כל כתבי שאול טשרניחובסקי/כרך ח':מחזות/בר-כוכבא/עלילה שלישית

מעמד ראשון
בית בר-כוכבא
                                    [בר-כוכבא יושב על מרבד ומשחיז פגיון. נכנס נער משרת]
הנער הַכּוּתִי פֹּה.
בר-כוכבא יִכָּנֵס.
השומרוני [נכנס] שָׁלוֹם, מַר!
                                    יְבָרֵךְ אֲדֹנָי אֶת בְּחִירוֹ, שָׁלוֹם.
בר-כוכבא אֵין שָׁלוֹם לְאוֹיְבַי לִי! אֵין שָׁלוֹם.
השומרוני מַאי
                                    קָסָבַר מַר? וּמִי אוֹיְבֶיךָ?
בר-כוכבא אַתֶּם,
                                    עַם הַשֹּׁמְרוֹנִים.
השומרוני אָנוּ?! וּמִי עוֹד
כַּעֲבָדֶיךָ נֶאֱמָן בִּיהוּדָה.
גַּם אָנוּ גַּם בָּנֵינוּ?
בר-כוכבא כַּמָּה אַתֶּם?
השומרוני שְׁנֵים-עָשָׂר בָּתֵּי אָב.
בר-כוכבא וְאַתָּה כֹהֵן?
השומרוני מִזֶּרַע אַהֲרֹן. וּמקְדָּשׁ מְעַט
                                    פֹּה לָנוּ.
בר-כוכבא מַטְלִית-כּוּתִים פֹּה בְּבֵיתָר,
                                    בְּתוֹךְ עַמִּי פֹּה – לְרַגֵּל כָּל אֲשֶׁר לִי
השומרני חָלִילָה לִּי! לֹא הָיוּ עֲבָדֶיךָ
                                    מְרַגְּלִים לֹא.
בר כוכבא רַק יֶדְכֶם עִם רוֹמָאִים.
השומרני עָלֶיךָ יְהָבֵנוּ, מַר.
בר כוכבא עָלָי!
                                    וכִי תֹּאמְרוּ, אֶבְנֶה חָרְבוֹת גְּרִזִּים?
השומרני אִם
                                    לֹא יִבְנֶה בַיִת הוּא, שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ!
וּמַלְכוֹּת רְשָׁעָה גָּזְרָה עַל הַתּוֹרָה.
בר כוכבא הֲגַם עֲלֵיכֶם אוֹתוֹ אִסָּר חָל?
מַסְבִּירִים רוֹמִים פָנִּים לשֹּׁמְרוֹנִים.
כְּבָר תָּפְשׂוּ נְעָרַי שְׁנַיִם מְרַגְּלִים, וְהֵם
מִן הַשֹּׁמְרוֹנִים: בְּיַבְנֶה וּבִשְׁכֶם.
השומרני יֵשׁ פּוֹחֲזִים וְרֵיקִים בְּעָם וָעָם,
אַךְ תִּפַּח רוֹּחָם, יֵרְדוּ חַיִּים שְׁאוֹלָה
כְּקֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ. הֲבִשְׁבִילָם
עַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף? נְקִיִּים אָנוּ;
לֹא הָיו עֲבָדֶיךָ מְרַגְּלִים.
בר כוכבא בּוֹ
בַיּוֹם שֶׁאֶתְפֹּס אֶחָד מִשֹּׁמְרוֹנִים
מִיּוֹשְׁבֵי בֵיתָר מְרַגֵּל לָרוֹמָאִים,
תִּכְרְעוּ לַקּוֹפִיץ; וּמִנְהַג רוֹמִים
בָּכֶם גַּם אֶנְהַג: כֻּלְּכֶם תִּצָלֵבוּ.
השומרני שָׁמְרֵנִי, אֵל!
בר כוכבא הֲלֹא שָׁמְעָתָּ?
השומרני כֵּן.
בר כוכבא בְּנֵי תַעֲרוּבוֹת תִּתֵּן.
השומרני תַּעֲרוּבוֹת...
בר כוכבא לִי תִתֵּן. וְאַתָּה כֹהֵן בְּעַמְּךָ– הֵן?
                                    וּּבָנִים לְך יֵשׁ?
השומרני יֵשׁ בָּנִים... בֵּן.
בר כוכבא אָמַרְתָּ: בָּנִים.
השומרני גַּם בַּת לִי.
בר כוכבא הָבִיאָה
                                    לִי אֶת הַבֵּן.
השומרני אַל יִחַר אַף אֲדוֹנִי:
                                    הַיֶּלֶד אֵינוֹ, יָצָא אֶת הָעִיר.
בר כוכבא עַד יָשׁוֹּב הוּא, תֵּאָסֵר אַתָּה, זָקֵן.
                                    כִּי חוֹשֵׁד אֲנִי בְכֻלְּכֶם, וְגַם בָּךְ!
השומרני בִּכְשֵׁרִים אַתָּה חוֹשֵׁד.
בר כוכבא עַד שֶׁיָּשׁוּב
                                    זֶה בִנֵךָ, אַתָּה פֹּה תֵאָסֵר.
השומרני מַר,
                                    אֲנִי זָקַנְתִּי, כֹּחִי תָשׁ; בַּכֶּלֶא
                                    יְבֻלַּע לִי: אִישׁ חוֹלֶה, לֵחִי נָס...
תֵּעָצֵר בִּתִּי. עַד שֶׁיָּשׁוּב בְּנִי;
הַנַּעֲרָה הִיא...
בר כוכבא לַכֶּלֶא תּוּבָל?
השומרני לָמָּה
                                    לַכֶּלֶא פֹּה עִם שִׁפְחוֹת מַר, תֵּעָצֵר,
עַד יָשׁוּב בְּנִי. אֲנִי אִישׁ זָקֵן, חוֹלֶה,
מִכְּבָר יְדוּעַ חֹלִי, וְכֹחִי תָשׁ,
מְשַׁעֵל תָּמִיד. כְּחָה! כְּאוֹתָה כִּבְשָׁה
יִתְבּוֹנֵן מַר, יִתְבּוֹנֵן נָא אֵלָי,
בְּבַקָּשָׁה: זָקֵן... חוֹלֶה, כֹּחוֹ תָשׁ...
בר כוכבא וּבְכֵן, הַבַּת.
השומרני הַבַּת.
בר כוכבא הַבַּת תָּבִיאָה.
                                    עַד יָשׁוּב בְּנֶךָ.
השומרני הֵנָּה?
בר כוכבא הֵנָּה, לֵךְ!
השומרני וְיִתֶּן לְךָ בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם
אֶת בִּרְכַּת יוֹסֵף בְּנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב...
בר כוכבא שָׁלוֹם.
[השומרוני יוצא, אחריו יוצא גם בר-כוכבא. הפגיון נשאר מונח על הספה]

מעמד שני
                                    [נכנסים השומרוני, חביבה בתו ונער משרת]
הנער המשרת הִכָּנֵס. אַךְ תִּכָּנֵס הֵנָּה, מַר.
                                    תְּחַכֶּה פֹה, עַד יָבוֹא שִׁמְעוֹן.
השומרני אַל תִּקְרָא: שִׁמְעוֹן, אֶלָּא: שִילֹה.
                                    [הנער יוצא]
בִּתִּי!
חביבה אַבָּא?
השומרני תִּשָּׁאֲרִי פֹה, תִּתְבּוֹנְנִי
                                    אֶל כָּל הַנַּעֲשֶׂה: מִי בָא, מֵאָין,
אַף תַּטִּי אֹזֶן פֹּה וּמֵאֲחוֹרֵי
הַפַּרְגּוֹד תִּשְׁמְעִי לִפְעָמִים, מָה אִישׁ סָח:
חֲדָשׁוֹת, אִם תִקְרֶינָה, מַה יֵשׁ אוֹמְרִים,
אוֹ עֵצָה אֲשֶׁר תּוּעָץ.
חביבה אַבָּא, לָמָּה
                                    לִי אֵלֶּה?
השומרני כָּךְ, יוֹנָתִי, כָּךְ, בִּשְׁבִיל
אָבִיךְ אִם יָבוֹא וְאִם יִרְצֶה לִשְׁאֹל,
מַה יֵּשׁ חֲדָשׁוֹת פֹּה בַבּיִת. אַךְ
אַל יָבִין אִישׁ, כִּי לְאֵל תָּשִׂימִי לִבֵּךְ.
אַל יֵדַע אִישׁ! בִּינוֹת? חַס וְחָלִילָה.
כִּלְאַחַר יָד, אַגַּב דְּבָרַיִךְ אֶל הַשְּׁפָחוֹת.
הַשְּׁפָחוֹת אֲשֶר עַל הַבַּיִת – הֵן
מְשׁוֹחֲחוֹת, כָּךְ, לְפִי תֻמָּן.
חביבה אַבָּא, הֵן
                                    לֹא אַרְבֶּה פֹּה לָשָׁבֶת?
השומרני לֹא, יוֹנָתִי,
                                    סַנְבַלַּט יָשׁוּב אַךְ בְּעוֹד שָׁבוּעַ,
כַּמּוּבָן... אֶפְשָׁר, יְאַחֵר קְצָת – הֲלֹא?
זֶה יָפֶה מְאֹד לָדַעַת, מִי הַבָּאִים
מִמֶּרְחָק, מֵאֲרָצוֹת זָרוֹת – שְׁמָם,
הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָהּ, הַכֶּסֶף
מֵאַיִן יֶאֱתֶה, וְכַמָּה? וְאִם
יֵשׁ מִי שֶׁאֵינוֹ תְמִים-דֵּעִים אִתָּם.
הֲלֹא בִינוֹת? כָּךְ, דְּבָרִים בְּעָלְמָא,
שֶׁאוֹהֲבִים לְדַעְתָּם אָנוּ זְקֵנִים,
שֶׁאֵינָם נוֹטְלִים חֵלֶק בַמִּלְחָמָה.
הַלָּה, זֶה שִׁמְעוֹן שַׂר-הַצָּבָא, צָעִיר,
וְאַתְּ הֵן רִיבָה נָאָה, אַל תִּשְׁכָּחִי;
אוֹיְבֵנוּ הוּא... אַךְ צָרִיךְ לַסְבִּיר פָּנִים,
לְשִׁמְעוֹן זֶה – רַק לַסְבִּיר פָּנִים לוֹ,
אַךְ קְצָת, כְּשֵׁם שׁמַּסְבִּירִים... אַתְּ מְבִינָה...
כְּדי שֶׁלֹא יַחְשְׁדֵךְ, שֶׁלֹּא יַרְשֶׁה,
שֶׁיַּחְשְׁדוּ אֲחֵרִים בָּךְ.
חביבה אֲבָל
                                    אֵינֶנִּי רוֹצָה, אַבָּא.
השומרני לֹא, בִּתִּי, לֹא.
לֹא בַנְתְּ לְרֵעִי, חַס וְחָלִילָה. אוּלָם
מַה גָּדוֹל כֹּחָה שֶל בַּת-צְחוֹק בִּשְׁעָתָהּ,
וּמֶבָּט חַם כִּלְאַחַר יָד אוֹ מִלָּה,
שׁנִּזְרְקָה כְּאִלּוּ מִבְּלִי מֵשִׂים.
חביבה אֲנִי אֵינֶנִּי יוֹדְעָה, כֵּיצַד.
השומרני שַׁטְיָא
קְטַנָּה![לנפשו] פּוֹתָה גְדוֹלָה זוֹ עוֹד לֹא
הֵבִינָה דָבָר.
[נכנס הנער המשרת]
הנער המשרת יָבוֹא אַחֲרַי, מַר.
חביבה [מתבוננת פראות סביב] וְאָנִי?
הנער המשרת תִּשָּׁאֲרִי, וּמַה תִּירָאִי, עִזָּה?
                                    [המשרת והשומרוני יוצאים]
 
מעמד שלישי
                                    [נכנס שמעון בר-כוכבא]
בר כוכבא מִי אַתְּ? מַלָּךְ?
חביבה בְּנֵי תַעֲרוּבוֹת.. אָבִי
                                    נָחַנִי הֵנָּה.
בר כוכבא בַּת הַשֹּׁמְרוֹנִי אַתְּ?
חביבה בַּת הַשֹּׁמְרוֹנִי, בַּת הַכֹּהֵן אָנִי.
בר כוכבא וְאָבִיךְ אֵינוֹ פֹה?
חביבה אֵינֶנּוּ.
בר כוכבא וְאָבִיךְ הוּא
                                    אִישׁ זָקֵן חוֹלֶה?
חביבה אָבִי זָקֵן.
                                    [דממה]
בר כוכבא מַה שְּׁמֵךְ?
חביבה חֲבִיבָה.
בר כוכבא כִּשְׁמֵךְ גַּם אָתְּ.
                                    שְׁמֵךְ יָאֶה לָךְ וְאַתְּ לִׁשְמֵךְ– חֵי רֹאשִׁי,
                                    חֲבִיבָה וְנִפְלָאָה אָתְּ.
                                    [אוחז בידה, שומטת ידה]
חביבה יָדָעְתִּי.
בר כוכבא מִי הִגִּיּד לָךְ?
חביבה מִי הִגִּיּד לִי? לֹא אִישׁ.
בר כוכבא נָעַמְתְּ, יָפִית, בְּעֵינַיךְ קֶסֶם.
חביבה וְכִי כָךְ?
בר כוכבא עֵינַיִךְ עֵינֵי יַעֲלָה נָאוֹת.
                                    בִּיהוּדָה אֵין כְּמוֹתָן! בְּכָל הָעוֹלָם.
חביבה בְּכָל הָעוֹלָם?
בר כוכבא כְּמוֹהֶן לֹא רָאִיתִי עוֹד.
חביבה וּכְבָר הֲלֹא רָאִיתָ הַרְבֶּה.
בר כוכבא אֲרֻכִּים עַפְעַפַּיִךְ, מַאֲרִיכִים צֵל.
חביבה שָׁמָעְתִּי.
בר כוכבא שָׁמַעַתְּ כְּבָר? מִי הִגִּיד לָךְ,
תַּגִּידִי.
חביבה מִן הַבַּחוּרִים.
בר כוכבא מִן הַבַּחוּרִים? מִי?
חביבה בַּחוּרִים סְתָם.
בר כוכבא אוֹ אֶחָד בָּחוּר הָיָה
                                    וְאַתְּ אֲהַבְתִּיו?
חביבה [מושכת בכתפיה] אֶת מִי?
בר כוכבא אֶת מִי, אֶת... אוֹתוֹ!
חביבה אֲנִי? לֹא, לֹא אָהָבְתִּי.
בר כוכבא אָהַבְתְּ! אָהָבְתְּ!
חֲבִיבָה, אֱהָבִינִי, אֱהָבִינִי, אוֹתִי.
חביבה עַל שׁוּם מָה?
בר כוכבא עַל שׁוּם שֶׁאֲנִי אוֹהֵב
חביבה חַה-חַה! חַה-חַה!
בר כוכבא מַה תִּצְחָקִי?
חביבה וְכִי...
וְכִי אַתָּה אוֹהֵב?
בר כוכבא אוֹהֵב.
חביבה אוֹתִי? אוֹתִי?
בר כוכבא אַך אוֹתָךְ.
חביבה אֶתהַשֹּׁמְרוֹנִית?
בר-כוכבא אוֹתָךְ.
חביבה אֶת הַכּוּתִית?
בר-כוכבא אוֹתָךְ.
חביבה שַׂר בּיִשְׂרָאֵל –––
בר-כוכבא אָנֹכִי אוֹהֵב אוֹתָךְ.
                                    [תופס בה]
                                    אַתְּ... חֲבִיבָה
                                    אַתְּ...
חביבה חַה-חַה, הוּא מִן הַזְּרִיזִים.
בר-כוכבא אַתְּ, חֲבִיבָה...
חביבה סוּר!
[היא נאבקת עמו, הוא מושכה אל הספה, היא תופסת את הפגיון, בר-כוכבא תופס בשמאלו בפגיון, פוצע את כפו, ומרפה ממנה]
בר-כוכבא אַה, אוֹי!
                                    [שניהם נושמים בכבדות, הדם נוטף על הקרקע]
חביבה הַמָּיִם! אֵיפֹה מָיִם?
בר-כוכבא לָמָּה?
חביבה שִׂים בָּם הַכַּף, ואַחַר אֲנִי אֶחֱבֹשׁ,
                                    הֲיִכְאָב?
בר-כוכבא יִכְאָב.
חביבה יִכְאַב מְאֹד?
בר-כוכבא לֹא, אֲבָל,ּ
                                    עוֹד טוֹב כִּי שְׂמֹאלִי הִיא, וּשְׁתֵּי אֶצְבְעוֹתָי.
חביבה [אוחזת בכפו]
                                    מָה רַב הַדָּם! וּבַמֶּה לַחֲבֹשׁ? מַטְלִית?
                                    [קורעת מחלוקה מטלית]
                                    וּמַיִם אֵי? הַגֵּד: אֵי מָיִם.
בר-כוכבא שָׁם הָצַפַּחַת. – שָׁם!
                                    [מביאה את הצפחת, שניהם מתבוננים בה]
חביבה דָּם! דָּם! מְלֵאָה הַצַּפַּחַת דָמִים.
בר-כוכבא בְּוַדַּאי, עַד גוּּף הָעָצֶם.
חביבה וְזֹאת אָנִי...
בר-כוכבא לֹא אָתְּ! אֲנִי תָפַסְתֵּי כֵּן בַּלַּהַב.
                                    פּגְיוֹנִי חַד, הֲלֹא, חֲבִיבָה?
חביבה חַד.
הַבֵּט, הַדָּם קוֹלֵחַ... כְּנָחָשׁ קָטָן
וְאָדֹם, אָדֹם, לְאִטּוֹ הוּא מִתְפַּתֵּל.
בר-כוכבא הַדָּם כְּבָר אֵינוֹ שׁוֹתֵת.
חביבה תֵּן וְאֶחֱבֹשׁ.
הוֹי, אֵלִי, אֵלִי, חִתּוּך עָמֹק-עָמֹק.
עַד גּוּף הָעֶצֶם – יַעֲלֶה אֲרֻכָה?
בר-כוכבא בְּוַדַּאי יַעֲלֶה.
חביבה אַך הָס! עֲמֹד
ואַל תָּזוּעַ, פְּשֹׁט אֶת יָדְךָ, שִׁמְעוֹן!
לֹא, כִּי לֹא כָך! הַדָּם עוֹדֶנּוּ שׁוֹתֵת.
אֲלֻנְטִית יֵשׁ?
בר-כוכבא אֲלֻנְטִית? יֵשׁ. פֹּה יֵשׁ.
חביבה אֵי הָאֲלֻנְטֵית, פֹּה הִיא. רְחֵימָאִי.
                                    [שניהם עסוקים בחיבוש הפצע]
                                    [המסך נופל]
 
מעמד רביעי
[אולם גדול. עדה גדולה באולם: אנשים ונשים, זקנים וצעירים, תלמידי חכמים והדיוטות, חיילים. באולם בימה]
                                    [נכנסים שניים]
האחד לְאָן אָנוּ בָאִים?
השני אל הָאֲסֵפָה?
האחד לְאָן?
השני למָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁם בְּנֵי אָדָם
מתְאַסְּפִים כְּדֵי לִשְׁמֹעַ מָה הֵם סְבוּרִים.
הראשון מִי? מִי הַסְּבוּרִים?
השני בְּנֵי-אָדָם
הראשון מִי?
השני הָעֵדֶר אֲשֶר תְּיָשָׁיו בְּנֵי-אָדָם.
                                    [עוברים]
                                    [נכנסים שניים אחרים]
הראשון נָחִישָׁה, אָחִי! כִּי יוֹם בְּשׂוֹרוֹת לָנוּ.
השני שָׁמַעְתִּי, כְּבָר שָׁמָעְתִּי.
הראשון וְיֵשׁ לִשְׁמֹעַ.
השני שׁוּב נִגְּפוּ הָרוֹמָאִים? נִכְבְּשָׁה מְצוּדָה.
הראשון הִסְכַּנּוּ כְבָר לְמוֹ אֵלֶּה! מָתַי שָׁלוֹם?
כִּי בָאָה עֵת.
השני הֲלֹא מַה טּוֹב, אִם נִכְרֹת
                                    בְּרִית שָׁלוֹם עַתָּה – כִּי נָצַחְנוּ ּ– לֹא?
הַשָּׁעָה מְשַׂחֶקֶת לָנוּ – עַתָּה
עֵת לִקְרֹא שָׁלוֹם.
הראשׁון כָּל רוֹדְפֵי-שָׁלוֹם בְּכָךְ.
השני לֹֹא כֵן קַנָּאִים... הֵם וְרַבִּי עֲקִיבָא
                                    וְכָל הָאִסְטְרַטְיָא...
האחד הַס! הֵם בָּאִים, הָס!
                                    [עוברים]
                                    [נכנסים חיילים]
חייל ראשׁון שׁוּב נִכְבְּשָׁה מְצוּדָה...
חייל שני וְעוֹד נִכְבּשׁ.
חייל ראשׁון עוֹד יֵשׁ מַה לִּכְבּשׁ
חייל שני אֶת יְרוּשָׁלָיִם!
חייל ראשׁון גַּם אֶת יְרוּשָׁלָיִם. וְעוֹד נִזְכֶּה
                                    וְנִרְאֶה בְמוֹנִיטִין זֶה: לְחֵרוּת.
                                    יְרוּשָׁלָיִם.
                                    [ניגש אחד העם]
אחד העם אֵיזֹה מְצוּדָה כָבָשׁוּ?
שני מִי עָלָה עַל המְּצוּדָה?
שלישי שִמְעוֹן?
חייל ראשׁון שִמְעוֹן!
אחד העם בֶּן חַיִל זֶה!
חייל שני אֵין-עוֹד כְּמוֹתוֹ.
חייל ראשון שִמְעוֹן
                                    מְקַבֵּל אַבְנֵי בַּלִּיסְטְרָאוֹת בְּאַחַת
                                    מֵאַרְכֻּבּוֹתָיו – כָּךְ– וְזוֹרְקָן וְהוֹרֵג
                                    בָּהֶן ּכַמָּה נְפָשׁוֹת.
אחד העם פִּלְאֵי פְלָאוֹת.
                                    אַל תִּשְׁלֹט עַיִן-רָעָה בּוֹ.
                                    [עוברים]
זקן עוֹד מְעַט וְנִפְרֹק
                                    עֹל אֱדוֹם
צעיר כְּבָר פְּרַקְנוּהוּ, אַבָּא.
זקן כֵּן, כְּבָר פְּרַקְנוּהוּ, בְּנִי.
צעיר נַחֲזִיק בַּמִּלְחָמָה.
זקן כֵּן, נַחֲזִיק... אֲבָל גַּם הַשָּׁלוֹם טוֹב.
                                    הַשָּׁלוֹם והַמִּלְחָמָה יָרְדוּ כְרוּכִים
                                    לָעוֹלָם.
צעיר עַד רִדְתָּה.
זקן כֵּן, בְּנִי, כֵּן – עַד רִדְתָּה.
                                    [עוברים]
                                    [נכנס בר-כוכבא]
קולות קוראים הַס! הִנֵה שִמְעוֹן! – הִנֵה שִמְעוֹן – הָס!
אשה א מַה יָּפֶה שִמְעוֹן זֶה!
אשה ב מַה יָּפֶה, שׁוּרִי.
אשה א כְּיוֹסַף בִּשְׁעָתוֹ.
אשה ב כְּיוֹסֵף.
אשה א בְּרוּכִים.
                                    שָׁדַיִם, שֶהֵנִיקוּ כְגוֹן זֶה.
אשה ב וּמִי לִימִינוֹ?
אשה א זֶה?
אשה ב הַלָּה.
אשה א בַּר-דְּרוֹמָא הוּא.
אשה ב עוֹד יָפֶה הוּא מִשִּמְעוֹן
אשה א לֹא, כִּי שִמְעוֹן.
אשה ב מְבִינָה אָתְּ.
אשה א כְּלוֹם אַתְּ הַמְּבִינָה?
אשה ב אָתְּ...
                                    [עוברות]
אשה ג אֲבָל כִּי יָפֶה הוּא!
אשה ד מַה יֶּשׁ בּוֹ יֹפִי?
                                    אֵינֶנּוּ יָפֶה כְּלָל וּכְלָל.
אשה ג מְאֹד!
אשה ד כָּמֹהוּ כַּמָּה אִכָּה בְּשׁוּקָא.
                                    כָּמוֹך כְּאוֹתָה כּוּתִית.
אשה ג אֵיזֶה כוּתִית?
אשה ד זוֹ– בַּת הַכֹּהֵן הַשֹּׁמְרוֹנִי, זוֹ.
אשה ג מָה?
                                    מַה לּוֹ וְלַכּוּתִית?
אשה ד וְכִי לֹא יָדָעַתְּ?
אשה ג יוֹנָתִי, נָא הַגִּידיִ לי, סַפֵּרִי; לֹא יָדָעְתִּי.
                                    [עוברות]
קולות יְחִי הַמַּצְבִּיא! – יְחִי שִמְעוֹן! יֶחִי! חֲזַק, חֲזָק!
                                    יְחִי פוֹדֵנוּ מוֹשִׁיעֵנוּ ! מְשִׁיחַ אֲדֹנָי!
                                    [נכנס עקיבא עם עוד חכמים]
קולות עֲקִיבָא! הַס! רַבִּי עֲקִיבָא! רַבִּי עֲקִיבָא, אָבִינוּ,
                                    רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָיו! יְחִי עֲקִיבָא!
כְּמַלְאַךְ אֲדֹנָי אַתָּה בְתוֹכֵנוּ!
תלמיד חכם א הִנֵּה רַבִּי עֲקִיבָא... הִנֵּה הַקֵּרֵחַ.
תלמיד חכם ב אֵיךְ נִשְׁבָּה לְבֵין עַכּוּ"ם גְּדוֹל הַדּוֹר?
                                    תַּלְמִידֵי חֲכָמִים כָּל זְמָן שֶׁמַּזְקִינִים
                                    דַּעְתָּם מִתְיַשֶּׁבֶת עֲלֵיהֶם.
תלמיד חכם א מֵשִׁיב חֲכָמִים אָחוֹר וְדַעְתָּם יְסַכֵּל.
                                    [עוברים]
יהושע הגרסי מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה, רַבִּי!
ר' טרפון כָּל הַפּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כְּפוֹרֵשׁ מִן הַחַיִּים!
                                    [עוברים]
קולות הַס! הָס! – הַמַּזְכִּיר עוֹמֵד.
                                    הַמַּזְכִּיר רוֹצֶה לוֹמַר – בְּבַקָּשָׁה, הָס!
                                    הַמַּזְכִּיר רוֹצֶה לְדַבֵּר –הַס, רַבּוֹתָי.
                                    רַבּוֹתַי, הָס!
                                    [המזכיר עולה על הבימה]
המזכיר רַבּוֹתַי, בֵּית יִשְׂרָאֵל!
הַיּוֹם תִּמָּלֵא שָׁנָה לְמִיּוֹם בּוֹ
הָכְרְזָה חֵרוּת עַם יִשְׂרָאֵל, יוֹם
בּוֹ גָזְרוּ אֹמֶר רָֹאשׁי כָל הַגְּדוּדִים
וַיַּעֲשׂוּ אֲגדָּה אַחַת וְנִשְׂבָּעוּ:
מִלְחָמָה בִּבְנֵי אֱדוֹם עַד כַּלּוֹתָם
מִתַּחַת שְמֵי יְהוּדָה. שִׁשִּׁים שָׁנָה
הָיִינוּ עַבְדֵי רוֹמָא, זֶה שִׁשִּׁים שָׁנָה
שֶׁחָרַב בֵּית-הַבְּחִירָה, וְהַר הַבַּיִת – שָׁמֵם.
עוֹד לִפְנֵי שָׁנָה וַאֲנַחְנוּ עַבְדֵי רוֹמָא.
נִכְנָעִים לַמַּשְׁגִּיחִים – וְהַיּוֹם
מִלְבוֹא יָם-יָפוֹ וְעַד הַיַּרְדֵּן לָנוּ
חֲמִשִּׁים עָרֵי מִבְצָר וּסְתָם מְצוּדוֹת^[1]
מֻקָּפוֹת חוֹמָה, נֶשֶׁק וּמַכֹּלֶת,
בַּגָּלִיל וּבִיהוּדָה וּבְשֹׁמְרוֹן –
                                    חֲמִשָּׁה וּשְׁמוֹנִים וּתְשַׁע מֵאוֹת עָרִים
                                    הַפְּרָזִים והַכְּפָרִים, שְׁלַל מִלְחָמָה,
אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר מִנִּי רֹב.
מַכֹּלֶת, נֶשֶׁק, כֵּלִים, בַּלִּיסְטְרָאוֹת,
לִגְיוֹנוֹת רוּפוּס נִגְּפוּ וְלֹא עָמְדוּ
בִּפְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלִגְיוֹנוֹת חֵיל-
מַרְקֶל נְסוֹגִים אָחוֹר וּנְמוֹגִים
מִפְּנֵי אִסְטְרַטְיָא קְדוֹשָׁה, הַמְחָרֶפֶת
אֶת נַפְשָׁהּ עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל תּוֹרָתוֹ
בִּידֵי מַצְבִּיאָהּ שִמְעוֹן.
קולות יְחִי שִמְעוֹן, יֶחִי; וְיִנּוֹן שְׁמוֹ לְעוֹלָם!
                                    שִמְעוֹן יֶחִי!
המזכיר וְהִנֵּה עַתָּה, שָׁב בַּר-דְּרוֹמָא, שָׁב
מִלְּכֹד אֶת מְצוּדַת עֹז – טוּר-מַלְכָּא.
קולות בַּר-דְּרוֹמָא יֶחִי! – יְחִי בַּר-דְּרוֹמָא!
הַשָּׂרִים בְּיִשְׂרָאֵל יִחְיוּ! – יִחְיוּ! יִחְיוּ!
המזכיר וְיַד הַשָּׂרִים עוֹד נְטוּיָה, וְחַרְבָּם
                                    לֹא תָשׁוּב עַד לְכֹד יְרוּשָׁלָיִם
עַד יֵשׁ רוֹמָאִי אֶחָד בְּכָל יְהוּדָה.
[מחיאות כפיים רועשות]
קולות תְּשַׁע מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים וְחָמֵשׁ עִיר! טוּר-מַלְכָּא!
                                    בְּשָׁנָה אַחַת כָּךְ! כָּעֵת יֵש לִקְרֹא שָׁלוֹם! שָׁלוֹם,
שָׁלוֹם! – עַד כְּלוֹתָם! – שָׁלוֹם! עַד רִדְתָּהּ!
כִּי, אִם לֹא עַכְשָׁו אֵימָתַי? – הַס, רוֹדְפֵי שָׁלוֹם!
לְחֵרוּת צִיּוֹן! כַּלֶּךְ לְךָ, רוֹדֵף שָׁלוֹם! לִקְרֹא שָׁלוֹם!
לְמִי? הוֹי, מוּגֵי לֵב – הוֹי, חוֹבְשֵׁי בֵית הַמִדְרָש!
החיילים בָּרוּךְ אֲדֹנָי צוּרִי, הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב, אֶצְבְּעוֹתַי
לַמִּלְחָמָה. חַסְדִּי וּמְצוּדָתִי, מִשְׂגַּבִּי וּמְפַלְטִי לִי,
מָגִנִּי וּבוֹ חָסִיתִי, הָרוֹדֵד עַמִּי תַחְתָּי^[2]
[רבי עקיבא קם ממושבו ועולה על הבימה]
קולות רַבִּי עֲקִיבָא עוֹלֶה עַל הַבִּימָה! – עֲקִיבָא רוֹצֶה
                                    לִדְרשׁ! הַס, הָעָם! יְחִי עֲקִיבָא – יִחְיֶה שִמְעוֹן!
יִחְיוּ שְׁנֵיהֶם!
עקיבא אַחֵינוּ, יִשְׂרָאֵל, שְׁמָעוּ! אֲפִלּוּ חֶרֶב וָדָם בָּאָרֶץ,
מְנֻחָם אֲנִי בִּשְׁבִיל הַכָּבוֹד וְהנִּצָּחוֹן שֶׁנָּחָלְנוּ. לֹא
שֶׁאָנוּ חֲכָמִים – יֵשׁ חֲכָמִים מִמֶּנּוּ, לֹא שֶׁאָנוּ
גִבּוֹרִים – יֵשׁ גִּבוֹרִים מִמֶּנּוּ; לֹא שֶׁאָנוּ הָרַבִּים
יֵשׁ רַבִּים מִמֶּנּוּ, וְלֹא בִשְׁבִיל שֶׁאָנוּ מַכִּירִים
אֶת הַתּוֹרָה –תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַכִּירִים אֶת
הַתּוֹרָה –עַם הָאָרֶץ מֵאַיִן מַכִּירִים? הָאֲנָשִׁים
מַכִּירִים אֶת הַתּוֹרָה – הַנָּשִׁים וְהַטַּף מֵאַיִן
מַכִּירִים? וְאִם בִּשְׁבִיל עָנְיֵנוּ וְלַחֲצֵנוּ– כַּמָּה
אֻמּוֹת בָּעוֹלָם. אֶלָּא שֶׁיּוֹדֵעַ אֲנִי, שֶׁלֹּא עָשָׂה כָּל
מַה שֶּׁעָשָׂה לָנוּ אֶלָּא למַעַן שְׁמוֹ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ,
וּלְמַלֵּא אֶת הַבְטָחָתוֹאֲשֶׁר הִבְטִיחַ לַאֲבוֹתֵינוּ,
לְאַבְרָהָם, לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב; וּלְהָקִים אֶת הַשְׁבוּעָה
אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם אָבִינוּ; וּלְקַיֵּם אֵת כָּל אֲשֶׁר
דִּבֶּר בְּפִי נְבִיאָיו לֵאמֹר: לֹא יִכָּרֵת שְׁמֵנוּ מֵעַל
פְּנֵי הָאֲדָמָה; וּמִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר אֲדֹנָי
מִירוּשָׁלָים. וּלְקַיֵּם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּפִי משֶׁה
עַבְדּוֹ: דָּרַך כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל;
וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת. וְהָיָה
אֱדוֹם יְרֵשָׁה, וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו; וְיִשְׂרָאֵל
עֹשֶׂה חָיל.
וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּאדֹנָי, הִנֵּה מְשִׁיחַ אֲדֹנָי
מִתְהַלֵּךְ בְּתוֹכֵנוּ!
[יוחנן בן-תורתא ושאר החכמים קופצים ממקומם]
שִׁמְעוֹן בְּנִי! לֹא שִׁמְעוֹן יֵאָמֵר
עוֹד שִׁמְךָ, כִּי אִם בַּר-כּוֹכְבָא, כִּי שָׁרִיתָ עִם
אֱדוֹם ותּוּכָל.
בָּרוּךְ אַתָּה, בַּר-כּוֹכְבָא, לַאדֹנָי!
בָּרוּךְ אַתָּה הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ!
בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁחָלַק
מִכּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ לְבָשָׁר וָדָם,
יְחִי הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ!
[משתחווה לעומתו, כל העם קמים ומשתחווים לבר-כוכבא; בר-כוכבא קם ומשתחווה לכל ארבע רוחות השמים]
ר' יוחנן בן תורא עֲקִיבָא יַעֲלוּ עֲשָׂבִים בִּלְחָיֶיךָ וַעֲדַיִן אֵינוֹ בָא!
קולות הָס! הַס, הָרַבִּי – מֵאֲדנָי יָצָא הַדָּבָר!
                                    יְחִי בַר-כּוכְבָא! יְחִי עֲקִיבָא! יְחִי מֶלֶךְ
הַמָּשִׁיחַ! – יִחְיוּ שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶך, אֲשֶׁר הַבַּיִת
נָכוֹן עֲלֵיהֶם!
ר' יוחנן בן-תורתא אִם אֲדֹנָי לֹא יִבְנֶה בַיִת – שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ!
בר-דרומא הֲלֹא אַתָּה אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ וְלֹא תֵצֵא אֱלֹהֵים
                                    בְּצִבְאוֹתֵינוּ!
קולות הִכְשִׁילוֹ פִיו לְבַר-דְּרוֹמָא! פִּיו הִכְשִׁילוֹ! עֲקִיבָא,
הֲשָמָעְתָּ? –עֲקִיבָא!
חיילים לֹא, לֹא הִכְשִׁילוֹ! לֹא יִסְעֹד ולא יִסְכֹּף! לא יִסְעֹד
                                    ולֹא יִסְכֹּף!
[קול חצוצרות]
[העם נפוץ אחד אחד, חבורות נשארות באולם. חביבה
מתקרבת אל בר-כוכבא מכוסה בצעיף]
חביבה [בלחש] הוֹי, שִׁמְעוֹן, שִׁמְעוֹן! שְׁמַע נָא, שִׁמְעוֹן
בר-כוכבא מִי אָתְּ?
חביבה אֲנִי חֲבִיבָה, כְּלוּם לֹא תַּכִּיר?
בר-כוכבא הַאַתְּ חֲבִיבָה? תַּחַת צְעִיפֵךְ אָתְּ!
חביבה וּכְלוּם אֶת קוֹלִי לֹא הִכָּרְתָּ?
בר-כוכבא לָמָּה תִתְכַּסִּי?
חביבה יַעַן
                                    יָרֵאתִי שֶׁמָּא קַנָּאִים פּוֹגְעִים בִּי.
בר-כוכבא אַתְּ, אַל תִּירָאִי, לֹא יִפְגַּע אִישׁ בָּךְ, בְּיַלְדָּתִי.
חביבה אַף הִתְחַפַּשְׂתִּי, הִתְפָּרַקְתִּי עֶדְיִי
                                    וְדֶרֶךְ הַסִּמְטָאוֹת רַצְתִּי וְנַחְבֵּאתִי לָבוֹא.
                                    נֶחְפַּזְתִּי רַצְתִּי בַּמְּבוֹאוֹת הָאֲפֵלִים
בִּשְׁבִיל לִרְאוֹתְךָ, מָה אֻשַּׁרְתִּי, שִׁמְעוֹן.
הַנְּעָרוֹֹת בָּאוּ וְהִגִּידוּ לֵאמֹר:
הַיּוֹם יִמָּשַׁח שִׁמְעוֹן לְמָשִׁיחַ.
אֵיךְ הֵם יָגִילוּ לְךָ, אֵיךְ יֶאֱהָבוּךָ.
כִּכְבוֹד מְלָכִים כְּבוֹדְךָ כְּבָר, הֲלֹא?
הוֹי מָה אֻשַּׁרְתִּי – מָה אֻשָּׁרְתִּי.
בר כוכבא הַשְׂמֵחָה אַתְֹ לִכְבוֹדִי – וְכִי בֶאֱמֶת
אוֹהֶבֶת אַתְֹ לִי?
חביבה שִׁמְעוֹן! וְאֵיךְ?
בר-כוכבא אָמַרְתִּי
כִּי אַךְ... משּׁוּם... בְּעַל כָּרְחֵךְ אַתְּ לִי.
חביבה הוֹישִׁמְעוֹן, וְכִי כָךְ?
בר-כוכבא אֲחוֹתִי כַלָּה.
חביבה לֹא! כִּי רְאֵה אֶת גִּיל הָעָם וּשְׂשׂוֹנוֹ.
                                    הוֹי מָה אֻשַּׁרְתִי, מָה אֻשּׁרְתִי!
בר-כוכבא מָה
                                    הַדְּמָעוֹת אֲשֶׁר בְּעֵינַיךְ, יַלְדָּה?
חביבה כִּי עַתָּה וַדַּאי תִּפְרשׁ מִמֶּנִּי.
בר-כוכבא וּמִשּׁוּם מָה? לְעוֹלָם לֹא נִפָּרֵד.
חביבה לֹא, כִּי נִפָּרֵד – אַתָּה הַמָּשִׁיחַ,
נְשִׂיא יִשְׂרָאֵל, בַּיִת לְךָ תִבְנֶה.
מֶמְשַׁלְתְּךָ תִכּוֹן, וּבָנֶיךָ יִירָשׁוּ.
בר-כוכבא לֹא, אִשְׁתִּי אָתְּ.
חביבה אֲנִי הַכּוּתִית?!
בר-כוכבא אָתְּ.
חביבה וּפְרוּשִׁים מָה הֵם יֹאמֵרוּ?
בר-כוכבא פְּרוּשִׁים? לֹא כְלוּם.
רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה בָּנְתָה אֶת בֵּית-יִשָׁי.
וְעוֹד יֵשׁ עֲקִיבָא, וְהִנֵּה הוּא מִתְקָרֵב.
                                    [חביבה מתכסה בצעיף]
חביבה תֵּכֶף, תֵּכֶף אֲנִי הוֹלְכָה, שִׁמְעוֹן,
                                    הֲלֹא הַבַּיְתָה תָסוּר ––– וְאִם גַּם תְּאַחֵר,
                                    חֲבִיבָה לְךָ מְחַכָּה – כָּל הַלַּיְלָה
                                    תְּחַכֶּה לָךְ.
                                    [הולכת]
בר-כוכבא בְּוַדַּאי אָבֹא.
                                    [אל עקיבא] אַבָּא!
                                    עֲקִיבָא אָבִי, יֵשֵׁב פֹּה לִימִינִי.
                                    [עקיבא יושב]
עקיבא שִׁמְעוֹן, אַשְׁרַי שֶׁרְאִיתִךָ בְכָךְ
בר-כוכבא כֹּל אֲשֶׁר לִי שֶׁלְּך, מִיָּדְךָ אָתָּה,
                                    וְכָל אֲשֶׁר לָנוּ – לְךָ, רַבִּי עֲקִיבָא.
                                    הָיִיתָ לִי לְאָב, נִהַלְתַּנִי תָמִיד
בְּמוֹ עֲצָתְךָ וְהוֹרֵיתָ דַרְכִּי;
מֵרוּחֲך עָלַי אָצָלְתָּ. לִבְּךָ
הוּא הָרָה וְהָגָה אֶת גְּדָל פָּעֳלֵנוּ,
אֶת כָּל הַגְּדוֹלוֹת, וְהוּא גַם הִתְוָה דֶרֶךְ,
נַגִּיעַ בּוֹ לִמְחוֹז חֶפְצֵנוּ – אַתָּה
בְּשִׁמְךָ זֶה הַטָּהוֹר וְהַנָּאוֹר
קִדַּשְׁתָּ אֶת הַדֶּרֶךְ בָּהּ הָלָכְנוּ.
עקיבא לֹא, שִׁמְעוֹן בְּנִי, שָׁוְא הַחֲלוֹם – לֹא הָיָה
                                    וְלֹא לָבַשׁ בָּשָׂר וְלֹא נָטַף דָּם.
אַךְ חֶזְיוֹן הֶבֶל – הֶזְיוֹן נָשָׂא רוּחַ,
אַךְ מִשְׂחַק תַּעְתּוּעֵי-מֹחַ.
עַד אִם הַסִיעַ חָרָשׁ אֶת אֲרִיחָיו
לֹא נִבְנֶה בָיִת, חֶזְיוֹן אַרְדִּיכַל הוּא.
אִם אַרְדִּיכַל אֲנִי הָיִיתִי, אַתָּה
הַבַּיִת תִּבְנֶה – אַרְדִּיכַל וּבוֹנֶה.
ואִם נַבְקִיעַ אָנוּ פֶּרֶץ רִאשׁוֹן
בְּהֵיכַל רוֹמָא – וְנִבְעוּ כָל מַצְפּוּנוֹתֶיהָ,
וְתִבָּקַע כַּאֲשֶׁר תִּבָּקַע כּוֹס שֶׁל זְכוּכִית,
וְיָצָא כָל הָעוֹלָם לְחֵרוּת,
מֵעַבְדוּת בְּנֵי-הַזְּאֵבָה – וְגַם אָנוּ, –
אָז אָשׁוּב, אֶגַּשׁ שׁוּב אֶל הָעֲבוֹדָה,
שׁוּב אַרְדִּיכַל – אַךְאַרְדִּיכַל וּבוֹנֶה.
וּבְהַרְחִיב לָנוּ נִדְרֹש ׁאֶת הַתּוֹרָה
לֹא בַעֲליּוֹת שֶׁל בֶּן-גּוֹרְיוֹן, וְלֹא
מִתּוֹךְ כַּוָּנוֹת יוֹחָנָן בֶּן-זַכַּאי.
אַרְבָּעָה אָנוּ נִכְנַסְנוּ לַפַּרְדֵּס:
אֲנִי, בֶּן עַזַּאי, וּבֶן זוֹמָא וְאַחֵר.
אֲרָזִים אַרְזֵי אֵל בַּפַּרְדֵּס. רֹאשָׁם
בּוֹקֵעַ שְׁחָקִים וְשָׁרְשָׁם מוֹסְדוֹת-תֵּבֵל.
בֶּן עַזַּאי מֵת, בֶּן זוֹמָא הֵצִיץ וְנִפְגָּע,
בַּנְּטִיעוֹת קִצֵּץ בֶן אֲבוּיָה, אַךְ
אֲנִי הָאֶחָד, אֲשֶׁר יָצָא בְשָׁלוֹם.
הֲתֵדַע בְּשַׁלָּמָה? שְׁלוֹשָׁה אֵלֶּה
הֵם נִכְנְסוּ וּבְיָדָם – אֱמוּנָתָם,
וְאֶת הָאַהֲבָה לֹא יָדְעוּ – הֵם.
הָאַהֲבָה הַגְּדוֹלָה... לְכָל הָעָם,
לְכָל הַנִּבְרָא בְצֶלֶם... לְכָל הָעוֹלָם.
פִילוֹסוֹף אֶחָד הָיָה – אַפְּלָטוֹן,
מֵחַכְמֵי עוֹלָם וַחֲסִידָיו בְּיֹפִי,
הוּא יָדַע סוֹד הָאַהֲבָה, –הוּא!
וְהֵם לֹא יָדָעוּ! בְּתוֹרָתָם חָיוּ.
הַפַּרְדֵּס נָאֶה – נָאֶה – גַּן אֲדֹנָי
בְּתוֹךְ הַזֻּהֲמָה הַיְּוָנִית וְהָרוֹמִית
וְחָכְמָה בוֹ, וּמֶחְקְרֵי-עַד וָיֹפִי,
בֶּן עַזַּאי מֵת וְלֹא יְשַׁקֵּר בְּנִצְחוֹ,
בֶּן-זוֹמָא הֵצִיץ וְלֹא עָמַד – נִפְגָּע,
אֱלִישָׁע הֻכָּה בַסַּנְוֵרִים, שׁוּב
לֹא רָאָה אֶת גַּן אֲדֹנָי מַה יָּפֶה;
אֲבָל אֲנִי אָהַבְתִּי אֶת הַגָּן;
אֲנִי אָהַבְתִּי אַהֲבָה רַבָּה, – לוּלֵא
הָאַהֲבָה לֹא בָאתִי עַד הֲלוֹם!
אָהַבְתִּי אֶת הַתּוֹרָה וְאֶת הָאָרֶץ
וְאֶת הָעָם – וּמְלֹא הָעוֹלָם כֻּלּוֹ,
מְצוּדָת-פֶּלֶד לָנוּ זֹאת הַתּוֹרָה
כְּמְצוּדָה צָרָה, זְעוּמָה וַחֲסֻנָּה,
וּבְנוּיָה אַבְנֵי שָׂדֶה וְאַבְנֵי גִיר,
עַל אָשְׁיוֹת סֶלַע וחֲשׁוּקֵי-בַרְזֶל;
הֵיכָלוֹת בּוֹנִים שַׁיִשׁ וְאַבְנֵי גָזִית!
לְהֵיכָל שְטוּף הָאוֹר גַּם נַהַפְכֶנָּה,
לְהֵיכַל פְּלָאִים – לְכָל הָעוֹלָם כֻּלוֹ.
הֵן חִידוֹת סְתוּמוֹת לְךָ דְבָרַי, שִׁמְעוֹן,
אֲני לְךָ אַחֲוִירֵם עוֹד, בַּר-כּוֹכְבָא,
בְנֵה אַתָה מְצוּדָה, הָקֵם הֵיכַל נוֹי,
וְנִטַּע סָבִיב לוֹ גַּם גַּן גַּם פַּרְדֵּס!
[משתחווה לעומתו ויוצא]
בר-כוכבא אֲנִי הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ! עַד
                                    הֲלוֹם נָחַנִי כּוֹכַב אוֹר זוֹרֵחַ.
כְּלוּם בִּשְִׁבִיל זֶה עָזַבְתִּי אֶת בֵּית אָבִי?
עֵת נַסְתִּי הֶרָה עִם אֲחֻזַּת רֵעָי.
אַיֵּכֶם, רֵעַי, אֵיפֹה אַתֶּם? כֻּלְכֶם
נְפַלְתֶּם בְּחֶרֶב אֱדוֹם... רַק אֲנִי
הָאֶחָד אֲשֶׁר אֱלֹהִים נְצָרַנִי
לִגְדוֹלוֹת, כִּי לָהֶן נוֹצַרְתִּי בְגִיחִי
מֵרֶחֶם אִמִּי. אִמִּי, לֹא זָכִית
                                    לִרְאוֹתי בְכָךְ, לרְאוֹתִי בְּהַדְרַת מֶלֶךְ
וְעַל לַהַב סֵיפִי חֵרוּת עַם יִשְׂרָאֵל.
עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, עוֹד המְּלָאכָה רַבָּה.
יְרוּשָׁלַים, עֵבֶר-הַיַּרְדֵּן, גְּלִיל-הַגּוֹיִם –
אֶת כֻּלָם אֶאֱסֹף, וִיהוּדָה תִּשְׁכֹּן
לָבֶטַח כְּבִימוֹת דָּוִד וּבֵית חַשְׁמוֹנָאִים
מִדָּן וְעַד בְּאֵר-שֶׁבַע, לִי יְכַחֲשׁוּ
פַּרְלָמֶנְטוֹרֵי רוֹמָא, שְׁלִיחֵי פַרְתִּים.
עֲקִיבָא, אֲנִי אֶבְנֶה, אֶבְנֶה בָיִת.
אֶת בֵּית הַבְּחִירָה וְאֶת בֵּית- שִׁמְעוֹן – שְׁנָיִם.
[המסך נופל]
 

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.

1. במשך שנה אחת לכדו חילות בר-כוכבא 50 מצודות, 985 ערים וכפרים ביהודה, בגליל ובשמרון ואפשר גם את ירושלים. ישנן מוניטות בכתובות "שמעון" מכאן. "לחירות ירושלים" מכאן. רופוס לא עמד בפני המורדים.
2. תהלים קמ"ד , א' – ב'.