונת חכמים כראוי. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אלמלא לא הכה משה בצור לא הוו טרחי רבנן בשמעתתא, הינו שהיו יכולים לברר הפסק הלכה בנקל, שזהו עקר תקון אמונת חכמים על-ידי שמבררין הפסק הלכה, דהינו הטהור והטמא, המתר והאסור, הכשר והפסול. שזהו עקר תקון עץ הדעת טוב ורע וכנ"ל. ומחמת שמשה פגם בזה על-כן צריכין יגיעות גדולות קדם שמבררין ההלכה. ועל-ידי זה נתרבו מחלוקות רבות בין החכמים. ואף-על-פי שהוא מחלקת דקדשה, אבל משם נשתלשל כל המחלקת שבעולם וכל המחלוקות שעל הצדיקי אמת, (כמו שכתוב במקום אחר). נמצא, שפגם אמונת חכמים נמשך מפגם מי מריבה הנ"ל, שעל ידם מת משה ולא נכנס לארץ ישראל, ששם עקר תקון אמונת חכמים, (כמובן בהתורה הנ"ל) שקדשת ארץ ישראל תלויה באמונת חכמים, עין שם, על-כן כשנפל הגורל על אדר שבו מת משה שמח, אבל לא ידע שבז' באדר מת משה ובז' באדר נולד משה, הינו כי ביום שמת הצדיק האמת בחינת משה, בו ביום הוא נולד מחדש, כי גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם. ומה שאין יכולים לגמר בחייהם מחמת רבוי עוונות ישראל רחמנא לצלן, הם גומרין אחר מיתתם דיקא, (כמו שמבאר במקום אחר. כי משה רבנו על-ידי הסתלקותו תקן הפגם שלו, כמו שמבאר בהתורה "ט' תקונין" הנ"ל. וזה שכתוב, המה מי מריבה וכו' ויקדש בם. 'ויקדש' דיקא, שמשה ואהרן נכללו בהסתלקותם בתכלית קדש העליון וגבה מאד מאד שמשם ממשיכין תקון והמתקה לכל הדינים שבעולם, שעל-ידי זה עקר תקון העצה השלמה, עקר תקון אמונת חכמים וכנ"ל. ואז המשיך תקון נפלא שכל מה שנתרבין חלוקי דעות בין החכמים יותר יתרבו ספרים קדושים יותר על-ידי צעקתם ותשובתם של ישראל, שעל-ידי זה תהיה נשלמת התורה יותר ויותר, כי עכשיו אחר שהכה משה הצור וצריכים החכמים לטרח בההלכה לבררה, על-ידי זה נתרבו ספרים קדושים הרבה מאד בישראל שהם כל ספרי התלמוד הקדוש ומפרשיהם ומבאריהם הקדושים ועל -ידי זה נשלמת התורה בכל פעם יותר ונכללת באבן שתיה בבחינת קדש העליון, בבחינת ויקדש בם כנ"ל. וכמו כן מתנהג בכל דור, כי אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא. שבכל דור עומדים וחולקים על הצדיקי אמת עד שכמעט כמעט היה נחרב העולם שמתקים רק על ידם, אבל הצדיקים בגדל כחם מכניסים תשובה בישראל בכל הנלוים אליהם באמת. וכל מה שנתרבה המחלקת ביותר הם צועקים וזועקים ומתחננים ושבים להשם יתברך ביותר ועל-ידי זה מתרבים ספרים קדושים ביותר ונשלמת התורה ביותר עד שנכללין בקדש העליון ששם ההמתקה של כל מיני דינים שבעולם וכנ"ל:

אות כג

כי באמת בענין המתקת הדינים המבאר שם שצריכין להמתיק הכל על-ידי השכל הכולל העליון יש בזה כמה בחינות. והכלל, שיניקת הדינים הוא מהשכל ושם המתקתם ובטולם, כי כלם במחשבה איתברירו. וכפי הדין כן צריכין להמשיך השכל להמתיקו. ועקר כח השכל להמתיקו הוא על-ידי שזה השכל מקבל כח מהשכל העליון הכולל כנ"ל, ומי שאינו יכול לעלות לשם לשכל הכולל, יכול חס ושלום, להתגבר הדין יותר כשעוסק להמתיקו, כי כשאין כח לזה השכל להמתיקו אזי הדינים יונקים, חס ושלום, ביותר מזה השכל שרצה לעורר ולהמשיך בשביל המתקה. ואזי יכולים הדינים, חס ושלום, להתגבר ביותר על-ידי שעתה יונקים ביותר מזה השכל. ועל-כן צריך להיות איש חיל שיהיה לו כח לעלות לשכל העליון, שהוא שכל הכולל, ששם אין כח להדינים לעלות לנק משם. ועל-ידי זה ממתיק כל הדינים, אבל לפעמים יש שהדינים מתגברים בכח גדול כל כך עד שיש להם כח לעלות גם לשכל הגבה שהוא בחינת שכל הכולל ולנק משם גם כן חס ושלום, ואזי הוא עת צרה גדולה חס ושלום, ואזי צריכין צדיק גדול ונורא מאד שיוכל לעלות לשכל הגבה עוד יותר ויותר להמשיך ההמתקה משם, כי יש שכל וחכמה גבה מעל גבה גבה מעל גבה, כי אפלו שכל העליון הכולל הוא בחינת שכל הפרטי כנגד השכל הגבה עוד יותר ויותר. וזה בחינת כל תקף הנס של פורים, כי המן-עמלק ימח שמו, יונק מתקף כל הדינים ויש לו כח לעלות ולהתגבר אפלו כנגד השכל העליון בבחינת ראשית גוים עמלק שעולה עד הראש, כי הוא מזרע עשו שנקרא ראשון, כמו שכתוב, ויצא הראשון אדמוני. שתקף האדמימיות שלו, שהוא בחינת סיגי הדינים, יונקים מבחינת ראש וראשון. ועל-כן הפיל פור הוא הגורל, כי רצה לפגם בבחינת קדש קדשים שהוא השכל העליון שאי אפשר לכנס לשם כי אם על-ידי הגורל של הבית המקדש שנתן על שני השעירם גרלות וכו', כי הגורל דקדשה הוא בחינת תקון העצה, כי לפעמים מתגברים העוונות כל כך עד שאי אפשר בשום אפן לתת עצה בנפשו, כי עצתו חלוקה מאד. וכמו שצעק, עד אנה אשית עצות בנפשי. אבל זהו בעצמו עקר העצה לצעק להשם יתברך עד אנה אשית עצות בנפשי וכו' ולהשליך יהבו על השם יתברך ולסמך עליו יתברך לבד. וזהו בחינת גורל שמשליך עצתו על השם יתברך כפי מה שיצא גורלו מהשם יתברך בבחינת אתה תומיך גורלי. וכמו שכתוב, בחיק יוטל את הגורל:

וזהו בחינת הגורל של יום הכפורים שמחמת רבוי העוונות של כל ישראל של כל השנה שצריכין להתודות עליהם על השעיר לעזאזל, מחמת זה קשה לברר האמת איזה לה' ואיזה לעזאזל כי אם על-ידי הגורל. ועל-ידי זה דיקא נתברר העצה האמתית. ועל-ידי זה דיקא נכנס הכהן הגדול לפני ולפנים לבחינת קדש קדשים להאבן שתיה ללוחות האבן שעמדו שם. ואז נכלל עם התורה בקדש העליון. ועל-ידי זה המשיך המתקה לכל הדינים שבעולם שהוא בחינת סליחת כל העוונות שכל התגברות הדינים על ידם. והמן, ימח שמו, הפיל פור הוא הגורל ורצה לפגם בכל זה, כי סבר שיש לו כח להתגבר אפלו נגד השכל העליון שהוא בחינת קדש קדשים מחמת שראה שכבר התגברה הסטרא אחרא והחריבה את הבית המקדש אפלו את בית קדש קדשים. ובאמת היה עת צרה גדולה אז, כי כמעט היה לו כח לנק גם משם. ועל-כן נתיעץ לתלות את מרדכי על עץ גבה חמשים אמה דיקא, כי רצה להתגבר כנגד שער החמשים דיקא, שהוא השכל העליון הכולל (וכמבאר קצת לעיל מזה. אבל איש בער לא ידע גדל הכח של מרדכי שהוא בחינת הצדיק האמת שבכל דור שזכה על-ידי צעקתו ותשובתו. ועל-ידי הצעקות והתחנונים שהכניס בישראל עד שזכה לשכל הגבה עוד יותר ויותר, לבחינת בשמים ראש, מר דרור, ששם היה אחיזת מרדכי כנ"ל, שהם בחינת שמן המשחה שבו נמשח קדש קדשים בעצמו וכנ"ל, כי לית מחשבה תפיסא כלל עד היכן עולה הצדיק האמת לשכל גבה ועליון ונעלם מאד ששם ממתיק כל הדינים שבעולם עד שנתהפך הדבר ותלו את המן על זה העץ הגבה חמשים דיקא, כי משם דיקא הפילוהו. כי זה עקר בחינת המתקת ובטול הדינים בשרשן שהעלו את המן והסטרא אחרא עד השכל העליון שהוא בחינת שער החמשים. ושם בררו ממנו שרש אחיזתו בקדשה עד שהפסיקו וכרתו חיותו משרשו. ואז תכף נפל נפילה שאין לה תקומה, כי כל חיותו הוא כשיונק מהקדשה, אבל כשהעלהו לשם ובררו חיותו ממנו, אזי נפל ממילא אל השאול תחתיות וחמת המלך שככה, שנמתקו כל הדינים שבעולם ומרדכי הצדיק לקח כל גדלתו וממשלתו כנ"ל. "ותשם אסתר את מרדכי על בית המן". כי כל ניצוצות הטוב שהיה בגדלתו ועשרו שמשם התגבר ברשעתו ורצה להמשיכם אל הסטרא אחרא ולהתגבר על ישראל, הכל לקח מרדכי בקדשה גדולה. והמן וכו', שהם סיגי הדינים תכלית הזהמא, תלו על העץ אשר הכין למרדכי ונפלו באין תקומה, כן יאבדו כל אויביך ה':

אות כד

וזה בחינת אסתר, בחינת ואנכי הסתר אסתיר שמשם אחיזת אסתר, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הינו בחינת השגחתו יתברך המסתתר בתוך הטבע שכל מה שנסתרת ביותר מתגברין הסטרא אחרא והעובדי כוכבים שיונקים מהטבע ביותר, ומגדל התגברותם נלקחה אסתר לבית המלך, הוא בחינת שתופסים הקדשה, שהוא ההשגחה, לתוכם כאלו חס ושלום ההשגחה תחת הטבע, חס ושלום, ועל-כן אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה וכו' שלא יתגברו ביותר על-ידי זה חס ושלום, כי ההשגחה היתה נסתרת אז כל כך בבחינת הסתר אסתיר. הסתרה שבתוך הסתרה בבחינת כי אין לה אב ואם, שהם בחינת השכליים העליונים שעל ידם ממתיקין הדינים ומבטלים כח הסטרא אחרא, כי אב בחכמה ואם לבינה. אבל אז היתה הקדשה המסתתרת בחינת אסתר, בבחינת כי אין לה אב ואם. ועל-כן לא הגידה אסתר את עמה ומולדתה, שלא רצתה לעורר יחוסה, כח אבותיהם הקדושים שהם שכליים הכוללים כדי שלא יתגברו על-ידי זה ביותר וכנ"ל, שכל זמן שאין ממשיכין השכל הגבה כל כך שיכולים להמתיק הדין על ידו, אזי אסור להתגרות בהם על-ידי התעוררות איזה שכל עליון להמתיקם שלא יתגברו על-ידי זה דיקא ביותר וכנ"ל עד אשר חמל השם יתברך עליה על-ידי רבוי הצומות וזעקתם עד שהבינה שכבר התחילו רחמי השם יתברך להתעורר ויש לה כח להמשיך שכל כזה להמתיק כל הדינים שבעולם ולהפיל את המן. אז אמרה, ומחר אעשה כדבר המלך להגיד יחוס אבותיה הקדושים. כי כבר יש לה כח לעורר השכליים העליונים, שהם בחינת אבות, מחמת שכבר יש לה כח להמתיק כל הדינים על ידם וכנ"ל:

אות כה

וזה שהזמינה את המן על הסעדה שעשתה, כי על-ידי אכילה דקדשה מבררין פגם אכילת עץ הדעת טוב ורע, שהוא בחינת פגם אמונת חכמים כנ"ל, כי הפגם היה על-ידי אכילה, על-כן התקון על-ידי אכילה דקדשה. ועל-כן מי שפוגם באמונת חכמים הוא נדון במותרות האכילה, כי במה שפגם הוא נדון וכנ"ל, אבל מי שזוכה לאמונת חכמים הוא זוכה לברור האכילה, כי עקר ברור האכילה על-ידי אמונה, (כמו שמבאר במקום אחר. ועל-כן הזמינה אסתר את המן על סעדתה, כי היא אכלה בקדשה גדולה עד שבררה כל הטוב מהמן בשעת הסעדה. והמן, שהוא פגם אכילת עץ הדעת טוב ורע, שהוא פגם אמונת חכמים, נדון במותרות האכילה. ועל-ידי זה היתה מפלתו מאחר שבררו הטוב ממנו שהוא חיותו על -ידי האכילה דיקא וכנ"ל. ועל-כן היתה מפלתו בשעת הסעדה דיקא וכנ"ל. ועל-כן סמוך למפלתו נדחף המן אל ביתו אבל וחפוי ראש. ודרשו רבותינו זכרונם לברכה, שהשליכה בתו פסלת האכילה על ראשו, כי נדון במותרות כראוי לו מאחר שהיה כופר בחכמים ושנאם כל כך וכנ"ל:

אות כו

ועל-כן חיב אנש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, כי השכרות אסור תמיד, כי על-ידי השכרות יוכל לקלקל הרבה, כי היין הוא בחינת גבורות ודינים ומי שזוכה לשתות כראוי אז מעורר שכלו על-ידי היין בבחינת חמרא וריחני פקחין, בחינת זכה נעשה ראש. ואזי ממתיקין הדינים על-ידי שתיתו בבחינת כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו, (כמובא בדבריו זכרונו לברכה). אבל כששותה יותר מדאי נתעוררין, חס ושלום, הגבורות כל כך עד שאין לו כח לעורר שכל כזה שימתיק דינים כאלה ועל-ידי זה נתבלבל מחו ביותר ויכול לקלקל הרבה חס ושלום, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. אבל בפורים מאיר הארה גדולה ונפלאה שהוא הארת מרדכי, (כמובא בכתבים ואז נתעורר ומאיר שכל עליון וגבה כזה שמאיר עד תכלית העשיה, שעל-ידי זה נמתקין כל מיני דינים קשים שבעולם. ועל-כן חיוב אז לשתות ולהשתכר כדי שיעלה על-ידי השתיה לשכל עליון וגבה מאד, כי אז יש כח להמתיק כל הדינים שבעולם על-ידי השכל הגדול העליון מאד שנתעורר על-ידי מצות השכרות של פורים:

תשעה באב ותעניות ה

מה שמתענין על עצירת גשמים:

כי כתב רבינו זכרונו לברכה (בסימן ס) בליקוטי תנינא שעצירת גשמים נעשה על-ידי מלחמה ושפיכות דמים, עיין שם. ומלחמות, היינו מחלוקת, ותיקון המחלוקת הוא תענית, כמבואר היטב בדברי רבינו זכרונו לברכה (בסימן קעט).

ועל-כן מתענין על עצירת גשמים לתקן המחלוקת, היינו מלחמות, שמזה נעשים עצירת גשמים כנ"ל. וזהו גם כן בחינת הארבע תעניות שמתענין על החורבן, שהוא גם כן לתקן השלום, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כשאין שלום, צום, שעיקר התענית כשאין שלום, (כמבואר שם בדברי רבינו זכרונו לברכה בסימן קעט הנ"ל). כי לא חרבה ירושלים אלא בשביל שנאת חנם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. ועל-כן מתענין לתקן זאת, כי על-ידי התענית נתתקן המחלוקת ונעשה שלום כנ"ל.

וכן על כל צרה שלא תבוא מתענין, כי כל הצרות והיסורין חס ושלום, הם בחינת מחלוקת, כי כל מה שהוא כנגד רצון האדם הוא בחינת מחלוקת (וכמו שמבואר שם בדברי רבינו זכרונו לברכה הנ"ל). כי הצרות חס ושלום, הם על-ידי התגברות הדינים חס ושלום, שהם בחינת מחלוקת, דהיינו שאינו נכלל שמאל בימין חס ושלום, שזה בחינת מחלוקת, בחינת דינים, כי אין יסורים בלא עון (שבת נה) והעון הוא בחינת מחלוקת, כי עיקר יניקת הסטרא אחרא והיצר הרע הוא ממחלוקת (וכמבואר בדברי רבינו זכרונו לברכה). נמצא, שעל-ידי העוונות שפגם במחלוקת, שנתן כח, חס ושלום, להסטרא אחרא החולקת על הקדושה, על-כן נתעוררו עליו דינים חס ושלום, שהם בחינת מחלוקת. ומשם באים הצרות חס ושלום, שהם כנגד רצונו, בחינת מחלוקת. ולתקן זאת גוזרין תענית שהוא תיקון המחלוקת כנ"ל, כי הכלל שכנגד כל מיני מחלוקת, התיקון הוא תענית בבחינת מרבה צדקה מרבה שלום. ועיקר התענית הוא הצדקה, כי אגרא דתעניתא צדקתא, עיין שם: