ליקוטי הלכות/אורח חיים/הלכות משא ומתן/ד

משא ומתן ד

אות א

ענין משא ומתן. יזהר מלהשתתף עם העובדי כוכבים וכו' משום ושם וכו' לא תזכירו לא ישמע. (כמבאר שם בארח חיים סימן קנו):

על פי התורה ויהי אחר הדברים האלה וכו' בסימן עו, עין שם כל התורה מבאר משם שהסתכלות הוא בחינת אור הישר ואור החוזר וכו'. וזה בחינת כי רם ה' ושפל יראה וגבה ממרחק יידע, וכו' ועל ידי ההסתכלות נעשה כלי, דהינו גבול וזמן. כי קדם שרואה הדבר הוא בלא גבול. ועל ידי ההסתכלות שרואה הדבר ונחקק בדעתו על ידי זה נעשה לו גבול וכו'. וזה בחינת מעלת הבטחון, כי הבטחון הוא בחינת הסתכלות, בחינת עיני כל אליך ישברו. ועל ידי זה ממשיך השפע והפרנסה כי ההשפעה יורדת מלמעלה תמיד אך שהוא בלא גבול וזמן. ויכול להיות שהדבר שצריך עכשו יבוא לו לאחר כמה שנים אבל על ידי הבטחון שהוא בחינת הסתכלות לה' יתברך. על ידי זה עושה לההשפעה כלי, דהינו גבול וזמן שתבא ההשפעה בעת שצריך. וזהו: עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו. כי על ידי ההסתכלות בבטחון לה' יתברך בחינת עיני כל אליך ישברו, על ידי זה, ואתה נותן להם את אכלם בעתו, 'בעתו' דיקא, דהינו בחינת גבול וזמן, כי ההסתכלות עושה כלי כנ"ל וזה בחינת מעלת התקרבות לצדיקים. כי הם עושים גבול וזמן שיהיה עסק התורה והעבודה כראוי לפי ערכו בגבול ובזמן. שעל זה התפלל דוד המלך עליו השלום, צמאה נפשי וכו' מתי אבוא ואראה פני אלקים. 'ואראה' דיקא שתהיה העבודה בבחינת ראיה, דהינו בבחינת כלי וגבול וזמן, עין שם כל זה היטב:

כי האף אמנם שהתורה הזאת היא מלשון החברים שלא נכתבה יפה כלל. אף על פי כן המדקדק ומעין בה ימצא גם שם הקדמות וחדושים נפלאים כי כל דבור ודבור שיצא מפי רבנו זכרונו לברכה, עמק ונורא מאד:

וזה בחינת משא ומתן באמונה, כי עקר המשא ומתן הוא בשביל להמשיך בחינת כח הראות שהוא בחינת השגחתו יתברך שתהיה נמשכת עלינו בשלמות בבחינת ראיה שהוא בחינת אור הישר ואור החוזר שעל ידי זה נעשה כלי להשפע שתבא בעת ובזמן כנ"ל. כי כל המשא ומתן אינו נגמר כי אם על ידי שני בני אדם שנושאים ונותנים זה עם זה שזה נותן לזה מעות או חפץ פלוני וחברו נותן לו חליפו חפץ אחר ועל ידי זה נעשה בחינת אור הישר ואור החוזר, כי כל אחד ממשיך שפעו לחברו שזה בחינת אור הישר ואחר כך הוא חוזר ומקבל ממנו, שזהו בחינת אור החוזר, שזהו בחינת ראיה שעל ידי זה דיקא נמשכת ההשפעה בגבול וזמן כנ"ל. על כן באמת עקר המשכת שפע הפרנסה הוא רק על ידי בטחון שהוא בחינת הסתכלות, בחינת אור הישר ואור החוזר שעל ידי זה עושה כלי, דהינו גבול וזמן שתהיה נמשכת ההשפעה בבחינת גבול וזמן שתבוא לו הפרנסה בעתו ובזמנו וכנ"ל, ומה שצריכין לעשות איזה משא ומתן ועסק הוא גם כן רק בשביל זה כדי להמשיך בחינת כח הראות בחינת אור הישר ואור החוזר על ידי המשא ומתן כנ"ל כדי שעל ידי זה תבא השפע בגבול ובזמן כנ"ל, כי בודאי ה' יתברך יכול לתן פרנסה להאדם בלא שום סבה בלי שום משא ומתן, כמו שכתוב: כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים כי אלקים שופט וכו'. וכמו שכלכל את אבותינו ארבעים שנה במדבר על ידי המן וכל דבר לא חסרו רק מה שצריכין עתה איזה עסק ומשא ומתן זה רק מחמת שאין לנו בטחון חזק כל כך שיהיה בבחינת ראיה ממש, דהינו שרב [בני אדם] אינם זוכים שיהיו עיניהם צופות תמיד לישועת ה' לבד בבטחון חזק עד שימשיכו על ידי זה בחינת אור הישר ואור החוזר שעל ידי זה נמשכת השפע בגבול וזמן במועדו ובזמנו כנ"ל, ומחמת שלאו כל אדם זוכה לזה עתה, על כן צריכין עסקים ומשא ומתן. ועקר הכונה של המשא ומתן הוא בחינת הנ"ל להמשיך על ידי המשא ומתן בחינת אור הישר ואור החוזר שהוא בעצמו בחינת הבטחון. ועל כן צריכין לעשות המשא ומתן באמונה דיקא להאמין בה' שכל הפרנסה הוא רק מאתו יתברך ולכון עיניו לה' יתברך לבד. כי עקר הפרנסה הוא רק על ידי זה כנ"ל. וגם כל עקר המשא ומתן לא בא כי אם בשביל זה כדי לעשות לההשפעה כלי, דהינו גבול וזמן כדי שתבא ההשפעה בעתו כנ"ל. כי ההשפעה יורדת תמיד רק שהוא בלא גבול וזמן וכו' כנ"ל, ועל ידי ההסתכלות בבטחון שהוא בחינת אור הישר ואור החוזר על ידי זה נעשה כלי שהוא גבול וזמן שבא השפע במועדו כנ"ל. שזהו בעצמו בחינת המשא ומתן שהוא בחינת חליפין, בחינת אור הישר ואור החוזר כנ"ל, ועל כן באמת כל מי שבטחונו חזק ביותר לה' יתברך הוא פורק ממנו ביותר על טרדות המשא ומתן עד שיש צדיקים שיש להם בטחון חזק כל כך עד שאין צריכין שום עסק ומשא ומתן ולא שום עבדא ונסיעה כלל בשביל הפרנסה:

כי כשבטחונו חזק ביותר בה' יתברך אזי הוא עושה כלי להשפע, דהינו גבול וזמן על ידי הבטחון לבד שהוא בחינת כח הראות בחינת אור הישר ואור החוזר וכנ"ל, ועקר המשא ומתן הוא רק מחמת חלישות הבטחון בתכלית השלמות. על כן צריכין משא ומתן כדי לחזק הכלי לקבל השפע על ידי המשא ומתן שהוא בחינת כח הראות, בחינת אור הישר ואור החוזר כנ"ל. אבל אפלו מי שעוסק במשא ומתן אף על פי כן העקר הוא הבטחון, כי בלא בטחון והסתכלות לה' יתברך לא יועיל לו כל המשא ומתן שבעולם, כי העשר והכבוד מלפניו יתברך רק מחמת שאין לו דעת להתחזק בבטחון לבד בלי שום עשיה של איזה עסק ומשא ומתן ועל כן הוא צריך משא ומתן שאז בטחונו חזק ביותר ואז ממשיך הפרנסה על ידי שעושה כלי שהוא גבול וזמן וכו' כנ"ל:

אות ב

וזהו בחינת מה שאמר ירמיה לישראל: הדור אתם ראו דבר ה'. ודרשו רבותינו זכרונם לברכה: 'שמעו' לא נאמר, אלא 'ראו', מכאן שהוציא להם צנצנת המן וכו' ואמר להם ראו במה נתפרנסו אבותיכם וכו'. כי ישראל במדבר נזונו על ידי בטחון לבד, שזהו בחינת המן שירד להם בלי שום עשיה ועסק ומשא ומתן כלל. והכל היה בזכות משה שהוא הדעת ודורו דור דעה שהמשיך בהם דעת גדול כל כך עד שהיו מכונין עיני דעתם להסתכל בבטחון לה' יתברך לבד עד שירד להם המן ארבעים שנה דבר יום ביומו. וזה בחינת הנסיון הנאמר במן, כמו שכתוב: הנני ממטיר לכם לחם מן השמים למען אנסנו וכו'. כי עקר הנסיון אם יתחזקו בבטחון בכל יום ויום ולא יחשבו ויהרהרו מחשבה אחרת לדאג בשביל פרנסה לאמר: מה נעשה אם לא ירד המן מחר, רק יתחזקו בבטחון בכל יום ויום שה' יתברך יתן להם בודאי אכלם בעתו. וכמובן שם בפרשה שזה היה עקר הנסיון של המן אשר על כן נצטוו: איש אל יותר ממנו עד בקר. ועל כן באמת נמצאו בהם אנשים אשר הותירו ממנו. ויקצף עלהם משה, כי עקר ירידת המן הוא על ידי בטחון לבטח בה' יתברך לבד, שזהו בחינת הסתכלות, שעל ידי זה לבד עושין גבול וזמן להשפע שעל ידי זה ירדה הפרנסה להם מן השמים לבד. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה שבשביל זה ירד להם המן בכל יום ולא בפעם אחד על כמה ימים כדי שיתלו עיניהם למרום, הינו כנ"ל כדי שיהיה להם בטחון חזק וכנ"ל, וזהו שאמר להם ירמיהו כשרצה שיעסקו בתורה ויתחזקו בבטחון לבד עד שתבוא להם הפרנסה מן השמים לבד בלי שום עסק כמו שירד המן לאבותינו, על כן אמר להם: ראו דבר ה'. 'ראו' דיקא, הינו שהודיע להם שעקר המשכת הפרנסה הוא על ידי כח הראות לבד שהוא בחינת בטחון. שעל ידי שהאדם מסתכל בבטחון רק לה' יתברך לבד הוא יכול להמשיך פרנסה במועדו ובזמנו בלי שום סבה ועסק כלל רק שתבוא לו הפרנסה מן השמים כמו ירידת המן ממש שהיה רק על ידי בטחון כנ"ל:

אות ג

נמצא, שמשא ומתן באמונה של ישראל הוא רק להמשיך אור הישר ואור החוזר. שעל ידי זה נעשה כלי, שזהו בחינת בטחון, כי עקר המשא ומתן הוא רק לחזק הכלי הנעשית על ידי הבטחון כנ"ל. ועל כן אסור להשתתף עם עובדי כוכבים משום 'ושם אלקים אחרים לא תזכירו'. כי עקר הכלי, דהינו שתרד השפע בגבול וזמן. זה נעשה על ידי כח הראות שהוא בחינת אור הישר ואור החוזר. ועקר בחינת אור הישר ואור החוזר הנעשה על ידי כח הראות הוא רק כשמכונין ומצמצמין הראות לאיזה דבר שמסתכלין עליו (וכמבאר מזה בהתורה הנ"ל. ובהתורה 'ויאמר בעז אל רות' [בסימן סה, עין שם] ובהתורה 'אשרי העם', המדבר מהשגחה בסימן יג, עין שם). והכלל, שאין יכולין לראות דבר לקח הדבר לתוך הדעת, דהינו לצירו בדעתו, כי אם כשכח הראות הולך מכון לאותו הדבר ובא עליו בהכאה שאז חוזר הראות לעיניו על ידי ההכאה ונצטיר הדבר בעיניו. ואז רואה את הדבר. וזהו בעצמו בחינת כח אור הישר ואור החוזר שנמשך על ידי כח הראות וכמבאר בהתורה הנ"ל. ועל כן אסור להשתתף עם העובדי כוכבים, כי השפע של ישראל יורדת דרך הקדשה. מחמת שמאמינים בה' יתברך ובטוחים בו לבד. ויודעים כי כל השפע והפרנסה מאתו יתברך, כי הוא יתברך משגיח בהשגחה פרטית על כל דבר שבעולם. והוא יושב ומכלכל ומפרנס מקרני ראמים ועד ביצי כנים. וכמה דאתדבק בר נש לתתא הכי מתנהגין עמה מלעלא , דהינו כמו שאנו מאמינים שהפרנסה באה בהשגחת ה' יתברך לבד, כמו כן הוא יתברך משגיח עלינו בהשגחה שלמה בבחינת כח הראות הנ"ל שבא בהכאה עלינו ואנו נצטירים בעיניו. וכמבאר בהתורה אשרי העם השגחה וכו', עין שם. ועל כן יורדת הפרנסה והשפע עלינו מאתו לבד, ואין להקלפות יניקה משם:

אבל העובדי כוכבים והרשעים הכופרים אינם מאמינים בהשגחת ה' יתברך בשלמות. ועקר הכפירה שלהם הוא בבחינת אור החוזר שנעשה על ידי הצמצום שמכונין הדעת והראות בכוון ובצמצום למקום שצריכין עד שחוזר בהכאה לעיניו כנ"ל. אבל כשהראות נתפזר מן הצד ואינו בא בהכאה להדבר שרוצה לראות אז אינו רואה את הדבר כנ"ל, וכמו כן באמונת הבטחון בה' יתברך עקר הפגם של העובדי כוכבים והכופרים הוא שאין מצמצמין עיני דעתם לה' יתברך, כי באמת רבם ככלם מאמינים במציאת ה' יתברך, אבל עקר הכפירות שלהם הוא בהשגחה הפרטיות, כי אומרים שה' יתברך גדול ונעלה ומרומם ונשגב כל כך עד שאי אפשר לציר בדעת שה' יתברך ישגיח בזה העולם בהשגחה פרטיות. ועל ידי זה כופרים בכל התורה כלה התלוי בזה. אבל באמת עפרא לפומיהו וימלא פיהם חצץ. כי נבער לבם מדעת אמתי, כי הם מטעים את עצמם כאלו הם מגדילים ומגביהים כבודו יתברך שאומרים שלרב רוממותו יתברך אין ראוי חס ושלום, שישגיח על עולם השפל הזה. ותפח רוחם ונשמתם, כי הם רוצים להשיג גדלתו יתברך ולהבין דרכי הנהגותיו יתברך? כי אדרבה, זהו עקר גדלתו ורוממותו, כי במקום גדלתו שם אתה מוצא ענותנותו, כמו שכתוב: כי כה אמר רם ונשא שכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכן ואת דכא ושפל רוח וכו'. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה וכו'. כי אם היה גדלות ה' יתברך רק כפי הבנת דעת האדם. אם כן חס ושלום, היה קץ לגדלותו, כי דעת האדם בשר ודם יש לו קץ וגבול, אבל באמת דעתו מרומם מדעתנו. וכמו שכתוב: כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבתי ממחשבתיכם ועל כן באמת אדרבא, זהו גדלתו ורוממותו יתברך שהוא מרומם ונשגב למעלה מתפיסת דעת האדם. עד שלרב גדלתו ורוממותו הוא משגיח בהשגחה פרטית על כל דבר שבעולם, כמו שכתוב: בכל מקום עיני ה' צופות ורואות. ואף על פי שאי אפשר לנו להבין זאת בדעתנו. אנו מסלקין דעתנו ומאמינים בזה באמונה לבד, כי זה עקר שלמות הדעת לצמצם הדעת ולהבין ולהשכיל שאי אפשר להבין דרכיו והנהגותיו יתברך ולסמך על האמונה לבד. כמו שמסרו לנו אבותינו הקדושים אשר שברו את גופם לגמרי וזכו להשיג אמונה השלמה. ועליהם לבד אנו צריכין לסמך ולילך בדרכיהם:

נמצא, שישראל שיש להם אמונה ובטחון שלם בה' יתברך זהו בחינת כח הראות שהוא בחינת אור הישר ואור החוזר, דהינו שאור עיני דעתם הולך בישר לה' יתברך שמאמינים במציאותו יתברך בגדלתו וברוממותו יתברך עד אין סוף ואין תכלית, אבל על ידי הגדלת הדעת הזה היה יכל הדעת להתפזר חס ושלום, עד שיצא מהגבול. ועל ידי זה יתבטל הדעת לגמרי, דהינו אם היו חס ושלום, רוצים להבין ולהשיג דרכי גדלתו לפי דעתם. היו יכולים לבוא לדעות כוזביות ולכפירות גדולות חס ושלום כמו העובדי כוכבים, אבל ישראל עם קדוש הם מצמצמים דעתם ומכונים דעתם בכוון גדול לה' יתברך לבד שיודעים באמונה שלמה מגדלת ה' יתברך ורוממותו הנורא שהוא מרומם ונשגב מאד מאד מכל מיני רוחניות שבכל העולמות. ומכל שכן מגשמיות העולם השפל הזה. ואף על פי כן הוא יתברך בעצמו משגיח בהשגחה פרטית על כל העולם השפל הגשמי הזה. ומפרנס ומכלכל מקרני ראמים עד ביצי כנים. ומחמת שאנו מכונין דעתנו לאמונה הקדושה הזאת בדרך אשר מסרו לנו אבותינו הצדיקים, על ידי זה מגיעים עיני דעתנו אליו יתברך בעצמו בבחינת הסתכלות שהוא בחינת אור הישר ואור החוזר שנעשה על ידי שמגיע עד אותו הדבר בכוון בצמצום, כי גם אנו מכונין דעתנו בצמצום גדול בדרך אמונה עד שאנו מגיעין אליו יתברך וממשיכין השגחתו יתברך עלינו בשלמות, כי כמו שאנו מאמינין בהשגחתו בפרטיות בשלמות, כמו כן נמשך באמת השגחתו בשלמות עלינו, דהינו בבחינת ראיה הבאה בכוון ובישר בבחינת הכאה עד שאנו נצטירין בעיניו בבחינת רצוא ושוב. וכמו כן חוזר חלילה בכל פעם. ועל ידי זה נתחדש השפע בכל פעם באור גדול ועצום ונמשך רב טוב לבית ישראל:

אות ד

אבל העובדי כוכבים הכופרים שכופרים בהשגחתו מחמת כסילות דעתם שאומרים שהוא יתברך מרומם מלהשגיח בעצמו על העולם, ומזה נמשכין כל הכפירות שלהם וכל העבודות זרות של הדורות הקודמין, כי אומרין בשטותם שחס ושלום ה' יתברך מסר ההנהגה למערכת השמים עד שבאו על ידי זה לעבד עץ ואבן מעשה ידי אדם, כי אמרו שאי אפשר להמשיך השפע כי אם על ידי עבודת תמונה גשמית שהוא כלל כל העבודות זרות שלהם. כמובן בספרים . שזה היה סבת טעותם של הדורות הקודמין שעבדו עבודה זרה. וכמו כן כל הטעות של הכופרים שבדורות הללו. הכל הוא על ידי טעותים כאלה מחמת שאינם מכונים ומצמצמין דעתם להבין ולהשכיל שאי אפשר להבין דרכי גדלתו יתברך והנהגותיו יתברך ועל ידי זה אין יכולים להגיע בעיני דעתם אליו יתברך כמו האדם שרוצה לראות דבר מרחוק אבל אינו מכון ומצמצם עיניו לאותו הדבר, רק מסתכל מן הצד שעל ידי זה מתפזר הראות ואינו יכול לראות ולהביא אותו הדבר לעיניו, כמו כן הוא ממש בענין טעיות דעתם הרעה שרוצים להסתכל בהשגת גדלתו יתברך ואינם מכונים דעתם להביט אליו יתברך לבד רק מסתכלים מן הצד בדרכי חקירותם הרעה עד שיוצאין מן הגבול. ואינם חוזרים להמשיך השגחתו יתברך עליהם מחמת שאינם יכולים להגיע אליו יתברך מחמת שאין להם אמונה כי על ידי הדעת אי אפשר להשיגו יתברך כי אם על ידי אמונה לבד. וכמבאר בכמה מקומות וכנ"ל:

אות ה

ועל-כן גם ה' יתברך אין ממשיך עליהם השגחה שלמה. ואין משגיח עליהם כי אם בבחינת חצי הראות, כמבאר בהתורה 'אשרי העם' הנ"ל, דהינו שכביכול מתפזרת שפע ההשגחה קדם שמגיע עליהם, כי אין מגיע עליהם ההשגחה והשפע בבחינת הכאה, כי הבט אל עמל לא תוכל . כי כמו שהם אינם מכונים דעתם אליו להאמין בהשגחתו יתברך, כמו כן הוא יתברך מודד להם מדה כנגד מדה. ואל על פי שבאמת לאמתו גם כל פרנסתם של עובדי כוכבים הכל ממנו יתברך בהשגחתו לבד, אבל הוא יתברך מוסר השפע שלהם להחיצונים ונזונים דרך השדים והקלפות שנתהוו משבירת כלים. שנעשו מרבוי אור. שכל זה מחמת שאין מצמצמין דעתם. ודעתם הוא בבחינת רבוי אור שגורם שבירת כלים שאומרים שמחמת רוממותו וגדלתו הוא יתברך רחוק חס ושלום מזה העולם שזהו בעצמו בחינת רבוי אור שגורם שבירת כלים. שמחמת הרבוי הדעת שרוצים להשיג רוממות גדלתו יתברך נחלקו ונפלו לגמרי עד שכופרים בהשגחתו יתברך. ומחמת זה גם ה' יתברך משגיח עליהם בבחינת רבוי אור בלי גבול, הינו בבחינת שבירת כלים. ואינו מכון ומצמצם השפע עליהם בהכאה כי אם בתר כתפה, כמו שאיתא בזהר הקדוש , אשר על ידי זה כל השפעתם יורדת לחיצונים וקלפות שנתהוו מרבוי אור, משבירת כלים. ומשם הם מקבלים פרנסתם. ועל כן אסור לישראל להשתתף עם העובדי כוכבים משום ושם אלהים אחרים לא תזכירו, כי השפעת העובדי כוכבים הוא טמאה, כי יורדת דרך הטמאה והסטרא אחרא מחמת שאינם מאמינים בהשגחתו בשלמות שזהו בחינת שם אלקים אחרים. כי כל הכפירות שבעולם הם בחינת עבודה זרה, בחינת אלקים אחרים. ועל כן המשתתף עמהם עובר משום ושם אלקים אחרים לא תזכירו. כי הם כופרים בהשגחתו השלמה ואומרים כחם ועצם ידם עושה להם את החיל הזה שזהו בחינת עבודה זרה בחינת שם אלקים אחרים, כי אנו צריכים להתרחק מהם ומדרכיהם בתכלית הרחוק, כי אנו צריכים להאמין שכל פרנסתנו הוא בהשגחה לבד. וכל המשא ומתן שעושין הוא רק כדי להמשיך בחינת אור הישר ואור החוזר כדי לעשות הכלי לקבל השפע ועל כן אצלנו אין המשא ומתן העקר, רק העקר הוא האמונה והבטחון שהוא בחינת הסתכלות אל ה' להאמין בהשגחתו יתברך שכל זה הוא בחינת שם ה' וכנ"ל:

כי מה שאנו מצמצמין דעתנו להאמין בהשגחתו הפרטית אף על פי שהוא מרומם ומנשא מאד מאד. זה הצמצום הוא בחינת שם ה', כי שם הוא בחינת מלכות בחינת צמצום כידוע . אבל העובדי כוכבים הכופרים בהשגחתו הפרטית ובאים על ידי זה לעבודה זרה וכפירות, זהו בחינת שם אלקים אחרים. על כן המשתתף עמהם עובר משום ושם אלקים אחרים לא תזכירו. וכנ"ל:

כל הדברים האלה מאות ו. לא נכתב מהם כי אם ראשי פרקים. ואם יהיה ה' עמדי יתבארו קצת:

אות ו

וזה בחינת עמר שעורים, בחינת ספירת העמר כדי להמשיך השפע בגבול ובזמן. וזה בחינת קבלת התורה בשבועות. כי התורה הוא בחינת כח הראות בחינת טנת"א (טעמים, נקדות, תגים, אותיות) בחינת בראשית, כמו שמבאר במקום אחר . ועל כן נעורים כל הלילה בשבועות כדי לתקן את העינים שהוא כח הראות ובזה נצולין מכרת שהוא בחינת 'יהי אחריתם להכרית ' שנכרת אצלם אור החוזר מאור הישר מחמת שאין מכונים אור העינים בישר ובכוון וכו', בבחינת שמר תם וראה ישר כי אחרית לאיש שלום . ובשביל זה בליל שבועות כשנעורים אומרים הראשית והאחרית מכל סדרא ומכל ספר, כי טוב אחרית דבר מראשיתו , כי כל התחלות קשות והגמר קשה ביותר . ועל כן אין המצוה נקראת אלא על מי שגומרה והמתחיל במצוה אומרים לו גמר כי צריכים לומר לו גמר, כי צריכין לחזק אותו על הגמר ביותר, כי הגמר קשה ביותר. וזהו בכלליות ישראל. וכן בכל אדם בכלליות עבודתו ובפרטיות בכל מצוה ובכל עבודה. וזה בחינת מחלקת קרח על משה שהלבישן טליתות שכלן תכלת וכו' . ובשביל זה אוכלין מאכלי חלב בשבועות בבקר בבחינת עיניו כיונים על אפיקי מים רחצות בחלב ישבות על מלאת-על מלאה של עולם דהינו בחינת השגחה שלמה. וזה בחינת ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלקיך לא תבשל גדי בחלב אמו . וזה שמובא שעקר מה שדחה ה' יתברך את המלאכים שלא יקטרגו על נתינת התורה לישראל שאמרו שיתן להם התורה. עקר דחיה שלהם היתה על ידי מצוות בשר בחלב שאמר להם ה' יתברך: והלא אכלתם בשר בחלב אצל אברהם אביהם, כי אסור בשר בחלב הוא חדוש גדול, כי אסור לבשל בשר בחלב אפלו גדי בחלב אמו שיונק ממנה ונזון ממנה וכל חיותו ממנה. והגדי בעצמו מתר באכילה. והחלב בעצמה מתרת, אף על פי כן אסור לחברם יחד, שכל זה מורה שאי אפשר להשיג דרכי הנהגותיו יתברך שבזה תלוי עקר קבלת התורה:

ונחזר לבאר קצת

אות ז

כי עקר קבלת התורה תלויה באמונת ההשגחה פרטית. שאז שיך מצוה ועברה, שכר וענש, כי אין דבר נעלם ממנו ואין נסתר מנגד עיניו. והוא יתברך בוחר בתורה ובמצוות מעשיות הנעשין בזה העולם הגשמי מדברים גשמיים, אבל הכופר בהשגחה חס ושלום, הוא כופר בכל התורה כלה. וזה הדבר ידוע ומובן לכל. ועל כן כל התורה הוא בחינת עינים, בחינת 'בראשית' שהוא התחלת התורה תמן 'ראשי' תמן 'בת'. שהם תלת גונין דעינא ובת עין , כי עקר כלליות התורה הוא בחינת עינים, בחינת ראיה והשגחה, דהינו שאנו מאמינים בהשגחתו בפרטיות שהוא יתברך צופה ומביט ורואה ומשגיח תמיד על כל דבר ודבר בפרט, כמו שכתוב: ממכון שבתו השגיח אל כל ישבי הארץ. ועל ידי זה שאנו מאמינים בהשגחתו יתברך אנו מכונין עיני דעתנו אליו תמיד בבחינת עיני תמיד אל ה' , בחינת אליך נשאתי את עיני הישבי בשמים . כי אף על פי שהוא יתברך יושב בשמים ומרומם ומנשא מאד מאד מאתנו, אף על פי כן הוא יתברך בעצמו משגיח בהשגחה פרטית על כל דבר שבעולם עד תכלית נקדת המרכז של עולם הגשמי וכל אשר בו. וכמו שכתוב: מי כה' אלקינו המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ. וזהו עקר כלליות התורה, כי הפוגם וכופר איזה כפירה בעלמא בההשגחה הפרטית הוא כופר בכל התורה כלה ויוצא מן הדת והוא הוא האפיקורוס והכופר המזכר בכל דברי רבותינו זכרונם לברכה שהוא גרוע ממשמד ומומר לכל התורה כלה. וזה דבר פשוט שאין צריכין לבארו:

אות ח

ובשביל זה סופרין ספירת העמר שבע שבתות קדם קבלת התורה שהוא הכנה לקבלת התורה, כי הנפת העמר שעורים הוא בשביל להמשיך על ידי זה אמונת השגחתו הפרטית שהוא יסוד כל התורה כלה כנ"ל. ובשביל זה היו מניפין אותו בכל הששה קצוות, כי היה מוליך ומביא למי שארבע רוחות העולם שלו, מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו כדי לקשר כל העולם והנהגתו לה' יתברך למען דעת כל עמי הארץ כי הכל מקשר אליו, כי הוא יתברך משגיח תמיד בהשגחה פרטית על כל פרטי הבריאה, שזהו סוד כונת קריאת שמע שצריכין לכון ב'אחד' כדי להמליכהו למעלה ולמטה ובארבע רוחות , הינו שנדע באמונה שלמה שהוא יתברך מלך על כל הארץ ומלכותו בכל משלה. והמלכות וההנהגה אפלו של העולם הגשמי הזה הוא על ידו יתברך בעצמו כי לה' המלוכה וכו' . וזהו בעצמו סוד כונות קריאת שמע על פי סוד כפי המבאר בזהר הקדוש ובכתבי האר"י ז"ל שמבאר שם שעקר כונות קריאת שמע לקשר וליחד בחינת מלכות להקדוש ברוך הוא, עין שם הינו כנ"ל. שנדע באמונה שלמה שהנהגת העולם, שזהו בחינת מלכות שהוא מלך ומושל ושליט ומנהיג העולם, זאת ההנהגה מקשרת ומיחדת אליו יתברך לבדו ומבלעדו אין אלקים, כי הוא לבדו יתברך מנהיג ומושל בכל העולם. נמצא, שבאמת למי שהוא חכם ומבין מדעתו כל כונת האר"י ז"ל והזהר הקדוש כלם שבים למקום אחד לכונה הפשטיות של כלל ישראל. שמכונים באחד להמליכהו למעלה ולמטה וכו' אבל אינו יוצא אם יכון סתם שה' יתברך אחד ואין שני, כי אף על פי שזהו כונה אמתית אבל אינו יוצא בזאת הכונה לבד. כי אם לא יכון רק שה' יתברך אחד ואין שני עדין לא כון לבו להאמין באמונת השגחתו יתברך שהוא בעצמו מנהיג ומושל בעולם. וכשאינו מאמין בזה חס ושלום, הוא כופר גמור כנ"ל. על כן צוו אותנו רבותינו זכרונם לברכה להאריך בדלית דאחד כדי להמליכהו למעלה ולמטה וכו', כי זהו עקר סוד שרש היחוד כשמקשרין ומיחדין הנהגת כל העולמות אליו יתברך שמאמינים שהוא יתברך מלך ומנהיג ומושל בעצמו בכל העולם הגשמי הזה ומכל שכן בכל העולמות כלם. ועל נקדה זאת סובב כל כונת התורה והמצוות וכל סודות הכונות של כל כתבי האר"י ז"ל וזהר הקדוש. כי מבאר בכל הספרים ששרש כונת כל המצוות הוא ליחד קדשא בריך הוא ושכינתה. וכמו שנוהגין לומר קדם כל מצוה ודבר שבקדשה: לשם יחוד קדשא בריך הוא ושכינתה וכו', הינו כנ"ל. כי עקר סוד יחוד קדשא בריך הוא ושכינתה הוא בחינה זאת, כי בחינת ההנהגה והמלכות מה שה' יתברך מצמצם עצמו כדי להשגיח ולהנהיג העולם זאת הבחינה נקראת מלכות בחינת שכינה. ומי שכופר חס ושלום, בהשגחה ומפריד הנהגת מלכותו ממנו יתברך הוא נרגן מפריד אלוף . ועקר אמונתנו הקדושה הוא שאנו מאמינים כי לה' המלכות, הינו שהנהגת העולם שהוא בחינת מלכות מקשר ומיחד אליו כי הוא לבדו מלך שליט ומושל בכל העולם ומנהיג הכל בהשגחתו לבד. ואמונה הקדושה הזאת אנו ממשיכין על ידי כל מצוה ומצוה, כי אמונה הקדושה הזאת הוא יסוד כל התורה כלה, כמו שכתוב: כל מצותך אמונה. ועל כן אומרים קדם כל מצוה "לשם יחוד קדשא בריך הוא ושכינתה וכו'". כי עקר כונתנו בכל מצוותינו ועבודתנו כדי להמשיך עלינו אמונה הזאת שהוא בחינת יחוד קדשא בריך הוא ושכינתה ליחד ולקשר הנהגת המלכות אליו יתברך לבד כנ"ל:

אות ט

וזהו בחינת הנפת העמר שמניפין אותו בכל הששה קצוות כדי להמליכהו למעלה ולמטה ובארבע רוחות כנ"ל. ועל כן היה בא מן השעורים שהם מאכל בהמה, כי אי אפשר להבין זאת בדעת כי אם על ידי אמונה לבד. שצריכין לסלק דעתו לגמרי. בבחינת ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך . גם היה מאכל בהמה לרמז שלא די שה' יתברך משגיח על בני אדם להחיותם ולפרנסם בכל עת. אף גם אפלו בהמות הוא יתברך גם כן בעצמו מפרנס בהשגחתו הפרטית לבד, כמו שכתוב: נתן לבהמה לחמה לבני עורב אשר יקראו. כי זהו עקר יסוד האמונה הקדושה להאמין שהוא יתברך משגיח בהשגחה פרטית ומחיה ומפרנס ומכלכל אפלו הבהמות מקרני ראמים עד ביצי כנים, ועל כן נקראת זאת המנחה של שעורים על שם עמר דיקא. אף על פי שכל המנחות כלם היו עשירית האיפה שהוא שעור עמר, אף על פי כן זאת המנחה נקראת עקרה בשם עמר, כמבאר בתורה ובדברי רבותינו זכרונם לברכה . כי עקר המנחה זאת הוא כדי להמשיך אמונת השגחתו יתברך בעולם שהוא יסוד התורה כנ"ל. ועל ידי אמונת ההשגחה נעשה כלי וגבול וזמן להשפע וכו' כנ"ל. ועל כן נקראת בשם עמר לשון מדה, כי העקר הוא המדה, דהינו הכלי, דהינו שנזכה להמשיך החיות והשפע במדה בגבול וזמן שלא תהיה בבחינת רבוי אור וכו'. שזה זוכין על ידי הנפת העמר שעורים שעל ידי זה ממשיכין אמונת ההשגחה שהוא בחינת ראיה שעל ידי זה נמשך השפע בבחינת כלי ומדה בגבול וזמן שזהו העקר כנ"ל. ועל כן אחר כך מתחילין לספר שבע שבתות כדי להמשיך החיות והשפע לתוך הזמן, כי על ידי העמר מתקנין בחינת הכלי והמדה שעל ידי זה נתהוה הזמן, כי כל זמן שלא היו מדות וכלים לא היה זמן. ועקר קיום העולם הוא על ידי שממשיכים החיות והשפע לתוך בחינת מדות וכלים שעל ידי זה נתהוה הזמן. ועל ידי זה יורד השפע בגבול וזמן בעת שצריכין. ועל כן ספירת העמר הוא הכנה לקבלת התורה בשבועות, כי עקר קבלת התורה תלוי בזה על ידי שמאמינין בהשגחתו יתברך שמאמינין שאף על פי שה' יתברך הוא למעלה מהמדות והכלים למעלה מהזמן, אף על פי כן הוא יתברך בעצמו משגיח ומחיה ומשפיע לתוך כל הגשמים ומקים את הזמן בהשגחתו לבד וכנ"ל. ועל כן הם שבע שבתות כנגד שבע גלדי עינא . שהם בחינת ראיה והשגחה:

אות י

ועל-כן נעורים כל הלילה בשבועות לתקן את העינים כדי לכון עינינו לה' יתברך לבד על ידי עסק התורה בכל הלילה שהוא בחינת עינים, שזהו עקר יסוד כל התורה כלה כנ"ל. וכמו שכתוב: עיניך לנכח יביטו ועפעפיך יישרו נגדך. וזה שמובא שעל ידי שנעורים בלילה מתקנים ומכפרים על עוון כרת, כי הרשעים שעוברים על התורה נאמר בהם: ונכרתה הנפש ההוא וכו'. בחינת יהי אחריתם להכרית. כי כמו שעל ידי כל המצוות מקשרים ומיחדים כל העולמות לה' יתברך על ידי שממשיכין על ידי כל מצוה ומצוה אמונת ההשגחה שהנהגת ומלכות העולם מקשר בו יתברך כי הוא לבדו מלך בעולם כנ"ל, כמו כן להפך על ידי עברות חס ושלום, שעוברים על התורה, על ידי זה נמשכין כפירות חס ושלום, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה בספר המדות על פי א"ב -הפשע מכניס כפירה באדם. ועל ידי הכפירות הם מפרידין המלכות מה' יתברך, דהינו שכופרין בהשגחתו יתברך. ועל ידי זה ה' יתברך אין משגיח עליהם בהשגחה שלמה כי אם בבחינת ההשגחה שמשגיח על העובדי כוכבים שהוא בחינת חצי הראות, בחינת בתר כתפה, דהינו שמחיה אותם דרך הקלפות והחיצונים שהם מזיקי עלמא. על כן באמת הם מקבלים ענשים קשים ומרים על ידם. וזה עקר בחינת הכרת. כמו שהם רצו להפריד ולכרות חס ושלום, הנהגת המלכות מה' יתברך, כמו כן הם נכרתין מה' יתברך שאין יכולין לכלל בו יתברך ואין יכולין להמשיך אמונת אלקותו עליהם בבחינת השגחה שלמה שיחזרו ויצטירו בעיניו, רק קדם שמגיע כח הראות מאתו יתברך עליהם נתפזר מקדם בין הקלפות והחיצונים ועל ידי זה הם נכרתין מה' יתברך בבחינת יהי אחריתם להכרית, כי המשכת השגחתו וחיותו מאתו יתברך על כל נברא זה בחינת 'ראשית'. ואחר כך כשנמשך החיות וההשגחה עד שפוגע בהנברא להחיותו ולקימו זה בחינת 'אחרית'. ומי שמאמין בהשגחתו הפרטית שמאמין שחיותו מה' יתברך לבד כי הוא ברא אותו ואת כל העולם יש מאין המחלט והוא יתברך מחיה אותו וכל העולם בכל עת, על ידי זה ממשיך כח הראות של ה' יתברך עליו בשלמות בבחינת הכאה, דהינו שאנו חוזרים ונצטירים בעיניו כנ"ל, שזהו בחינת אור הישר ואור החוזר. ואזי האחרית מקשר בראשית, כי כל העולם הזה הגשמי שהוא בחינת אחרית, כי הוא סוף כל דרגין מקבל חיותו וחוזר ונכלל בראשית המחשבה שהוא השגחתו יתברך. וזהו בחינת סוף מעשה במחשבה תחלה , כי ה' יתברך ראשון ואחרון, כמו שכתוב: אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים. והוא יתברך מגיד מראשית אחרית , כי האחרית מקשר בתכלית האחדות. על ידי השגחתו השלמה שעל ידי זה מקשרין כל העולמות ואפלו העולם הגשמי הזה שהוא בחינת סוף כל דרגין בחינת אחרית, הכל מקשר בראשית המחשבה כנ"ל:

וזה בחינת 'שמר תם וראה ישר כי אחרית לאיש שלום'. שהפסוק מזהיר אותנו על קיום התורה. וזהו 'שמר תם' לילך בתמימות להאמין בו יתברך בתמימות, כמו שכתוב: תמים תהיה עם ה' אלקיך. וזהו 'וראה ישר'. כי אמונת התמימים הוא בחינת ראיה ישרה זכה וברה, כי הם רואים בישר ומביטים אליו יתברך לבד ומכונים עיניהם אליו יתברך בדרך ישר מאד בלי שום נטיה אל הצד חס ושלום, לימין ולשמאל, כמו שכתוב: עיניך לנכח יביטו וכו' אל תט ימין ושמאל, כי הם מכונים עיניהם לה' יתברך, כי המאמין באמת הוא אצלו כאלו רואה בעיניו ממש, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במקום אחר , דהינו שעיניו מביטים תמיד לה' יתברך לבד בלי שום חכמות וחקירות, רק שמביט וצופה ובוטח בו יתברך באמונה שלמה שכל חיותו ופרנסתו הוא רק ממנו יתברך לבד. ועל ידי זה באמת חוזר האור אליו בבחינת אור הישר ואור החוזר הנ"ל בבחינת רצוא ושוב. ועל ידי זה נמשך עליו בחינת השגחה שלמה, דהינו שחוזר ונצטיר בעיניו יתברך כנ"ל. ואז מקשר האחרית בראשית שזהו עקר התכלית שאנו מקוים. וזהו: כי אחרית לאיש שלום, 'אחרית' דיקא, כי זה עקר התכלית המקוה של התמימים שיזכו לאחרית טוב בבחינת טוב אחרית דבר מראשיתו, דהינו שיזכו שיתקשר האחרית להראשית, דהינו שיהיה נכלל בו יתברך. לא כן הרשעים שנאמר בהם: יהי אחריתם להכרית, 'אחריתם' דיקא, כי 'אחרית רשעים נכרתה ' על ידי שרצו חס ושלום, להפריד בין הדבקים, להפריד האחרית מהראשית על ידי כפירתם שכפרו באמונת ההשגחה בזה העולם הגשמי שהוא בחינת אחרית וסוף כל דרגין וכנ"ל. אבל הצדיקים המאמינים בהשגחתו יתברך מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין, על ידי זה הם מקשרים האחרית בראשית ועל ידי זה אחריתם טוב בבחינת כי אחרית לאיש שלום וכנ"ל. ועל כן בליל שבועות שנעורים כל הלילה לתקן כח הראות להמשיך השגחה שלמה בבחינת אור הישר ואור החוזר שעל ידי זה חוזרים ונצטירים בעיניו ונתקשר ונתיחד בחינת האחרית בראשית, על כן מתקנים אז בחינת פגם הכרת שהוא בחינת כריתות אחרית מבחינת ראשית כנ"ל. כי עתה בליל שבועות זוכין לקשר האחרית בראשית כנ"ל שזהו שרש כל התורה שהוא בחינת עינים כנ"ל:

אות יא

ובשביל זה התחלת התורה הוא בראשית, שהוא בחינת ראיה והשגחה , כי בראשית הוא בחינת תלת גונין דעינא ובת עין כנ"ל. וסוף התורה הוא 'לעיני כל ישראל'. כי ההשגחה בחינת כח הראות נמשך מראשית ועד אחרית, מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין, עד שחוזר ונכלל הסוף בהראש, האחרית בראשית. שזהו עקר שלמות הראיה וההשגחה. נמצא, שסוף התורה מקשר לראשה, כי סוף התורה-לעיני כל ישראל. והתחלת התורה הוא-בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, שהוא גם כן בחינת ראיה והשגחה, שזה בחינת בראשית כנ"ל, כי הסוף והאחרית מקשר בהראשית שזהו עקר שלמות הראיה כנ"ל. ועל כן סוף התורה מדבר מעיני כל ישראל שהם צופים ומביטים אליו יתברך כי הם מאמינים בהשגחתו יתברך תמיד שזה זכו על ידי משה רבנו עליו השלום, על ידי קבלת התורה ועל ידי כל האותות והמופתים וכו'. שמזה מדברים הפסוקים שם בסוף התורה, כמו שכתוב: לכל האתת והמופתים וכו'. ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל. והתחלת התורה מדברת מעיני ה' יתברך, שזהו בחינת בראשית תמן ראשי תמן בת שהם תלת גונין דעינא ובת עין, הינו בחינת עיני השגחתו יתברך אשר בהם הוא צופה ומביט מראשית הבריאה עד סוף כל הדורות. ובהם ברא את כל העולם, כמו שכתוב: בראשית ברא אלקים את השמים וכו'. וכמו שכתוב: כי הוא לקצות הארץ יביט. ובהם הוא מחיה את העולם בכל עת, כמו שכתוב: עיני ה' המה משטטות בכל הארץ. נמצא שהתחלת התורה מדברת מעיני ה' יתברך. וסיום התורה מדברת מעיני כל ישראל. ועל ידי התורה הקדושה שהוא בחינת אמונה כנ"ל, על ידי זה מקשר הסוף והאחרית בהראשית כנ"ל. שזהו בעצמו בחינת התקשרות וכלליות עיני כל ישראל שהם בחינת אחרית נגדו יתברך שהם מקשרים בו יתברך בראשית המחשבה, כי כלא חד, כי קדשא בריך הוא ואוריתא וישראל כלא חד , כי על ידי שאנו מאמינין בהשגחתו יתברך ומקימין את התורה על ידי זה השגחתו מגיע עלינו בשלמות. ואנו חוזרין ונצטירין בעיניו וכו' כנ"ל, שעל ידי זה מקשרים ומיחדים עינינו בעיניו יתברך בבחינת כי עין בעין יראו , שזהו בחינת התקשרות וכלליות האחרית בראשית בחינת כלליות סוף התורה בתחלתה, כלליות עיני כל ישראל בעיני ה' יתברך שהוא בחינת בראשית כנ"ל:

אות יב

ובשביל זה כשנעורים בליל שבועות בשביל לתקן כח הראות כדי לקבל את התורה שתלויה בזה כנ"ל, על כן עוסקים אז לומר הראשית והסוף של כל סדרא ושל כל ספר בתורה שבכתב ושבעל פה, הינו כנ"ל. כדי לחבר האחרית בראשית, שזהו בחינת חבור סוף התורה בתחלתה, שזהו בחינת שלמות ההשגחה ברצוא ושוב כנ"ל:

אות יג

וזהו בחינת מה שצריכין להתחזק מאד מאד בעת הגמר של המצוה והעבודה שהתחיל. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה:

המתחיל במצוה אומרים לו גמר. ואין המצוה נקראת אלא על מי שגומרה. וכמו שרואין בחוש שהגמר קשה וכבד מאד מאד, כי ההתחלה קשה מאד. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כל התחלות קשות. ואחר ההתחלה הולך ומתנהג קצת כסדר. ואחר כך כשמגיעים לגמר קשה וכבד מאד ועל כן הצרכו רבותינו זכרונם לברכה להזהיר מאד על הגמר, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: המתחיל במצוה אומרים לו גמר וכו' וכנזכר לעיל. הינו על פי המבאר למעלה, כי הגמר הוא בחינת אחרית ואין זוכין לקשר האחרית בראשית. שזהו תכלית כל המצוות והעבודות כנ"ל. כי אם כשזוכין לגמר המצוה בשלמות, ועל כן מתגרה על זה הבעל דבר מאד, ועל כן צריכין להתחזק מאד לגמר המצוה והעבודה שהתחיל, כי כל מצוה ועבודה בפרטיות יש לה התחלה וסוף. ואין המצוה שלמה עד שגומר אותה, כמו למשל כשצריך לכתב לו תפלין. הנה בתחלה צריך יגיעות לתקן העור והקלף בכל התקונים הצריכים. ואחר כך לתקן הדיו ולכתב עליהם כדת וכדין. ואחר כך כשגומר כתיבת כל הפרשיות, כל זמן שחסר בהם עדין אות אחד אינם בכלל תפלין כלל עד שגומר כתיבת כל הפרשיות בשלמות. ואחר כך כשכבר נגמרו הפרשיות כתקונן, אף על פי כן אפלו אם יכתב אלף פרשיות ויכרך עצמו בהם מראשו ועד סופו אינו מקים מצות תפלין, כי אי אפשר לקים מצות תפלין עד שיעשה בתים של עור ויכניס הפרשיות לתוכן ויתפרם בגידין דיקא ויתקנם ברצועות וכו' ויניחם על היד ועל הראש במקומם הראוי דיקא. ואז דיקא קים מצות תפלין. נמצא, כל זמן שלא תגיע המצוה אל האחרית והסוף, דהינו הגמר על פי דין התורה הקדושה אינה מצוה כלל. וכן במצות ציצית אפלו אם יכרך עצמו בטלית שכלה תכלת אינו יוצא ידי ציצית עד שיתלה הציצית בכנפי הטלית. וכן במצות מזוזה אפלו הבית מלא ספרים אינו יוצא בזה עד שיקבע המזוזה אצל הפתח. וכיוצא בזה בכל המצוות. כי כל מצוה ומצוה יש לה שעורים וגבולים כפי דברי התורה הקדושה שצריכין לעשות אותה בתקון זה דיקא כפי הנמסר לנו מפי משה רבנו עליו השלום, אשר דיקא אם מקימים אותה כתקונה כמו שנמסר לנו אז זוכין להמשיך האור הנמשך על ידי כל מצוה להמשיך אותו מראשית ועד אחרית, מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין עד שיהיה נכלל זה העולם בשרשו בבחינת סוף מעשה במחשבה תחלה, שזהו בחינת תכלית עבודת התורה והמצוות, שזהו בחינת השגחה שלמה ברצוא ושוב כנ"ל:

אות יד

וזה בחינת מחלקת קרח שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שמחלקתו היה ששאל: טלית שכלה תכלת חיבת בציצית? אמר לו הן! התחיל משחק עליו: מה טלית של מין אחר חוט אחד של תכלת פוטרה, קל וחמר וכו'. וכן שאל: בית מלא ספרים חיב במזוזה וכו'? הינו כנ"ל. כי קרח כפר בעקר. ובאמת חלק על התורה כלה ולא רצה להאמין שיכולין להמשיך השגחתו וחיותו עלינו על ידי קיום התורה והמצוות, כי נפל בכפירת הכופרים שאומרים שאי אפשר חס ושלום, שיבוא השגחתו בעצמו עלינו כנ"ל. ועל כן עשה ליצנות מפרטי המצוות, כי בכלליות המצוות יכולין לומר איזה טעם של שטות והבל של המחקרים והכופרים. כמו שנמצא גם עכשו שאומרים טעמים של הבל על המצוות וכמבאר במקום אחר , כי הם אינם רוצים להאמין שהמצוות הם אחדותו יתברך. ועל ידם נכללין בו יתברך. וכל מצוה ומצוה הולכת ועולה בכל העולמות עד אין סוף ואין תכלית. אבל בפרטי דיני המצוה מזה שניהם קהות ואינם יכולים למצא בהם טעם. ועל כן באמת מתלוצצים מדברי רבותינו זכרונם לברכה וכופרים בכל התורה. וביותר בתורה שבעל פה ואין צריכין להאריך בגנות דעתם הרעה. ועל כן קרח שנפל לכפירות אלו, כי כפר בעקר, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , על כן התלוצץ מפרטי המצוות, כי הוא אינו מאמין שיש סודות נוראים בהמצוות. אשר על פי אלו הסודות שהמצוות נוגעים למקום שנוגעים, על כן צריכים לקים המצוות בדרך זה דיקא כמו שצוה משה רבנו עליו השלום, בפרטיות לתלות הציצית על כנפי הבגד דיקא, וכל זמן שאינו תולה אותם בכנפי הבגד אפלו אם יתלה אותם לפני עיניו תמיד ואפלו אם יכרך עצמו בהציצית מראשו ועד רגלו או ילבש טלית שכלה תכלת אינו יוצא בזה [מצות] ציצית כלל, אדרבא, הוא כופר ומחרף ומגדף את תורת משה, כי כל אמרת אלקי צרופה. בחינת אמרות ה' אמרות טהרות מזקק שבעתים . וכל המצוות צרופים ומזקקים מאתו יתברך שצריכין לקימם באפן זה דיקא כפי דברי תורתנו הקדושה. ועל כן קרח שכפר בזה. על כן שאל: טלית שכלה תכלת חיבת בציצית וכו'. ושחק מזה במה שחוט אחד של תכלת פוטר כל הטלית. וטלית שכלה תכלת חיבת בציצית, כי לא האמין שהמצוות מקשרין כל העולמות מראשית ועד אחרית עד שמעלין וכוללין האחרית בראשית. אשר בשביל זה צריכין לקים המצוה מראש ועד סוף כפי דיניה ופרטיה בשלמות עד שיגיע על ידי המצוה אורו יתברך עלינו בבחינת השגחה שלמה שיהיה נכלל העולם בו יתברך שזהו בחינת כלליות האחרית בראשית כנ"ל:

ועדין צריכין לבאר ענין זה של קרח יותר. והבן היטב:

אות טו

ועל-כן אין המצוה נקראת אלא על מי שגומרה , כי דיקא בעת הגמר אז זוכין לפעל פעלתו בשלמות לכלל בו יתברך. וזהו בכלליות ובפרטיות בכל אדם. וכן בכלליות העולם, כי כל אדם אפלו כשזוכה לעשות מצוה וזוכה לגמרה בשלמות. עדין צריך לצפות לישועתו תמיד שיזכה לאחרית טוב, כי טוב אחרית דבר מראשיתו. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: אל תאמין בעצמך עד יום מותך. וכשזוכה באחריתו לבלות ימיו בטוב האמתי, אז אשרי לו. ועל כן אנו רואין שהרבה התחילו בעבודת ה', אבל זעירין אנון שזכו להגיע למעלתם. ונמצאים רבים שנופלים מעבודתם ואל על פי שבודאי בקדשה אין שום דבר שבקדשה נאבד לעולם. וכל מה שעשה בהתחלת עבודתו כל דבור דקדשה שיצא מפיו וכל תנועה קלה שעשה בעבודת ה' יתברך בודאי אינו נאבד לעולם וסוף כל סוף לא ישאר לו כי אם דברים כאלה, הינו דברים שבקדשה שזכה לעשות בזה העולם, כי אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומעשים טובים בלבד . אף על פי כן לזכות למה שצריך כל אחד לזכות אי אפשר לזכות עד שיגמר עבודתו בשלמות, דהינו שיזכה לעבד את ה' יתברך כל ימי חייו עד הסוף ועל כן רואין בחוש שהבעל דבר מתגרה עצמו מאד מאד בעת שהאדם סמוך וקרוב לכנס לשערי הקדשה. כמבאר בזה באריכות בדברי רבנו זכרונו לברכה במקום אחר:

אות טז

וכן בכלליות העולם, כי עתה בדורות הללו שהם עקבות משיחא עתה הוא בחינת אחרית, בחינת אחרית הימים שעל זה התנבא משה רבנו עליו השלום, בתורתנו הקדושה. בצר לך ומצאוך באחרית הימים האלה וכו' . ובשביל זה התגרה עצמו הבעל דבר עתה מאד מאד בישראל ורבים מבני פריצי עמנו נכשלו ונפלו ונתעו על ידי תאוותם הרעות לכפירות ואפיקורסות גדול ופרקו על לגמרי. ולא די להם בזה. כי אם גם מסלקים הבשת מעל פניהם ואומרים שכך ראוי להתנהג לגלח את הזקן והפאות וללבש במלבושי העובדי כוכבים וללמד לשונות וחכמות חיצוניות וכו' וכו' רחמנא לצלן. וגם האנשים הכשרים קצת הרחוקים מהם ומדרכיהם גם כן נפלו בטרדת הפרנסה. ונרפים מן התורה ועבודה תמה. וזעירין אנון שיהיו שוקדים על דלתי התורה והעבודה כמו הדורות הקודמים. וכל זה מחמת שהוא סמוך אל הסוף והגמר, כי אנו עתה סמוכים אל הקץ מאד. ובודאי לא יתמהמה עוד הרבה לבא. וכשיבא משיח במהרה בימינו יהיה גאלה אחרונה, גאלה שלמה שאין אחריה גלות. ואז יהיה נגמר תקון העולם בתכלית השלמות בבחינת טוב אחרית דבר מראשיתו, כי כל הגאלות הראשונות היה אחריהם גלות. ועכשו צריכים שיבא משיח שיגמר התקון בשלמות שנשוב אל ה' יתברך לעולם, כמו שכתוב: וכרתי אתם ברית חדשה וכו' לא כברית אשר כרתי וכו'. אשר הם הפרו את בריתי וכו'. וכתיב: ולא יטמאו עוד בגלוליהם ובשקוציהם ובכל פשעיהם וכו' ונתתי את מקדשי בתוכם לעולם וכו'. ומחמת שעתה סמוך אל הקץ על כן הוא מניח את עצמו לארכו ולרחבו למנע את ישראל מעבודתו. והכניס מחלקת גדול בעולם, על כן צריכין עכשו להתחזק מאד מאד בעבודתו יתברך וכל אחד צריך להתחזק מאד לגמר מה שהתחיל בעבודתו יתברך:

ואם התחיל יגמר. ואם לא התחיל עדין יתחיל ויגמר:

אות יז

והעקר העצה הוא אמונה, כי כשמאמינים באמת בה' יתברך ובהשגחתו בפרטיות אין צריכין לדאג על פרנסה. וגם בודאי לא יפל משום דבר שבעולם, כי אדרבא, על ידי הנפילה יתחזק יותר, כי למה נפל בדעתו הוא רק מחמת שיודע בעצמו שפגם איזה פגם או עבר חס ושלום, איזה עברה גמורה. אם כן בזה בעצמו ראוי שיתחזק את עצמו, כי מאחר שיודע על כל פנים שמקלקלין על ידי עברה ופוגמין בעולמות עליונים. אם כן יש לו אמונה. וכשיש לו אמונה יש לו תקוה עדין לעולם כי כל מצותך אמונה , כי כל זמן שיש לו אמונה יש לו תקון לעולם. וכמו שאמר רבנו זכרונו לברכה לאחד שנפל בדעתו מאד. ענה ואמר לו: אם אתה מאמין שיכולין לקלקל תאמין שיכולין לתקן. וכבר מבאר בדברינו אלפים פעמים שאין שום יאוש בעולם כלל. והעקר הוא האמונה כנ"ל, כי כשיש לו אמונה בהשגחתו יתברך בשלמות, שזהו בחינת רצוא ושוב, בחינת כלליות האחרית בראשית כנ"ל, על ידי זה זוכה להגיע לאחרית טוב בבחינת כי אחרית לאיש שלום, כי על ידי אמונה שלמה ידלג ויקפץ על כל המניעות וההסתות והפתויים והדחיות וחלישות הדעת שהיצר הרע וחילותיו רוצים להפילו כאלו אין לו עוד שום תקוה (עדין). כי על ידי אמונה עוברים ומדלגים על הכל, כי הוא מאמין שה' יתברך ראשון ואחרון אלהי הראשונים והאחרונים. והוא יתברך בוחר בעבודת משה רבנו ועבודת האבות וכל הצדיקים הגדולים הנוראים. ואף על פי כן הוא משתעשע ומקבל תענוג גם מעבודה קלה של הפחות שבפחותים שבישראל. אפלו רשעים ובעלי עברות ופושעי ישראל כל זמן ששם ישראל נקרא עליהם, דהינו שיש להם אמונה. עדין הוא יתברך מקבל תענוג והתפארות מהם מכל תנועה קלה בעלמא שעושין לפעמים בתפלה או באיזה מצוה, כמבאר בכמה מקומות, כגון בהתורה "ויהי הם מריקים שקיהם" (בסימן יז לקוטי, חלק א) ובשארי מקומות . כי הצדיקים והגדולים במעלה נגד הרשעים והקטנים במעלה הם בבחינת ראשית ואחרית, כי הצדיקים הם בבחינת ריש כל דרגין והקטנים והרחוקים מה' יתברך על ידי מעשיהם הרעים הם בבחינת סוף כל דרגין. וה' יתברך ראשון ואחרון ומגיד מראשית אחרית ומיחד ומקשר סוף מעשה במחשבה תחלה. סוף כל דרגין בריש כל דרגין, שכל זה יכול לזכות אפלו הקל שבקלים והפחות שבפחותים על ידי התחזקות האמונה בה' יתברך והשגחתו השלמה המגיע מראשית ועד אחרית. שעל ידי זה נכלל האחרית בראשית כנ"ל. וזהו עקר בחינת התשובה בחינת ירידה תכלית העליה כשמגיע האדם חס ושלום, חס וחלילה, לתכלית הירידה על ידי מעשיו הרעים. אף על פי כן אם יתחזק גם שם בו יתברך. ויאמין בו יתברך באמונה שלמה שגם שם במקומו ממש נמצא ה' יתברך בבחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך . וכמו שכתוב האלקי מקרב אני וכו' ולא אלקי מרחק (ירמיה כג) אז כשיתחזק באמונה זאת על ידי זה ממשיך השגחתו השלמה. בבחינת רצוא ושוב גם שם. ועל ידי זה הוא כולל סוף כל דרגין שהוא המקום השפל והנמוך שנפל לשם. הוא כולל אותו בריש כל דרגין, בראשית המחשבה כנ"ל. ועל ידי זה הוא מעלה כל הנשמות והניצוצות שנפלו לשם מכמה שנים. וכשנכלל מקום רחוק ונמוך כזה בה' יתברך. ממילא נכללין כל שאר המדרגות שבאמצע בקדשתו יתברך. נמצא, שדיקא הרחוקים כשיתחזקו באמונה שלמה יזכו לתשובה בודאי. ועל ידם דיקא. יתתקנו כל העולמות על ידי שנכלל אחרית וסוף ממש בראשית המחשבה. ועל כן עקר אחרית הגאלה האחרונה באחרית הימים האלה תלוי בתשובה דיקא כפי שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , כי אין הדבר תלוי אלא בתשובה. וכמו שכתוב: ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב וכו' כי על ידי התשובה שזוכין הרחוקים דיקא על ידי האמונה השלמה כנ"ל, על ידי זה דיקא נכלל האחרית בראשית לעולם ועד, שזהו עקר בחינת שלמות הגאלה האחרונה כנ"ל. במהרה בימינו, אמן:

שיך לעיל

אות יח

ובשביל זה אסור לאכל שום תבואה קדם העמר. כי אנו צריכין להמשיך פרנסתנו ואכילותינו על ידי אמונת ההשגחה לבד שהוא בחינת ראיה שעל ידי זה נמשך השפע במדה בגבול ובזמן כנ"ל. שזה זוכין על ידי הנפת העמר כנ"ל. אבל קדם העמר עדין נאחז בהשפע אחיזת הקלפות הנמשכין מרבוי אור שיש להם אחיזה בהשפע על ידי חטא אדם הראשון שפגם באמונה, כמבאר במקום אחר , שזהו בחינת בעצבון תאכלנה בזעת אפך תאכל לחם וכו'. שכל זה הוא מחמת אחיזת הקלפות שמתגברין על ידי הכפירות הבאין על ידי בחינת רבוי אור על ידי שרוצים לחקר בגדלתו יתברך כנ"ל. ועל כן אין ישראל יכולים לאכל שום תבואה עד שמוציאין אותה מאחיזת הקלפות שהם בחינת כפירות. ועל כן אסור לאכל חדש עד שמקריבין העמר שאז מקשרין כל הששה קצוות לה' יתברך. ונמשך השגחה שלמה ברצוא ושוב בבחינת ראיה. שעל ידי זה נעשה כלי בחינת גבול וזמן לקבל השפע בהדרגה ובמדה ונתבטל אחיזת הכפירות והקלפות מהשפע. ואז דיקא התר החדש, כי אז מקבלין השפע דרך הקדשה לבד. על ידי שעושין כלים ומדה על ידי הנפת העמר כנ"ל: