ליקוטי הלכות/אורח חיים/הלכות נטילת ידים שחרית/הלכה א
הלכות נטילת ידים שחרית
[עריכה]הלכה א
[עריכה]אות א
[עריכה]כשיקום יטול ידיו וכו'. עיין במאמר המתחיל וביום הביכורים כי יש בכל אחד מישראל בחינת מלכות וכו' עיין שם. כי בלילה המלכות בגלות. כי עיקר שלימות המלכות על ידי אריכות ימים, היינו בחינת דעת בחינת חסדים, ובלילה דינים מתגברין ועל כן אז הסתרת הדעת. ועל כן המלכות נתקטנה אז ויורדת בין התחתונים. כי עיקר הדעת מקבלין מהידים בבחינת מחלוקת לשם שמים. בבחינת 'נשא לבבינו אל כפים' וכו'. ובלילה אין רוח הדופק מנשב כל כך. ותנועת האברים כבדים בלילה. ומחמת זה מתגבר אז העצבות רוח. בבחינת 'בערב ילין בכי'. ועיקר ההתגברות הוא על הידים כמבואר שם בחינת עצבון ידים וכו'.
ועל כן בבקר שאז מתחדש הרוח וחוזרין ונבראין כל האברים. ואז נתבטל העצבות רוח בבחינת 'ולבוקר רנה'. וחוזר רוח הדופק לילך כסדר בכל האברים והעיקר בהידים. על כן צריך לטהר את הידים דייקא. כי שם התגבר ביותר העצבות רוח כנ"ל. וכן להיפך עתה נמשך לשם הקדושה ביותר. על כן צריך לקדשם ולטהרם. והטהרה הוא במים שהם בחינת חסדים, בחינת דעת.
ואז על ידי זה יכול לבנות את המלכות. כי עיקר בנין המלכות מהידים. בבחינת 'שמאלו תחת לראשי וימינו' וכו'. היינו על ידי רוח הדופק שבלב שנמשך אל הידים עד שיכולים לנשאם אל השמים. ומשם מקבלין דיבורים בבחינת מחלוקת לשם שמים כנ"ל, שזה בחינת הדעת שעיקר שלימות המלכות על ידי זה כנ"ל.
וזה פירוש 'כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע כאילו קיבל עול מלכות שמים שלימה'. כי עיקר שלימות המלכות על ידי שמכניעין את הרע והקליפות הנאחזין בקדושה, וזה שכתב רבינו שם שהעיקר שלימות המלכות להוכיח ולייסר את העם כדי לגרש את הרע והקליפות. וזה בחינת 'הגו סיגים מכסף' וכו' 'הגו רשע לפני מלך ויכון בחסד כסאו'. בחסד דייקא. כי על ידי זה נמשך הדעת שהוא בחינת חסד כנ"ל.
וזה שצריכין ליטול הידים ב' פעמים. קודם הנקיות ואחר כך. כי אי אפשר לגרש את הרע כי אם על ידי הדעת כמבואר שם. ועל כן צריך קודם לטהר את הידים כדי להמשיך דעת בחינת אריכות ימים, ועל ידי זה יכולין לגלות ההסתרה. היינו. לגרש ולבטל הקליפות המעלימין ומסתירין את הקדושה. ומזה בעצמו נמשך אריכות ימים בחינת דעת כמבואר שם. וזה בחינת נטילת ידים שנית אחר כך כדי להמשיך דעת ואריכות ימים זוכין על ידי שמגרשין ומפנין את הרע כנ"ל.
וזה בחינת הנחת תפילין אחר כך. כי על ידי שמטהרין את הידים אזי יכולין לנשאם בבחינת 'כי אשא אל שמים ידי', בחינת 'שאו ידיכם קדש'. ונמשך מהידים דעת לתוך המוחין כנ"ל. ונעשה מזה בחינת תפילין שהם מוחין, והם בחינת חיים ואריכות ימים כמו שאמרו רז"ל 'המניח תפילין זוכה לחיים'.
וזה פירוש 'מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו', היינו מי יכול לזכות לדעת שהוא בחינת הר ה' ומקום קדשו היינו בית המקדש שהוא בחינת דעת. 'נקי כפים ובר לבב'. כי על ידי בר לבב הוא נקי כפים, בחינת נשא לבבנו אל כפים. ועל ידי זה יוכל לעלות בהר ה' לזכות לדעת, בחינת 'כי אשא אל שמים ידי'. בחינת מחלוקת לשם שמים כנ"ל. וזה בחינת 'חסד גבורה תפארת' שעולה ונעשה ממנו 'חכמה בינה דעת'.
וזה שכתוב בשלחן ערוך שאסור ליגע קודם הנטילה אל הפה והחוטם והעינים והאזנים, הם בחינת שבעת הנרות המקבלין אור הפנים היינו השכל. והקבלה הוא מהידים. כשהידים טמאות יכולין לקבל להיפך ח"ו מאחר שקבלתם מהידים כנ"ל.
ואחר כך קורין קריאת שמע, שהיא קבלת עול מלכות שמים שזוכין על ידי מה שנפנה ונטל ידיו והניח תפילין כנ"ל. וזה בחינת התגלות ההסתרה כמו שכתוב 'ה' אלקינו ה' אחד' שאפילו בכל ההסתרות כולם מקבלין חיות ממנו ולית אתר פנוי מיניה. וזה שכתוב בזוהר הקדוש 'וצריך לארכא בד' דאחד הדא הוא דכתיב 'למען יאריך ימים על ממלכתו'. היינו כנ"ל שעיקר קריאת שמע שהוא ד' דאחד, הוא בחינת המשכת אריכות ימים שהוא הדעת לתוך המלכות. זה שאמרו רז"ל 'כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע כאילו קבל עול מלכות שמים שלמה'. כי כל זה הוא בחינת שלימות המלכות כנ"ל.
וזה שאמרו רז"ל ומסקו שם שנחשב גם כן 'כאילו טבל'. כי זה בחינת טבילה, בחינת מקוה, בחינת דעת עליון וחסדים גדולים, שזה עיקר שלימות המלכות כנ"ל כמבואר שם, עיין שם.
עיין היטב בהתורה וביום הביכורים הנ"ל ותבין הדברים, כי כל זה נכתב בקיצור, ואי אפשר להבין היטב הדברים כי אם אחר העיון בהתורה הנ"ל.