כל כתבי שאול טשרניחובסקי/כרך ו': שירות ושירים/משירי הורציוס/Olim truncus eram...
Olim truncus eram...[1] / הוראטיוס / תרגם שאול טשרניחובסקי
קֹדֶם הָיִיתִי סַדָּן שֶׁל תְּאֵנָה,[2] אֵין-תּוֹעֶלֶת,
בְּיַד חָרַשׁ עֵצִים מְפַקְפֵּק, וּמַה יַּעֲשֵׂנִי:
שֶׁמָּא שְׁרַפְרָף, שֶׁמָּא אֵל, נִמְלַךְ — וְעָשַׂנִי פְּרִיאַפּוּס,[3]
בַּעֲבוּר זֶה אֲנִי אֵל. וְגַם פַּחְדִּי כְּבָר נָתַתִּי
עַל גַּנָּבִים וְעַל עוֹף. אֶת הַגַּנָּבִים כִּי אַפְחִידָה
בַּמַּגָּל בִּימִינִי,[4] — — — — — —
וְאֶת הָעוֹף הַמְחֻצָּף תָּעִיט זְמוֹרָה,[5] מִתְנוֹסֶסֶת
עַל קָדְקֳדִי, מִבַּקֵּר גִּנָּה הָשַׁתָּא שְׁתָלוּהָ.
פֹּה, בַּמָּקוֹם, לְפָנִים הֵבִיא בְאָרוֹן דַּל אִישׁ-עֶבֶד[6]
נִבְלַת עֶבֶד זְרוּקָה מִתּוֹךְ קֵילָתוֹ[7] הַצָּרָה לוֹ;
פֹּה הָיְתָה קְבוּרָתָם שֶׁל דַּלַּת הָעָם שֶׁבַּקָּרֶת,
שֶׁל פַּנְטוֹלַבּ[8] הַגַּרְגְּרָן וְהַבַּזְבְּזָן נוֹמֶנְטַנוּס.[9]
אֶבֶן[10] מוֹסְרָה מוֹדָעָה: כִּכַּר אֶלֶף אַמָּה הָאֹרֶךְ
עַל שְׁלשׁ מֵאוֹת רָחְבָּהּ — קַרְקַע בִּירֻשָּׁה לֹא נוֹפֶלֶת.[11]
זֹאת אוֹמֶרֶת, עַתָּה חַיִּים בִּשְׂדֵה אֶקְסְוִילִינוּס,
יֵשׁ לִחְיוֹת וּלְטַיֵּל בְּכָל הָרָמָה הַנִּדַּחַת
תּוֹךְ תְּחוּמִים יְרֻקִּים, מָקוֹם שֶׁהָיְתָה בּוֹ נִשְׁקֶפֶת
אַךְ כִּכָּר שׁוֹמֵמָה מְלֵאָה לָהּ עֶצֶם מַלְבֶּנֶת.
אֶפֶס מִיּוֹם שֶׁאֲנִי תוֹפֵס הַמָּקוֹם לֹא הֶלְאוּנִי
גַּם כָּל הַגַּנָּבִים וְחַיַּת-הַשָּׂדֶה הָרוֹמֶשֶׂת,
כְּשֵׁם שֶׁהֶלְאוּנִי מְאֹד בִּתְפִלּוֹתֵיהֶן וּלְחוֹשׁ-קֶסֶם
הַמַּרְעִילוֹת, הַקֹּסְמוֹת לְנֶפֶשׁ אָדָם, לְלֶב-גָּבֶר.
שָׁוְא לָהֶן אֶתְחַכֵּם לְהַאֲבִידָן וּלְגָרְשֵׁמוֹ.
פְּנֵי לְבָנָה-נָדָה חֲמוּדוֹת אַךְ יוֹפִיעוּ,[12] תָּבֹאנָה
פֹּה לְלַקֵּט עֲצָמוֹת וְעוֹד כָּל-מִינֵי עִשְּׂבֵי-רָעַל.[13]
כִּי עֵינָי, וְלֹא זָר, אֲנִי אֶת קָנִידְיָה רָאִיתִי,
הִיא לוּטָה מְעִיל שָׁחוֹר, רַגְלֶיהָ יְחֵפוֹת[14] וְחִוֶּרֶת,
רֹאשׁ פָּרוּעַ הָלְכָה, הִיא עִם אֲחוֹתָהּ, עִם סָגָנָה
הַבְּכִירָה, מְיַלְּלוֹת, פְּנֵיהֶן כִּפְנֵי הַמִּפְלֶצֶת
בְּשֶׁל חִוָּרוֹן נוֹרָא. וּבְצִפָּרְנֵיהֶן הֵן הִתְחִילוּ
בָּאֲדָמָה לְחַטֵּט, קָרְעוּ בְּשִׁנֵּיהֶן טְלִי שְׁחוֹר-צֶמֶר
כְּדֵי לְקַבֵּל דָּמוֹ לְתוֹךְ הַגּוּמָץ,[15] שֶׁמִּמֶּנּוּ
נֶפֶשׁ אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אֵלֶיהָ דָרְשׁוּ תַּעֲלֶינָה.[16]
וְשָׁם אִתָּן שְׁתֵּי תְמוּנוֹת: אַחַת שֶׁל דּוֹנַג וְזוֹ שֶׁל צָמֶר.
זוֹ שֶׁמִּצֶּמֶר — גְּדוֹלָה, מִיָּדֶיהָ שְׁפָטִים לָהּ,
לַקְּטַנָּה שֶׁל דּוֹנַג, עוֹמֶדֶת מְיַחֶלֶת לְחֶסֶד,
דֶּרֶךְ עֶבֶד כָּפוּף, וּכְבָר מְיֻעֶדֶת לַמָּוֶת,
עֶבֶד לְאַחַר יֵאוּשׁ.[17] אַחַת הַקּוֹרֵאת לְהֶקָטָה,[18]
הַנּוֹרָאָה, וְזוֹ אֶל טִיסִיפוֹנָה[19] מְפַלֶּלֶת
לוּ רְאִיתֶם! נְחָשִׁים, הִתְרוֹצְצוּ כַּלְבֵי-תֹפֶת.[20]
מֵאֲחוֹרֵי מַצֵּבָה אַחַת גְּדוֹלָה (וְלֹא תֵרָאֵה)[21]
הֶחְבִּיאָה לְבָנָה פָּנֶיהָ אֲשֶׁר אָדְמוּ אֹדֶם.
אִם אֵין נְכוֹנָה בְּפִי — רֹאשִׁי יְכַסּוּהוּ בַטִּיחַ
כָּל-עוֹרְבֵי הָעוֹלָם, יְכַסּוּנִי ווֹרָן הַבְּלִיָּעַל[22]
וּפֶדִיאַצְיָה-רָפוּי בְּפִרְשָׁם וְשֵׁינֵיהֶם בְּשֶׁפַע!
מָה אוֹסִיף עוֹד פְּרָטִים? רוּחוֹת מְסַפְּרוֹת עִם סָגָנָה:
הִיא סָגָנָה, בְּקוֹל, וְהֵן בְּקוֹל דַּק[23] תְּיַבֵּבְנָה.
וְגַם הִצְפִּינוּ בַּחוֹל בַּשֶּׁלִי זְקָנוֹ שֶׁל זְאֵב-עֶרֶב,[24]
עִם שֶׁן-צֶפַע מְנֻמָּר, וְתַבְנִית הַדּוֹנַג שִׂים בַּלַּהַב.
אַךְ בִּכְדֵי לֹא לִהְיוֹת עֵד לֹא נֻקָּם לְמַעֲשֵׂי תֶבֶל
שְׁתֵי הַפוּרְיוֹת וְקוֹלָן פִּתְאֹם נִשְׁמַע כְּקוֹל רַעַם
שֶׁל שַׁלְחוּפִית מְלֵאָה אֲוִיר שֶׁפִּתְאֹם הִתְבַּקָּעָה!
אֲחוֹרִי זֶה נִקְרַע, זֶה שֵׁת-הַתְּאֵנָה, וְהָעִירָה
נִמְלְטוּ אֵל עַל נַפְשָׁן: קָנִידְיָה נָפְלוּ כָּל שִׁנֶּיהָ,[25]
צַמַּת סָגָנָה נָשְׁרָה וְכָל הַקְּסָמִים עַל יָדֶיהָ,
הָעֲשָׂבִים כֻּלָּם. חֲבָל, לוּ רְאִיתֶם וְנֶהֱנֵיתֶם מְאֹד.
תל-אביב, 5.1.39
- ^ שיר-הלצה זה על קנידיה נתון בתבנית סיפורו של האל פּרִיאפּוּס העומד בגנו של מצנט. גן זה היה בצלע הר אסקוִילינוּס מחוץ לעיר, על שדה אסקוִילינוּס, ששימש קודם מקום קבורתם של דלת העם. סָטירה עוקצת זו נותנת לנו אפשרות להבין לרוחו של המשורר, איך התייחס אל אמונת האלילים. העץ שעשוהו אל היה יכול להיעשות גם שרפרף לשבת עליו. העץ הוא הגרוע שבעצים. הנגר מפקפק, אינו יודע מה לעשות בו. דבריו של פריאפּוּס, במה כוחו גדול, במה הוא מגרש את הגנבים ואת העוף שלא יטנפוהו — כולם מצטיינים בחידודם. בין שלושת בעלי הסָטירות ברומא היה הורציוס המצוין שבהם. ועיין ישעיהו: מד, ט-יד: "יֹצרי-פסל כֻּלם תֹהו...חָרַש עצים נטה קו יתארהו בשֶּׂרֶד...לִכְרָת-לו ארזים וַיִקח תרזה ואלון ויאַמֶץ-לוֹ בעצי-יער נטע
- ^ עץ התאנה, כלומר, שאינו טוב לשום מלאכה מפני שהוא שביר.
- ^ פְּרִיאַפּוּס — אלוהות השדה, וביחוד לגנות ולשתילים, שביניהם היו מעמידים את פסלו. יחד עם זה שימש דחליל לגרש את הציפורים. היה מעיט אותם בזמורה שעל ראשו.
- ^ פסלו הצטיין בצורה מגונה מאוד.
- ^ שלא ילכלכוהו העורבים.
- ^ עבד עסק בקבורה ולא אדונים.
- ^ ששימשה לו דירה.
- ^ ראה הערה 107 — הערת פרוייקט בן יהודה.
- ^ כנראה, היו שניהם עדיין בחיים.
- ^ על אבן זו היו מסמנים שמו של הנדבן שנדב מאדמתו לצורכי ציבור.
- ^ מונח טכני של אנשי-המשפט: hoc monumentum heredes non sequitur.
- ^ אור הלבנה יפה לקסמים, ביחוד בימי המולד ובמילואהּ.
- ^ עשבים שפרחו על קברים כוחם יפה לקסמים.
- ^ רגלים יחפות וצמות פרועות, כך דרכן של אוספות עִשבי-קסמים.
- ^ כך מתאר את הדרישה אל המתים הומרוס.
- ^ דמים דרושים לנפשות כדי שיהיה להן כוח לענות.
- ^ כנראה, שׂמה בגלל סכסוכי אהבה תמונה של צמר — זו של עצמה, ותמונה של דונג (זו של האוהב או של צרתה) זרקה באש שילהט באהבה, או שתישרף זו באש.
- ^ הֶקָטָה — אלוהות התרקים, אֵלת-הקסמים לפעמים היא הלבנה, או פרוזרפינה משאול-תחת.
- ^ טִיסִיפוֹנָה — אלת-הנקמה.
- ^ כלבים היו מלווים את אלת-הנקמה ואת הֶקטה.
- ^ הלבנה, שהיא מסייעת לקוסמות, הפעם נזדעזעה גם היא למעשי התֶּבֶל.
- ^ יש סבורים, שזה היה עבדו המשוחרר של אחד מידידי המשורר.
- ^ הצללים הדקים כעין הרוחות קולם דק ומצפצף (עיין המצפצפים והמהגים).
- ^ שימש סגולה כנגד קסמים של אחרים, ועליו היה להשמיד קסמיה של צרתה של קנידיה.
- ^ שיניים תותבות היו ידועות כבר אז.