לדלג לתוכן

כל כתבי שאול טשרניחובסקי/כרך ח':מחזות/מקבת/מערכה שלישית/מחזה א

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

מערכה שלישית

מחזה א

פורֶס, חדר בארמון

 
[נכנס בנקו]
בנקו
הִגַּעְתָּ! מֶלֶךְ, גְּלֶמִיס וְקוֹדוֹר – כָּל
אֲשֶׁר לְךָ הִבְטִיחוּ אָז הַקּוֹסְמוֹת;
יָרֵאתִי, שֶׁמָּא הָיְתָה יָדְךָ בָּאֶמְצַע,
אַךְ נֶאֱמַר: לֹא תָקוּם לְבָנֶיךָ,
אֲבָל אֲנִי יַךְ שָׁרְשִׁי, וְאָנֹכִי
אַב הֲמוֹן מְלָכִים. וְאִם דְּבַר אֱמֶת בְּפִיהֶן
(וְעָלֶיךָ, מֶקְבֶּת , נֶאֶמְנוּ דִבְרֵיהֶן)
הלֹא אִם נֶאֶמְנוּ בְּךָ אִמְרוֹתָן,
מַדּוּעַ לֹא תִתְקַיֵּם נְבוּאָתָן בִּי,
וְאֵין תִּקְוָה לִי? אַךְ הָס! לֹא אוֹסִיף.
 
[קול חצוצרות. נכנס מקבת בתור מלך, לידי מקבת –
מלכה, לינוקס, רוס, לורדים, לידיות ורואי פניהם]
מקבת
הִנֵּה רֹאשׁ אוֹרְחֵינוּ!
לידי מקבת
וְאִלּוּ שְׁכַחְנוּהוּ,
הָיָה קֶרַע בְּמִשְׁתֵּה שִׂמְחָתֵנוּ,
וְהַכֹּל לֹא כִדְבָעֵי.
מקבת
הַלַּיְלָה מִשְׁתֵּה-פֻּמְבֵּי לָנוּ, וְגַם
רְצוֹנִי אֲשֶׁר תִּהְיֶה בֵּין הַבָּאִים.
בנקו
יְצַוֶּה הוֹד-מַלְכוּתְךָ לְשָׁרְתֶךָ!
זֶה חוֹבִי, לֹא יִנָּתְקוּ כָּל מוֹסְרוֹתָיו,
לְעוֹלְמֵי עַד.
מקבת
הֲתִרְכַּב אַחֲרֵי הַצָּהֳרָיִם?
בנקו
הֵן, אֲדוֹנִי.
מקבת
אִם אַיִן, וְאֶדְרֹש לְעֲצָתְךָ גַּם
הַיּוֹם (כִּי כָל הַיָּמִים הָיְתָה מְאֹד
פּוֹרִיָּה וְטוֹבָה). טוֹב! נִדְחֶנָּה לְמָחָר.
הֲתַרְחִיק לִרְכֹּב?
בנקו
עַד כְּדֵי לְמַלֵּא זְמַן בֵּין עַתָּה
לַסְּעוּדָה. וְאִם לֹא יֵיטִיב סוּסִי לֶכֶת,
הֲרֵינִי לֹוֶה מִן הַלֵּיל הָאָפֵל
עוֹד שָׁעָה, שָׁעוֹתָיִם.
מקבת
וּבִלְבַד
שֶׁלֹּא יִפָּקֵד מְקוֹמְךָ עַל מִשְׁתֵּנוּ.
בנקו
חַס וְחָלִילָה, מַלְכִּי!
מקבת
גַּם שָׁמַעְתִּי,
כִּי אַחַי – אַנְשֵׁי-דָמִים אֵלֶּה – שׁוֹהִים
בְּאַנְגְּלִיָה וְאִירְלַנְדִּיָה; לֹא הוֹדוּ
עַל רָצְחָם נֶפֶשׁ-אָב וְסִפְּרוּ בְאָזְנֵי
כָּל שׁוֹמְעֵיהֶם נְצוּרוֹת אֲשֶׁר בָּדוּ
מִלִּבָּם הֵם. לָזֶה עוֹד מָחָר זְמָן,
לִכְשֶׁנָשׁוּבָה לְעַיֵּן בְּעִסְקֵי מְדִינָה.
מַהֵר וּרְכָב! שָׁלוֹם! לְהֵרָאוֹת בָּעֶרֶב.
הֲגַם פְלֵיַנְס בִּנְךָ הוֹלֵךְ?
בנקו
הֵן! הִגִּיעַ זְמַן רָכְבֵנוּ.
מקבת
 יָחִישׁוּ סוּסֵיכֶם וְיַעֲשׂוּ בֶטַח דַּרְכָּם!
שָׁלוֹם! [בנקו יוצא]
ִיהְיֶה כָּל אָדָם שׂוֹרֵר בְּעִתּוֹ עַד
שֶׁבַע שָׁעוֹת. וּבִכְדֵי שֶׁתִּנְעַם
עָלַי חֶבְרַתְכֶם יוֹתֵר עֶרֶב, הִנְנִי
מִתְיַחֵד עַד הַסְּעוּדָה. אֵל יִשְׁמָרְכֶם!
 
[כולם יוצאים חוץ ממקבת ומשרת אחד]
 
הֲיָא! דָּבָר לִי. בָּאוּ הָאֲנָשִׁים?
המשרת
אֶל הַשַּעַר הֵם מְחַכִּים.
מקבת
הוֹבִילֵם לְפָנָי. [המשרת יוצא] עַד כָּאן – אֵין זֶה
כְּלוּם; אַךְ עַד כָּאן בֶּטַח. עָמֹק בְּנַפְשִׁי תְּקוּעָה
אֵימַת בֶּנְקוֹ. בִּנְדִיבוּת מְלָכִים בּוֹ
יֵשׁ שׂוּמָה לִירֹא. הַרְבֵּה תָעֵז נַפְשׁוֹ,
לְלִבּוֹ – לֶב-אַדִּירִים זָר כָּל פַּחַד,
וְחָכְמָה נְטוּעָה בוֹ, הִיא תִנְהַג בִּגְבוּרָתוֹ
לִפְעֹל בְּטוּחוֹת. אַךְ הוּא, וְאֵין בִּלְתּוֹ.
מִמֶּנוּ יֵשׁ לִי לִפְחֹד, אַךְ לְפָנָיו
יִכָּנַע רוּחִי, כְּהִכָּנַע מַארְק-
אַנְטוֹנְיוּס לִפְנֵי קֵיסָר. וְגַם חָרַף
מִיָּד אֶת הָאֲחָיוֹת, בְּקָרְאָן מֶלֶך לִי,
וַיְצַו לָהֶן לְדַבֵּר אִתּוֹ; וְנִבְּאוּ
כִּי יִהְיֶה הוּא אָב לְשׁוֹשֶׁלֶת מְלָכִים.
לְרֹאשִׁי עִטְּרוּ כֶתֶר-מְלַכִים עָקָר,
וּבְכַפִּי תָקְעוּ שַׁרְבִיט-סְרָק וְיָבֵשׁ,
אֲשֶׁר יַד נָכְרִי תִגְזְלוֹ מִמֶּנִי,
לֹא בֵן יוֹצֵא-חֲלָצַי יִירָשֵׁנִי.
בְּעַד צֶאֱצָאֵי בֶּנְקוֹ טֻמְּאָה נָפְשִׁי,
הָרַגְתִּי אֶת דּוּנְקֶן הֶעַדִין לְמַעֲנָם,
שָׁפַכְתִּי לַעֲנָה בְכוֹס מְנוּחָתִי
בִּשְׁבִילָם הֵם. וּסְגֻלוֹת עֲדֵי-עַד
נָתַתִּי שָׁלָל לְאוֹיֵב כָּל-הָאָדָם
לְהַמְלִיךְ אוֹתָם, אֶת זְרַע בֶּנְקוֹ מְלָכִים.
עַד הָיָה זֶה, בּוֹא גוֹרָל לְתוֹךְ סְיָגָיו,
לְחַיִּים וְלַמָּוֶת נָשׂר. מִי שָׁם?
 
[הנער שב עם שני רוצחים]
מקבת
כְּלַךְ לְךָ! חַכֵּה בַּחוּץ עַד אִם קָרָאתִי.
 
[הנער יוצא]
 
הֲלֹא אַךְ תְּמֹל דִּבַּרְתִּי אִתְּכֶם?
הרוצחים
הֵן, רוּם מַלְכוּתוֹ.
מקבת
וּבְכֵן, חֲשַׁבְתֶּם
עַל כָּל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי? דְּעוּ, כִּי הוּא,
הוּא וְלֹא אַחֵר, עָמַד תָּמִיד לְשָׂטָן
עַל דַּרְכְּכֶם; אַךְ שָׁוְא אֲמַרְתֶּם – אָנִי;
נַפְשִׁי נְקִיָּה. וְגַם כָּל זֹאת סָתַרְתִּי,
וְגַם הוֹכַחְתִּי, בְּדַבְּרֵנוּ אָז,
אֵיךְ שָׂמוּ כְבָלִים עַל יְדֵיכֶם, עִכְּבוּ,
אֶת הַתַּחְבּוּלוֹת – וְיֶתֶר כָּל הַדְּבָרִים.
גַּם בַּעַל-נֶפֶשׁ לְמֶחֱצָה חֲסַר-תְּבוּנָה
הֵן יֹאמַר: בֶּנְקוֹ עוֹלֵל זֶה.
רוצח א
זֹאת הֶרְאֵיתָ לָנוּ.
מקבת
הֶרְאֵיתִי וְגַם הוֹסַפְתִּי וְהִיא מַטְּרַת
זוֹ שִׂיחָתֵנוּ. הַאִם יֶאֱרַךְ אַפְּכֶם
אֲשֶׁר תּוֹסִיפוּ לִסְבֹּל בְּנֶפֶשׁ תְּמִימָה,
תִּתְפַּלְלוּ בִּשְׁלוֹם הָאִישׁ הַטּוֹב וּבָנָיו,
אֲשֶׁר בְּיָד קָשָׁה הֵשַׁח נַפְשְׁכֶם שְׁאוֹל
לִהְיוֹתְכֶם דַּלִים לְעוֹלְמֵי-עַד?
רוצח א
 אֲבָל, אֲדוֹני, הֵן אֲנָשִׁים אָנוּ.
מקבת
אָכֵן, בָּרְשִׁימָה אִישׁ לָכֶם יֵאָמֵר.
כַּכְּלָבִים אֵלֶּה: פּוּדֶל, זַרְזִיר, מַמְזֵר,
דַּכְּס, דּוֹג וּמוֹפְס וּזְאֵב-לְמֶחֱצָה – לְכֻלָּם
יֵאָמֵר כֶּלֶב, וּמַדְרֵגָתָם נַבְחִין
בֵּין קַל רַגְלַיִם לְנָבוֹן וְלִמְפַגֵּר,
בֵּין כַּלְבי-בַיִת לְכַלְבֵּי-צַיִד וְחָצֵר.
כָּל אֶחָר לְפִי כִּשְׁרוֹנוֹ, אֲשֶׁר נָטְעָה
בּוֹ יַד הַטֶּבַע, וְעַל פִּיהוּ שְׁמוֹ,
לִהְיוֹת אַךְ לוֹ, עַל יָדוֹ גַם יִבָּדֵל
מִיִּתְרָם שֶׁבָּרְשִׁימָה, בָּהּ הֵם שָׁוִים –
כֵּן גַּם הָאִישׁ. וְאִם מָקוֹם אַתֶּם תּוֹפְסִים
בַּתּוֹר וְאֵינְכֶם אַחֲרוֹניִם שֶׁבָּאַחֲרוֹנִים,
הַגִּידוּ, וְאֶטַּע בַּחֲזוֹתֵיכֶם עִנְיָן.
אִם תּוֹצִיאוּהוּ לַפֹּעַל וְאֵין אוֹיִבְכֶם,
וְנִקְשְׁרָה נַפְשְׁכֶם בְּנַפְשִׁי בְּאַהֲבָה.
כִּי אִם חָלִיתִי, אַךְ בְּפֶשַׁע-חַיָּיו,
וּבְמוֹתוֹ שָׁלוֹם לִי.
רוצח ב
אֲנִי הַגֶּבֶר
נָחַל בְּעוֹלָמוֹ מַכּוֹת וּמַהֲלֻמּוֹת,
וְהִרְגִּיזוּנִי עַד כְּדֵי שֶׁאַחַת לִי
מָה אַעַשׂ לוֹ לְהַכְעִיס.
רוצח א
וַאֲנִי שֵׁנִי.
יָגַעְתִּי בְעָנְיִי, מִדְרָס לְגוֹרָלִי
עַד כְּדֵי לְסַכֵּן חַיַּי בְּכָל אֹפֶן
לְשַׁפְּרָם אוֹ לְהִפָּטֵר.
מקבת
שְׁנֵיכֶם יוֹדְעִים,
כִּי בֶּנְקוֹ אוֹיִבְכֶם הוּא?
רוצח ב
כֵּן, אֲדוֹניִ.
מקבת
גַּם אוֹיְבִי לִי וְאֵיבַת-דָּם בֵּינֵינוּ.
כָּל רֶגַע חַיָּיו מִתְכַּוֵּן כְּלַפֵּי
תּוֹךְ-תּוֹכִי, יִרְעָץ; וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ
לְאֶל יָדִי לְפַנּוֹת אוֹתוּ גַּם בְּגָלוּי
מֵעַל פָּנֵינוּ – וּרְצוֹנֵנוּ יִצְדָּק,
אַךְ אָסוּר לִי, כִּי כַמָּה וְכַמָּה רֵעִים
שֶׁהֵם גַּם לִי וְגַם לוֹ; וְגַם לֹא אוּכַל
וְאֶחְסַר אַהֲבָתָם. אֶבְכֶּה בְּנָפְלוֹ,
אִם גַּם אֲנִי הִפַּלְתִּיו. וְגַם לָכֵן
אֲבַקֵּשׁ, כִּי תַעַזְבוּ אִתִּי.
מֵעֵינֵי כָּל-הָעוֹלָם אַעְלִים דְּבָרִי
מִכַּמָּה וְכַמָּה טְעָמִים.
רוצח ב
מַלְכִּי, נַעֲשֶׂה
כָּל אֲשֶׁר תְּצַוֶּה.
רוצח א
וְאִם גַּם חַיֵּינוּ...
מקבת
פְּנֵיכֶם יַעֲנוּ בָכֶם. בְּעוֹד שָׁעָה
לֹא יְאֻחַר, לָכֶם אָעִיד מָקוֹם, ׁשָׁם
תַּעַמְדוּ. כַּוְנוּ אֶת הַשָׁעָה, גַּם
הָרֶגַע. צָרִיךְ וְתֵעָשׂ עוֹד הַלָּיְלָה.
וְגַם הַרְחֵק מִן הָאַרְמוֹן קְצָת, רְאוּ
וְלֹא יִמְתְּחוּ עָלַי כָּל חֲשָׁד. וְאִתּוֹ
(וְלֹא יִהְיֶה פְּגָם – וְתִשְׁלַם הָעֲבוֹדָה)
אֶת פְלֵיַנְס בְּנוֹ, שֶׁיֶּאֱרַח אִתּוֹ.
כִּי יָקָר לִי הִפָּקְדוֹ כְּהִפָּקֵד
מְקוֹם אָבִיו. יִהְיֶה גוֹרָל אֶחָד לָמוֹ
בִּשְׁעַת חֲשֵׁכִים זוֹ. הַחְלִיטוּ אַתֶּם
הַדָּבָר. תֵּכֶף אֲנִי שָׁב.
הרוצחים
נְכוֹנִים
אָנוּ, אֲדוֹנֵנוּ.
מקבת
תֵּכֶף אֶקְרָאֲכֶם שׁוּב. חַכּוּ שָׁם.
 
[הרוצחים יוצאים]
 
נֶחֱרַץ! בֶּנְקוֹ, נַפְשְׁךָ מְרַחֶפֶת:
אִם זֶה גוֹרָלָה אֲשֶׁר תִּסַּק מָעְלָה,
אֶת אֶבְרוֹתֶיהָ תִּפְרֹשׂ עוֹד הַלָּיְלָה.
 
[יוצא]

הערות שוליים

[עריכה]