ליקוטי הלכות/אורח חיים/הלכות ברכת הפירות/הלכה ג

אות א

ענין ברכת הפרות על פי המאמר דרשו ה' ועזו בקשו פניו תמיד (בסימן לז), עין שם כל התורה כלו. וקצת היוצא משם בקצור הוא. כי גוף ונפש הם בחינת אדם ובהמה, אור וחשך, חכמה וסכלות, בחינת זכרון ושכחה וכו', בחינת חכמת התורה וחכמות חיצוניות שהם בחינת סכלות כנגד חכמות התורה וכו'. וצריך כל אחד להכניע החמר, הינו בחינת מיתה, בחינת סכלות של הגוף של הארבעה יסודות, כמו שאיתא בזהר וכו'. וזה נעשה על ידי התענית וכו'. וזה בחינת אגרא דתעניתא צדקתא וכו' וכו'. אבל יש שתי בחינות צדקה. צדקה בחוץ לארץ וצדקה בארץ ישראל שהיא גדולה ולמעלה מצדקת חוץ לארץ. וכן יש שני בחינות תורה כי אין דומה התורה היוצאת מהבל שיש בו חטא להתורה היוצאת מהבל שאין בו חטא, כי אין הדין נמתק ואין העולם מתקים אלא על הבל פיהם של תינוקות וכו'. וזה פרוש: וזכרתי את בריתי יעקב וכו' עד והארץ אזכר על ידי אוירא דארץ ישראל ועל ידי הבל שאין בו חטא, על ידי זה נתגלין האבות בעולם להגן ונדחה הדין והחשך בחינת החמר והסכלות ונתעלה השכל שהוא בחינת הנפש, בחינת התורה, בחינת אור וחיים וחסד וכו'. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: היושב בתענית נקרא חסיד, שנאמר: גומל נפשו איש חסיד. כי מבטל הדין והחשך וכו' וממשיך חסדים והוא גמילות חסד לנפשו, הינו לתורה וכו', עין שם. וזה פרוש שלשה אזהרות שהזהיר רבי יהודה בן בתירה מנציבין: הזהרו בזקן ששכח תלמודו והזהרו בורידין כרבי יהודה והזהרו בבני עמי הארץ שמהם תצא תורה, כי אלו שלש בחינות מרמזין להתעלות הנפש והשכל והתורה והזכרון וכו'. כי שרש התורה הוא כבוד ה' יתברך, כמו שכתוב: לכבודי בראתיו וכו'. ועל כן על ידי הכבוד שנותנין לזקן ששכח תלמודו. על ידי זה נתעלה הנפש והזכרון וכו'. וזהו הזהרו בורידין וכו'. כי הדם הוא הנפש שבא בגלגול להתתקן. וצריך השוחט לכון להעלות הנפש שבדם. גם עקר חסרון הפרנסה הוא רק על ידי שוחטים שאינם מהגנים וכו' וכו'. כי השוחט ההגון מאכיל ומפרנס לישראל על ידי שמעלה הנפשות להשכינה וכו' וכן להפך וכו', עין שם כל זה היטב. וזהו: אכלי עמי אכלו לחם וכו'. רב אמר: אלו הדינים. ושמואל אמר: אלו מלמדי תינוקות וכו'. והכלל, כי להעלות הנפש שהוא בחינת תורה, בחינת זכרון, בחינת חכמה וחיים אור וחסד. ולהכניע ולבטל החמר והגוף שהוא בחינת סכלות ושכחה וכו'. העקר הוא על ידי בחינת הבל שאין בו חטא שהוא אוירא דארץ ישראל, בחינת הבל פיהם של תינוקות שזהו בחינת תענית וצדקה לארץ ישראל. וזהו: הזהרו בבני עמי הארץ שמהם תצא תורה. כי בני עמי הארץ הם נפשות נכבדות מאד וכו', אך הם כצפרים האחזות בפח וכו'. ובשביל זה צריך לכבדם, כי על ידי הכבוד נתגלה יותר התורה מהתעלמותה, הינו הנפש. כי שרש התורה הוא הכבוד וכו' והנפש משתוקקת להכלל בו בשרשו. וזהו הזהרו וכו' שמהם תצא תורה וכו', עין שם כל זה היטב:

וזה בחינת ברכת הנהנין שאסור להנות מעולם הזה בלא ברכה , כי זה ידוע שעל ידי הברכה שמברכין על איזה פרי או כיוצא על ידי זה מעלין הנפש המגלגל שם, כי בכל דבר שבעולם יש נפשות המגלגלים. ועל כן עקר הברכה הוא בבחינת אוירא דארץ ישראל כדי שיהיה המאכל נכלל באוירא דארץ ישראל על ידי הברכה, כי שם צוה ה' את הברכה חיים וכו', כי ארץ ישראל הוא מקור הברכות, כי שם עולין כל התפלות והברכות וההודאות, כי שם עולין כל התפלות והברכות וההודאות, כי כל ברכת הנהנין אנו למדין מברכת המזון, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לאחריו מברך לפניו לא כל שכן. ועקר ברכת המזון היא בבחינת ארץ ישראל, כמו שכתוב: ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה וכו'. כי כל ברכת הנהנין כלם הם בשביל להעלות הנפש אשר שם בהדבר שאוכל. ועל כן צריכין שיהיה כל הברכות הנהנין בבחינת אוירא דארץ ישראל, כמו שכתוב: ואכלת ושבעת וברכת וכו' על הארץ הטובה שמשם אנו למדים כל הברכות כנ"ל. כדי להעלות הנפש על ידי אוירא דארץ ישראל כנ"ל, כי עקר עלית הנפש וכו', הוא על ידי אוירא דארץ ישראל שהוא בחינת הבל פיהם של תינוקות וכו' כנ"ל. כי כשמברכין על איזה דבר על ידי זה נתגלה כח מעשיו וכו', כי מגלין על ידי הברכה שה' יתברך ברא את כל העולם כלו. ועקר קדשת ארץ ישראל נעשה על ידי כח מעשיו וכו', על ידי שנתגלה שה' יתברך ברוך הוא ברא הכל, כמו שפרש רש"י על פסוק בראשית, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה בכמה מקומות . נמצא שעל ידי הברכה שמברכין שעל ידי זה מגלין שה' יתברך ברא דבר הזה, על ידי זה נכלל זה הדבר שמברכין עליו בבחינת אויר הקדוש, בחינת אוירא דארץ ישראל, כי עקר קדשת ארץ ישראל הוא רק על ידי בחינה זו, על ידי בחינת כח מעשיו על ידי שגלה ה' יתברך בתחלת התורה שהוא יתברך ברא הכל. ועל כן בכל מקום שישראל שם ומגלין ומפרסמין את הקדשה, דהינו שמגלין שה' יתברך ברא הכל, נמשך לשם בחינת קדשת ארץ ישראל, בחינת מקדש מעט, כי עקר קדשת ארץ ישראל הוא רק על ידי כח מעשיו כנ"ל. וכמבאר זה בדברי רבנו בכמה מקומות . ועל כן על ידי הברכה שמברכין על הדבר ומגלין שה' יתברך ברא את הדבר הזה, על ידי זה נכלל הדבר הזה על ידי הברכה בבחינת אוירא דארץ ישראל כנ"ל. ועל ידי זה מעלין הנפש אשר מגלגל שם, כי עקר התעלות הנפש הוא על ידי בחינת אוירא דארץ ישראל כנ"ל. שעל ידי זה עולה הנפש שהוא בחינת תורה, בחינת זכרון וכו' כנ"ל. וזה בחינת מה שהזהירו רבותינו זכרונם לברכה לנהג כבוד באכלין, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שלא לבזות את האכלין כמבאר בשלחן ערוך , כי צריכין לנהג כבוד באכלין כדי שיתעלה הנפש אשר שם על ידי הכבוד שהוא שרש הכל כמבאר היטב בדברי רבנו במאמר הנ"ל על מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: הזהרו בבני עמי הארץ לכבדם שמהם תצא תורה, עין שם היטב. נמצא, שעקר הברכה שמברכין על כל דבר הוא בבחינת אוירא דארץ ישראל שהוא בחינת הבל פיהם של תינוקות וכו'. וזהו בחינת סדר ברכות שמלמדין את התינוקות בתחלת למודם, כי עקר הברכה הוא על ידי הבל פיהם של תינוקות שהוא הבל שאין בו חטא בחינת אוירא דארץ ישראל כנ"ל. ושם מקור הברכה בבחינת יברך את הנערים , ועל ידי זה נתגלין האבות בעולם להגן ונדחה הדין והחשך ונכנע החמר והגוף והשכחה והסכלות וכו'. ונמשך חסד וכו' בחינת חכמה וחיים וזכרון כמבאר היטב במאמר הנ"ל:

אות ב

וזה האי מאן דבעי למהוי חסידא ליקיים מלי דברכות , כי על ידי הברכה מעלה את הנפש כנ"ל. ונמשך חסד בחינת גומל נפשו איש חסיד כנ"ל. נמצא, שעל ידי הברכות הוא חסיד. וזהו: ואמרי לה מלי דאבות, הינו כנ"ל, כי עקר הברכות הם בבחינת אוירא דארץ ישראל שעל ידי זה נתגלין האבות בחינת וזכרתי את בריתי יעקב וכו' עד והארץ אזכר וכו' כנ"ל. וזהו: ואמרי לה מלי דנזיקין, כי כל דיני נזיקין הם סלוק ההזק מחברו לבלי להזיק אחד את חברו ואם הזיקו ישלם הזקו. ועל ידי זה נדחה הדין שהוא בבחינת הזק. וזהו: ואמרי ליה מלי דנזיקין, דהינו לסלק ולדחות ההזק והדין והחשך ולהעלות הנפש והשכל וכו' על ידי הברכות שהם בחינת אוירא דארץ ישראל שעל ידיהם נתגלו האבות כנ"ל, כי סלוק ההזק מחברו שהם דיני נזיקין הוא גם כן בבחינת הנ"ל בחינת התעלות הנפש וכו' ולהכניע הדין וכו'. כי הממון הוא שרש הנפש, כמבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה במקום אחר (סימן נט). וזה מרמז גם במאמר הנ"ל שכתב שם שעל ידי צדקה מעלין הנפש וכו' כנ"ל, כי עני חשוב כמת מאחר שאין לו ממון להחיות נפשו, כי הממון דקדשה הוא שרש הנפש כנ"ל. נמצא, כשנותן מממונו צדקה לעני הוא מחיה ומקים נפשו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: כל המקים נפש אחת מישראל וכו'. כי הממון הוא הנפש כנ"ל. ועל כן על ידי הממון שנותן לעני על ידי זה נתעלה הנפש והשכל בבחינת אשרי משכיל אל דל, כי אין עני אלא מן הדעת , כי הכל אחד, כי מאחר שאין לו ממון שהוא בחינת נפש בחינת שכל כנ"ל. על כן הוא עני מן הדעת גם כן בבחינת חכמת המסכן בזויה . ועל ידי שנותנין לו ממון נתעלה הנפש והשכל וכו'. ועל ידי זה נתעלה נפשו של הנותן גם כן כי כל המרחם על הבריות מרחמין עליו וכו'. ונמשך עליו רחמנות וחסד שהוא בחינת התעלות הנפש וכו' כנ"ל. ועל כן על ידי צדקה הוא התעלות הנפש וכו' כנ"ל כי הממון הוא שרש הנפש כנ"ל:

וזהו בעצמו בחינת דיני נזיקין שהזהירה התורה שלא יגזל ולא יזיק אחד את חברו כדי שלא לפגם את הנפש שהוא בחינת ממון כנ"ל. ואם גזלו או הזיקו צריך לחזר לו ולשלם את הזקו כדי להשלים את הנפש על ידי תשלומי ההזק כנ"ל. נמצא, שדיני נזיקין הם בחינת התעלות הנפש, בחינת צדקה שעקר התעלות הנפש הוא על ידה. ועל כן על ידי זה נקרא חסידא בחינת גומל נפשו איש חסיד, כי נדחה הדין והכסילות שהוא בחינת הזק שנמשך מפגם הדעת, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במקום אחר ונתעלה הנפש על ידי תשלומי נזיקין שהוא התעלות הנפש על ידי הממון שמשלם הזקו, כי שרש הנפש הוא בממון דקדשה וכו' כנ"ל. וזה מרמז גם כן במאמר הנזכר מה שמובא שם במאמר רבותינו זכרונם לברכה על פסוק אכלי עמי אכלו לחם וכו'. רב אמר: אלו הדינים וכו', הינו רי"ו די"ן. שאינם מעלין את הנפש וכו' רמז לשוחטים וכו', עין שם. ועל פי הנ"ל זהו גם כן בחינת דינים כפשוטו, כי הדינים כשהם הגונים ודנים משפט צדק בין איש לרעהו שלא יגזל ולא יזיק אחד את ממון חברו, על ידי זה מעלין ומשלימים את הנפש על ידי דיני ממונות שדנין כהגן, כי הממון הוא הנפש כנ"ל. ועל כן דיני ממונות בשלשה זה בחינת שלשה אבות, כי לית רבים פחות מתלת דאנון אבהן, כמובא בתקונים. כי על ידי הדינים שדנין דיני ממונות כהגן נדחה הדין וכו' ונתעלה הנפש ששרשו בממון כנ"ל. ועל ידי זה נתגלין האבות בעולם להגן כנ"ל. ועל כן הם שלשה דינים כנ"ל, כי הדינים עקר דיניהם הוא רק על ידי אוירא דארץ ישראל שהוא מחכים שמשם מקבלין עקר חכמת אלקים בקרבם לעשות משפט, כי אסור לדון כי אם סמוכים ואין סמוכים אלא בארץ ישראל ואנן שליחותא דקמאי עבדינן כמובא בספר חשן משפט. נמצא, שעקר המשפט של הדינים מקבלין רק מארץ ישראל ששם עקר הסמיכה כנ"ל, כי הדינים מעלין גם כן את הנפש וכו'. ודוחין הדין וכו'. וממשיכין חסד כנ"ל, כי כשיש דין למטה אין דין למעלה. ונדחה הדין ונמשך חסד. וכל זה נעשה רק על ידי אוירא דארץ ישראל כנ"ל. ועל כן עקר הדינים מדינא הוא רק סמוכים בארץ ישראל וכו' וכנ"ל:

אות ג

וזה בחינת דיני קדימה בברכות, כי עקר התעלות הנפש הוא על ידי הכבוד שהוא שרש הכל שעל ידי זה הנפש תאבה להכלל בשרשה. ועל כן צריכין לידע איזה פרי צריכין להקדים בברכה שצריכין לחלק כבוד לאותה הפרי, דהינו שיש בה נפש גדולה ביותר, על כן צריכין לכבדה ביותר, ועל כן צריכין להקדימה, כי על ידי הכבוד מתגלה הנפש מהתעלמותה בבחינת הזהרו בבני עמי הארץ שמהם תצא תורה, כמבאר במאמר הנ"ל. ועל כן צריכין לנהג כבוד באכלין כנ"ל. וזה בחינת שלחן מלכים, בחינת מלך הכבוד, כי עקר בחינת כבוד הוא באכילה בחינת שלחן מלכים כנ"ל וכמבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה . וכמו שנראה בחוש כשאחד רוצה לכבד את חברו. על פי רב הוא מכבדו בדבר מאכל או משקה, כי שם עקר בחינת הכבוד, כי יש שם נפשות רבות ששרשם בכבוד. ועקר התגלות ועלית הנפשות הוא על ידי הכבוד כנ"ל. וזה בחינת ברכות פרטיות שהם בחשיבות יותר מברכות כלליות ויש להם דין קדימה כגון בורא פרי העץ ובורא פרי האדמה קודמין לברכת שהכל מחמת שזה ברכה פרטית וכו', כמבאר בשלחן ערוך ולכאורה אינו מובן קצת, כי יש סברה להפך, כי ברכה כלליות היה ראוי שתהיה חשובה ביותר מאחר שמברכין ה' יתברך שברא הכל כמו שמברכין שהכל נהיה בדברו. ובודאי בזה מזכירין שבח ה' יתברך יותר שברא הכל, אבל בברכה פרטית אין מזכירין שבח ה' יתברך כל כך, כי אין מזכירין רק שברא פרי העץ או פרי האדמה וכיוצא. אבל מעלת הקדימה של ברכה פרטית הוא בבחינה הנ"ל, כי מאחר שמברכין על פרי זו ברכה פרטית, נמצא שיש לה חלק בכבוד ביותר כי מזכירין שבח ה' יתברך על פרי זו בלבד. נמצא, שפרי זו מכבדת כל כך עד שמיחדין הברכה עליה לבד. ועל כן יש לה חלק בכבוד ביותר. וזה מחמת שהנפשות שיש שם מכבדים ביותר. ועל כן צריכין לנהג בהם כבוד ביותר ולהקדימם, כי עקר התעלות הנפש הוא על ידי הכבוד שהוא שרש הכל כנ"ל:

ועקר החשיבות לענין קדימה הם פרות של ארץ ישראל. וכל המקדם בפסוק מקדם לברכה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , כי עקר הברכה היא בבחינת ארץ ישראל בבחינת אוירא דארץ ישראל שעל ידי זה מעלין הנפש והשכל והזכרון וכו'. שהוא בחינת תורה בחינת דעת וכו' כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: כל הפסוק לשעורין נאמר וכו'. הינו הך. כי זהו מעלת וחשיבות של שבעת המינין שנשתבחה בהן ארץ ישראל שהפרות הם חשובות כל כך שיש בהם נפשות גבוהות מאד שזהו עקר חשיבות הפרות כנ"ל. והנפש הוא התורה כנ"ל במאמר הנ"ל. ועל כן הפרות של ארץ ישראל שהם שבעת המינים משערין בהם כל השעורין של תורה שזה מורה שיש בהם נפשות גבוהות הרבה שהם בחינת תורה. ועל כן משערין בהם שעורין של תורה, כי הנפש הוא התורה כנ"ל. ומחמת זה בעצמו אלו הפרות חשובות ביותר וארץ ישראל נשתבחה בהם ויש להם דין קדימה על שאר פרות מחמת שמלבש בהם תורה הרבה ביותר משאר פרות, כי בהם משערין שעורין של תורה והתורה הוא הנפש כנ"ל. ועל כן צריכין להקדימם, כי צריכין לכבדם ביותר מחמת שיש בהם נפשות בחינת תורה ביותר וכו' וכנ"ל:

אות ד

וזה בחינת כל שעורין של תורה בכזית, וכל שעור אכילה הוא בכזית וכן לענין ברכת המזון וברכה אחרונה השעור בכזית. כי זית שמן הוא מורה על בחינת הנ"ל בחינת גוף ונפש שהם בחינת שכחה וזכרון וכו' כנ"ל. כי איתא שזיתים הם מביאין לשכחה. ושמן היוצא מהזיתים הוא להפך, כי שמן הוא מסגל לזכרון כמובא. נמצא, שזית ושמן המלבש בתוכה הם בבחינת שכחה וזכרון שהוא בחינת גוף ונפש וכו'. והנפש בחינת זכרון הוא בחינת תורה, בחינת דעת וכו' כנ"ל. ועל כן כל השעורין של תורה בכזית, כי התורה שהוא בחינת נפש בחינת זכרון הוא בבחינת זית שמן. כמו השמן המלבש בהזית שהוא בחינת זכרון המלבש בהשכחה בחינת נפש המתלבש בהגוף. וכמו שאי אפשר לגלות ולהוציא השמן למאור מהזית. כי אם על ידי כתישה שכותשין וכותתין הזיתים להוציא מהם השמן, כמו כן ממש אי אפשר לגלות התורה והנפש והזכרון וכו' כי אם על ידי שכותשין ומכתתין הגוף שעל ידי זה כותשין ומשברין הסכלות של החמר ומבטלין ומכניעין השכחה. ואז נתגלה אור הנפש והתורה והזכרון מתוך הגוף והשכחה וכו', כי נתבטל הגוף והשכחה לגבי הנפש והתורה והזכרון וכו'. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: אין התורה מתקימת אלא במי שממית עצמו עליה, כי צריך להמית עצמו על התורה לכתת ולשבר הגוף. ואז דיקא נתגלה התורה והנפש והזכרון וכו' כנ"ל. וזה בחינת שמן זית זך כתית למאור . בחינת מה שאיתא בזהר הקדוש אעא דלא סליק בה נורא מבטשין לה גופא דלא סליק בה נהורא דנשמתא וכו'. נמצא, שזית ושמן הוא בחינת גוף ונפש כו'. ועל כן כל שעורין של תורה בכזית, כי כל מצוות התורה דיקא על ידי גוף ונפש דהינו כשהנפש מלבש בגוף. אז עקר קיום התורה, כי עקר התגלות התורה והנפש הוא מתוך הגוף דיקא בבחינת כיתרון האור מן החשך וכו', כמובא:

אות ה

ועל-כן שעור אכילה בכזית. ואז צריכין לברך ברכה אחרונה, כי עקר האכילה הוא בשביל הנפש בחינת צדיק אכל לשבע נפשו כדי שיאיר הנפש ביותר על ידי שנכלל בו הנפשות שבתוך האכילה שאוכל בקדשה ובטהרה ובברכה בכונה כראוי. ועל כן שעור האכילה בכזית שהוא בבחינת התורה בבחינת גוף ונפש, שכחה וזכרון וכו', שזהו עקר האכילה להעלות ולהאיר הנפש מתוך הגוף להעלות הנפש והתורה והזכרון מתוך השכחה והגוף וכו'. וזה שהזהירה התורה על הזכרון בשעת אכילה ביותר, כמו שכתוב: פן תאכל ושבעת וכו' ורם לבבך ושכחת וכו'. וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנתן לך כח וכו'. כי בשעת אכילה צריכין לזהר ביותר ויותר שלא יפגם הזכרון הוא בחינת נפש בחינת תורה וכו' כנ"ל, דהינו שלא יהיה כרוך אחר הגוף המתאוה שלא יתגבר חס ושלום, על ידי האכילה הגוף שהוא בחינת שכחה וכו', רק אדרבא, להכניע ולבטל הגוף בשעת אכילה, דהינו לשבר תאוות הגוף המתאוה לאכל רק לאכל בקדשה ובטהרה בבחינת צדיק אכל לשבע נפשו. באפן שעל ידי האכילה יתעלה הנפש והזכרון והתורה ביותר כנ"ל על ידי שמעלה נפשות שבתוך האכילה אז כנ"ל. וזהו בחינת וזכרת את ה' אלקיך וכו' הנ"ל הנאמר בענין האכילה כנ"ל. כי על ידי אכילה בקדשה זוכין לזכרון שהוא בחינת נפש, בחינת תורה וכנ"ל:

אות ו

ועל-כן ברכה אחרונה צריכה שעור. ושעורה בכזית, אבל ברכה ראשונה אין לה שעור, כי זכרון ושכחה אין שיך כי אם כשכבר יש איזה דעת. אז צריכין לשמר את הזכרון לבלי לשכח את הדעת שהשיג. וזהו עקר שלמות הדעת, כי עקר שלמות הדעת הוא מתוך הגוף כנ"ל בבחינת כיתרון האור מן החשך וכו' כנ"ל, כי הדעת בשרשו הוא בבחינת אין לו שעור, כי הדעת שהוא התורה הוא אחדותו יתברך, שהוא בחינת אין סוף. רק שה' יתברך ברחמיו צמצם את אור התורה באותיות וכו' ושעורים. כדי שנוכל לקבל את התורה בעוד שאנו מלבשים בתוך הגוף. ועל ידי שהתורה שהוא הדעת והנפש מלבש בגוף שהוא בחינת שעורים ומדות על ידי זה יש זכרון ושכחה וכו', כי עקר אחיזת הסטרא אחרא בבחינת צמצום ושעור בבחינת גוף, אבל באמת זה עקר שלמות הדעת כשמשיגין הדעת שהוא הנפש בחינת זכרון מתוך הגוף והשכחה כנ"ל. שבשביל זה ברא ה' יתברך את העולם כדי שנדע ונשיג אותו יתברך מתוך הגוף שזה עקר כבודו יתברך בבחינת ואבית תהלה מגושי עפר מקרוצי חמר וכו' כידוע . נמצא, שעקר שלמות הדעת הוא כשבא הדעת לכלל שכחה, דהינו כשנתצמצם הדעת ובא בבחינת שעור ומדה שמזה נתהוה ונשתלשל בחינת הגוף וכו'. ומזה אחיזת השכחה. ואז כשמכניעין השכחה ומשברין הגוף ומעלין הנפש והזכרון זה עקר שלמות הדעת בחינת כיתרון האור מן החשך וכו' כנ"ל, כי עקר הזכרון הוא במקום שיש שעור ומדה בבחינת גוף, כי במקום שאין שעור אין שיך זכרון וכמובא בדברי רבנו זכרונו לברכה על פסוק: לא ימוש ספר התורה הזה מפיך (סימן קי):

וזה בחינת ברכה ראשונה וברכה אחרונה. וברכה ראשונה אין לה שעור. וברכה אחרונה יש לה שעור , כי מתחלה קדם שאוכל אז עדין לא נתגלה הנפש שהוא הדעת כלל. ואז צריכין לברך ברכה ראשונה כדי לגלות הדעת שהוא הנפש כנ"ל. וזה אין לו שעור, כי תחלת התגלות הדעת אין לו שעור אבל ברכה אחרונה היא בשביל לשמר את הדעת והנפש שקבל והאיר על ידי האכילה שלא יבוא לידי שכחה רק יהיה בבחינת זכרון שזהו בעצמו בחינת הנפש כנ"ל. ועל כן ברכה אחרונה צריכה שעור, כי כל זמן שאין לו שעור לא בא עדין לבחינת שכחה וזכרון, כי זכרון אין שיך כי אם כשיש איזה דעת שקבלו בשעור ובמדה שאז צריכין לזכרו. וזה עקר שלמות הדעת, כי כל זמן שאין הדעת בחינת שעור בבחינת שכחה וזכרון אין לו שלמות כנ"ל. רק כשנמשך הדעת עד שבא לידי שעור ומדה. ואז שיך שכחה וזכרון. ואז צריכין לשמר הזכרון שלא יתגבר חס ושלום, השכחה וכו' כנ"ל. וזה בחינת ברכה אחרונה שיש לה שעור בשביל לשמר את הזכרון לזכר מעלת הנפש שהעלה על ידי האכילה כנ"ל. ועל כן השעור בכזית שהוא בחינת זכרון היוצא מתוך השכחה וכו' כנ"ל:

ועל-כן שעור אכילה בכזית . כי עקר האכילה דהינו השביעה היא מבחינת הנפש המלבש שם שהוא החיות שבתוך הדבר שאוכל. וכל זמן שלא אכל כזית אינו נקרא בשם אכילה כלל. כי עקר הנפש הוא רק כשהוא בבחינת זית שמן. דהינו שנמשך הנפש והדעת לבחינת שעור ומדה עד שבא לבחינת זכרון ושכחה שזה בחינת זית שמן. ואז הוא עקר שלמות הנפש והדעת ואז כשיש בהאכילה שעור בכזית אז יש כח להנפש המלבש להשביע את האדם כשאוכל בקדשה וזוכה להעלות את הנפש והזכרון ולהכניע את הגוף והשכחה וכו' כנ"ל:

אות ז

וזה בחינת זכור את יום השבת לקדשו זכרהו על היין . כי שבת הוא בחינת נפש, בחינת כי בו שבת וינפש, כי אז זוכין לנשמה יתרה, ואז עקר התגלות הדעת כמובא . כי בשבת נתנה תורה וששת ימי החל הם בבחינת גוף בחינת כסילות בחינת שטו העם ולקטו בשטותא כמובא . וצריך להמשיך קדשת שבת על ששת ימי החל, על ידי קדשת שבת שממשיכין עליהם. כי עקר הנפש והחיות של ששת ימי החל הוא על ידי קדשת שבת, כמובא שכל ששת ימי החל מקבלין חיות מהארת הנפש יתרה שמקבלין בשבת. כי בתר שבתא, דהינו יום ראשון שני שלישי מקבלין מנשמה יתרה של שבת שעבר וכו'. וזה שהזהיר הכתוב זכור את יום השבת וכו'. זכרהו מאחד בשבת וכו', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה 'זכרהו' דיקא, כי הזכרון הוא בחינת נפש ותורה ודעת וכו' כנ"ל, שזה מקבלין בששת ימי החל משבת דיקא כנ"ל, על ידי שזוכרין את השבת מאחד בשבת שמבטלין ששת ימי החל בחינת גוף לגבי הנפש, בחינת שבת, בחינת זכרון וכו', כנ"ל:

ועל-כן עקר הזכרון של שבת מאחד בשבת בחינת זכרהו מאחד בשבת הוא רק על ידי האכילה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה זכרהו מאחד בשבת כמו שמאי הזקן שהיה אוכל כל ימיו לכבוד שבת וכו' . כי עקר הזכרון של שבת מאחד בשבת, דהינו זכרון הנפש מתוך הגוף כנ"ל לבטל הגוף בחינת ששת ימי החל לגבי הנפש בחינת שבת הוא על ידי האכילה דיקא וזה עקר כבוד שבת, שעקר כבוד שבת על ידי אכילת שבת כמובא במקום אחר . כי על ידי האכילה מעלין הנפש וכו' כנ"ל. ועל כן מצוה גדולה לאכל בשבת. וזה עקר כבוד שבת, כי שבת שהוא בחינת נפש בחינת תורה וכו'. אז מעלין הנפש על ידי האכילה ועל כן עקר הזכרון של שבת בימי החל על ידי האכילה דיקא כדי שתהיה האכילה בבחינת שבת כדי להעלות הנפש והזכרון וכו', בחינת זכרהו מאחד בשבת , 'זכרהו' דיקא כנ"ל. וזה בחינת זכרהו על היין הינו הך, כי יין יש בו שני בחינות שכחה וזכרון בבחינת פן ישתה וישכח מחקק , הינו שכחה שבא על ידי היין מביא שנה שהוא הסתלקות הדעת בחינת שכחה. וזהו כשאין זוכין אבל כשזוכין אזי אדרבא, היין הוא בבחינת זכרון בבחינת נזכירה דדיך מיין בחינת זכרו כיין לבנון . וזהו בעצמו בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על היין שנקרא תירוש: זכה נעשה ראש, הינו דעת בחינת זכרון, בחינת תורה, בחינת נפש וכו'. לא זכה-נעשה רש. אין עני אלא מן הדעת בחינת עניות שהוא חסרון הפרנסה שהוא על ידי פגם הדעת והנפש כמבאר במאמר הנ"ל. ועל כן בשבת כשרוצין לצאת מששת ימי החל לשבת, משכחה לזכרון וכו', ממשיכין קדשת שבת על ידי זה היין בחינת זכרהו על היין, 'זכרהו' דיקא, כי אז מעלין היין משכחה לזכרון וכו' כנ"ל. ועל ידי זה נתבטלין ונכללין ששת ימי החל בקדשת שבת וכו' כנ"ל:

אות ח

וזה בחינת השכרות של פורים שמצוה להשתכר אז ביין, כי אז נכנע המן עמלק שהוא בחינת שכחה כמובא . ועל כן הזהירה תורה: זכור את אשר עשה לך עמלק וכו' לא תשכח . כדי להכניע בחינת שכחה שהוא בחינת עמלק ולהעלות הזכרון וכו'. ועל כן אז בפורים מצוה להשתכר ביין, כי אז עולה היין משכחה לזכרון כנ"ל. ואז כשהיין בקדשה שעולה מבחינת שכחה לבחינת זכרון אז עקר השלמות על ידי יין דיקא, כי עקר שלמות הזכרון הוא מתוך השכחה בבחינת כיתרון האור מן החשך כנ"ל, כי במקום שיש בחינת זכרון ושכחה כשזוכין להתגבר להכניע השכחה שהוא הגוף ולהגביר הזכרון והנפש זהו עקר השלמות דיקא כנ"ל. וזה בחינת יין בקדשה כנ"ל:

אות ט

וזהו בחינת ברכת המזון על היין כדי שתהיה האכילה בבחינת וזכרת את ה' אלקיך וכו' . כדי לזכות לבחינת זכרון בחינת נפש, בחינת תורה על ידי האכילה וכו' כנ"ל. וזה בחינת שלש ברכות של ברכת המזון כנגד שלשה אבות שמתגלים בעולם להגן על ידי אוירא דארץ ישראל שנמשך על ידי ברכת המזון על ידי שמזכירין בו ארץ ישראל שזהו עקר בחינת ברכת המזון בחינת ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ וכו' כנ"ל. ועל כן מזכירין תורה בברכת המזון כי הנפש שמעלין על ידי האכילה כנ"ל הוא בחינת תורה וזכרון וכו' כנ"ל:

אות י

וזה בחינת חמש זכירות , כי הזכרון הוא התורה בחינת נפש. ועל כן הם חמש זכירות כנגד חמש בחינות יש לנפש שהם בחינת הני חמשה ברכי נפשי וכו', כמובא במאמר הנ"ל שזה בחינת חמש אותיות מנצפ"ך וכו', עין שם. כי זכירת מצרים זה בחינת להעלות הנפש מגלות מצרים שכולל כל הארבע גליות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שכל הגליות מכנים בשם מצרים, כי שם במצרים היתה הדעת בגלות כידוע . והדעת הוא הנפש בחינת זכרון כנ"ל. וזה בחינת הארבע גליות שכלולים בגלות מצרים כנגד ארבעה יסודות שמשם באין כל הארבע גליות וכשזוכין לצאת מארבע גליות שזה בחינת יציאת מצרים כנ"ל, הינו שזוכין להכניע הארבעה יסודות. ואז נתעלה הנפש בחינת זכרון כנ"ל, אז צריכין לזכר תמיד יציאת מצרים הינו לשמר הזכרון שהוא הנפש נתעלה, שזהו בחינת יציאת מצרים כנ"ל:

וזה בחינת ארבע כוסות של יין בפסח כנגד ארבע לשונות של גאלה שהם כנגד ארבעה יסודות הנזכרים לעיל שצריכין להכניעם כדי להעלות הנפש בחינת זכרון וכו'. ואז צריכין דוקא לשתות יין וכו' כנ"ל. ועל כן הם ארבע כוסות כנגד ארבעה יסודות שנכנעו. שעל ידי זה נתעלה הנפש והזכרון שזהו בחינת יין בקדשה כנ"ל:

וזה בחינת זכרון מתן תורה כנזכר לעיל, כי התורה היא הזכרון כנ"ל:

וזה בחינת זכירות מעשה עמלק כדי להכניע השכחה [ולזכות] לזכרון וכו' כנ"ל:

וזה בחינת זכירת מעשה מרים שלא לדבר לשון הרע על ישראל שעל ידי זה נפגם הזכרון, כמובן בדברי רבנו במקום אחר שעל ידי לשון הרע נפגם הזכרון (בסימן נד), עין שם. כי הזכרון הוא הנפש. ועקר התגלות הנפש הוא על ידי הכבוד כנ"ל. ועל כן צריכין לזהר מאד לכבד את כל אחד מישראל בכל מיני כבוד כדי שיתגלה הנפש והזכרון כנ"ל. ועל כן עוון לשון הרע חמור מאד, כי על ידי שמדבר לשון הרע על אחד מישראל נמצא שמבזה נפש מישראל חס ושלום, ואז אין הנפש יכול להתגלות ועל כן הוא פוגם הזכרון שהוא הנפש שמתגלה על ידי הכבוד, דיקא שהוא ההפך מלשון הרע. ועל כן צריכין לזכר מעשה מרים. 'לזכר' דיקא להגביר בחינת הזכרון כדי להכניע השכחה שהוא פגם הנפש שבא על ידי לשון הרע:

וזה בחינת זכירת שבת להמשיך הזכרון בחינת נפש משבת לששת ימי החל, בחינת זכרהו מאחד בשבת וכו' כנ"ל:

אות יא

וזה בחינת ארבעה צומות, כי מבאר במאמר הנ"ל שעל ידי התענית מכניעין הגוף והסכלות, דהינו הארבעה יסודות ונתעלה הנפש וכו'. ועל כן הם ארבעה צומות כנגד ארבעה יסודות שנכנעין על ידי התענית, כי ארבעה יסודות משם נמשכין ארבע גליות כנ"ל, כי העובדי כוכבים כנגד ישראל הם בבחינת גוף לגבי נפש, בחינת אור וחשך, כמו שכתוב: המבדיל בין קדש לחל בין אור לחשך בין ישראל לעמים בין יום השביעי וכו'. כי אור שזה בחינת נפש כנ"ל הוא בחינת ישראל, בחינת שבת כנ"ל. וכשאין מתגברין להכניע הגוף, דהינו הארבעה יסודות אזי נמשכין מהם ארבע גליות חס ושלום, שמתגברין העובדי כוכבים דעלמא חס ושלום, שהם בחינת גוף כנ"ל. ועל זה מתענין ארבעה צומות כדי להכניע הארבעה יסודות בחינת ארבע גליות כנ"ל. כי עקר הארבעה צומות הם על גלות ישראל שחרב בית המקדש וגלו ישראל מארצם. ועל ידי שמתענין ומתאבלין על גלותנו מארץ ישראל, על ידי זה אנו ממשיכין עלינו קדשת ארץ ישראל, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה. על כן על ידי התענית של הארבעה צומות, על ידי זה נכנעין הארבעה יסודות ונתעלה הנפש, כי עקר התעלות הנפש הוא על ידי בחינת ארץ ישראל כנ"ל:

אות יב

ועל-כן כשמברכין על איזה פרי צריכין לאחז הפרי בידו בימין. זה בחינת התעלות הנפש על ידי שמכניעין תאוות הגוף שעל ידי זה נמשך חסד כנ"ל. ועל כן צריכין לאחז הפרי בימין שהיא בחינת חסד וכנ"ל:

אות יג

וזה בחינת יין נסכים בשעת הקרבן שאז מעלין מבהמה לאדם שזהו עקר בחינת הקרבן. ואז מנסכין יין להעלות היין מבחינת שכחה לזכרון בבחינת זכרו כיין לבנון. ותרגומו: כדוכרן יבבות וכו' על חמר עתיק דמתנסך וכו' (הושע יד) כי שכחה וזכרון הם בחינת אדם ובהמה, כמבאר במאמר הנזכר לעיל. כי בשעת נסוך היין היו תוקעין בחצצרת שזה בחינת זכרון, כמו שכתוב: ותקעתם בחצצרת על עלתיכם וכו' והיה לכם לזכרון וכו'. הינו כנ"ל: