כתבי יאיר צפורי / מפכ"ל המשטרה - פאנצ'ר מאכר או פורץ דרך
מפכ"ל המשטרה - פנצ'ר מאכר או פורץ דרך?[1]
כשנכנס רנ"צ רוני אלשיך לתפקיד מפכ"ל המשטרה ב-3.12.2015 הגיעה משטרת ישראל, על מעללי ניצביה ושוטריה, לשפל המדרגה וכעומק השפל כך היתה רמת הציפיות מהמפכ"ל הנכנס לפריצת דרך בעשיה, ובעקבותיה במעמד, של משטרת ישראל. כעבור חודשים ספורים תמו ימי החסד שנתנה התקשורת למפכ"ל החדש ומול צעדיו לסכור את שיטפון ההדלפות מתוך המשטרה לכלי התקשורת, החלו להופיע ביקורות תקשורתיות כאלה ואחרות, על אופן ניהול המשטרה בעידן אלשיך.
כ"אחד העם" ציפיתי וייחלתי גם אני שממעמקי המשבר, האמיתי והתדמיתי, בו נמצאה משטרת ישראל, ועם מינוי אדם מן החוץ, עתיר השגים בעבודת שטח ובפיקוד, תפציע בשורה של עשיה משטרתית השונה מהותית ממה שקדם לה. השיח שהנחיל המפכ"ל על "שיטור גבוה" ו"שיטור נמוך", אשר דווקא במשטרה פנימה התקבל בחוסר הבנה מסוים, פותח חלון להבנה כי המשטרה אינה גוף אחיד, אלא היא מפוצלת (לפחות) לשתי משטרות שונות. המשטרה הגבוהה, לעומת זו הנמוכה. מטבע הדברים "השיטור הגבוה" הוא זה שנמצא כל העת בעין הסערה וממש בימים אלה הדבר מודגם בהתנהלות הלא ברורה של המשטרה בנושא פרסומי ההמלצות מחקירת רעיית ראש הממשלה.
ניכר בעליל שרנ"צ אלשיך אינו רגיל לפעול לאור זרקורי החשיפה הציבורית, שהם אמנם מאירים פינות חשוכות, אך גם מסמאים ומבלבלים. הצעדים המבורכים, לכאורה, שנקט המפכ"ל, עם כניסתו לתפקיד, לסכירת שטפון ההדלפות המוגזם, הפכו לנסיון לאטום את המשטרה כליל בפני התקשורת, גררו חוסר הבנה מוחלט באשר ליישום "רוח המפקד" בתוך המשטרה פנימה ועימותים מיותרים ומביכים עם התקשורת. אין ספק שנוח למשטרה בכלל ולמי שהגיע משב"כ בפרט, למסור דין וחשבון אך ורק לרמות הממונות ולא לעם ישראל כולו דרך כלי התקשורת, אלא שהמפכ"ל יצטרך ללמוד באופן מעשי ובדרך הקשה שהמשטרה נתונה לפיקוח ציבורי דרך אותם כלי תקשורת.
השאלה אם על המשטרה להמליץ המלצות בסיכומי תיקי חקירה לא נולדה בימיו של אלשיך והדעות בסוגיה זו חלוקות גם בתוך המשטרה פנימה, אלא שכיום הוא העומד בראש הפירמידה והוא זה שצריך להידרש לשאלה זו ולהכריע בה בכפוף להנחיות היועמ"ש לממשלה. אם לא די בשאלה לא פשוטה זו לבדה, על המפכ"ל גם לגבש מדיניות סדורה של פרסום ציבורי של סיכומי תיקי חקירה והמלצות בהם, כל עוד הן קיימות, בכל הקשור למושאי השיטור הגבוה, שחקירת רעיית ראש הממשלה היא חלק ממנו.
עם זאת, כאשר הסערות עוסקות בשיטור הגבוה ובנושאים שנתונים לעיסוק תקשורתי אינטנסיבי, אני רואה את פריצת הדרך שיכולה להוביל את המשטרה להצלחות דווקא בהתייחסותו של המפכ"ל לחשיבות "השיטור הנמוך". התייחסות זו יכולה היתה לרמוז על שינוי כיוון מבורך בדרך להחזרת השוטרים לתפקידיהם המקוריים שהותוו בחוק. בראש ובראשונה "לקיים סדר בדרכים... ובכל מקום שיש לציבור גישה אליו"! (סעיף 5.(1) לפקודת המשטרה [נוסח חדש], תשל"א-1971). אולם כאשר אני עובר בכבישים וברחובות, אינני מבחין בבדל שינוי בעשייה (או בחוסר העשייה) של המשטרה. נכון ששינוי כיוון של גוף בסדר גודל של משטרת ישראל הוא תהליך שאורך זמן רב, אבל כשוטר וכקצין לשעבר הייתי מצפה להבחין בניצני שינוי שחלחלו לרחוב. לצערי לא הבחנתי בכאלה. גם הרוכלים ומקבצי הנדבות בצמתים לא הבחינו בהם.
אין ספק שהעגלה המשטרתית המקרטעת זקוקה, קודם כל, לפנצ'ר מאכר, שיחליף את הצמיגים הנקורים עליהם קרטעה המשטרה. יתכן שאם עד סיום כהונתו יצליח אלשיך לתקן את הנקרים, להחליף כמה גלגלים חורקים ולהניע קמעה את המשטרה - דיינו. אחרי הכל, צריך לזכור שלא המשטרה היא זו שהובילה את מדינת ישראל להדרדרות מוסרית וערכית, בעטיה נחקרו ואף נשפטו והורשעו בדין, נשיא מדינה, ראשי ממשלה, שרים, חברי כנסת ומי לא. הכישלון, במקרה זה, איננו יתום. אבות רבים לו, אך כולם, כמובן, מתכחשים לאבהותם.
גם אם לא תהיה פריצת דרך בהנהגת "שיטור נמוך", אם להשתמש בביטוי המועדף על רנ"צ אלשיך, לא יהיה הוא המפכ"ל הראשון שנכשל בכך. קודמו, יוחנן דנינו, גרס כי משנתו תהיה "המפנה", ברוח ספר בשם "נקודת המפנה" (מאת מלקולם גלדוול בהוצאת "ידיעות אחרונות"), אך ביצועיו של דנינו לא התקרבו אפילו לקצה קצהו של מפנה כזה שעליו כתב גלדוול. נשארה רק כותרת יומרנית. גם מפכ"לים שקדמו לדנינו הבינו, כל אחד במהלך כהונתו, שמשהו אינו כשורה בהתנהלות המשטרה וניסו יוזמות להעצמת תחנות המשטרה, מתוך הבנה שהתחנות הן אלה הניצבות בקו הראשון מול האזרחים, צרכני שירותי המשטרה, ברחוב. אף על פי כן, עד היום לא יצאה שום בשורה של ממש ממשטרת ישראל וגם לא מהדרג המדיני הממונה עליה, על שינוי כיוון בעשיה. אם ישנה עשיה ואם ישנן תמורות, הרי אלה, כאז כן עתה, באות לידי ביטוי בהעסקת יועצים מיועצים שונים ובשינוי חלון הראווה של הדוברות. מה שנקרא בלשון העם "פחחות וצבע". אולי תיקון צמיגים נקורים, אבל שום שינויים בליבת מנוע העשיה - שוטרי השטח ובמדיניות אכיפת החוק ברחוב.
יש מקום לשאלה מדוע לא נעשה שינוי כזה ב"שיטור הנמוך" עד כה, אם גם מפכ"לי עבר עמדו על נחיצותו. ובכן, הבנה לחוד והנהגת שינויים במציאות לחוד. הסיבות רבות, מענה על השאלה יכול לפרנס מאמר שלם נוסף ולא ארחיב כאן את היריעה.
הפתרון הנדרש נמצא ב"תורת החלונות השבורים", שנהגתה בארצות הברית ב-1982 ושמשה כבסיס עיוני להפעלת משטרת העיר ניו יורק בתקופת ראש העיריה רודולף ג'וליאני. לא ניתן להתעלם מן העובדה שכגודל הצלחתה של מדיניות זו לדעת רבים, כך גם הביקורות הנחרצות שנמתחו עליה על-ידי רבים אחרים. מי שהיה אמון על יישום מדיניותו של ג'וליאני הרפובליקני היה נציב המשטרה דאז, וויליאם (ביל) בראטון, אשר הוביל מהפך של ממש בשירותי משטרת העיר. מטבע הדברים גדולי המתנגדים למדיניות ג'וליאני היו יריביו הדמוקרטים, בהם ראש העיריה הנוכחי, ביל דה בלאזיו הדמוקרט, שבשל האיבה שרחש לג'וליאני אפילו לא הזמין אותו לטקס הכתרתו כראש העירייה. הטענה העיקרית כנגד ג'וליאני היתה שמדיניותו קיפחה על רקע גזעני את אוכלוסיית האפרו-אמריקאים ושכבות נחשלות נוספות. עם זאת, דה בלאזיו עצמו מינה את אותו ביל בראטון לכהונה נוספת כנציב המשטרה, ובראטון ממשיך גם כיום להביא את משטרת ניו יורק להשגים נאים בתחום שמירת הסדר ואכיפת החוק.
מינויו מחדש של בראטון מעיד שגם לדעת גדולי מתנגדיו של ג'וליאני, עם הצלחה אי אפשר להתווכח. הוא גם מעיד שאפשר בעיר ניו יורק, שמספר תושביה הוא כמספר תושבי מדינת ישראל, לקיים משטרה שתהלום הן את תפיסת העולם הרפובליקנית, הן את תפיסת העולם הדמוקרטית, ובנוסף תהלום בפשיעה ובהפרות הסדר. הסוד הגלוי של ההצלחה של בראטון, מלבד שימוש מושכל בסטטיסטיקת פשיעה ממוחשבת, הוא יישום תורת החלונות השבורים, שתמצית מהותה הוא טיפול באפס סובלנות בכל העבירות "הקטנות" שפוגעות באיכות החיים בעיר. בדיוק(!) אותן עבירות שמשטרת ישראל נמנעת כיום לטפל בהן ורואה בהן זוטי דברים. אם יחליט רנ"צ אלשיך לא להסתפק בתפקיד הפנצ'ר מאכר של משטרת ישראל, אלא לפרוץ דרך אמיתית וחדשנית באכיפת החוק בישראל, הוא לא צריך לשלשל ממון לכיסם של יועצים מומחים כאלה ואחרים. ההצלחה בניו יורק - על הלקחים שניתן להפיק ממנה כדי לשפרה אף יותר, נמצאת מול עיניו ולפחות לפי הטרמינולוגיה שאימץ, הוא מבין שזו הדרך הנכונה.
נשאר רק לראות אם יבחר ליישם דרך זו.
- ^ פורסם בעיתון "גלובס" (בגליון המודפס עמודים 30-31) ביום 1 ביוני 2016 תחת הכותרת המשטרה זה לא שב"כ ובשינויי עריכה קלים