ליקוטי הלכות/אורח חיים/הלכות ציצית/הלכה ג
הלכה ג
[עריכה]אות א
[עריכה]ענין ציצית על פי המאמר תקעו בחודש שופר וכו' המתחיל בתחלת ספר ליקוטי מוהר"ן תנינא. עיין שם כל המאמר מתחילתו לסופו וקצת הקדמות. היוצאים משם בקיצור הם. כי איש הישראלי נברא שיהיה לו ממשלה על המלאכים וכו'. וצריך שיהיה לו כוח לעמוד בממשלה זו שלא יתקנאו המלאכים וירצו לדוחפו ח"ו. והעצה על זה לאחוז בכסא כבודו יתברך. שהוא בחינת שרשי נשמות ישראל בבחינת מאחז פני כסא וכו'. ועיקר הם המפורסמים שהם עיקר שרשי נשמות ישראל וכו' ויש מפורסמים של שקר שעיקר גדולתם הוא רק על ידי עזות וכו'. ולזה צריכין לבחינת בנין ירושלים דהיינו לתקן שלימות היראה שבלב. וזה על ידי שמתקנין ג' התאוות. שהם תאות ממון, ואכילה ומשגל שהם בחינת ג' משמרות הוי הלילה וכו'. שכל אלו הג' תאוות מקלקלים היראה שבלב. והתיקון שלהם הוא על ידי הדעת שנמשך בשלש רגלים. שעל ידי זה הדעת זוכין לתקן ולצאת מפגם ג' תאוות אלו. וזה בחינת קרואי מועד אנשי שם. כי ג' התאוות הנ"ל הם בחינת אנשי שם. וכו'. ועל ידי זה שמתקנין ג' תאוות אלו על ידי השלש רגלים שעל ידי זה נשלם היראה. שבלב. על ידי זה נברא מלאך שמשפיע נבואה. בחינת המלאך הגואל וכו'. ועל ידי זה נגאלת ונפדית התפלה מן הגלות וזוכין לתפלה בשלימות שהיא בחינת דבר ה'. ואזי זוכין לרפואה בלי שום דאקטורים, רק על ידי דבר ה' יכולין להתרפאות בכל דבר שבעולם אפילו על ידי לחם ומים וכו'. וזה בחינת התנוצצות משיח וכו'. אך שיש ג' עבודות רעות, המפסידין עבודת התפלה והם עבודה זרה דהיינו פגם אמונה, וגילוי עריות. ושפיכות דמים דהיינו כשמבזין בני אדם ועוברין על אל תהי בז לכל אדם . וכשיוצאין מג' עבודות אלו זוכין לתפלה. ואז כל המלאכים וכל הכוכבים תחתיו וכו' וכו' ועל ידי זה יכול לאחוז עצמו בשורש נשמות ישראל שהם יוצאים מכסא הכבוד וכו' כנ"ל. ואזי כשאוחזים בבחינת כסא הכבוד אזי יכולין לעשות ראש השנה. כי מי שמדבר מחבירו זה בחינת ראש השנה שהוא יומא דדינא. כי הוא דן את חבירו. וצריך ליזהר מזה מאד. כי המשפט לאלהים הוא. כי רק הוא לבדו יתברך יכול לדון אותנו. כי הוא יתברך דן את הכל לכף זכות. כי אמרו רז"ל אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו ומי הוא שיכול להגיע למקום חבירו. כי אם הוא יתברך לבדו שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו. וכל אחד ואחד יש לו מקום אצלו יתברך, ועל כן הוא לבדו יכול לדון את העולם לכף זכות. כי הוא יתברך מלא רחמים. ואנו רואין רחמנותו יתברך במה שקבע את ראש השנה יום הדין בראש חדש, שאז השם יתברך בעצמו מתחרט כביכול ואמר הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח. ועל ידי זה יש לנו אז פתחון פה לבא לפניו בחטאינו ולהתחרט מהם וכו', וזה לביתך נאוה קדש ה' לאורך ימים, כי השם יתברך מלא רחמים. כי הוא מקומו של עולם ויודע מקום של כל אחד ואחד. כי אף על פי שמצינו במקומות שהיה בהם השראת השכינה כגון בבית המקדש אין הכוונה שנתצמצם שם אלקותו יתברך ח"ו. כמו שאמר. שלמה הן השמים ושמי השמים לא יכלכלוך וגו'. רק מחמת שהיו שם דברים שהיו שם דברים נאים. כי בבית המקדש היה ציורא דעובדא דבראשית וציורא דגן עדן על כן המשיך לשם קדושתו יתברך אבל הוא יתברך אין העולם מקומו. רק הוא מקומו של עולם. ועל כן הוא יתברך יכול לעשות ראש השנה שהוא יום הדין, כי הוא מקיים אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו כנ"ל. וזה בחינת לביתך נאוה קדש היינו שהשם יתברך המשיך רק קדושתו לבית המקדש מחמת שהיו שם דברים נאים אבל הוא יתברך בעצמו אין העולם מקומו רק הוא מקומו של עולם. ועל כן ה' לאורך ימים. היינו שהוא יתברך יכול לעשות ראש השנה שהוא יומא אריכתא כנ"ל. ומי שאוחז בבחינת כסא הכבוד בבחינת שרשי הנשמות הוא גם כן בחינת מקומו של עולם. בבחינת וכסא כבוד ינחילם, כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל. היינו על ידי בחינת כסא הכבוד על ידי זה הוא מקומו של. עולם בחינת וישת עליהם תבל ועל כן הוא יכול לעשות ראש השנה כנ"ל. ועיין שם היטב כל זה. וזה בחינת ציצית, כי ציצית הם בבחינת כסא הכבוד שרשי הנשמות כמו שאמרו רז"ל תכלת דומה לים, וים דומה לכסא הכבוד וכו'. כי הנשמות ישראל, כסא הכבוד, הם בבחינת לבושין דמלכא כביכול. כי כסא הכבוד ובחינת לבושין הם בחינה אחת כמובא. כי ר' יוחנן קרא למאני' מכבדותא וזה בחינת כסא הכבוד שמכסין על כבודו יתברך שזה בחינת כלליות העולמות שכלולין בנשמות ישראל שהם בחינת לבושין דמלכא בחינת כסא הכבוד כנ"ל. ועל כן ציצית היא כלליות התורה. כמו שכתוב למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי, כי כל התרי"ג מצות כלולין בה כמו שאמרו רז"ל . כי זה עיקר כלל כל התורה כולה כדי שעל ידי המצוות נוכל לבא לפני כסא כבודו יתברך דהיינו להתאחז בכסא כבודו כדי שיהיה לנו ממשלה על המלאכים כנ"ל, וזה כלול במצות ציצית שהוא חלוקא דרבנן בחינת לבושין דמלכא שהם. בחינת כסא הכבוד כנ"ל. ועל כן התחלת העבודה בכל יום היא מתחלת ממצות ציצית שמקיימים מיד בקומו בבקר, וכן תחלת חינוך הקטן מתחיל מציצית, כי תיכף מחנכין הקטן במצות ציצית קודם לשאר מצוות מעשיות. כי האדם כשמתחיל בעבודת ה' שעיקר הכוונה לבא להתכלית, דהיינו שיהיה לו ממשלה על המלאכים שבשבילן זה נברא האדם כנ"ל. ועל כן מתחילין מציצית שעל ידי זה אוחזין בכסא כבודו יתברך. וזה בחינת אחיזת הציצית בחינת מאחז פני כסא כנ"ל. ועל ידי זה יש לנו כוח לעסוק בעבודת ה' עד שנזכה שיהיה לנו ממשלה על המלאכים. כי אין להם כוח לדוחפו מאחר שכבר נאחז בכסא כבודו יתברך על ידי ציצית כנ"ל.
אות ב
[עריכה]ולאחוז בכסא כבודו יתברך צריכין לשמור היראה שבלב שהוא בחינת בנין ירושלים. וזה נעשה על ידי תיקון ג' תאוות הנ"ל שהם בחינת ג' משמרות של הלילה שנתתקנין על ידי הדעת שנמשך בג' רגלים, וזה בחינת ציצית שהוא בחינת תיקון היראה שבלב. בבחינת ולא תתורו אחרי לבבכם, וזה בחינת הל"ב חוטין שבציצית, כי הם מתקנין את היראה שבלב. כי על ידי הציצית נשמר הלב מפגם התאוות הנ"ל. בבחינת ולא תתורו אחרי לבבכם וגו'. ועל ידי זה נשמר היראה שבלב כנ"ל, כי על ידי חוטי הציצית נמשך הדעת שבג' רגלים לתקן ג' תאוות הנ"ל התלויים בלב שזהו בחינת ציצית כנ"ל. ועל כן אין ציצית נוהגין בלילה אלא ביום. כי הלילה זה בחינת חשך בחינת פגם ג' התאוות הנ"ל שהם בחינת ג' משמרות של הלילה כנ"ל, ובכל יום ויום צריכין להמשיך הדעת משלש רגלים הנ"ל לתקן ג' משמרות של הלילה בחינת ג' תאוות הנ"ל. וזה בחינת אור יום שהוא בחינת אור הדעת שנמשך בכל יום מג' רגלים כנ"ל. כי הרגלים נקראים יום טוב. ועיקר אור יום הוא בחינת טוב בבחינת וירא אלהים את האור כי. טוב, כי האור הוא בחינת חסד בחינת דעת שנמשך מבחינת ג' רגלים, מבחינת יום טוב שמתקן ג' תאוות הנ"ל. שעל ידי זה מאיר היום ונדחה החשך של לילה שהוא בחינת פגם ג' תאוות הנ"ל. וזה זוכין בכל יום על ידי שעוסקים בתורה בלילה דהיינו על ידי שקמים בחצות לילה ועוסקים בתורה. כי כל אחד צריך לקום בחצות לילה כדי לשבר את הלילה. לשבר ג' משמרות הנ"ל. כי חצות הוא בחינת נקודה האמצעית של הלילה תוקף חשכת לילה. וכשמשברין את הלילה וקמים בחצות על ידי זה משברין ומבטלין כל בחינת הג' משמרות הנ"ל שהם בחינת ג' התאוות כנ"ל. ועל כן עוסקים אז בתורה כדי להמשיך הדעת לתקן ג' תאוות הנ"ל. ועל כן אז בחצות מתאבלין על חורבן בית המקדש, כי עיקר הדעת נמשך מבית המקדש. כמו שאמרו רז"ל כל מי שיש בו דעה כאלו נבנה בית המקדש בימיו. וכמובא בדברי רבינו ז"ל כמה פעמים. ועל כן בשלש רגלים צריכין לעלות לבית המקדש. כדי להמשיך משם הדעת לתקן ג' תאוות הנ"ל, ועל כן בחצות הלילה שהוא כלליות הלילה ואז עוסקים לתקן ג' תאוות הנ"ל שהם בחינת ג' משמרות של הלילה. על כן עוסקים אז בבנין בית המקדש. כי מתאבלין אז על חורבן בית המקדש. ועל ידי זה זוכין לראות בבנינו, כמו שאמרו רז"ל . נמצא שעל ידי שמתאבלין על חורבן בית המקדש על ידי זה עוסקים בבנינו. ועל ידי זה ממשיכין אז הדעת לתקן ג' משמרות בחינת ג' מדות הנ"ל. ועל ידי זה זוכין בבקר לאור יום שנמשך מאור הדעת שנמשך בכל יום מג' רגלים כנ"ל, בבחינת כל העוסק בתורה בלילה מושכין עליו חוט של חסד ביום, וחסד הוא הדעת. כמובא במקום אחר כמה פעמים. כי זוכין בבקר לאור יום הוא אור הדעת הנמשך מבחינת יום טוב משלש רגלים על ידי שקמים בחצות ומשברין שלש משמרות הנ"ל, שהם בחינת ג' מדות כנ"ל. ועל כן תיכף בבקר ממשיכין זה האור של הדעת על ידי חוטי הציצית שהם בחינת חוט של חסד הנ"ל שנמשך בבקר על ידי עסק התורה בלילה על ידי ששוברין את הלילה שהוא בחינת ג' מדות הנ"ל ועוסקין בתורה בלילה להמשיך הדעת מבית המקדש על ידי זה זוכין בבקר לחוט של חסד בחינת חוטי הציצית, שעל ידם מקבלין אור הדעת משלש רגלים כנ"ל. כי ציצית הם בבחינת רגלים בבחינת צדק לפניו יהלך, שזהו בחינת ג' רגלים, שאז הולכין לעלות לרגל. כמו שכתוב שלש פעמים בשנה יראה וגו'. שזה בחינת צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו כמובא במקום אחר. וזה בחינת ציצית בחינת צדק לבשתי וילבשני. וזה בחינת שמונה חוטים שיש בכל אחד מהציצית. וכל חוט צריך להיות שזור. ואין שזירה פחות משתים כמו שלמדו רז"ל מפסוק הכנף פתיל וכו', נמצא שבכל אחד מהציצית יש י"ו חוטים. דהיינו שמונה חוטים שזוכים. כנגד הימים שיש בשלש רגלים שהם י"ו ימים. כי פסח שבעה ימים ושבועות יום אחד וח' ימי החג בבחינת תן חלק לשבעה וגם לשמונה שדרשו רז"ל על רגלים ועל כן עיקר הציצית הם שמונה חוטים כנגד שמונת ימי חג הסוכות שהוא המספר המרובה ביותר של ימי הרגלים, ונכלל בתוכו גם כן שבעת ימי הפסח ויום השבועות. גם שמונת ימי הסוכות הם האחרון שברגלים. כנגד יעקב שכלול מכל האבות. כי אז בסוכות נשלם הארת של כל הג' רגלים. והוא כלול מכולם ועל כן יש שמונה חוטים בהציצית וכנ"ל.
אות ג
[עריכה]וזה בחינת יציאת מצרים שנזכר בפרשת ציצית, זה בחינת השלש רגלים שהם כולם זכר ליציאת מצרים כי עיקר יציאת מצרים הוא על ידי בחינת חצות. בבחינת כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים. דהיינו על ידי שמשברין הג' משמרות ג' מדות רעות הנ"ל שהם בחינת חשכת לילה שהם עיקר גלות מצרים שהוא גלות של הסטרא אחרא, שמתגבר על האדם בג' מדות הנ"ל שהם כלל כל התאוות. ועל ידי בחינת חצות שמשברין את הלילה על ידי זה יוצאין מגלות מצרים מגלות ג' מדות הנ"ל בבחינת כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים כנ"ל, וזוכין לבחינת שלש רגלים שהם זכר ליציאת מצרים. ועל ידי זה זוכין לאור הציצית שהם לבושין דמכסיין על האדם להצילו ולשומרו מג' מדות הנ"ל, שהם בחינת פגם הלבושין בבחינת ואת ערום ועריה הנאמר בגלות מצרים, דהיינו כשמונחין ח"ו בפגם ג' מדות הנ"ל שזה בחינת גלות מצרים כנ"ל, אז הנשמה ערומה ח"ו, בחינת ואת ערום ועריה. בבחינת כי היא כסותו לבדה היא שמלתו לעורו דא ציצית ותפילין במה ישכב בגלותא. כמו שכתוב בזוהר הקדוש תיקונים דף צא היינו כששוכבין בגלות ח"ו דהינו פגם הג' מדות הנ"ל אז נאמר במה ישכב בגלותא כי אז הוא בבחינת ערום ועריה כנ"ל. כי ג' מדות אלו הם בבחינת פגם הכבוד שהוא בחינת לבושין כי ר' יוחנן קרא למאני' מכבדותא כי הג' מדות אלו הם נקראים אנשי שם כמו שכתוב במאמר הנ"ל והשם הוא הכבוד בבחינת וברוך שם כבוד ובחינת הבו לה' כבוד שמו. ואלו התאוות הנ"ל הם פוגמין ח"ו השם והכבוד, כי נקראים אנשי שם כנ"ל כי הממון נקרא כבוד, כמו שכתוב ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה. בבחינת רבי מכבד עשירים, נמצא ששורש ממון בכבוד. וכמובא בדברי רבינו ז"ל במקום אחר ועל כן על ידי תאוות ממון פוגמין בכבוד, וכן תאוות ניאוף בכבוד, כי אין בשת אלא במקום עריין, ועיקר הכבוד על ידי שמירת הברית כמובא במקום אחר וכן תאוות אכילה פוגם בכבוד בבחינת שלחן מלכים מלך הכבוד. כמובא גם כן במקום אחר כל זה ועל כן הם פוגמין בהלבושין שהם בחינת כבוד כנ"ל, ועל כן נאמר בגלות מצרים שהוא בחינת כבוד כנ"ל, ועל כן נאמר בגלות מצרים שהוא בחינת הג' תאוות כנ"ל היפך הג' רגלים שהם בחינת יציאת מצרים כנ"ל, על כן נאמר אז ואת ערום ועריה, בחינת במה ישכב בגלותא כנ"ל ועל כן בבקר שאז מאיר יום בחינת אור הדעת של ג' רגלים, בחינת יציאת מצרים שמאיר בכל יום, על כן אז זוכין ללבושין דקדושה שהם לבושי הציצית שהם מכסין על פגם התאוות הנ"ל, כי הם בחינת האור הנמשך משלש רגלים כנ"ל.
אות ד
[עריכה]ועל ידי השלש רגלים שמתקנין היראה שבלב על ידי זה נברא המלאך המשפיע נבואה, בחינת המלאך הגואל אותי מכל רע וכו' ועל ידי זה זוכין לתפילה שהוא דבר ה' וכו' עיין שם. שלש רגלים שמאירין לתפלה זה בחינת תלת גוונין דעינא ובת עין כי ג' רגלים הם כנגד שלשה אבות שהם בחינת תלת גוונין דעינא והתפילה היא בחינת מלכות דוד שהוא ברגל רביעי שהיא בחינת בת עין כמובא. זהו בעצמו בחינת המלאך הגואל שנמשך מהג' רגלים כנ"ל, כי המלאך הוא בחינת השכינה כמו שאמר רבינו ז"ל שם בסוף המאמר הנ"ל שהיא בחינת מלכות. ועל כן על ידי בחינת זה המלאך עיקר תיקון התפלה שהיא גם כן בחינת מלכות כנ"ל, וזהו בחינת הד' ציצית בחינת תלת גוונין דעינא ובת עין בחינת וראיתם אותו הנאמר בציצית, כי עיקר הארת הג' רגלים הוא להאיר בבת עין בבחינת מלכות שהיא בחינת ד' שעיקר עלייתה היא בג' רגלים, כמו שאמר רבינו במקום אחר וזה בחינת הד' ציצית כי על ידי השלש רגלים שהם תלת גוונין דעינא המאירין בבת עין על ידי זה יוצאין ד' ציצית שהם בחינת מלכות בחינת ד' כמובא וכנ"ל.
אות ה
[עריכה]ועל כן עיקר תקון התפלה הוא בציצית כי הציצית נמשכין מהג' רגלים שמאירין בבת עין בבחינת תפלה כנ"ל, ועל כן על ידי זה דייקא יכולין לאחוז בכסא הכבוד כמבואר במאמר הנ"ל, כי תלת גוונין דעינא ובת עין שהם בחינת ג' רגלים שמתקנין את התפלה שזהו בחינת ד' ציצית כנ"ל הם בחינת שלש אבות ודוד. שהם בחינת ד' רגלי הכסא כמו שאמרו רז"ל, על כן על ידי זה אוחזין בכסא כבודו כנ"ל.
אות ו
[עריכה]גם ציצית מתקנין ג' עבודות שמפסידין עבודת התפלה שהם עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים כמו שדרשו רז"ל לדרתם לדור תם, תם מן העבודה זרה תם משפיכות דמים, וזה בחינת ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות היינו עבודה זרה. ואחרי עיניכם זה זנות היינו גילוי עריות, נמצא שציצית מציל מעבודה זרה וגילוי עריות, וכן מצילין גם כן הציצית שהם תיקון הלבושין משפיכות דמים התלוים בפגם הבגדים, שהם בחינת טלית אדום הנאמר בעשו שהיה שופך דמים שנאמר בו ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שער ופירש רש"י כטלית וכנזכר זה לענין אחר בדברי רבינו ז"ל ועל כן הפוגם בציצית נאמר עליו גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים. כמובא בדברי רז"ל כי פגם הציצית פגם הבגדים הוא בבחינת שפיכות דמים בבחינת מדוע אדום ללבושיך. וכמובא בדברי רבינו ז"ל במקום אחר אבל ציצית הוא תיקון הבגדים בחינת טלית לבן היפך טלית אדום של עשו הנ"ל. ועל כן ציצית מציל משפיכות דמים. כי אז אינו עובר על אל תהי בז לכל אדם שזהו בחינת שפיכות דמים כנ"ל. בבחינת איזהו מכובד המכבד את הבריות. ועל כן ציצית שהם עיקר תיקון הלבושין שהם בחינת כבוד כנ"ל. ואזי הוא מכובד ואזי הוא בוודאי מכבד את הבריות וניצול מלעבור על אל תהי בז לכל אדם. נמצא שציצית מצילין מג' עבירות הנ"ל, כי ציצית הם תיקון התפלה, ועל כן ציצית מסוגל לרפואה כמו שאמר רבינו ז"ל במקום אחר כמרומז בפרשה הנה בנך יוסף בא אליך שזה בחינת הציצית כמבואר בפרי עץ חיים ועל ידי זה ויתחזק ישראל. כי על ידי הציצית זוכין לתפלה שהיא בחינת דבר ה' כנ"ל. ועל ידי דבר ה' זוכין לרפואה מן השמים על ידי כל דבר שבעולם אפילו על ידי לחם ומים בבחינת וברך את לחמך וגו' והסירותי מחלה וכו'. בחינת בכל מתרפאין חוץ וכו'. כמבואר כל זה במאמר הנ"ל עיין שם.
אות ז
[עריכה]נמצא שעל ידי ציצית נמשך האור מג' רגלים לתקן ג' מדות הנ"ל שזה בחינת יציאת מצרים ועל ידי זה זוכין לתפלה לדבר ה' ועל ידי זה יכולין לאחוז בכסא כבודו שרשי נשמות ישראל שזה בחינת ציצית וכו' כנ"ל, ואזי כשזוכין לאחוז בכסא כבודו אזי יכולין לעשות ראש השנה שהוא יומא דדינא, דהיינו לדון את כל העולם ברחמים לכף זכות, כמו השם יתברך שדן את הכל ברחמים מחמת שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו וכו' כמבואר היטב במאמר הנ"ל עיין שם היטב. וכמובא כל זה למעלה. וזה עיקר בחינת הציצית שהם תיקון הלבושין כדי לזכות לאחוז בבחינת כסא הכבוד כנ"ל כדי לדון את כל העולם ברחמים לכף זכות וכו' כנ"ל. כי המלבושים הם הם דנים את האדם בבחינת ה' מלך גאות לבש וכו' הנאמר על יום ראש הנה כשהקב"ה יושב על כסאו לדון את העולם. כמו שכתוב שם נכון כסאך מאז וכמובא שזה המקרא נאמר על ראש השנה יומא דדינא. שאז לובש השם יתברך לבושי גאוותו לדון את כל העולם, כי הלבושין הם בבחינת דינים והם דנים את כל באי עולם. כמובא בדברי רבינו ז"ל במקום אחר בבחינת צדק לבשתי וצדק הוא דינא דמלכותא וכו'. עיין שם. וכפי תוקף הדין ח"ו של בחינת הלבושין היו יכולים ליקוד עלמא ח"ו, כי לא יצדק לפניך כל חי. ועל כן אנו צריכין לתקן המלבושין על ידי הציצית שהם בבחינת כסא הכבוד כנ"ל שעל ידי זה נעשין בבחינת מקומו של עולם. כי מי שאוחז בבחינת כסא הכבוד הוא בבחינת מקומו של עולם כמבואר היטב שם במאמר הנ"ל, ואז יכולין לדון את הכל ברחמים לכף זכות בבחינת אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו וכו' כמו השם יתברך כשלובש לבושי גאוותו בראש השנה לדון את העולם בראש השנה הוא דן את ישראל ברחמים גדולים. כי ראש השנה הוא חסד גדול שקבע יום הדין בראש חדש בעת שהשם יתברך בעצמו אומר הביאו עלי כפרה וכו' עיין שם כל זה היטב. כי הוא יתברך מקומו של עולם ואין העולם מקומו ויודע מקום של כל אחד ואחד. ועל כן דן את כל ישראל ברחמים גדולים וכו' עיין שם, וזה בחינת ציצית שתולין בבגדים. שעל ידי זה אוחזין בבחינת כסא הכבוד כנ"ל, ואזי הם בבחינת מקומו של עולם ויכולין לדון את הכל לכף זכות כמו השם יתברך כביכול, כי ציצית הם בבחינת מקומו של עולם כי הם תלויים בד' כנפות כנגד ד' רוחות העולם, היינו שכל הארבע רוחות העולם שהם כל המקום של העולם כולו, כולם יוצאים מבחינת ציצית שהם בחינת מקומו של עולם כי הם בבחינת כסא הכבוד כנ"ל וזה עיקר בחינת ציצית. שהם מעלין ומקבצין ומקשרין את בחינת המקום של כל אחד ואחד לבחינת למעלה מן המקום שהוא בחינת מקומו של עולם. ששם שורש המקום של כל אחד ואחד ועל ידי זה דנים את הכל לכף זכות מחמת שיודעין את מקומו.
אות ח
[עריכה]כי איתא בדברי רבינו ז"ל בהמעשה נוראה של הז' בעטלירש המובא בספר המעשיות ומובא שם בסיפור המעשה של הבעטליר החמישי שהיה בעל חטוטרות מענין מועט מחזיק את המרובה והמובן שם קצת כי בחינת מועט מחזיק את המרובה הוא קרוב לבחינת למעלה מן המקום, ויש כמה בחינות בענין מועט מחזיק את המרובה זה למעלה מזה. וכל בחינת מועט מחזיק את המרובה הוא עדיין במקום, אבל הוא סמוך קצת לבחינת למעלה מן המקום עד שיש בחינת מועט מחזיק את המרובה והוא סמוך מאד לבחינת למעלה מן המקום עד ששם יוצאין לגמרי מבחינת מקום לבחינת למעלה מן המקום, ועל ידי בחינה זו יכולין לבא להאילן אשר תחותוהי תטלל כל חיוות ברא ובענפוהי וכו' אשר זה האילן עומד למעלה מן המקום לגמרי עיין שם היטב כל זה הענין הנפלא והנורא מאד, וציצית הם בבחינת מועט מחזיק את המרובה, ומעלין את האדם מבחינת מקום לבחינת למעלה מן המקום לבחינת כסא הכבוד בחינת מקומו של עולם ששם נמתק הכל ברחמים כנ"ל. בבחינת ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי, כנפי נשרים דא כנפי מצוה בחינת כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף שאנו אומרים קודם עטיפת הציצית ועל ידי זה על ידי כנפי נשרים כנפי מצוה ואביא אתכם אלי, שקירבם אליו השם יתברך מבחינת מקום לבחינת מקומו של עולם בחינת למעלה מן המקום, כי רבותינו ז"ל דרשו על פסוק זה ואשא אתכם וכו' שזה נאמר על יציאת מצרים ביום שבאו מרעמסס לסוכות היו מאה ועשרים מיל ובאו ביום אחד. וזה בחינת למעלה מן המקום שזהו בחינת קפיצת הארץ, בחינת ויפגע במקום הנאמר ביעקב שדלג על המקום, ועל כן פגע במקום ביום אחד, כי יעקב היה יכול לעלות לבחינת למעלה מן המקום, וזהו בחינת קפיצת הארץ, וזה בחינת ואשא אתכם על וגו' הנ"ל שהגביהם למעלה מן המקום, ועל כן באו ביום אחד מרעמסס לסוכות. וזה נעשה על ידי בחינת ציצית בבחינת ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא וגו' שהם כנפי מצות כנ"ל.
אות ט
[עריכה]ועל כן ציצית מקבץ נדחים מארבע כנפות הארץ מכל המקומות אשר נדחו לשם, כי כל אחד מהנדחים נדחה ונפל למקום שנפל מחמת מקומו. כי מקומו גרם לו בבחינת אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו כנ"ל. והשם יתברך שהוא מקומו של עולם כנ"ל ויודע מקום כל אחד ואחד הוא דן את הכל לכף זכות כי יודע שמקומו גרם לו ואזי כשהשם יתברך רוצה לרחם עליו ברחמיו המרובים הוא מעלה אותו מן המקום ההוא לבחינת למעלה מן המקום ושם נמתק ונתתקן הכל כמובא לעיל, וזה בחינת תשובה כי תשובה קדמה לעולם, כי תשובה היא בבחינת למעלה מן המקום בבחינת כסא הכבוד שהוא בחינת מקומו של עולם בבחינת גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד כי המקום של כל אחד ואחד גורם לו התרחקותו מהשם יתברך כי המקום הוא בחינת תוקף העשיה תוקף הצמצום שמשם עיקר אחיזתם כידוע. ומי שרוצה להתקרב להשם יתברך צריך תמיד לבקש את ה' בכל המקום אשר הוא שם. ולקשר ולהעלות בחינת המקום אשר הוא שם לבחינת למעלה מן המקום למקומו של עולם דהיינו להשם יתברך ואז זוכה לעבוד ה' באמת. ואין שום מקום שימנענו. וכמובא זה במקום אחר בדברי רבינו ז"ל . ואפילו מי שנפל לאיזה מקום לא טוב בחטאיו ואפילו אם נפל למקום שנפל למקום נמוך ומגושם ומלוכלך מאד ח"ו רחמנא ליצלן, אף על פי כן צריך שיזכור בהשם יתברך שהוא מקומו של עולם ששם יש מקום של כל אחד ואחד, ועל כן אין שום נפילה בעולם כלל כי גם משם יוכל לחזור להשם יתברך שהוא מקומו של עולם, מכל המקומות אשר נדח לשם בבחינת ובקשת משם את ה' אלהיך, משם דייקא ממקום אשר הוא שם כמובא בשם הבעל שם טוב ז"ל, וזהו בחינת ציצית שהם בבחינת למעלה מן המקום בחינת כסא הכבוד בחינת מקומו של עולם, היינו שציצית בשרשם הם בבחינת למעלה מו המקום וכנ"ל, ועל כן גם למטה הציצית הם בבחינת מועט מחזיק את המרובה, כמו שכתוב והחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים בכנף איש יהודי ואמרו לכו ונלכה עמכם וכו' ודרשו רז"ל שעתידין שיאחזו שבע מאות אנשים בכנף אחד מהד' כנפות של ציצית, נמצא שהוא בבחינת מועט מחזיק את המרובה, ועל כו דייקא בהכנף יוכלו להתאחז שבע מאות אנשים שהוא בחינת מועט מחזיק את המרובה. ועל ידי זה דייקא יאמרו לכו ונלכה עמכם להתקרב לה', כי על ידי ציצית שהוא בחינת מועט מחזיק את המרובה כשאוחזין בהם יכולין לעלות מהמקום לבחינת למעלה מן המקום שעל ידי זה נתקרבין להשם יתברך לבחינת מקומו של עולם וכו' כנ"ל, בבחינת ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי וכו' וכנ"ל, ועל כן הציצית מקבץ הנדחים מארבע כנפות הארץ בבחינת והביאנו לשלום מארבע כנפות וגו' שאז אוחזין בהציצית כי הציצית שהם בבחינת כסא הכבוד בחינת מקומו של עולם הם דנים את הכל לכף זכות אפילו הנדחים מאד בעונותיהם הרבים, ואזי הם מרימים ומקבצים כל הנדחים ממקומם שנדחו לשם לבחינת למעלה מן המקום לבחינת מקומו של עולם שם יש מקום של כל אחד ואחד אפילו של הנדחים. ושם נמתק ונתקן הכל. כי שם דנים הכל לכף זכות כנ"ל.
אות י
[עריכה]וזה בחינת יציאת מצרים, שאז נשאם השם יתברך על כנפי נשרים וקירבם אליו דהיינו שהגביהם למעלה מן המקום כי זה עיקר בחינת יציאת מצרים לצאת מן המיצר והדחוק שזה בחינת המקום הוא תכלית הצמצום ששם הוא בחינת מיצר ודוחק כי בבחינת למעלה מן המקום אין שייך שום מיצר ודוחק כלל, רק למטה בבחינת מקום שם שייך מיצר ודוחק, ועל כן כל היסורין מכונים בשם צרות רחמנא ליצלן כי עיקר היסורים באים מבחינת הצמצום שהוא בחינת המקום ששם שייך מיצר ודוחק שמשם באים כל היסורים, כי כולם באים מבחינת צמצומים שהם בחינת דינים כידוע ועל כן כשיוצאין מהצרה והיסורים נקרא הרחבה. כמו שנאמר בצר הרחבת לי. וכמו שאמר מן המצר קראתי וגו' ענני במרחב, כי עיקר הישועה על ידי המתקת הדין היא בחינת הרחבת הצמצום, הוא בחינת שיוצאין מן המקום שהוא בחינת צמצום לבחינת למעלה מן המקום ששם בחינת הרחבה, כי אין שייך שם שום דוחק כלל בחינת המקום מאחר שאין שם שום מקום כלל. רק הוא למעלה מן המקום כנ"ל. וזה בחינת יציאת מצרים, כי מצרים היא ערות הארץ מקום טמא מאד, נמצא שזה המקום של מצרים גורם לחוטא, ועל כן נקרא מצרים כי הוא בחינת מיצר ודוחק, כי כל מקום שהוא רחוק ביותר מן הקדושה הוא בחינת צמצום יותר בבחינת מקום בבחינת עשיה ביותר. כי המקום שיש בו קדושה הוא סמוך לבחינת למעלה מן המקום לבחינת מקומו של עולם שהוא השם יתברך וכל מקום שהוא מגושם ביותר שם בחינת מיצר ודוחק ביותר. כי כל מה שנתרחק ביותר מבחינת מקומו של עולם. נתרחק ביותר מבחינת מועט מחזיק את המרובה. ונגבר יותר ויותר בשם מקום ועשיה. ושם שייך מיצר ודוחק ביותר. ושם אחיזת הסטרא אחרא ביותר. שאחיזתם בבחינת גבול המקום בחינת עשיה. שם עיקר המיצר והדוחק כנ"ל. וזה בחינת מצרים שהוא מקום טמא ערות הארץ וכנ"ל, ועל כן נקרא בשם מצרים לשון מיצר ודוחק כנ"ל. ועל כן כשהוציאם השם יתברך ממצרים נשא אותם על כנפי נשרים מרעמסס לסוכות ביום אחד שזה בחינת שהגביהם למעלה מן המקום כנ"ל. כי זה העיקר יציאת מצרים כי על ידי שהגביהם למעלה מן המקום על ידי זה יצאו מגלות מצרים שהוא תוקף המקום הנגבל ביותר בגבול וצמצום תוקף העשיה כנ"ל. ועל ידי זה דייקא נתקרבו אליו יתברך בבחינת ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי. כי עיקר התקרבות אליו יתברך כשזוכין לצאת מבחינת מקום לבחינת כסא הכבוד לבחינת מקומו של עולם שהוא למעלה מן המקום ששם נמתק ונתקן הכל וכנ"ל.
אות יא
[עריכה]וזה בחינת ספירת העומר שמביאין עומר שעורים תיכף ביום שני של פסח. ואחר כך סופרין שבע שבתות מ"ט ימים כדי לצאת על ידי זה מטומאת מצרים, כי הנפת העומר שעורים בכל הששה קצוות למעלה ולמטה ובד' רוחות שהם כלל גבול המקום זה בחינת שמעלין ומקשרין בחינת המקום בחינת הו' קצוות להשם יתברך לבחינת למעלה מן המקום למקומו של עולם. כי שעורים זה בחינת הצמצום של כל הדינים כמובא בכתבים, וזה בחינת עומר שעורים לשון מדה וצמצום וזה בחינת מקום שהוא בחינת צמצום כנ"ל, ועל ידי הנפת העומר שעורים בכל ה' קצוות בבית המקדש על יד זה מקשרין ומעלין את המקום את בחינת הו' קצוות ואת כל הצמצומים לבחינת למעלה מן המקום, כי זה בחינת כל מעשה הקרבנות שהיה בבית המקדש כי הבית המקדש הוא בבחינת מועט מחזיק את המרובה שרשו מבחינת למעלה מן המקום, כמו שאמרו רז"ל עומדים צפופים ומשתחוים רווחים ולא אמר אדם לחבירו צר לי המקום שאלין בירושלים, כי ארץ ישראל וירושלים ובית המקדש וקדש הקדשים ששם כל העשר קדושות הם סמוכים ביותר לבחינת למעלה מן המקום, ועל כן הם בבחינת מועט מחזיק את המרובה, ועל כן אין שום מקום צר בירושלים וכנ"ל והבית המקדש שקדוש ביותר שם היה ביותר בחינת מועט מחזיק את המרובה בחינת עומדים צפופים ומשתחוים רווחים, ובין שני בדי הארון היה עוד יותר ויותר. בחינת מועט מחזיק את המרובה, כי כל ישראל עמדו בין שני בדי הארון כמו שאמרו רז"ל על פסוק גשו הנה ופירש רש"י צמצם את כולן בין שני בדי הארון זה אחד מן המקומות שהחזיק מועט את המרובה.
אות יב
[עריכה]כי אבן שתיה שהיה בבית המקדש משם הושתת העולם ומשם נתפשט המקום של כל העולם כולו, והנקודה של האבן שתיה הוא בתכלית המעלה של בחינת מועט מחזיק את המרובה, כי שם באותו הנקודה כלול המקום של כל העולם כולו כי האבן שתיה סמוך לבחינת למעלה מן המקום שמשם יצא נקודות האבן שתיה שהיא נקודות מקום העולם בחינת וישת עליהם תבל היינו האבן שתיה שמשם הושתת העולם, ועל כן יעקב כשהלך לחרן פגע במקום ההוא שהוא במקום נקודת האבן שתיה מקום קדש קדשים כמו שאמרו רז"ל שהיה לו קפיצת הארץ שם דייקא שזה בחינת למעלה מן המקום כנ"ל ושם נכללו י"ב אבנים באבן אחת כששכב במקום ההוא שזהו בחינת מועט מחזיק את המרובה. נמצא. שבית המקדש הוא בבחינת למעלה מן המקום בבחינת מועט מחזיק את המרובה. ועל כן שם בבית המקדש היתה סנהדרין גדולה יושבת ודנה את כל העולם כולו. כי הם היו יכולים לדון את כל העולם לכף זכות כמו שנצטוו הסנהדרין על זה, כמו שכתוב והצילו העדה כמו שאמרו רז"ל ועל כן עיקר מקום המשפט היה שם בלשכת הגזית. כי שם בבית המקדש יכולים לעלות לבחינת מקומו של עולם על ידי נקודת האבן שתיה כנ"ל. שעל ידי זה יכולין לדון את הכל לכף זכות כנ"ל. ועל כן צותה התורה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך וכו' מן המקום ההוא. מן המקום ההוא דייקא. כי המקום גורם בבחינת והיה המקום אשר יבחר ה' כי זה המקום דייקא בחר ה'. כי הוא סמוך לבחינת למעלה מן המקום ושם עיקר המשפט והדין. כי אין מי שראוי לדון את העולם כי אם מי שיכול לעלות ולהתקשר לבחינת מקומו של עולם ששם דנין הכל לכף זכות וכו' כנ"ל. וזה היה דייקא בבית המקדש וכו' כנ"ל.
אות יג
[עריכה]וזה בחינת הקרבנות. כי עיקר בחינת המקום הוא מחמת חסרון הדעת. וכל מי שיש לו דעה ביותר הוא סמוך ביותר לבחינת למעלה מן המקום. כמובן בדברי רבינו ז"ל על פסוק אני היום ילדתיך עיין שם. ועל כן כשאדם חוטא חס ושלום שאז נכנס בו רוח שטות כמו שאמרו רז"ל ועל כן אז נופל ביותר תחת המקום הגשמי. ועל כן תיקונו היה בבית המקדש על ידי שהיה מביא בהמה לקרבן, כי הבהמה היא העדר הדעת, וזה בחינת מקום ובבית המקדש היו מעלין את הבהמה שהיא בחינת העדר הדעת בחינת דין וצמצום בחינת מקום לבחינת למעלה מן המקום, כי בבית המקדש יכולים לעלות מבחינת מקום לבחינת למעלה מן המקום כנ"ל, ועל כן בית המקדש היה גבוה מכל הארצות כמו שכתוב וקמת ועלית אל המקום וגו' כי הבית המקדש הוא בבחינת מקומו של העולם בבחינת למעלה מן המקום, וכל הארצות מקומם שם בבית המקדש, כי כולם יוצאים משם מנקודת האבן שתיה כנ"ל, כי אדם על ידי שלימות דעתו שזה עיקר גדר האדם יכול לעלות לבחינת למעלה מן המקום, וזה היה עיקר בריאת אדם הראשון שנברא ממקום הבית המקדש והכניסו לגן עדן בחייו והגן עדן שם עומד עץ החיים אשר מזון לכולא בי' תחותוהי תטלל וגו' ובענפוהי ידורון וגו', שזה האילן הקדוש הוא בבחינת למעלה מן המקום, ודרך שם עולין ממקום לבחינת למעלה מן המקום כמובא במעשה הנ"ל, ועל כן כל הנשמות עולין אל כסא הכבוד שהוא בחינת מקומו של עולם כנ"ל דרך העץ חיים כמובא וכנ"ל, ואדם הראשון כשנברא שהיה מעלתו גבוה היה נכנס בגן עדן בחייו ואם לא היה חוטא לא היה מיתה בעולם, והיה יכול לעלות אל כסא הכבוד שהוא למעלה מן המקום מקומו של עולם בחייו דרך עץ החיים שעומד שם בגן עדן וכנ"ל, נמצא שאדם הראשון היה יכול לעלות לבחינת למעלה מן המקום, וזה גדר האדם שהוא הדעת וכנ"ל, ועל ידי חטאו אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו, ונתרחק מהגן עדן ונפל מן הדעת הזה ואז נפל תחת המקום וזה גדר הבהמה שהיא העדר הדעת שזה עיקר גבול המקום וכנ"ל. ומשם באין כל החטאים כי המקום גורם לכל אחד כנ"ל, כי כל אחד צריך להתנסות ולהצטרף ולעמוד בנסיון במקום אשר הוא שם ואם אינו מתגבר חס ושלום לטהר ולקדש את מקומו ומדריגתו באשר הוא שם אזי יוכל לבא לידי חטאים על ידי מקומו וכו' וכנ"ל, ועל כן עיקר התיקון על ידי תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שהוא בחינת למעלה מן המקום כנ"ל, וזה בחינת הקרבן בהמה שמקריבין בבית המקדש שעל ידי זה מעלין את הבהמה שהיא העדר הדעת בחינת מקום לבחינת למעלה מן המקום למקומו של עולם להשם יתברך וזה עיקר התיקון וכנ"ל, כי עיקר בחינת הקרבן להעלות מבחינת בהמה לבחינת אדם בבחינת אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה וכו', כמובא במקום אחר, דהיינו להעלות מבחינת מקום לבחינת למעלה מן המקום שם נמתק ונתכפר הכל כנ"ל.
אות יד
[עריכה]ואזי כשהאדם חוטא חס ושלום ואזי הוא נופל תחת המקום כנ"ל, אזי אין לו מקום בעולם כלל, כי צר לו המקום, כמו שכתוב בקין הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה והייתי נע ונד בארץ וכו', כי נופל חס ושלום בבחינת צמצום שהוא בחינת מקום ושם המיצר והדוחק בחינת גלות מצרים שהיה על חטא אדם הראשון כי נפילתו אחר החטא חס ושלום הוא מהיפך אל היפך, כי קודם החטא היה בבחינת למעלה מן המקום והיה בבחינת מקומו של עולם, נמצא שכל מקומות העולם היו כולם אצלו ועכשיו אחר שחטא שאז נופל אל תחת המקום, אזי אין לו מקום בעולם כלל, כי נופל אל תחת בחינת המיצר והדוחק כנ"ל, כי האדם אין לו מקום בזה העולם כלל, וכל החיות והבהמות וכו' כולם יש להם מקום לכל אחד ואחד בעולם הזה הגשמי. והאדם אין לו מקום כלל בעולם, כי הוא בבחינת למעלה מן המקום כנ"ל, ואם זוכה ועומד במדריגה זו על ידי מעשיו הטובים אזי הוא בחינת מקומו של עולם ואין העולם מקומו, ואזי כל המקומות משועבדים תחתיו, וכל המקומות תאבין אליו שיהיה אצלם,. כי הוא יכול להעלות כל המקומות לבחינת למעלה מן המקום שזה עיקר התכלית, אבל כשהאדם חוטא חס ושלום אזי כולם מגרשין אותו ממקומם בבחינת הן גרשת אותי וכו', כי אין לו מקום אצלם כלל כנ"ל רק השם יתברך מקיים את האדם בעולם ברחמיו עד שישוב בתשובה שהוא בחינת למעלה מן המקום כנ"ל, שאז חוזר למעלתו וכו' כנ"ל וזה בחינת מה שאמרו רז"ל לא ראית שועל חנוני וכו' והם מתפרנסין שלא בצער ואני שנבראתי לשמש את קוני וכו' אלא שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי, היינו שכל החיות והעופות יש להם מקום דירה ופרנסה בעולם שלא בצער, והאדם הוא נע ונד בעולם ויש לו צער גדול וקשה לו למצוא מקום פרנסה ודירה בעולם, וכל זה מחמת שהרעותי את מעשי וכו' שעל ידי זה צר לו המקום וכו' וכנ"ל.
אות טו
[עריכה]נמצא שעיקר הקרבן בבית המקדש הוא שעל ידי זה מגביהין ומעלין מבחינת מקום לבחינת למעלה מן המקום וכו' כנ"ל, וזה בחינת הנפת העומר בו' קצוות שהיה בבית המקדש כנ"ל, כי שעורים הוא מאכל בהמה שהוא העדר הדעת בחינת מקום, כי שעורים הם בחינת כל הצמצומים שזה עיקר בחינת מקום כנ"ל, ועל כן על ידי שמניפין עומר שעורים בכל הו' קצוות בבית המקדש עם הקרבנות שהיו מקריבין אז בשעת הנפת העומר על ידי זה מעלין את כל בחינת המקום לבחינת למעלה מן המקום כנ"ל ועל כן על ידי זה דייקא יוצאין מטומאת מצרים כי עיקר זוהמת מצרים היה מחמת המקום כנ"ל, כי שם במצרים הוא בחינת תוקף העשיה גשמיות המקום המגושם והנמוך ביותר כנ"ל, ועל כן מקום מצרים בעצמו הוא טמא כנ"ל ועל כן נקרא מצרים כנ"ל, ועל ידי הנפת העומר מגביהין כל המקומות לבחינת למעלה מן המקום כנ"ל, ועל ידי זה יוצאין מטומאת מצרים שבא מחמת המקום וכו' כנ"ל. וזה בחינת ספירת העומר, שסופרין הימים לעומר כדי לצאת על ידי זה מזוהמת מצרים, כי כל מעשה אדם הם בזמן ובמקום, ושם עיקר אחיזת הסטרא אחרא, אבל השם יתברך הוא כביכול למעלה מהמקום למעלה מהזמן ושם בבחינת למעלה מהמקום למעלה מהזמן הוא כולו טוב ואין שם אחיזת הסטרא אחרא כלל ושם נמתק הכל, וזה שכתוב אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך אשא כנפי שחר וכו' אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח וכו' היינו שדוד המלך עליו השלום סיפר בשבח גדולת הבורא יתברך, ואמר שאין שום מקום לברוח ולהתייאש ח"ו מהשם יתברך כי אין שום מקום שלא יימצא בו השם יתברך ח"ו כי הוא יתברך מקומו של עולם, וכל המקומות שבעולם הם אצלו, ועל כן בכל מקומות שבעולם ובכל המדריגות התחתונות יכולין למצאו יתברך, כי המקום בכללו הוא מהשם יתברך שהוא מקומו של עולם ומחיה את כל המקומות והמדריגות שבעולם, ואחר כך הזכיר מבחינת למעלה מהזמן ואמר גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו ימים יוצאו ולו אחד בהם, היינו שכל הימים שנוצרו הם אצלו יתברך אחד, וזהו ולו אחד בהם,. היינו שכל הימים שנוצרו הם אצלו יתברך אחד, וזהו ולו אחד בהם שאצלו יתברך כולם אחד, כי הוא יתברך כביכול למעלה מזהמן ושם כולו חד בחינת יום שכולו ארוך שכולו טוב, וזה ולו אחד בהם זה יום הכפור כי איתא בדברי רבינו ז"ל בספר הא"ב החדש שיום שהאדם עושה תשובה הוא למעלה מהזמן וכן יום הכפורים הוא למעלה מהזמן על כן, וזהו ולו אחד בהם בחינת למעלה מהזמן שכל הימים הם אחד, וזה בחינת יום הכפור שהוא למעלה מהזמן כנ"ל, כי תשובה הוא בחינת למעלה מהמקום בבחינת כסא הכבוד כנ"ל ולמעלה מהזמן כנ"ל ועל כן אחר הנפת העומר שהוא בחינת שמעלין ומקשרין בחינת המקום לבחינת למעלה מן המקום אז מתחילין לספור הימים, כי למעלה מהזמן אין שייך מנין וספירה ועל כן כשברא השם יתברך את העולם, ואז ברא מקום וזמן אז ספר את הימים, כמו שכתוב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד ויהי ערב וגו' יום שני וגו' כי אי אפשר להיות בריאת העולם כי אם בזמן ובמקום, שזה בחינת ספירה, כי שם שייך ספירה ומנין, כי למעלה מהזמן והמקום כולו חד, ועל כן סופרין הימים לעומר, כדי להעלות ולקשר בחינת הזמן שהוא בחינת ספירה ומנין כנ"ל לבחינת למעלה מהזמן למעלה מהמקום, כי אין הדין נמתק אלא בשרשו ועל כן על ידי עומר שעורים שהוא בחינת כל הצמצומים בחינת מקום כנ"ל על ידי זה מעלין את הזמן לבחינת למעלה מהזמן, ועל כן סופרין את הימים לעומר, כי עיקר הוא הנפת העומר שהוא בחינת שמגביהין את המקום לבחינת מקומו של עולם כנ"ל, כי זהו העיקר לטהר את המקום, כי המקום הוא תוקף העשיה כנ"ל כי הזמן היא בדקות יותר מן המקום, כי הזמן אינו נתפס, ועל כן העיקר הוא המקום שהוא בחינת עשיה ביותר שזה גורם לחטוא ח"ו כשאינו זוכה לעמוד בנסיון במקומו כנ"ל, ועל כן כשמטהרין את בחינת המקום על ידי הנפת העומר ועל ידי זה עולין לבחינת למעלה מן המקום. על ידי זה ממילא עולין ונתקשרין כל הימים לבחינת למעלה מן הזמן, ועל כן סופרין הימים לעומר, כי טהרת הימים דהיינו לקשרם לבחינת למעלה מן הזמן, הוא על ידי הנפת העומר שעל ידי זה נתקשרין לבחינת מקומו של עולם ששם עיקר התיקון כנ"ל, כי עיקר לטהר את המקום לקשרו לבחינת מקומו של עולם וכו' כנ"ל, על ידי זה עולין הימים גם כן כנ"ל.
אות טז
[עריכה]וזה מרומז בדברי רבינו ז"ל במאמר הנ"ל במה שאמר על פסוק לביתך נאוה קדש ה' לאורך ימים, שהשם יתברך הוא מקומו של עולם. ומה שצמצם שכינתו בבית המקדש הוא רק מחמת שהיו שם דברים נאים בבית המקדש, כי ציורא דמקדשא כציורא דמעשה בראשית וכציורא דגן עדן על ידי זה המשיך לשם קדושתו, אבל השם יתברך הוא מקומו של עולם וכו' ועל ידי זה ה' לאורך ימים, כי על ידי זה הוא יכול לדון את העולם ברחמים, ועל כן הוא יתברך יכול לעשות ראש השנה שהוא יומא אריכתא וכו' עיין שם, כי ראש השנה הוא יומא אריכתא זה בחינת למעלה מהזמן שהוא בחינת יום שכולו ארוך, ועל כן נעשה בראש השנה משני ימים יום אחד בחינת יומא אריכתא שזה בחינת למעלה מהזמן כי בראש השנה שאז דן את העולם ברחמים כי הוא מקומו של עולם ויודע מקום כל אחד ואחד, ואזי מעלה כל אחד ממקום המיצר לו לבחינת הרחבה לבחינת למעלה מהמקום בבחינת מן המיצר קראתי וכו' ענני במרחב שזה אומרים בראש השנה קודם תקיעת שופר, כי זה עיקר הרחמנות להרחיב לכל אחד ממקום המיצר לו שזה בחינת שעולין מבחינת מקום לבחינת למעלה מן המקום וכו' כנ"ל, ואז נעשה יומא אריכתא בחינת למעלה מהזמן כי כשמעלין בחינת המקום למעלה מן המקום ממילא עולה הזמן למעלה מהזמן, כי המקום נמוך יותר, כנ"ל.
אות יז
[עריכה]ועל כן סופרין מ"ט ימים זה בחינת מילוי הלבנה מפגימתה, בחינת והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים וכו' שהוא שבעה פעמים שבעה מ"ט, כי פגם הירח היה על הקטרוג שאמר אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד ועל כן אמר לה לכי ומעטי וכו' אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד זה בחינת מיעוט וצמצום המקום כאילו המקום צר להחזיק שני מלכים בכתר אחד כי למעלה מהמקום אין שייך שום דוחק כנ"ל, ושם יש מקום לכל אחד ועל כן אמר לה לכי ומעטי את עצמך, כי מאחר שמקטרגת ומעוררת בחינת צמצום המקום כנ"ל על כל בהכרח שתתמעט כי בבחינת מקום צריכים להתמעט, כי שם יש מיצר ודוחק, אבל קודם הקטרוג. היו שני המאורות הגדולים זה בחינת למעלה מהמקום שם יכולים להיות שניהם גדולים, כי אין שם צמצום המקום וכנ"ל, ועל ידי מיעוט הירח שהוא בחינת התגברות בחינת מקום משם אחיזת הסטרא אחרא וכו' ומשם עיקר חשכת לילה על ידי מיעוט הירח כי קודם מיעוטה היה לילה כיום יאיר, וחשכת לילה זה עיקר פגם הנאחז בבחינת הזמן, כי העולם הזה שהוא בזמן נמשל ללילה, והעולם הבא שהוא יום שכולו ארוך למעלה מהזמן הוא נמשל ליום, נמצא שעל ידי מיעוט הירח נמשך אחיזת הסטרא אחרא שאחיזתם במקום ובזמן, היינו שנתמעט הדעת שאין מבינים לקשר ולהעלות המקום והזמן לבחינת למעלה מהמקום והזמן כמו שהיה קודם המיעוט שהיה כולו חד, ועל כן בימי העומר שאז מעלין ומקשרין המקום והזמן למעלה וכו' כנ"ל שעל ידי זה יוצאין מטומאת מצרים אז ממלאין פגימת הלבנה, ועל כן סופרין מ"ט ימים שזה בחינת מילוי הלבנה וכו' וכנ"ל.
אות יח
[עריכה]וזה בחינת שבע שבתות, כדי שכל יום מז' ימי בראשית יהיה נכלל בשבת. כי שבת הוא בבחינת למעלה מהזמן למעלה מהמקום, בבחינת וברכתו מכל הימים וקדשתו מכל הזמנים, ששבת הוא מבורך ומרומם למעלה מכל הימים והזמנים, ועל כן דרשו רז"ל פסוק ולו אחד בהם על שבת גם כו כמובא בפירוש רש"י שם. שזה בחינת למעלה מהזמן כנ"ל, וכן שבת הוא בבחינת למעלה מהמקום, ואז מקשרין ומעלין כל המקומות לבחינת למעלה מהמקום, בבחינת אל יצא איש ממקומו ביום השביעי, כי כל אחד קונה שביתה במקום ששבת, כי המקום שעומד בו כשמגיע יום השבת נתקדש בקדושת שבת בבחינת כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא, כי המקום נתקדש ועולה ונתקשר בבחינת למעלה מן המקום, כי בשבת עולין כל העולמות ממקומן למעלה למעלה, וזה בחינת כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים, זה בחינת למעלה מן המקום שאין שם שום מיצר ודוחק כנ"ל, שזה בחינת נחלת יעקב שנאמר בו ופרצת ימה וקדמה וכו', כי היה למעלה מהמקום בבחינת ויפגע במקום, כנ"ל. וכן היה למעלה מהזמן בבחינת וילן שם כי בא השמש שלא בעונתה זה בחינת למעלה מהזמן כמו שאמר רבינו ז"ל במקום אחר כי יעקב היה בבחינת למעלה מהזמן, וזה בחינת שבת כנ"ל.
אות יט
[עריכה]וזה בחינת סעודה שלישית של שבת שהיא בשעת המנחה, שהיא כנגד בחינת יעקב, שעל ידי זה זוכין לנחלה בלי מצרים שהוא נחלת יעקב שהוא בחינת למעלה מהמקום כנ"ל, ועל כן אז הוא הסתלקות משה רבינו עליו השלום. ואז מתגלה רעוא דרעווין, כי משה רבינו ויעקב אבינו הם בחינה אחת כמו שכתוב בזוהר הקדוש, כי זה בחינת קבורת משה עליו השלום שהיה בבחינת למעלה מהמקום בבחינת ולא ידע איש את קבורתו, כי הוא למעלה מהמקום, כמו שאמרו רז"ל על קבורת משה עליונים נדמה להם למטה תחתונים נדמה להם למעלה שזהו בחינת למעלה מן המקום, ועל כן לא נודע מקומו איה, ועל כן אז הוא עת רצון גדול בשבת במנחה, כי למעלה מהמקום בחינת מקומו של עולם שם הוא רצון גדול ורחמים גדולים, כי דנים את הכל ברחמים לכף זכות וכו' כנ"ל, ועל כן אז בשבת במנחה כשאומרים ואני תפלתי וכו' עת רצון אז מתעטפים בציצית, כי ציצית הם בבחינת למעלה מהמקום שעל ידי זה נמשך רצון גדול כנ"ל, וזה בחינת ציצית של צמר שהם מרמזים על רחמים גדולים ורצון גדול מאד בחינת טלית לבן שנתעטף בו הקב"ה וסידר לפני משה י"ג מדות של רחמים . וזה בחינת לבושיה כתלג חוור ושער ראשיה כעמר נקא שמשם נמשכין אורות הציצית כמובא, שהם בחינת רחמים גדולים, כי ציצית הם בבחינת כסא הכבוד מקומו של עולם שעל ידי זה נמשך רחמים ורצון גדול כנ"ל, וזה בחינת חזה הוית עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב לבושיה כתלג חוור וכו', כי הציצית תיקון הלבושין הם בבחינת כסא הכבוד והם דנים הכל לכף זכות ברחמים גדולים כנ"ל וזה בחינת אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו בחינת חוט של תכלת. המלבין עוונות ביום הכפורים, כי הציצית הם בבחינת מקומו של עולם ודנים את הכל לכף זכות, ועל ידי זה נמחלין כל העוונות וכו' כנ"ל.
אות כ
[עריכה]ועל כן בתחלת יום הכפור מתעטפים בציצית תיכף, כי עיקר החסד והרחמים של מחילת עוונות הוא על ידי הציצית ששם מקום כל אחד. ועל ידי זה דנים הכל לכף זכות ומוחלין עוונותיהם וכו' כנ"ל. וזה בחינת י"ג חוליות שבציצית. כנגד שלש עשרה מדות של רחמים כנ"ל, וזה בחינת הנה מקום אתי הנאמר בעת שרצה השם יתברך להתעטף בציצית לסדר לפני משה י"ג מדות של רחמים, ומזה הפסוק הנה מקום אתי למדו רז"ל מכאן שהקב"ה מקומו של עולם ואין העולם מקומו כי הא בהא תליא, כי על ידי שהוא יתברך כביכול מקומו של עולם על ידי זה נמשכין כל המדות של רחמים מחמת שיודע מקום כל אחד ואחד כנ"ל, וזה בחינת עטיפת ציצית שהם בבחינת מקומו של עולם וכו' כנ"ל.
אות כא
[עריכה]וזה בחינת הקשרים והכריכות של הציצית. כדי לסתור ולשבר ולהמתיק כל הקשרים של הסטרא אחרא כי המקום שהוא בחינת עשיה בחינת צמצום בחינת חומר גשמי זה בחינת קשר שנתקשר הדבר ונתצמצם כל כך עד שנעשה חומר גמור. ועל כן חומר לשון קשר. כמו שכתוב ר"ש היה דורש מקרא זה כמין חומר ופירש רש"י כמין קשר כמובא כי החומר שהוא בחינת המקום הוא בבחינת קשר. ומשם מבחינת המקום בחינת צמצום בחינת קשר משם נמשכין כל הקשרים של הסטרא אחרא שמי שאינו נשמר מהם הוא נלכד ח"ו בקשריהם אשר הם קושרים עליו בכל יום, בבחינת וחבלים פרשו רשת וכו', כי בכל מקום שהאדם נלכד ח"ו, באיזה חטא או מכשול. זה בחינת קשר, בבחינת אסירי עני וברזל, וזה בחינת איסור, שכל העבירות נקראים איסור לשון קשר, כי על ידי זה נתקשר ח"ו כצפרים האחוזות בפח רחמנא ליצלן, וצריך לבקש מהשם יתברך לצאת מקשריהם, וזה בחינת הקשרים והכריכות של ציצית שיש בהם כמה קשרים כפולים וכריכות על כריכות, כדי לסתור ולהמתיק ולבטל על ידי זה כל הקשרים והכריכות שלהם, כי ציצית הוא בבחינת מקומו של עולם, ושם כל המקומות של העולם שהם בבחינת קשרים בחינת חומר כנ"ל, ועל כן שם נמתק הכל וכנ"ל, וכל מי שנלכד ח"ו באיזה מקום שהוא אפילו במדריגה התחתונה מאד ששם נתקשר ח"ו בכמה מיני קשרים עד שנדמה לו שאי אפשר לצאת משם מחמת ריבוי הקשרים שנתקשר ונכרך שם מאד רחמנא ליצלן, אף על פי כן על ידי הציצית שהם מקומו של עולם ושם כל השרשים של כל הקשרים שבעולם שהם בבחינת מקום בחינת חומר כנ"ל, וזה בחינת ריבוי הקשרים והכריכות שיש בציצית, ועל כן שם נמתק הכל כל מיני קשרים וכריכות של הסטרא אחרא שבעולם הכל נמתק ונתבטל על ידי הכריכות והקשרים של הציצית שהם בבחינת מקומו של עולם. כי אין הדין נמתק אלא בשרשו וכו' וכנ"ל, ועל כן הם ל״ט כריכות, בחינת ט"ל אורות היוצאים משלש אותיות ראשונות של השם, שהם בחינת ג' אבות בחינת שלש רגלים כמובא שמשם יוצאין הציצית כנ"ל, כי ט"ל מאורות הם בחינת קדושת שבת היפך ל"ט מלאכות של ימי החול שהם זוהמת הנחש כמובן בדברי רבינו ז"ל במקום אחר, כי ל"ט מלאכות הם בחינת זוהמת הנחש שמשם נמשכין כל החטאים שהם בבחינת קשרים של הסטרא אחרא כנ"ל כי כל הל"ט מלאכות הם בבחינת קשרים כי המלאכה היא בחינת קשר וצמצום, בבחינת ותקשר כל החומה עד חציה, ושבת היא בחינת למעלה מהמקום כנ"ל, ואז נתבטלין כל הל"ט מלאכות שהם בחינת קשרים בחינות צמצום בחינת גשמיות המקום כנ"ל, ועל כן ל"ט מלאכות ממשכן גמרינן ששם היו כל הל"ט מלאכות, כי ל"ט מלאכות שהיו במשכן היו בבחינת ט"ל אורות הנ"ל כמו שכתב רבינו ז"ל במקום אחר ועל ידי ל"ט מלאכות המשכן נמתקו ונתבטלו כל הל"ט מלאכות שהם זוהמת הנחש שהם בחינת צימצומים בחינת מקום כי המשכן שהוא בחינת הבית במקדש היה בחינת למעלה מן המקום, בבחינת מועט מחזיק את המרובה כנ"ל, כי שם במשכן היה הארון שהוא בבחינת מועט מחזיק את המרובה כנ"ל, וזה בחינת ל"ט כריכות שבציצית כדי לבטל כל הכריכות והקשרים שלהם על ידי ל"ט כריכות שבציצית שהם בחינת ט"ל אורות שהם בחינת מקומו של עולם כנ"ל, וזה בחינת מה שאמרו רז"ל עשה אדם חבילות חבילות של מצות, כי העבירות ח"ו הם בחינת חבילות וקשרים וצריכין לעשות כנגדן חבילות של מצות כדי לסתור קשריהם על ידי החבילות והקשרים שבקדושה וזה בחינת הכריכות והקשרים של הציצית כנ"ל.
אות כב
[עריכה]ואין חוליא פחות מג', כי עיקר הקשר של הקדושה הוא בחינת יעקב שהוא בחינת והחוט המשולש לא במהרה ינתק, והוא כלול מכל הג' אבות שהם בחינת שלש רגלים, והוא בחינת ענף עץ עבות אין עבות פחות מג', וזה בחינת סוכות שהוא הרגל השלישי בחינת יעקב שאז נוטלין ד' מינים, ואוגדין וקושרים ג' מינין ביחד, ושזה בחינת שלשה אבות בחינת יעקב כנ"ל, והם מאירין להאתרוג שהוא בחינת בת עין שעל ידי זה נשלמין הד' מינים וזה בחינת ד' ציצית שיש בהם חוליות וכל חוליה היא ג'. כריכות וכנ"ל, ול"ט כריכות וה' קשרים כפולים שהם עשר קשרים, וכולם ביחד הם עולין מ"ט כנגד מ"ט ימי העומר שהם בחינת מילוי הלבנה על ידי שמעלין ומקשרין המקום והזמן למעלה כנ"ל, שזה בחינת ציצית וכו' כנ"ל.
אות כג
[עריכה]וזה בחינת ציצית של פשתן, כי פשתן הוא בחינת דינים בבחינת והאיש גבריאל לבוש בדים שהוא פשתים, והוא בחינת קין שהביא מפרי האדמה שהוא זרע פשתן שהביא מן הגרוע שראה חוב לכל אחד, נמצא שפשתן הוא בבחינת דן לכף חוב בחינת דינים, ועל ידי מצות ציצית של צמר שהוא החוט של תכלת שהוא בחינת כסא הכבוד בחינת מקומו של עולם על ידי זה נמתק גם בחינת הפשתים לדון את הכל לכף זכות על ידי שיודעים מקום של כל אחד כנ"ל.
אות כד
[עריכה]שייך לעיל, ציצית הם על ידי בחינת השלש רגלים שמאירים בבחינת המלאך וכו' כי ציצית הם בבחינת מלאך שהוא בחינת יצירה כמובא, בבחינת חונה מלאך ה' סביב ליריאיו ויחלצם, שזה בחינת ציצית שהם סביב האדם כמובא, כי הם בבחינת מלאך שנעשה על ידי היראה שנשלם על ידי שלש רגלים שעל ידי זה עיקר שלימות התפילה וכו' כנ"ל, וזה בחינת נוי ציצית שליש גדיל וב' שלישים ענף, כי יש בהציצית ג' שלישים כנגד שלשה אבות שהם בחינת שלש רגלים שמשם מאירין הציצית כנ"ל, ועל כן שליש גדיל וב' שלישים ענף, כי עיקר הקשרים והכריכות שהם גדיל הם בבחינת יעקב כנ"ל, שהוא שלישי לאבות וכו', כי עיקר הקשר של הקדושה הוא בבחינת שלשה בבחינת ענף עץ עבות וכו' וכנ"ל.
אות כה
[עריכה]והפשתה והשעורה נוכתה כי השעורה אביב וכו', פשתן ושעורים הם בחינה אחת בחינת דינים כנ"ל בחינת מקום, כי עיקר בחינת המקום הגשמי הוא בחינת צמצומים ודינים כנ"ל, ועל כן הפשתה והשעורה נוכתה זה בחינת דינים כנ"ל, בחינת צמצומים בחינת מקום כנ"ל כי עיקר בחינת המקום יוצא מבחינת הכאת האורות זה בזה כידוע וכמובא בכתבים כנ"ל, וזה בחינת נוכתה בחינת הכאת האורות שזה בחינת מקום שהוא בחינת שם הויה בהכאה שעולה מקום כידוע, בחינת צמצומים ודינים כנ"ל, נמצא שפשתן ושעורים הם בבחינת מקום וכו' כנ"ל, ועל ידי הנפת עומר שעורים ועל ידי ספירת העומר על ידי זה מרימין בחינת המקום והזמן לשרשו לבחינת למעלה מהמקום למעלה מהזמן ושם נמתק הכל וכו' כנ"ל, עד שזוכין על ידי זה ליום החמשים שהוא חג השבועות זמן מתן תורתנו שאז ישראל למעלה מהמלאכים על ידי קבלת התורה חמדה גנוזה שלא ניתנה למלאכים כי אם לנו, כמו שכתוב מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים וכו' ואז אנו אוחזין עצמנו בבחינת כסא הכבוד שרשי הנשמות מקומו של עולם שזה בחינת יום החמשים בחינת חמשים שערי בינה בחינת יובל עלמא דאתי שהיא בחינת אם לבינה ואמא מקננא בכורסיא, ואז בשבועות עולין עד הדיקנא עד בחינת עתיק כידוע, כי אז מאירין תליסר ת"ד שהם בחינת י"ג מדות התורה כידוע שמשם נמשכין אור הציצית שעל ידי זה אנו אוחזין בכסא הכבוד ויש לנו כוח לעמוד בממשלה זו על המלאכים שאנו זוכין בשבועות על ידי קבלת התורה, ועל ידי מצות ציצית שהם בד' כנפות שהם בבחינת שערות בבחינת ושער רישי' כעמר נקא, בבחינת כסא הכבוד בחינת תכלת וכו' כנ"ל, על ידי זה נמתקו בחינת דינים הנאחזין בהבגדים בבחינת פשתן, כי עולין ונתקשרין לבחינת מקומו של עולם שזה בחינת כסא הכבוד שעל ידי זה נמתק הכל וכו' וכנ"ל, נמצא שבשבועות שאז נמתק בחינת עומר שעורים בשלימות וכן אז עיקר המשכת אור הציצית שהוא כלל קיום התורה כנ"ל, נמצא שנמתק אז הפשתה והשעורה שנמתק בחינת והפשתה והשעורה נוכתה שמרמז על כלל הדינים הנאחזים בזמן ובמקום שהוא בחינת צמצומים, כי על ידי שבועות שהוא קבלת התורה בחינת ציצית על ידי זה זוכין לבחינת למעלה מן המקום למעלה מהזמן וכנ"ל, כי מפסוק והפשתה והשעורה הנ"ל מרמז על מצות עומר שעורים, כמו שדרשו רז"ל מפסוק זה שהעומר בא משעורים נאמר כאן אביב קלוי באש וכו' ונאמר להלן כי השעורה אביב וכו'.
אות כו
[עריכה]שייך לעיל מילוי פגימת הלבנה הוא בחינת תיקון המקום להעלות בחינת המקום לבחינת למעלה מן המקום וכו' כנ"ל, וזה שכתב שם בהתורה הנ"ל שהשם יתברך שהוא מקומו של עולם ויודע מקום כל אחד ואחד על כן קבע ברחמיו יום הדין של ראש השנה בראש חדש שהוא תיקון פגימת הלבנה וכו' עיין שם היטב, כי דייקא בראש חדש שאז השם יתברך מתחרט על שמיעט את הלבנה ועל ידי זה נמשך תיקון בכל ראש חדש לפגימת הלבנה, ותיקון פגימת הלבנה הוא בחינת תיקון המקום לעלות לבחינת למעלה מן המקום כנ"ל, נמצא שבראש חדש שהוא תיקון פגימת הלבנה מאיר השם יתברך בחינת למעלה מן המקום שהוא בחינת תשובה בחינת תיקון לכל החטאים וכו' כנ"ל באריכות, ועל כן הוא חסד גדול שקבע יום הדין בראש חדש בעת תיקון פגימת הלבנה כי אז מאיר בחינת למעלה מן המקום כנ"ל שעל ידי זה עיקר התיקון כנ"ל, כי על ידי זה השם יתברך דן את הכל ברחמים כפי מקומו בבחינת אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו וכנ"ל כי הוא יתברך מקומו של עולם וכו', כי גם תיקון פגימת הלבנה הוא על ידי בחינת למעלה מן המקום וכנ"ל.