כל כתבי שאול טשרניחובסקי/כרך ח':מחזות/החולה בעיניו/מערכה שנייה/מחזה שישי

מחזה שישי

                          [מר דיאפוארוס, תומש דיאפוארוס, ארגן, אנג'ליקה,
                             קליאנט, טואנטה, משרתים]
             ארגן
[שם ידו על מצנפתו בלי לסיר אותה] מַר פּוּרְגוֹן אָסַר
                         עָלַי לָלֶכֶת בְּגִלּוּי רֹאשׁ. הֲלֹא מַר בֶּן-אֻמָּנוּתוֹ
                         וְיוֹדֵעַ כָּל תּוֹצְאוֹתָיו שֶׁל דָּבָר זֶה.
מר דיאפוארוס
כָּל בִּקּוּר וּבִקּוּר שֶׁלָּנוּ צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה שְׂכָרוֹ שֶׁל
                         חוֹלֶה בְּצִדּוֹ וְלֹא הֶפְסֵדוֹ.
                         [ארגן ומר דיאפוארוס מדברים בבת אחת]
               ארגן
הֲרֵינִי מְקַבֵּל, אֲדוֹנָי...
  מר דיאפוארוס הֲרֵינוּ בָאִים...
               ארגן
בְּשִׂמְחָה רַבָּה...
  מר דיאפוארוס בְּנִי תּוֹמַשׂ וְאָנֹכִי...
             ארגן
הַכָּבוֹד הַגָּדוֹל שֶׁאַתָּה מְכַבְּדֵנִי...
מר דיאפוארוס
לְהָעִיד בָּזֶה לַאֲדוֹנִי...
             ארגן
מְאֹד אֲנִי רוֹצֶה...
מר דיאפוארוס
מַה יִּחַדְּ לִבֵּנוּ...
               ארגן
לְבַקֵר אֶתְכֶם בְּבֵיתְכֶם...
מר דיאפוארוס
עַל הַחֶסֶד הַגָּדוֹל שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה עִמָּנוּ...
               ארגן
כְּדֵי לְהוֹכִיחַ לָכֶם...
   מר דיאפוראוס שֶׁהוֹאַלְתָּ לְקַבֵּל אֶת פָּנֵינוּ...
              ארגן
אֲבָל אֲדוֹנִי יוֹדֵעַ...
   מר דיאפוראוס בְּכָבוֹד, אֲדוֹנִי...
              ארגן
מַה טִּיבוֹ שֶׁל חוֹלֶה אֻמְלָל...
   מר דיאפוראוס לָבֹא אִתְּךָ בִּבְרִית אַהֲבָה...
              ארגן
שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר...
מר דיאפוארוס

וּלְהַבְטִיחַ לְךָ...
              ארגן
אֶלָּא לְהַגִּיד לָכֶם פֹּה...
מר דיאפוארוס

כִּי בְּכָל דָבָר שֶׁיֶּשׁ לוֹ שַׁיָּכוּת לְאֻמָּנוּתֵנוּ...
              ארגן
שֶׁיְּבַקֵּשׁ כָּל שְׁעַת-כֹּשֶׁר וְהִזְדַּמְּנוּת...
מר דיאפוארוס

וְכֵן בְּכָל שְׁאָר הַדְּבָרִים ...
               ארגן
כְּדֵי לְהַגִּיד לְךָ, אֲדוֹנִי...
מר דיאפוארוס

לְעוֹלָם נְכוֹנִים אָנוּ, אֲדוֹנִי...
              ארגן
שֶׁאֲנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְשָׁרְתֶךָ...
' ' מר דיאפוארוס


לְהוֹכִיחַ לְךָ אֶת שְׁקִידָתֵנוּ. [אל בנו] תּוֹמַשׂ, קְרַב
                          וּבָרֵךְ אוֹתָהּ.
תומש דיאפוארוס
[לאביו] בָּאָב יָאֶה לְהַתְחִיל, הֲלֹא כֵן?
מר דיאפוארוס

כֵּן.
תומש דיאפוארוס
[לארגן] אֲדוֹנִי! בָּא אֲנִי לְבָרֶכְךָ, לְהַכִּירְךָ, לֶאֱהָבְךָ
                          וּלְכַבֶּדְךָ בְּתוֹר אָב שֵׁנִי; אֲבָל אָב שֵׁנִי, שֶׁאֲנִי מֵעֵז
                          לוֹמַר, כִּי חַיָּב אֲנִי לוֹ יוֹתֵר מִשֶּׁאֲנִי חַיָּב לְאָבִי
                          הָרִאשׁוֹן. אָבִי הָרִאשׁוֹן הוֹלִידַנִי, אַתָּה בְחַרְתָּנִי;
                          הוּא קִבְּלַנִי, כִּי הֻטַּל עָלָיו – אַתָּה קֵרַבְתַּנִי
                          בְחָסֶד. מַה שֶּׁקִּבַּלְתִּי מִמֶּנּוּ, אֵינוֹ אֶלָּא מַעֲשֵׂה
                          גוּפוֹ, מַה שֶּׁאֲנִי מְקַבֵּל מִמְּךָ – פֹּעַל רְצוֹנְךָ
                          הוּא. וְכָל-כַּמָּה שֶׁכֹּחוֹתָיו שֶׁל הָרוּחַ עוֹלִים עַל
                          כֹּחוֹתָיו שֶׁל הַגּוּף, בָּהּ בְּמִדָּה מְרֻבִּים חוֹבוֹתַי
                          כְּנֶגְדֶּךָ, וּבְמִדָּה זוֹ יָקָר לִי בְיוֹתֵר לִהְיוֹת לְךָ לְבֵן
                          לֶעָתִיד לָבֹא, אֲשֶׁר עַל כֵּן בָּאתִי כַיּוֹם לְהַבִּיעַ
                          לְךָ מֵרֹאשׁ אֶת כָּל הַכָּבוֹד, שֶׁיִּרְחַשׁ לִבִּי מִתּוֹךְ
                          הַכְנָעָה רַבָּה וּמִשְׁמַעַת גְּמוּרָה.
            טואנטה
אַשְׁרֵי בֵית-הָאֻלְפָּנָא הַמּוֹצִיא תַּלְמִידֵי חֲכָמִים
                          כָּמֹהוּ!
תומש דיאפוארוס
[לאביו] אָבִי מוֹרִי, הֵיטַבְתִּי לְדַבֵּר?
מר דיאפוארוס
optime.
              ארגן
[לאנג'ליקה] בָּרְכִי אֶת הָאָדוֹן.
תומש דיאפוארוס
[לאביו] הַאִם עָלַי לְנַשֵּׁק לָהּ?
מר דיאפוארוס
כֵּן, כֵּן.
תומש דיאפוארוס
[לאנג'ליקה] גְּבִרְתִּי, הֲלֹא לֹא לְחִנָּם יִקָּרֵא לָךְ
                           מִשָּׁמַיִם חוֹתֶנֶת, כִּי עַל כֵּן...
              ארגן
[לתומש] אֵינָהּ אִשְׁתִּי, בִּתִּי הִיא.
תומש דיאפוארוס
וְזוֹ אֵיפֹה הִיא?
                ארגן
מִיָּד תִּכָּנֵס.
תומש דיאפוארוס
[לאביו] אָבִי, הַאִם אֲחַכֶּה עַד שֶׁתָּבֹא?
מר דיאפוארוס
עַד שֶׁתָּבֹא בָּרֵךְ אֶת הַנַּעֲרָה.
תומש דיאפוארוס
גְּבִרְתִּי! לֹא פָחוֹת וְלֹא יוֹתֵר מֵאַנְדַּרְטָא זוֹ שֶׁל
                           מֶמְנוֹן, שֶׁהָיְתָה מוֹצִיאָה קוֹל הַרְמוֹנִי, כְּשֶׁהָיוּ
                           קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ מְאִירוֹת אוֹתָהּ, כָךְ מַמָּשׁ אַרְגִּישׁ גַּם
                           אֲנִי אֶת עַצְמִי נִלְבָּב מִתּוֹךְ רֶגֶשׁ נָעִים, כְּשֶׁעוֹלָה
                           שִׁמְשׁוֹ שֶׁל יָפְיֵךְ כְּנֶגְדִּי; וּכְשֵׁם שֶׁהַפֶּרַח הַנִּקְרָא
                           זְהָרִיָּה, אֵינוֹ פוֹסֵק, לְפִי דִבְרֵיהֶם שֶׁל חַכְמֵי
                           הַטֶּבַע, מִלָּסֹב רֹאשׁוֹ כָּל הַיּוֹם כְּלַפֵּי מְאוֹר-הַיּוֹם,
                           כֵּן גַּם לִבִּי לֹא יִמָּשֵׁךְ מִכָּאן וְאֵילָךְ אֶלָּא אַחֲרֵי
                           כוֹכְבֵי-נְגֹהוֹת עֵינַיִךְ הַנָּאוֹת, כְּאַחֲרֵי צִירוֹ הַיְחִידִי
                           בָּעוֹלָם. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנַיִךְ, שֶׁתַּרְשִׁינִי לְהָבִיא עַל
                           מִזְבַּח-יָפְיֵךְ אֶת קָרְבַּן-לְבָבִי, שֶׁאֵינוֹ מִתְגַּעְגֵּעַ
                           וְאֵינוֹ שׁוֹאֵף לְׁשׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם, אֶלָּא לַכָּבוֹד
                           הָאֶחָד, לִהְיוֹת כָּל יָמָיו מְשָׁרְתֵךְ וּבַעְלֵךְ הַנִּכְנָע
                           בְּיוֹתֵר, הַמַּקְשִׁיב וְהַנֶּאֱמָן עַד מְאֹד.ֹ
            טואנטה
הִנֵּה זֶהוּ כֹחָהּ שֶׁל תּוֹרָה! הַרֵי יֵשׁ לוֹמֵד אָדָם
                           לְהַשְׁמִיעַ שִׂיחָה נָאָה.
             ארגן
[אל קליאנט] הָהּ. וְאַתָּה, מַה תֹּאמַר אַתָּה לָזֶה?
          קליאנט
פִּלְאֵי-פְלָאִים! אִם הִנֵּהוּ רוֹפֵא נָאֶה, כְּשֵׁם שֶׁהוּא
                          דַרְשָׁן נָאֶה, הֲרֵי זֶה תַּעֲנוּג לִהְיוֹת נִמְנֶה עַל
                          חוֹלָיו.
            טואנטה
בְּלִי תְפוּנָה. אִם הוּא מַפְלִיא בִתְרוּפוֹתָיו, כְּשֵׁם
                          שֶׁהוּא מַפְלִיא בְדִבּוּרָיו – אֵין לְשַׁעֵר גָּדְלוֹ.
             ארגן
מַהֲרוּ כִסְאִי הֵנָּה וְכִסְאוֹת לְכָל הַקָּהָל. [משרתים
                              מביאים כסאות] שְׁבִי לָךְ פֹּה, בִּתִּי! [אל מר דיאפוארוס]
                              רוֹאֶה, אֲדוֹנִי, כֻּלֵּי עָלְמָא מִתְפַּלֵּא עַל בְּנֶךָ. מָה
                          אֻשַּׁרְתָּ, שֶׁיֶּשׁ לְךָ בֵּן שֶׁכְּמוֹתוֹ!
מר דיאפוארוס
לֹא מִהְיוֹתוֹ בְנִי אֲנִי אוֹמֵר כָּךְ. וְאוּלָם יָכוֹל אֲנִי
                          לוֹמַר, כִּי בֶאֱמֶת רָאוּי לִי לְהָפִיק רָצוֹן מִמֶּנּוּ.
                          וְכָל מִי שֶׁמַּכִּיר אוֹתוֹ, גּוֹמֵר עָלָיו אֶת הַהַלֵּל,
                          כְּעַל בָּחוּר שֶׁאֵין בּוֹ כָל פְּגָם. לְעוֹלָם לא הָיָה
                          דִמְיוֹנוֹ עֵר, וְהָיָה חָסֵר אוֹתָהּ הָרוּחַ הַלּוֹהֶטֶת,
                          שֶׁיֶּשְׁנָהּ לְכַמָּה יְלָדִים; וְאוּלָם דַּוְקָא מִשּׁוּם זֶה
                          הֶאֱמַנְתִּי בְישֶׁר-מִשְׁפָּטוֹ, שֶׁהִיא תְכוּנָה נְחוּצָה
                          מְאֹד בְּאֻמָּנוּתֵנוּ. בִּהְיוֹתוֹ קָטָן, לֹא הָיָה מֵעוֹלָם
                          מַה שֶׁנִּקְרָא בִּפי הַבְּרִיוֹת זָרִיז אוֹ חָרוּץ; תָּמִיד
                              הָיָה שׁוֹקֵט וְשָׁלֵו וְשַׁתְקָנִי, מֵעוֹלָם לֹא הוֹצִיא
                          מִפִּיו מִלָּה וְלֹא שִׂחֵק מֵעוֹדוֹ בִּשְׂחוֹק יְלָדִים,
                          הַחֲבִיבִים כָּל-כָּך עַל הַקְּטַנִּים. בְּקשִׁי רַב עָלְתָה
                          בְיָדֵנוּ לְלַמְּדוֹ קְרֹא. בִּהְיוֹתוֹ בֶן תֵּשַׁע לֹא יָדַע
                          צוּרַת אוֹת. טוֹב, אָמַרִתִּי בְלִבִּי, "הָאִילָנוֹת
                          הַמְפַגְּרִים בְּגִדּוּלָם, מוֹצִיאִים אֶת הַפֵּרוֹת הַמְעֻלִּים
                          בְּיוֹתֵר". קָשֶׁה לַחֲרוֹת עַל גַּבֵּי שַׁיִשׁ מִלַּחֲרוֹת עַל
                          חוֹל; אֲבָל הַכָּתוּב עַל גַּבֵּי שַׁיִשׁ מַאֲרִיךְ יָמִים
                          יוֹתֵר. וְאִטִּיּוּת זוֹ שֶׁל הֲבָנָה, אוֹתוֹ הַקּשִׁי
                          שֶׁל דִּמְיוֹן, הוּא הוּא הָאוֹת לְבִינָה יְשָׁרָה
                      לְהַבָּא. כְּשֶׁהִכְנַסְתִּיו לְאֶסְכּוֹלָה, קָשְׁתָה עָלָיו
                         תְּחִילָה יַד-הַתַּלְמוּד, אוּלָם הוּא גָבַר עַל כָּל
                         הַמִּכְשׁוֹלִים. כָּל הַמּוֹרִים הִלְלוּהוּ בְאָזְנַי עַל
                         חָרִיצוּתוֹ וּשְׁקִידָתוֹ, וְכָךְ, מִתּוֹךְ נִגּוּד פַּרְזְלָא, בָּא
                         וְהִגִּיעַ לִתְעוּדַת בּוֹגְרוּת בְּכָבוֹד. וּבִכְלָל, יָכוֹל
                         אֲנִי לוֹמַר בְּלִי כָל יְהִירוּת, כִּי זֶה שְׁנָתַיִם, שֶׁבְּנִי
                         מֵחוֹבְשֵׁי בֵית-הַמִּדְרָשׁ, וְלֹא הָיָה מִי שֶׁעָלָה עָלָיו
                         בְּאֵיזֶה וִכּוּחַ בָּאֶסְכּוֹלָה שֶׁלָּנוּ. נוֹרָא הוּא עַל
                         כָּל סְבִיבָיו, וְאֵין לְךָ לֶקַח בָּאֶסְכּוֹלָה, שֶׁלֹא יֵצֵא
                         כְנֶגֶד הַנָּחָה כָל-שֶׁהִיא וְיוֹרֵד לַחַיִּים וְלַמָּוֶת.
                         בְּוִכּוּחַ אֵין לְהָזִיז אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ: עַז הוּא כְּתֻרְכִּי
                         זֶה בְהַנָּחוֹתָיו וְאֵינוֹ מְוַתֵּר עַל דַּעְתּוֹ לְעוֹלָם.
                         וּבְמַסְּקָנוֹתָיו הוּא יוֹרֵד עַד סוֹף כָּל מַחֲבֹאוֹתֶיהָ
                         שֶׁל הַלּוֹגִיקָה. וְאוּלָם, יוֹתֵר מִכָּל דָבָר נִרְאֶה הוּא
                         בְעֵינַי, וּבָזֶה הֲרֵינוּ לוֹ לְמוֹפֵת, בָּזֶה שֶׁהוּא הוֹלֵךְ
                         בְּסַמְיוּת-עֵינַיִם אַחַר דֵּעוֹתֵיהֶם שֶׁל הַקַּדְמוֹנִים.
                         וּלְעוֹלָם אֵינוֹ רוֹצֶה לְהָבִין וְלִשְׁמֹעַ אֶת טַעֲמֵיהֶם
                         וְנִמּוּקֵיהֶם שֶׁל הַגַּלִּילֵיִים כִּבְיָכוֹל שֶׁל הַמֵּאָה
                         שֶׁלָּנוּ בִּדְבַר מַחֲזוֹר הַדָּם וְעוֹד דִּבְרֵי רוּחַ וְכַיוֹצֵא
                         בָזֶה.
תומש דיאפוארוס
[מוציא מתוך כיסו מגילה גדולה ומוסרה לאנג'ליקה]
                         כְּנֶגֶד כָּל הָאוֹמְרִים שֶׁיֶּשְׁנוֹ מַחֲזוֹר-דָּם יָצָאתִי
                         בִמְגִלָּה זוֹ וַאֲנִי מַרְהִיב בְּנַפְשִׁי לִמְסֹר אוֹתָהּ לָךְ,
                         גְּבִרְתִּי, בִּרְשׁוּת אֲדוֹנִי [מחווה קידה לארגן] מִנְחַת
                         בִּכּוּרִים מִפְּרִי חָכְמָתִי.
           טואנטה
[לוקחת את המגילה] תְּנֶנָּה! תְּנֶנָּה! טוֹב לְהִשְׁתַּמֵּשׁ
                         בָּהּ בִּבְחִינַת צִיּוּר. נִתְלֶה אוֹתָה בְּחַדְרֵנוּ לְנוֹי.
תומש דיאפוארוס
[משתחווה כלפי ארגן] שׁוּב בִּרְשׁוּת אֲדוֹנִי הַרֵינִי
                         מַזְמִין אֶת גְּבִרְתִּי לָבֹא בְאֵלֶּה הַיָּמִים כְּדֵי
                         לְהִתְעַנֵּג עַל מַחֲזֵה הַנִּתּוּחַ שֶׁל אִשָּה אַחַת, שֶׁאֲנִי
                        צָרִיךְ לְהַרְצוֹת עָלֶיהָ.
          טואנטה
מַה יָּפֶה עֹנֶג זֶה! יֵּשׁ מוֹבִיל יָפָתוֹ לְבָתֵּי הַקּוֹמֶדִיָּה,
                        אֲבָל לְהוֹבִיל אוֹתָהּ לִרְאוֹת בְּמַחֲזֵה-נִתּוּחַ הֲרֵי זוֹ
                        מִדָּה שֶׁל אֲדִיבוּת, שֶׁאֵין לְמַעְלָה הֵימֶנָּה.
  מר דיאפוארוס
וְסוֹף דָּבָר, בְּנוֹגֵעַ לְאוֹתָן הַתְּכוּנוֹת, הַנְּחוּצוֹת
                        בִּשְׁבִיל עִנְיְנֵי אִישׁוּת וּפְרִיָּה וּרְבִיָּה, הֲרֵיִני מֵעִיד
                        עָלָיו, שֶׁלְּפִי חֻקֵּי הַדּוֹקְטוֹרִים שֶׁלָּנוּ הַרֵיהוּ נוֹצָר
                       בָּאֹפֶן הָרָצוּי בְּיוֹתֵר, וְכֹחָהּ שֶׁל הַפְּרוֹפֶקַצִיָּה שֶׁבּוֹ
                       יֶשְׁנָהּ בְּמִדָּה גְדוּשָׁה, וּמִזְגּוֹ הֲרֵיהוּ מְסֻגָּל לְהוֹלִיד
                       וּלְהָבִיא לָעוֹלָם וְלָדוֹת מְתֻקָּנִים כַּהֲלָכָה.
           ארגן
הַאִם אֵין בְּדַעְתּוֹ שֶׁל אֲדוֹנִי לְהַכְנִיסוֹ אֶל חֲצַר
                       הַמֶּלֶךְ וּלְהַמְצִיא לוֹ שָׁם מִשְׂרַת רוֹפֵא?
מר דיאפוארוס
אִם עָלַי לְדַבֵּר בְּהִתְגַּלּוּת לִבִּי, הֲרֵי מֵעוֹלָם לֹא
                       הָיָה נִרְאֶה לִי שִׁמּוּשָׁהּ שֶׁל אֻמָּנוּתֵנוּ נָעִים בְּיוֹתֵר
                       אֵצֶל הַגְּדוֹלִים, לְעוֹלָם בָּדַקְתִּי וּמָצָאתִי, שֶׁטּוֹב
                       לָנוּ לִהְיוֹת מְצוּיִים אֵצֶל בְּנֵי הֶהָמוֹן. הֶהָמוֹן
                       נוֹחַ בְּיוֹתֵר. אֵין אַתָּה אַחֲרַאי לְמַעֲשֶׂיךָ, כָּל מִי
                       שֶׁחֻקֵּי אֻמָּנוּתֵנוּ לוֹ לְעֵינַיִם שׁוּב אֵין לוֹ לִדְאֹג
                       לְכָל מַה שֶׁיֶּאֱרַע; לֹא כֵן עִם הַגְּדוֹלִים בָּאָרֶץ.
                       כְּשֶׁהֵם חוֹלִים וְנוֹפְלִים לְמִשְׁכָּב, רוֹצִים הֵמָּה
                       דַוְקָא שֶׁרוֹפְאֵיהֶם יְרַפְּאוּם מִמַּחֲלָתָם.
        טואנטה
כַּמָּה מְגֻחָךְ הַדָּבָר! מְחֻצָּפִים שֶׁכְּמוֹתָם, הָרוֹצִים
                       שֶׁגַּם תַּבְרִיאוּ אוֹתָם! לֹא לְכָךְ נוֹצַרְתֶּם. דַּיֵּכֶם
                       שֶׁאַתֶּם כּוֹתְבִים רְפוּאוֹת וּמְקַבְּלִים שְׂכַר-טִרְחָה,
                       לְהַבְרָאָתָם יִדְאֲגוּ הֵמָּה, אִם יֵשׁ בְּיָדָם.
מר דיאפוארוס
אֱמֶת וְיַצִּיב. אָנוּ אֵין לָנוּ אֶלָּא לְהִתְנַהֵג עִם
                       הַבְּרִיוֹת כַּכָּתוּב.
          ארגן
[אל קליאנט] צַוֵּה עַל בִּתִּי לָשִׁיר קְצָת לִפְנֵי
                       הַחֲבוּרָה.
       קליאנט
לִפְקֻדָּתְךָ חִכִּיתִי, אֲדוֹנִי. מַחֲשָׁבָה נִצְנְצָה בְמֹחִי
                      לְבַדֵּחַ אֶת דַּעַת הַקָּהָל בְּמַחֲזֶה אֶחָד קָטָן לָקוּחַ
                      מִן הָאוֹפֶּרָה הַמֻּצָּגָה כָעֵת וְשֶׁיָּצְאָה זֶה עַתָּה
                      לְאוֹר, שֶׁאָשִׁיר לִפְנֵיכֶם עִם הָעַלְמָה. [לאנג'ליקה,
                         כשהוא מושיט לה גיליון נייר] זֶהוּ תַפְקִידֵךְ.
      אנג'ליקה
אָנִי?
      קליאנט
[בלחש לאנג'ליקה] אַל נָא תְּסָרְבִי, בְּבַקָּשָׁה מִמֵּךְ.
                      תְּנִי לִי לְהַסְבִּיר לָךְ טִיבוֹ שֶׁל הַמַּחֲזֶה, שֶׁאָנוּ
                      בָאִים לָשִׁיר. [בקול רם] אֲנִי אֵין לִי קוֹל יָפֶה
                      לְזִמְרָה; אֲבָל פֹּה דַּי אִם תְּבִינוּנִי. יוֹאִילוּ נָא
                      אֲדוֹנַי בְּחַסְדְּכֶם לִסְלֹחַ לִי, כִּי בָזֶה אֲנִי נוֹתֵן אַךְ
                      פִּתְחוֹן פֶּה לָעַלְמָה לָשִׁיר.
        ארגן
הֲיָפִים הַחֲרוּזִים?
     קליאנט
בְּעַצְמוֹ שֶׁל דָּבָר, אֵין זֹאת אֶלָּא אוֹפֶּרָה קְטַנָּה
                      בְּלִי כָּל הֲכָנָה קוֹדֶמֶת, כְּלוֹמַר פְּרוֹזָה מוּשָׁרָה
                      בְּמִשְׁקָל שֶׁל שִׁיר, מֵעֵין שִׁירָה חָפְשִׁית, שֶׁשְּׁנֵי
                      אֲנָשִׁים הָאוֹהֲבִים זֶה אֶת זֶה מַשְׁמִיעִים תֵּכֶף
                      וּמִיָּד אִיש לְאָחִיו מִתּוֹךְ אַהֲבָה וְהֶכְרֵחַ.
       ארגן
יָפֶה מְאֹד. נִשְׁמָע.
    קליאנט
וְזֶה דְּבַר הַמַּחֲזֶה: אַחַד הָרוֹעִים, שֶׁלִּבּוֹ נִמְשַׁךְ
                     אַחַר מַחֲזֶה יָפֶה שֶׁהִתְחִיל זֶה עָתָּה, וְהִנֵּה שָׁמַע
                     קוֹל שָׁאוֹן וַהֲמֻלָּה מִקָּרוֹב. הָפַךְ פָּנָיו וְרָאָה אַחַד
                     הָרֵיקִים מַלְבִּין פְּנֵי רוֹעָה בְּדִבְרֵי חֲרָפוֹת, תֵּכֶף
                     וּמִיָּד עָמַד לִימִין אוֹתוֹ הַמִּין, שֶׁכָּל הַגְּבָרִים
                     חַיָּבִים בִּכְבוֹדוֹ. לְאַחַר שֶׁשִּׁלֵּם לָרָשָׁע כְּרִשְׁעָתוֹ
                     וְקָרַב אֶל הָרוֹעָה, וְהִנֵּה לְפָנָיו נַעֲרָה צְעִירָה
                     בַּעֲלַת עֵינַיִם יָפוֹת שֶׁלֹּא רָאָה כְמוֹתָן מֵעוֹדוֹ,
                     וְהֵן שׁוֹפְכוֹת דְּמָעוֹת, שֶׁאֵין בָּעוֹלָם כְּמוֹהֶן לַיֹּפִי.
                     אֲהָהּ, אָמַר לְנַפְשׁוֹ, כְּלוּם אֶפְשָׁר לַעֲלֹב פְּנֵי
                     נַעֲרָה נְִעִימָה כָל-כָּךְ; הֲיֶשְׁנוֹ אַכְזָר, הֲיֶשְׁנוֹ פֶרֶא,
                     אֲשֶׁר לִבּוֹ לֹא יֵרַךְ לְמַרְאֵה דְמָעוֹת כָּאֵלֶּה? וְהוּא
                     מִשְׁתַּדֵּל לַעְצֹר בְּעַד אוֹתָן הַדְּמָעוֹת, שֶׁנִּדְמוּ
                     לוֹ כָל-כָּךְ נֶחְמָדוֹת, וּבְאוֹתוֹ זְמָן מִשַּׁתַּדֶלֶת גַּם
                     הָרוֹעָה לְהוֹדוֹת לוֹ בְּעַד הַחֶסֶד הַקָּטָן שֶׁעָשָׂה
                     עִמָּהּ; וְאוּלָם דְּבָרֶיהָ רַכִּים כָּל-כָּךְ, נֶחְמָדִים
                     וְלוֹקְחִים לֵב בְּיוֹתֵר, עַד שֶׁלֹּא יָכוֹל הָרוֹעֶה לַעֲמֹד
                     בְּפָנֶיהָ. כָּל הֶגֶה הַיּוֹצֵא מִפִּיהָ, כָּל מַבַט-עֵינֶיהָ
                     הֲרֵיהוּ בִשְׁבִילוֹ חֵץ לַהַב הַפּוֹלֵחַ אֶת לִבּוֹ. כְּלוּם
                     עָשִׂיתִי דָבָר, אוֹמֵר הוּא בְלִבּוֹ, שֶׁהוּא רָאוּי לְדִבְרֵי
                     תוֹדָה נֶחְמָדִים כָּאֵלֶּה? מָה הַמַּעֲשֶׂה שֶׁיַּכְבִּיד
                     עַל הָאָדָם לַעֲשׂוֹת, מָה הַחֶסֶד שֶׁיִּמְנַע עַצְמוֹ
                     מִמֶּנּוּ וּכְלוּם לֹא יָרוּץ לִקְרַאת כָּל סַכָּנָה, כְּדֵי
                     שֶׁתָּחֹלְנָה עָלָיו רֶגַע אֶחָד בִּרְכוֹתָיהָ הַנְּעִימוֹת שֶׁל
                     נֶפֶשׁ מַחֲזִיקָה טוֹבָה כָזוֹ? כָּל הַמַּחֲזֶה חוֹלֵף בְּלִי
                     שֶׁיָּשִׂים אֵלָיו לִבּוֹ, וְהוּא מִתְאוֹנֵן, שֶׁהַמַּחֲזֶה קָצָר
                     מִדַּי, מִשׁוּם שֶׁבְּהִגָּמְרוֹ יַפְרִיד בֵּינוֹ וּבֵין הָרוֹעָה
                     הַנֶּחְמָדָה. וּלְמִן הַמַּבָּט הָרִאשׁוֹן הַזֶּה, וּלְמִן הָרֶגַע
                     הָרִאשׁוֹן הַזֶּה הוּא נִמְצָא בְאוֹתוֹ מַצָּב, שֶׁבּוֹ נִמְצָא
                     אָדָם לְאַחַר שָׁנִים רַבּוֹת שֶׁל אַהֲבָה מְמֻשָּׁכָה; הוּא
                     מַרְגִּישׁ מִיָּד כָּל הַיִּסּוּרִים הַכְּרוּכִים בִּפְרִידָה זוֹ
                     וְהוּא שָׁרוּי בִּמְצוּקַת נֶפֶש שֶׁלֹּא לִרְאוֹת עוֹד אֶת
                     זוֹ, שֶׁמִּעֵט כָּל-כָּךְ לִרְאוֹת, וַהֲרֵיהוּ עוֹשֶׂה כֹּל מַה
                     שֶּׁבְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לָשׁוּב וְלִרְאוֹת אֶת פָּנֶיהָ,
                     שֶׁאֵינָם מָשִׁים מִמֶּנּוּ יוֹמָם גַּם לָיְלָה. אֶפֶס הַלַּחַץ,
                     אֲשֶׁר לוֹחֲצִים אֶת הָרוֹעָה, אֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ לַעֲשׂוֹת
                     מְאוּמָה. אַהֲבָתוֹ הָעַזָּה הִיא מְבִיאָה אוֹתוֹ לִידֵי
                     כָךְ, שֶׁיְּבַקֵּשׁ אֶת הַיְפֵהפִיָּה לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה;
                     וּבִלְעָדֶיהָ לֹא יוּכַל עוֹד לִחְיוֹת. וְעַל יְדֵי מִכְתָּב
                     קָטָן, שֶׁהִשְׂכִּיל לִמְסוֹר לְיָדָהּ בְּעָרְמָה, הוּא מְקַבֵּל
                     הַסְכָּמָתָהּ; וְאוּלָם בְּאוֹתָה שָׁעָה נוֹדַע לוֹ, כִּי
                     אֲבִי יָפָתוֹ הֶחְלִיט לְהַשִּׂיאָהּ לְאִישׁ אַחֵר, וְהַכֹּל
                     מוּכָן לְחַג כְּלוּלוֹתֶיהָ. שַׁעֲרוּ אַתֶּם בְּנַפְשְׁכֶם, מַה
                     גָּדַל הַכְּאֵב בְּלִבּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רוֹעֶה אֻמְלָל, יָגוֹן
                     עַד לָמוּת תְּקָפָהוּ. אֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׂא אֶת הָרַעְיוֹן
                     הַנּוֹרָא לִרְאוֹת אֶת כָּל מַה שֶּׁהוּא אוֹהֵב נָתוּן
                     בִּזְרוֹעוֹתָיו שֶׁל אַחֵר. מִתּוֹךְ יֵאוּשׁ הֲרֵיהוּ מוֹצֵא
                     בְאַהֲבָתוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ לְהִכָּנֵס לְתוֹךְ בֵּיתָהּ שֶׁל
                     רוֹעָתוֹ כְּדֵי לָדַעַת אֶת רִגְשׁוֹת לִבָּה, וּלְהִוָּדַע
                     מִפִּיהָ מַה הוּא גוֹרָלוֹ הַצָּפוּי לוֹ; וְהִנֵּה אֲשֶׁר יָגֹר
                     בָּא וְנִהְיָה. רוֹאֶה הוּא וְהִנֵּה בָּא מִתְחָרוֹ הַנִּקְלֶה,
                     אֲשֶׁר אַךְ הַקַּפְּרִיזָה שֶׁל אָבִיהָ מַעֲמִידָה אוֹתוֹ
                     לְשָׂטָן לְאַהֲבָתוֹ הָרַכָּה. רוֹאֶה הוּא אֶת הַמִּתְחָרֶה
                     הַמְגֻחָךְ עוֹמֵד כִּמְנַצֵּחַ אֵצֶל הָרוֹעָה הַחֲמוּדָה,
                     וּמַרְאֶה זֶה מְמַלֵּא אוֹתוֹ כַּעַס וְחֵמָה עַד כִּי בְדֵי
                     עָמָל הוּא כוֹבְשָׁם בְּחֻבּוֹ. הוּא שׁוֹלֵחַ מַבְּטֵי דְאָבוֹן
                     כְּלַפֵּי אֲהוּבָתוֹ. מִפְּנֵי רִגְשֵׁי הַכָּבוֹד, שֶׁהוּא רוֹחֵשׁ
                     אֵלֶיהָ, וּמִהְיוֹת שֶׁאָבִיהָ נִמְצָא עַל יָדָהּ, אֵינוֹ יָכוֹל
                     לְדַבֵּר אִתָּהּ אֶלָּא בְמַבְּטֵי עֵינָיו. סוֹף סוֹף הוּא
                     מַשְׁלִיךְ מֵעָלָיו כָּל הַכְּבָלִים, וְעֹז אַהֲבָתוֹ יַשִּׂיאֶנּוּ
                     לְדַבֵּר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה. [הוא שר]
                            פִילִיס הַיָּפָה, צַעֲרִי גָדוֹל מִנְּשׂא,
                        אָנָּא, פִּתְחִי פִיךְ, הַגִּידִי לִי אָתְּ:
                        הֲלָמוּת עָלַי וְאִם לֹא?
      אנג'ליקה
[שרה] הֲלֹא תִרְאֶה, תִּרְסִיס, מָה אֲמוּלָה נַפְשִׁי,
                        בְּנִשּׂוּאִים בָּחַלְתִּי מַה מְּאֹד!
                        עֵינַי אֶשָּׂא אֶל עָל, אֵלֶיךָ אֲשַׁוֵּעַ.
           ארגן
אֲבָל, מֵעוֹלָם לֹא הָיִיתִי אוֹמֵר, כִּי בִתִּי
                    מֵיטִיבָה כָל-כָּךְ לִקְרֹא מִתּוֹךְ תָּוֵי-הַנְּגִינָה, וְאֵינָהּ
                    נִכְשָלֶת.
      קליאנט
אֲבָל אִמְרִי, פִילִיס,
                    הַאִם אֻשַּׁרְתִּי כֹה,
                    אֲשֶׁר בְּלִבֵּךְ עוֹד יֵשׁ
                    מָקוֹם לְשִׁכְנִי בוֹ?
    אנג'ליקה
תִּרְסִיס, אֲנִי, אֲנִי שֶׁלָּךְ
                    וַחֲלוֹמוֹתַי שֶׁלָּךְ.
     קליאנט
מָה רַב אָשְׁרִי, מָה רָב!
                    הַאֻמְנָם כָּךְ לִי כָּךְ?
                    אִמְרִי, פִילִיס, וְאַאֲמִינָה בָךְ.
   אנג'ליקה
תִּרְסִיס, אֲנִי שֶׁלָּךְ, שֶׁלָּךְ!
     קליאנט
שׁוּב הַגִּידִי, פִילִיס.
   אנג'ליקה
אֲנִי שֶׁלָּךְ!
    קליאנט
אִמְרִי וְחִזְרִי מֵאָה פְעָמִים.
                    אַל תִּיעָפִי!
  אנג'ליקה
אֲנִי שֶׁלָּךְ! אֲנִי שֶׁלָּךְ!
                    תִּרְסִיס, אֲנִי שֶׁלָּךְ!
    קליאנט
אֵלֵי-מָרוֹם וּמַלְכֵי-אָרֶץ!
                 מֵרוֹם מִשְׁכַּנְכֶם הֲתַעַרְכוּ לִי?
                    אֲבָל, פִילִיס, מַחֲשָׁבָה תַּעְכֹּר כָּל אָשְׁרִי:
                    הַשֵּׁנִי הַלָּה, הַשֵּׁנִי הַלָּה!
  אנג'ליקה
אֲנִי שְׂנֵאתִיו, אֲנִי שְׂנֵאתִיו
                    מִמָּוֶת מַר לִי הוּא.
                    לָשֶׁבֶת פֹּה וּבְקִרְבָתוֹ –
                    מְצוּקוֹתַי מָה רַבּוּ!
    קליאנט
אֲבָל מַה תַּעֲשִׂי, וְאָבִיךְ
                    הוּא יִמְשֹׁל בָּךְ?
   אנג'ליקה
תִּבְחַר נַפְשִי אֲזַי לָמוּת,
                    לֹא אֹמַר לַדֶּבֶק: טוֹב.
                    טוֹב לִי אָמוּת, טוֹב לִי אָמוּת.
         ארגן
וּמָה אוֹמֵר הָאָב?
     קליאנט
אֵינוֹ אוֹמֵר כְּלוּם.
        ארגן
אֲבָל אָב טִפֵּשׁ שֶׁכְּמוֹתוֹ, אָב שֶׁכְּמוֹתוֹ, שֶׁהוּא
                    שׁוֹמֵעַ טִפְּשׁוּת זוֹ וְאֵינוֹ אוֹמֵר כְּלוּם.
    קליאנט
[אומר להוסיף ולשיר] הוֹי, יוֹנָתִי...
       ארגן
לֹא, לֹא! דַּי בָּזֶה, קוֹמֶדִיָּה זוֹ אֵינָה אֶלָּא דֻגְמָה
                    רָעָה מְאֹד. הָרוֹעֶה תִּרְסִיס חָצוּף, וְהָרוֹעָה פִילִיס
                    בּשֶׁת לֹא תֵדָע. לְדַבֵּר כָּךְ בִּפְנֵי אָבִיהָ! [לאנג'ליקה]
                    הַרְאִי לִי אֶת הַנְּיָר. אָ... אָ.. אֵיפֹה פֹּה הַדְּבָרִים
                    אֲשֶׁר זֶה שָׁרְתְּ? אֵין פֹּה אֶלָּא הַמַּנְגִּינָה בִלְבָד.
  קליאנט
כְּלוּם אֵין אֲדוֹנִי יוֹדֵעַ, שֶׁזֶּה לֹא כְבָר הִמְצִיאוּ
                    תַחְבּוּלָה לִכְתֹּב אֶת הַדְּבָרִים בְּיַחַד עִם תָּוֵי
                    הַמַּנְגִּינָה?
     ארגן
טוֹב מְאֹד. הִנְנִי עַבְדְּךָ לְשָׁרְתֶךּ. לְהִתְרָאוֹת.
                   אֶפְשָׁר הָיָה לָנוּ לְהִתְקַיֵּם בְּלִי אוֹפֶּרָה מְחֻצָּפָה
                   זוֹ.
  קליאנט
לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לַאֲדוֹנִי אָמָרְתִּי.
    ארגן
דִּבְרֵי שְׁטוּת אֵינָם גוֹרְמִים קוֹרַת רוּחַ. הִנֵה
                  אִשְתִּי.