ליקוטי הלכות/אורח חיים/הלכות בציעת הפת/הלכה ב

הלכות בציעת הפת ב

הפת קובע ברכה לעצמו מחמת חשיבותו. והם חמשה מיני דגן כמבאר בשלחן ערוך עין שם:

על פי מה שכתב רבנו נרו יאיר במאמר חנכה והודאה בלקוטי תנינא סימן ב, עין שם היטב כל המאמר. והכלל, שהודאה הוא בחינת עולם הבא, כי זה עקר העולם הבא להודות ולהלל אותו יתברך ולדעת אותו יתברך. ועל ידי זה זוכין לבחינת שלמות הדבור שהוא לשון הקדש. ועל ידי זה ממשיכין קדשת שמחת שבת לששת ימי החל וכו', עין שם. ועל ידי זה נתגלה אחדות הפשוט שכל הפעלות משתנות נמשכין מאחד הפשוט יתברך. וזה יקר מאד אפלו אצלו יתברך. ועל כן הלכה כרבים וכו', עין שם היטב:

וזה בחינת ברכת הנהנין שצריך לברך על כל דבר של העולם הזה. כי אסור להנות מן העולם הזה בלא ברכה . והענין כי האדם צריך לדבק מחשבתו בעלמא דאתי ולפרש עצמו מן העולם הזה מכל וכל כי זכאה מאן דלא איתהנה מדלה כלום כמו שאיתא בזהר הקדוש . ועל כן בכל ההכרחיות שאנו מכרחין לקח מן העולם הזה כגון אכילה ושתיה וכיוצא שמכרחין לקיום האדם צריכין לברך על ההנאה שנהנין מן העולם הזה. ועל ידי זה אנו כוללין ומעלין הדברים האלו של העולם הזה בתוך בחינת עולם הבא, כי הברכה וההודאה הוא בחינת עולם הבא, כי זה עקר העולם הבא כנ"ל. נמצא, כשאנו מברכין על איזה דבר ומהללין אותו יתברך על אותו הדבר. נמצא שנעשה מדברי עולם הזה שבח והודאה אליו יתברך. כי על ידי הדבר הזה אנו מודים ומברכין אותו. על כן על ידי זה נכלל הדבר הזה של העולם הזה שאנו מברכין עליו בתוך בחינת העולם הבא. כי הברכה והודאה הוא בחינת עולם הבא כנ"ל. וזהו בחינת הברכה שמברכין על כל דבר שנהנין מן העולם הזה כדי שיהיה נכלל בתוך העולם הבא על ידי הברכה כנ"ל. ועל כן נתקנו כל הברכות בלשון הקדש כי הברכה וההודאה היא בעצמה בחינת לשון הקדש, כי על ידי ההודאה והברכה נשלם הדבור שהוא בחינת לשון הקדש כנ"ל. וזהו בעצמו בחינת המשכת קדשת שבת לששת ימי החל שנמשך על ידי זה כנ"ל, כי ששת ימי החל הם בחינת עולם הזה שהוא חל בחינת עולם הפרוד שמערב טוב ורע. שזה בחינת ששת ימי החל שהם מערבים טוב ורע כידוע . ושבת הוא בחינת עולם הבא כמובא . ועל כן על ידי הברכה שמברכין אותו יתברך על דברי עולם הזה שעל ידי זה נכלל העולם הזה בהעולם הבא על ידי זה נמשך קדשת שבת שהוא בחינת עולם הבא לששת ימי החל שהם בחינת עולם הזה כנ"ל. וזהו בעצמו בחינת התגלות אחדות הפשוט יתברך שעקר ההתגלות על ידי פעלות משתנות דיקא, דהינו כשכל הפעלות משתנות נכללין באחדות הפשוט יתברך שנתגלה שכלם נמשכין מאחד הפשוט יתברך כנ"ל וכמבאר היטב במאמר הנ"ל, עין שם היטב. וזה נעשה על ידי הברכה שאנו מברכין על דברי העולם הזה שהם כלם בחינת פעלות משתנות, כי כל הדברים של העולם הזה משנים זה מזה במראה טעם וריח. וכשאנו מברכין עליהם ומהללים ומודים אותו יתברך שבראם נמצא שנתגלה שכלם נמשכים מאחד הפשוט יתברך שבראם נמצא שעל ידי הברכה נעשה התגלות אחדות הפשוט יתברך מפעלות משתנות שזה יקר מאד אצלו יתברך כנ"ל:

ועתה נכון מאד מה שמצינו כמה ברכות פרטיות ומבררות והם חשובות יותר מברכות כלליות כמבאר בשלחן ערוך . ולכאורה הדבר תמוה. מה חלוק יש אם אנו מברכין אותו בכלל או בפרט? אך על פי הנ"ל הדבר מבאר היטב, כי כל מה שמברכין אותו יתברך על דבר פרטי יותר נתגלה יותר אחדות הפשוט מפעלות משתנות ביותר. וכל מה שהפעלות משתנות ופרטיות ביותר יקר וחשוב יותר כשנתגלה גם מהם אחדות הפשוט יתברך. נמצא, שכל מה שמברכין על כל דבר פרטי ומיחד יותר נתגלה ביותר אחדות הפשוט יתברך, כי נתגלה אחדותו יתברך מפעלות משתנות בפרטיות, כי עקר חשיבות התגלות אחדות הפשוט יתברך הוא דיקא כשנתגלה מפעלות משתנות כנ"ל. ועל כן כל מה שהפעלות משתנות ופרטיות ביותר יקר וחשוב יותר כשנתגלה גם מהם אחדותו יתברך ונמצא כשמברכין בכלל שהכל נהיה בדברו אין הברכה חשובה כל כך כמו הברכה שמברכין על דבר פרטי כגון בורא פרי הגפן. כי על ידי ברכת שהכל אין נתגלה כל כך בפרוש בחינת אחדות הפשוט יתברך מפעלות משתנות. מאחר שמברכין על כל הבריאה בכלל. אבל כשמברכין על דבר פרטי נתגלה מפעלות משתנות ופרטיות אחדותו יתברך. ועל כן ברכת שהכל היא קטנה במעלה מברכות פרטיות כמו שכתוב בשלחן ערוך וכן כיוצא בזה. ועקר החשיבות של כל הדברים הוא על ידי הדעת, כי החכמה מחיה הכל. ובכל מקום שמלבש הדעת ביותר הוא חשוב יותר ומברכין עליו ברכה חשובה ביותר, דהינו ברכה פרטיות. כי מחמת חשיבותו קובע ברכה לעצמו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על כמה דברים , הינו מחמת שמלבש בו דעת ביותר. והדעת הוא העולם הבא. כי זה עקר העולם הבא, דהינו לדעת אותו יתברך להודות ולברך אותו יתברך כנ"ל. ועל כן בכל מה שיש בו בחינת דעת יותר הוא נכלל ביותר בהעולם הבא. ויכולין לברך עליו ברכה חשובה ביותר, דהינו ברכה פרטיות, דהינו לכלל אותו הפעלה בפרט בתוך העולם הבא שיהיה נכלל באחדותו יתברך וכנ"ל. כי הכל תלוי בדעת שכל מה שהדעת יותר גדול משיגין ביותר אחדות הפשוט יתברך ונכללין ביותר פעלות משתנות ופרטיות באחדות הפשוט יתברך:

וזהו בחינת חשיבות פת ויין שהם חשובים מן הכל, כי הלחם הוא בחינת דעת כמובא , כמו שכתוב: לכו לחמו בלחמי וכו'. ועל כן חשוב. וחשיבותו שקובע ברכה לעצמו שמברכין עליו ברכה פרטיות. דהינו שנתגלה אחדות הפשוט יתברך מפעלות משתנות בפרט כנ"ל. ועל כן לא נקרא לחם כי אם חמשת מיני דגן בחינת ה הדעת כמו שכתב רבנו במקום אחר וכנ"ל. ומחמת חשיבות הלחם הוא בא עם קרבן תודה, דהינו לחמי תודה. ותודה הוא בחינת עולם הבא, כי כל הקרבנות בטלין חוץ מן התודה, דהינו שלא ישאר רק להודות ולהלל אותו יתברך בבחינת תודה כמובא בתחלת המאמר הנ"ל. ועל כן ברכת הלחם חשוב מן הכל ונקבע לו ברכה פרטיות, כי ברכת הלחם הוא בבחינת לחמי תודה שהוא קרבן חשוב שהוא לבד ישאר לעתיד כנ"ל. והיין גם כן חשוב וקובע ברכה לעצמו, כי היין גם כן בחינת דעת, כמו שכתוב (סנהדרין ע): חמרא וריחני פקחין. וכמו שאמרו: זכה נעשה ראש, הינו מחין וכמובא במקום אחר: