כתיב מלא:בראשית פרק לז
תבנית:כותרת עליונה תבנית:תוכן לפירוש בראשית
א ויישב יעקוב, בארץ מגורי אביו--בארץ, כנען. ב אלה תולדות יעקוב, יוסף בן-שבע-עשרה שנה היה רועה את-אחיו בצאן, והוא נער את-בני בלהה ואת-בני זלפה, נשי אביו; ויבא יוסף את-דיבתם רעה, אל-אביהם. ג וישראל, אהב את-יוסף מכל-בניו--כי-בן-זקונים הוא, לו; ועשה לו, כתונת פסים. ד ויראו אחיו, כי-אותו אהב אביהם מכל-אחיו--וישנאו, אותו; ולא יכלו, דברו לשלום. ה ויחלום יוסף חלום, ויגד לאחיו; ויוסיפו עוד, שנוא אותו. ו ויאמר, אליהם: שמעו-נא, החלום הזה אשר חלמתי. ז והנה אנחנו מאלמים אלומים, בתוך השדה, והנה קמה אלומתי, וגם-ניצבה; והנה תסובינה אלומותיכם, ותשתחווינה לאלומתי. ח ויאמרו לו, אחיו, המלוך תמלוך עלינו, אם-משול תמשול בנו; ויוסיפו עוד שנוא אותו, על-חלומותיו ועל-דבריו. ט ויחלום עוד חלום אחר, ויספר אותו לאחיו; ויאמר, הנה חלמתי חלום עוד, והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים, משתחווים לי. י ויספר אל-אביו, ואל-אחיו, ויגער-בו אביו, ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת: הבוא נבוא, אני ואימך ואחיך, להשתחוות לך, ארצה. יא ויקנאו-בו, אחיו; ואביו, שמר את-הדבר. יב וילכו, אחיו, לרעות את-צאן אביהם, בשכם. יג ויאמר ישראל אל-יוסף, הלוא אחיך רועים בשכם--לכה, ואשלחך אליהם; ויאמר לו, הנני. יד ויאמר לו, לך-נא ראה את-שלום אחיך ואת-שלום הצאן, והשיבני, דבר; וישלחהו מעמק חברון, ויבוא שכמה. טו וימצאהו איש, והנה תועה בשדה; וישאלהו האיש לאמור, מה-תבקש. טז ויאמר, את-אחיי אנוכי מבקש; הגידה-נא לי, איפה הם רועים. יז ויאמר האיש, נסעו מזה--כי שמעתי אומרים, נלכה דותיינה; וילך יוסף אחר אחיו, וימצאם בדותן. יח ויראו אותו, מרחוק; ובטרם יקרב אליהם, ויתנכלו אותו להמיתו. יט ויאמרו, איש אל-אחיו: הנה, בעל החלומות הלזה--בא. כ ועתה לכו ונהרגהו, ונשליכהו באחד הבורות, ואמרנו, חיה רעה אכלתהו; ונראה, מה-יהיו חלומותיו. כא וישמע ראובן, ויצילהו מידם; ויאמר, לא נכנו נפש. כב ויאמר אליהם ראובן, אל-תשפכו-דם--השליכו אותו אל-הבור הזה אשר במדבר, ויד אל-תשלחו-בו: למען, הציל אותו מידם, להשיבו, אל-אביו. כג ויהי, כאשר-בא יוסף אל-אחיו; ויפשיטו את-יוסף את-כותונתו, את-כתונת הפסים אשר עליו. כד וייקחוהו--וישליכו אותו, הבורה; והבור ריק, אין בו מים. כה ויישבו, לאכול-לחם, וישאו עיניהם ויראו, והנה אורחת ישמעאלים באה מגלעד; וגמליהם נושאים, נכאת וצרי ולוט--הולכים, להוריד מצריימה. כו ויאמר יהודה, אל-אחיו: מה-בצע, כי נהרוג את-אחינו, וכיסינו, את-דמו. כז לכו ונמכרנו לישמעאלים, וידנו אל-תהי-בו, כי-אחינו בשרנו, הוא; וישמעו, אחיו. כח ויעברו אנשים מדיינים סוחרים, וימשכו ויעלו את-יוסף מן-הבור, וימכרו את-יוסף לישמעאלים, בעשרים כסף; ויביאו את-יוסף, מצריימה. כט וישב ראובן אל-הבור, והנה אין-יוסף בבור; ויקרע, את-בגדיו. ל וישב אל-אחיו, ויאמר: הילד איננו, ואני אנה אני-בא. לא ויקחו, את-כתונת יוסף; וישחטו שעיר עיזים, ויטבלו את-הכותונת בדם. לב וישלחו את-כתונת הפסים, ויביאו אל-אביהם, ויאמרו, זאת מצאנו: הכר-נא, הכתונת בנך היא--אם-לא. לג ויכירה ויאמר כתונת בני, חיה רעה אכלתהו; טרוף טורף, יוסף. לד ויקרע יעקוב שמלותיו, וישם שק במותניו; ויתאבל על-בנו, ימים רבים. לה ויקומו כל-בניו וכל-בנותיו לנחמו, וימאן להתנחם, ויאמר, כי-ארד אל-בני אביל שאולה; ויבך אותו, אביו. לו והמדנים--מכרו אותו, אל-מצריים: לפוטיפר סריס פרעה, שר הטבחים. {פ}