כרך של רומי/כ

שאלה להיות שבשנתנו זאת התר"ח מרוב הוצאו' המלחמות שארעו בה נמצא בלבול הפאפאלי דחוק לריבוי ההוצאה וע"כ יצא דבר המלכות שכל מי שפורע שכירות קאנונ"י (היא הנקרא בל' ישמעאלים ואקו"ף או ידי"ק שר"ל שפורע סך קצוב בעד שכירות הקרקע והשוכר והמחזיק הדר בו מוציא כל הוצאית הבנין וכדומה ובעל הקאנינ"י או הואקו"ף אינו יודע מידי שנה בשנה שום הוצאה כי אם שכירות קרקעו) ורוצה לקנות קרקעו בהחלט יביא קרן שכירותו לערך חמשה למאה לגנזי המלך ויקח שטר מכירתו מהמלכות איך הוחלט הקרקע הזה לאותו השוכר לחלוטין. והמלכות יפרע להקדשי הקאנונ"י שכירותם מידי שנה בשנה במקום שהיו לוקחים אותו מהשוכרים יקחו אותו ממנו. ונ"מ מזה הרבה הפשוט הנראה לעין כדי שיהיה המלכות מרווח מסך גדול בידו והנעלם מן העין המבין יבין ועל אלה הוה עובדא כי יחידי ק"ק כנסת ההיכל יכב"ץ יש להם כדמות קאנונ"י האמור ב"הכ אחד המושכר ביד אנשי כנסת קאשטיליאני יכב"ץ דהיינו שעיקר הבית הכנסת הוא של כנ' ההיכל כמו שכתוב בפתחו ואנשי כנסת קאשטיליאני פורעים שכירות הקאנונ"י הלזה קבוע מידי שנה בשנה לאנשי כנ' ההיכל לא יוסיף ולא יגרע במשפט הקאנונ"י של כל אחינו הנוצרים אלא שתנאי יש ביניהם שאנשי כנ' ההיכל להוציא הבית הכנסת מיד אנשי קאשטיליאני אינם יכולים כשפורעים שכירות הקצוב בשום אופן. אם לא שאנשו כנסת ההיכל צריכים לו להתפלל כי לא יהיה להם ב"הב אחר כגון שהשררה תגזור שלא להתפלל בעליות כי אם ממעמקים וכנגד זה אנשי קאשטיליאני הם שלטנים בעצמם להניח הב"הכ ולילך להתפלל למקום אחר בהודעת ששה חדשים קודם ועתה כי הדת נתנה לכל שוכר קאנונ"י להביא אל גנזי המלך קרנא בעיניה ולפדות ולהחליט הקרקע בידו קמו אנשי כנ' קאשטילאני על אנשי בנ' ההיכל לאמר אתם ידעתם כי הדת נתנה בידנו להוליך קרן קיימת למלכות ולפרות הקאנונ"י שלנו. א"כ למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך ונטיב חסדנו עמכם לאמר כלו מעשכם ומכרו לנו הקאנונ"י באהבה וחיבה. הא לאו הכי אם תמאנו ומריתם נחנו נעלה אצל המלכות וכספנו באמתחותינו ונחליט קאנונ"י בית הכנסת שלנו ואין מחריד ובית הכנסת ההיכל צוחת בקול מר. מה לנו ולכם כי באתם אלינו בכח גדול וביד חזקה להוציא הקדש עניים מקדש לחול ואתם ידעתם כי לא זו הדרך ולא זו העיר. ואיך תחייבונו בזרוע נטויה לאמר מכרה כיום את בכורתך לי שהוא קרקע עולם והקדש עולם לזכות ב"הכ ולזכות העניים הנזונים ממנו ואנה נמצא מקום בטוח לפרנס עניינו יותר מב"הכ שלכם כי נצח ישראל לא ישקר. והללו אומרים מן השמים זיכו לנו ומזלנו הטוב גרם כי נקבעה דת חדשה זאת להחיותנו כיום הזה ולזכות עניינו קרן קיימת קרקע עולם ודינא דמלכותא דינא. ועל כל אלה יורנו המורה לצדקה ויבא שכמ"ה:

תשובה קודם שנכנס בעוצם ענין דינא דמלכותא כי עצום הוא כנודע חיובא רמיא עלינו לעמוד על ב' סעיפים נצרכים הרבה הסעיף האחד כשלא יש סוג דד"ד באמצע אם יהיה האופן כי יד יש' תקיפה על חבירו הישראלי או אפילו עם גוי מהגוים מהמאמינים בבורא יתברך אשר אנו דרים בתוכם אם יש יכולת בידו מן הדין לאמר לו מכור לי שדך וכרמך ככל אשר תאמר או החליפהו בשדה טוב ממנו. ושכנגדו אינו רוצה במכירה או בחליפין הללו וחבירו אשר ידו תקיפה כופהו ע"ז באיזה מין כפיה שיהיה עד שהאחר בע"כ מוכר או מחליף אם יש איסור לקונה במעשה הקנין המכוער הלזה או לא. ואת"ל דנוכל למצוא פתח לומר לי מכור או החלף לי וזה נהנה ואין אתה חסר כלום. עכ"פ עדין יש להסתפק הסעיף הב' אם מראה המוכר שהוא חסר חסרון כיס או ספק חסרון כיס רחוק הנולד במכירה זאת ועכ"ז הקונה כארי יקום וכלביא יתנשא לכפותו במכירה זאת. אי נוכל לומר שהקונה התקיף הזה הוא חמסן מפורסם או לא הנה הסעיף האחר אינו צריך אריכות דברים כי הוא לאו מעשרת הדברות לא תחמוד בית רעך ובדברות שניות נאמר לא תתאוה אפילו על הלב וז"ל הרמב"ם בפ"א מה' גזילה ופסקו הטור והש"ע ח"מ סימן שנ"ט ככתבו וכלשונו איזהו עושק זהו שבא ממון חבירו לידו ברצון הבעלים וכיון שתבעוהו כבש הממון בחזקה ולא החזירו כגון שהיה בידו הלואה או שכירות והוא תובעה ואינו יכול להוציא ממנו מפני שהוא אלם וקשה הכופה את חברו למכור את שלו ונותן לו דמיו אסור (ועובר משום לא תחמוד אבל אינו פסיל לעדות מדאורייתא אלא מדרבנן מפני שיכול לטעון שסבור היה דלאו דלא תחמוד הוא אם אינו נותן דמים סמ"ע שם. וכן דעת כל הפוסקים ועיין תשו' בשמים ראש סי' שס"ב) כל החומד עבדו או אמתו או ביתו או כליו של חבירו או כל דבר שאפשר שיקנהו ממנו והכביד עליו רעים והפציר בו עד שלקחו ממנו הרי זה עובר בלא תחמוד כל המתאוה ביתו או אשתו וכליו של חבירו וכל כיוצא בהם כיון שחשב בלבו איך יקנה דבר זה ונפתה בלבו בדבר בל"ת של לא תתאוה ואין תאוה אלא בלב בלבד התאוה מביאה לידי חימוד והחימוד מביא ליד גזל שאם לא רצו הבעלים למכור אעפ"י שהרבה עליו בדמים והפציר ברעים יבא לידי גזל שנ' ויחמדו בתים וגזלו ואם עמדו הבעלים בפניו להציל ממונם או מנעוהו מלגזול יבא לידי שפיכות דמים. צא ולמד ממעשה אחאב ונבות הא למדת שהמתאוה עובר בלאו והקונה דבר שהתאוה בהפצר שהפציר בבעלים עובר בב' לאוין לכך נאמר לא תחמוד ולא תתאוה ואם גזל עובר בג' לאוין ע"כ וכן כתב הרא"ש בתשו' הביאה הטור ח"מ סימן שע"א ג' עבירות הן בגזילת קרקע האחד במחשבה שחמד ממון חבירו בלבו והב' בדיבור שדבר אלו היה אותו ממון זה שלי. והג' זה שמוציא מחשבתו לפועל והולך וגוזל ממון חבירו ע"כ ועיין בתשובת הרמ"ז ז"ל סימן ל"ז דל"ד ע"ב שהביא כל האמור וסיים וכתב וז"ל ומצינו למדין דלדברו הכל קא עברי בו מעלת הממונים בלאו.דלא תחמוד הואיל ולא נתרצו האחים וכו' ולא עוד אלא שעובר בג' לאוין והביא תשוב' הרא"ש וכנז"ל יעיש'"ב (ועיין ב"י ועיין כנה"ג שם) ועדיפא מכל האמור מצאתי ראיתי למוהרש"ך ח"ב סימן קמ"ט שנדונו הוא על מי שהיה מחזיק ודר במולק"י של גוי (ר"ל פרופרייטא) ובא יהודי אחד ונתן עיניו באותה הבית וקנאה מהגוי ורוצה ליפרע דמי שווי חזקתו ועכ"ז הרבה להשיב אפו וכתב וז"ל ומ"מ אין להכחיש שקונה המולק"י להוצי' את היהודי מחזקתו נקרא רשע דהא אפילו המהפך בחררה נקרא רשע כ"ש הקונה המולק"י מהבית שישראל מחזיק בתוכו ומטא לידיה כמה ימים ושנים דודאי נקרא רשע ועובר על לאו דלא תחמוד בית רעך אף אם יפרע לו דמי שוויו אע"ג דאמרי' בג' ב"מ ד"ה ע"ב לא תחמוד לאנשי בלא דמי משמע להו יראה דאפשר דדוקא בדבר שאינו מפורסם כ"כ טעו אינשי דהיינו בההיא דמשביעין שבועה דלא חציף לחטוף מיד ליד אלא מעלים חמסנותו באמרו שנאבדה לו ומשמע ליה דלא עבר על לאו דלא תחמוד כיון דיהיב דמי אמנם בדבר מפורסם כזה דנ"ד שראובן יושב לבטח בדד בחזקתו ובא שמעון ונתן עיניו בחנות המולק"י כדי לגרשו מביתו אין לך אדם שיאמר שיטעו אינשי בכך כי ודאי אין לך לא תחמוד גדול מזה ע"כ האמ' דלא תעזוב נפשי מלהעיד על מוהרש"ך ז"ל שהפליא נדנו הרבה וכתב דבהאי גוונא לא טעו אינשי ועובר על לא תחמוד בשאט בנפש שהרי הרמב"ם בפי' מה"ע וז"ל כיצד החמסנים הלוקחים קרקע או מטלטלין שלא ברצון בעלים וכו' פסול מדבריהם וכבר כתבנו לעיל משם הסמ"ע וכן ס"ל לרוב הפוסקים דמאי דפסול מדבריהם היינו משום זה הטעות שטועים בני אדם שאינו עובר בל"ת כשנותן דמים הא לאו הכי פסול מדאורייתא. א"כ נמצא דאפילו בלוקח קרקע בשאט בנפש עכ"ז אמרי' דטעו דלא עברי ל"ת דאי לאו הכי היה פסול מדאורייתא ונלע"ד לחלק ולומר דשאני נדון מוהרש"ך שהיהודי הולך אצל הגוי וקונה המולק"י ואינו מחשיב לישראל כל עיקר וכהרף עין כלה יגרשהו הוא וכל אשר באהלו דודאי כל כי האי חצפותא ידעי אינשי דהוא עון פלילי דלא תחמוד אבל נדון הרמב"ם הוא שמרבה רעים ומפציר בו עד בוש שכן כתב להדיא בה' גזילה אה"נ בהא ודאי טועה הקונה לומר דלא עבר כיון שכבר פייסו הרבה ופרע לו כל דמיו והותר וע"ז אינו פסול כי אם מדרבנן ולע"ד נראה חילוק נכון וברור דלא דמי כשיבא הישראלי בכח גדול וביד חזקה בכח הגוי והולך וקונה עיקר הקרקע מהגוי והיהודי בעל החזקה רואה שורו טבוח לעיניו ולא יוכל להצילו דודאי כל כי הא השומע ישמע יחרד וילפת ורע רע יאמר על הקונה כי לא לאמונה גבר בארץ לא כן אם מרבה עליו רעים ומפציר בו עד בוש אפי' בכח הזרוע סוף סוף דבריו הם פנים בפנים ואין יד גוי באמצע ושוב אחר החיפוש ראיתי להרב פני מבין ח"א דפ"ע מהספר ע"א שהק' ככל האמו' על מוהרש"ך וחילק קרוב לחילוקנו ובצפיתנו צפינו להרב פני מבין שם שהביא מה שפקפק הרב מש"ל בה' גזילה בהוראת מוהדש"ך הלזו באמרו כי לא מצינו במי ששכר בית ובא אחד ולקחה שיקרא רשע עכ"ל ובאמת יפה השיב הרב פני מבין שם דבאמת אין כאן פקפוק דמ"ש מוהרש"ך דנקרא רשע אינו אלא מי שלוקח בית ממי שמחזיק בתוכה דהיינו דכבר החזיק ונקרא חזקתו לפי תקנות והסכמות רבני סאלוניקי בכה"ג הוא דכתב מוהרש"ך דהבא ברשותו נקרא רשע וקעבר על לא תחמוד אבל בשכירות דעלמא אה"נ דאינו נקרא רשע וכ"ת מאי שנא. שנא ושנא דהמחזיק יש לו זכות בקרקע ושפיר מקרי מצרן אליבא דכ"ע. לא כן בשכירות דבמחלוקת תליא מילתא וכמה אלים כוחיה דמחזיק יותר ויותר משוכר עכ"ד ושפתים יושק משיב דברים נכוחים ובספרי הקטן חוקר לב ח"מ סי' י"ג הארכתי שבדעת מוהרש"ך קיימי כמעט רובא דרבותא באלו החזקות הגדולות והנפלאות דנתנו להן דין קרקע גמור כנודע וכמפורסם ואכמ"ל:

ומעתה אמרו אתם קהל אמוני המאמינים בתור' מרע"ה ובעשרת דברותיה כפתוריה ופרחיה אם בהיות המולק"י שר"ל הפרופרייטא מהגוי והישראל אין לו עליה כי אם חזקה לבד עכ"ז אם הולך הישראלי חבירו וקונה הפרופרייטא מהגוי אפי' שפורע לו דמי שווי חזקתו והותר עכ"ז נכתבו על אותו היהודי כל האלות והקללות הנז"ל וזה שהוא קרקע גמור מישראלי וממון עניים ויושבים לבטח על אדמת הקדש ואוכלים גידולי הקדש מידי אביר יעקב ופתע בלי איבה הולכים קהל ועדה מישראל השרידים אשר ה' קורא וקונים אותו הקרקע ומוסרים במעות לתוא מכמר לא כ"ש דאיסור גמור דלא תחמוד ולא תגזול איכא שהרי מזה אנו באים לסעיף הב' דאם המוכר טוען דע"י מכירה זו אתי לידי חסרון כיס או סרך חסרון כיס ודאי דאיכא גם לאו דלא תגזול גמור שהרי אמרו בפ' הגוזל בתרא אמר רב אשי האי בר ישראל דזבין ארעא לגוי אמיצרא דישראל חבריה משמתינן ליה משום דא"ל אריא ארבעת לי אמיצראי משמתינן עד דאתי וקביל כל אונס' דאתי מחמתיה ודין זה פסקו הרי"ף בהל' והרמב"ם בפי"ב מה' שכנים והסמ"ג והרא"ש והטור והש"ע ח"מ סי' קע"ה וכת' הטור ע"ז דיש מן הגאוני' שכתבו שאפי' אינו מוצא ישראל שרוצה לקנות וגם המצרן אין לו במה לקנותה אפ"ה אינו רשאי למוכרו לגוי אפילו שהמוכר עני ואין לו במה יאכל יתפרנס מן הצדקה ואל יגרום נזק לחבירו ויש מחלקים היכא שאינו מוכרו לפרנסתו אלא להרויח וכו' אבל הרוצה למוכרה בשביל פרנסתו ואינו מוצא ישראל שרוצה לקנותו יכול למוכרה לגוי ויקבל עליו אונס שיבא מהגוי וכו' וכתב הרא"ש דאי חזינן שהגוי מכוין לקנות במיצר ישראל כדי להשחי' נחלתו או שיש איזה ערמה בדבר הכל לפי ראות עיני הדיין ע"כ והרשב"א בתשו' הביאה הכנה"ג שם הגהב"י אות ע"ה כתב דהא דמשמתינן ליה לאו דוקא ארבעיה סמוך למיצר אלא אפי' רחוק למצר בכל אופן שהביא גוי במקום שמגיע ממנו נזק בין קרוב בין רחוק הוי הדין כן ע"כ וכתב מוהר"י באסאן ס"ס ז"ן ואפי' קדים ויקבל כל אונסא דאתייליד לא ימלט מהשמתא ע"כ והביא דבריו הרב מטה שמעון הגהת הטור או' ס"ב וכתב וז"ל מבואר מדבריו דכיון דיש איסור בדבר חיוב שמתא רמיא עליה והרי הוא שמותי עד דמקבל עליה וכו' וא"כ אף דקדם וקבל אעפ"כ משמתינן ליה בעד האיסור שעשה. ולפ"ז אם עדין לא עבד לא שבקינן ליה דלעבד איסורא ומעכבינן ביה אפי' מתחייב לקבל אונסא והיינו כדברי מוהריב"ל ה"ד הכ"הג ס"ק ע"ו ד"מ ע"ב סי' מ"ה וכן נראה מתשובת הגאונים ח"ד ש"א סי' כ"א דמעכבין ליה למכור ואם לא יקבל משמתינן ליה עד דמקבל עליה כל אונסא ע"כ:

ואחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת הנה עלה בידנו ק"ו אדיר ונורא לנדון שלפנינו השת' ומה התם דהקרקע הוא שלו ולא של חבירו והוא צריך למוכרו מפני דוחקו וצערו עכ"ז כיון דבסיבת מכירת קרקע זה לגוי מגיע נזק לישראל קרוב או רחוק וכמ"ש הרשב"א הנז"ל. עכ"ז דינא יתיב דיתפדנס מן הצדקה ואל ימכרנו לגוי ואל יגרום נזק או ספק נזק לישראל חבריה וב"ד חייבים לעכבו שלא ימכרנו ואי לא שמע משמתינן ליה ואינן מתירין לו השמתא עד דקבל עליו ועל זרעו כל מין אונס קרוב או רחוק דיוכל לגרום לישראל חבריה ע"י הבאת יד גוי באמצע ואפילו לד' הרא"ש שכתב דאם מוכרו משום פרנסה ואינו מוצא קונה כי אםנגוי דמותר למכור בתנאי שיקבל עליו כל אונסא דמתייליד עכ"ז סיים וכתב דכל זה אם הנזק אינו ברור אלא ספק אתי ספק לא אתי אבל אם אנו רואים הערמה מהגוי שהנזק ודאי יבא או קרוב לודאי שיבא אז ודאי הדר דינא לד' הגאונים שאפי' מפני דוחק פרנסתו אסור למוכרו לגוי כ"ש וק"ו בן בן בנו של ק"ו אדיר וחזק כמראה הבזק בנדון שלפנינו שהפרופרייטא היא של ק"ק כנ' ההיכל קרקע עולם הקדש ב"הכ וממון עניים דלים ואביונים שוכנים לבטח על אדמתם ויבאו אנשי כנ' קאשטיליאני ביד רמה להביא יד גוי בממונם של ישראל חבריהם ולקנות אותו מהכלכול וליתן שווי הקרקע במלכות כי הוא נזק מפורסם. חדא שהרי כבר נודע שהשמירה המעולה להיות קרן קיימת הם בקנין קרקע ומכ"ש ממון הקדש ומזון עניים. וזאת שנית שבמקום אשרי העם איכה יועם זהב במקום שהיו נותנים בקרקע עולם נתונים נתונים המה להם בניירות חספא בעלמא ובפרט בזמני המלחמות הגדולות והנפלאות שכל הבאנקו"ס המפורסמי' בכל האיברופ"א הם בחזקת סכנה גמורה שלישית שסוף סוף ממון שהיה ביד ישראל יחזור עכשיו ביד גוי כי סוף סוף כיון שאין מכירים בצער העניים והאביונים של האומה הישראלית מפני שאינם נמצאים עמנו בתוכנו יכולים לקבוע דת חדשה באיזה מין הפסד אחר כי מי יודע ונמצא כליא קרנא הגם שיהיה הדת שוה גם לכל האופ̤יר̤̤י פִיא̤̤י שלהם עכ"פ סוף סוף הנזק הוא בריא וכ"ש דכבר נראה לעין כי הדוחק גרם להם לקבוע דת זאת. מי ראה כזאת מי שמע כאלה שאפי' בדת הישמעאלים דינא הוא שהמלכות אין לו כח למכור קרקע של ואקו"ף שהוא הקדש בלשוננו והוא אופֵירֵי פִיאֵי בל' המדינה אם לא בעשות סתיבדא"ל ר"ל להחליפו בקרקע אחר וכן הוא בדיננו אם לא לצורך גדול וכן נראה שהוא דת אחינו אנשי המדינה שהצורך גדול הביאם לשלוח יד במקום מוקדשים והמבין יבין סוף כוונתם א"כ אין לך נזק מבורר גדול מזה. ובפרט למ"ש מוהרלנ"ח סי' קכ"ו דבשטרות שבין ישראל לגוי הכל בחזקת זיוף כי בשביל הגוי אפשר דמטין ומעידין שקר עי"ש אבל סיים וכתב שאינו קובע מסמרים בדבריו אלו כיעו"ש וכ"ש במדינו' האיברופא עכ"ז חששא איכא וזהו אפי' אם היה מצר לבד ולא ממונו גמור כ'"'ש בנ"ד שומו שמים על זאת דבר רע ומר ועול מפורסם שלא היה לעולמים וע"כ לא נוכל למציא לו חבר בדדמי ליה כי אם בק"ו כי בדדמי למאורע זה לא אירע ולא יארע כי כבר העיד עליהם הכתוב שארית ישראל לא יעשו עולה ואל יתעקש המתעקש לומר דכל זה אם עושין כן בהחלט אבל אם כבר נותנין להם קרקע אחר משובח במקומו נאמר להם זה נהנה וזה אינו חסר דהא הרמב"ם והטור והש"ע סיימו בדבריהם ומעשה אחאב ונבות יוכיחו הרי סתם אמר לו ואתנה לך תחתיו כרם טוב ממנו ועכ"ז נענש אחאב ובא לידי שפיכות דמים ושוב התבוננתי היטב וראיתי שהוא דין פשוט שם בריש סי' שנ"ט שעל מ"ש הטור והש"ע בסתם דאסור לגזול אפי' ע"מ לשלם דבר יפה ממנו יע"ז הביאו ס' הרא"ש ז"ל דאם התשלומין הם בעין כיון שהם יפים מהדבר שלוקח וגם שעומד למכור זכין לו לאדם שלא בפניו ע"ז כתב הסמ"ע דכ"ז אם אין הבעלים כאן ואם היו הבעלים כאן ואומרים ניחא לנו בשלנו ולא בדבר אחר אף הטוב ממנו נראה פשוט דלכ"ע אסור עכ"ד ותמיהני איך לא נסתייע ממקרא מלא דאחאב שנז"ל שמשם סיעתם של הפוסקי' וכאמור איך שיהיה המור' מהאמור תרתי חדא דבדבר שאינו עומד למכור ולהחליף כקרקע של ב"הכ של כנסת ההיכל אפי' שלא בפניהם אסור דלא שייך לומר זכין לאדם כיון שאינו עשוי למכור ובהא אמרו בפ' אלו מציאות רוצה אדם בקב שלו מט' קבין של חבירו. זאת שנית דאפי' בעומד למכור אם הבעלים צוחין ואומרים ניחא לנו בשלנו לכ"ע אסור ובנ"ד איכא תרתי דבר שאינו עומד למכור והבעלים צוחים ניחא לנו בשלנו דהא ודאי אם מכריחין אותם הוא גזל מפורסם רח"ל ובפרט בב"הכ הנאמר בו אני ה' שונא גזל בעולה וחוזרים כל תפלותיהם מצוה הבאה בעביר' רח"ל ועיין בתשו' הרמ"ז ח"י ל"ז דל"ד ע"ג וע"ד דברים מפורשים ומבוררים:

ומעתה נלכה דותינ"ה בדתי פרס ומדי שהוא הסוג והמקצוע הגדול של דינא דמלכותא דינא ועם כי ידוע ומפורםם כי גאו מימי הנהר הגדול הזה עד מאד ושוטפים על כל גדותיו שם תניני' גדולי' יהלכון למעלה ממאה מחברים ואי מהא לא אריא עכ"ז נחנו נעלה ונלחמנו כי יכול נוכל לו יען נידון דידן כמעט הוא רחוק ממנו כרחוק מזרח ממערב ולפי סיג שלפנינו נחלק ענין זה לג' סעיפים כדי לברר הענין בירור יפה ובקיצור מילין הסעיף הא' מצד עצם דינא דמלכותא ובאיזה ענין מענייני דתי המלך נאמר ושייך דין זה ואי נדון דידן דמי לו לדעת כל הפוסקים או מקצתם הסעיף הב' דאם ת"ל דנמצא הדבר בספק מצד דמיון הענין בעצמו או מצד מחלוקת הפוסקים אי מצו לומד דמוחזקים בקרקע לומר קי"ל כדעת הפוסקים דזה אינו דינא דמלכותא וממילא אינם יכולים לכפותם וגם שכנגדם מצד עצמם יהיו אסורים כי יחזור הדבר לספק תורה להחמיר הסעיף הג' לכי יהיבנא למתעקש כל דיליה דלהוי העצם דת מחודש זה דינא דמלכותא גמור בכל פינות חלקיו בלתי שום חולק כלל ועיקר. עכ"ז יש להסתפק כל דלא קפיד המלך וליכא סכנה בדבר אם לא נקיים דת מחודש זה אם נעתק מעלינו עול דינא דמלכותא הלזו או לא.

ואשימה עיני בביאור הסעיף הא' באיזה ענין מדתי המלך נקרא ד"ד ואמת כי בזה הוא מחלוקת עצום ונורא ואני אקצר ככל הצורך הסברא הא' דעת הרמ"ה שהביא ר' בעל הטורים ודעת הרמב"ן שהביא ה"ה (עיין כנה"ג מ"מ סי' שס"ט הב"י אות נ"ה ועיין הרשב"א חד"י סי' קצ"ח) דלא אמרי' דינא דמלכות' אלא בדינים הקבועים בכל מלכותו שהוא וכל המלכי' אשר היו לפניו הנהיגו הדברים וכן כתובים בס' דברי הימים והאופן כזה בין שיהא הנאה למלך בין שאינו הנאה למלך בין שהוא לפרטי מלחכות או לפרטי אומות בין בקרקעות בין במטלטלין בין בדינים שבין הדם לחבירו משום תקוני המדינה הכל דינא דמלכותא גמור מקרי אבל מה שהמלך עושה לפי שעה במה שלא נהגו בימי האבות חמסנותא דמלכא הוא ואין אנו דנין אותו אעפ"י שיחקוק אותו לכל בני מלכותו ואפילו שהוא הנאה למלך ואפי' שהוא בקרקעות כיון שאינו מחוקי המלכים הקדמונים אין דינו דין וכן נראה ד' הרשב"א ח"ב סי' שנ"ו וז"ל לשון דינא דמלכותא מורה (ר"ל שלא אמרו דינא דמלכא חשב"ץ ח"א סי' קנ"ח הרשב"א ח"ה סי' קצ"ח שמש צדקה ח"מ ד"ל ע"ב) על דברים שהם מחוקי המלכי' לעשות כן בארצם כגון לשום ערכאות לכתוב שטרות לקוץ אילנות לשכור נהרות לעשות יערים לעשות חוקים בארצו כדי שלא יבאו לידי קטטות ומריבות והכחשות וכן מתקנין שלא יקח אדם קרקע אלא בשטר וכן כיוצא בזה אבל אם יחדש השלטון דברים שאינם מחוקי המלכים לא אמרי' דינא דמלכותא דינא ע"כ וכ"כ הרן בפ' קמא דגיטין וכ"כ הרב נחמיה תלמיד בתשו' הרא"ש שהשי' להטור ואחיו ה"ד במוהר"ם אלשקר סי' י'ט ובנימן זאב סי' ת"ב בשמו ובשם ס' אגודה (ויש הפרש דבר מה בין ד' הרשב"א להרמב"ן והרמ"ה בענין החידוש דוק ותשכח ולקצר אני צריך) הסברא הב' היא ס' הרמב"ם והטור דס"ל דכל מלך בארצו יוכל לקבוע חוקים חדשי' להנאת מלכותו בין בקרקע בין במטלטלין לבד שיהיו חוקים כלליים לד' הרמב"ם ור"ן לכל מדינות מלכותו ולד' הטור והרא"ש אם כללי לאנשי מדינה אחת די (עיין כנה"ג שם או' כ"ו וד"ח) הסברא הג' היא ס' ראבי"ה והרא"ם ה"ד העב"י דרי'"ד ע"ב וכן הוא ד' מוהריב"ל ח"ג סי' כ"א דבכל המלכים חדשים גם ישנים אין דיניהם דין אלא בקרקע או בעבדים דאיתקשו לקרקעות והטעם דהמלך אדון כל הקרקעות טפי וכשלו היו אבל בשאר דברים בשום ענין אין דינא דמלכותא דינא והשתא נחזי אנן נדון שלפנינו שמלכנו האפיפיור יר"ה חק חוק חדש שכל האופי"רי פי"אי ינתנו למכירה ואיש איש יוכל לפדות קרקע הקאנוני או השכירות עולם בכסף מלא אם חוק חדש זה הוא נכלל בדין דמלכותא או לא. דהנה לדעת הרמ"ה והרמב"ן והרשב"א והאגודה והב"ז והר"ר נחמיה שהם מהסברא הא' שכתבנו כבר גילו דעחם בפירוש דדוקא מה שהוא מחוקי המלכים הקדמונים וכתוב בס' דברי הימים הוא הנקרא ד"דמ ולא חוקים חדשים ויפה דקדקו דינא דמלכותא ולא דינא דמלכא והחק חדש זה הוא דינא דמלכא מלך חדש שנתחדשו גם גזרותיו וא"כ לא שמיה דינא דמלכותא כלל וכל הכללים והדינים השייכים בדינ' דמלכותא לא שייכי בנדון דידן כיון שלדעת הסברא הא' לאו שמיה דינא דמלכותא א"כ לא נשאר עוד מענה לפלפל ולהאריך בזה אמנם מה שנשאר לנו לדעת הוא לד' הרמב"ם והטור שהם הס' הב' דכל מלך חדש או ישן יוכל לחקוק חוקים כלליים להנאת מלכותו וכל דיניו הם נקראים דינא דמלכותא. א"כ בנ"ד לכאורה הוא דינא דמלכותא גמור שהרי הוא חק אדוננו המלך האפיפיור יר"ה והוא להנאת המלכות כדי שיהיה מרווח בסך עצום כדי להוציא בעין יפה לתוצאותיו ומלחמותיו והם חוקים כלליים לכל האופי"רי פיא"י ר"ל הקדשות בין של אחינו הנוצרים בין של הישראלים (עם שזה היא בספק גמור) ובפרט לד' ראביה והרא"ה ומוהריב"ל דבקרקע דינו דין גמור א"כ בנדון דידן החק הזה הוא חקוק על הקרקעות וכל הארץ שלו וכמצביה עביד הנה לזה נאמר דכד דייק כן פורתא נוכל לומר דגם לפי הסברא הב' שהוא הרמב"ם וסיעתיה והס' הג' שהוא ראבי"ה וסיעתיה כ"ע מודי' כינדון שלפנינו לאו דינא דמלכות' הוא מב' טעמי קשוט הא' מצד עצם מלכותנו זה הב' מצד עצם החקה חדש הזה: הטעם הא' מצד עצם מלכותנו שאינו כדמיון שאר המלכים ונביא לזה תשו' הגאון זקננו מסטרא דנוקבא הוא מוהר"ם חאגיז ז"ל בתשו' שמש צדקה ד"ל ול"א שנדונו היה על גזירת האפיפיור יר"ה שגזר על הגזרה הישנה שכל קהלה מקהלות מלכותו פורעת עשרה סקודי בכל ב"הכ לקאטיקו"מיני כנודע שהוא פאולו קרפה שהיה פפא ברומא בה' אלפים שט"ו ושוב כל הקהלות המפוזרים נקבצו בר' עירות דהיינו רומא אנקונא פיסארו פירארה והרב שם שינה שמם וקראם לרומא טבריא ואנקונא ציפורי ופיסארו חברון ופירארה עזה ועל אלה גזר האפיפיור אחר שכל הארבעה קהלות האחרים יהיו ערבים קבלנים ז"לז ונמשך הרבה שנים וכל א' מד' קהלות פרעה חלקה ויהי היום ובני טבריא דהיינו רומא לא פרעה חלקה ויתבע משרת האפיפיור את יושבי צפורי דהיינו האנקונא ויוציאו אנשי אנקונא הוצאות לבטל ערבות זה ולא יכולו ושאלו מאת פיסארו ופירארה שיפרעו בהוצאות וגם במה שפרעו בעד רומא בקיצור עיקר הטענה היתה שהיו רוצים לדון דין זה לפני האפיפיור כיון שהוא גזר גזירה זאת הוא יפרש' אם חייבים בזה או לא ונכנס המורה של פיסארו בסוג דינא דמלכותא לתת הרשות לילך לפני האפיפיור וע"ז שפכו כאש חמתם כל רבני איטאליא נגד אותו מורה כל א' כיד ה' הטובה עליהם וגם רבני שאלוניקי ולקמן נביא סברותיהם איש על דגלו בדבר שייך לנדון דידן ומכללם כתב הגאון זקננו מוהר"ם חאגי"ז וז"ל בד"ל ע"ד ויש בפוסקים כי יספיק ויוכיח דכל היכא שהמלך בא לשנות דבר אפי' מעצמו בדבר שאינו מחק המלכו' אזי אין המלך יכול לשנות ומקרי גזלנותא דמלכא ודייקנא לה מדאמרי' דינא דמלכותא ולא דינא דמלכא ושוב מצאתי דיוק זה שכתבו הנמק"י משם הרא"ה ז"ל ד"ד כתב הרא"ה דמדאמר דמלכותא ולא אמר דמלכא נ"מ שלא נאמר אלא בחוקי המלכות הקבועים להם מקדם ומאז כגון מסיס ועסקא דארעא וכו' וכו' וכו' ודל מהכא קומפרימיסו כבר אמרנו דהם חייבי' להקרי' את משפטם ודינם זה דוקא לפני ב"ד של ישראל כי להם משפט הגאולה לדעת עד היכן דין יד גזירת וחק ודין המלכות הזה מגיע ולא זולת וכל כי האי מילתא לא קרינן ליה דינא דמלכותא דינא ובפרט מלכותא בלא תגא איהו דידענא שאין תקנותיו וגזירותיו מתקבלות כמו שנתקבלו תקנות וגזירות אלכסנדרוס מקדון בזמנו וקארלו קיינטו בזמננו ובמקום אחר בביאור מקצועו' פרט דין זה דד"ד בארתי עניות דעתי עד היכן כחו יפה ומגיע ולמי יאות לתאר ולתת לו חירות זה דד"ד כדי לבטל חק תורתנו שאינו אלא כי אם על אותם הנימוסים וחוקים שנתפשטו בעולם הנקראים ביניהם ליג"י מאגיסטרא"רי וכמ"ש ולא זולת עכ"ד הראיתיך בעיניך שהגאון מוהר"ם חאגי"ז ז"ל דבקי בחדרי איברופא וכל משפטיה כנודע ומפורסם כרוזא קרי בחיל דעצם מלכותנו שניא ושניא משאר מלכיות וקרי ליה מלכותא בלא תגא וכבר כתב להדיא דהוא במקום אחר האריך למי יאות לתאר דין מלכות ולתת לו חירות זה בדינא דמלכותא שמורה באצבע שלזה המלכות לא יאות לו זה החירות וכן ראיתי שהסכימו כל רבני איטליא הבאים אחריו שלא ערערו ע"ז כלל ובאמת נוראות נפלאתי שהרב ז"ל לא ביאר טעמו טעם כעיקר והאמת שכל דברי התשו' הם בסוד גדול ונכמס עכ"פ השתוממתי כשעה חדא מה מענה וחילוק נוכל למצוא ואחר ההתבוננות מעט ראיתי שכבר ביארו בריש דבריו שכתב וז"ל ויש בפוסקים כי יספיק ויוכיח דכל היכא שהמלך בא לשנות דבר בדבר שאינו מחק המלכות אזי אין המלך יכול לשנות והוא גזלנותא דמלכא ע"כ דיש לדקדק מה ר"ל לשנו' דבר הלא הרמב' והטור כתבו דכל שהוא הנאה למלך ודבר כללי כל מלך ומלך בארצו כמצביה עביד הרי שיש מן גדולי הפוסקי' שהיא הס' הב' הנז"ל כמעט הפך דבריו אבל כד דייקינן שפיר האמת אתו דע"פ לא כתב הר"מ אלא שכל מלך יש בידו לחדש חוקים חדשים כמצביה אבל לעולם חקי המלכים הקדמוני' עומדים לעולם ועד אלא שהוא מתקן איזה דברים ומחדש איזה דברים שהם מחקי המלכים וע"ז שפיר נאמר דינא דמלכותא ר"ל דינים מכסא המלכות ולא נאמר דינא דמלכא שהם דינים מכרסו להאביד ולהרוס חוקי המלכים הקדמוני' דבזה אין דינו דין ושפיר נאמר מלכותא בלא חגא ר"ל שכתר המלכות הם החוקים הקדמונים והידועים לכל המלכיות שיעמדו לעולם ואם המלך משנה החוקים הוא מלכותא בלא תגא והשתא דאייתית להכי שפיר לעצם מלכותנו יר"ה קרי עליה את השם הזה יען דלכל האפיפיור יש כח בידו להאביד ולהרוס ולהפיל דתי האפיפיורים שעברו ולחדש ולשנות כרצונו א"כ חזר הדין להיות דינא דמלכא ר"ל דין פרטי דין אנושי רצוניי ודין כזה אין לו כח וחירות לבטל דין תורתנו הקדושה דתורתנו אמרה דינא דמלכותא ולא דינא דמלכא וכאשר דקדקו כן כל גדולי הראשונים הרמב"ן הרשב"א הרא"ה הנמק"י התשבץ וכן דעת הרמב"ם והטור שכתבו מחוקי המלכים וכל האחרונים ואם כן דין האפיפיורים כל זמן שיש לו כח להפיל דתי האפיפיורים שהם המלכים שעברו א"כ חזר דינא דמלכא ממש ודינא דמלכא אין אצל תורתנו שם דין והוא ברור ופשוט ומקובל על השכל וסיוע להרב ז"ל וכל רבני איטאליא ז"ל אני מוצא לחד מן קמיא מן גדולי רבני שאלוניקי הוא מוהרשד"ם בתשו' סי' נ"ה נביא אותה לקמן בס"ד באורך שכתב וז"ל בקיצור אף הכי נמי כיון שעונותינו גרמו שיד האפיפיור תקפה ויש לו כח במלכותו לעשות חוקים לא טובים על היושבים בארצו הפקרו הפקר כ"ש בהיותו חק קדום קבוע להם בדתם עכ"ד עמוד והתבונן איך אפי' שכתב שיש לו כח לעשות חוקים עכ"ז לא כתב דדינו דינא דמלכותא כי אם בזאת הוציאו בלשון הפקרו הפקר כדין איניש פרטי ועכ"ז לא די לו זה לענין הדין עד שמצא שאותו חק היה קדום בדתם הוא הנקרא קוסטיטו"ציוני אפוסטו"ליכא שלזאת הקוסטי"טיציוני כיון שאינו יכול לשנותה מפני שמשביעין אותו א"כ חזר דינא דמלכותא ר"ל דין כסא המלכות הנקראת סאנט"א סיד"י והוא ברו ופשוט כי מצאנו סיוע גדול למוהר"ם חאגי"ז ז"ל וסיעת מרחמוהי רבני איטאליא בחילוק שעשו בין שאר מלכיות למלכותנו הנה קיימנו את אשר נדרנו שגם לדעת הרמב"ם והטור שהיא הס' הב' הנז"ל דס"ל דכל מלך ומלך יוכל לחדש משפטים כלליים עכ"ז במלכותנו מודה שאין לו דין זה יען שאינו דינא דמלכותא אלא דינא דמלכא וכאמור זה הטעם הא' מצד עצם מלכותו:

הטעם הב' מצד עצם החק החדש הזה אין ראוי ליכתב עליו דינא דמלכותא כלל אפי' לד' הרמב"ם והטור שכל מלך יש לו כח לחדש חוקים עכ"פ צריכים שהחוקים לא יהיו נגד הדתות המקובלות כמעט לג' אומות והיינו הישראלים הישמעאלים והנוצרים ובענין זה אעפ"י שאיני יודע דין הנוצרים באופי"רי פיא"י שלהם דהיינו הקדשות עכ"פ דין הישראלים והישמעאלים אני יודע דין הישראלים הוא דין פשוט בפ' בני העיר ב"הב של כרכים לאו מצו בני העיר למזבני כיון דמעלמא קא אתו וכל העולם הם בעלים ואין בני העיר יכולי' למוכרו דהוי משנה מדעת בעלים (וע'יין זקן אהרן ס' צ"ו) הרי לפניך דין ישראלים שהקדשות ובפרט קרקעות ב"הכ אינם יכולים לימכר והדברים ארוכים באנו לדין הישמעאלים הוא יותר חמור כי לא בלבד שהמלך אינו יכול לשלוח יד בואק"וף אלא אם איש אחד חייב למלכות ולואק"וף אף שחוב המלכות קודם בזמן ואין לו לאותו הלוה כי אם קרקע אחד הואקו"ף קודם לגבות חובי כמו שהאריך הלחם רב סי' קנ"ז הרי לפניך דין הישמעאלים בהקדשות בדיננו מפקיע מכל שעבוד שבעולם וא"כ גם הנוצרים שהם ינקו מאתנו משפטים ישרים ותורות אמת ודאי כי צריכא רבא בדינם לבזבז בנכסי הקדש ובפרט למכור הקרקעות ובפרט בכרך של רומא ראש אמונתם שמסוף העולם מקדישי' לבתי כנסיותיהם ומעולם לא הקדישו כי אם לקיום דתם שיהא קרקע עולם למען יקוים דתם ולא שתחזור כל ממונם מלוגא דשטרי ואם יהיה אופן שיהא חוק זה דבר מה נגד דתם כבר כתב מוהרשד"ם סי' רכ"ד והסכים עמו גאון הדור מוהרי"ע ז"ל ה"ד הכנה"ג סי' שס"ט או' ל' שכמו שדינא דמלכותא לא מהני לבטל דין ישראל בינו לחבירו כן נמי לא מבטל דין שבין ערל לחבירו שזוכה בדת הערלים אמת שמוהר"א ירושלמי והכנה"ג שם נראה חולקים ע"ז דדין ערל לחבירו יוכל לבטל כ"ש האפיפיור שבלאו הכי מדינם יש לו כח זה עכ"פ מי לנו גדול ממוהרשד"ם וממוהרי"ט רבן של כל בני גולה כנודע אמת שדעת מוהר"א ירושלמי והכנ"הג אהניא לן שהישראלים יכולים לקנות מהמלכות הקאנוני של אחינו הנוצרים כיון שדינא דמלכותא מהני לבעל דין שבין נוצרי לחבירו וממילא אין לנו שום איסור דלא תחמוד בין ישראל לאחינו הנוצרים ועוד אני אומר דאף אם נאמר דחק חדש זה למכור ההקדשות אינו נגד דתם עכ"ז אין חק ודת זה יקרא דינא דמלכותא גם לדע' הרמב"ם והטור שהיא הס' הב' והראבי"ה והר"אה ומוהריב"ל שהם הס' הג' דע"כ לא קאמרי הני רבוותא דגם בכל מלך ומלך המתחדש דתות שייך דין זה לס' הב' בין בקרקע בין במטלטלין ולס' הג' בקרקע דוקא היינו אם אם יהיה דין כללי לכל בני מלכותו שכן דרך המלכי' שכמה פעמים מפני דוחק המלחמות וריבוי ההוצאות מוכרחים להטיל מסים ואדנוניות בכל מין אופן שיעלו בידם לאסוף כסף עכ"פ מדקדקים שיהיה מס כללי כקטון כגדול איש לפי אכלו ומוסיפין באפלטו"ס ובדיוואנא"ס וקרקעות ובחלונות וכדומה שיגיע הנזק הזה לכולם כקטון כגדול אבל לא לפרטי מלאכות או פרטי קרקעות כנדון שלפנינו שאפי' שהוא כללות לכל האו"פירי פיא"י סוף סוף לקתה מדת הדין בפרטות ומה חטאו האופי"רי פיא"י שילקו מלקות גדולה למכור קרקעותם וליתן מעותיהם על קרן הצבי כי מי יודע מה ילד יום ואפי' ספק נזק למה ילקו ההקדשות יותר מכל המון מדינות מלכותנו זה ודאי הוא דין פרטי שאליבא דכ"ע הוא גזלנותא דמלכותא ולא דינא וכיוצא בזה כתב מוהר"י קולון שורש ס"ו על מלך שגזר דין אחד לכל יושבי החניות של המלוים בקאמביו"ס ע"ז כתב וז"ל ורוב הדעות מסכימים דל"א ד"ד אלא בדבר שהוא כללי לאפוקי זה הדין שאין כללי רק הוא חק מאת המלך הניתן לבעלי חניות עכ"ד ומי לנו גדול ממוהריק"ו ז"ל עד שכתב עליו הב"ז ז"ל סי' תנ"ו אשר מוהריק"ו הוא היה אזור למתני כל הפוסקים ומצודת עין שכלו פרוסה בכל הדינים ע"כ והאמת דהדין דין אמת דאפי' שיהא חק לכללות בעלי החניות או לכל ההקדשות כנ"ד הוא עושק גדול להכביד על פרטים קצתם מקצתם ודינא דמלכותא האמיתי הוא להשוות גזירותיו וכ"כ מב"י ס' שס"ט בתשובה ממוהר"י ישראל ז"ל וז"ל ועוד דאינו חק כללי לכל המלכות אלא למלוי בריבית בלבד לא על שאר תגרים עכ"ד הצריכים לעניננו והוא האמת והוא הצדק שאליבא דכ"ע בכל האופנים האמורים חק חדש זה הס כי לא להזכיר בשם דינא דמלכותא וכמעט לא ימצא חולק לפי כל האמור:

הסעיף. הב' אף לכשיאמר האומר דאכתי מידי פלוגתא ומידי ספקא לא נפקא מידי פלוגתא שאמת שכמעט רוב גדולי הראשונים שהם הס' הא' קיימי בשיטה אחת שאין ד"ד כי אם בדינים של דברי הימים הקבועי' לכל המלכי' ולא בדיני' חדשים בכל עת ורגע עכ"פ מי לנו גדול מהרמב"ם והטור שהם הס' הב' ובפרט בנ"ד שהוא קרקעות שגם ראבי"ה והרא"ם ומוהריב"ל מודים דיכול לחדש דת וחק חדש ואף שכבר הראת לנו שמצד עצם המלכות ומצד עצם החק גם הס' הב' והג' מודים דאין ד"ד שייך כלל בזה עכ"פ מידי ספקא לא נפקא אפשר אין דמיונך עלה יפה ויד הדוחה נטויה ע"ז אני בא לו מתרי טעמי הא' שבלאו הכי אנשי כנ' ההיכל הם המוחזקים והם בעלי הקרקע והמשכירים והספק נולד בגוף הקרקע אם ניתן למכירה מפני הדת החדש כדינא דמלכותא או לא ניתן למכירה מפני שאין דת חדש זה דינא דמלכותא (ובס' הקטן חוקר לב סי י' הארכתי בכיוצא בזה אם הוי ספק בגוף הקרקע או ספק מבחוץ ואכמ"ל) וכיון דהדבר ספק או פלוגת' דרבוותא יד אנשי כנסת ההיכל על העליונה לומר קי"ל כרובא דרבוותא דס"ל דאין חק זה דינא דמלכותא וכמ"ש הרב כנ"הג סי' שס"ט סוף או' נ"ח וז"ל ונ"ל הנכון שבפסקים דכל היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא אי אמרי' בהאי דינא ד"ד שיכול המוחזק לומר ק"ל כמי שמסייע לזכותו בין לומר שאין בזה דינא דמלכות' או להפך עכ"ל דכוותא הכי נמי הטעם הב' שאף אם יאמר האומר דלא שייך כאן דין מוחזק שהרי הולכים אנשי קאשטיליאני וקונים מהמלכות ומי מעכב בידם נמצא דידם על העליונה (אף דלברר זה אם בזה יהיו נקראים מוחזקים צריכא רבא ויש לי אריכות דברים ומקצועות גדולות ולקצר אני צריך כי הנוגשים אצים) עכ"פ זאת אומר דגם מצד זה לא יועילו כלום שהרי מאחר שכבר כתבנו לעיל בב' סעיפים הראשונים שבתחילת הפסק דענין מכוער זה אית ביה ג' לאוין ואימא ד' דרביעי עלייהו לא תחמוד לא תתאוה לא תגזול לא תעשוק ועל הכל שהוא ב"הכ שרוצים להתפלל בו ולעבוד את ה' וכל המצות והעבודו' לעד לעולם יהיו מצות הבאות בעבירות רח"ל. וכדי לבטל כל הלאוין הללו וכל המצות העתידות להתקיים בב"הכ שיהיו בהתר ולא באיסור צריך שיהא דינא דמלכותא החלטי בכל פינות חלקיו מבורר לעיני השמש והירח אשר לא ישאר בו שום צד ריח ספק ובאותה שעה יחזור ממון וקרקע המלכות גמור וקנינם קנין חשוב בהתר בשופי וכל שישאר דדין זה אפי' ריח ספק אם חק זה הוא דינא דמלכותא או לא חזר ספק איסור תורה גמור ומוחלט שכל ישראל חייבין לכופם שלא לעבור עליו בשאט בנפש והרב חשק שלמה סי' ס"ח הביא משם השמש צדקה שהביא ממוהריב"ל והלח"ר דמילתא דד"ד קלישא טובא וכל ספקא ומחלוקת דאית בה אין ספק דדיינינן לזכות דין תורה וסתרינן לארץ דינא דמלכותא וכן כתב הרדב"ז החדשות ח"א סימן תקמ"א דבטעמא כל דהוא סתרינן לה ומוקמינן אדינא דאורייתא והדין דין אמת דחזר כדין ספק איסור תורה דלעולם ספקו להחמיר ובפרט בנ"ד דאית בקנין הרע הזה כמה איסורי לאוין וכמה מצות בטלות לעתיד לבא תסמר שערת בשרי בהעלותי על לבבי נדון רע ומר כזה שכל זה אני כותב ליפוי מלתא בעלמא לשים משטרי בדרכי ההוראה אשר הורונו אבותינו ז"ל שלא להניח לבעל הדין העקש לחלוק כי לפי האמת ולפי האמור למעלה אליבא דכ"ע אין דין זה ד"ד וא"כ אליבא דכ"ע כל הד' לאוין האמורים עומדים כאריות לענוש על כל העובר עליהם ה' יצילנו:

הסעיף הג' לכי יהיבנא כל דיליה למתעקש ואומר דחק מחודש אשר לפנינו הוא דינא דמלכותא גמור ומוחלט בלי שום פקפוק ובלי שום חולק כלל לדעת כ"ע ממש אין נגרע אפי' פוסק אחד עכ"ז הדין נותן דבנדון שלפנינו לא מהני כלל ואין בו כח לבטל דת תורתנו הקדושה כלל ועיקר ומכ"ש לבא בעקיפין ובזרוע רמה על אנשי כנ' ההיכל שהרי הרואה יראה בנוסח מאמר המלכות ט' לחדשם מארצ"ו אלף ותתמ"ח לחשבונם שכך מתחיל גזירתו הרשות נתונה מאתנו פדיית ושחרור הקאנוני וכו' הנה נמצא מבואר באר לחי רואי כלשון החקה החדשה הלזו אומרו אי אוטוריזאטא (ר"ל הרשו' נתונה) שמעולם מלכנו האפיפיור יר"ה אינו מכריח שכל מי שהוא שוכר קאנוני או שכירות עולם שמוכרח להביא אל גנזי המלך פדיון הקנוני שזה א"א בעולם לגזור כי אפשר כמה שוכרים אין להם כח לפדותו וא"כ אם תהיה גזירה מוחלטת ודאי יוצא מזה שאם לא יפדה בעל השכירות יוכל לפדות איניש דעלמא ונמצא בעל שכירו' הקאנוני נקי מזכייתו כהרף עין על לא חמס בכפיו וזה שלא כדין כלל כי הוא גזל גמור וע"ז הוכרח מלכנו יר"ה לחוק חוקה בל' רשות שכל מי שיוכל וירצה לפדו' הקאנוני הרי פתח פתוח לפניו והרשות והחירות בידו ומי שאין לו יכולת לפדותו יאכל ויחדי בשכירותו והלה בקרקעו איש על דגלו ואיש על מחנהו וזר לא יקרב אליהם לומר הנני בא לפדות הקאנוני שאינו בשכירותי והשתא דאייתית להכי זה אינו דינא דמלכותא או גזירה אלא רשות לכל אשר יחפוץ להיות קרקעו משוחרר ואם אנשי כנסת קאשטיליאני מושבעים ועומדים מהר סיני שלא לחפוץ השחרור הזה משום לא תחמוד בית רעך וגם משום לא תגזול שע"י חפץ שחרור זה מוסרי' ממון ישראל ביד האומות הרי שלא חלה עליהם הגזירה הזאת של מלכנו כי מה לי שאינו חפץ בשביל שאין לו מעות לפדותו וממילא נשאר בעל הקאנוני בזכות קרקעו קיים ומה לי שאינו חפץ בשביל שתורתו מכרזת עליו לא תחפוץ בשו' לא תחמוד לא תתאוה לא תעשוק לא תגזול לא תעשה מצות חבילות חבילות בב"הכ הזה באות בעבירות גדולות סוף סוף ברצונם תליא מילתא אם ירצו מה טוב להוי דת חזק ואי לאו איש על מקומו יבא בשלום וזכרי לדבר ממאי דאמרי' בכתובות ד"מ ע"א ואי אמרא לא בעינא מי איתיה לעשה כללי הכונה מה לי כשאינה רוצה ומה לי כשאינה יכולה מפני איסור ממזרת שבה ודוק היטב ודבר זה עם כי מקומו הוא מוכרע ואינו צריך לא עדים ולא ראיה כי היא סברא אלימתא וידים מוכיחות ואומדן דעת גלוי לכל העמים לזכות הקרקע שהם אנשי כנ' ההיכל עכ"ז לא אחשך פי מלהביא בידי חבילי ראיות עד שיבלו שפתותיהם מלומר די זה יצא ראשונה לכו אל יוסף הוא המשביר לכל עם הארץ מרן הב"י ז"ל בח"מ סי' שס"ט שעל מ"ש המרדכי בפ' הגוזל בתרא ס"י דמלך שגזר דאינם יכולים למכור המשכונות עד שנה דינא דמלכותא דינא ע"ז דחה מוהרר"י ישראל כמה דחיות ומכלל דחיותיו דחה וז"ל ועוד שאין השררה מכרחת שימכור המשכונו' אלא נותנת לו רשו' וכל שאינו מכריח אינו דינא דמלכותא כמו לא ליכול איניש ארעא בלא איגרתא שהמלך מקפיד על כך וכן כתב הנמק"י בשם רבינו יונה וכן נראה מדברי הרמב"ן שהביא ה"ה בפ' כ"ז מהלכות מלוה עכ"ל. (ויש לעמוד בתשו' זאת ולפלפל ולהאריך ואין הפנאי מסכים אך עיין מוהר"ם סי' שנ"ו ועיין ש"ך שם וסי' ע"ג ועיין לח"ר סי' קנ"ז ועיין עדות ביעקב סי' ע"ב שני דרי"ד ועיין כרם שלמה סי' ל"א ועיין דברי אמת סי' י"ב זרע אברהם ח"מ סי' ח' דצ"ב ודצ"ו) הראיתיך דעת הרמב"ן ורבינו יונה והנמק"י ומוהר"י ישראל ומב"י שפסקים דכולהו ס"ל דכשאין המלך מכריח ומקפיד ליכא דינא דמלכותא גם הרי בר פרץ ז"ל שחולק על מוהר"י ישראל בענין המשכונות אע"פי שאינו מכריח היינו דוקא התם כמ"ש הלח"ר סי' קנ"ז דבענין שהוא תקון המלך כללי כדי שלא תנעול דלא בפני לווין הוא דת גמור וכל העולם אדעתא דהאי תקנה נושאים ונותנים וזהו דעת מור"ם ז"ל שפסק דין זה וכ"כ הרב זר"א שם בסי' ח' באורך דחזר כמו כל דיני ממונו דאזלינן בתר מנהג הסוחרי' אפי' נגד דין תורה. אבל מה שאינו לתיקון כללי כי אם להנאתו כיון שאינו מכריח ומקפיד לאו שמיה דינא דמלכותא וכן כתב הרשב"א בח"ב סי' שנ"ו דכל מה שמתקן המלך לפני המדינה כדי שלא יבואו לידי קטטות והכחשות ד"ד דינא אפי' נגד דין תורה ושוב ראיתי להרב חשק שלמה בדף ק' ע"ג ודק"א ע"ב שכתב וז"ל ואפי' נד"ד דהמלך מקפיד עליו יש מן המחלוקת דבין ישראל לחבירו לא דיינינן וכו' כ"ש במה שאין המלך מקפיד ואינו מכריח דודאי יש לנו למעט במחלוקות ולומר דלא דיינינן ד"ד זה בין ישראל לחבירו וזה נראה ברור ואפי' הרב עב"י סי' ע"ב שנית שדקדק מדברי ר"י בר פרץ ז"ל שחולק על מוהר"י ישראל מודה בזה (דהיכא שהמלך אינו מכריח ואינו מקפיד לאו דינא דמלכותא קרינן ליה עיין שם דרי"ד ע"א) מה גם הכא דליכא גזירת מלך על הלוקח לשיעבירנה על שמו וכו' ע"כ הרי להדיא דגם ר"י בר פרץ ז"ל החולק ס"ל בפשיטות דבדבר שהמלך אינו מכריח ואינו מקפיד וליכא שום תיקון לכללות המדינה אה"נ דלאו ד"ד וכן ראיתי להרא"ש בתשו' כלל ק"ג ופסקה מור"ם בח"מ סימן ע"ד ובי"ד סי' קס"ו וז"ל ומה שכתבת שנפל מחלוקת בין המפרשים שכשהמלך גזר על המטבע לפחות או להוסיף אם דינא דמלכותא דינא או לא. לא ידענא מה שייך להזכיר בכאן דינא דמלכותא אם המלך עשה מטבע חדש שיצא במלכותו במשא ובמתן במקח ובממכר ופסל את זה בשבילו לא גזר להפסיד למלוה שהלוהו מטבע טוב שיקבל מטבע רע המלך אינו מקפיד אלא שיהיה מטבע הא' נפסל ויהיה המשא ומתן במטבעות אחרות ואינו חושש אם יפרעו למלוה כפי ערך מטבע הא' כי בזה אין המלך מפסיד כלום ע"כ ותשו' זאת הביאה מוהר"א ששון סי' קנ"ג וסיים וכתב דוקא משום שהמלך לא גזר שיפרעו החובות באלו המעות אבל אם המלך גזר בפי' אה"נ דהויא דינא דמלכותא ע"כ וזה דבר חידוש נפלא שאפילו המלך פסל המטבעות החשובים והוציא אחרות גרועים באותו ערך דרך משל הזהוב שמשקלו עשרה זהב היה שוה יו"ר יולי"י ופסלו והוציא זהוב אחר שמשקלו ח' זהב ושיהיה שוה יו"ד יולי"י ואחד היה לו שטר חובו על יולי"י אבל נתן לו מהמטבע הא' החשוב וא"כ כשגזר המלך לפוסלו א"כ נמצא כמי שגוזר להדיא שכל מי שפרע יולי"י יפרע מזה החדש לחשבון יו"ד שהוא פסידא להמלוה כיון שהא' פסלו ואינו בעולם ועכ"ז כתב הרא"ש דכיון דאם היהודי רוצה לעשות הדין ולפרוע ערך המטבע הא' המלך לא איכפת ליה בזה לא הוי דינא דמלכותא וחייב היהודי לפרוע ערך המטבע הא' אפי' שגזירת המלך היא החלטית לפרוע הגרוע במקום החשוב לחשבון היולי"י כ"ש וק"ו בנדון דידן שהגזירה מעיקרא אינה החלטית כלל בשום אופן כי אם ברשות וחפץ השוכר זה ודאי אין לו זכר דינא דמלכותא ועוד ראיה שכל שהמלך אינו מקפיד ואנחנו מצווים מתורתנו הקדושה הפך ציוויו לא הוי דינא דמלכותא ממ"ש מוהר"ר נחמיה תלמיד הרא"ש ז"ל בתשו' מוהר"ם אלשקר סי' י"ט על מס הת"ח משום דד"ד וכתב וז"ל וא"ת דינא דמלכותא ומלכותא אמר לפרע צורבא מרבנן הא ליתא דכל מילי דלאו דינא ומלכותא אמר דלעבד לא מתקרי ד"ד וכו' ואפי' אם יאמר המלך לכל היהודים שבמלכותו או תפרעו כך וכך או תצאו מן המלכות ועמדו הקהלות ופדו עצמם בממון רב הת"ח פטורין ע"כ וה' כרם שלמה סי' ל"ה דקע"ד ע"ד הביא תשו' זאת והקשה עליו וז"ל ודברים הללו קשים אצלי דהרי איכא במס הת"ח הנאה למלך וגם הוא מחוקי המלכות.דאטו המלך מחלק מי שהוא ת"ח דלא יפרע מס ממי שאינו ת"ח זה א"א וכיון דמחוקי המלכים הוא אפילו שיהיה הפך תורתנו הקדושה דינא דמלכותא דינא וכו' וכעת צ"ע יעש"ב ואחר המ"ר לא ירד לעומק דינא דמלכותא ומפני זה לא הבין כוונת מוה"ר נחמיה ז"ל שהרי עיקר דינא דמלכותא דעיקר דין תורתנו הקדושה היינו כשאי אפשר לקיים שניהם ושניהם מנגדים ז"לז אבל כשאפשר לקיים שניהם או באופן דתורתנו הקדושה קפדה על האיש הישראלי שלא לעשות דכר או לעשות והדינא דמלכותא לא קפיד אם יעשה או לא יעשה אה"נ דבאופן כזה לא אתי דינא דמלכותא ומבטל דין תורתנו דאם הענין הוא באופן שיוכל לקיים שניהם יקיים שניהם ולא יפול משערת תורתנו ארצה ואם האופן דדין תורתנו מכרחת ומקפדת ודינא דמלכותא לא מכרחת ולא מקפדת אה"נ נעשה דין תורתנו דמקפדת ולא נעשה דינא דמלכותא כיון שאינה מקפדת ודבר זה מבורר מכל מה שכתבנו מפי כמה רבנים גאוני עולם וא"כ עכשיו בנדון מס הת"ח שישראל מצווין שלא ליקח מס מהת"ח וכמ"ש הכתוב מנדה בלו והלך לא שליט למרמא עליהם וג"כ מצווין לקיים דינא דמלכותא לפרוע המס והמלך אינו מקפיד כי אם שיבא הסך לידו ולא איכפת ליה ממי שיהיה אה"נ דיכולים לקיים דינא דמלכותא לפרוע המס ולקיים דין תורתנו הקדושה שלא ליקח מהת"ח כיון שהדינא דמלכותא לא גזרה בפי' קחו לי מס מהת"ח דוקא כי אם אני רוצה מכלל היהודים כך וכך וקרוב הדבר אצלי שאפי' אמר המלך בפירוש קחו לי מס מהת"ח עכ"ז פטורים הת"ח דהא יכולים לפרוע לו הסך בשלימות והמלך לא ידע אם פרע או לא זולת אם יש סכנה ואכמ"ל ועיין תשב"ץ ח"א סי' קמ"ג ודוק וכלל היהודים מצווים מן התורה שלא ליקח מס מן הת"ח א"נ נמצא דהדינא דמלכותא לא באתה בכוונה לעקור ד"ה והוא ברור ופשוט ובמטו מיניה דהרב כ"ש שלא דקדק יפה בענין זה:

ואל יפתוך חטאים לומר סוף סוף כיון דעכ"פ קי"ל דדמ"ד דינא נבטל דין תורתנו הקדושה והד"ד איתיה בעולם מה לי מקפיד ומה לי אינו מקפיד כיון שיצאת הדת מלפני המלכות בפרט שהוא מנגד לתורתנו הקדושה תכף באותו רגע כבר הורע דין תורתנו הקדושה כאלו לא היה דין זה בעולם זה הבל ורעות רוח ורעה רבה למי שחושב בורות כזה שהרי אעיקרא כל עיקר כח דינא דמלכותא היא מפני שלום המלכות וכמ"ש הנביא ירמיה דרשו את שלום העיר וכו' ועיין מוהר"א ששון ז"ל סי' קמ"ז באורך ואם אינו מקפיד מאי שלום המלכות איכא ובאיזה כח נוכל לבטל דין תורתנו הקדושה המקובלת לנו מסיני ועל כיוצא בזה כתב מוהרשד"ם ח"מ סי' רכ"ד וז"ל ואם כפי דין תורתנו הקדושה זכה שמעון וכפי דינא דמלכותא זכה ראובן פשיטא דראובן (דרוצה לזכות בכח דינא דמלכותא) נקרא רשע וגזלן מפורסם אם לא יקיים דין תורתנו הקדושה עכ"ד ודבריו חיים וקיימים וכמו שחתם עליהם הרב מוהר"ש מורפורגו בס' שמש צדקה בקו' פני הכרובים דכ"ט או' י"ז והטעם פשוט ומבואר דכיון דהדינא דמלכותא אינה מקפדת על דין תורה ודאי שהאיש הישראלי אשר עמדו רגלי אבותיו על הר סיני באותו מעמד הגדול הקדוש והנורא שרוצה להשפילו ולהשתמש בדינא דמלכותא במקום שאינה מקפדת רשע גמור קרינן ליה וכן כתב עוד הרב שמש צדקה שם או' י"ט והוכיח שתשו' הריב"ש סי' רכ"ח דכל שאין קפידא למלך חייב האיש הישראלי לקבל גזרת התורה יעו"ש. וכן הביא עוד שם בדל"ד ע"ד תשו' שלימה להגאון בעל כרם שלמה ז"ל שכתב וז"ל אמנם אם אין המלך מקפיד בזה וכו' כל כי האי אין צריך לפנים לע"ד דודאי אין להניח תורה שלימה אשר אתנו ולילך אחרי דתיהם שונות והאריכות בזה ללא צורך וכן הביא עוד שם תשו' שלימה מהרב הגדול של

אנקונא מוהר"ר יוסף פיאמיטא ז"ל שהסכים עם הר' מנוח חי קורקוס ז"ל שהיה רב דקהלתנו רומא בשנה פת"ח תקוה כמובא בתשו' משאת משה ח"א דק"ך וז"ל אבל לומר דלפי שהוא ד"ד וחק המלך אין לדון אלא בדיניהם וע"פ המלך הס כי לא להזכיר וכו' ובאמת לא ירדו לעומק ומשמעות דינא דמלכותא שאלו ראו מ"ש לשנים שעברו בהמתיקי סוד על ענין זה עם הרב הכולל חריף ובקי כמוהר"ר מנוח חי קורקוס וכו' בפסק ארוך ראוהו אנשי בינות ויאשרוהו ושם חלקתי כל הדעות והסברות שיש בין הפוסקים והעלתי מפי סופרי' וספרים שכל שיש הנאה למלך וקפיד מלכא שלא יעשו אלא כמצותו מקרי ד"ד ובתנאי ג"כ שלא יהיה הדבר ברור נגד מצות תורתנו ובכלל הדברים הבאתי מ"ש גדולי האחרונים בדין ואל"ד ואקו"ף ר"ל פידו קומיסו דהיינו בענין נכסי לך ואחריך לפלוני שהישמעאלים קפדי מאד בזה והדבר אצלם כמו קדש וקפדי מאד דייניהם שיעשו כדיניהם וכמנהגם ועכ"ז כתבו מוהריב"ל ומוהרימ"ט ובני שמואל ופמ"א שמי שמקיים דין זה מכח דינא דמלכותא מחלל תורה ועתיד ליתן את הדין וכ"ש וק"ו בנדון דידן דאין כאן הנאה למלך ולא קפדי כלל וענין הסכנה בזה חלום אחד הוא שהרי המלך רוצה שיבא למקום ידוע סך קצוב בכל שנה ואם יפרענו זה או זה מה איכפת ליה (אמר הפוסק ס"ט זה ראיה לדברי לעיל שקיימתי תשו' הר"ר נחמיה והשכותי מעליו תלונות הכרם שלמה ז"ל דוק ותשכח שהם.דברי ממש) וכו' ובעל באר עשק בתשו' סי' ד' כתב בענין שגזר השר שכל היהודים יכנסו למקום הוכן להם היינו הגיט"ו שלא היה מקודם וברר להם יהודים וגזר עליהם שיחלקו ביניהם ויבררו מקומם כאשר ייטב בעיניהם והנוגשים אצים לאמר כלו מעשיכם והיה במקום ההוא בית ראובן וצוו המבוררים שיתן מביתו לשמעון כי המקום צר ולא שמע ראובן ויוציאוהו במצות השר מביתו ויצעק ראובן לפני הב"ד ופסק הרב ז"ל שהדין עמו וטעמא יהיב דלא איכפת ליה להשר אלא שהיהודים כלם יכנסו תוך הגיט"ו ולא קפיד על ראובן שיצא מביתו והסכים עמו גדול הדור מוהר"י פואה ז"ל כ"ש בנ"ד דלא קפיד מלכא מי ירצה ומי לא ירצה וכלל גדול כלל לנו מוהריב"ל וכו' ודברים הללו נוקבים ויורדים עד התהום שכיון שד"ד חידוש הוא אין לנו אלא חידושו הברור וכל ספק ומחלוקת דאית ביה אין ספק דדיינינן לזכות דין תורה וסתרינן ד"ד וכו' זה המעט מזער עלתה מצודתי וכו' ואלהים יודע שלא היה בדעתי לכתוב כזה אמנם רע עלי המעשה שאחרי שהסכימו קהלות הקדש וכו' יאמרו מקצתם קומה ונעלה בית אל נכר בחילול ה' ורעה רבה ה' יכפר בעד עמו ויסיר מלבם קנאה ושנאה ותחרות ויפרוש סוכת שלום עליהם כיר"א עכ"ד:

עיניכם הרואות כל חכמי ישראל בכף מאזנים ומכללם כל רבני איטאליא ומתוכם כעין החשמל מורינו הר' מאריה דאתרין רומא מוהר"ם קורקוס ז"ל שכלם פה אחד ממש עונים ואומרים דבמקום דלא קפיד המלך אפילו שיהא דינא דמלכותא ככל דיניה ומשפטיה דין תורתנו שתתעלה היא העיקרית ודינא דמלכותא כאין לנגדה והרוצה לזכות בכחה רשע וגזלן מפורסם קרינן ליה ועדיפא מינה ראיתי להמרדכי פ' הגוזל בתרא סימן ק"פ שקראו מוסר והענין היה במלכות אחר שהמלך הטיל מס להיהודים היושבים במלכותו לכל עיר ועיר סך ידוע וכל חדא פורעת בפני עצמה וקמו שאר הקהלות ובקשו מהמלך להתחבר כולם עם קהל פיבר"ס כדי להקל מעליהם המס והתרו בהם בני קהל פיבר"ס שלא לשאול מאת המלך החיבור הזה כי היה מגיע להם הפסד והם לא שמעו ושאלו מהמלך החיבור וחיבר' וגרמו להם הפסד וכתב הרב דעבירה גדולה בידם ואין לך אחוויי (מוסר ממון ביד גוי כזה) כי כל הפסדן של אלו אינם על ידי נתינת שוחד להטות לב המלך עליהם לעשות כרצונם להפיל ממון של ישראל לתוא מכמר ונתנום בידי לא אוכל קום ע"כ יעו"ש. והרי התם שבלאו הכי המס היו פורעים וכבר היתה דינא דמלכותא ויען שהמלך לא שאל החיבור הזה והיהודים של שאר הקהלות הראו למלך הרוח הזה להם דן אותם הרב ז"ל למוסרים גמורים שאפילו אם יהיה שואל המלך החיבור הזה היו חייבים משום דינא דמלכותא כמ"ש שם באורך עכ"ז כיון שהמלך לא ידע מזה והם עוררוהו להראות החיבור הזה נקראו מוסרים רח"ל כ"ש בנ"ד וכמובן כי אני מצטעד להאריך בדברים כאלה והם עם ה' השרידים אשר ה' קורא. ושוב אחז"ר באה לידי תשובת הרמ"ז ז"ל ק"ק מסימן ל"ז עד סימן מ"ג אשר רובצים עליה במשפט כל רבני איטאליא איש על דגלו ואיש על מחנהו וכולהו צוחין ככרוכיא על מעשה רע ומר כזה ממש וכבר נאמר לעיל בסעיף הקודם עיש"ב:

ועתה אודיעה לכם דבר חידוש ונפלא שהנה עד עכשיו הוכחנו שהיכא דהמלך לא קפיד אה"נ דלא אמרינן דד"ד. אבל היכא דקפיד באיזה אופן שיהיה נראה פשוט דדינא דמלכותא על העליונה ועכשיו אראה לכם דכ"ז דהיכא דהמלך קפיד דאמרינן ד"ד היינו דוקא היכא שאינו מגיע נזק לחבירו הישראלי בידים אבל אם מגיע לחבירו נזק בידים דמוסר ממונו לגוים אפילו דקפיד המלך ע"ז. עכ"ז אסור לישראלי להראות ממון ישראל משום דינא דמלכותא. אם לא דהקפידה של המלך היא כל כך גדולה שיש סכנת מות על כל המעלים הא לאו הכי אסור גמור למסור חבירו ביד גוי וחילי מתשוכה מוהדשד"ם ח"מ סימן נ"ה והנדון היה באנקונא. ששמעון היה מאנוסי פורטוג"אל ובא לאנקונא וחזר ונתיהד ולזה שמעון היה חייב לו גוי אחר מנה ותבע שמעון לגוי שיפרע לו המנה. אמר לו הגוי הנה ראובן היהודי חבירך חייב לי מנה קח מאתו וכן היה כי הועבר חוב שמעון על ראובן במעמד שלשתן שיפרעהו ראובן לזמן נועד. וקודם הזמן הנועד נודע בגוים ששמעון היה אנוס וגזר האפיפיור על כל מי שיש בידו כסף ושוה כסף משמעון ילך וימסרנו ביד הויסקובאט"ו של הארץ ההיא וכל זה בקנס מיתה ואיבוד נכסיו וכרוזא קרי בחיל על כל העובר מאמר האפיפיור אחת דתו להמית ולהיות כן הלך ראובן שהיה חייב לשמעון המנה הנז"ל ומסרו ביד שופט הארץ ושוב שאל שמעון מראובן המנה וראובן משיב כי נתפחד מהסכנה וע"כ הלך וגילה אל המלבות ומסר הממון וע"ז הרב מוהרשד"ם האריך הרחיב בפרטים הללו של דד"ד וכתב דכיון דהיא גזרת האפיפיור שיש לו כח לעשות חוקים וכ"ש דזה הוא חק קדום בדתם והוי דינא דמלכותא (שכל החוזר ומתיהד ממונו למלכות) וגזירת האפיפיור היתה על שמעון ובקנס מיתה על כל המעלים הרי זה פטור ראובן מחוב של שמעון יעוש"ב. ראה גם ראה אע"פ שכבר אמר שגזירה זאת היא חק קדום והוי דינא דמלכותא והיתה הגזירה על ממונו של שמעון בכל מקום. עכ"ז הרב לא פטרו לראובן בשביל שמסר אותו ממון למלכות אלא מפני שהיה קנס מיתה בדבר וחמירא סכנת נפש ראובן מממון שמעון הא לאו הכי היה הדין נותן לראובן להעלים ממונו של שמעון. אפילו שהיתה גזירת מלכות וקפיד בעצם והטעם פשוט דכל שהוא נזק בידים ליהודי חבירו. ויש בידינו להעלים ממון חברנו כדי שלא יהיה ניזק ולא יאונה לנו כל און ודאי שאנו חייבים ולא משגחינן על דינא דמלכותא אפילו חק קדום וקפיד המלך דלמסור ממון ישראל ביד גוי הוא עון פלילי והוא מן המורידין ולא מעלין. ודינא דמלכותא קלה בעינה להוציאה והדין דין אמת בלי שום ריח ספק:

ואחרי אשר הראנו ה' ידו הנפלאה בכל האמור ומדובר מריש הפסק ועד עתה מה יתאונן אדם חי על נדון דידן המר והנמהר שהחק החדש הזה אינו דינא דמלכותא לא בכחו ולא בפעולתו לא בצורתו וחומרותו ותכליתו מצד עצם מלכותנו מצד עצם החק שהוא נגד כל הדתות ושהוא חק פרטי על האופיר"י פיא"י ולא כללי על כל בני מלכותו ואין המלך מקפיד על מי שיש בידו שכירות קאנונ"י ולא ילך לפדותו ומכ"ש דליבא ריח סכנה ואיך הדת החלוש והקלוש ובטל במיעוטו ומיעוט מיעוטו יהיה לו כח לעבור בעבורו על כמה לאוין גדולים ועצומים ובפרט בבית הגדול והקדוש מקדש מעט לא תהא כזאת בישראל:

ועוד הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא. שהרי גם מצד החק החדש הלזה אין לבני קאשטיליאני שום ריח זכות כלל ועיקר. שהרי הדבר ידוע ומפורסם שכל איש אשר זיכהו ה' להיות לו קנין קרקעותיו הוא הנקרא מולק"ו בלשון ערב"י ובלשון המדינ' פרופרייטא הנה זכות האיש בפרופרייטא שלו הם בב' אופנים הזכות הא' הנאה חיצונית שבידו להשכירו ולהרויח בו לפי ערך שווי קרקעו הן חסר הן יתר והזכות הב' היינו הנאה גופנית בגוף הקרקע והיינו שאם השכירו בסתם ונפל ביתו של משכיר או רוצה לישא אשה לבנו יש יכולת בידו להוציאו שיכול לומר לו אינו בדין שתהא אתה יושב בביתי ואני מושלך בדרך ודין זה הוא פשוט אצלנו כמו שפסקו הש"ע ח"מ ס' שי"ב. וגם בעש"ג כך הוא הדין כי הוא מקובל על השכל הישר הנטוע בנו. ואחרי שנתברר לנו ב' זכיות הללו דאית לכל בעל פרופרייטא שבעולם בקרקע שלו חובה עלינו להתבונן היטב בעיקר החק החדש הזה שקבע מלכנו האפיפיור לתת רשות לכל שוכר קאנונ"י או שכירות עולם וכיוצא להביא אל גנזי המלך קרנא בעיניה ושיוחלט לשוכר הקרקע לדורות עולם. וכשנשקיף בו חצי השקפה נראה בחוש הראות שמלכנו יר"ה בחוקו חק זה הפליא עצה הגדיל תושיה והפלה בין קרקע שכירות עולם או קאנונ"י שלא נשאר לבעל הקרקע המשכיר הזכות הב' והוא ההנאה גופנית הנז"ל לבין שכירות קרקע דנשאר למשכיר בגוף הקרקע זכות גופני. שחוקו לא חקקו כי אם על הקרקעות שכבר הם מוחלטים ביד השוכר ואין לו למשכיר מן הקרקע הזה כי אם הזכות חיצוני והוא השכירות ולא הזכות גופני שהוא הנאתו בגוף הקרקע. והיא גזרה מקובלת שהרי אומר המלך למשכיר זה נהנה וזה אינו חסר גזרתי לך שבלאו הכי אין לך מן הקרקע הזה כי אם כו"ך לשנה ובמקום שתכיר לבעל חובך השוכר הזה הכר נא בית המלכות שהוא ג"כ מקום בטוח כי לעולם יד המלך על העליונה (וידעתי שיש לחלק אבל עכ"פ לפי דעת המלכות תכון מלכותו כצאת השמש בגבורתו ולדעתיה דא ודא חדא יהיא ואפשר יותר). אבל על שכירות פשוט שעדין נשאר לבעל הקרקע הנאה גופנית ולא הנאת הריוח לבד. ע"ז לא גזר המלך כלל כי אינו יכול לומר זה נהנה וזה אינו חסר שהרי חסר הוא אותו המשכיר מאותה הנאה עצומה להיות יושב ונהנה בביתו ובחומותיו רחבות ידים ולעת הצורך יביט ואין עוזר וישתומם ואין סומך כי עיניו רואות וכלות שורו טבוח לעיניו והשוכר יורש נחלה בלי מצרים והוא בעל הקרקע שהיה מלפנים מושלך תחת אחד השיחים. וזה עול גדול וגזל מפורסם וחס ליה למלכות הישרה לעשוק לכל בני מלכות ועושק מפורסם כזה. וע"ז דקדק בגזרותיו דוקא באופני שכירות שלא נשאר לבעל הקרקע זכות גופני באותו קרקע כלל. וראיה גדולה שמלכנו יר"ה ירד לחלק החילוק המפורסם והמושכל הזה. שהרי הרואה יראה בסימן שלישי כתוב לאמר. שאם יהיה האופן שהשכירות הוא לג' דורות ודור רביעי של המשכיר ישובו הנה. אזי כה יהיה משפט הקרקע הזה שאם השוכר הרוצה להחליט קרקעו היא הדור הא' יקנה קרקעו בקרן קיימ' ערך ה' לק' מהשכירו' דרך משל אם שכירתו הוא כ' סקודי מידי שנה בשנה א"כ יביא 400 סקודי ויחליט קרקעו בידו. ואם השוכר הוא הב' יהיה הקנין לערך ד' לק' ונמצא נוסף הקרן 500. והמלכות בעת הת"ק שהם קרן קיימת בידו יפרע לבעל הקרקע ה' לק'. ואם הוא בדור ג' שכבר קרב הזמן שתחזור הקרקע לבעליה. אזי יהיה הקנין לערך ג' למאה ונמצא נוסף קרן קנין הקרקע 666 וב' שלישים סקודי והמלכות יפרע הפירות למשכיר מהקרן הזה ה' לק':

הנה מצאנו ראיה חותכת שהמלכות דקדק הרבה וידע ערך הזכות עצמיי שיש לבעל הקרקע שהרי בדור ב' ודור שלישי הוסיף סך מסויים בקרן בעל להנאת הקרקע ומאי שנא משאר שכירו' המוזכרי' בסימן א' אם לא שתאמר דבשכירות הכתובים בסימן א' דהם מוחלטים ביד השוכר ואין לו למשכיר כי אם זכות חיצוני ע"ז יקנה אותו בשוויו ה' למאה אבל בדור הב' ובדור הג' שכבר קרבה שנת השב"ע לזכות המשכיר בקרקעו בזכות העצמיי ע"ז העריך המלכות אותו הזכות והוסיף לו מנה מאתים וכיון שהמלך אדון הקרקעות ודקדק בגזרתו שלא לעול המשפט ולתת לאיש כמדתו ודאי גזירתו דינא דמלכותא בלי ספק. ואחרי היות הדבר מבורר באר היטב שהמלך לא החליט לשוכר קרקע שיש בו למשכיר זכות עצמיי בחייו נמצא מבורר שלא גזר על נדון שכירות כשכירות נידון דידן שהרי מלבד שהב"הכ קאשטילאני הוא שכירות ממש שההוצאה על כנסת ההיכל. וגם יושבי קאשטיליאני הם בני חורין להניח הב"הכ ולצאת עוד בה שהרי יש להם תנאי חזק שאם יהיה האופן שח"ו יצא איזה גזירה שלא להתפלל בעליה כי אם ממעמקים אזי תכף ומיד מחוייבים לצאת אנשי קאשטיליא ולתת הב"הב לאנשי כנסת ההיכל. הנה נמצא שליושבי כנסת ההיכל יש להם זכות עצמיי בגוף הב"הכ בלי קביעות זמן שכל זמן בהיותנו כגלות חששא זאת לעולם עומדת בכל עת ורגע או אפילו בלי טעם גלות שייך חששא זאת כמו שראינו בלונדון כמה פעמים שגזר המלכות להחריב העליה הב' או הג' כדי לעשות דרך לרבים ורכב ברזל לו. וא"כ באיברופא ובפרט במטרופולין כמו רומא אינו רחוק כי אם קרוב ולזה הזכות העצמיי איזה ערך תתן לו כי הוא לא ניתן למכירה והוא ע"ד המחליף מחט בשרין שזה רוצה במחט צורך עצמיי יותר משווי השרין ומעולם על אופן כזה לא חק שום חק מלכנו יר"ה שהרי אפילו בדור הג' שקרב זכות העצמיי למשכיר והעריכו המלכות שוויו היינו מטעם שהוא דבר שיש לו קצבה וערך והו"ל ככל שאר קרקעות שבעולם וגם שהוא ביד השוכר שעדין לא נודע לנו צורך המשביר אל הבית ואפשר שגם הדור רביעי יחזור וישכירנו לעוד דורות הבאים. וע"ז שפיר העריכו אותו זכות והוסיף חמישיתו עליו אבל בנידון דידן מלבד שכל זמן שיש תנאי חזק זה הו"ל כאילו אינו ביד השוכר שבכל עת ורגע בעמוד והחזר קאי ומעולם לא גזר המלך על קרקע שדרים בו בעלים עוד זאת שהכא כבר נודע צורך המשכירים אל בית הכנסת קודם הגזירה. ובאופן כזה לא גזר המלך היכא דכבר הוברר צורך המשכיר אל הקרקע וכיון שראינו שהמלך העריך הזכות העצמיי אפילו בלא הוברר צורך המשכיר אל הקרקע. והבא בנדון כזה לא יפול בו שום ערך כי הוא הדבר שלא ניתן לימכר מפני גודל צורך המשכירים בגוף הב"הכ לעת הצורך כי לא תדע מה ילד יום בהא ודאי מלבד שלא דברה הגזירה בענין זה עוד זאת שמבורר מתוכה בא"ר לח"י רוא"י שהמלך מקפיד שלא לחמוס למשכיר חמס עצמיי בזה מאחר שאנו רואין שדקדק בחכמה עצומה להפליא בין שכירות לשכירות בדקדוק עצום:

ואל יאמר האומר שאין בידינו לפרש החק הזה שהרי על כיוצא בזה כתב הרב שמש צדקה דכ"ט ע"ד וז"ל ואפי' יהיה הנדון שלפנינו תלוי בהבנת חק ודת המלך ויהיה דינא דמלכותא האם אין אלהים שופטים בארץ להבין משמעות הדברים אשר בספר הוחקו ע"כ וכ"ש בנדון שלפנינו שהוא ברור ופשוט מגוף גזרת המלך שאין ענין זה נכלל כי הוא שכידות פשוט ככל חוקיו וככל משפטיו והוא ברור:

קנצי למילין ואין לי להאריך עוד כי אם לסיים בכי טוב כמו שסיים הרב זקן אהרן סוף סימן צ"ו בנדון שלו שהיה מחלוקת על ב"הכ שכתב וז"ל וכ"ש בבית הכנסת שלא תחסר המחלוקת מביניהם אבל בשהם כלם יחד שכינה ביניהם ומי שישתדל לשים שלום ביניהם משים שלום בפמיליא של מעלה ג"כ שנאמר יחזק במעוזי יעשה שלום לי כדאיתא בתעניות ומי שהשלום שלו יברך את עמו בשלום עכ"ד. כן נמי מבטחי בה' שישמעו לקול מורים הנה עם ה' אלה היקרים המסולאים זרע קדש ה' עליהם יחיו ומטוב רצוני והשלמת דעתי אני אומר לבד שישמעו אל דברי התורה ולא יטו ימין ושמאל כאשר נאות לקהל ועדה מישראל כמותם הרשות נתונה בידם לשלוח פסק דין זה אל כל המקום אשר יהיה שמה הרוח רוח חכמה ובינה דוח דעת ויראת ה' לראות היעמדו דברי אלה עלקו הדין והאמת. וככל אשר יורו המורים תלתא בחד קינא כן יקום ומעתה ומעכשיו הריני מבטל דעתי וקורא אני ממקומי דברים שאמרתי אליכם טעות הם בידי אע"פ שקבלוני ע"כ אשר אומר כי הוא זה עכ"ז האמת אהובה אצלי ובפרט בנדון כזה שבכל דעתי אני אומר ואני גוזר שכל דיני הרבים הקהלות והחברות והקדשיות דינא יתיב לדונם בדיני ישראל (וכמו שכבר ראיתי שיש להם בארקיוו"יו הסכמה עשויה בכל תוקף וחוזק כהוגן וכתחז"'ל על כל האמור) ואני אהיה להם באבוקאטו כותב הפסק וחכמי ישראל המובחרים ויראי ה' ידינו ויבררו אוכל מתוך פסולת אפילו אם הם אנשים בגילי. כבוד תורה שתתעלה עדיפא ושומע לנו ישכון בטחת ושאנן מפחד רעה ואין מחריד. כ"ד דוה לבב שנעבדה צורתו והפילו השופט והכהו לפניו כדי רשעתו אדהכי והכי כלה יגרשהו מהסתפח בנחלת ה' מהר הקדש ירושלם ההר חמד אלהים לשבט"ו ויביאני אל המקום הזה מקום אשר דבר המלך ודתו עושים מאהבה באהבתו ובחמלתו. הנה העיר הזאת קרובה לקיים כל דבר שהלכה כמותו וה' משמים השקיף ואל משה אמר לרעות ביעקב צאן מרעיתו. יואל אלה להשיב את שבותי על מכון הר ציון בית פלט"י א"ל בי"ן עז"ן: והוא הצעיר משה ישראל חזן ס"ט

למן היום. יוסד אר"ץ על מכוניה וכל יושביה עליה איש ואיש יולד בה קבעוה חובה כי פועל אדם ישלם לו על כל הטובה. אמרי לפעלא טבא אישר חיליה ברך ה' חילו איש לפי מהללו. ויהללוהו בשערים ועל טוב יזכר לדור דורים ואם ככה יעשה לפעולות אדם מן האדמה. הא במילי דעלמא. להבל דמה. מה יעשה אדם חי לעושה אורים גדולים. וכל מעשהו באמונה להעביר גלולים. חקיו ומשפטיו לישראל יורה דעה יבין שמועה. מה יהיה משפט הנה"ר דע"ה כל מעבדוהי במילי דשמיא חד מן קמיא תן לו משלו. כמשפט הזה יעשה לו ככה יעשה לאיש אשר המלך מלכו של עולם חפץ ביקרו הוד והדר תשוה עליו והיה אדירו. כי תשיתהו ברכות לעד תחדהו. וכבוד והדר תעטרהו. הן צדיק בארץ ישולם מנה אחת אפים. בדין הוא שיטול שבח המגיע לכתפיים. ישולם שבעתים כי על כן באתי. את קסת"י נתתי. חובתי ואעשנה כהנה וכהנה. אשלם תודות. טוב להודות. לאיש אחד מן הרמתים. איש הביניים. חכם ומבין מדעתו תורתו אומנותו. רב פעלים. פרי וקודש הלולים. מלא רוח חכמה נהר דעת ומזימה. רישא דעמא. בעיר רבתי רומא יע"א הפליא עצה הגדיל תושיה האי פסק"א דפסק"י משה איש האלהים דן דין אמת לאמיתו. הראה את כחו ואת גבורתו. במאי דאיכא בין שתי קהילות קדושות ק"ק קאסטיליאנו וק"ק היכל הי"ו כי יען ב"הכ של ק"ק יחידי קאסטיליאנו יע"א אינה שלהם בי אם שכורה בידם בסך מה לכל שנה מיחידי ק"ק היכל הי"ו שהיא שלהם בידוע ותנאי ביניהם אשר לא יוכלו יחידי ק"ק היכל להוציאם ליחידי ק"ק קאסטיליאנו מהב"הכ כי אם בזאת אם ח"ו גזרו המלכות שלא יתפללו בעליה כי אם ממעמקים אזי יקחו יחידי ק"ק היכל הי"ו הבה"כנ הנז' להתפלל בו שהוא שלהם ויחידי ק"ק קאסטיליאנו יבקשו להם מקום להתפלל. הא לאו הכי לא יוכלו להוציאם לעולם אבל יחידי קאסטיליאנו הרשות בידם להניח הבה"כנ הנז' בכל עת שירצו ובלבד שיודיעו הדבר לבעלים הם יחידי ק"ק היכל הי"ו ששה חדשים קודם כמפורש יוצא באר הטב בשטר שבידם:

והן עתה כי השררה חדשה חק חק חרש ממש שכל שיש בידו חזקת שכירות בית או חצר שכירות עולם או לשנים או שלשה דורות ורוצה לקנותו לחלוטין יבא לשררה והם ימכרוהו לו אף שלא ברצון המשכיר בכך מה שיעלה פירות לערך סך ה' לק' סכום השכירות שהיה פורע למשכיר והשררה תפרע השכירות ככל שנה למשכיר ועל זה רוצים יחידי ק"ק קאסטילייאנו להכריח ליחידי ק"ק היכל למכור להם הב"הכ לחלוטין דאי לאו יקנו אותו מהשררה כפי חק החדש הנז' ויחידי ק"ק היכל ממאנין בדבר כי אין רצונם למכור אחוזתם נחלת אביהם להם ובפרט כי יש להם הפסדות גדולות כמבואר הכל בפסק הרב מ"ד משה שפי"ר נר"ו וע"ז שאל ישאלו אם יכולים ע"פ התורה לקנותו מהשררה שלא ברצון בעלים ואם חק זה יקרא דינא דמלכותא וע"ז עמד וימודד אר"ש ערב"ה. נכבדות מדובר בה. והוכיח במישור על הדין ועל האמת כי אין חק זה דינא דמלכותא פיגול הוא לא ירצה וההולך אחריו נפסל ביוצא כי יצא חוץ מגבול התורה והקונה מידם שלא ברצון בעלים גבר לא יצלח בימיו. יעזבנו בחצי ימיו. כי גזל הוא בידו עבריינא יתקרא על כמה לאוין לא תתאוה. לא תחמוד. לא תגזול שלשה אבות נזיקין ותולדותיהם כיוצא בהם. ואנכי הרואה את אשר דבר משה דברי פי חכם חן ימלל גבורות ראיות בדורות באות ומאירות בשמש בחצי השמים. מאירת עינים. כסף צרוף מזוקק שבעתים. מה נמלצו לחכי אמרתיך חכלילי עינים מיין ולבן שנים. יוצק חן בשפתותיך יושק שפתים משיב דברים נכוחים כמשה מפי הגבורה הלכה ברורה זאת תורת העולה כי יחידי ק"ק קאסטיליאנו אינם רשאין לקנותה מהשררה בלא רצון בעלים ואם ח"ו יקנו אותו כנז' מלבד כי עוברים על ג' לאוים כמבואר עד זאת רעה חולה כי יכנסו בסוג מוסרים ואם אמרו במחזיק בנכסי הגוי שאמר שמואל בתרא ד' נ"ה דזכה בהם וכתב רשב"ם שם וכן הנ"י דמ"מ מקרי רשע דהוי כעני המהפך וכו' ועכ"ז כתוב בהגהות אשירי וכן כתב המרדכי באם ישראל הזוכה בה נותן המעות ללוקח כדי שלא יתבע את הנכרי והוא אינו רוצה לקבלם אלא תובע את הנכרי ויש בידו להפקיע את הקרקע מיד הזוכה ע"י הנכרי הרי זה מסור ממש ע"כ וכ"ש וק"ו בנ"ד שרוצים להוציא הב"הבנ מיד בעלים הראשונים ביד חזקה ע"י גוים מכח חק חדש זה אשר לא כדת דינא דמלכותא פשיטא דהם מוסרים גמורים ואם אמרוהו בסתם קרקע בין איש ובין אחיו הדברים ק"ו חטאות הצבור ובית הכנסת מקום מקדשנו מקדש מעט לעבודת אלהינו בגלות המר והארוך הזה הא ודאי ראוי להרחיק ממנו אפי' נדנוד עבירה שלא יהיה מצוה הבאה בעבירה ח"ו ושיהיה בכל פרטיו נקי ובר מכל מום עון אשמה כעולה תמימה וכתיב אני ה' שונא גזל בעולה. וכן ראיתי להרב זקן אהרן סי' צ"ג שהביא ראיה זו ממש לנדונו וסיים שם וז"ל וכ"ש לענין ב"הכנ שאולי יהיה סיבה ח"ו לבטל הב"הכנ לגמרי כמו שקרה בהרבה מקומו' מזה המלכות עכ"ל. וכמו כן איכא למיחש בנד"ד יותר מהמה במקומות הללו:

ולפי כל האמור אף אם קנו מהשררה לא קנו ולא כלום כי אין ממכר אשררה ממכר ומוציאין מידם ודמיא לההיא דפרק חזקת שם הנהי זהרורי דזביני ארעא וכו' וה"מ לעסקא אבל לנרגא לא מ"ט נרגא אקרקפתא דגברי מנח עי"ש ופסקו הרמב"ם והטור וש"ע סי' שס"ט ואע"ג דעבדי המלך מכרו את השדה משום חוב ממלך דהיינו הנרגא עכ"ז אינו מכר משום דאקרקפתא דגברי רמיא כ"ש נ"ד דאין מכר זה מפני שום חוב הקהל כי אם חק בלי טעם פשיטא דלאו זביני זביני ומוציאין מידם בעת היכולת ואין כאן דדמ"ד ככל האמור בדברי הרב הפוסק ודבריו אינם צריכין חזוק כי האמת עד לעצמו. ואשים דברי נגד אחינו אנשי ק"ק קאסטיליאנו הי"ו את אחי אנכי מבקש אל נא אחי תרעו וחלילה לכם עם הקודש ברוכי ה' המחזיקים בברית תורתינו הקדושה אבן הראשה חלילה לכם שתצא מתחת ידכם דבר שאינו מתוקן אלא מקולקל כי חטאת צבור אינה מחה כתובה בעט ברזל ועופרת. הלא אתם שארית הפלטה הנשארת מגרושי ספרד אשר קדשו את ה' ברבים ומסרו עצמם על קדושת שמו הגדול והנורא וקדושת תורתו התמימה והצלתם את נפשותיכם פה העירה וקבלתם באהבה וחיבה עול הגלות אשר היה בימים ההם מר ממות ולאין נחשב בעיני אבותיכם כנגד אהבתה אל בני כי לא טובה השמועה אשר אנכי שומע שימו לבכם כי המקום אשר אתם מבקשים לקחת אותו אשר לא כדת הן זה בית אלהים וזה שער השמים בית תפלה לשם ולתפארת ולתהלה בית עבודת אלהינו עבודה זו תפלה ואיך הפה יכולה לדבר בבואכם אל הבית הזה לשפוך שיחה לדרוש סליחה איך תאמרו אשמי' אנחנו חמרנו חמסנו גזלנו. ועצומו של מקום גזול הוא בידכם ב"מ ע"כ יאמר בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני רחצו הזכו הסירו קנאה ושנאה מביניכם והטהרו והחליפו שמלותיכם כי כל זה גורם השנאה אשר ביניכם כי היא שהחריבה את ביתנו ועדין מדקדת בינותינו רח"ל אחי אתם שמעו ותחי נפשכם למען תחיו ורביתם. וישראל קדושים לא יעשו עולה דעבידי דגזימי ולא עבידי. ועודם מחזיקים בעשר ידות בתורת ה' לשמור ולעשות ככל התורה לכל מראה עיני הרב המופלא מארי דאתרא הדין זה משה האיש הי"ו רב גובריה ורב חיליה ועמוד הימני לסמוך עליו יהי אלהיו עמו ויעל ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם אם תאבו ושמעתם ירבו ימיכם וימי בניכם ובהשקט ובטח עד עולם עד כי יבא המלאך הגואל ועלו מושיעים בהר ציון כן יהי רצון אמן: כ"ד שליח מצוה מע"הק טבריא ת"ו העומד לשרת ולכהן והוא איש צעיר חיים שמואל הכהן ס"ט פה רומא י"ט לח' רחמים שנת התר"ח ליצירה: