לא תמח (ביאליק)
לֹא תִמַּח בִּמְהֵרָה דִּמְעָתִי הַכְּבֵדָה,
דִּמְעָתִי מִקַּרְקַע נִשְׁמָתִי שָׁאָבְתִּי;
כָּל-טִפָּה בְשַׁעְתָּה בְּצִירֵי יוֹלֵדָה
וּבְלַחַץ שִׁנַּיִם מֵעֵינַי עִצָּבְתִּי.
לְבַדִּי, לְבַדִּי בְּלֵילוֹת אֲפֵלִים
בַּסֵּתֶר, בַּסֵּתֶר כָּאַבְתִּי, נוֹאָשְׁתִּי;
חָרַקְתִּי אֶת-שִׁנַּי עַל-לִבּוֹת עֲרֵלִים:
"עַם-אֹבֵד, עַם-נָבָל, עַם-אֹבֵד" לָחָשְׁתִּי.
וְיָמִים וִירָחִים בִּלְבָבִי צָרַפְתִּי
אֶת-דִּמְעַת סְתָרַי עַד שֶׁבַע זֻקָּקָה;
וּבְהִמֵּק הַלֵּב וּלְהִתְאַפֵּק עָיַפְתִּי –
אָז תַּחַת יְרָק-דָּם – זֹה הַדִּמְעָה נִתָּקָה.
וּלְמַרְאֵה כָל-עָרְלַת לֵבָב וְאָזְנַיִם,
וּלְמַרְאֵה הַנֵּכָר – בִּמְאֵרָה נֶעֱקָרָה:
"וְאָרוּר פּוֹשֵׁעַ וְיֵשׁ לוֹ יָדַיִם
לְהָקֵל מֵאֵיד – וּמִתְנַכֵּר בַּצָּרָה!"
וְעֵד אֱלֹהִים מַה-נֶּאֶמְנָה דִמְעָתִי!
אֶת-תַּמְצִית מַכְאוֹבַי בָּהּ שַׂמְתִּי, כָּרָכְתִּי;
וּכְמוֹ עִם כָּל-נֵטֶף מֵת חֵלֶק נִשְׁמָתִי
וַאֲבֵדָה עוֹלָמִית אֶל-קֶבֶר הוֹלָכְתִּי.
אַךְ מָרָה וּגְדוֹלָה מִזֹּה הַנִּשְׁפָּכָה
עוֹד דִּמְעָה כַבִּירָה בִּלְבָבִי נִצְפָּנָה,
שֶׁחָדֵל אָנֹכִי עָרוֹתָהּ, וְכַאֲנָחָה
רְצוּצָה בֹּקַעַת: "אֵי-יֶשַׁע? עַד-אָנָה!?"
וּכְרָקָב בַּעֲצָמוֹת הִיא נְשׂוּאָה בִלְבָבִי,
כִּכְאֵב נֶעְכָּר כָּמוּס אֶסְבְּלֶנָּה עַל-רוּחִי;
הִיא תַעְכֹּר חֲזוֹן יוֹמִי, הַחֲלוֹם עַל-מִשְׁכָּבִי,
תִּלְוֵנִי כַמָּוֶת בַּעֲמָלִי וּבְנוּחִי.
אַךְ מַאֲמִין אָנֹכִי כִּי-נָבִיא עוֹד נָקִים,
שֶׁיּוֹרִיד לְעֵינֵי הָעוֹלָם עוֹד דִּמְעָה,
וְהִרְעִים עוֹד קִינָה לְהַרְגִּיז שְׁחָקִים
וְאָחַז כָּל-בָּשָׂר פַּלָּצוּת לְשִׁמְעָהּ.
תר"ס, אב.
טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.