כף החיים/אורח חיים/תקפג
(א) סעיף א: יהא אדם רגיל לאכול בראש השנה וכו' — והאשה צריכה להיות זריזה ולהחליף בגדיה מבעוד יום ולהדליק הנרות, ודינם כמו שאר יום טוב, כמו שכתב לעיל סימן תקי"ד סעיף י"א וסימן רס"ג סעיף ה' יעו"ש; ולסדר מקום מושב הסעודה, ולערוך השולחן ולכסותו במפה יפה קודם שיבא בעלה מבית הכנסת, כדי שבבואו ימצא הכל מתוקן והשולחן ערוך, והוא לסימן טו"ב. ומכל מקום אם נזדמן ובא ולא ראה שלחן ערוך לא יתקוטט עם אשתו חס ושלום ולא יכעוס, כי אדרבא הכעס הוא סימן רע ביותר, אלא ידון לכף זכות ולא יקפיד אפילו בלב.
(ב) בבואו מבית הכנסת, קודם קידוש ישב במושבו על מיטה מוצעת, ויאמר פתיחת אליהו הנביא עד קום רבי שמעון ויתחדשון וכו'. ואחר כך יאמר פסוק "ונח מצא חן" וכו' י"ב פעמים, ואחר כך פסוק "ויזרע יצחק בארץ ההיא" וכו' י"ב פעמים (ואם השנה מעוברת י"ג פעמים), ואחר כך פסוק "כי עמך מקור חיים באורך נראה אור" יו"ד פעמים, ואחר כך פסוק "אור זרוע לצדיק" וכו' י"ז פעמים, ואחר כך פסוק "ואמרתם כה לחי ואתה שלום" וכו' יו"ד פעמים, ואחר כך יאמר "תחל שנה וברכותיה" ויתחיל לקדש. בן איש חי פרשת נצבים אות ז'.
(ג) ואם חל בשבת, תחילה יאמר שלום עליכם מלאכי השרת וכו' ואשת חיל וכו' כמו שכתבנו לעיל סימן רס"ב אות ו' ז' ח'. ואחר כך ישב במקומו ויאמר פתיחת אליהו ואלו הפסוקים כנזכר. ואחר כך יאמר הזוהר דליל שבת ואתקינו סעודתא וכו' כמו שכתבנו לעיל סימן רס"ב אות ח' יעו"ש. ואחר הסעודה קודם שיטול ידיו למים אחרונים של ברכת המזון ילמוד מסכת ראש השנה שהם ארבעה פרקים, ויכוין שהם ארבעה פרקים כנגד ארבע אותיות הוי"ה וארבע אותיות אדני כמו שכתב בשער הכוונות דף ץ' ע"א ופרי עץ חיים שער כ"ה פרק ז' יעו"ש. וכן ילמוד בסעודת שחרית וליל שני ויום שני. ואם הוא שבת ילמוד גם כן ארבעה פרקים ממסכת שבת כמו בכל שבת כמבואר במקומו (סימן רס"ב אות י"ב). ועיין לקמן סימן תקצ"ז אות ח':
(ד) ומנהג אשכנז, מטבילין פרוסת הבציעה בדבש, לומר: תהא השנה הבאה עלינו מתוקה וטובה לנו. לבוש סעיף ב, עטרת זקנים. ועתה גם בספרד יש נוהגין כן לסימן טוב. והיינו שמזמינין כלי שיש בו דבש או סוקר על השולחן, ואחר פריסת המוציא מטבל הפרוסה ההיא של המוציא במלח שלש פעמים, כמבואר לעיל סימן קס"ז אות ל"ז יעו"ש, ואחר כך מטבלם בדבש או בסוקר לסימן טוב ואוכל. וכן יעשה בסעודת שחרית ובליל שני ומחרתו. אבל לא יטבל בדבש לבד בלתי מלח תחילה, משום דטיבול חתיכת המוציא במלח הוא למתק הגבורות, כמבואר שם בסימן קס"ז אות הנזכר, ואם כן אינו מן הראוי לבטל זה בשום סעודה, כידוע ליודעי ח"ן:
(ה) שם: לאכול בראש השנה רוביא וכו' — והוא לסימן טוב, כדאיתא בכריתות דף ו' ע"א יעו"ש. והשל"ה דף רי"ד ע"ב כתב שהוא סימן שיזכור האדם ויתעורר בתשובה ויתפלל על הדבר הזה, יעו"ש. והביא דבריו אליה רבה אות א, מטה אפרים אות ב, משנה ברורה אות ב:
(ו) שם: לאכול בראש השנה וכו' — ובמסכת הוריות דף י"ב ע"א הגירסא: יהא רגיל למיחזי וכו'. וכן הוא הגירסא בערוך ערך קרא. וכן כתב בית יוסף, דגירסת ספרים דידן בגמרא למיחזי במקום למיכל. וכן הוא הגירסא בכלבו סימן ס"ד. ונפקא מינה במי שאינו יכול לאכול, או שחושש באיזה מין משום תולעים, דדי בראייה לחוד. ובלאו הכי אפילו במי שחסר לו איזה מין ורוצה לומר היהי רצון שלו בלא אכילה ובלא ראייה, רשאי, דאין זה ברכה כדי שנאמר דהוי ברכה לבטלה אלא בקשת רחמים, וכמה יהי רצון אומרים משום בקשת רחמים בלא אכילה ובלא ראייה וזה לא גרע. ועיין לקמן אות י"א: