כל כתבי שאול טשרניחובסקי/כרך ו': שירות ושירים/עלילות גלגמש/לוח שני

לוּחַ שֵׁנִי

פָּסַח אֶנְגִּידוּ עַל מִפְתַּן הַהֵיכָל
וַיֵּצֵא אֶל הָרְחוֹב. וְכָל הָעָם מִשְׁתָּאֶה
לְמַרְאֵה אִישׁ-הָעֲרָבָה.
וְהוּא גָבֹהַּ מִכָּל הָאָדָם אֲשֶׁר בָּעִיר,
קְוֻצּוֹת-רֹאשׁוֹ אֲרֻכּוֹת וּזְקָנוֹ מְגֻדָּל:
"גִּבּוֹר-חַיִל בָּא הָעִירָה מֵהַרְרֵי-אַנוּ!"
 
 גָּדַר דֶּרֶךְ בֵּית-הַמִּקְדָשׁ לַגִּבּוֹרִים בָּעִיר;
יָצְאוּ לִקְרָאתוֹ הָאֲנָשִׁים, כֻּלָּם נִקְבְּצוּ וּבָאוּ.
מִפְּנֵי עֵינָיו הַמְזָרוֹת אֵימָה חַתּוּ, נָסוֹגוּ.
אֶל מַחֲזֵה-הַפְּלָאִים תָּמָהוּ,
לְרַגְלָיו נָפָלוּ, נָמוֹגוּ כַיָּלֶד.
 
יָצוּעַ לוֹ לְגִלְגָּמֶשׁ בְּהֵיכַל-הָאֱלֹהִים,
רְפִידָתוֹ מַרְבַדִּים כַּמִּשְׁכָּב לָאֵלִים,
עָלָיו יִרְוֶה הַמֶּלֶךְ דּוֹדִים
עִם עִשְׁתָּר הָאֲיֻמָּה בָאֵלוֹת.
 
יָצָא גִלְגָּמֶשׁ אֶת הֵיכַל-אַפַּדְנוֹ שֶׁלוֹ,
הִנֵּה הוֹלֵךְ הַמֶּלֶךְ וְקָרֵב.
אֶנְגִּידוּ בְשַׁעַר הַהֵיכָל הַנִּשָּׂא
גָּדַר בְּעַד גִּלְגָּמֶשׁ וְלֹא יָבֹא בוֹ.
 
כִּשְׁנַיִם נֶאֱבָקִים הֶחֱזִיקוּ זֶה בָזֶה
בְּשַׁעַר בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ,
בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר נֶאֱבָקוּ.
הֵצִיק אֶנְגִּידוּ לְרוֹעֵה-הָאָרֶץ.
אָז תְּפָשׂוֹ הַלָּז כִּתְפֹשׂ אֶת הָאִשָּׁה,
הִתְגַּבֵּר עָלָיו וַיָּעַל.
הֱנִיפָהוּ וְהִשְׁלִיכָהוּ לְמַרְגְּלוֹת אִמּוֹ.
יִשֹּׁם הָעָם, לַמֶּלֶךְ יִתַּמֶּה.
 
צָעַק אֶנְגִּידוּ, נוֹאֲשָׁה עֶבְרָתוֹ.
שַׂעַר רֹאשׁוֹ הָאַדִּיר פָּרַע;
בָּא מִן הָעֲרָבָה, מוֹרָה לֹא עָלָה עַל רֹאשׁוֹ.
הִזְדַּקֵּף אֶנְגִּידוּ, הִתְבּוֹנֵן בְּאִישׁ-רִיבוֹ,
פָּנָיו זוֹעֲפִים וְקוֹדְרִים,
צָנְחוּ יָדָיו עַל בִּרְכָּיו הַיְגֵעוֹת,
עֵינָיו נִמְלְאוּ דֶמַע.
 
תָּפְשָׂה רִישָׁת הַגְּבִירָה, הֶחֱזִיקָה בְיָדָיו:
"אַתָּה בְּנִי, אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ,
אֲנִי אִמְּךָ וְהִנֵּה זֶה אָחִיךָ."
 
וַיִּפְתַּח אֶנְגִּידוּ אֶת פִּיו וַיַּעַן אֶת רִישָׁת:
"אִמִּי, בַּקְרָב אָח לִי מָצָאתִי;
עָנָה גִּלְגָּמֶשׁ – וַיֹּאמֶר לוֹ:
רֵעִי אַתָּה וְנִלְחַמְתָּ עַל-יָדִי."
 
שׁוֹמֵר הִפְקִיד אֶנְלִיל לִשְׁמֹר אֶת הָאֲרָזִים.
אֲשֶׁר בְּיַעַר הָאֵלִים בְּאַפְסֵי מֶרְחַקִּים.
נָשָׂא אֶת חֻמְבַּבָּה לַחֲתַת לִבְנֵי-אָדָם.
 
הָיָה קוֹל חֻמְבַּבָּה כְקוֹל יְלֵל-סָעַר,
רוּחַ-אַפּוֹ מְחוֹלֵל עֲצֵי-יָעַר,
נַחֲרוֹת אַפָּיו – אֵימָה.
כָּל הָעוֹלֶה בְהַרְרֵי הָאֲרָזִים
יִלְבַּשׁ חֲרָדוֹת מִפְּנֵי שׁוֹמֵר הַיָּעַר.
לְשׁוֹמֵר הָאֲרָזִים שָׂמָהוּ אֶנְלִיל,
לִהְיוֹת חֲתַת לִבְנֵי-אֱנוֹש הִפְקִידוֹ.
כָּל הַקָּרֵב אֶל חֹרְשַׁת-הַקֹּדֶשׁ
תִּפֹּל עָלָיו אֵימָתָה וָפַחַד.
 
וַיְדַבֵּר גִּלְגָּמֶשׁ וַיֹּאמֶר לְאֶנְגִּידוּ:
"חֻמְבַּבָּה הַשּׁוֹמֵר אֶת יַעַר-הָאֲרָזִים
חָטָא לִפְנֵי שַׁמַשׁ, שׁוֹפֵט הָרוּחוֹת וְהָאָדָם.
וַיַּעֲבֹר חֹק וַיֵּצֵא אֶת הַיַּעַר
וַיְהַלֵּךְ אֵימִים עַל בְּנֵי-הָאָדָם.
כַּהֲמוֹת סַעַר יְחוֹלֵל אִילָנוֹת,
הוֹרֵג אֶת כָּל הַקָּרֵב אֶל הַיָּעַר,
גַּם אֶת הָאַדִּיר יְמַגֵּר לָאָרֶץ.
תַּאֲוַת-לִבִּי לִמְצֹא אוֹתוֹ בֶן-שַׁחַץ וּלְעַנּוֹתוֹ.
אַל, רֵעִי, נוֹסִיפָה לְהַרְגִּיעַ בְּאוּרוּךְּ,
לְהוֹלִיד בָּנִים בְּהֵיכַל עִשְׁתָּר,
נֵצֵא לִקְרַאת פְּלָאִים וַעֲלִילוֹת-גִּבּוֹרִים;
אִתְּךָ אֲנִי יוֹצֵא אֶל הָעֲרָבָה."
 
וַיַּעַן אֶנְגִּידוּ אֶת רֵעוֹ גִּלְגָּמֶשׁ:
"אָיֹם חֻמְבַּבָּה וְנוֹרָא מְאֹד,
שַׂגִּיא-כֹחַ הוּא, הֲלֹא אָמַרְתָּ,
אֵיכָה-זֶה נֵצֵא וְנִלָּחֲמָה אִתּוֹ?"
 
וַיַּעַן גִּלְגָּמֶשׁ אֶת אֶנְגִּידוּ וַיֹּאמֶר לוֹ:
"רֵעִי, יַחְדָּו נָבֹא אֶל אַרְזֵי-הַקֹּדֶשׁ,
יַחְדָּו נִתְגָּרֶה מִלְחָמָה בְּחֻמְבַּבָּה,
וְנַכְרִית אֶת אוֹיֵב הָאֵלִים וְהָאָדָם."