ליקוטי הלכות/אורח חיים/הלכות ראש השנה/הלכה ג

בס"ד

ליקוטי הלכות של התורה. אורח חיים חלק ג' הלכות ראש השנה הלכה ג' אות א'.

[היה חסר פה ההתחלה, ותחילת אות א'. נוסף ממקום אחר את החסר, ויש להגיה.]

עניין ראש השנה ויום הכיפורים ותקיעות שופר בראש השנה:

על פי המאמר "מרכבות פרעה וחילו" וכו' (סימן לח), עיין שם היטב. כי צריך להעלות הדיבור ולתקנו, כי מפגם הדיבור נעשה רוח סערה וכו', עיין שם. ורוח סערה הזה הוא מקטרג גדול, שממנו באים כל הקטרוגים והניסיונות, והוא "אחר הדברים" וכו'. וצריך להכפיא סטרא דקץ כל בשר, שהוא רוח סערה הנ"ל, תחת הדיבור דקדושה וכו'. וצריך להעלות את הדיבור לשורשו שהוא הזרוע, שהם חמש אצבעין שביד שמאל שהם ה' גבורות, שהם בחינת חמישה מוצאות הפה. והתחלת עליית של הדיבור הוא מראשו, היינו מהמובחר האמת שיש בהדיבור וכו'. ותיקון הדיבור הוא על ידי התורה שלומדין בצר לאדם בעניות ובדחקות, שהוא בחינת לילה, שאז שולטנותא דקץ כל בשר.

וחכמינו ז"ל אמרו: הלומד תורה בלילה מושכין עליו חוט של חסד ביום. וחסד הוא בחינת בוקר דאברהם, ועל ידי זה נופלים כל המקטרגים השולטים על הדיבור. ואז הדיבור יוצא בשיר ושבח והלל להקב"ה וכו'. וכשמעלה את הדיבור לשורשו היינו לגבורות, ומתחיל לדבר בינו לבין קונו בשלהבת הגבורות ומעורר את עצמו להשם יתברך, אזי נכנס אור שורש וכו', ומתחיל לדבר בחמימות שבלב דברי אמת שבלב וכו' בהתעוררות בתשובה, ורואה פחיתותו וגדולת הבורא, ואזי נכנס בו בושה גדולה על פשעיו כנגד רב ושליט וכו'. והבושה הזאת עדיין אינו בפועל וכו'. אבל אחר כך, כשעושה תשובה ומסיר ממנו הטיפשות וניתוסף בו שכלות, אזי נתגלה הבושה על פניו. והבושה הזאת הוא בחינת אור התפילין וכו'.

וזה פירוש "אז תבין יראת ה'" וכו' "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" וכו' ו"דעת אלקים תמצא" וכו':

א. וזה בחינת ראש השנה ותקיעות שופר, כי בראש השנה יוצא המקטרג הגדול, שהוא בחינת רוח סערה הנ"ל, בחינת קץ כל בשר. וצריך לאכפיא אותו תחת הדיבור דקדושה וצריך להעלות ולתקן הדיבור, כי עיקר יניקתו מהדיבור, שהוא בחינת מלכות, שכל עבודתנו בראש השנה הוא בשביל לגלות מלכותו יתברך, שהוא על ידי תיקון הדיבור, שהוא בחינת מלכות, כי הדיבור, שהוא בחינת מלכות, ניפגם על ידי אדם הראשון שפגם בעזות, שהוא פגם הדיבור.

ואנו צריכים בראש השנה וביום הכיפורים לתקן חטא אדם הראשון (כמובא בכתבים), ועל כן אנו צריכין להעלות הדיבור לשורשו ולתקנו כדי לגלות מלכותו יתברך על ידי הדיבור המותקן היוצא בשיר ושבח והלל להקדוש ברוך הוא ולזכות על ידי הדיבור לבחינת בושה, שהו בחינת יראה שנמשך על ידי שמכירים את הבורא יתבךר על ידי תשובה שזוכין על ידי הדיבור.

ועיקר עלית הדיבור על ידי התורה שלומדים בצר לאדם בעניות ודחקות ועל ידי זה זוכים לחסד בחינת בוקר דאברהם. וזה בחינת קול שופר, כי שופר הוא בחינת מתן תורה שניתנה בקול שופר ועל ידי קול שופר אנו מזכירין זכות התורה שאנו לומדים בצר ובדחקות, בבחינת מין המצר קראתי י"ה (תהילים קיח), שהוא בחינת מצר השופר.

וזה בחינת מתן תורה שהיתה בקול שופר, כי התורה ניתנה במדבר בארץ ציה, שזה מרמז שעיקר התורה שמקימין אותה מעוני ודוחק, שהוא בחינת מדבר ארץ ציה, ועל כן השופר מזכיר זכות התורה שלומדין בצר ובדחקות, שהוא בחינת מצר השופר כנ"ל. ועל ידי זה נמשך חסד לאברהם להכניע סיטרא דקץ כל בשר, להכניע כל המקטרגים, כי כל המקטרגים נכנעין על ידי קול השופר כידוע, הינו על ידי חסד לאברהם שמתעורר על ידי קול שופר, שהוא בחינת זכות התורה שלומדין בצר ובדחקות כנ"ל ואז כשמעלין הדיבור ומתחילין לדבר בינו לבין קונו בשלהבת הגבורות וכו' דברי אמת שבלב וכו' כמו שכבר הזכרנו בתורה הנ"ל, שאדם צריך לפשפש את עצמו בכל עת אם הוא דבוק בה' יתברך. ולהיות דבוק בה' יתברך (שזה בחינת תפילין), צריך לעלות הדיבור, וזה עושים על ידי לימוד תורה בלילה (כי לימוד תורה בלילה זה בחינת עניות ודוחקות – בצר לאדם), וכל הלומד תורה בלילה מושכין עליו חוט של חסד ביום כמו שאמרו רבותינו ז"ל, וחסד הוא למעשה בוקר דאברהם, ובוקר דאברהם שהוא בחינת (בכל – מה שה' בירך את אברהם), ואז מעלים את הדיבור לשורשו (היינו מקבלים מה' דיבורים חדשים), ואפשר לאדם לדבר דברי אמת בשבלב (שזה בחינת תשובה).

ב. וזה בחינת תקיעה שברים תרועה, תקיעה זה בחינת חסד לאברהם הנמשך על ידי קול השופר כנ"ל, שברים זה בחינת גבורות בחינת לב נשבר, הינו זה שמדברים בינו לבין קונו בשלהבת הגבורות ומשברין הלב בהתעוררות בתשובה. וזה בחינת שברים. תרועה הוא בחינת יעקב, בחינת אמת כמובא, כי עיקר עלית הדיבור הוא מהמובחר האמת וכו' כנ"ל. ועל ידי כל זה נמשך בושה שהוא כלליות הגונין. וזה בחינת התאדמות פני התוקע, זהו בחינת כלליות הגוונין, בחינת בושה דאזיל חיורא ואתי סומקא, כי עיקר התיקון על ידי הבושה. וזה בחינת היראה הנמשך על ידי קול שופר, כמו שכתוב: יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו. כי היראה הוא הבושה, כמו שמבואר שם. והיראה הנמשך על כל העולם על ידי התוקע בשופר, וזה בחינת וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עלייך ויראו ממך, כי התאדמות פני התוקע זה בחינת הבושה שנתגלה על פניו, ועל ידי זה נמשך בושה ויראה על כל המסתכלין עליו בבחינת וראו וכו' ויראו ממך. והתקיעה אחרונה הוא להמשיך המוחין לפנים, כי בתחילה הבושה אינו בפועל, אבל על ידי התשובה מתגלה היראה והבושה עלי פניו על ידי שנתוסף לו הכרה בגדולתו יתברך. ועל כן כל העולם מתעוררין בתשובה בשעת תקיעת שופר, כי עיקר השופר הןא בשביל זה כנ"ל, ועל ידי זה נמשך הבנה יתרה ואז מתגלה הבושה על פניו. וזה בחינת תקיעה אחרונה, בחינת היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו. הינו היראה והבושה שמתגלה על פניו על ידי הבנה יתרה שנתוסף לו על ידי התשובה, שהוא בחינת שברים תרועה כנ"ל, כי השופר הוא בחינת תפילין, בחינת אם לבינה, כי שופר הוא בחינת בינה עלמא דאתי כידוע. וזה בחינת אז תבין יראת ה' כנ"ל. פ.לח: רבי נתן הקדוש זצו"ל מסביר איך מצוות ראש השנה מתקשרות זו בזו לדבקות בה'. למשל:תקיעה זו תשובה ראשונה, שברים זה התבודדות בלב נשבר, תרועה זה הדיבור של אמת שיוצא אחרי התשובה הראשונה. והכל על מנת לעורר אותנו לעבודתו יתברך וזה נעשה על ידי לימוד ספרי הצדיק יסוד עולם כמו שאני ממש עשיתי והבנתי שכאשר ה' יתברך מורה לנו על מצוות תקיעה בשופר בראש השנה לדוגמא, יש כאן סודות נפלאים ורזין של התורה שמנסים לעורר את ליבנו,מחשבתנו ורמ"ח אברינו ושס"ה גידנו לעבודתו יתברך. ועכשיו נבאר את עניין ההלכה , אמרו בסימן א', שקול השופר שקול ללימוד התורה בלילה בוחק ובעניות. תקיעה בשופר שקול לבוקר דאברהם, שזה אחרי שלמדנו כל הלילה הגענו בבוקר לתפילה וכל הלומד בלילה מושכין עליו חוט של חסד כנ"ל, ואז זוכה למוחין חדשים, וזוכה להעלות את הדיבור לשורשו (היינו למקום שממנו יצא). שברים, זה בחינת גבורות, היינו שמתחיל לדבר דיבור בשורשו, מתחיל בעצם לראות את ריחוקו ממנו יתברך, וזוכה ללב נשבר, ועושה תשובה ראשונה. תרועה, אחרי שנכנס בו הבנה יתרה על ידי לימוד תורה,דיבור בשלהבת הגבורות,ושוב לימוד וגילו על המרחק ממנו יתברך, מתחיל לזכות לדיבור של אמת.ואז בלב נשבר עם דיבור של אמת הדיבור עולה כפשוטו. לאן ?! לשורשו.

ג. וזה בחינת מה שאיתא בכונות שתקיעה אחרונה הוא להמשיך המוחין לפנים, כי על ידי שברים תרועה, שהוא בחינת תשובה כנ"ל על יד זה נתוסף לו דעת והכרה בגדולתו יתברך כנ"ל. וזה בחינת תקיעה אחרונה שנכנסין המוחין, הינו שנתוסף לו דעת כנ"ל, שזוכין לזה על ידי התעוררות התשובה שיש בשעת תקיעת שופר, שזה בחינת שברים תרועה כנ"ל. ועל ידי זה זוכה להבנה יתרה כנ"ל. וזה בחינת תקיעה אחרונה, בחינת כניסת המוחין לפנים כנ"ל, ועל ידי זה נמשך בושה ויראה. וזה בחינת היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו וכו', בחינת תקיעה אחרונה כנ"ל: